מה הדין בסוגיית הרמת משקל כבד בעבודה כתאונת עבודה ? באם אפשר לקבל פיצויים על פציעה בגלל הרמת משקל כבד בעבודה ? מהם נהלי בטיחות הרמת משקל כבד בעבודה ? באילו מקרים תוטל אחריות על המעסיק בגלל הרמה לא נכונה של משקל כבד בעבודה ? ##תאונת עבודה עקב הרמת משקל כבד בעבודה:## הפסיקה דנה רבות בפגיעות בגב עקב הרמת משאות או חפצים במקרים של תאונות עבודה. קו הגבול בין מקרים בהם הערכאות מצאו שהעבודה מסוכנת, בלתי סבירה ומקימה אחריות לבין המקרים בהם נקבע שהמדובר בהתממשות סיכון רגיל וטבעי, הינו קו גבול שאינו תמיד מוגדר מראש אלא שנמתח על ידי בהמ"ש כנגזרת מהנסיבות שהוכחו. קיימים מקרים בהם נקבע שהרמת משא של יותר מ-20 ק"ג מקימה אחריות, אך אף במקרים שכאלו יש חשיבות לשאלת מספר ההרמות ואופן ההרמה. במקרה שלנו לא הוכחה אינטנסיביות ההרמה ואף לא כיצד בדיוק היא בוצעה – בדרך כלל או ביום האירוע. ##אחריות המעסיק על פציעות כתוצאה מהרמה לא נכונה של חפצים:## קיימים מקרים רבים בהם נקבעה חבות המעביד לגבי פגיעות של עובדים בגב עקב הרמה לא נכונה של חפצים, אף אם המשאות כשלעצמם לא היו כבדים באופן חריג. ככל שההרמות החוזרות והנשנות אינן סבירות, ככל שלא מתאפשרת הרמה "בטוחה" במנח סביר, או ככל שיש צורך אמיתי לעבודה בזוגות – אפשר להגיע למסקנה בדבר אחריות אף אם המדובר במשקל של 10 ק"ג או פחות, כדוגמת פסקי הדין ב ת"א 1640/95 (מחוזי חיפה) שפרה מרדכי נ' היכל בנימין; ע"א (מחוזי חיפה) 4758/98 אורנים סיילנסר בע"מ נ' מדינת ישראל ואח'; ע"א 1089/03 (מחוזי חיפה) ואזנה חנניה נ' קיבוץ עין השופט; ת"א (שלום ת"א) 104170/01 מדעי משה נ' התעשייה הצבאית לישראל בע"מ; ע"א 15160-03-11 מוטורולה תקשורת בע"מ נ' מויאל, שם נדונה תביעה של עובד אשר הרים לאורך זמן חבילות במשקלים שונים ונפגע דווקא כשהרים חבילה שמשקלה כ-1/2 ק"ג בלבד. משמע, שקיימת חשיבות להוכחת הנסיבות המדוייקות והתובע חייב להוכיח בבהמ"ש נתונים לגבי המשקל, התכיפות, ההרמה, העומס, התכיפות וכו'. ##היקף אחריות המעסיק על הרמת משקל כבד בעבודה## בת.א. (שלום עכו) 4968/01 ופא זיאדה נ' קליל מוצרי אלמוניום בע"מ, נדונה פגיעה עקב הרמת חלונות, ונדחתה התביעה, לאמור: "רואה אני להעיר כי הרמת החלונות באופן ידני ולא באמצעים מכאניים, לא מהווה כשלעצמה רשלנות כלשהי כלפי העובדים, שכן לא כל מוצר ניתן לטפל בו באמצעים מיכאניים והיעזרות בידיים אנושיות, במקרים המתאימים, היא לגיטימית ולא פסולה בעיניי." בע"א (מחוזי ירושלים) 1367/96 עטיה נ' עיריית ירושלים, מיום 1/5/97, נדחתה תביעה לגבי פגיעה עקב הרמת משא באופן כללי (לא חלון), לאמור: "היווצרות נזק בגב, כתוצאה מהרמת