1. בכתב האישום 11 פרטי אשמה, שבהם מיוחסות למשיב עבירות של סחר בסם מסוג חשיש, בתקופה שבין פברואר ליוני 2009. 2. בראיות לכאורה, בין היתר, הודעות של קוני הסם, שיחות שבוצעו בהאזנת סתר, שיחות בין המשיב לבין מדובב ומזכרים של אנשי המשטרה. המשיב שמר בחקירתו על זכות השתיקה. 3. הסניגור טוען כי אין ראיות לכאורה לאשמות שיוחסו למשיב. הוא העלה שתי טענות סף: א. הסמים מושא האישומים לא נתפסו. הסניגור טוען כי ללא הסמים עצמם - אין די ראיות לכאורה לאשמות. דחיתי טענה זו בהחלטה שנתתי במהלך הדיון (סעיפים 4 - 5 של החלטתי, בעמ' 12 - 13 לפר'). ב. ההקלטות של האזנות הסתר אינן קבילות כראייה, כיוון שנעשו תוך חריגה מההיתר להאזנת סתר, שניתן על ידי ביהמ"ש המחוזי, אשר התייחס לחשד בעבירת רצח בלבד, ולא לחשד בעבירות של סחר בסמים. בתשובה הפנה התובע לבקשה שהגישה המשטרה להרחיב, רטרואקטיבית, את ההיתר להאזנת סתר, גם לגבי עבירות של סחר בסמים, בקשה שנעתרה על ידי ביהמ"ש המחוזי (סגן הנשיא, כב' השופט זפט, בהחלטה מיום 1.6.09). בכך הוסרה גם טענת הסף לגבי הראיות לכאורה של השיחות שהוקלטו בהאזנת הסתר. 4. בפרט האישום הראשון מיוחס למשיב כי כשבועיים לפני יום 8.6.09 הוא מכר לאריאל רגב חשיש תמורת 100 ₪. על כך מוסר רגב בהודעתו מיום 8.6.09, תוך ציון כי פגש את המשיב בשעת ערב, מתחת לביתו, לאחר תיאום טלפוני. המשיב נתו לו את ה"חומר" ביד, תמורת 100 ₪. רגב מציין כי המשיב דרש 200 ₪, אך רגב לא הסכים לכך, ולבסוף מכר לו המשיב את ה"חומר" תמורת 100 ₪. הסניגור טען כי רגב מסר שהסם אבד לו, אך בכך אין כדי לגרוע מעדותו בעניין העסקה של רכישת הסם מהמשיב. בפרטי האישום השני והשלישי מיוחס למשיב כי במהלך החודשים מרס ומאי 2009 הוא מכר ליואל נחמני חשיש תמורת 200 ₪, בכל אחת מהעסקות. יואל מוסר בהודעתו, מיום 8.6.09, כי חיפש אדם שיוכל לקנות ממנו חשיש. אמרו ליואל כי אדם בשם אלכס מנתניה יתקשר אליו (לאחר שיואל מסר למכר שלו את מספר הטלפון שלו, על מנת להעבירו אל אותו אלכס), כדי להסדיר את עניין רכישת החשיש. ואמנם כעבור מספר ימים התקשר המשיב אל יואל, ולאחר תיאום טלפוני וקבלת הוראות מהמשיב כיצד להגיע לביתו, נפגשו השניים ליד בית המשיב, והמשיב מכר ליואל "בוף חשיש" תמורת 200 ₪. יואל רכש מהמשיב פעמיים חשיש בדרך זו. הסניגור טען כי יואל מדבר על "בוף של 200 ₪" (בשורה 18 של עדותו), וכי אין לדעת מה הוא אותו "בוף"; אולם קודם לכן - בשורה 8 של אותה עדות - אומר יואל כי המשיב "הביא לי את הבוף חשיש של ה- 200 ₪". עדותו של יואל אינה מותירה, איפוא, מקום לספק מה הוא אותו "בוף" שרכש מהמשיב. בפרט האישום הרביעי מיוחס למשיב כי במהלך מאי 2009 הוא מכר לארם אייביזיאן "אצבע" חשיש תמורת 200 ₪. ארם מוסר על כך בהודעתו, מיום 7.6.09, ומציין, בין היתר, את מקום המפגש, ברח' סמילנסקי בנתניה, שנקבע בתיאום טלפוני בין השניים, וכי לאחר ששילם למשיב 200 ₪ - "הוא הביא לי חשיש ונסעתי. הוא הביא לי "אצבע" כ- 10 גרם. זה היה בצבע חום, לא עטוף". בפרטי האישום החמישי והשישי מיוחסות למשיב שתי עסקות של מכירת חשיש לבני הזוג ביטון: בחודש אפריל 2009 - לאריאל ביטון, ובחודש מאי - לאורית ביטון. אריאל מוסר בהודעתו מיום 7.6.09 כי הכיר את המשיב כשמונה חודשים לפני רכישות החשיש, כאשר המשיב מכר לו, באמצעות אתר "יד 2", אקווריום ומחשב נייד. לאחר מכן רכש אריאל מהמשיב חשיש, לאחר תיאום מראש של המפגש: "הוא חיכה בחוץ, הוא נתן לי חתיכה של חשיש, הבאתי לו 200 ₪ וזה הכל". החוקר מציין כי אריאל הראה לו בידו סימן של חתיכה בגודל אצבע. אריאל מוסר כי כחודש לאחר העסקה הראשונה הוא רכש מהמשיב חשיש פעם נוספת. בפעם זו שיגר אריאל את אשתו אורית אל המשיב עם הכסף (200 ₪) תמורת החשיש, ומספר שעות לאחר מכן הלך אריאל עצמו אל המשיב וקיבל ממנו את החשיש תמורת הסכום ששולם (הן אריאל והן אשתו אורית טוענים, שאורית לא ידעה, שהסכום של 200 ₪ שהתבקשה למסור למשיב נועד לרכישת חשיש). אורית מוסרת בהודעתה כי פגשה במשיב פעם אחרת, לפני עסקת הסם, כאשר היא ובעלה רכשו ממנו אקווריום. היא מתארת בהודעתה את המפגש עם המשיב ברח' ירושלים בנתניה, שם מסרה לו את הסכום של 200 ₪, לבקשת בעלה. בפרט האישום השביעי מיוחסת למשיב מכירת חשיש למקסים מרקוזיאן המכונה "מרק", במהלך החודשים אפריל - מאי 2009, בשלוש הזדמנויות שונות. מקסים מוסר על כך בהודעתו מיום .4.6.09. מקסים מוסר כי בהיותו טכנאי-שיניים, הוא הציע למשיב לטפל בשיניו, והמשיב מצידו הציע לו לרכוש ממנו חשיש. מקסים מוסר כי רכש מהמשיב חשיש, בשלוש הזדמנויות, בכל פעם תמורת 100 ₪, וכי המשיב מסר לו, בכל פעם חתיכה קטנה של חשיש. "הצבע שלה היה חום לכיוון שחור". מקסים מתאר את מקומות המפגש שלו עם המשיב, לאחר תיאום בטלפון. לשאלה אם השתמש בשיחותיו עם המשיב במילה "חשיש" או במילת-קוד לסם, משיב מקסים: "אני לא הייתי אומר מילה 'חשיש' אלא אומר: 'אני רוצה לקנות רק ב- 100 ₪', והוא הבין לבד, כי זה הדבר היחיד שקניתי ממנו". בפרטי האישום השמיני והתשיעי מיוחסות למשיב מכירות של חשיש לגבי דיין בשלוש הזדמנויות; בשתיים מהן - בסכום שבין 100 ₪ ל- 200 ₪, ובשלישית - בסכום של 300 ₪. דיין מוסר על כך בהודעתו מיום 4.6.09. עוד מסר כי הוא משתמש בחשיש מזה כשנה ואת החשיש הוא קונה מהמשיב: "כשאני רוצה חשיש, אני מתקשר לפלאפון של אלכס ומבקש ממנו ב- 100 ₪, וזה מובן לשנינו". דרך תקשורת זו, לצורך סיכום עסקת המכירה של