נהלי בטיחות הרמת משקל כבד בעבודה

הפסיקה דנה רבות בפגיעות בגב עקב הרמת משאות או חפצים במקרים של תאונות עבודה. קו הגבול בין מקרים בהם הערכאות מצאו שהעבודה מסוכנת, בלתי סבירה ומקימה אחריות לבין המקרים בהם נקבע שהמדובר בהתממשות סיכון רגיל וטבעי, הינו קו גבול שאינו תמיד מוגדר מראש אלא שנמתח על ידי בהמ"ש כנגזרת מהנסיבות שהוכחו. קיימים מקרים בהם נקבע שהרמת משא של יותר מ-20 ק"ג מקימה אחריות, אך אף במקרים שכאלו יש חשיבות לשאלת מספר ההרמות ואופן ההרמה. במקרה שלנו לא הוכחה אינטנסיביות ההרמה ואף לא כיצד בדיוק היא בוצעה – בדרך כלל או ביום האירוע. בהקשר זה אפנה לת.א. (שלום עכו) 4968/01 ופא זיאדה נ' קליל מוצרי אלמוניום בע"מ, שם נדונה פגיעה עקב הרמת חלונות, ונדחתה התביעה, לאמור: "רואה אני להעיר כי הרמת החלונות באופן ידני ולא באמצעים מכאניים, לא מהווה כשלעצמה רשלנות כלשהי כלפי העובדים, שכן לא כל מוצר ניתן לטפל בו באמצעים מיכאניים והיעזרות בידיים אנושיות, במקרים המתאימים, היא לגיטימית ולא פסולה בעיניי." עוד אפנה לע"א (מחוזי ירושלים) 1367/96 עטיה נ' עיריית ירושלים, מיום 1/5/97, שם נדחתה תביעה לגבי פגיעה עקב הרמת משא באופן כללי (לא חלון), לאמור: "היווצרות נזק בגב, כתוצאה מהרמת משאות, הינה חלק בלתי נפרד מסיכוני החיים, והמעבידה לא תיחשב לאחראית לנזקו של כל עובד אשר ניזוק בגבו עקב הרמת משא. אין המעבידה חייבת בגין נזק אשר נגרם לנהג אוטובוס שגבו נתפס לאחר שהרים תיק נהגים במשקל 10 ק"ג (ע"א 2162/90 מצא נ' אגד) ולא בגין נזק אשר נגרם לעובד התעשיה הצבאית לאחר שהרים משא במשקל של 30 ק"ג יחד עם עובד אחר (ע"א 5580/92 מרקוביץ נ' התעשיה הצבאית"). וראו אף את ע"א (מחוזי ת"א) 1089/01 אירובוט טכנולוגיות בע"מ נ' גרשגורין סימון, שם נפסק כך: "גם אם מתקבלת גירסת המשיב לגבי אירוע תאונתי שבעקבותיו החל לחוש כאבים בגבו, לא הוכחה לדעתי כל רשלנות מצד המערערת. בסופו של דבר הדברים אמורים בהרמת תבנית שמשקלה כ-20 ק"ג ע"י שני פועלים, כך שהנטל על כתפי המשיב הסתכם בכ- 10 ק"ג. לגבי המשקל המירבי המותר לנשיאה ע"י עובדים יש הסדר חקיקתי רק לגבי נוער ולא לגבי מבוגרים. על פי תקנות עבודות הנוער (עבודות אסורות ועבודות מוגבלות) תשי"ד – 1954 המשקל המירבי המותר לנשיאה ע"י נער שטרם מלאו לו 18 נע בין 16 ל- 20 ק"ג ולגבי ילד בין 10 ל- 12.5 ק"ג. לאור זאת ודאי שמשקל של כ-10 ק"ג פחות במידה רבה ביותר מהמשקל המירבי המותר לנשיאה. כך מצינו בע"א 5580/92 מרקוביץ נ' התעשיה הצבאית, כי במקרה שבו המשא שהרים המערער יחד עם חברו היה בין 20 ל- 30 ק"ג, כך שחלקו של המערער היה כ- 10 עד 15 ק"ג, אין לייחס כל רשלנות למעביד שכן מדובר במשקל פחות מהמשקל המירבי של 16 ק"ג שעל פי התקנות מותר לנער שלא מלאו לו 16 לשאת." בנוסף, ראו את ת.