משאות, הינה חלק בלתי נפרד מסיכוני החיים, והמעבידה לא תיחשב לאחראית לנזקו של כל עובד אשר ניזוק בגבו עקב הרמת משא. אין המעבידה חייבת בגין נזק אשר נגרם לנהג אוטובוס שגבו נתפס לאחר שהרים תיק נהגים במשקל 10 ק"ג (ע"א 2162/90 מצא נ' אגד) ולא בגין נזק אשר נגרם לעובד התעשיה הצבאית לאחר שהרים משא במשקל של 30 ק"ג יחד עם עובד אחר (ע"א 5580/92 מרקוביץ נ' התעשיה הצבאית"). בע"א (מחוזי ת"א) 1089/01 אירובוט טכנולוגיות בע"מ נ' גרשגורין סימון, נפסק כך: "גם אם מתקבלת גירסת המשיב לגבי אירוע תאונתי שבעקבותיו החל לחוש כאבים בגבו, לא הוכחה לדעתי כל רשלנות מצד המערערת. בסופו של דבר הדברים אמורים בהרמת תבנית שמשקלה כ-20 ק"ג ע"י שני פועלים, כך שהנטל על כתפי המשיב הסתכם בכ- 10 ק"ג. לגבי המשקל המירבי המותר לנשיאה ע"י עובדים יש הסדר חקיקתי רק לגבי נוער ולא לגבי מבוגרים. ##נהלי בטיחות הרמת משקל כבד בעבודה:## על פי תקנות עבודות הנוער (עבודות אסורות ועבודות מוגבלות) תשי"ד – 1954 המשקל המירבי המותר לנשיאה ע"י נער שטרם מלאו לו 18 נע בין 16 ל- 20 ק"ג ולגבי ילד בין 10 ל- 12.5 ק"ג. לאור זאת ודאי שמשקל של כ-10 ק"ג פחות במידה רבה ביותר מהמשקל המירבי המותר לנשיאה. ##הרמת משקל חריג בעבודה:## בע"א 5580/92 מרקוביץ נ' התעשיה הצבאית, במקרה שבו המשא שהרים המערער יחד עם חברו היה בין 20 ל- 30 ק"ג, כך שחלקו של המערער היה כ- 10 עד 15 ק"ג, נפסק כי אין לייחס כל רשלנות למעביד שכן מדובר במשקל פחות מהמשקל המירבי של 16 ק"ג שעל פי התקנות מותר לנער שלא מלאו לו 16 לשאת." בנוסף, ראו את ת.א. (שלום ירושלים) 2730/05 מיכאל אוקסנגנדלר נ' מאפיית ברמן בע"מ, שם נדחתה תביעה לגבי פגיעה עקב הרמת גושי בצק כבדים במשקל של 10-15 ק"ג לרבות לאור מתן משקל לנתונים באשר לקצב העבודה ושאר תנאי העבודה, ואת ת.א. (שלום חיפה) 9811/04 תורן אורלי נ' גל-על חרושת מנועי שרפה בע"מ, שם נפסק כי "מקובל בפסיקה" לראות משקל של עד כ-30 ק"ג כמשקל אשר איננו מצריך אמצעים מיוחדים או שני אנשים. ##כיצד מוכיחים פגיעה בעבודה עקב הרמת משא כבד## הוכחת פגיעה בעבודה בעקבות הרמת משא כבד דורשת ביסוס עובדתי קפדני של מנגנון האירוע, סמיכות הזמנים לרישום הרפואי והוכחת מאמץ חריג או תשתית תנועות מתאימה. במקרים שבהם מתעוררת מחלוקת מול המוסד המבטח, כפי שנבחן בהליכים משפטיים שונים, בחינת הראיות המיידיות והעקביות בגרסת העובד הן שמכריעות את גורל התביעה. ##הוכחת אירוע תאונתי מוגדר ומאמץ פיזי חריג בעבודה## כאשר עובד טוען להתרחשותה של תאונת עבודה שמקורה באירוע נקודתי, עליו להוכיח בראש ובראשונה את עצם התרחשותו של אירוע תאונתי בעבודה עקב מאמץ פיזי חריג של