תוספת בניה בבית משותף - נזקים

פסק דין בתביעה העיקרית 1. בפניי תביעה בגין נזקים שנגרמו לדירת התובעים, הנמצאת בקומת הקרקע של הבית המשותף ברח' דגניה 9, אור יהודה. הנזקים לדירת התובעים נגרמו מחמת תוספת בנייה שנבנתה על גג חלק מדירתם, על ידי שכניהם בקומות א' וב' של הבנין, הם הנתבעים 3 ו-4, באמצעות הקבלן הנתבע 5. 2. בשלב זה, ולנוכח הסדר פשרה אליו הגיעו הצדדים בפתח ישיבת ההוכחות, אין לי צורך להכריע בשאלת האחריות לנזקים שנגרמו לתובעים וגם לא בחלוקת האחריות בין הנתבעים לבין עצמם. עיקרו של ההסדר הדיוני הוא שהנתבע 8 (ואולי גם הנתבעים 6 ו- 7, באחוזי השתתפות נמוכים יותר) ישלם לתובעים פיצוי בסך כולל של 88,000 ₪, כאשר לסכום זה יתווסף פיצוי בגין עגמת נפש וכן תשלום שכר טרחת עו"ד, כפי שייקבע על ידי בית המשפט. עוד הוסכם כי הנתבעים 3 ו- 4 יבצעו על חשבונם את העבודות הדרושות לשיקום שלד המבנה, לרבות עבודות בתוך דירתם של התובעים. ההכרעה בשאלה של חלוקת האחריות בין הנתבעים 6 ו- 7 לבין הנתבע 8, במסגרת ההודעה לצד שלישי ששלחו הנתבעים 6 ו- 7 לנתבע 8, נדחתה למועד אחר, על מנת לאפשר לצדדים להסדיר ענין זה במסגרת הסדר גישור. 3. כל שנותר להכריע בתביעה העיקרית הוא שיעור הפיצויים בגין עגמת נפש שיש לפסוק לזכות התובעים, וכן שיעור שכר טרחת עורכי הדין שיש לפסוק לזכותם. 4. אין ספק כי לדירתם של התובעים נגרמו נזקים לא מבוטלים כתולדה ישירה של תוספת הבניה שנבנתה מעליה. כעולה מחוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, המהנדס דוד סרנה, מחמת התכנון, הביצוע והפיקוח הכושלים של תוספת הבניה בקומות א' וב', המבנה שנבנה הסתובב בכיוון צפון ולמעשה ניתק מן המבנה המקורי. התנועה האופקית של תוספת הבניה "משכה" אחריה גם את המבנה בקומת הקרקע, בו מתגוררים התובעים. עקב כך נוצרו בדירת התובעים סדקים של ממש. התובעים תיארו בפניי במהלך הדיון את עגמת הנפש הרבה שנגרמה להם מחמת היווצרות הסדקים בדירה. לדבריהם, הדבר גרם לפגיעה בילדי המשפחה מבחינה חברתית, כלכלית ורגשית. על התובעים נאסר לגור בחלק מהדירה מחמת סכנת התמוטטות, ועל כן כל בני המשפחה נדרשים להצטופף יחדיו בחלק מצומצם יותר של הדירה. בנוסף קיימת תופעה של חדירת קור מבעד לסדקים שנוצרו, ואפילו חדירה של עכברים. בהקשר זה ראוי לציין כי תופעת ההפרדות של תוספת הבניה החלה בשלהי שנת 2000, כך שתופעות הלוואי מהן סובלים התובעים נמשכות כבר כשש שנים. כמו כן, יש להביא בחשבון שבמסגרת התיקון שיבוצע בדירת התובעים, יועברו בדירתם עמודי תמך כדי להעביר את העומס של תוספת הבניה אל תוך הקרקע, והם יאלצו לפנות את הדירה למשך תקופה של 3- 4 חודשים (דמי הפינוי נכללים בפיצוי הגלובאלי). מאידך, בצדק טוען ב"כ הנתבע 8 כי יש להביא בחשבון שלפני מספר שנים הוצע לתובעים הפתרון המוסכם עליהם כיום, קרי, העברת עמודי תמך דרך דירתם כדי למנוע את סכנת הקריסה, ואם היו מקבלים הצעה זו, ניתן היה לקצר את תקופת סבלם באופן משמעותי. עוד טוען ב"כ הנתבע 8 כי יש להביא בחשבון את