הסם, דומה לזו שתיאר העד מקסים. דיין מוסר פרטים גם על מקומות המפגש עם המשיב. עוד מוסר דיין בעדותו, כי המשיב היה מתקשר אליו ושואל אם "לארגן" אותו. לשאלת החוקר, למה הכוונה ב"לארגן" משיב דיין: "הוא מתכוון למכור לי חשיש, להציע לי חשיש". בפרט האישום העשירי מיוחסות למשיב שתי עסקות של מכירת חשיש ללירן נחום, האחת בחודש אפריל 2009, והשנייה מספר שבועות לאחר מכן. לירן מוסר בהודעתו, מיום 4.6.09, כי כשמונה חודשים לפני מועד עדותו הוא רכש מהמשיב אופנוע ונותר חייב לו כ- 7,500 ₪. לירן מוסר על שתי הזדמנויות שבהן מסר לו המשיב חשיש, וכיוון שלא היה בידי לירן לשלם לו, צירף המשיב את מחיר הסם אל סכום החוב שלירן חב לו. לירן מוסר כי באותן הזדמנויות נתן לו המשיב חתיכה קטנה של חשיש ש"נראית כמו בוף כזה" (כזכור, אף העד יואל נחמני השתמש במונח "בוף"). בפרט האישום האחד עשר מיוחסות למשיב ארבע עסקות של מכירת חשיש לעופר לוריא. עופר מוסר על כך בהודעתו, מיום 4.6.09. עוד מוסר עופר בהודעתו כי הוא צורך חשיש זה שנים, וכי בחודשים האחרונים הוא רוכש את הסם מבחור בשם אלכס שגר בשד' ירושלים, נתניה (שם אמנם גר המשיב). עופר מוסר כי רכש מהמשיב את הסם בארבע הזדמנויות שונות. "כל פעם קניתי בסכום של 200 ₪, כאשר קיבלתי ממנו 7 - 8 גרם חשיש. אני יודע את המשקל לפי מה שאלכס אמר לי". עופר מוסר פרטים לגבי מקומות המפגש שלו עם המשיב, ובין היתר - "הוא ירד מהבניין, בא אלי לרכב, אני בתוך הרכב והוא מבחוץ, מביא לי חשיש לא עטוף בכלום, מביא לי "אצבע" של חשיש, ואני נותן לו כסף". גם תיאור זה דומה לתיאור של קונים אחרים, כפי שצויין לעיל. 5. הסניגור טען כי איש מהקונים אינו יכול לומר בוודאות, שהחומר שהמשיב מכר לו הוא חשיש, ודי בכך כדי לקבוע, שאין ראיות לכאורה לאשמות שבכתב האישום. אני דוחה טענה זו. כפי שצויין, דחיתי את טענת הסניגור כי לצורך הראיות לכאורה, לגבי עבירה של סחר בסם, יש הכרח במציאות הסם, פיזית, בידי המשטרה. על-פי הפסיקה, כשהסם אינו בנמצא, פיזית, ניתן להוכיח אשמה זו בראיות נסיבתיות. למותר לומר שרוכש הסם אינו מצוייד, בדרך כלל, בציוד-מעבדה, על מנת לבדוק באופן מדעי את זהות החומר שרכש. מעדויותיהם של הקונים, שקטעים מתוכן צוטטו לעיל, עולות באופן ברור נסיבות אופייניות של סחר בסם, לרבות ביטויים שאופייניים לכך, ולרבות ההימנעות המובנת מלנקוב, בשיחת טלפון, בשם המפורש: "חשיש", אך תוך ציון המחיר, שבו הקונה מעוניין לרכוש, ולדברי הקונים - היתה הבנה ברורה בין הקונה לבין המשיב, במה מדובר. על פי עדויותיהם של הקונים, ברור שהגיעו אל המשיב על מנת לרכוש ממנו חשיש, וזאת לאחר תיאום טלפוני מראש, ובחלק מהמקרים - על פי יוזמה של המשיב עצמו ("שיווק