הרמת משא כבד. מקרה שבו נבחנה סוגיה זו נדון במסגרת ##ב"ל 32674-02-18 (אזורי לעבודה תל אביב - יפו)##. באותו הליך תואר מקרה שבו ביום 14.5.2017 עובד יחד עם עובדים נוספים סייעו לספק מזון להוריד משטחי מזון במשקל כולל של כ-500 קילוגרם, אשר כללו סחורה של ירקות, חלב ועוד, מתוך משאית. הפעולה כללה את ניוד המשטחים מהמקום שבו חנתה המשאית אל עבר הרמפה ועד להכנסתם למחסן באמצעות שימוש בג'ק ידני. על פי המתואר בתיק, בעת שהעובד יחד עם שני עובדים נוספים דחפו את המשטח במשקל כולל של כ-500 קילוגרם מחניית המשאית לרמפה, תוך כדי תנועה בעלייה, חש העובד כאבים עזים בבטנו. בחינת נסיבות אלו מדגימה כיצד תיאור עובדתי מפורט של הפעולה, לרבות שקילת המשא הכולל, תוואי השטח כגון עלייה לרמפה, וכלי העזר ששימשו לביצועה, מהווים את הבסיס העובדתי לבחינת הקשר שבין המאמץ הנקודתי לבין הכאב המיידי שהופיע. ##התנאים להכרה בבקע מפשעתי כפגיעה בעבודה והגדרת מאמץ לא רגיל## סוגיה ייחודית מתעוררת כאשר הפגיעה הנטענת היא הופעת בקע מפשעתי, שם נדרש המבוטח לעמוד בתנאים ספציפיים. שאלה זו עלתה במסגרת ##ב"ל 39987-03-17 (אזורי לעבודה תל אביב - יפו)##, בהקשר של דחיית תביעה להכרה בבקע מפשעתי כפגיעה בעבודה עקב אי הוכחת מאמץ לא רגיל בהרמת משקל כבד. באותו מקרה נדונו טענות לעמידה בתנאים המצטברים הקבועים במסגרת ##סעיף 84 לחוק הביטוח הלאומי {נוסח משולב} התשנ"ה – 1995##. בתיק זה נבחנה טענה שלפיה הרמת פח שמן במשקל של 15 עד 18 ק"ג, אשר לוותה בתחושת כאבי בטן מיידיים ובנפילת העובד, היוותה עובדה מוסכמת המבססת את קרות התאונה. נקודת המחלוקת המרכזית נסבה סביב השאלה האם הרמת פח שמן במשקל של כ-18 ק"ג היוותה מאמץ לא רגיל עבור אותו עובד. מתוך הטיעונים עלה כי מדובר במשקל חריג ביחס למשקלים אותם נהג להרים בשגרת עבודתו הרגילה. עוד נטען כי כאשר עובד מועסק כטבח וכמעט שאינו מרים משקלים כבדים במסגרת תפקידו, הרי שהרמת משקל כבד בתדירות של פעם בשבוע אינה הופכת את המאמץ למאמץ שגרתי ורגיל, אלא מדובר במאמץ חריג ולא רגיל המתרחש מעת לעת, המצדיק הכרה בבקע המפשעתי כנובע מאירוע תאונתי. ##הדרישות לביסוס תשתית עובדתית לפגיעה בגב במסגרת עילת המיקרוטראומה## נתיב חלופי לתביעה במקרים של נזקים מצטברים בגב עקב הרמת משאות כבדים הוא עילת המיקרוטראומה, אולם מסלול זה מחייב עמידה בדרישות מחמירות של תכיפות ותנועות חוזרות. מקרה שבו נדחתה תביעה בעילה זו מובא במסגרת ##ב"ל 47617-05-22 (אזורי לעבודה תל אביב - יפו)##, אשר עסק בדחיית תביעה להכרה בליקוי גב כפגיעה בעבודה על בסיס עילת המיקרוטראומה עקב אי הוכחת תשתית עובדתית של תנועות חוזרות ונשנות