פתח דבר זו תביעה על סך 150,000 ₪ , בגין הוצאת לשון הרע. הסוגיה שתוכרע בפסק דין זה היא - מה דין ממונה במקום עבודה , המעלה תלונות או חשדות כלפי עובד עליו הוא ממונה ואשר על פניהן נראות לו מוצדקות ; האם יחוב הממונה בתביעת דיבה מצד העובד , אם יתברר כי התלונות או החשדות אינם מבוססים. תיאור הצדדים 1. התובע בן 67 , עובד עיריית ת"א - יפו מזה 32 שנים ומתוכן - 22 שנים בתפקידו כמפקח- בניין אזורי במחלקת בנוי ואחזקה. התובע זכה בפרס העובד המצטיין לשנת 1999-2000. במועדים הרלוונטיים לתביעה , שימש התובע כאחראי על אזור צפון תל-אביב , במחלקת בנוי ואחזקה. 2. הנתבעת , מהנדסת בניין בהכשרתה, בשנות השלושים המוקדמות לחייה, ומי שמונתה ביום 20.11.2002 לתפקיד מ"מ מנהלת מחלקת בנוי ואחזקה בעיריית ת"א - יפו , ולפיכך הייתה הממונה על עבודתו של התובע. למען שלמות התמונה אבהיר - כי באחריותה של מחלקת בנוי ואחזקה ביצוע עבודות אחזקה, תיקונים, שיפוצים, אינסטלציה ובנוי מוסדות חינוך (גני ילדים , בתי ספר ומוסדות חינוך אחרים) המצויים בתחום השיפוט של עיריית ת"א - יפו. טענות הצדדים 3. לטענת התובע מאז מינויה של הנתבעת כאמור , עשתה כל שלאל ידה להתנכל לו , ולגרום לו לעזוב את תפקידו. 4. שיאם של דברים הגיע כאשר - באוגוסט 2003 זומן התובע למשרדו של מנהל משאבי אנוש בעיריית ת"א, ולהפתעתו ותדהמתו הודע לו כי הנתבעת התלוננה עליו ב-4 עניינים: * זיוף חתימה וחותמות על שלוש פקודות עבודה בסטטוס הכנה (להלן:"מעשה הזיוף"). * אישור חשבון התקנת סורג בגן ילדים , הגם שלכאורה כלל לא הותקן. (להלן: "התקנת סורג"). * פיקוח לקוי של החלפת שירותים בגן ילדים. (להלן: "החלפת שירותים"). * הקצאת שעות עבודה מוגזמות לקבלן , מבלי שבוצעה הערכה פיסית במקום העבודה (להלן: "הקצאת שעות עבודה לקבלן"). 5. לטענת התובע התלונות הועברו למנהל משאבי אנוש , מבלי שהוזמן לבירור מוקדם לגבי הנושאים מול מנהל האגף תחילה , וכן לא הוזמן לבירור "במעשה הזיוף" ו"התקנת סורג" בפני הממונה עליו - המתלוננת - הנתבעת. 6. התובע מכחיש את כל ארבע התלונות . התובע טוען כי כל מטרתן של התלונות - להשפילו, לפגוע בו, בשמו הטוב , ובמשרתו . לאחר בירור התלונות אצל המנהלים בעיריית תל-אביב ביקשו אלה ממנו לשכוח מן הפרשייה והטענות שהעלו נגדו, והתובע הועבר בהסכמתו מתפקידו במחלקת הבנוי ואחזקה , לתפקיד נחות במעמדו - במרכז קהילתי "בית מגיד", בתפקיד איש קשר והבקרה של אגף קהילה נוער וספורט. 7. משיבה וטוענת הנתבעת כי תלונותיה הועברו על ידה בדיסקרטיות גמורה , לידיעת מנהלי המחלקה , תוך שהיא פועלת בתחום סמכותה , מתוקף אחריותה ובגדר חובתה כלפי העירייה כמעסיקתה וכלפי כלל הציבור. 8. מוסיפה וטוענת הנתבעת כי התובע זומן לבירור תלונותיה לבדו למשרדה של הנתבעת לשיחה בארבע עיניים , במהלכה לטענתה הודה התובע ב"מעשה הזיוף". 9. גרסת הנתבעת היא כי הדברים המועלים בתלונותיה כנגד התובע אינם לשון הרע , וגם אם היה בהם לשון הרע, הרי שהתלונות אמת הן והיה בפרסומן עניין ציבורי. (הגנת ס' 14 לחוק איסור לשון הרע). 10. הנתבעת מבקשת לחסות אף בצילן של ההגנות שבסעיפים 15 (2) ; 15 (4) ; ו - 15 (7) לחוק איסור לשון הרע , וטוענת כי קיים אינטרס ציבורי המצדיק את הגנתם - וכי הפרסום בא להגנת הערכים המוגנים עפ"י חוק איסור לשון הרע , ונאמרו כהבעת דעה של הנתבעת ביחס לתובע בעניין שבו הנתבעת היא ממונה עליו. פרסום לשון הרע 11. סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה - 1965, קובע כדלקמן: "לשון הרע מהי - לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול - (1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם; (2) ...... (3) לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו; (4) ..... 12. אומר מייד - בנסיבות העניין , הוכיח התובע כי אי שביעות רצונה של הנתבעת מתפקודו של התובע , והליקויים החמורים שלדעתה נמצאו בעבודתו , אשר מצאו את ביטויים במסירת תלונות הנתבעת למנהל משאבי אנוש ויש בהם משום הטלת דופי במקצועיותו של התובע בתחום שבו הוא עוסק, והתלונות הן הפרסום שאכן מהווה לשון הרע, כדבר שפרסומו עלול היה להשפילו בעיני הבריות ולפגוע במשרתו. (ראה: 3199/93 קראוס נ. ידיעות אחרונות ואח', פד"י מט 2 עמ' 843, 864). הנסיבות 13. כאמור התובע מילא תפקידו כמפקח בנייה במחלקת בנוי ואחזקה , לאחר שעבר ועדת מכרזים ונמצא ראוי להיות מפקח , הגם שאינו אוחז בתואר של מהנדס בניין. עיון בת/4 מעלה כי בין השנים 1997-2004 , פקח התובע על ביצוע עבודות בהיקפים של עשרות מיליוני שקלים במוסדות ציבור שבאחריות עיריית ת"א. הנתבעת העבירה עבודות לידי מפקחים אחרים 14. עדות התובע היא כי עם כניסתה של הנתבעת לתפקידה , הנתבעת באופן הדרגתי החלה להעביר עבודות פיקוח באזור צפון ת"א , אזור פיקוחו של התובע , למפקחים אחרים , וזאת ללא ידיעתו של התובע. טענה זו - הוכחה כדבעי על ידי התובע. 