העובדה שתוספת הבניה נבנתה על גבי בנייה בלתי חוקית שביצעו התובעים. סבורני כי נתון זה אינו רלבנטי, שכן גם אם אניח כי התובעים, ולא מי שמכר להם את דירתם, הם שביצעו את הבניה הבלתי חוקית, אין קשר סיבתי בינה לבין הנזק שנגרם להם, באשר לפי התכנון המקורי (שכשל) לא היו אמורים לבסס את תוספת הבניה על גבי המבנה הלא חוקי של התובעים. התובעים יכולים היו להמשיך ולהתגורר בשלווה ובנחת במבנה הלא חוקי, ורק תוספת הבניה שמעל היא שגרמה להם את הנזקים הנוכחיים. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים וחומר הראיות, כמו גם את אשמם התורם של התובעים, באתי לכלל מסקנה כי ראוי לפצות את התובעים בסכום של 40,000 ₪ בגין עגמת הנפש שנגרמה להם. יצויין כי בגדרו של ת.א. 179022/02 פסקתי לזכותם של הנתבעים 3 ו- 4 סכום נמוך יותר, אך במקרה דנן יש להביא בחשבון גם את עגמת הנפש המיוחדת הכרוכה בפינוי ממושך של הדירה, כמו גם את העובדה שהתובעים כלל אינם קשורים להזמנת תוספת הבניה מעל דירתם ולכן לא היו צפויים להפיק הנאה כלשהי מן התוספת שנבנתה (למעט תשלום של 8,000 ₪ שקיבלו מנתבעים 3 ו-4 בגין הסכמתם לבניה מעל דירתם). 5. בענין שכר טרחת ב"כ התובעים, טען ב"כ התובעים כי לצורך חישוב שכר הטרחה באחוזים מסכום הזכייה, יש להביא בחשבון לא רק את הפיצוי הכספי אלא גם את הערך הנוסף שבא לביטוי בעבודות השיפוץ שיבוצעו בעין, המהווים אף הם חלק מן הזכייה. על כך השיב ב"כ הנתבע 8, ובצדק, כי מתוך עבודות בסכום כולל של 132,810 ₪, יש להפחית את שווי העבודות הנזכרות בס' י'- י"ז לחוות דעתו של המומחה, הואיל ובגין עבודות אלה יפוצו התובעים במסגרת הסכום הכולל של 88,000 ₪. שויין של עבודות אלה הינו כ- 50,000 ₪. מכאן נובע שמעבודות בשווי של 132,810 ₪ יש להפחית סכום של 50,000 ₪ כך ששווי הזכיה של התובעים בגין ביצוע תיקונים בעין הינו כ- 82,000 ₪. מקובלת עליי טענתו של ב"כ הנתבע 8 לפיה יש לחשב את שכר הטרחה לפי שיעור של 12.5% משווי הזכייה. שיעור זה מעוגן בתעריף המינימלי המומלץ בתביעות נזיקין ויש לו הצדקה בשים לב לכך שהפשרה הושגה עוד בטרם נחקרו העדים ובטרם נכתבו סיכומים. לזכות התובעים נפסקו סכומים כדלקמן: 88,000 ₪ לפי ההסדר הדיוני ו- 40,000 ₪ בגין עגמת נפש. סך כל הפיצוי הינו 128,000 ₪. בנוסף שווי הזכייה בגין ביצוע התיקונים הוא 82,000 ₪. סך כל הזכייה הינה כ- 210,000 ₪. על כן, יש לשלם לתובעים שכ"ט עו"ד בסך של 26,250 ₪ בצירוף מע"מ כחוק. 6. סוף דבר, אני מחייב את הנתבע 8 לשלם לתובעים פיצויי עגמת נפש בסך של 40,000 ₪ וכן שכ"ט עו"ד בסך של 26,250 ₪ בצירוף מע"מ כחוק, והכל בנוסף לחיוב שנקבע בהסדר הפשרה. על חיוב זה יחולו הוראות הסדר הפשרה, לרבות בכל הנוגע להתחשבנות שבין הנתבעים 6- 8 לבין עצמם. 7. בטרם סיום, יש לשבח את באי כח הצדדים על שהשכילו, לאחר שהשקיעו בכך מאמצים רבים, לגשר על פני חילוקי הדעות ולהביא את הסכסוך לסיום בדרך של הסדר, דבר שמנע את הצורך בחקירות ממושכות וחסך זמן שיפוטי רב. בניהבתים משותפיםתוספת בניה