הכוללות הרמת משאות כבדים. באותו עניין, על פי המתואר בתיק, העובד תיאר כי בתחילת יום עבודתו הוא עולה רגלית לטורבינה בגבהים של 7 עד 20 מטרים תוך נשיאת כלי עבודה במשקל של 5 עד 30 ק"ג בהתאם לצורך. עוד נטען בתצהירו כי ביצע פעולות מגוונות, כגון הרמת משאות כבדים לצורך העמסה על רכב, עלייה וירידה במדרגות ובסולם תוך נשיאת המשקל הכבד של כלי העבודה השוטפים, וכן עבודה במנח כיפוף הגב במקומות צפופים או עבודה במנח סטטי. יחד עם זאת, מתוך עדותו של העובד עלה כי משקל מעל 25 ק"ג הורם למעשה על ידי צוות עובדים באמצעות מנוף או באמצעות מנגנוני הרמה שונים. גיוון זה בפעולות ואי-ביצוע רציף ובלעדי של פעולת הרמה ידנית מנעו את הוכחת הדרישות של תורת המיקרוטראומה. ##חשיבות התדירות ומרכזיות פעולת הנשיאה בתביעות מיקרוטראומה## היבט נוסף של שלילת עילת המיקרוטראומה עקב היעדר תדירות מספקת של נשיאת משאות נדון במסגרת ##ב"ל 24477-07-19 (אזורי לעבודה תל אביב - יפו)##. פסק הדין עסק בדחיית טענת תובע להכרה בפגיעה בעבודה עקב הרמת משאות כבדים במסגרת תורת המיקרוטראומה בשל חוסר תדירות מספקת. כפי שתואר בפסק הדין, בטופס התביעה לדמי פגיעה נמסר על ידי העובד תיאור כללי בלבד, לפיו הוא עובד כמסגר שנים רבות בתחום, וכי במסגרת עבודתו הוא מבצע עבודה פיזית מאומצת לאורך זמן עם הראש כלפי מטה בעבודות ברזל, בגינה הוא סובל מכאבים חזקים, הגבלה בתנועה וקשיי תפקוד. באותו טופס ראשוני כלל לא הוזכר כי העובד נושא משקלים גדולים במסגרת עבודתו. יתרה מזאת, הובהר כי נשיאת המשקלים הכבדים לא היוותה חלק מרכזי ממהלך יום העבודה, אלא התרחשה אך ורק בתחילת היום לצורך העמסת ציוד לרכב באותם מקרים שבהם יצא לעבוד באתרי לקוחות, או בעת נסיעה לספקים לשם הבאת חומרי גלם. לפיכך נקבע כי אף אם העובד נשא משאות כבדים מעת לעת במהלך עבודתו, אין מדובר בתדירות מספקת המקיימת את יסודות תורת המיקרוטראומה. ##השלכות סתירות בגרסה והיעדר תיעוד רפואי סמוך לאירוע## בכל הנוגע לתביעות בגין תאונות עבודה, לתיעוד הרפואי הראשוני ישנו משקל ראייתי מכריע, וכל סתירה או שיהוי ברישום עלולים להוביל לדחיית התביעה. מקרה הממחיש זאת היטב נדון במסגרת ##ב"ל 31726-05-24 (אזורי לעבודה באר שבע)##, שעניינו דחיית תביעה להכרה בתאונת עבודה בגין נפילה במהלך הרמת משקל כבד עקב היעדר הוכחות וסתירות בגרסת התובע. במקרה זה, על פי המתואר בתיק, מנגנון פיזי כלשהו צוין לראשונה בבדיקה רפואית רק ביום 11.1.2022, שם נרשם מפי רופא מומחה כי המטופל סובל מכאב גב תחתון לאחר הרמת משקל כבד. קשר כלשהו בין הפגיעה לבין העבודה תועד לראשונה רק ביום 17.2.2022, כחודשיים לאחר המועד הנטען של