פעיל", כפי שכינה זאת התובע). חלק מהקונים העידו על דברים אחרים שרכשו מהמשיב (אקווריום, מחשב נייד, אופנוע). ברור כי הקונים מבחינים היטב בין אותם דברים אחרים, חוקיים, לבין החשיש, ואין בסיס לטענת הסניגור, כאילו מעדויות הקונים לא עולה בבירור שמדובר בסם. חלק מהקונים ציינו את מספר הטלפון הנייד שהיה ברשות המשיב (אריאל ביטון, גבי דיין, עופר לוריא); חלק ציינו פרטים יחודיים לגבי המשיב, כמו כלבו (ארם אייביזיאן, אורית ביטון, עופר לוריא), או היותו של המשיב סובל מפגם חמור בדיבור (יואל נחמני, ארם אייביזיאן, לירן נחום). לחלק מהקונים היתה היכרות קודמת עם המשיב, וחלקם רכשו ממנו חשיש מספר פעמים. כל הקונים אישרו את זהותו של המשיב, בתצלומו שהוצג להם. אין מדובר בזיהוי-שבמסדר-זיהוי, אך על פי חומר העדויות, נראה כי אין ספק בדבר זהותו של המשיב כמי שמכר לאותם קונים את הסם. על פי כל האמור, אני דוחה את טענת הסניגור כי עדויותיהם של הקונים אינן מהוות ראיות לכאורה מספיקות לעסקות הסחר בסם. 6. בחומר החקירה שתי הודעות של מדובב שהוכנס לתאו של המשיב. בהודעה מיום 7.6.09 מוסר המדובב, כי המשיב סיפר לו שהוא עוסק בסחר בחשיש למעלה מחצי שנה ומרוויח מכך 1,500 ₪ לחודש. עוד סיפר המשיב למדובב כי הוא קונה סוליית חשיש ב- 1,350 ₪, מחלק אותה לתשע "אצבעות" ומוכר כל אחת מהן ב- 200 ₪. בהודעה שנייה, מיום 8.6.09, מוסר המדובב כי המשיב סיפר לו, שהוא רוכש את החשיש מבן דוד שלו ומסר פרטים על היקף הרכישות של סם על ידי אותו בן דוד. על-פי הודעה זו, אמר המשיב למדובב כי הוא סוחר בסמים במשך 14 שנים. חלק מהפרטים הללו (כמו למשל: ההכנסה בסך 1,500 ₪ לחודש) תועדו גם ב"יומן עמדה" שרשמו שוטרים שהאזינו ב"זמן אמת" לשיחות בין המשיב לבין המדובב. הסניגור צודק בטענתו כי רישום זה ב"יומן העמדה" אינו בגדר תימלול של השיחות עם המדובב (שיחות אלה לא תומללו. הן מצויות על גבי קלטות, פרט 15 ברשימת עדי התביעה שבכתב האישום). ניתן עוד לציין כי עדות המדובב היא עדות שמיעה, ככל שמדובר באמיתות התוכן של הדברים, שהמשיב מסר לו, אך במסגרת הראיות יש חשיבות גם לעצם אמירתם של הדברים הללו על ידי המשיב, אשר לגביה עדותו של המדובב היא עדות ישירה. הודעותיו של המדובב, והרישומים ב"יומן העמדה" של המאזינים לשיחות של המשיב עמו, מהווים אף הם ראיות לגבי האשמות. 