15. בסעיף 11.4 לכתב ההגנה , טענה הנתבעת כי בפגישה שערכה עם התובע ומפקח נוסף, חיים ארייב, הביאה הנתבעת לידיעתם, כי עבודות המחייבות לווי מהנדס בניין, יועברו למפקח שהוא גם מהנדס, ומאידך - אם יוצר עומס עבודה, יועברו אליהם מקצת מעבודותיו של אותו מפקח, וכי על רקע זה הועברה עבודה אחת בלבד מן התובע למפקח שהוא גם מהנדס. 16. דא עקא שהתובע הוכיח כי הנתבעת העבירה לפחות 3 עבודות מאזור פיקוחו של התובע , למפקח אחר , וזאת ללא ידיעת התובע. (ת/5 ; ת/6 ; ת/7 ; ת/8 ). על כן - נדחית עדות הנתבעת כי אין המדובר בהעברה שיטתית של עבודות מן התובע למפקחים אחרים וכי המדובר בהעברת עבודה אחת , ת/8 בלבד. 17. בחקירתה הנגדית , העידה הנתבעת כי העבודה האחת אשר צוינה בכתב ההגנה הינה ת/8, הייתה עבודת בטונים בבית ספר "ברושים" (עמ' 23 שורה 3 , 8). 18. לגבי שלוש העבודות האחרות - ת/5 , ת/6 , ת/7 נשאלה הנתבעת בחקירתה הנגדית. אדון כעת בראיות המתייחסות לכל אחת מן העבודות. העבודה ת/5 + ת/6 19. משנשאלה התובעת מדוע העבירה את העבודות ת/5 ו-ת/6 שבתחום אחריותו של התובע לאחר - למהנדס מיכאל כאוס , השיבה תוך בלבול בתשובתה: "ת. ממה שאני רואה כאן , זה התחיל אצל דוד גבאי , כך עולה מת/5 ו-ת/6 , בדף מס' 1 ו-2 , אני מתקנת את תשובתי. עולה רק מת/6 שהעבודה התחילה בפיקוח מפקח אזורי דוד גבאי , אני לא זוכרת אם בפיקוח כי יש שלבי עבודה שלפני. בשלב מסוים החומר הועבר למיכאל כאוס , מהתאריכים אני יכולה לשער שזה נפל בתפר של אותן בעיות שהעליתי בפני הממונים עליי" (עמ' 25 שורות 15-19). 20. העבודות ת/5 + ת/6 התבצעו בגן ילדים עירוני (קנ"ו) בשיכון בבלי בת"א . על פי ת/5 נקבע מועד גמר ביצוע - 29.04.03. את תלונותיה הציגה הנתבעת בפני הממונה על משאבי אנוש רק בחודש יולי 2003 מכאן - שאין כל חפיפה בין המועדים בהם העלתה הנתבעת את טענותיה בפני הממונים עליה ומועד סיום העבודות. טענת הנתבעת נדחית. התובע הוכיח כי עבודה ת/5 + ת/6 הוצאה ממנו ללא ידיעתו, והועברה למהנדס מיכאל כאוס. העבודה ת/7 21. העבודה ת/7 עניינה ריצוף בחצר גן - ילדים העירוני ברחוב אבישי 3 בצפון ת"א. הנתבעת הודתה בעדותה בבית המשפט כי עבודה זו הועברה על ידה מהתובע לסגן שלה , מנהל האחזקה , מר שלמה גודל, שאף הוא איננו מהנדס , מאחר ועבודה זו נעשתה בחופשת חוה"מ פסח. משנשאלה הנתבעת מדוע נרשם ב-ת/7 כי המהנדס המבצע הינו מהנדס מיכאל כאוס בעוד שלמה גודל פיקח על ביצוע העבודה - השיבה: כי היא ושלמה גודל ביצעו את העבודה ומיכאל כאוס הצטרף לאחר מכן. (עמ' 23 שורות 9-15). 22. מאחר והסברה של הנתבעת בנוגע לעבודה ת/7 הועלה לראשונה בעדותה בבית המשפט, נשאלה מדוע לא העידה על כך בתצהיר עדותה , לאחר שת/7 צורף לתיק מוצגי התובע שה יה מונח בפניה מבעוד מועד. בתשובותיה השונות , לא ניתן למעשה כל הסבר מניח את הדעת: * "כי זו הייתה עבודה שלא הייתה קשורה לשום מפקח מבחינתי". * "עניתי בתצהיר מה שהבנתי שצריך לענות". * "אני התייחסתי לעבודות שהעברתי בגלל הנימוק שלא ביחס לעבודה אחת". (עמ' 23 , שורות 17-22 ובעמ' 24 שורות 1-11). 23. בהמשך חקירתה הנגדית של הנתבעת , הוברר לראשונה כי הנתבעת וסגנה , שלמה גודל הגיעו בחופשת הפסח לבצע את עבודת הריצוף בחצר גן הילדים ת/7 וכי מהנדס מיכאל כאוס כלל לא הגיע , הגם ששמו צוין בת/7 כמפקח על ביצוע העבודה. משנשאלה הנתבעת כיצד מהנדס מיכאל כאוס פיקח על העבודה אם לא הגיע למקום, השיבה: "אני כמהנדסת נחשבת מפקחת על העבודה , ויש לי סמכות לפקח על העבודה" (עמ' 24 שורות 12-22 ; עמ' 25 שורות 1-3). בתשובתה לא ניתן הסבר מדוע היא אכן הייתה המפקחת על העבודה , מדוע אין רישום על כך. ובכל מקרה - אין מענה לשאלה אשר הוצגה לה (ביחס למהנדס כאוס). 24. מהמשך עדות הנתבעת עולה כי אישור החשבון ת/7 נעשה על ידי המהנדס מיכאל כאוס. לשון אחר - מי שביצע את הפיקוח על העבודה כמהנדס הייתה הנתבעת ,נוסף אליה מנהל האחזקה שלמה גודל , שהוא לא מהנדס , ומר מיכאל כאוס , שנכח לאחר חופשת הפסח . לפיכך , נשאלה הנתבעת: "ש. אז למה דוד גבאי ש הוא מפקח לפי המסמכים שהצגתי בידיך , והוא אחראי אזורי בצפון ת"א לפי מסמכי העירייה, למה לאחר חופשת הפסח לא החזרת חזרה לדוד גבאי , שהוא יאשר למה נתת למיכאל כאוס? ת. מותר היה לי לעשות את זה על פי שיקול דעתי כמנהלת מחלקה " (עמ' 25 שורות 10-13). כך . 