שברים שהתחברו באופן גרוע

א. התובע, אייל רהב, יליד 20.5.1981 (להלן: "התובע"), נפצע בתאונת דרכים שאירעה לו ביום 28.7.04. אין הנתבעים חולקים על חובתם לפצות את התובע עקב נזקי התאונה הנדונה, והדיון התמקד איפוא בשאלת גובה הנזק בלבד. ב. עקב התאונה איבד התובע את הכרתו, הונשם, ואושפז בבית החולים כשהוא סובל מחבלת ראש, ובנוסף משברים בצלע השניה מימין, וברדיוס הדיסטלי בשורשים של שתי כפות הידיים, וכן סבל משבר עם פריקה של הקלוויקולה מימין. התובע נותח בדחיפות ובוצע לו שחזור סגור וקיבוע חיצוני של שורש כף יד שמאל, וכן שחזור סגור עם קיבוע בגבס של שורש כף יד ימין. באוגוסט 2004 נותח התובע שנית ונעשה לו שחזור פתוח וקיבוע פנימי של השבר עם הפריקה בקלוויקולה הימנית, וכן שחזור פתוח וקיבוע פנימי בעזרת פלטה של השבר ברדיוס הימני. ג. שני מומחים רפואיים התמנו לבדיקתו של התובע. המומחה האחד הוא בתחום האורתופדי, פרופ' י. אוטרמסקי ז"ל, שהגיש את חוות דעתו מ/1 מתאריך 16.4.07, ואף נחקר על חוות דעתו בישיבת בית המשפט מיום 6.1.09. בחוות דעתו קבע פרופ' י. אוטרמסקי ז"ל שבבדיקתו מיום 11.2.07 נמצא אצל התובע טווח תנועות מלא ותקין של הכתף הימנית, ללא אטרופיה שרירית של הכתפיים והידיים. נמצאה הגבלה של טווחי התנועה השונים בשורשי כפות הידיים. בצילומים נמצא שכתף ימין תקינה מבחינת היחסים בין מרכיבי המפרק האקרומיו-קלוויקולרי, וזאת בשני מנחים שונים של הכתף. ואולם, בשורשי כפות הידיים נמצאו שינויים מפרקיים קשים, חלקם מזמן החבלה, וחלקם עקב שינויים אוסטאוארטריטיים משניים. המומחה קבע לתובע 20% נכות לפי סעיף 35 (1) (ג') במבחני הנכות של המל"ל וזאת לגבי שורש כף יד ימין, ו-30% לפי סעיף 35(1) ד', בגין שורש כף יד שמאל, וכמו כן 5% נכות בגין צלקת מכוערת בכתף ימין לפי חלק יחסי של סעיף 75 (1)(ב') של מבחני הנכות, וביחד: 46.8% נכות רפואית משוקללת. ד. בנוסף נבדק התובע על ידי הנוירולוג ד"ר ב. וולר, שבחוות דעתו מיום 21.4.07 ציין שהתובע מתלונן על כאבי ראש, סחרחורת, טשטוש ראיה וקושי בריכוז, אך הבדיקה הנוירולוגית עצמה היתה תקינה. מסקנתו של ד"ר ב. וולר היתה שמדובר בתסמונת שלאחר חבלת ראש משמעותית עם זעזוע מוח, והוא קבע לתובע נכות נוירולוגית צמיתה בשיעור של 5%. מכאן שנכותו הרפואית המשוקללת של התובע לפי שתי חוות הדעת של המומחים, הינה 49.5% לצמיתות. ה. התובע הגיש תצהיר עדות ראשית ת/1, והוא נחקר על תצהירו בחקירה נגדית (עמ' 13-34 לפרוט'). אמו של התובע, הגב' נעמי רהב, הגישה גם היא תצהיר עדות ראשית ת/2, ונחקרה בחקירה נגדית (עמ' 35-41 לפרוט'). המומחה הרפואי פרופ' י. אוטרמסקי ז"ל נחקר ביום 6.1.09 בחקירה נגדית ביחס לחוות דעתו מ/1 (עמ' 49-65 לפרוט'). בנוסף הוגשה תעודת עובד ציבור (מ/2) על ידי ד"ר דוד קליין, מנהל יחידת המכון הרפואי לבטיחות בדרכים בחיפה (עמ' 66-67 לפרוט'). ו. תאונת הדרכים הנדונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה. יצויין, שבישיבת קדם משפט מיום 10.12.06 עתרה ב"כ התובע למינויים של המומחים הרפואיים בהודעה שהתובע הגיש אמנם תביעה לגימלת נכות בעבודה, אך באותו שלב טרם נבדק התובע ולא זומן לועדה רפואית, ולפיכך נתמנו המומחים הרפואיים (החלטה בעמ' 3 לפרוט'). כמפורט בעמ' 61 לפרוט' נקבעה נכותו הצמיתה של התובע במוסד לביטוח לאומי עקב התאונה הנדונה, על ידי הועדה הרפואית לעררים כדלקמן: 10% נכות בגין צלקות לפי סעיף 75 של מבחני הנכות, 10% נכות בגין הגבלת תנועה ביד ימין, לפי סעיף 35 (1) (ב'), וכן 10% נכות ביד שמאל בגין הגבלת תנועה לפי סעיף 35 (1) (ב), ועוד 5% נכות בגין פריקה בכתף ימין לפי סעיף 49, וזאת לאחר שהועדה הרפואית לעררים קיבלה את הערר שהגיש המוסד לביטוח לאומי על החלטה קודמת שלפיה נקבעה לתובע נכות צמיתה גבוהה יותר. ז. באי כח הצדדים הגישו את טיעוניהם בכתב. ב"כ התובע טוענת בסיכומיה שהתאונה התרחשה בהיות התובע צעיר בתחילת דרכו, בטרם רכש מקצוע, וכאשר עבד בעבודות מזדמנות, אך הוכיח חריצות ויכולת התקדמות. ב"כ התובע עותרת לפסיקת פיצוי מלא בגין הפסד שכר לעבר מאז אירוע התאונה ועד היום, בנימוק שעד היום אין התובע עובד, בהיותו מוגבל ביותר בשתי הידיים, זאת בנוסף לפגיעה הנוירולוגית. נכון הוא שהתובע עושה מאמץ להשתכר בעבודות אחרות, והוא אף פרסם דף קורות חיים באינטרנט (נ/1), והוא עושה זאת מתוך רצונו להשתקם, אך עד כה הדבר לא עלה יפה. בהיות התובע סטודנט הוא לא יכול היה לעבוד ולהשתכר הואיל והוא לא היה מסוגל לשאת בדרישות הלימודים, מחד גיסא, במומו, ומאידך גיסא גם לעבוד, דהיינו, הוא לא היה מסוגל להשקיע את המאמצים הנדרשים בלימודים, ובנוסף גם להתפרנס, שכן הלימודים התישו את התובע והיה עליו להשקיע שעות לימודים רבות על מנת להשיג את מה שאחרים מצליחים להשיג במחצית הזמן. ב"כ התובע מבקשת איפוא לפסוק לזכות התובע פיצוי בגין הפסד השתכרות מלא לתקופה מיום התאונה ועד היום (55 חודשים נכון למועד סיכומיה), על בסיס שכרו החודשי הממוצע, ערב התאונה, בעבודתו כמרכיב מכונות הידראוליות, בקרת איכות וכו', בחברת "מיכון והנדסה", כשהשכר משוערך למועד הגשת סיכומיה, ולאחר ניכוי מס הכנסה: 5,063 ₪ בחודש. לטענת התובע הסיכוי שלו להקלט בעבודה כפי שמקובל אצל בני גילו/סטודנטים הוא קלוש, וזאת עקב נכותו, ומשום שהוא אינו יכול להציג נסיון תעסוקתי שהרי בשנים שחלפו מאז התאונה הוא לא היה מסוגל לעבוד וממילא לא הצליח לצבור נסיון. נסיונו להשיג משרה של מורה פרטי באוניברסיטה - נכשלה. ב"כ התובע מבקשת פסיקת פיצוי בגין הנזק שאיננו ממוני לפי 49.5% נכות, לרבות 12 ימי אשפוז. לטענת ב"כ התובע נזקק התובע לעזרת צד ג' הואיל וידיו גובסו למשך כחודש ומחצה, וארבעה חודשים לאחר ששוחרר מן האשפוז נזקק לטיפול סיעודי קבוע 24 שעות ביממה, טיפול שאותו הוא אכן קיבל בבית הוריו, אשר כלל עזרה של ממש בפעולות אישיות כגון: האכלה, הלבשה, רחצה וכיוצ"ב, ואמו אכן לא משה ממיטתו הן בבית החולים והן בבית. ב"כ התובע מבקשת פסיקת פיצוי בגין ליווי ועזרה בבית החולים בתקופת האשפוז ועוד 4 חודשי טיפול בבית - לפי 14 שעות עזרה ביום ולפי 30 ₪ לשעת עבודה, ולאחר מכן ועד היום לפי 6 שעות בממוצע ליום, 7 ימים בשבוע, סה"כ: 301,785 ₪. בגין הוצאות רפואיות מבקשת ב"כ התובע פסיקת סכום משוערך של 10,048 ₪ בגין טיפולים, פיזיותרפיה, רופאים, תרופות והוצאות מעבר לסל הבריאות, וכן מרפאה בעיסוק, כשנסיון לקבל מקופת-חולים ו/או ביטוח לאומי את החזר ההוצאות של המרפאה בעיסוק והפיזיותרפיה הפרטית לא צלח. בנוסף טוענת ב"כ התובע להוצאה של 22,709 ₪ בגין נסיעות, דלק וחניה, ולטענתה נסיונם של התובע ואמו לקבל החזר הוצאות מן הביטוח הלאומי לא צלח, והם נשלחו מן הביטוח הלאומי לקופת חולים, ולהיפך. כמו כן, נדרש התובע להוצאות רבות (כביסה, גיהוץ, עזרים) עקב מגבלותיו בביצוע פעולות פשוטות שאדם בריא יכול לבצען ללא עזרה, בסכום משוערך של 18,295 ₪. אשר לאובדן השתכרות או הפסד כושר השתכרות לעתיד, נטען שלתובע קושי ניכר בתפקוד עצמאי הדורש הפעלת ידיים, וכן סובל הוא מפגיעה נוירולוגית, והוא טרם שב למעגל העבודה. נטען גם שנכותו התפקודית של התובע עולה על נכותו הרפואית בשים לב למגבלותיו