7. כפי שצויין, קויימה האזנת סתר לשיחות של המשיב. להלן ציטוטים בודדים מתוך התמלילים של קלטות האזנות הסתר: המשיב ללירן: "אתה אצלי מקבל אצבע בשבוע [לא ברור] כי אתה לא מעשן יותר מאצבע בשבוע". שיחה בין אריאל רגב לבין המשיב: רגב: "תגיד אחי, אה... אני רוצה להתארגן במאתיים. ... זה אפשרי לקפוץ אליך"? המשיב: "כן, ותקבל אחד עשרה גרם כמו שאני נותן לכולם. אם אתה לא מאמין, אני אשקול לך את זה מול העיניים". שיחה בין המשיב לבין גושקה (אדם שמהראיות עולה שמו כספק של סם למשיב): גושקה: "אתה לא רוצה להתחדש, אתה?" המשיב: "לא, בינתיים לא נשמה, אני בינתיים יש לי, עוד לא מכרתי כמעט חצי.. חצי לא מכרתי". מפאת קוצר הזמן לא היה באפשרותי לדלות דברים נוספים מהחומר הרב של תמלילי הקלטות של האזנות הסתר, אך נראה כי הדברים שצוטטו לעיל מצטרפים ומצטברים אל הראיות לכאורה. 8. ראייה לכאורה נוספת, שהתביעה מסתמכת עליה, היא משקל אלקטרוני שנתפס בבית המשיב. בבית עצמו לא נמצאו סמים, ואף על המשקל האלקטרוני לא נמצאו שרידי סם. הסניגור טוען כי למציאת המשקל האלקטרוני בבית המשיב אין משקל לחובתו, ולעניין זה הגיש הסניגור ראייה חסוייה שסומנה נמ/ 1 (בהחלטתי, בעמ' 11 לפר', צויינה פסיקה של ביהמ"ש העליון ולפיה ניתן לקבל ראייה חסוייה בשלב של הדיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים). עיינתי בראייה החסוייה, שיש בה כדי לתמוך בטענה זו של הסניגור, אך לצורך החלטה זו ניתן להתעלם מהמשקל האלקטרוני שנתפס בבית המשיב, כיוון שגם בלעדיו יש די ראיות לכאורה לאשמות. 9. הסניגור טען כי אין לייחס משקל, לחובת המשיב, לבחירתו לשמור בחקירה על זכות השתיקה. הוא הסתמך לעניין זה על בש"פ 4881/03, שם פסק כב' השופט א. לוי כי לא היה ממהר לדחות את האפשרות, שהנאשם בחר בזכות השתיקה "מחשש שמסירתה של גירסה עלולה להפליל אותו". על פי הבנתי, דברים אלה תומכים דווקא במתן משקל, לחובת המשיב, לבחירתו בזכות השתיקה. התובע הסתמך על בש"פ 1947/09, שם חזר כב' השופט רובינשטיין על הידוע: "אין צורך להכביר מילים על כך שככלל, והחריגים יהיו נדירים, יסבור בית משפט כי השותק - יש לו מה להסתיר". בשתי ההחלטות הללו חזר, איפוא, ביהמ"ש העליון על הכלל שבהיגיון, כי החף מפשע לא יבחר בזכות השתיקה, ולהיפך. אדגיש כי בשקילת הראיות לכאורה בענייננו לא נתתי משקל לבחירתו של המשיב, בחקירתו, בזכות השתיקה ולא זקפתי זאת לחובתו, כנסיבה שתומכת בראיות לכאורה. שקלתי רק את הראיות שיש, ולא את הראייה "שאין" (היינו, שתיקתו של המשיב). 10. על פי המפורט לעיל, מסקנתי היא כי יש די ראיות לכאורה לגבי האשמות שבכתב האישום, ואני דוחה את טענת הסניגור כי התביעה לא עברה את המשוכה הראשונה לצורך בקשה למעצר עד תום ההליכים, קרי: דיות הראיות לכאורה. 11. לגבי עילת המעצר - אין צורך להכביר דברים. הסניגור לא חלק כי אם אמצא שיש די ראיות לכאורה לאשמות, אזי קמה עילת מעצר. הדברים ידועים וברורים, כשמדובר בעבירה של סחר בסם מסוכן, ומה גם בהיקף שאינו קטן, כפי שעולה מהראיות שבתיק החקירה. סחר בבני אדםקבילות ראיותקבילותסמים