25. הרושם העולה מדברי הנתבעת הוא כי לא העובדה שהתובע איננו מהנדס בהכשרתו היא זו שגרמה לה להעביר עבודות מפיקוחו למהנדס מיכאל כאוס , ולמי שאיננו מהנדס , שלמה גודל , (מה עוד, שמדובר בעבודה פשוטה של הנחת ריצוף בחצר גן ילדים) אלא אך ורק רצונה של הנתבעת , לפי שיקול דעתה (הבלתי מנומק) כמנהלת מחלקה. 26. הנתבעת אמרה לתובע ולמפקח הנוסף חיים אריייב : "אני לא יכולה לתת לך לבצע עבודות הנדסאיות אלא רק עבודות קטנות ולא משמעותיות" כך העיד התובע (ס' 5 ד' לתצהירו). הנתבעת בכתב הגנתה ובתצהיר עדותה הראשית אישרה את הדברים בטענה כי העבירה עבודה הנדסית אשר היה צורך בפיקוח מהנדס. אף על פי כן - הוכח כי העבודות ת/5 , ת/6 , ת/7 שהיו עבודות פשוטות שלא הצריכו פיקוח ברמה של מהנדס בניין - הוצאו והועברו מן התובע אף לעובד אחר שאיננו מהנדס. 27. עיון בת/8 מעלה כי העבודה הייתה שיפוץ קירות חוץ ותיקון שבילים או משטחים מרוצפים במרצפות בבית ספר ברושים; העבודה ת/7 הייתה עבודת ריצוף בחצר גן הילדים הערוני ברחוב אבישי. הנה - העבודות ת/7 ו-ת/8, אשר לטענת הנתבעת העבירה מפיקוח התובע, למפקח אחר היו עבודות שיפוץ קירות חוץ וריצוף. משנשאלה הנתבעת האם לא היה בהעברת העבודות הללו שלא הצריכו פיקוח של מהנדס בניין משום שיקול אישי, השיבה -בשלילה וטענה ל- "שיקול מקצועי". הדברים אינם מתיישבים עם ההיגיון אף לגרסת הנתבעת, ועל כן אינני מקבלת עדותה זו. 28. כשנשאלה הנתבעת מדוע לא הביאה לידיעתו של התובע כמפקח אזור צפון ת"א את העובדה כי היא מעבירה עבודות מתחום פיקוחו לפיקוח של מפקחים אחרים, השיבה: "לא מחויבת להביא לידיעתו" (עמ' 27 שורה 2). הסדר הנכון של הדברים , ונוהל מינהלי תקין , מחייבים מתן הודעה לכפיף כי עבודה שבתחום אחריותו ופיקוחו , מוצאת ממנו לאחר . אין המדובר בגחמה אישית או בעניין מתחום היחסים האישיים שבין ממונה לבין מי שכפוף לו - אלא בנוהל עבודה מסודר ומתחייב, אשר מונע כפילויות פעולות מנוגדות ע"י ממונים שונים, ואולי גם צוותים העלולים לבצע אותה עבודה - פעמיים שלא לצורך. משום כך - יש צורך בקבלת הסבר כלשהו, ובוודאי מניח את הדעת, למחדלה של הנתבעת אשר לא טרחה ליידע את התובע כאמור לעיל. הסבר כזה - לא ניתן. העדר הסבר פועל במקרה זה - לרעת הנתבעת , פוגם באמינותה ובמהימנותה- והביאני לדחיית גרסתה - וקבלת גרסת התובע. 29. נוסף על העברת עבודות פיקוח באזור צפון העיר, למפקחים אחרים, וזאת ללא ידיעתו של התובע, הוכיח התובע כי הנתבעת נהגה לזמנו מיוזמתה לפגישות במשרדה, ולאחר שגרמה לתובע להמתין לה למעלה ממחצית השעה - הייתה מודיעה לו כי אין לה זמן להיפגש עמו, והיה נשלח מעל פניה. כך, חזרה על דפוס התנהגות זה מספר פעמים. 30. תימוכין לעדותו זו של התובע , באו מעדות הגב' רחל רביניאן, אשר שימשה אותה עת כמזכירתה של הנתבעת , עד סוף 2003 , ואשר אישרה את טענת התובע: " היו מספר מקרים שהיא משכה זאת ואמרה לו תמתין כמה דקות , ואני כל כמה זמן הייתי נכנסת אליה לחדר ואומרת לה: דוד גבאי בחוץ , והיא הייתה אומרת: שימתין. לאחר מספר פעמים היא ביטלה את הפגישות איתו. וזה קרה מספר פעמים. 3-4 פעמים. אני לא מבינה גדולה , אבל ממה שאז ראיתי כי זו הייתה התנהלות שיטתית כלפי מר גבאי , כי זה חזר על עצמו מספר פעמים. ש. האם התופעה הזאת של קביעת פגישות עם עובדים, המגיעים לפגישה , הנתבעת נותנת להם להמתין מספר דקות , ואת נכנסת ומודיעה מספר פעמים עד שהיא מחליטה לבטל את הפגישות. ת. לא היו מקרים דומים עם עובדים אחרים. ש. את התרשמת שמר דוד גבאי חש שגב' משכית מזלזלת בו. ת. כן" . (עמ' 17 שורות 8-21). 31. עדותה זו של גב' רביניאן היא עדות אובייקטיבית מהימנה וללא פניות. הגב' רביניאן שימשה מזכירתה של הנתבעת משך כשנה מ-20.11.02 ועד 12/03 שאז עברה ללשכת סמנכ"ל משאבי אנוש וכיום נמצאת במחלקת פיקוח על הבנייה. 32. אני קובעת כממצא כי - התובע הוכיח טענתו , בתמיכת עדות הגב' רביניאן כי הייתה התנהלות שיטתית של הנתבעת כלפי התובע שהתבטאה - לכל הפחות - בזלזול בו; התעלמות ממנו ואף הימנעות מלברכו בברכת בוקר טוב או ב"שלום" בעת שנפגשה עמו. על כן - אני דוחה את עדות הנתבעת (ס' 9 לתצהירה) לפיה התובע הוא שבחר להתעלם ממנה וכאשר בקשה לברכו לשלום , התעלם מפניותיה. כך גם אינני מקבלת את טענת הנתבעת כי כל הפעולות אשר ביצעה הונחו על ידי שיקולים מקצועיים בלבד וכי, כביכול, לא הונחתה ע"י שיקולים אישיים. 