א. (שלום ירושלים) 2730/05 מיכאל אוקסנגנדלר נ' מאפיית ברמן בע"מ, שם נדחתה תביעה לגבי פגיעה עקב הרמת גושי בצק כבדים במשקל של 10-15 ק"ג לרבות לאור מתן משקל לנתונים באשר לקצב העבודה ושאר תנאי העבודה, ואת ת.א. (שלום חיפה) 9811/04 תורן אורלי נ' גל-על חרושת מנועי שרפה בע"מ, שם נפסק כי "מקובל בפסיקה" לראות משקל של עד כ-30 ק"ג כמשקל אשר איננו מצריך אמצעים מיוחדים או שני אנשים. מנגד, קיימים מקרים רבים בהם נקבעה חבות המעביד לגבי פגיעות של עובדים בגב עקב הרמה לא נכונה של חפצים, אף אם המשאות כשלעצמם לא היו כבדים באופן חריג. ככל שההרמות החוזרות והנשנות אינן סבירות, ככל שלא מתאפשרת הרמה "בטוחה" במנח סביר, או ככל שיש צורך אמיתי לעבודה בזוגות – אפשר להגיע למסקנה בדבר אחריות אף אם המדובר במשקל של 10 ק"ג או פחות, כדוגמת פסקי הדין ב ת"א 1640/95 (מחוזי חיפה) שפרה מרדכי נ' היכל בנימין; ע"א (מחוזי חיפה) 4758/98 אורנים סיילנסר בע"מ נ' מדינת ישראל ואח'; ע"א 1089/03 (מחוזי חיפה) ואזנה חנניה נ' קיבוץ עין השופט; ת"א (שלום ת"א) 104170/01 מדעי משה נ' התעשייה הצבאית לישראל בע"מ; ע"א 15160-03-11 מוטורולה תקשורת בע"מ נ' מויאל, שם נדונה תביעה של עובד אשר הרים לאורך זמן חבילות במשקלים שונים ונפגע דווקא כשהרים חבילה שמשקלה כ-1/2 ק"ג בלבד. משמע, שקיימת חשיבות להוכחת הנסיבות המדוייקות והתובע חייב להוכיח בבהמ"ש נתונים לגבי המשקל, התכיפות, ההרמה, העומס, התכיפות וכו'. ##להלן פסק דין בנושא הרמת משקל כבד בעבודה כתאונת עבודה - אחריות המעביד:## התובע טען בתביעתו כי עת עבד במאפיה, נגרמה לו נכות צמיתה בגובה 10%. הנתבעת הייתה מעסיקתו של התובע באותה העת. לטענת התובע פגיעתו נגרמה עת הרים 10 ארגזי לחם לעגלה ביחד עם עובד נוסף. לדבריו תוך כדי הרמה הוטו הארגזים לעבר צידו הימני וכתפו נפרקה. התובע טוען כי יש להטיל אחריות על הנתבעת לנוכח רשלנות או הפרת חובה חקוקה. עוד נטען לתחולת סעיף 41 ו/או 38 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]. הנתבעת הכחישה בהגנתה את האירוע לחלופין טענה כי זה ארע עקב רשלנותו או פזיזותו של התובע. נטען כי התובע הסתכן מרצון. בית המשפט ציין כי בע"א 5580/92 יוסף מרקוביץ נ' התעשיה הצבאית (לא פורסם), נדונה תביעתו של עובד התעשייה הצבאית שנדרש לטענתו להרים משאות כבדים במהלך עבודתו אצל הנתבעת. כבוד השופטת דורנר אמרה שם: "זאת ועוד: חיי היומיום בכללותם רצופים סיכונים, בכך שעובד מחליק ונופל במהלך עבודתו, או כפי שארע במקרה שלפנינו, גבו של העובד 'נתפס' תוך כדי התכופפות או הרמת משא, אין בהם כשלעצמם כדי לבסס טענה של רשלנות. כדברי השופט חשין בע"א 371/90 סובחי נ' רכבת ישראל, פ"ד מז(3) 345, 349: 'סיכוני חיים ובריאות אורבים לפתחנו כל העת, ובהולכנו אל מקום פלוני לא נדע אם נגיע אליו. לכל נזק יש שם אך לא לכל נזק יש אחראי במשפט. לא כל נזק שניתן לצפותו (באופן תיאורטי), המשפט מטיל בעניינו אחריות נורמטיבית." ניתן למצוא בפסיקה גם הפניה