הקשות, וגילו, ובהעדר עבר תעסוקתי. טוענת ב"כ התובע שכעולה מחקירתו של המומחה האורתופד בבית-המשפט נפגעה המוטוריקה בתנועות הידיים, דבר המתבטא בכאבים, הגבלת תנועה, מגבלות בסיבוב ובאחיזה, וחולשה בשימוש בידיים. נטען שהתובע סבל ריסוקים קשים מאוד בשורשי כפות הידיים, ופגיעתו אף עלולה להחמיר בעתיד. על כך יש להוסיף את השפעת הנכות הנוירולוגית. אמנם נכותו הרפואית של התובע היא בשיעור של 49.5%, אך נכותו התפקודית מגיעה לטענת ב"כ התובע לכדי 70%. אשר לבסיס השכר של התובע נטען שבמועד התאונה טרם גיבש התובע מסלול תעסוקה, אך כישוריו מצביעים על עתיד מבטיח. התובע סיים תיכון במגמה ביולוגית ריאלית ויש לו בגרות מלאה בציונים גבוהים. עם שחרורו מן הצבא שימש התובע כלולן ראשי, ובעת התאונה עבד, כך נטען, בעבודה פיזית. התובע מוכשר בשפות ובמחשבים, ומאז התאונה סיים תואר ראשון בשני חוגים: ספרות אנגלית, ולימודי מזרח אסיה שניהם בהצטיינות. לטענת ב"כ התובע יכול היה התובע לממש פוטנציאל שכר גבוה מאוד. למרות מומו סיים התובע את לימודי התואר בהצטיינות בשני החוגים ולכן, עותרת ב"כ התובע לפיצוי לפי שילוש השכר הממוצע במשק נטו: 19,196 ש"ח כשהתוצאה היא 3,784,257 ₪ לפי 70% נכות תפקודית, או 2,645,898 ₪ לפי 50% נכות תפקודית, ובנוסף, אובדן זכאויות פנסיה לפי 30% מן הפיצוי בגין אובדן השתכרות לעתיד. עוד נטען שהתובע יזדקק לעזרת צד ג' בעתיד הואיל והתובע ייאלץ, עקב המגבלה בתפקודו, לממן עזרה אף לביצוע פעולות פשוטות כגון, הכנת מזון, חיתוכו, סחיבת סלים, הרמת משאות, שטיפה וניקיון הבית ועוד, כמו גם עזרה בתחזוקת הבית כמו הזזת רהיטים, תיקונים פשוטים ועוד. את הפיצוי מחשבת ב"כ התובע לפי 3 שעות עזרה ליום, 7 ימים בשבוע, לפי 30 ₪ בשעה = 2,835 ₪ לחודש, בהיוון למשך 50 שנה = 780,066 ₪. כמו כן, נטען שהתובע יזדקק לטיפולים רפואיים, עזרים ופיזיותרפיה. ייתכן והתובע יזדקק בעתיד לקיבוע עקב החמרה בדינאמיקה התפקודית. לתובע הומלץ לרכוש אביזרים חיוניים, והוריו ביצעו התאמות בדירה. נרכש מחשב נייד בסכום של 6,000 ₪, הותקן מיזוג אוויר מותאם לחדר להפעלה מרחוק, ועוד. התובע יכול רק להקליד במחשב, אך אינו מסוגל לכתוב על פני פרק זמן ארוך. התובע מסוגל אמנם לכתוב, אך זאת על-פני פרק זמן קצר בלבד, ואולם, הוא אינו מסוגל להבין את אשר כתב, הואיל וכתב ידו איננו קריא. לכשיתגורר התובע בגפו הוא יזדקק, כך נטען, להתאמת מכשירים לעבודת מטבח. לפי עדות המומחה, כך נטען, התובע מוגבל בתנועות שורשי כפות הידיים, ובין היתר, בהדפסה, היגיינה, משחק טניס, ותנועות סיבוביות. פעילות פיזית תחמיר את מצבו של התובע ולכן, יש להקל על אופן תפקוד שורשי כפות הידיים עד למינימום כדי למנוע החמרה בעתיד. ב"כ התובע מציעה לפסוק בגין כל אלה הוצאה של 500 ₪ לחודש (מעבר לסל הבריאות), ובהיוון מתאים ל - 50 שנה = 140,752 ₪. ב"כ התובע טוענת גם להגבלת ניידות בעתיד, במובן זה שהתובע יכול היה לפני התאונה לבחור לנהוג רכב דו-גלגלי, אך כיום נשללה אפשרותו לנהוג באופנוע, לכן, התובע זקוק לרכב מכיוון שנשללה ממנו האפשרות לנהוג באופנוע. כמו כן מצביעה ב"כ התובע על עלות מכונית עם הגה כח, וכן על ההפרש בין מכונית רגילה למכונית אוטומטית. עוד נטען שהתובע יכול לנהוג ברכב אוטומטי, אך מתקשה בהפעלת כפתורים, סיבוב איתותים, הדלקת אורות, הפעלת מגבים וכו'. לפיכך, מבקשת ב"כ התובע פסיקת פיצוי בגין ההפרש בין רכישת מכונית ראשונה לעומת אופנוע = 76,000 ₪, לרבות החלפה כל 4 שנים, והפרש עלות מכונית לעומת אופנוע: 1292 ₪ לחודש בהיוון ל - 50 שנה = 363,704 ₪, ולרבות גם הוצאות חנייה לרכב. ח. שונה לחלוטין עמדת הנתבעים. טוען ב"כ הנתבעים שהתובע סיים את שירותו הצבאי בדצמבר 2002, עבד במשך כשנה ומחצה וטרם התאונה נרשם ללימודים אקדמאיים באוניברסיטת תל-אביב בחוג ללימודי המזרח הרחוק וסינית, וכן ספרות אנגלית. שכרו הממוצע בעבודתו טרם התאונה היה 4,100 ₪ לחודש, סכום המהווה גם בסיס לתשלום קיצבאות הביטוח הלאומי בהיות התאונה תאונת עבודה. טוען ב"כ הנתבעים שהתובע ואִמו מסתירים את הבעיות הרפואיות שמהן סובל התובע, ואשר אינן קשורות לאירוע התאונה, לפניה ואחריה: כאבי גב חוזרים ונשנים, כאבי ראש חוזרים ונשנים, אסטמה, אלרגיה ובעיה אורתופדית בקרסול. לטענת ב"כ הנתבעים אין לקבל את מסקנותיו של המומחה האורתופד, פרופ' אוטרמסקי ז"ל, בדבר אחוזי הנכות אותם קבע בחוות דעתו. הסעיף הרלוונטי לקביעת דרגת נכות לפי תקנות הביטוח הלאומי בקשר לפגיעה בשורשי הידיים הינו סעיף 41(10) הקובע את אחוזי הנכות לפי המגבלה בתנועות שורשי הידיים לאחר חבלה. בסיפא שלו מפנה סעיף זה לסעיף 35 של מבחני הנכות לצורך קביעת דרגת נכות כש: "הגבלת התנועות בפרק שורש היד כתוצאה מתהליכים הגורמים לארטרוזיס......". סעיף 35 דן בארטרוזיס ניווני, או מכל סוג אחר, כגון חבלתי, והנכות נקבעת בו על פי דרגת ההשפעה על כושר הפעולה הכללי או התנועות כמופיע בו. ב"כ הנתבעים מפנה לעדות פרופ' אוטרמסקי ז"ל בעמ' 54 לפרוט': "שינויים ארטרוטיים וכתוצאה מכך הגבלה בחלק מהתנועות" ובעמ' 56 לפרוט': "ש. מה הביטוי הקליני של ההרס של המיפרק? מה זה תיפקוד זה הרי תנועתיות. ת. כן". טוען איפוא ב"כ הנתבעים שבין אם תיקבע נכות התובע לפי סעיף 35 של תקנות הביטוח הלאומי ובין אם לפי סעיף 41(10) של תקנות הביטוח הלאומי, המבחן הקובע הוא מידת המוגבלות בתנועתיות של שורש הידיים. עוד מפנה ב"כ הנתבעים לדבריו של המומחה בעמ' 48 לפרוט', שאם צריך היה לקבוע את הנכות רק על פי ההגבלה בתנועתיות שורש הידיים, אזי היה קובע 10% נכות ליד ימין, ואילו ליד שמאל היה קובע 15% נכות. לדעת ב"כ הנתבעים יש להתערב במסקנות המומחה ולקבוע את הנכויות תוך יישום האמור בסעיף 41(10)(ה) של מבחני הנכות של הביטוח הלאומי: 10% נכות ליד ימין ו - 5% נכות ליד שמאל, או לכל היותר 10% נכות לכל יד, וזאת בשים לב לכך שהמומחה מאשר שהתנועתיות טובה. המומחה אישר שהגבלת התנועה הקיימת אצל התובע היא הגבלה בתנועות עם אפשרות לכיפוף גבי של אף יותר מ - 15 מעלות (עמ' 13 לפרוט'), וסעיף 41(10) ה' מתייחס להגבלה בתנועות פרק שורש היד עם אפשרות כיפוף גבי של 15 מעלות, המקנה 10% נכות ליד ימין ו - 5% נכות ליד שמאל. בהתייחס לדברי המומחה שהשברים בשורשי הידיים הינם שברים שהתחברו באופן גרוע, טוען ב"כ הנתבעים שהמומחה מאשר שעסקינן בפגיעה בעצם הרדיוס (עמ' 54 לפרוט'), והנה גם לפי הסעיף הדן בשבר בעצם הרדיוס שהתחבר גרוע - סעיף 40(11) של התקנות, הנכות בגין שבר שהתחבר גרוע בעצם הרדיוס, שמאל או ימין, היא 10%. מוסיף ב"כ הנתבעים שהמוגבלות בתנועתיות אצל התובע מקורה בהרס המיפרק, והנכות נקבעת לפי תוצאת הרס זה, והביטוי של ההרס הוא בתנועתיות, שבמקרה זה נתגלתה כקלה. הנכות חייבת להיקבע לפי סעיף 41(10), או לכל היותר לפי סעיף 35(ב) של מבחני הנכות, המקנה 10% נכות. אמנם בגין הפגיעה ביד שמאל הנכות היא פחותה מזו שביד ימין, אך הואיל והמומחה סבור שהפגיעה ביד שמאל קשה מזו שביד ימין ניתן להעלות את הנכות מ - 5% ל - 10%. ב"כ הנתבעים עותר איפוא לכך שבגין הפגיעה בשורשי הידיים יקבע בית המשפט נכות בשיעור של 10% לכל יד, וביחד 19% נכות, כפי שגם קבעה