33. ההיבט האישי - להבדיל מהמקצועי בהתייחסותה של הנתבעת כלפי התובע בא לידי ביטוי , לאורך זמן , ובעניינים שונים , ומן הראיות שהוכחו בפני- ברור כי היבט זה גבר , עד אשר הפך גורם יחיד בהתייחסותה של הנתבעת אל התובע. במסגרת זו - הוכח, כפי שאפרט להלן כי הנתבעת ביקשה "להפטר" מן התובע ולגרום , בכל מחיר , להוצאתו מן המחלקה שבאחריותה. לטענת התובע המניע שעמד ברקע כוונתה זו של הנתבעת היה "הפגנת כח" בפני יתר עובדי המחלקה , ובפני הממונים עליה , שכן - התובע היה העובד הוותיק במחלקה , והוצאתו ממנה קרוב למועד פרישתו - הייתה נחשבת בעיניה הוכחה לכוחה ולמעמדה. אומר כבר עתה : מניע זה אותו מבקש התובע לייחס לנתבעת - לא הוכח , הוא בגדר השערה בלבד , ואין לו רלוונטיות לענייננו. במסגרת מאמציה של הנתבעת לגרום לסילוקו של התובע ממחלקתה - ניסתה הנתבעת לפעול גם במישור המשמעתי בעיריית תל-אביב, על דרך של הגשת 4 תלונות כנגד התובע שהן לטענת התובע בגדר פרסום לשון הרע. על מעשיה אלה - נתבעת היא בתביעה הנוכחית. אתייחס עתה לטענות התובע. 34. הגנת אמת הפרסום טוען התובע - כל פעולותיה של הנתבעת לסלקו מן המחלקה לא צלחו, ולא גרמו לעזיבתו את המחלקה - הוצאה הנתבעת דיבתו רעה, על ידי הגשת תלונות הסרק בגין זיוף, פיקוח לקוי כמפקח בנייה אזורי, אישור שעות עבודה מוגזמות לקבלן, ואישור חשבון התקנת סורג בגן ילדים. טוענת הנתבעת - כאשר התעורר חשדה של הנתבעת כלפי התובע בעניינים: "מעשה הזיוף"; "התקנת סורג"; "החלפת שירותים"; "הקצאת שעות עבודה לקבלן" - כממונה על התובע, וכמ"מ מנהלת המחלקה, חייבת הייתה לטענתה להביא את חשדותיה באשר למציאות הדברים, אל הממונים עליה, על מנת שימשיכו הבדיקה האם אכן החשדות מבוססים דיים - אם לאו. טוענת הנתבעת כי הייתה לה חובה מוסרית, חברתית וחוקית לעשות כן, במיוחד מקום בו התובע עובד בגוף ציבורי. לטענת התובעת המדובר בחשדות מבוססים אשר לא הופרכו. 35. "מעשה הזיוף" - האם אמת בפרסום. לגרסת התובעת חתימתו של הקבלן זויפה ע"י התובע על גבי 3 פקודות עבודה (להלן: פק"ע). · פק"ע מס' 65008081 מיום 2/2/03 - ת/11 (נ/1) · פק"ע מס' 65007887 מיום 18/11/03 - ת/12 (נ/2+נ/3) · פק"ע מס' 65007859 מיום3/11/03 - ת/13 (נ/8) 36. לתימוכין בגרסתה וטענתה להגנת אמת הפרסום, הגישה הנתבעת חוו"ד גרפולוגית אשר נערכה ע"י זמיר גרפולוגים - סיון זמיר. בחוו"ד של הגרפולוג זמיר, מציין הוא כי התבקש לתת את דעתו באשר לשאלה האם המפקח "גבאי דוד" זייף את חתימתו של הקבלן ע"ג מסמך 1 וזאת תוך עיון בחתימותיו המקוריות של התובע, וחתימותיו המקוריות של הקבלן. מסמך 1 הוא פק"ע 65008081 מיום 2/2/03 אשר סומן ת/11 ואף נ/1. 37. בעדותו בפני בית המשפט אישר הגרפולוג סיון זמיר כי התבקש ליתן חוות דעתו על גבי נ/1 וזאת חרף העובדה כי נ/2, נ/3, ו-נ/8 היו בפניו (עמ' 39 שורות 18-19 עמ' 40 שורות 9-10), הוא לא נזקק להן, לא נעזר בהן, לא חיווה דעתו ביחס אליהן. 38. במילים אחרות חוו"ד גרפולוגית של הגרפולוג סיון זמיר לא מתייחסת אלא לפק"ע אחת מתוך שלוש פק"ע שבהן טענה הנתבעת כי התובע זייף חתימת הקבלן. כבר מטעם זה בלבד נתן לקבוע כי הנתבעת לא הביאה כל ראייה תומכת בטענה לפיה התובע זייף חתימות קבלן לגבי (נ/2 + נ/3) פק"ע 7887 ופק"ע 7859 (נ/8). 39. בחוות דעתו המתייחסת לנ/1 קובע הגרפולוג סיון אמיר הוא מגיע למסקנה: "אנו מעריכים בסבירות גבוהה שחתימתו של הקבלן במסמך 1 (נ/1) אינה חתימתו המקורית. בהחלט קיימת סבירות גבוהה לכך שהמפקח הוא אשר חתם את שתי החתימות במסמך 1", (נ/1). אני דוחה את חוו"ד גרפולוג סיון זמיר אף ביחס לנ/1 שבדק לטענתו כמבואר להלן. 40. בחקירתו הנגדית של מר סיון זמיר, הסתבר עד מהרה כי פרטי הנסיון שצויינו בחוו"ד - נסיון של למעלה מ-28 שנה בתחום הגרפולוגיה ובין לקוחותיו נמנים קרוב ל-1000 לקוחות עסקיים, אינם מתייחסים למר סיון זמיר. הוברר כי מר סיון זמיר ציין פרטי הנסיון הגרפולוגי של משרד זמיר, ולא פרטי הנסיון שלו, הגם שציין בחוו"ד: "פרטי נסיוני". כשנשאל על כך השיב: "אני לא נותן חשיבות מרובה לדף של הצגת פרטי נסיון, ואני מתמקד בתחום המקצועי הספציפי" (עמ' 39 שורות 6-12). די בנסיון הטעייה זה של בית המשפט בהתייחס לפרטי הנסיון כדי לפסול את חווה"ד כולה. 41. מאחר וכעולה מחקירתו של הגרפולוג סיון זמיר כי פרטי הנסיון המפורטים בחוו"ד שלו - אינם פרטי נסיונו, והוא עצמו אינו מייחס משקל או חשיבות לרכיב זה - הרי אין לי אלא לקבוע כי חוות דעתו לא נערכה כדין, הואיל והיא איננה ערוכה בהתאם להוראות סעיפים 20 ו-24 לפקודת הראיות: אני קובעת כי חווה"ד של סיון זמיר הוגשה מבלי שיצויינו בה פרטי נסיונו של המומחה - פרט מהותי מחוו"ד מומחה המעיד בפני בית המשפט. 