לפס"ד שניתן על ידי ביהמ"ש המחוזי בירושלים בע"א 1367/96 עטיה נ' עיריית ירושלים מיום 1.5.97 (לא פורסם), שם נאמר: "היווצרות נזק בגב, כתוצאה מהרמת משאות, הינה חלק בלתי נפרד מסיכוני החיים, והמעבידה לא תיחשב לאחראית לנזקו של כל עובד אשר ניזוק בגבו עקב הרמת משא. אין המעבידה חייבת בגין נזק אשר נגרם לנהג אוטובוס שגבו נתפס לאחר שהרים תיק נהגים במשקל 10 ק"ג (ע"א 2162/90 מצא נ' אגד, טרם פורסם) ולא בגין נזק אשר נגרם לעובד התעשיה הצבאית לאחר שהרים משא במשקל של 30 ק"ג יחד עם עובד אחר (ע"א 5580/92 מרקוביץ נ' התעשיה הצבאית, טרם פורסם)" .ברע"א 3339/99 שהוגשה על ידי התובע על הכרעה זו, לא התקבלה). ור' עוד פסק דינו של חברי השופט דראל בת"א (י-ם) 2730/05 מיכאל אוקסנגנדלר נ. מאפיית ברמן בע"מ (ניתן ביום 19.1.09), שם דחה תביעה באשר להרמת גושי בצק כבדים במהלך העבודה אף שקבע כי משקלם נע בין 10 ל- 15 ק"ג, וזאת לאחר שהובאו בחשבון כלל תנאי וקצב העבודה. כשם שלא כל מקום בו מרימים משקל משמעותי יש אחריות למעביד עת נפגע גב העובד מחמת גודל המשא, כך גם לא בכל מקום בו נפגעת יד, לנוכח פעולה בעבודה, תוטל אחריות על המעביד. הדברים יפים בבחינת קל וחומר מקום בו התובע למעשה לא טען לנזק עקב הרמת משקל של ארגז באופן קבוע ושיטתי אלא ביסס את כל טענותיו על שיטה שלא הצליח להוכיחה. משלא הוכחה השיטה ממילא אין גם צורך לפנות לשאלה האם זו רלשנית או מהווה הפח"ח. נראה כי המקרה דנן הינו בכלל המקרים עליהם נאמר כבר בע"א 371/90, פרשת סובחי דלעיל כי - "חובתו של מעביד לשלום עובדיו אינה חובה מוחלטת. המעביד אינו מבטח ולחיובו בדין בגין תאונה שארעה לעובדו במהלך עבודתו, על העובד להוכיח קיומה של עילה המוכרת בדין והמזכה אותו בתביעתו". עוד נפסק כי לו היה נטען לרשלנות ביחס להרמת ארגז בודד וביחס למשקל המירבי המותר לנשיאה ע"י עובדים - עולה מהפסיקה כי יש הסדר חקיקתי רק לגבי נוער ולא לגבי מבוגרים. על פי תקנות עבודות הנוער (עבודות אסורות ועבודות מוגבלות) תשי"ד - 1954, המשקל המרבי המותר לנשיאה ע"י נער שטרם מלאו לו 18 נע בין 16 ל- 20 ק"ג ולגבי ילד בין 10 ל- 12.5 ק"ג. נראה כי מקל וחומר שאין פסול בהרמת ארגז אחד במשקל הפחות מ- 16 ק"ג לגבי אדם מבוגר. באשר לאימוץ הסטנדרט הקבוע בתקנות דלעיל, בדבר המשקל המירבי המותר לנשיאה על ידי נער שטרם מלאו לו 18 שנה ומשקלים אליהם התייחסה הפסיקה ר' ת"א (שלום חיפה) 9811/04 תורן אורלי נ' גל-על חרושת מנועי שריפה בע"מ ואח', מיום 25.11.04; ע"א (ת"א-יפו) 1089/01 אירובוט טכנולוגיות בע"מ נ' גרשגורין סימון, מיום 12.1.03; ת"א 3196/97 בהיג' קרואני נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, מיום 2.4.00; ע"א 2162/90 יוסף מצא נ' אגד אגודה שיתופית לתחבורה ציבורית בישראל בע"מ ואח', מיום 9.2.93; וע"א (חיפה) 115/94 איסטחרוב אדניה נ' התעשיה הצבאית, מיום 25.6.95. הרמת משקל