האירוע, עת צוין בבדיקה כי העובד הרים מצבר תוך כדי עבודתו והרגיש כאב חד בגב התחתון שהקרין לרגל ימין. עם זאת, ברישום זה, כמו גם בתעודה הרפואית הראשונה לנפגע בעבודה שהוצאה ביום 27.2.2022, לא היה כל תיעוד למנגנון של נפילה, על אף שמנגנון הנפילה היווה את ליבת גרסתו של העובד בהליך המשפטי. סתירה מהותית נוספת נחשפה כאשר ברישום רפואי מאוחר יותר מיום 21.6.2022 צוין כי הכאב החל לאחר הרמת שני מצברים גדולים במהלך העבודה, תיאור שאינו מתיישב עם גרסת העובד בבית הדין, שלפיה הוא מעד ונפל במהלך נשיאת מצבר בודד במשקל של כ-40 ק"ג מתוך שישה מצברים שהיו במקום (ארבעה קטנים ושניים גדולים). ##מעמד אזכורי פסיקה נוספים ברשימה## על פי כללי הניתוח המשפטי המחייבים התעלמות משרשרת אזכורים עוקבת ללא תוכן מפריד, יש לציין כי בעקבות ההליך הנזכר לעיל הופיע ברשימה אזכור ##ב"ל 40835-02-24 (אזורי לעבודה חיפה)##, ומתחתיו שורת אזכורים נוספים ללא טקסט מפריד: ##ת"א 32282-06-22 (שלום פתח תקווה)## וכן ##ב"ל 57030-04-24 (אזורי לעבודה חיפה)##. בהתאם לכללים אלה, אזכורים עוקבים אלו אינם מהווים מקור להרחבה מעבר לתוכן שפורט לעיל. ##צעדים מעשיים לביסוס תביעת פגיעה בעבודה עקב הרמת משא## הקפדה על פירוט מנגנון הפגיעה המדויק כבר בפנייה הרפואית הראשונה, לרבות ציון סוג החפץ, משקלו המשוער, והעובדה כי הפגיעה אירעה תוך כדי ועקב העבודה. שמירה על עקביות מלאה בין התיאור הנמסר בטופס התביעה לדמי פגיעה, בגרסה העובדתית, ובתיעוד הרפואי, תוך הימנעות משינוי פרטים בנוגע לאופן ההרמה או למנגנון הנזק. איסוף נתונים אובייקטיביים אודות סביבת העבודה, כגון משקל המשאות המדויק (למשל פח שמן של 15 עד 18 ק"ג או משטח מזון של 500 ק"ג), תוואי המקום (שיפוע, מדרגות, רמפה), וסיוע של עובדים נוספים או מכשור עזר. בחינת המסלול המשפטי המתאים: הוכחת אירוע תאונתי נקודתי ומאמץ בלתי רגיל לעומת תביעה בעילת מיקרוטראומה הדורשת תדירות גבוהה ותנועות חוזרות של נשיאת משאות ללא מרווחי זמן ממושכים או מגוון משימות שוברות רצף. בדיקת התקיימות התנאים הייחודיים הקבועים בחוק בעת תביעה להכרה בבקע מפשעתי, בדגש על הוכחת מאמץ לא רגיל וחריג ביחס לשגרת העבודה הרגילה. ##שאלות ותשובות## ##ש:## מה נדרש להוכיח לצורך הכרה בבקע מפשעתי כפגיעה בעבודה? ##ת:## על פי הוראות החוק והפסיקה שנדונה בעניין זה, יש להוכיח עמידה בתנאים המצטברים לפי סעיף 84 לחוק הביטוח הלאומי {נוסח משולב} התשנ"ה – 1995, ובכלל זה כי הרמת המשא היוותה מאמץ לא רגיל וחריג ביחס למשקלים אותם מרים העובד בשגרת עבודתו. ##ש:## כיצד משפיע שיהוי ברישום הרפואי על תביעה להכרה בתאונת עבודה? ##ת:## שיהוי