42. מעיון בחוו"ד הגרפולוג סיוון זמיר עולה כי הינו מציין כי לאחר בדיקה של המסמכים המצורפים (מסמכי מקור), הגיע למסקנתו. דא עקא שמחקירתו הנגדית עולה כי הגרפולוג סיוון-זמיר כלל לא בחן חתימות של התובע על מנת לקבוע - האם החתימה של הקבלן אכן זוייפה על ידו. 43. כל שבחן הגרפולוג סיון זמיר היתה השוואה בין שתי החתימות בנ/1, על מנת לקבוע האם הן זהות. לא נעשתה על ידו השוואת חתימות מתקופות שונות וכך העיד: "במקרה הזה נתבקשתי לתת את חוות דעתי עבור חתימה אחת. מה גם שהממצאים הגרפיים בולטים וחד משמעיים, ועל כן חוו"ד" (עמ' 45 שורות 7-10). במילים אחרות - הגרפולוג סיון זמיר - לא ערך השוואה בין חתימות אחרות של הנבדק על מנת להכריע האם החתימה הנבדקת היא חתימתו. 44. לעומתו - הגרפולוגית אורה כבירי אשר נתנה חוו"ד מטעם התובע, מבהירה בחוות דעתה כי השוותה את חתימת התובע למסמכים רבים אשר נחתמו על ידו על פני תקופות שונות, ורק לאחר בחינתם סיכמה את מסקנתה. 45. לחוות דעתו - לא צירף הגרפולוג סיון זמיר את המסמכים והבדיקות שערך במשרדו, ועל כן לא הותרה הגשתם בעדותו בבית המשפט (עמ' 42 שורות 8-13). בחוות דעתו ציין הגרפולוג סיון זמיר כי הממצאים הגרפיים בחתימות נמצאו דומים לאור לחץ הכתב על הנייר, לאחר שהחתימות נחתמו בעט פיילוט, אולם לא זו בלבד שלא המציא את הראייה לפיה נתן לבדוק לחץ וכיצד נקבע הלחץ אלא - שהוא מעיד כי הבדיקה נעשתה במשרדו, ולא ספציפית על ידו, כנותן חוו"ד מטעם הנתבעת (עמ' 42 שורות 5-9). זהותו של עורך הבדיקה במשרד זמיר גרפולוגים נותרה איפא לוטה בערפל. די בכך שעושה חוו"ד לא ערך בעצמו את בדיקת לחץ הכתב כדי לאיין את המסקנה המובאת בחווה"ד בקשר עם לחץ הכתיבה. 46. מבחינת מהירות החיתום, ציין סיון זמיר בחוות דעתו כי הממצאים הגרפיים נמצאו דומים. מעדותו - חזר בו בבית המשפט כאשר אישר כי גם אם שתי המהירויות של החתימה הן זהות, כפי שהוא קובע במקרה דנן, עדיין זה לא משליך שאותו אדם חתם את החתימות האלה (עמ' 43 שורות 12-19). 47. בחוות הדעת מטעם התובע של הגרפולוגית אורה כבירי נקבע כי הגיעה למסקנה בסבירות הגבוהה ביותר, בדרגה 1 , שהחתימות במקום המיועד לחתימות הקבלן בשלושת פקודות העבודה, נ/1, נ/2+נ/3, נ/8, לא נחתמו על ידי התובע (עמ' 4 ת/18). חוות דעתה של הגב' כבירי בנוגע לנ/1 לא נסתרה כלל - והיא לא נחקרה בחקירתה הנגדית באף לא שאלה אחת לגבי נ/1, נ/2+נ/3 ו-נ/8. הגב' כבירי העידה על פרטי נסיונה כגרפולוגית מזה 30 שנה. על עובדה זו לא נחקרה כלל. כעולה מחוות דעתה וכאמור לעיל - היא ערכה השוואה בין חתימת התובע למסמכים רבים אשר נחתמו על ידו, על פני תקופות שונות (עמ' 2 סעיפים א'-ז', ת/18) וכך לאחר בחינתם סיכמה את מסקנתה הסופית. 48. מכאן, אני קובעת ביחס לחוות דעת גרפולוגיות שהוצגו בפני בית המשפט, כי חוו"ד סיון זמיר נדחית, ומתקבלת חוו"ד הגרפולוגית אורה כבירי, אשר על פיה אני קובעת, כי מן הבחינה הגרפולוגית, המסקנה בסבירות הגבוהה ביותר שהחתימות במקום המיועד לחתימות הקבלן, בשלוש פקודות העבודה - לא נחתמו על ידי התובע.מכאן, אני קובעת, כי לא הוכח מעשה זיוף חתימות. 49. טוענת הנתבעת כי היא סברה כי חתימתו של הקבלן וחתימת התובע הינן דומות במידה מעוררת חשד: "בהתבוננות כללית סגנון החתימה של הכתב נראה לי דומה" (עמ' 34 שורות 1-14). 50. עדותה זו של הנתבעת נסתרה, כאמור, מה גם שהנתבעת אינה גרפולוגית במקצועה. תמיכה לדחיית עדותה זו של הנתבעת נמצא בעדות הגרפולוגית אורה כבירי, מומחית התובע, והגרפולוג סיון זמיר, מומחה מטעם הנתבעת, אישרו בעדותם כי בעין בלתי מקצועית - החתימות שונות. אני דוחה את גירסתה לפיה היא בעין בלתי מקצועית סברה כי החתימות דומות במידה המעוררת חשד. מכאן עולה מסקנה באספקט האובייקטיבי, אשר לפיה טענת החשד למעשה זיוף בחתימת קבלן, בכל 3 פק"ע - נדחית. 51. טוענת הנתבעת כי משסברה כי חתימתו של התובע וחתימתו של הקבלן על 3 פק"ע שונות הינן דומות במידה המעוררת חשד - קראה לתובע לשיחה ב-4 עיניים, כאשר במסגרת שיחה זו - לטענתה - הודה התובע בפני הנתבעת כי הוא חתם בשם הקבלן (נ/10, סעיף 9). התובע - כאמור - לא זו בלבד שהכחיש ומכחיש כי חתם בשם הקבלן - אלא הוא מוסיף וטוען ומכחיש את טענת הנתבעת לפיה ערכה עמו שיחה בארבע עיניים וכי הודה בפניה כי חתם בשם הקבלן; כי לא נקרא על ידה לבירור בטענת הזיוף וכי הדבר הוברר לו לראשונה בפגישתו עם מנכ"ל משאבי אנוש, אבי זוהר (ת/1 סעיף 17). 52. בעדותה בבית המשפט - לא ידעה הנתבעת לפרט מה כללה הודאת התובע בפניה: "ש. במה הוא הודה, הוא הודה בזיוף על שלושת פק"ע, על פק"ע אחת? על מה הוא הודה? ת. שהצגתי לו את הפק"ע, לא זוכרת אם היו 2 או 4, ושאלתי אותו האם החתימה תחת הרובריקה של "חתימות הקבלן" - אני לא יכולה לצטט את עצמי בדיוק לפני 3 שנים. אני יודעת בבירור להגיד שהוא אמר לי שהחתימה היא שלו, וזה מה שהוביל אותי לגשת למי שאחראי עליו". 