הוועדה הרפואית לעררים של המוסד לביטוח לאומי. מוסיף ב"כ הנתבעים שהנכות התפקודית היא מזערית, אם בכלל. המומחה אישר בעדותו (עמ' 54-58 לפרוט') שמבחינת התנועתיות, התובע יכול לעשות כל דבר, כמעט כמו אדם בריא. טווח התנועות באצבעות מלא, אין חוסר תחושתי, קמיצת האגרוף תקינה, אין פגיעה בכוח של כף הידיים בשתי הידיים, התפקוד בהתפשטות ובהלבשה תקין בהחלט, אין דלדול שרירים, התובע עובד עם הידיים ואין לו בעיות בנהיגה (עמ' 62 לפרוט'). כמו כן, מפנה ב"כ הנתבעים למסמך שמילא הרופא המטפל בתובע וזאת עבור משרד הרישוי, ולפי מסמך זה, התובע אינו מקבל טיפול תרופתי כלשהו, לאחרונה חש בטוב, וללא כל הגבלה, ומצבו התפקודי תקין. כמו כן טוען ב"כ הנתבעים שמפרוטוקול הוועדה הרפואית לעררים משנת 2008, עולה שזו זימנה את תיקו הרפואי של התובע ומצאה שהתובע לא נמצא במעקב אורתופדי ולא בטיפול פיזיותרפי. עוד כותב ב"כ הנתבעים שבניגוד לתצהירי התובע ואמו, מתפקד התובע בצורה מלאה מאז התאונה וללא השפעה של הנכות. לאחר התאונה החל התובע את לימודיו האקדמאיים בשני חוגים וסיים את לימודיו בהצטיינות. כמו כן נסע התובע לסין כדי ללמוד בבייג'ין סינית מנדרינית בשנת 2006 (עמ' 15 לפרוט'). התובע סיים את לימודיו האוניברסיטאיים באוגוסט 2007 ושהה בטייוואן מאוגוסט 2007 עד אוגוסט 2008 ולמד שם במסגרת מילגה שקיבל להעשרת הידע שלו בשפה הסינית. לפי טענת ב"כ הנתבעים קורות חייו של התובע ופירוט עבודותיו לפי גיליון קורות חיים באינטרנט (נ/1) מלמדים שהתמונה שניסה התובע "למכור" לבית המשפט שונה לחלוטין מן האמת. טוען ב"כ הנתבעים שהעיסוק בו יבחר התובע יכול שיהיה בכל כיוון: תרגומים, הוראה, או עסקים (עמ' 20 לפרוט'), לכן, לנכותו של התובע, הן האורתופדית והן הנוירולוגית, אין בפועל, ולא היתה, כל השפעה על הישגיו של התובע בתחומים בהם למד ושהוא רואה בהם את עתידו. התובע סיים את לימודיו בהצטיינות ואף זכה במהלך לימודיו בפרס. עוד טוען ב"כ הנתבעים שהוכח שאין קשר בין העובדה שהתובע לא חזר לעבוד לבין אירוע התאונה. התובע אישר שהלימודים היו תובעניים (עמ' 26 לפרוט') וחייבו אותו להרבה שעות לימוד, וכן העיד שכשנה ומעלה טרם עדותו שהה בלימודי מילגה בטייוואן ולפי החוקים שם לא היה רשאי לעבוד. מוסיף ב"כ הנתבעים שמעדות התובע, ומקורות חייו שבאינטרנט (נ/1) עולה שהתובע עבד בתרגומים, וגם כשלמד תירגם עבור סטודנטים, אך לטענתו, לא רצה לקחת כסף חרף העובדה שהדבר היה בהישג ידו (עמ' 27 לפרוט'). מכאן, לטענת ב"כ הנתבעים שנכותו הרפואית של התובע חסרת כל היבט תפקודי על התובע ועיסוקיו. באשר לאפשרות החמרה עתידית, טוען ב"כ הנתבעים שאין בחוות הדעת של המומחה הרפואי כל זכר להחמרה עתידית. החמרה כזו עלולה להתרחש כתוצאה מעבודה פיזית ושימוש יומיומי בידיים (עמ' 65 לפרוט'), והרי מסלול חייו של התובע, וסוג העבודה שיבחר אינו מוביל לעבודה פיזית יומיומית בידיים. לטענת ב"כ הנתבעים החמרה כזו היא תיאורטית בלבד. היא מופיעה לאחר 10 שנים אצל אדם העובד פיזית, ואצל התובע כנטען, יכול ותופיע גם אחרי 15 שנים. לטענת ב"כ הנתבעים להחמרה כזו, אם תהיה, אין השפעה על גובה הפיצוי, הואיל ועסקינן בתאונת עבודה. אם תחול החמרה פתוחה הדרך בפני התובע לפנות לביטוח לאומי ולכשתוגדל שם נכותו, תגדל הגימלה של התובע. לעניין הפסדי שכר בעבר, טוען ב"כ הנתבעים שלא נגרם לתובע כל הפסד מאז התאונה ועד סיום לימודיו הואיל והימנעותו מעבודה לא נבעה מן התאונה אלא מלימודיו, ובחופשות בין הלימודים נסע לחו"ל. לכן, זכאי התובע לפיצוי רק בגין חודשיים שמאז התאונה עד תחילת לימודיו לפי 4,500 ₪ לחודש. בגין עזרת צד ג' לעבר, מציע ב"כ הנתבעים פיצוי של 10,000 ₪ בציינו שהתובע התגורר כל השנים הרחק מהוריו ובדירה שכורה ולא הובאה ראיה לעזרה כלשהי. גם מהות נכותו של התובע ותפקודו אינם מעידים על צורך בעזרה כזו. באשר להוצאות רפואיות ונסיעות, טוען ב"כ הנתבעים שהוצאות אלה מכוסות על פי חוק על ידי הביטוח הלאומי ואין מקום לפיצוי בגינן. באשר לאובדן השתכרות בעתיד, טוען ב"כ הנתבעים שהבסיס לכל חישוב אמור להיות השכר הממוצע במשק, דהיינו, כ - 7,000 ₪ נטו לחודש. מכל מקום הנכות הרפואית של התובע נמוכה משמעותית מזו שקבע פרופ' אוטרמסקי ז"ל, והשפעתה התפקודית אפסית. ב"כ הנתבעים מציע לפסוק פיצוי גלובלי של 200,000 ₪ בראש נזק זה, של הפסד השתכרות בעתיד, ואין הצדקה לדעתו לפיצוי בגין אובדן פנסיה הואיל ולמעשה אין פגיעה בכושר השתכרותו של התובע. אין הצדקה לעזרת צד ג' בעתיד, ובאשר להוצאות רפואיות ועזרים לעתיד, הרי אלה אמורים להיות מכוסים על ידי הביטוח הלאומי הואיל ועסקינן בתאונת עבודה. בגין נזק שאיננו ממוני, מציע ב"כ הנתבעים פיצוי של 40,000 ₪ בגין 19% נכות אורתופדית כולל הצלקות + 5% נכות נוירולוגית וביחד 23% נכות. באשר לחוות דעתו של מר מ. קצין לעניין רכב טוען ב"כ הנתבעים שאין התובע מוגבל כלל בניידותו בגין התאונה, והויתור על נהיגה באופנוע נעשה לפי רצונו של התובע, ובקשתו, ולא משום שנקבע שאינו כשיר. ב"כ הנתבעים מבקש להפחית מן הפיצוי את תקבולי הביטוח הלאומי לעבר ולעתיד בסכום של 461,190 ₪, וכן את התשלום התכוף. סכומים אלה עולים על הפיצוי ולכן יש לדחות את התביעה, לדעת ב"כ הנתבעים. ט. המחלוקת בשאלת הנכות הרפואית: המומחה הרפואי, פרופ' י. אוטרמסקי ז"ל נחקר בחקירה נגדית ארוכה ומפורטת על ידי ב"כ הנתבעים, הטוען, כאמור כבר לעיל, שטווח התנועה של התובע לא נפגע, ובין אם תחושב הנכות לפי סעיף 41(10) של תקנות הביטוח הלאומי לעניין קביעת דרגת נכות, ובין אם תחושב לפי סעיף 35 של התקנות, המבחן לדרגת הנכות הוא מידת המוגבלות בתנועתיות של שורש הידיים. הנכות המגיעה לטענת ב"כ הנתבעים היא 10% לכל אחת מן הידיים, וגם אם נפעל לפי סעיף 40(11) של התקנות, ניווכח שבגין שבר שהתחבר גרוע בעצם הרדיוס, הנכות המגיעה היא 10%. מעיון בעדותו של פרופ' אוטרמסקי ז"ל עולה שביד ימין הוא איבחן אצל התובע אובדן של רבע מתנועת הכיפוף (45 מעלות לעומת 60 מעלות). בטווח התנועה האולנרי (בהטיה אולנרית) איבחן המומחה טווח תנועה של 25 מעלות, בשתי הידיים, בעוד שאצל בחור צעיר כמו התובע, ההטייה האולנרית אמורה להיות 40 מעלות עד 45 מעלות (עמ' 51 לפרוט'). כמו כן, ציין המומחה שבדורסיפלקשן (היישור) ביד שמאל קיימת ירידה משמעותית ביותר, דהיינו, 55 מעלות, לעומת 80 מעלות ביד ימין (עמ' 51 לפרוט'). ב"כ הנתבעים התמקד בסוגיית טווח התנועה, זאת בשים לב, בין היתר, להוראת סעיף 41(10) של מבחני הנכות של הביטוח הלאומי הקובעת את דרגת הנכות: (10% יד ימין, 5% יד שמאל): "הגבלה בתנועות פרק שורש היד עם אפשרות כיפוף גבי של 15 מעלות", ואולם, פרופ' י. אוטרמסקי ז"ל סבור בעדותו המפורטת שטווח התנועה איננו חזות הכל, ואביא דבר בשם אומרו: "אי אפשר ללכת באורתופדיה על טווחי תנועה ולהגיד הם גדולים זה נהדר וקטנים זה רע, בזה התחלתי. טווחי תנועה גדולים לא תמיד מדברים על הצלחה גדולה במיוחד במפרק שהוא מרוסק לחלוטין ומצויין מרגע קבלתו לבית החולים עד לחוות דעתי לכל אורך הדרך על ידי הרבה רופאים אז טווח התנועה הגדול הזה הוא לפעמים קצת קללה ולא רק ברכה. זה לא משטחים נורמלים שעובדים בהחלקה נורמלית אחד מול השני. יש דבר נוסף שהמבנה המרפקי השתנה לו בשתי הידיים בשמאל יותר מימין, בצורה כזאת שהיחסים בין כל מרכיבי הפרק השתנו לחלוטין. הרדיוס, העצם הגדולה של האמה, שהיא צריכה להיות בולטת ב-1.5 ס"מ הקצה שלה, השביל שלה, בולטת לעומת הבליטה הצדדית היא שקועה והם בגובה שווה. זה יוצר מצב של אי-איזון או חוסר החלה (צ"ל: החלקה - י.