החלטה האם יש לאפשר למבקש (המערער) לתקן את מחדלו ולהגיש תצהיר באיחור? סדר הדין של הגשת ערעור על החלטת ראש ההוצאה לפועל, נקבע בתקנה 120 לתקנות ההוצאה לפועל. דרך זו כוללת בחובה הגשת תצהיר, ובכך שונה היא במהותה, ולא רק בצורתה, מדרך הערעור הרגילה הקבועה בתקנות סדרי הדין. לבא-כוח המבקש היה ידוע מחדל זה עוד בחודש ספטמבר 2000, עת הוגשה על-ידי באת-כוח המשיבים, התשובה לערעור. גם בישיבת הדיון המוקדם שהתקיימה ביום 31.12.00, הובהר הדבר, ומשלא הסתייע בידי הצדדים להגיע להסדר ביניהם, הוגשה ביום 9.1.01 הבקשה הנוכחית. באת-כוח המשיבים מתנגדת לבקשה. לא בלי היסוס הגעתי למסקנה, כי יש מקום להתיר צירוף תצהיר להודעת הערעור. אומנם, ידועה ההלכה הפסוקה הקובעת, כי לטעות שעושה בעל דין באופן ניהולו של הליך משפטי יש מחיר, ועל הצד הטועה לשאת בו. ואולם, מחיר הטעות בענייננו, אין משמעו פגיעה בזכויותיו המהותיות של המבקש, אלא יכול שיתבטא בהטלת הוצאות אשר יגמלו לצד שכנגד על הטרחה וחוסר הנוחות שגרם המבקש עקב הגשת הבקשה בשלב כה מאוחר. שעה שבוחנים את האינטרסים של שני הצדדים בעניין זה - של המבקש מזה ושל המשיבים מזה - המסקנה הנה, כי אין המדובר באינטרסים שווי ערך הניצבים זה מול זה. הטעם לכך הנו, שהמבקש צפוי למחיקת הערעור אם בקשתו לא תתקבל, בשל כך שחלף עבר לו מועד הגשת הערעור, מחד גיסא, ואילו המשיבים צפויים אך לטורח הנוסף להמשיך בניהול ההליך נגד המבקש, מאידך גיסא. אין למשיבים אינטרס מוגן, שזכויותיו המהותיות של המבקש תיפגענה עקב מחדלו הדיוני, ואולם, הם זכאים לתשלום הוצאות בגין הצורך להמשיך ולהתדיין עם המבקש. נחה דעתי, כי אין בידי המשיבים אינטרס אמיתי ומהותי להתנגד לבקשה, ויש לבחון, כמו בכל מקרה, את מכלול הנסיבות שהוכחו במקרה הקונקרטי. אשר על כן, אני מחליט כדלקמן: א. אני מתיר למבקש לצרף את תצהירו. ב. באת-כוח המשיבים תוכל, אם תמצא לנכון, להגיש תצהיר תשובה וערעור שכנגד תוך המועדים הנקובים בתקנות. ג. המבקש יישא בהוצאות בקשה זו, ללא קשר לתוצאה בהליך העיקרי של הערעור, בסך 2,500 ש"ח בצירוף מע"מ. למעלה מן הצורך, ועל-מנת לחסוך בהוצאות נוספות, שב בית המשפט וממליץ לבאי-כוח הצדדים להידבר ביניהם ברוח המלצת בית המשפט בישיבת הקדם שהתקיימה ביום 31.12.00. מסמכיםערעורהוצאה לפועל