53. לשון אחר: הנתבעת מעידה כי התובע הודה בפניה כי זייף, אולם איננה מסוגלת לזכור במה התובע הודה כי זייף. "לקות" זו בזיכרון הנתבעת, אישה צעירה, נמרצת ונבונה, בעניין כה יוצא דופן ומשמעותי, אי יכולתה של הנתבעת להעיד בין בתצהיר עדותה הראשית ובין בעדותה בבית המשפט במה היה החשד שלה לזיוף, עד כדי אי רצון להשיב לשאלה בנושא, בנימוק של "אי זכירה" מביאה אותי לייחוס משקל אפסי לעדות הזו. 54. תמוהה במיוחד עדותה של הנתבעת, נוכח הגירסה שבחרה להציג בסעיף 12 לכתב הגנתה, ובו טענה כי העלתה חשד לזיוף, והכחישה טענה לפיה העלתה טענת זיוף. 55. ההיגיון סובר כי אם לטענתה אכן קראה לתובע לברור בעניין הזיוף, והתובע הודה בפניה - לא היה מקום לטענת חשד לזיוף , אלא לזיוף. עמדה זו עלתה בסעיף 17 לתצהיר העדות הראשית של התובע ולא זכתה למענה של הנתבעת בתצהיר עדותה הראשית. בחקירתה הנגדית התבקשה הנתבעת להשיב על פירכה זו - ולא ניתן היה להציל מפיה תשובה או הסבר ענייני: "אני לא יכולה לקבוע זיוף. אני יכולה לחשוד", השיבה (עמ' 29 שורות 14 - 15). גם תשובתה זו של הנתבעת אינה מתיישבת עם גירסתה לפיה התובע הודה בפניה כי זייף. אם אמנם הודה התובע בפניה במעשה של זיוף אין עוד צורך, על פי כל היגיון, לקביעה נוספת של זיוף וכך היתה צריכה להציג את הדברים - היינו כמעשה של זיוף. פנייתה לממונים עליה בתלונה לחשד של זיוף אך מחזקת בנסיבות אלה את טענת התובע כי כלל לא הודה בפניה בדבר זיוף החתימות. 56. פירכה נוספת בגירסת הנתבעת עולה מיניה וביה מפרוטוקול הדיון שהתקיים בעניינו של התובע. טוענת הנתבעת כי את ממצאי בדיקתה העבירה בדיסקרטיות גמורה לידיעת מנהליה, ואלה בלבד, והם: סגן מנהל מינהל החינוך לתפעול ופיתוח מר דרור לוטן, ומנהל האגף למשאבי אנוש, מר אלי טרטנר. לטענתה - שניים אלו - ולא הנתבעת - היו הגורמים אשר החליטו על העברת המידע אף לידיעתו של מר אבי זוהר, מנהל משאבי אנוש. אף גירסה זו לא הוכחה ולא נתמכה בדבר, פרט לעדות הנתבעת העומדת בסתירה לגירסת התובע הטוען כי התלונה הובאה ישירות למנהל משאבי אנוש - מבלי שעברה את הסינון של מנהל האגף. טענתה של הנתבעת כי העבירה את התלונה "בדיסקרטיות ובצינעה" לממוניה - איננה שוללת את יסוד "הפרסום" עפ"י ס' 1 לחוק איסור לשון הרע; ואף בסיכומה חזרה בה הנתבעת מן הטענה שמסרה את התלונה לממוניה הישירים ואישרה את טענת התובע כי התלונות נמסרו ישירות לממונה על משאבי אנוש. 57. הנתבעת נשאלה מדוע לא הביאה לעדות את מר אלי טרטנר - אשר יעיד כי הביאה התלונה בפניו, וציינה בפניו את דבר העובדה כי התובע הודה בפניה בזיוף - זאת בפרט לאור העובדה כי הנתבעת מקבלת ייצוג משפטי הממומן ע"י עיריית תל אביב. הנתבעת לא ידעה להשיב על שאלה זו (עמ' 30 שורות 21-22; עמ' 31 שורות 1-8). בנוסף, לא ידעה הנתבעת להשיב מדוע אלי טרטנר לא דאג יחד עמה כי "הודאת" התובע בזיוף תרשם בפרוטוקול הדיון שהתקיים ביום 7.9.03. (עמ' 29 שורה 20). 58. הימנעותה של הנתבעת מהבאתו לעדות של אלי טרטנר - עד שהיה יכול להעיד לטובתה של הנתבעת בשני אדנים קריטיים להגנת "אמת דיברתי" שהעלתה קרי - העובדה שהתלוננה בפניו (ולא בפני מנהל משאבי אנוש) וכי סיפרה לו שהתובע הודה בפניה על מעשה הזיוף - פועל כנגדה. 59. הלכה פסוקה היא "שמעידים בעל דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראייה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראייה רלבנטית שהיא בהישג ידו - ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק שאילו הובאה הראייה היתה פועלת נגדו". ע.א 548/78 שרון נ. לוי. פד"י ל"ה (ו) 736, 760 וכן ע.א. 55/89 קופל נ. טלקאר, פד"י מ"ד (4) 595. ביישום הכלל לענייננו - אני דוחה את גירסת הנתבעת לפיה פנתה בדיסקרטיות לאלי טרטנר ו/או לדרור לוטן והעבירה אליהם את ממצאיה ותלונתה - וכי סיפרה למי מהם כי התובע הודה במעשה הזיוף בפניה. 60. גירסת הנתבעת לפיה זימנה את התובע אליה ונתנה לו הזדמנות להגיב לתלונותיה נתגלתה כגירסה תמוהה. בסעיף 5 לתצהיר העדות הראשית מטעם הנתבעת, הצהירה: "אני קראתי לתובע לבירור בפני, ונתתי לתובע הזדמנות להשמיע את עמדתו ביחס לכל אחת משלושת הטענות אשר הועלו כלפיו לרבות בעניין החשד לזיוף." בחקירתה הנגדית - אישרה הנתבעת את האמור בסעיף 5 לתצהיר עדותה הראשית; "אני חוזרת ומאשרת את הדברים" (עמ' 27, שורות 20-21). 61. דא עקא שבפרוטוקול הישיבה בה השתתפו התובע, המנהלים והנתבעת צויין כי "בבדיקה עם מנהלת המחלקה, לגבי אי זימון העובד לבירור נמסר כי לא התקיים בירור כולל, אלא על כל נושא - בירור בנפרד". הנתבעת אישרה אף את מה שנכתב בפרוטוקול (עמ' 28 שורות 7-8). 