ג.) נכונה של מרכיבי המפרק, וזה שהטווח הוא גדול שם בחוסר ההחלה (צ"ל: החלקה - י.ג.) הזה הביא לשחיקה יום יומית בכל הפעילויות של המפרק. זה שבצד שמאל אצלו המפרק המרוחק בין הרדיוס לאולנה לא במקום הוא בפריקה, זה לא מתבטא בטווח התנועה אבל מתבטא כן בכל הפעילות של אותו מפרק". (עמ' 52 לפרוט'). המומחה הוסיף והסביר בהמשך עדותו, בתשובה לשאלותיו של ב"כ הנתבעים, מדוע לא התבסס על סעיף 41(10) ה' של מבחני הנכות שעניינו "הגבלה בתנועות פרק שורש היד עם אפשרות כיפוף גבי של 15 מעלות", אלא על סעיף 35(1) של מבחני הנכות. הסביר פרופ' אוטרמסקי ז"ל: "נורא פשוט. הסעיף הזה (הכוונה לסעיף 41(10) ה' - י.ג.) מציג הגבלה בטווח תנועה אחד מיני תנועות רבות. במישור אחד מטווח (צ"ל: טווחי - י.ג.) תנועות נוספים שלא מוצגים על ידי הסעיף הזה ואם נצרף את כולם ביחד נגיע פחות או יותר למה שהגעתי בסעיף הכללי. בנוסף לזה יש מרכיבים, למשל, שלא מופיע בסעיף ומאוד בולט בצילומים, ומראה על הרס ניכר של מפרק שגם הוא דורש את התייחסותו אז הסעיף הכללי מתאים יותר. יש לו רסק מרגע התאונה שקיים למעשה ביד שמאל לא נעשה שום טיפול, זה שק של עצמות שפשוט מתחו אותו שיקבל אורך מסויים, וכך הוא נשאר שק של עצמות. אין מפרק שם עם טווחי תנועה לא רעים" (עמ' 53 לפרוט', ש' 25-31). עוד הוסיף המומחה והסביר ש "... זה חלקיקים רבים של מפרק, עצם הרדיוס, שהתחברו להם איך שהם נעמדו ולא כמו שהטבע יצר אותם" (עמ' 54 רישא לפרוט'). משנשאל פרופ' י. אוטרמסקי ז"ל על ידי ב"כ הנתבעים מדוע אם כך לא הסתמך על סעיף 40(11) של מבחני הנכות המקנה 10% נכות בגין חיבור גרוע של עצם הרדיוס, הסביר: ".... בגלל שהסעיפים הקודמים שהשתמשנו בהם ניסו לשקף את מצב המפרק או האיזור שנפגע לפי טווח התנועה, הסעיף החדש, כלומר 40(11), מנסה להציג חיבור לא טוב, אבל לא באיזור מפרקי בכלל כלומר, הסעיף שאתה כרגע מפנה אליו מתייחס לעצם עצמה, ולא לאיזור המפרק: אנחנו עוסקים כאן באיזור מפרקי". ב"כ הנתבעים מותח ביקורת על עמדתו זו של המומחה וטוען שהואיל והשברים הינם בעצם הרדיוס, כפי שאישר המומחה קודם לכן (עמ' 54 לפרוט', ש' 3), ההסבר שנתן המומחה לשאלה מדוע לא להסתמך על סעיף 40(11) של מבחני הנכות אינו יכול לעמוד. י. אינני מקבל את טענתו של ב"כ הנתבעים, ומקובלת עליי עמדת המומחה הרפואי ממנה עולה שיש להבחין בין חיבור גרוע של העצם (וסעיף 40 של מבחני הנכות כותרת השוליים שלו היא: "עצמות הגפיים העליונות") לבין פגיעה באיזור מפרקי (כשהמומחה מציין בעמ' 54 לפרוט' ש' 3: "זה חלקיקים רבים של מפרק, עצם הרדיוס, שהתחברו להם איך שהם נעמדו ולא כמו שהטבע יצר אותם"). מכאן, שהיה זה אך לגיטימי שהמומחה הרפואי ביקש לתת ביטוי לכך שהמבנה המפרקי השתנה אצל התובע בשתי הידיים, בשמאל יותר מימין "בצורה כזאת שהיחסים בין כל מרכיבי המפרק השתנו לחלוטין" (עמ' 52 לפרוט' ש' 11-12). אוסיף שהמומחה הרפואי ציין בתשובה לשאלת ב"כ הנתבעים, ששורש היד (שבו עסקינן) הוא מפרקי (עמ' 57 לפרוט' ש' 3-4). המומחה הסביר במהלך עדותו, ואציין כבר עתה שעמדתו מקובלת עליי, שהוא אכן לא התבסס על סעיפים ספציפיים כאלה ואחרים, כפי שהציע לו ב"כ הנתבעים במהלך עדותו, אלא ראה לנכון להסתמך על סעיף 35(1) של מבחני הנכות, סעיף שאיננו מתבסס על הגבלת תנועות הנמדדת במספר מעלות כזה או אחר, אלא ההגדרות שבסעיף 35(1) מתייחסות ל"השפעה קלה על כושר הפעולה הכללי או התנועות" - סעיף 35(1)ב' של מבחני הנכות, או "השפעה בינונית על כושר הפעולה", סעיף 35(1)ג', שהוא הסעיף עליו התבסס המומחה לצורך קביעת נכותו של התובע לגבי שורש יד ימין, או "ההשפעה על כושר הפעולה הכללית היא יותר מבינונית או קיימת הגבלה ניכרת בתנועות" - סעיף 35(1)ד' של מבחני הנכות - סעיף עליו התבסס המומחה הרפואי לצורך קביעת נכותו של התובע בכל הנוגע לשורש יד שמאל. המומחה הסביר בעדותו בעמ' 54 לפרוט', כשנשאל על ידי ב"כ הנתבעים מדוע לא הסתמך על "סעיפים ספציפיים" אלא עשה שימוש בסעיף 35 של מבחני הנכות: "כדי לשקף את התמונה במלואה, אני חייב להתייחס גם למבנה המפרקי וגם לתנועתיות במישורים השונים, וכדי להביא את כולם יחד אני לא יכול ללכת לאורך הספר ולאסוף סעיפים קטנטנים כאלה בתמונה מורכבת יותר, בייחוד של מפרקים, כולנו נוטים להשתמש בסעיף הכללי אין לנו ברירה" (עמ' 54 לפרוט' ש' 15-18). בעמ' 56 לפרוט' (ש' 19- 26) הוסיף והסביר המומחה: "אמרתי טווחי התנועה של שורשי כפות הידיים לא רעים. זה נכון. אתה רוצה תנועתיות בוא נדבר על כך, נסתכל על המעלות. אם אנחנו מדברים על סופינציה (סיבוב חיצוני של האמה) ביד שמאל, יש לו איבוד של 50% מהתנועה. אם אנחנו מדברים על הטייה אולנרית של שני שורשי כפות הידיים, יש לו אובדן של 50% בשניהם. כשאחנו לוקחים ומוסיפים לזה את הירידה בדורסיפלקשן בהרמה של שורש כף יד שמאל, בערך גם ב - 50%, תיקח היד השמאלית הזו ותשחק איתה טניס ותכתוב איתה, תתלבש איתה, אולי היגיינה כזאת או אחרת, אז אנחנו מדברים על שורש כף יד שמאל שיש לו טווח תנועות לא רע אבל הוא לא בנוי לחיי יום יום שאתה ואני עושים...". לשאלה נוספת של ב"כ הנתבעים, מסביר המומחה הרפואי בעמ' 56 סיפא לפרוט': "אתה לוקח כל פעם פרט אחד בחולה, אני טוען שהחולה הוא מכלול שלם וכך גם חוות דעתי מתייחסת אליה, יש מרכיב שנותן את המכלול הזה של גם הגבלה בתנועה, גם הרס מפרקי בולט ביותר בצילומים, שמביא למסקנה שהתנועתיות או חוסר הקישיון כמו שאמרתי מהתחלה, הוא לא ברכה" (ההדגשה שלי - י.ג.). בהמשך הסביר המומחה הרפואי שהוא לא היה מוכן להתבסס על סעיף שמסתמך על מספר המעלות של ההגבלה, אלא הוא ראה לנכון להסתמך על סעיף 35 של מבחני הנכות שהוא סעיף כללי ואשר ההגדרות בו הינן "השפעה קלה" או "השפעה בינונית" או שההשפעה היא יותר מבינונית או קיימת הגבלה ניכרת בתנועות, והוסיף: "בגלל שכאן התמונה מאוד מורכבת. אי אפשר לדחוק אותי לפינה ולהביא אותי כל פעם ל-15 מעלות אלה, ושאני אשאר ישר עם אותו נפגע. אני יכול כמובן לתת חוות דעת שתהא בנויה רק לפי מעלות, אבל צדק בצורה כזאת לא ייעשה. זה הכי קל ללכת לסעיף שמגדיר לי את מידת ההגבלה ובזה לסיים, אך לא זו התמונה המלאה במקרה הזה" (ההדגשה שלי - י.