בפנייה לטיפול רפואי או היעדר ציון של הקשר לעבודה ולמנגנון הפיזי (כגון הרמת משא כבד או נפילה) במסמכים הרפואיים הראשוניים מחלישים באופן משמעותי את גרסת התובע ועלולים להוביל לדחיית התביעה עקב סתירות בגרסאות. ##ש:## האם הרמת משאות כבדים מעת לעת מבססת עילת תביעה לפי תורת המיקרוטראומה? ##ת:## לא. כפי שעלה בהליכים משפטיים שדנו בסוגיה, נשיאת משאות כבדים רק בתחילת יום עבודה או מעת לעת, שאינה מהווה חלק מרכזי ורציף מהעבודה, אינה מקיימת תדירות מספקת של תנועות חוזרות ונשנות הנדרשת לפי תורת המיקרוטראומה. ##ש:## האם שימוש באמצעי הרמה ומנופים שולל טענה לפגיעה מנשיאת משאות במיקרוטראומה? ##ת:## כאשר עובד מעיד כי משאות כבדים (למשל מעל 25 ק"ג) הורמו באמצעות מנוף, מנגנוני הרמה שונים או בסיוע צוות עובדים, נפגעת היכולת להוכיח רצף של תנועות חוזרות ונשנות של נשיאת משקל כבד באופן ידני. ##להלן פסק דין בנושא הרמת משקל כבד בעבודה כתאונת עבודה - אחריות המעביד:## התובע טען בתביעתו כי עת עבד במאפיה, נגרמה לו נכות צמיתה בגובה 10%. הנתבעת הייתה מעסיקתו של התובע באותה העת. לטענת התובע פגיעתו נגרמה עת הרים 10 ארגזי לחם לעגלה ביחד עם עובד נוסף. לדבריו תוך כדי הרמה הוטו הארגזים לעבר צידו הימני וכתפו נפרקה. התובע טוען כי יש להטיל אחריות על הנתבעת לנוכח רשלנות או הפרת חובה חקוקה. עוד נטען לתחולת סעיף 41 ו/או 38 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]. הנתבעת הכחישה בהגנתה את האירוע לחלופין טענה כי זה ארע עקב רשלנותו או פזיזותו של התובע. נטען כי התובע הסתכן מרצון. בית המשפט ציין כי בע"א 5580/92 יוסף מרקוביץ נ' התעשיה הצבאית (לא פורסם), נדונה תביעתו של עובד התעשייה הצבאית שנדרש לטענתו להרים משאות כבדים במהלך עבודתו אצל הנתבעת. כבוד השופטת דורנר אמרה שם: "זאת ועוד: חיי היומיום בכללותם רצופים סיכונים, בכך שעובד מחליק ונופל במהלך עבודתו, או כפי שארע במקרה שלפנינו, גבו של העובד 'נתפס' תוך כדי התכופפות או הרמת משא, אין בהם כשלעצמם כדי לבסס טענה של רשלנות. כדברי השופט חשין בע"א 371/90 סובחי נ' רכבת ישראל, פ"ד מז(3) 345, 349: 'סיכוני חיים ובריאות אורבים לפתחנו כל העת, ובהולכנו אל מקום פלוני לא נדע אם נגיע אליו. לכל נזק יש שם אך לא לכל נזק יש אחראי במשפט. לא כל נזק שניתן לצפותו (באופן תיאורטי), המשפט מטיל בעניינו אחריות נורמטיבית." ניתן למצוא בפסיקה גם הפניה לפס"ד שניתן על ידי ביהמ"ש המחוזי בירושלים בע"א 1367/96 עטיה נ' עיריית ירושלים מיום 1.5.97 (לא פורסם), שם נאמר: "היווצרות נזק בגב, כתוצאה מהרמת משאות, הינה חלק בלתי נפרד מסיכוני החיים, והמעבידה לא תיחשב לאחראית לנזקו של כל עובד אשר ניזוק בגבו עקב הרמת משא. אין המעבידה חייבת בגין נזק אשר נגרם לנהג אוטובוס שגבו נתפס לאחר שהרים תיק נהגים במשקל 10 ק"ג (ע"א 2162/90 מצא נ' אגד, טרם פורסם) ולא בגין נזק אשר נגרם לעובד התעשיה הצבאית לאחר שהרים משא במשקל של 30 ק"ג יחד עם עובד אחר (ע"א 5580/92 מרקוביץ נ' התעשיה הצבאית, טרם פורסם)" .