62. הנתבעת התבקשה להבהיר את הגירסאות הסותרות הללו: היינו - מחד טוענת היא בתצהיר עדותה הראשית כי קראה לתובע לבירור אחד, בגין כל התלונות: מאידך - בפרוטוקול נכתב מפיה כי היא קראה לתובע למספר בירורים. ביקשה איפא הנתבעת לעשות מלאכתה קלה והשיבה: "שתי הגירסאות נכונות. אני לא פירטתי בתצהיר אם זו היתה פגישה אחת או יותר... התשובה הנכונה היא שהוא נקרא למספר פעמים על כל נושא בנפרד, והניסוח בתצהיר נעשה בתום לב. לא ידעתי שאני אמורה לנסח את זה בכזה פרוט" (עמ' 28 שורות 12-17). 63. הנה כי כן: התובעת מציינת הן בסעיף 13 לכתב הגנתה, והן בסעיף 5 לתצהיר עדותה הראשית כי התובע נקרא לבירור אחד, ובו היא נתנה לו הזדמנות להשמיע את דבריו. בחקירתה הנגדית אישרה את האמור בסעיף 5 לתצהירה, אך לאחר שהועמדה על קיומן של שתי גירסאות שונות בין תצהירה ועדותה בבית המשפט - שינתה גירסתה וטענה כי האמור בפרוטוקול נכון. אינני מקבלת את גירסתה זו - שכן בתצהיר עדות הראשית, העיד התובע כי לא זומן לבירור בעניין טענת הזיוף. הנתבעת לא טענה אחרת בתצהיר עדותה הראשית, ועל כן גירסתה החדשה שבאה לנו בעדותה בבית המשפט לפיה- האמור בפרוטוקול הישיבה עם המנהלים, לפיו נקרא על ידה מספר פעמים לבירור על כל נושא בנפרד היא גירסה בדיעבד ומשקלה הראייתי לפיכך - אפסי. 64. אין חולק כי בסוף חודש יולי-תחילת אוגוסט 2003 נקרא התובע לשיחה במשרדו של מר אבי זוהר - מנהל משאבי אנוש ובה נודע לתובע כי הנתבעת התלוננה בארבעת הנושאים. קבעתי כממצא בפסק הדין, לעיל, כי התובע לא הוזמן לבירור מוקדם כלשהו לגבי כל ארבעת הנושאים (מעשה זיוף, סורג בגן ילדים, החלפת שירותים בגן ילדים והקצאת שעות מוגזמות לקבלן) בפני מנהל האגף מר אלי טרנטר. קבעתי אף כממצא בפסק הדין כי התובע לא הוזמן לבירור בפני התובעת בטענת מעשה הזיוף או התקנת סורג. לאור חומרת הטענות שהעלה מר אבי זוהר בפני התובע נתקף התובע בחולשה עד כי מר זוהר נאלץ להגיש לתובע כוס מים להרגיעו. מר אבי זוהר החליט איפא להמתין לשובו של מנהל האגף מר אלי טרטנר מחו"ל וזימן ליום 7.9.03 ישיבה נוספת לפי דרישת התובע (עמ' 8 שורות 12-15; עמ' 12 שורות 4-6). 65. ביום 7.9.03 נערכה פגישה רבת משתתפים ובה הועלו כל הטענות של הנתבעת נגד התובע בפני כל הנוכחים בפגישה: מר אבי זוהר - מנהל משאבי אנוש; מר רמי בן-גל - מנכ"ל ארגון העובדים; מר אלי טרטנר - מ"מ מנהל אגף משאבי חינוך; מר יורם לאמי - יו"ד ועד העובדים. 66. מר אבי זוהר סיכם את הדיון בפרוטוקול ת/10: "בישיבה... לא ניתן היה להגיע למסקנה חד משמעית באשר לחשדות בישיבה זו. במעמד הישיבה מר גבאי תבע התנצלות. הגב' משכית השיבה בשלילה על רקע הנתונים שבידה. מר גבאי מבקש לציין שלא זומן למנהלת המחלקה או למנהל האגף לצורך בירור מוקדם של כל הטענות שהוצגו בפניו.... במערכת היחסים שהתפתחה בין מנהלת המחלקה החדשה ומר גבאי - לא בריא להמשיך דו קיום ביניהם. הוצע למר גבאי דוד לעזוב את המחלקה על דעת ארגון העובדים.... לאחר בדיקה ותיאום ציפיות מר גבאי מקבל עליו התפקיד". 67. פרוטוקול הישיבה ת/10 הופץ לכל הנוכחים בה ובנוסף - לגב' גילה בן הר - מנהלת מינהל החינוך תרבות וספורט; מר אשר בן שושן - מנהל אגף משאבי אנוש; מר דרור לוטן - סגן מנהל המנהל לתפעול ופתוח ומר בני יגל - מנהל אגף קהילת נוער וספורט. 68. מסיכום הישיבה ת/10 עולה בברור כי התובע הכחיש את הטענות ודרש מהנתבעת התנצלות והנתבעת סירבה לעשות כן. אומנם לא ניתן היה באותה ישיבה להגיע למסקנה כי הדברים שהעלתה הנתבעת כלפיו אינם נכונים או נכונים; אולם לא נסתרה טענת התובע כי לא זומן לבירור מוקדם של כל הטענות שהוצגו בפניו אצל מנהלת המחלקה או מנהל האגף. 69. הנה כי כן: פרוטוקול הישיבה ת/10 יש בו תימוכין נוסף לטענות התובע כי בפגישה רבת משתתפים לא צויינה עובדה חשובה ומהותית, לפיה כביכול התובע הודה בפני הנתבעת בדבר זיוף חתימות הקבלן, לאחר שלא זומן כלל ע"י הנתבעת לשיחה בדבר טענת הזיוף, כעדותו: "בפגישה עם משכית נדונו רק נושא תשלום מספר שעות מוגזמות והתקנת שירותים" (עמ' 10 שורות 15-16). "באותה ישיבה במקום לשתוק למה לא קפצה ואמרה שאני הודיתי, כמו שאני צעקתי באותה ישיבה שהיא שופכת את דמי" (עמ' 11 שורות 5-8). 70. הנתבעת לא הוכיחה טענתה לפיה התובע הודה בפניה כי זייף את חתימת הקבלן על גבי פקודות העבודה; וטענת אמת בפרסום לא עומדת לנתבעת בכל הנוגע לטענות הנתבעת לפיהן התובע זייף את חתימות הקבלן על גבי נ/1, נ/2 + נ/3 ו-נ/8. אישור חשבון התקנת סורג בגן ילדים שלא הותקן - אין אמת בפרסום. 71. טוען התובע כי בפגישה הראשונה שהתקיימה בינו לבין אבי זוהר ביולי - אוגוסט 2003, הוצגה בפניו תלונת הנתבעת אשר לפיה התובע אישר כביכול תשלום לחשבון של פק"ע "בסטטוס ראשוני של הכנה". 