ג.) (עמ' 57 סיפא לפרוט'). בהמשך נשאל המומחה: ש. יש סעיף בתקנות שאומר הרס שורש כף יד בפני עצמו בלי הגבלת תנועות נותן נכות, שבר נותן נכות?" ותשובת המומחה היתה: "ת. יש סעיף כללי לזה, והוא סעיף 35 שכבודו במקומו מונח אותו ספר חוקים" (עמ' 58 לפרוט'). וכן, העיד פרופ' אוטרמסקי ז"ל ואמר: "אני לא יכול לתת לו נכות לפי הגבלה של 15 מעלות בכיפוף גבי כפי שאמרת, זאת לא האמת. האמת היא יותר מורכבת" (עמ' 64 לפרוט' ש' 19-21). י"א. יתר על כן, המומחה גם עמד בעדותו על כך ש "פגיעה תוך מפרקית יש לה מסלול אחד בלבד לאורך זמן להתדרדר ולהיות מורעת עם הזמן, אין דרך אחרת. אין הטבה" (עמ' 63 לפרוט' ש' 4-5) וכן מיד בהמשך: "יש מרכיבים של קומפנסציה או מוטיבציה של אדם צעיר שרוצה להיות פעיל, הוא יעשה דברים למרות כל מיני מגבלות וכאבים אבל לאורך זמן המפרק ירע את עצמו ויראה את ההרס הנוסף שלו משום שמרגע הפגיעה שני המפרקים בנויים בצורה רעה" (עמ' 63 לפרוט' ש' 5-8). לקראת סיום עדותו הסביר פרופ' אוטרמסקי ז"ל שככל שמדובר באדם העובד עבודה פיזית, התוצאה של ההרס תופיע לאחר 10 שנים ואולי גם 7 שנים, זאת במציאות של שימוש יום יומי בידיים. ואולם, אם מדובר בעבודה קלה מותאמת, או בכלל בהעדר עבודה, במציאות כזו אותו הרס יופיע שנתיים או חמש שנים מאוחר יותר ממה שציין המומחה קודם לכן (עמ' 65 לפרוט'). באשר לשאלה, מה עלולה להיות הדינמיקה של ההחמרה התפקודית, הסביר המומחה שזה "נורא תלוי כמה קילומטרג' יעשה המפרק הזה... את שואלת על 40% ואני משיב שאינני יכול להשיב אבל המסלול ברור הולך לכיוון החמרה ולא הטבה" (עמ' 65 לפרוט'). ב"כ הנתבעים כותב בסיכומיו, עמ' 6, שהמומחה הרפואי אישר בפתח עדותו שחוות דעתו מתייחסת לכל הבעיות שיש לתובע, ובחוות הדעת אין ולא היה זכר להחמרה עתידית ולכן, כך טוען ב"כ הנתבעים, תשובתו של המומחה הרפואי בדבר החמרה עתידית נועדה רק "לתרץ" את תשובותיו בחקירה הנגדית שאינן עומדות במבחן הביקורת. אינני סבור כך. ככל שאני מעיין בפתח עדותו של המומחה הרפואי (עמ' 49 לפרוט') הרי שפרופ' י. אוטרמסקי ז"ל נשאל שם האם חוות דעתו שעסקה בצד האורתופדי כוללת את כל הממצאים האורתופדיים שהוא מצא בבדיקתו, והתשובה של המומחה היתה "כן. היו תלונות שהנפגע התלונן והם אלה שנבדקו". דהיינו, המומחה אישר שחוות דעתו כוללת את כל הממצאים האורתופדיים שהוא מצא בבדיקה, אך אין זה שולל את עמדתו של המומחה הרפואי כפי שבאה לידי ביטוי בחוות דעתו, שעלולה להיות החמרה בעתיד, ושה"מסלול" הולך לכיוון החמרה ולא הטבה. מובן שהאפשרות של החמרה איננה בגדר ממצא אורתופדי שקיים כיום. אין כל מניעה לכך שהמומחה יביע את דעתו במהלך העדות המפורטת שנתן בדבר אפשרות ההרעה הצופה פני עתיד. י"ב. אם לסכם את הדברים: נתתי דעתי לכל האמור בחוות הדעת של המומחה הרפואי (מ/1), לעדותו הארוכה והמפורטת, לשאלות שהציג ב"כ הנתבעים למומחה במהלך החקירה הנגדית, ולטיעונים המפורטים שהעלה ב"כ הנתבעים בסיכומיו, ומסקנתי היא, שראוי ונכון הוא לאמץ את חוות דעתו של פרופ' י. אוטרמסקי ז"ל על כל חלקיה ללא יוצא מן הכלל. בעדותו הסביר המומחה הרפואי הסבר היטב מדוע הוא ראה לנכון לקבוע את דרגות הנכות של התובע כפי שקבע אותן בחוות דעתו, ומדוע, אילו היה נזקק לאותם סעיפים שאליהם הפנה אותו ב"כ הנתבעים, היה התובע מוצא את עצמו מקופח. נימוקיו והסבריו של פרופ' י. אוטרמסקי ז"ל שכנעו אותי ואינני מוצא סיבה כלשהיא להתערב ולשנות מדרגות הנכות שקבע פרופ' י. אוטרמסקי ז"ל בחוות דעתו. י"ג. משכך, ובשים לב לנכות הרפואית שקבע המומחה הרפואי בתחום האורתופדי, וכן 5% הנכות הנוירולוגית שקבע המומחה הרפואי בתחום הנוירולוגי ד"ר ב. וולר, נכותו הרפואית המשוקללת של התובע היא בשיעור של 49.5% לצמיתות. בגין נכות זו, לרבות 12 הימים בהם היה התובע מאושפז עקב התאונה, זכאי התובע לפיצוי בגין נזק שאיננו ממוני בסכום של 100,030 ₪. סכום זה כבר כולל בתוכו ריבית כחוק ממועד אירוע התאונה עד היום. י"ד. נכותו התפקודית של התובע: גם בעניין זה קיים פער נרחב ביותר בין עמדת ב"כ התובע לבין עמדת ב"כ הנתבעים. ב"כ התובע סבורה שנכותו התפקודית של התובע מגיעה לפחות לכדי 70% נכות תפקודית, ואילו ב"כ הנתבעים כותב בסיכומיו שחרף הנכות הרפואית, הרי ההשפעה התפקודית-רפואית של נכות זו היא מזערית, אם בכלל. אציין כבר עתה שאין בידי לקבל לא את עמדת ב"כ התובע ולא את עמדת ב"כ הנתבעים. כעולה מתצהירו של התובע, ת/1, סיים התובע (יליד 20/5/81) את בית הספר התיכון במגמה ביולוגית-ריאלית עם בגרות מלאה. לאחר שחרורו מן הצבא, ועד כשנה לאחר מכן, שימש התובע כלולן ראשי בלול לגידול עופות בפרדס חנה (דצמבר 2002 עד אוקטובר 2003), ועובר לאירוע התאונה הוא עבד כמרכיב זרועות הידראוליות למכונות גיזום בחברת "מיכון והנדסה" בע"מ (מרץ 2004 עד יולי 2004), תשובה מספר 18 בתצהיר התשובות נ/2. כעולה מעדותו של התובע, הוא נרשם עוד לפני התאונה ללימודי מזרח רחוק, סינית, וספרות אנגלית והתחיל את לימודיו באוקטובר 2004. בסוף שנת 2007 קיבל התובע את התואר הראשון בשני התחומים האלה והוא אישר שסיים את שני החוגים בהצטיינות. עדותו של התובע ניתנה בתאריך 8/9/08 והוא מסר שהוא למעשה שב ארצה כשבוע ומחצה קודם לכן, הואיל והוא היה בטייוואן לצורך לימודים מוארכים, להעשרת הידע בשפה הסינית, במסגרת מילגה להמשך הלימודים וזאת מאוגוסט 2007 עד אוגוסט 2008, דהיינו, שנה מלאה. התובע הסביר שבמהלך אותה שנה שהיה בטייוואן הוא נטל חלק בלימודים מלאים מידי יום שאינם מאפשרים לעבוד, ובנוסף החוק בטייוואן מונע ממנו לעבוד (עמ' 14-15 לפרוט'). התובע גם אישר במהלך עדותו שבשנת 2006 הוא היה בבייג'ין ולמד שם סינית מנדרינית (עמ' 15 לפרוט' ש' 20-23). ט"ו. בהתאם לקורות החיים של התובע כפי שמופיעים באינטרנט (נ/1) הניסיון של התובע בעבודה הוא כעצמאי בתרגום מסמכים מאנגלית לסינית עבור קבלנים פרטיים (משנת 2008, וכפי שיובהר בהמשך, מדובר למעשה בשתי עבודות שבוצעו), וכן תרגום מאמרים מקצועיים מאנגלית לעברית במגוון תחומים נרחב עבור סטודנטים (2006-2007), ובנוסף לכך מופיעה גם עבודתו של התובע בשנת 2003-2004 בחברת "מיכון והנדסה" וכן עבודתו כלולן ב - 2002-2003. במסגרת הכישורים מציין התובע, בין היתר, קריאה וכתיבה ברמה גבוהה וכן שמיעה ודיבור שוטפים, לגבי סינית מנדרינית (זאת בנוסף לעברית ואנגלית כמובן), וכן גם יכולת עבודה מול לקוחות, תקשורת בין אישית גבוהה, ניסיון נרחב בתפעול ותחזוקת סביבת עבודה ממוחשבת, ועוד. בעדותו אישר התובע שבמהלך הלימודים הוא זכה בתחרות כתיבת מאמרים מחקריים באנגלית, וכן עסק בתרגום מאמרים מקצועיים מאנגלית לעברית במגוון תחומים עבור סטודנטים. עבודות התרגום עבור סטודנטים, כך מסר התובע בעדותו, בוצעו ללא תשלום, הן משום שהנפח של העבודה לא היה משמעותי, והן משום שזו היתה הזדמנות עבור התובע ליצור לעצמו שם כמתורגמן, ואילו עבודות לקבלנים פרטיים, כמצויין בקורות החיים נ/1 נעשו, לדברי התובע, רק בשלושת החודשים האחרונים שלפני עדותו, דהיינו, לאחר שכבר הגיש את תצהיר העדות הראשית שלו ת/1 (עמ' 18 לפרוט'), ובהמשך בעמ' 20 לפרוט' מסר התובע, שהוא גבה תשלום עבור עבודה למעשה רק פעם אחת, כחודשיים לפני שחזר ארצה, וזאת על תרגום ניסיוני כמבחן קבלה לעבודה (תרגום מעברית לאנגלית), כשבסופו של דבר הוא לא קיבל את העבודה. היתה עבודה נוספת שאותה עשה התובע עוד טרם הגשת תצהיר העדות הראשית, ובגינה לא נגבה תשלום (עמ' 20 לפרוט' ש' 1-12). משנשאל התובע בחקירה נגדית, האם הכיוון התעסוקתי שהוא מתכנן הינו בכיוון של תרגומים, או הוראה, או עסקים, וזאת לאור שליטתו בכמה ניבים של השפה הסינית, השיב התובע: "כל הכיוונים קבילים. אני לא מגביל את עצמי בתחום מסויים" (עמ' 20 לפרוט'). התובע הכחיש שיציאתו ללימודי סינית במזרח