פסק דין התובע אוחז בשיק על סך של 1,500 ₪, נושא זמן פרעון 10.5.03, שחולל מחמת ביטולו. השיק נמשך מחשבון משותף של הנתבע ובת זוגתו, וחתום על ידי האחרונה. הנתבע הגיש התנגדות בתיק ההוצל"פ בטענת הגנה אחת בדבר כשלון תמורה, שבגינה קיבל רשות להגן. את כשלון התמורה הוא מבסס על עיסקת היסוד, על פיה התקשר עם גננת, שאת שמה לא ידע לציין, אלא באופן חילופי, בעבור שנת לימודים בגן לבנו הקטין. לאחר כחודש מאז שהוכנס הילד לגן, התגלה לנתבע, לטענתו, באמצעות תכנית הטלויזיה "כלבוטק", כי הגננת הינה נוכלת, ערמומית, מסובכת בחובות ואין לה אישור מתאים להיותה גננת ואישורים להפעלת גן ילדים כחוק. מיד עם היוודע לו עובדה זו, החליט, ביחד עם הורים אחרים, להוציא את הילד מהגן. לפיכך פנה אל הגננת בדרישה להחזיר את השיקים הנותרים בידה עקב הפסקת ההתקשרות, אך זו סירבה. עקב כך, הודיע מיד לבנק לבטל את השיקים. עפ"י עדות הנתבע עולה , כי עת שרשם את בנו לגן הילדים, מסר באותו מעמד לגננת, סדרת שיקים בעבור כל שנת הלימודים. השיקים נמסרו בנובמבר 2002. אין חולק, כי הסחרות בשיקים לא הוגבלה, וכי בשיק נשוא התובענה לא צוין אף שם הנפרע. בענין זה העיד הנתבע כי הוא יודע את ההבדל בין שיק סחיר ללא סחיר. יחד עם זאת, מסר את השיקים כפי שהם, בכוונה ובמטרה שהילד ישהה בגן בכל שנת הלימודים. לאחר כחודש הוצא הילד מהגן. לפיכך גם ציין, כי בעבור חודש זה קיבל את התמורה מאותה גננת. לדבריו: "הילד הוצא בדצמבר והתמורה בעד החודש התקבלה. לא כל השיקים בוטלו. היו 12 שיקים ולא כולם בוטלו". (עמ' 2 לפרו'). הנתבע נשאל למועד גילוי אופיה של הגננת או למועד הצפייה בטלויזיה בתכנית "כלבוטק", אולם את זה לא זכר. כך גם לא ידע לומר מה הוא מועד הגשת התלונה למשטרה. עוד הודה הנתבע, כי למעשה לא יכול להוכיח ואינו יודע את מועד העברת השיקים לידי התובע. כנראה שטענתו בדבר קבלת השיקים לאחר מועד ביטולם מבוססת על מועד הפרעון הנקוב בשיק. אין חולק כי הנתבע לא הגיש ראיות מטעמו לא בענין מכתב ששלח לגננת, לא אישור מטעם הגן החליף שבו שהה הילד, לא את הסכם ההתקשרות עם הגננת, לא את ההוראה לביטול השיקים, ואף לא העיד עדים אחרים, כמו את הגננת עצמה או הורים אחרים שביטלו את ההתקשרות עם הגננת, כטענתו. ב"כ התובע טען בסיכומיו, כי כיוון שלתובע עומדת חזקת אחיזה כשורה, על הנתבע הנטל להוכיח את טענות ההגנה. משלא טרח הנתבע לצרף כל מסמך וראיה, או עדות התומכת בגרסתו, ממילא לא עמד בנטל ולא הצליח לסתור את אחיזה כשורה של התובע. לחילופין, גם אם תתקבל טענה בדבר כשלון תמורה, הרי לאחר חקירת הנתבע, עולה בבירור כי מדובר בכשלון תמורה חלקי בלבד. הנתבע בסיכומיו אחז בטענתו היחידה, על פיה לא קיבל תמורה בגין השיק. סעיף 29 לפקודת השטרות מעמיד לטובת האוחז כשורה את חזקת התמורה, ועל כן הנטל הוא על הנתבע להוכיח פגם קנייני בשטר, או לסתור את האחיזה כשורה. אין מנוס מלקבוע בנסיבות כי הנתבע לא עמד בנטל. בהעדר כל ראיה התומכת בטענת כשלון תמורה, עומדת עדותו של הנתבע כעדות בעל דין יחיד, אשר גם היא כשלעצמה נשענת על טענות שלא בוססו במלואן. כפי שצוין לעיל, לא הגיש הנתבע את הראיות שהיו בשליטתו ויכול היה להציגן, כך גם לא העיד את מי שיכול היה להעיד, ולאו דווקא הגננת, ולא עשה כן. משנמנע בע"ד מהבאת ראיות שיש בהן כדי לתמוך בגירסתו יזקף הדבר לחובתו. ראה: ע"א 55/89 קופל נ. טלקאר פ"ד מד (4) 595. גם לגופו של ענין יש לומר, כי לא עלה בידי הנתבע לשכנע ולהוכיח כי חל כשלון תמורה בשיק, שעה שגם הוא הודה כי התקבלה תמורה חלקית על ידי הגננת. על כן עומדת הטענה כי בעבור החודש המסוים, שלכאורה מועדו נקוב בשיק, לא התקבלה התמורה, בספק ניכר. לא הוצגה גם ראיה כי סדרת השיקים שנמסרה חופפת מועדי שהות בגן וספק בעיני גם שהילד היה אמור לשהות 12 חודשים בגן. הנתבע חזר והדגיש את הטענה כי התובע לא הוכיח את מועד קבלת השיק לידיו. כך גם לא הוכיח את מועד השלמת השיק על ידו, ועל כן לא עמד מבחינתו בנטל המוטל עליו. ייאמר, שהדברים היו נכונים לו סדר הנטלים היה שונה. ברם, כפי שצוין לעיל, משעומדת לתובע חזקת התמורה, מוטל נטל השכנוע והבאת הראיות על הנתבע. אם עלה בידו להצביע על פגם קנייני בשיק, רק אז יהיה על התובע להוכיח כי הוא מתגבר על כך בתנאי האחיזה כשורה. ראה: זוסמן, דיני שטרות, מה' שישית עמ' 262. לסיכום: לאור האמור לעיל, ומשלא עלה בידי הנתבע להרים את הנטל המוטל עליו, דין התנגדותו להידחות. לפיכך התביעה מתקבלת. לסכום התביעה יצורפו הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של 1,500 ₪ + מע"מ. הליכי ההוצל"פ יחודשו כסדרם, לאחר שיעודכנו, בהפחתת סך של 2,000 ₪, שהופקדו על ידי הנתבע בתיק (לאור החלטת כב' הרשם בהתנגדות) ולאחר שעודכן החיוב בהוצאות משפט ושכ"ט כאמור לעיל. הסכום המופקד בתיק יועבר ע"י המזכירות לידי ב"כ התובע לאלתר. כשלון תמורהשיקים