ברע"א 3339/99 שהוגשה על ידי התובע על הכרעה זו, לא התקבלה). ור' עוד פסק דינו של חברי השופט דראל בת"א (י-ם) 2730/05 מיכאל אוקסנגנדלר נ. מאפיית ברמן בע"מ (ניתן ביום 19.1.09), שם דחה תביעה באשר להרמת גושי בצק כבדים במהלך העבודה אף שקבע כי משקלם נע בין 10 ל- 15 ק"ג, וזאת לאחר שהובאו בחשבון כלל תנאי וקצב העבודה. כשם שלא כל מקום בו מרימים משקל משמעותי יש אחריות למעביד עת נפגע גב העובד מחמת גודל המשא, כך גם לא בכל מקום בו נפגעת יד, לנוכח פעולה בעבודה, תוטל אחריות על המעביד. הדברים יפים בבחינת קל וחומר מקום בו התובע למעשה לא טען לנזק עקב הרמת משקל של ארגז באופן קבוע ושיטתי אלא ביסס את כל טענותיו על שיטה שלא הצליח להוכיחה. משלא הוכחה השיטה ממילא אין גם צורך לפנות לשאלה האם זו רלשנית או מהווה הפח"ח. נראה כי המקרה דנן הינו בכלל המקרים עליהם נאמר כבר בע"א 371/90, פרשת סובחי דלעיל כי - "חובתו של מעביד לשלום עובדיו אינה חובה מוחלטת. המעביד אינו מבטח ולחיובו בדין בגין תאונה שארעה לעובדו במהלך עבודתו, על העובד להוכיח קיומה של עילה המוכרת בדין והמזכה אותו בתביעתו". עוד נפסק כי לו היה נטען לרשלנות ביחס להרמת ארגז בודד וביחס למשקל המירבי המותר לנשיאה ע"י עובדים - עולה מהפסיקה כי יש הסדר חקיקתי רק לגבי נוער ולא לגבי מבוגרים. על פי תקנות עבודות הנוער (עבודות אסורות ועבודות מוגבלות) תשי"ד - 1954, המשקל המרבי המותר לנשיאה ע"י נער שטרם מלאו לו 18 נע בין 16 ל- 20 ק"ג ולגבי ילד בין 10 ל- 12.5 ק"ג. נראה כי מקל וחומר שאין פסול בהרמת ארגז אחד במשקל הפחות מ- 16 ק"ג לגבי אדם מבוגר. באשר לאימוץ הסטנדרט הקבוע בתקנות דלעיל, בדבר המשקל המירבי המותר לנשיאה על ידי נער שטרם מלאו לו 18 שנה ומשקלים אליהם התייחסה הפסיקה ר' ת"א (שלום חיפה) 9811/04 תורן אורלי נ' גל-על חרושת מנועי שריפה בע"מ ואח', מיום 25.11.04; ע"א (ת"א-יפו) 1089/01 אירובוט טכנולוגיות בע"מ נ' גרשגורין סימון, מיום 12.1.03; ת"א 3196/97 בהיג' קרואני נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, מיום 2.4.00; ע"א 2162/90 יוסף מצא נ' אגד אגודה שיתופית לתחבורה ציבורית בישראל בע"מ ואח', מיום 9.2.93; וע"א (חיפה) 115/94 איסטחרוב אדניה נ' התעשיה הצבאית, מיום 25.6.95. הרמת משקל