הרחוק נבעה מתוך תכנון לעבוד מאוחר יותר בעסק של אביו, שהוא מנכ"ל שיווק בתחום התעשייה האלקטרו-אופטית, וכאשר נשאל מה תוכניותיו להיום ובאיזה תחום ברצונו לעבוד, הוא השיב: "כל תחום בו אוכל לשלב אנגלית או סינית ושיתאפשר לי באופן פיזי כמובן לבצע אותה עבודה" (עמ' 24 לפרוט'). התובע אישר שכמעט כל סטודנט שלומד ומגיש עבודות ספרותיות זקוק למחשב, אם כי הוסיף ואמר שסטודנטים אחרים יכולים לבחור בין כתיבה בעט לבין הקלדה על מחשב, בעוד שהוא יכול רק להקליד על מחשב ואינו מסוגל לכתוב למשך זמן ממושך, וגם כתיבתו על פני פרק זמן קצר באה לידי ביטוי בכתב יד לא קריא (עמ' 25 לפרוט'). ט"ז. במחלוקת שבין ב"כ התובע מחד גיסא וב"כ הנתבעת מאידך גיסא, אני סבור שיש לתת את המשקל הראוי לעובדה שעבודתו הצפויה של התובע בעתיד לא תהא עבודה פיזית, כי אם עבודה שבה עיקר הדגש יינתן לשימוש בכישורים האינטלקטואליים של התובע, אשר הוכיח נחישות רבה כשעלה בידו למרות התוצאות הקשות של התאונה, לא רק להירשם ללימודים ולסיים את לימודי התואר הראשון בשני התחומים אותם בחר, אלא אף זכה לסיים את הלימודים בשני התחומים בהצטיינות, ואף הוענקה לוֹ מילגה לצורך לימודים בטייוואן למשך שנה לצורך העשרת הידע בשפה הסינית. אכן, מגוון של תחומים נפתח בפני התובע, בין אם עבודה בתרגומים, ובין אם השתלבות בעסקים, ובין אם הוראה (גם אם יזדקק לתעודת הוראה לשם כך), אך בכל מקרה ברור הוא שמדובר בעבודה שבה לא יזדקק התובע לכוח פיזי, אלא הדגש הברור יושם על כישוריו האינטלקטואליים שאותם הוכיח התובע ללא צל של ספק. בהתאם לע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' רמזי ואח' פ"ד נב(3) 792, יש לקחת בחשבון בנוסף לנכות הרפואית גם את סוג העבודה שהנפגע מבצע, והשפעת מגבלותיו של הנפגע על עבודה זו לצורך קביעת הנכות התפקודית, אני מפנה, שם, עמ' 797: "בין הנתונים המסייעים לבית-המשפט לקבוע נזק זה, יש חשיבות לנתון של הנכות הרפואית שנגרמה עקב התאונה. לנכות זו, המגבילה את התובע בפעילותו, יש השלכה לכושר השתכרותו. זה, כמובן, אינו הנתון היחיד שיובא בחשבון. כדי לקבוע את הפסד כושר ההשתכרות יש חשיבות גם למקצועו ולמקום עבודתו של התובע. נכות רפואית בשיעור מסוים יכולה להשפיע על יכולת התפקוד של תובע פלוני בשיעור גדול יותר מאשר על תובע אלמוני, הן בהתחשב במקצועו, והן משום שלתובע האחד מובטח מקום עבודה שבו יוכל להתמיד בעבודתו, על-אף נכותו, ולתובע האחר -אין מובטח מקום עבודה... אותה נכות יכולה להשפיע באופן שונה על כושר השתכרותו של האחד לעומת רעהו..." (עמ' 797-798). וכן בהמשך, שם, בעמ' 799: "לעתים, הנכות התפקודית, דהיינו מידת ההגבלה של פעולות התובע עקב נכותו - אינה זהה לנכות הרפואית. כך, למשל, במקרה של נכות רפואית עקב צלקות נרחבות בגוף. במקרה כזה, הנכות הרפואית לפי התוספת לתקנות הנ"ל היא בשיעור של 20%, אף שייתכן שלא יהיה בהן הפרעה תפקודית כלשהי, או שזו תהיה בשיעור הנמוך מ-20%. נכות תפקודית, אשר באה להצביע על הפרעה בתפקודו של מי שנפגע גופנית, יכולה אפוא להיות זהה או דומה לנכות הרפואית, וכך בהרבה מקרים. אך היא יכולה להיות גם שונה ממנה." על כך יש להוסיף את ע"א 3375/99 אקסלרד נ' צור שמיר, פ"ד נד(4) 450, שם נקבע שהכישורים האינטלקטואליים של אדם הינם נתון שיש להביאו בחשבון כשבאים לאמוד את כושר השתכרותו של אותו אדם, שהרי בפני בעל כישורים כאלה פתוחה קשת מקצועות רחבה יותר, והסיכוי להצלחתו במקצועות שבהם נדרשים כישורים כאלה, הינו רב יותר (שם, בעמ' 460). יחד עם זאת, גם אם נביא בחשבון שעבודתו של התובע תתבצע במסגרת של עבודה משרדית מול מחשב, עדיין לא ניתן לקבל את טענתה של הנתבעת כאילו הנכות התפקודית היא אפסית או מזערית. לא ניתן להתעלם מכך שבחלק מן התנועות נותרו לתובע הגבלות תנועה: בסיבוב החיצוני של האמה ביד שמאל קיים אובדן של 50% מן התנועה, בהטייה האולנרית של שורשי כפות הידיים יש לתובע אובדן תנועה של 50% בשתי הידיים, וכמו כן קיימת ירידה בדורסיפלקשן של שורש כף יד שמאל, גם כן ב - 50% (עדות המומחה בעמ' 56 לפרוט'). אמנם, המומחה הרפואי ציין בחוות דעתו מ/1 שבבדיקתו הוא מצא שהתפקוד במרפאתו תקין, כולל בהתפשטות ובהלבשה (עמ' 2 של חוות הדעת), אך יחד עם זאת, מסר המומחה בעדותו: "אז אנחנו מדברים על שורש כף יד שמאל, שיש לו טווח תנועות לא רע אבל הוא לא בנוי לחיי יום יום שאתה ואני עושים..." (עמ' 56 לפרוט', ההדגשה שלי - י.ג.). עוד הסביר המומחה: "ככל שאני מאבד תפקודים מרוחקים יותר, הפגיעה היא באיזור איבר המטרה לתפקוד נכון במרחב. בשורש כף היד אני כבר מאבד באופן משמעותי מהיכולת שלי להתנהל במרחב. וזה שאני מציין שיחסים במפרק לא תקינים, אני מציין שסופינציה, הסיבוב החיצוני, מוגבל, כל זה מביא להגבלה בהדפסה למשל, בתנועות. זאת אומרת תנועת האצבעות תתבצע כהלכתה, הפעילות תתבצע אם הנפגע רוצה לבצע אותו, אבל יצטרך לעקוף את שורש כף היד ולהשתמש יותר במפרקים העליונים, במרפק או בכתף, אם הוא לא יכול לסובב למשל הוא ירים יותר את היד ויביא את כף היד או האצבעות למקום, למשל מקלדת, חלק מהתנועות ניתנות לקומפנסציה בקלות, וחלק לא ניתנות בכלל, תלוי במגבלה של שורש כף היד" (עמ' 59 לפרוט', ההדגשה שלי - י.ג.). פרופ' י. אוטרמסקי ז"ל הוסיף ואישר שאין לתובע בעיה בנהיגת רכב, אם כי הוא אינו יודע למשך כמה שעות יכול התובע לנהוג. אמנם יש לתובע בעיה בסיבוב החיצוני של יד שמאל, ולכן יחזיק את ההגה מלמעלה ולא מתחת, כלומר, הוא יוכל לעשות קומפנסציה (עמ' 62 לפרוט'). אין מחלוקת על כך שהמכון הרפואי לבטיחות בדרכים לא פסל ולא שינה את רשיון הנהיגה של התובע לנהיגה ברכב פרטי, וביחס להיתר נהיגה ברכב דו-גלגלי (אופנוע) היה זה התובע שבחר לוותר על רשיון זה ולכן נתבקש למלא טופס וויתור על סוג רשיון זה, כשטופס הויתור מועבר על-ידי המכון למשרד הרישוי כהליך אדמיניסטרטיבי (הסבריו של ד"ר קליין, בעמ' 66-67 לפרוט', וכן תעודת עובד הציבור מיום 12.11.2008, מוצג מ/2, סעיפים 5+6). בנוסף לכל האמור לעיל, יש להביא בחשבון שני שיקולים נוספים: האחד, דבריו של המומחה הרפואי פרופ' י. אוטרמסקי ז"ל בדבר ההחמרה הצפויה: "פגיעה תוך מפרקית יש לה מסלול אחד בלבד לאורך זמן להתדרדר ולהיות מורעת עם הזמן, אין דרך אחרת, אין הטבה... לאורך זמן המפרק ירע את עצמו ויראה את ההרס הנוסף שלו משום שמרגע הפגיעה שני המפרקים בנויים בצורה רעה..." (עמ' 63 לפרוט'). כשמדובר במי שמבצע עבודה פיזית ההחמרה תופיע כעבור שבע שנים, או עשר שנים, תלוי במידת השימוש היומיומי בידיים, אך אם מדובר בעבודה קלה מותאמת, או "שיכול גם לא לעשות עבודה", תופיע ההחמרה שנתיים או חמש שנים מאוחר יותר. מהו שיעור הדינמיקה של ההחמרה התפקודית - לא יכול היה המומחה לקבוע, אך ציין שהמסלול הולך בכיוון ברור של החמרה (עמ' 65 לפרוט'). השיקול הנוסף שיש להביאו בחשבון הינו שהתובע כיום צעיר כבן 28, כך שלפניו עוד 39 שנות השתכרות. גם אם כיום מסוגל התובע להתמודד עם השימוש בידיים, הנדרש לצורך הקלדה במחשב, הרי לא ניתן להתעלם מכך שלפניו עוד שנות עבודה ארוכות מאוד. אפילו אתעלם מן הפרוגנוזה של החמרה אליה התייחס פרופ' י. אוטרמסקי ז"ל בעדותו, הרי שיש