החלטה בפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב (כב' השופטת י' שטופמן), בה נדחתה בקשת המבקש לעכב את פינויו מנכס מקרקעין שבבעלות המשיבה, וזאת עד להחלטה בערעור שהגיש על החלטת ראש ההוצאה לפועל המורה על ביצוע הפינוי. בד בבד עם בקשת רשות הערעור הגיש המבקש בקשה להורות על עיכוב הפינוי על פי צד אחד, עד למתן החלטה בבקשה. בקשה זו לסעד ארעי נדחתה על ידי בהחלטתי מיום 7.11.04. כן קבעתי באותה החלטה כי הבקשה אינה מצריכה תשובה וכי הנימוקים לדחייתה יינתנו היום. ואלה הנימוקים: 1. המשיבה הינה הבעלים של נכס השוכן ברחוב יחיעם 41 בתל אביב (להלן - הנכס), הידוע כחלק מחלקה 3 בגוש 6135 (להלן - החלקה). המשיבה רשומה בלשכת רישום המקרקעין כבעלת חלק בלתי מסוים של החלקה, בה מצויים נכסים נוספים בבעלות אחרים. לפני כעשרים שנה תפס המבקש חזקה בנכס, ובשנת 1998 הגישה המשיבה לבית משפט השלום בתל אביב תביעה לפינויו. בפסק דין אשר ניתן ביום 14.3.01 קיבל בית משפט השלום (כב' השופט א' גולדין) את התביעה והורה למבקש לפנות את הנכס. המבקש הגיש לבית המשפט המחוזי ערעור על פסק הדין, אשר עודנו תלוי ועומד. בקשותיו של המבקש לעיכוב ביצוע הפינוי נדחו הן על ידי בית משפט השלום והן על ידי בית המשפט המחוזי. בשנת 2002 פונה המבקש מן הנכס, אך לאחר זמן קצר שב ופלש אליו. אי לכך עתרה המשיבה לפינוי חוזר של המבקש מן הנכס, לפי סעיף 66 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967. 2. בדיון שהתקיים בפני ראש ההוצאה לפועל בבקשתה של המשיבה, עמדה במוקד טענותיו של המבקש פסיקתא שניתנה ביום 29.1.04 בבית המשפט המחוזי בתל אביב (כב' השופטת ה' גרסטל) בהליך אחר (ה.פ. 1265/03) (להלן - הפסיקתא). בגדר הפסיקתא הצהיר בית המשפט בהסכמת הצדדים לאותו הליך כי המבקש זכאי להירשם כבעלים של חלק בלתי מסוים בחלקה, מכוח הסכם רכישה משנת 1983. אליבא דמבקש, הפסיקתא משנה מפסק דינו של השופט גולדין בכך שהיא מקנה לו, לטעמו, זכות לתפוס חזקה בכל אתר ואתר בחלקה, לרבות בנכס נשוא ההתדיינות. בהחלטתו מיום 5.9.04 דחה ראש ההוצאה לפועל (א' שליו) טענה זו וקיבל את בקשת המשיבה לפינויו החוזר של המבקש מן הנכס. ראש ההוצאה לפועל קבע בהחלטתו כי זכויותיו של המבקש בחלקה, אשר הוכרו במסגרת הפסיקתא, מתייחסות לנכס אחר המצוי ברחוב יחיעם 36, אותו רכש המבקש בהסכם משנת 1983, ולא לנכס נשוא ההתדיינות. כמו כן, ציין ראש ההוצאה לפועל כי ההליך נשוא הפסיקתא הופנה לכתחילה גם נגד המשיבה, אך זו נמחקה ממנו ביוזמת המבקש ובאותו מעמד הצהיר המבקש כי הובהר לו שהפסיקתא, המשקפת את הסכמת בעלי הדין באותו הליך, אינה מחייבת את המשיבה שלא הייתה צד להליך או להסכמה. 3. המבקש הגיש לבית המשפט המחוזי בקשת רשות ערעור על החלטת ראש ההוצאה לפועל, ובמסגרתה ביקש לעכב את ביצוע ההחלטה. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה, בקבעו כי טענות המבקש בדבר זכויותיו בנכס כבר נדחו בפסקי דין חלוטים וכן על ידי ראש ההוצאה לפועל. המבקש לא אמר נואש והגיש את בקשת רשות הערעור שבפניי, בה הוא שב וטוען כי מכוח הפסיקתא הוא רשאי לעשות שימוש סביר בכל אתר בחלקה, לרבות בנכס נשוא ההתדיינות. עוד טוען המבקש כי ההחלטות השיפוטיות המורות על פינויו עומדות בסתירה להוראות חוק המקרקעין, תשכ"ט-1969, הנוגעות לבעלות משותפת במקרקעין, כפי שנתפרשו בפסיקה. 4. לא מצאתי ממש בבקשה. כפי שציין בצדק ראש ההוצאה לפועל, הזכויות שרכש המבקש בחלקה על פי הסכם הרכישה משנת 1983 מתייחסות לנכס אחר שאינו הנכס נשוא ההתדיינות. על כן אין בפסיקתא, על פניה, כדי להקנות למבקש זכויות בנכס. יתר על כן, בתיתו תוקף להסכמת הצדדים בהליך נשוא הפסיקתא הבהיר בית המשפט למבקש כי אין בהסכמה זו כדי לחייב את המשיבה, שאינה צד להליך, וגם מטעם זה אין בפסיקתא כדי להועיל לו. לבסוף ראוי לציין כי בקשות לעיכוב ביצועו של פסק הדין נדחו בשתי הערכאות, אך למרות זאת נטל המבקש חירות לעצמו לשוב לנכס לא לו והרושם המתקבל הוא כי המבקש מנסה בכל דרך אפשרית להעביר את רוע גזירת הפינוי, הגם שאין בפיו כל טעם מבורר לכך. 5. אשר על כן, דחיתי את הבקשה בלא שנדרשתי לתגובה וממילא נדחתה גם הבקשה לסעד ארעי. פינוי מקרקעיןפינויתל אביב