לקחת בחשבון שעל פני תקופה ארוכה של 39 שנים עלולים לחול שינויים כאלה ואחרים בחייו המקצועיים של התובע, שבעטיים יהא עליו לעשות שימוש מסיבי יותר בידיים, והוא עלול להתקשות לעמוד בכך. אמנם כיום מגלה התובע נחישות רבה להצליח במטלות שעליו לעמוד בהן, ובזכות גילו הצעיר, כֹח רצונו, ונחישותו, הוא אכן מצליח בכך: "הפעילות תתבצע אם הנפגע רוצה לבצע אותו (צ"ל: אותה) אבל יצטרך לעקוף את שורש כך היד ולהשתמש יותר במפרקים העליונים, במרפק או בכתף..." (עדות המומחה בעמ' 59 לפרוט'). האמנם כֹח רצון זה, ונחישות זו שמפגין התובע כיום, יהיו איתנים במידה מספקת כשהתובע יהיה בגיל מבוגר יותר? יתר על כן, במסגרת החיים המקצועיים, בציפיה לתקופה ארוכה של 39 שנות עבודה, יכול ויהא על התובע להתחרות אל מול עובדים אחרים שאינם סובלים מנכות, כך שתנאי הפתיחה של התובע, בנכותו, להתמודד על מקום עבודה, נחותים במידה כזו או אחרת לעומת מתמודדים אחרים, וזאת גם בהביאנו בחשבון את כישוריו האינטלקטואליים המרשימים של התובע. בהציבי איפוא לנגד עיניי את כל הראיות שהובאו בפני בית-המשפט, טיעוניהם המפורטים של ב"כ שני הצדדים, והשיקולים כפי שפירטתי, נכון יהיה להעמיד את נכותו התפקודית של התובע, לפי הערכתי, על 25% נכות תפקודית. י"ז. שכרו של התובע: בחודשים הסמוכים לאירוע התאונה עבד התובע בחברת "מיכון והנדסה" ובהתאם לטופס התביעה לתשלום דמי פגיעה בעבודה שהוגש למוסד לביטוח לאומי שכרו היה: מרץ 2004 - 4,464 ₪ אפריל 2004 - 4,016 ₪ מאי 2004 - 3,481 ₪ יוני 2004 - 5,054 ₪ הממוצע החודשי: 4,298 ₪. שכר זה כשהוא צמוד ממדד חודש יוני 2004 עד היום שוויו המשוערך: 4,861 ₪ ברוטו, והסכום נטו: 4,805 ₪. התובע החל את לימודיו באוניברסיטה באוקטובר 2004, כך שיש לפסוק לזכות התובע פיצוי בגין שלושה חודשי הפסד השתכרות (ממועד התאונה: 28.7.2004, עד תחילת הלימודים באוניברסיטה באוקטובר 2004): 4,805 ₪ x 3 חודשים = 14,415 ₪, בצירוף ריבית מאמצע תקופת החישוב (15.9.2004) עד היום בסכום של 2,804 ₪ = 17,219 ₪. י"ח. ב"כ התובע מבקשת לפסוק לזכות התובע פיצוי בגין הפסד השתכרות מלא עד היום ומציינת שהתובע, בהיותו סטודנט לא יכול היה להשתכר כדרכם של צעירים והוא לא היה מסוגל לשאת בדרישות הלימודים מחד גיסא, במומו, ומאידך גיסא, לעבוד. אינני מקבל טענה זו. אינני סבור שהעובדה שהתובע לא עבד בתקופת לימודיו באוניברסיטה נובעת מפגיעתו בתאונה הנדונה. התובע נשאל בעדותו האם נכון שלימודיו בשני החוגים באוניברסיטת תל-אביב דרשו ממנו הרבה שעות לימוד, והתובע אישר: "נכון הרבה" (עמ' 25 לפרוט' - עמ' 26 רישא). אוסיף שבוודאי הדבר נכון כשתובע השקיע את המאמץ הנדרש על-מנת להגיע להצטיינות בשני החוגים גם יחד. אכן, הטענה היא שאלמלא התאונה יכול היה התובע להשקיע פחות זמן ומאמצים, וממילא היה מתפנה לעבודה בשכר (עיינו למשל, עדות אִמו של התובע בעמ' 40 לפרוט'). כאמור, התובע עצמו אישר שהלימודים בשני החוגים דרשו ממנו הרבה שעות לימוד. הדעת נותנת שעל-מנת להגיע להצטיינות בשני החוגים, אין די בכישרון אינטלקטואלי, אלא יש צורך להשקיע זמן ומאמצים, שהרי ההצטיינות אינה מושגת "יש מאין". הטענה שאלמלא התאונה היה התובע מצליח להגיע לאותם הישגים של הצטיינות, ובנוסף להיות פנוי לעבוד בשכר, אינה מבוססת. אינני סבור שניתן לזקוף את העובדה שהתובע לא השתכר בתקופת לימודיו לאירוע התאונה. גם בתום לימודיו באוניברסיטת תל-אביב, דהיינו, אוגוסט 2007 עד אוגוסט 2008, בשנה בה שהה התובע בטייוואן ללימודים בעזרת מילגה להעשרת ידע בשפה הסינית - לא עבד התובע, אך הוא אישר בעדותו שהלימודים שם היו: "יומיים מלאים שאינם מאפשרים עבודה תוך כדי", ובנוסף שהחוק בטייוואן אסר עליו לעבוד (עמ' 15 רישא לפרוט'). על יסוד כל אלה, אין מקום לפסוק לזכות התובע פיצוי בגין הפסד השתכרות מאז אירוע התאונה עד היום, למעט שלושת החודשים הראשונים שממועד התאונה ועד תחילת הלימודים באוניברסיטה. י"ט. באשר לבסיס השכר לחישוב הפסד ההשתכרות לעתיד, טוענת ב"כ התובע שהבסיס אמור להיות שילוש השכר הממוצע במשק, ואילו ב"כ הנתבעים סבור שהבסיס לכל חישוב אמור להיות השכר הממוצע במשק, ולדעתו פיצוי של 200,000 ₪ בגין אבדן השתכרות לעתיד הוא הפיצוי ההולם. אין בידי לקבל לא את עמדת התובע ולא את עמדת הנתבעת. לצורך חישוב השכר שישמש בסיס לחישוב הפיצוי המגיע לתובע בגין הפסד השתכרות לעתיד, יש כמובן לקחת בחשבון את כישוריו האינטלקטואליים של התובע ואת העובדה שהוא סיים בהצטיינות הן את החוג לספרות אנגלית והן את החוג ללימודי המזרח הרחוק וסינית, הוא שולט בסינית, ואף שהה במשך שנה בטייוואן באמצעות מילגה לצורך לימודים להעשרת הידע בשפה הסינית. כפי שנקבע בע"א 3375/99 אקסלרד נ' צור שמיר, פ"ד נד(4) 450, יש להביא בחשבון את כישוריו האינטלקטואליים של אדם כשבאים לאמוד את כושר השתכרותו, וזאת הואיל ובפני בעל כישורים כאלה פתוחה קשת מקצועות רחבה יותר, והסיכוי להצלחתו במקצועות שבהם נדרשים כישורים כאלה - הינו רב יותר, אם כי יש לקחת בחשבון שהסיכוי להצלחה, השתלבות בעבודה, והגדלת כושר ההשתכרות, מחייב קיומם של נתונים נוספים, כגון, חריצות, התמדה, קשר טוב עם בני אדם, כושר ארגון ועוד. במקרה שנדון בעניין אקסלרד ע"א 3375/99 הנ"ל, העמיד בית-המשפט העליון את כושר ההשתכרות של הנפגע, שם, על כפל השכר הממוצע במשק (שם, עמ' 460-461). בענייננו הוכיח התובע, בנוסף לכישוריו האינטלקטואליים, גם נחישות והתמדה, שהרי הוא החל את לימודיו באוניברסיטה בשני החוגים כשלושה חודשים בלבד לאחר התאונה, וחרף פגיעתו, שהיתה לגמרי לא קלה, הוא הצליח, למרות הכל, להגיע להצטיינות בשני החוגים. נכון יהיה איפוא להעמיד את בסיס חישוב שכרו של התובע לעתיד על כפל השכר הממוצע במשק. כ'. לפי ירחון "חשב" מאוגוסט 2009, השכר הממוצע במשק לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה למאי 2009 (לא כולל עובדים מיש"ע) הוא: 7,827 ₪ לחודש (עמ' 69 בירחון "חשב"). כפל השכר הממוצע במשק משמעותו: 15,654 ₪ ברוטו לחודש, ולאחר ניכוי מס הכנסה (לפי עמ' 125 שבירחון "חשב"), ובשים לב ל-2.25 נקודות זיכוי, השכר נטו הוא: 13,140 ₪ לחודש. התובע כיום כבן 28 ולפניו 39 שנות השתכרות. חישוב הפיצוי ייערך לפי 25% נכות תפקודית כפי שקבעתי לעיל: 13,140 ₪ לחודש x 25% נכות תפקודית x מקדם היוון 275.6718 = 905,582 ₪. כ"א. הפסד פנסיה: ער אני לע"א 9079/04 אלון נ' לאופר והדר חברה לביטוח בע"מ (מיום 15.4.2007, פורסם ב"נבו") בדבר פסיקת שווי התנאים הסוציאליים, אך משלא הובאו ראיות ביחס לתנאים אלה, אני פוסק את שווי האבדן היחסי של הפנסיה. השכר: 13,140 ₪ נטו לחודש x 70% פנסיה x 25% נכות תפקודית x מקדם היוון 112.3121 (לתקופה מגיל 67 עד גיל 78) x מקדם היוון כפול 0.3158 (לתקופה של 39 שנה מהיום עד גיל 67) = 81,559 ₪. הואיל ולצורך הבטחת זכויות הפנסיה על התובע להפריש תשלומים משכרו לזכות קרן הפנסיה, יש להעמיד את הפיצוי המגיע בגין אבדן הפנסיה על 40,000 ₪, לפי הערכתי. כ"ב. התובע זכאי לפיצוי בגין עזרת צד ג' לעבר. אין ספק שבתקופה הסמוכה לתאונה נאלצו הוריו של התובע להושיט לו עזרה ולטפל בו במידה החורגת במידה רבה מעבר לעזרה המקובלת באופן רגיל בין בני משפחה, ועל כך מגיע פיצוי (ע"א 1164/02 קרנית נ' בן-חיון לידור (קטין), פסק דין מיום 4.8.2005, בפיסקה 9, "אתר נבו"). על כך גם יש להוסיף הוצאות נסיעה שנגרמו לתובע והוריו בתקופה זו הסמוכה לתאונה (לא כולל הוצאות נסיעה לטיפולים רפואיים שאליהן אתייחס להלן בנפרד). אני מעריך את הפיצוי בגין עזרת צד ג' לעבר, כולל הוצאות הנסיעה, בסכום גלובלי של 25,000 ₪ לפי הערכתי נכון להיום. כ"ג. התובע אינו זכאי לפיצוי בגין הוצאות רפואיות ובגין הוצאות נסיעה לטיפולים רפואיים, לא לתקופת העבר ולא לעתיד, הואיל והתאונה היתה תאונת עבודה ובהתאם לתקנות הביטוח הלאומי (מתן טיפול רפואי לנפגע עבודה), התשכ"ח-1968, זכאי הנפגע לטיפול רפואי (סעיף 2 של התקנות), וכן להחזר הוצאות נסיעה שנועדו לשם קבלת טיפול רפואי (סעיף 7 של התקנות). נטען בסיכומי ב"כ התובע, בין היתר, שניסיונות התובע ואִמו לקבל החזר הוצאות המרפאה בעיסוק והפיזיותרפיה הפרטית לא הועילו, אך לא הוכח על-ידי התובע שלא ניתן היה לקבל טיפולים אלה במסגרת הרפואה הציבורית, ולא הוכח שהיה אכן צורך רפואי לקבל טיפולים אלה במסגרת הרפואה הפרטית. כ"ד. גם אינני סבור שיש להכיר בהוצאות שונות שנטענו על-ידי ב"כ התובע בסיכומיה, כגון רכישת מחשב נייד, תמי 4 למטבח, מיזוג אוויר מותאם להפעלה מרחוק, אינטרנט אלחוטי וכו'. המדובר בציוד מודרני שהפך בהדרגה למקובל בלא מעט משקי בית, ובוודאי כשהמדובר בסטודנט המשקיע את כל זמנו ומרצו במטרה להגיע להישגים גבוהים בלימודים (מחשב נייד, אינטרנט וכו'), ואינני סבור שניתן לזקוף הוצאות אלה לחובת התאונה. לא הוכח צורך רפואי בהוצאות רפואיות ועזרים לעתיד, וככל שתהא בעתיד הצדקה רפואית לרכישתם, הרי הם אמורים להיות מכוסים על-ידי המוסד לביטוח לאומי בהתאם לתקנות הביטוח הלאומי (מתן טיפול רפואי לנפגעי עבודה). כ"ה. באשר לעזרת צד ג' לעתיד: כפי שציין פרופ' י. אוטרמסקי ז"ל בחוות דעתו (מ/1), תפקודו של התובע במרפאתו בשעת בדיקתו היה תקין, לרבות בהתפשטות ובהלבשה. כמו כן מקליד התובע במחשב ומסוגל לנהוג. יחד עם זאת, מקובל עלי שקיימות פעולות פיזיות שבהן עלול התובע להתקשות, כגון שטיפה וניקיון הבית, הרמת משאות, הזזת רהיטים ועבודות פשוטות של תחזוקת בית, שאדם בריא מסוגל לבצען בכוחות עצמו. יש לקחת בחשבון שפסיקת הפיצוי בראש נזק זה מתייחסת לתקופה ארוכה הצופה פני עתיד (כ-50 שנה עד גיל 78), ומה עוד שהמומחה הרפואי הסביר בעדותו ש"פגיעה תוך מפרקית יש לה מסלול אחד בלבד לאורך זמן להתדרדר ולהיות מורעת עם הזמן, אין דרך אחרת. אין הטבה" (עמ' 63 לפרוט'). אני מעמיד את הפיצוי בגין עזרת צד ג' לעתיד על סכום גלובלי של 75,000 ₪, לפי הערכתי. כ"ו. אינני רואה מקום לפסוק פיצוי בגין הוצאות נסיעה לעתיד. לא הוכח קיומה של מגבלה רפואית בכל הנוגע לניידותו של התובע. שימוש ברכב אוטומטי הפך כיום למקובל ונפוץ. המומחה הרפואי פרופ' י. אוטרמסקי ז"ל קבע שאין לתובע בעיה בנהיגת רכב, כשהוא מוסיף: "אני לא יודע כמה שעות יכול לנהוג ומה אורך הזמן, אבל ברכב יכול לנהוג" (עמ' 62 לפרוט'). המכון הרפואי לבטיחות בדרכים קבע שהתובע מתאים לנהיגה ברכב פרטי, ללא צורך בביקורת (סעיף 6 בתעודת עובד הציבור מ/2). לפי הסברו של ד"ר דוד קליין, מנהל יחידת המכון הרפואי לבטיחות בדרכים בחיפה, לא היתה, לפי הבדיקה שעשה ד"ר פייגלין, מניעה שהתובע ינהג ברכב דו-גלגלי. ד"ר קליין הסביר שאילו היה התובע פסול מנהיגה ברכב דו גלגלי, היתה הפסילה מופיעה בגוף הבדיקה. התובע, לפי הסברו של ד"ר דוד קליין, בחר לוותר מרצונו על רשיון נהיגה ברכב דו-גלגלי - עיינו בדבריו של ד"ר דוד קליין בעמ' 66-67 לפרוט', אך לא הובאה ראיה רפואית שיש בה כדי להצביע על קיום מגבלה המונעת מן התובע מלנהוג ברכב דו-גלגלי. לכן, אינני רואה מקום לפסוק פיצוי בגין הוצאות ניידות, ואף לא ראיתי מקום לחייב את הנתבעים בהוצאות חוות הדעת של מר מ. קצין לעניין הניידות. כ"ז. סכום הנזקים: (1) נזק שאיננו ממוני - 100,030 ₪. (2) הפסד השתכרות בעבר - 17,219 ₪. (3) הפסד השתכרות לעתיד - 905,582 ₪. (4) הפסד פנסיה - 40,000 ₪. (5) עזרת צד ג' והוצאות נסיעה לעבר - 25,000 ₪. (6) עזרת צד ג' לעתיד - 75,000 ₪. סה"כ: 1,162,831 ₪. כ"ח. בהתאם לחוות דעתו של האקטואר, ד"ר רמי יוסף, ממשרד האקטואר ש. ספיר ושות' מיום 18.1.2009 (נ/4), השווי של סה"כ תקבולי הביטוח הלאומי לעבר ולעתיד (כולל תוספת הצמדה לתשלומי העבר) הוא 461,190 ₪. על כך יש להוסיף ריבית על תשלומי העבר עד 31.1.2009 בסך 5,091 ₪, ובסה"כ 466,281 ₪, שערכם המשוערך ממדד ידוע דצמבר 2008 (שהתפרסם ב-15.1.2009) עד היום הוא: 481,310 ₪. תשלומי העבר של המוסד לביטוח לאומי לפי חוות הדעת נ/4, כולל ריבית עד 31.1.2009, מסתכמים ב-77,208 ₪. הריבית על סכום זה לתקופה מיום 31.1.2009 עד היום מסתכמת ב-957 ₪, ומכאן שסה"כ תקבולי הביטוח הלאומי אותם יש לנכות (כולל הריבית על תשלומי העבר עד היום) הוא: 482,267 ₪. כ"ט. מסכום הפיצויים 1,162,831 ₪ יש להפחית את התקבולים המשוערכים של הביטוח הלאומי: 482,267 ₪, כך שהיתרה היא: 680,564 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור של 13% מן הסכום שנפסק: 88,473 ₪ ומע"מ כחוק על שכר הטרחה: 14,598 ₪, וביחד 783,635 ₪. ל'. מסכום זה יש להפחית את התשלום התכוף שהסתכם ביום 16.12.2004 ב-5,500 ₪, כאמור בסעיף 26 של סיכומי ב"כ התובע (ב"כ הנתבעים לא חלק על כך בסיכומיו). התשלום התכוף כשהוא צמוד למדד מנובמבר 2004 עד היום, שוויו: 6,239 ₪, ועליו יש להוסיף ריבית מיום 16.12.2004 עד היום: 1,135 ₪ וביחד: 7,374 ₪, כך שהיתרה לתשלום לתובע לאחר ניכוי התשלום התכוף מסתכמת ב-776,261 ₪. ל"א. התוצאה מכל האמור לעיל היא שאני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע את הסכום של 776,261 ₪ בתוספת החזר אגרת המשפט ששולמה בפתיחת ההליך: 1,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין על החזר אגרה זו, מיום 23.3.2005 עד היום, וכן הוצאות המשפט כמפורט בסיכומיה של ב"כ התובע, דהיינו: החזר חלקו היחסי של התובע בשכר טרחתו של פרופ' י. אוטרמסקי ז"ל בסך 1,980 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מיום 12.3.2007 עד היום, והחזר שכרו של ד"ר דוד קליין בסך 400 ₪ מיום 6.1.2009 עד היום. לא ראיתי הצדקה לפסוק את החזר הוצאות חוות דעתוֹ של המומחה בנושא הניידות. לפי ההחלטה מיום 10.12.2006 היה על התובע לשאת במחצית שכרו של המומחה הרפואי בתחום הנוירולוגי, לכן ככל שהתובע נשא בהוצאה זו זכאי הוא לקבל החזר חלקו היחסי בהוצאה זו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד התשלום ועד היום, לפי חשבונית מס או קבלה. תשלום מלוא הסכום הפסוק לפי פסק-דין זה יבוצע על-ידי הנתבעים, ביחד ולחוד, במשרד ב"כ התובע, בתוך 30 יום ממועד המצאת פסק-הדין, שאם לא כן ישא כל סכום שבפיגור הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. יתרת תשלום אגרת המשפט תחול על התובע וזאת בהתאם להוראת תקנה 5(ג) של תקנות בתי-המשפט (אגרות), התשס"ז-2007. ניתן היום, כ"ה באלול תשס"ט, 14 ספטמבר 2009, בהעדר הצדדים. המזכירות תמציא את העתקי פסק-הדין אל: שבר