72. לאחר שמר אבי זוהר העלה טענה זו בפני התובע והתובע הכחיש מכל וכל טענה זו - ירדה הסוגייה מעל הפרק, ובישיבת 7.9.03 לא הועלתה טענה זו. מששאל התובע את מר זוהר מדוע נושא זה לא עלה, נענה כי חלה אי הבנה - ואכן פק"ע זו הוצאה על ידי מפקח אחר, על שם קבלן אחר, והחשבון כלל לא עבר דרך התובע. 73. הנתבעת לא הכחישה כי אכן טענה זו הועלתה כנגד התובע בפגישה בינו לבין מר אבי זוהר. הנתבעת טוענת כי העלאת הטענה נבעה מטעות אנוש של מר אבי זוהר, כי לכאורה הועברה פק"ע זו. לאבי זוהר בהקשר לטעות הזיוף - וכי הנתבעת לא הפנתה כל תלונה בעניין הסורג. גם להוכחת טענת הגנה זו לא הביאה הנתבעת כל ראייה. מר אבי זוהר לא הובא למתן עדות בסוגיה, ומשום כך - נדחית טענת ההגנה של הנתבעת והגנת אמת בפרסום אינה חלה בנסיבות אלה לגבי אישור חשבון התקנת סורג בגן ילדים על אף שכביכול לא הותקן. אישור שעות עבודה מוגזמות לקבלן - אין אמת בפרסום. 74. הנתבעת טוענת כי התובע אישר שעות עבודה מוגזמות לקבלן, מבלי שביקר במקום העבודה וכי זהו נוהל עבודה קלוקל אשר התובע אימץ לעצמו. עוד טוענת הנתבעת - כי התובע הודה בפניה כי אישר שעות, מבלי לבקר במקום (סעיפים 14-16 תצהיר עדות ראשית של הנתבעת). סוגייה זו ביררה הנתבעת עם התובע קודם לפרסום. 75. התובע, על פי עדותו הסביר לנתבעת כי בהעדר סעיפים בתנאי מכרז ועל פי נוהל העבודה הקיים בספר המכרזים של העירייה, ואשר על פיו עובדים פקחי הבנייה - נהוג לאשר לקבלן מחירים לפי שעות עבודה, על פי שיקולי דעתו של המפקח. במקרה הספציפי הקבלן דרש 16 שעות. התובע על פי שיקול דעתו אישר 10 שעות עבודה. הנתבעת החליטה לפי שיקול דעתה באופן שונה מזה של התובע, כי אין לאשר יותר מ-6 שעות. התובע טען בפני הנתבעת כי המדובר בשיקול דעת ואין כל פסול או פגם בתפקודו או פעולותיו (סעיף 19 לת/1). 76. הנתבעת אישרה בעדותה בבית המשפט כי לא ציינה בפניה בישיבה המורחבת כי התובע הודה בפניה כי בעבודות יחסית קטנות, כגון זו המדוברת כאן - הוא לא נוהג לבדוק את השטח (עמ' 35 שורות 18-19). הנתבעת הודתה בחקירה הנגדית כי בעת הגשת התלונה למר אבי זוהר, כנגד התובע לא ציינה כי היא עצמה בסופו של דבר אישרה לקבלן 6 שעות, מבלי שביקרה בעצמה במקום ואישרה כי העריכה את שעות העבודה על פי סקיצת תכנית העבודה (עמ' 34 שורות 15-21). 77. טענתה של הנתבעת לפיה התובע אימץ לעצמו נוהל עבודה קלוקל, לפיו אישר שעות עבודה מבלי שנכח במקום - נסתרת מיניה וביה מעדותה של הנתבעת עצמה אשר הצהירה, ואישרה כי היא עצמה קיבלה אישור של המהנדס מיכאל כאוס על עבודה ת/7 - מבלי שהמהנדס כאוס ביקר במקום או פיקח על העבודה. 78. הנתבעת לא סתרה בעדותה את טענת נוהל העבודה לו טען התובע במקרה זה. על כן - אף בטענת הקצאת שעות מוגזמות לקבלן על ידי התובע מבלי שביקר במקום העבודה, לא עומדת הגנת אמת בפרסום ולא היתה מחוייבת להביא הדברים לידיעת אבי זוהר; ועל כן לא פעלה כדין. פיקוח לקוי על החלפת שירותים בגן ילדים - אין אמת בפרסום. 79. הנתבעת טוענת כי מנהל האחזקה ביקר עם התבוע בכיתת גן הילדים בה נדרש תיקון בחדר השירותים, והצביע בפני התובע היכן התיקון. בפקודת העבודה, טעה התובע, בציינו את שמה של הגננת שבכיתת הגן הסמוכה, כך שבבוא הקבלן לבצע את העבודה, בהעדרו של התובע בשעת הביצוע, בוצע התיקון בכיתת הגן הלא נכונה, ועל כן מדובר בתיקון שבוצע לשווא. טוענת הנתבעת כי בעקבות תלונה אשר הגיעה ממחלקת גני ילדים, נקרא התובע לבירור ע"י הנתבעת, והתובע אמר לה "כי הכל בסדר". לטענתה, רק בחלוף 5 ימים, לאחר שהתלונות שבו ונשנו - דרשה הנתבעת מן התובע כי ייצא לבדוק את גן הילדים, ואז התברר כי התיקון בוצע בכתת הגן הלא נכונה. 80. הנתבעת מאשרת כי הטעות בציון שמה של הגננת הינה טעות אנוש, אולם מלינה על כך כי בבוא התובע להפריך את התלונה, בחר במשך כחמישה ימים, להשתמט מאחריותו לבדוק את התלונה בטרם השיב תשובה מתחמקת אשר בדיעבד התבררה כלא נכונה וכי זוהי התנהלות בלתי תקינה ובלתי מקצועית (סעיפים 11-13 לתצהירה של הנתבעת). 81. דא עקא, שהנתבעת הציגה תלונה שונה בפני הממונה אבי זוהר, מנהל משאבי אנוש. מעיון בת/10 פרוטוקול הישיבה עולה כי התלונה הינה בגין פיקוח לקוי בהחלפת שירותים בגן ילדים - ולא בגין "השתמטות מאחריות לבדיקת תלונה בהתנהלות בלתי תקינה ובלתי מקצועית". 82. התלונה בגין פיקוח לקוי בהחלפת שירותים בגן ילדים - ניתן לה הסבר - טעות אנוש ברישום שם הגננת של הכיתה הסמוכה. הנתבעת כמסתבר מן האמור בתצהירים, קיבלה את הסברו של התובע בדבר טעות אנוש ברשום שם שגוי של גננת הכיתה הסמוכה - כך העיד התובע, והנתבעת בתצהירה מאשרת זאת. 83. על כן הגשת התלונה בגין פיקוח לקוי בהחלפת שירותים בגן ילדים, מבלי לציין כי המדובר בטעות אנוש עקב ציון שם גננת אחרת - היא בבחינת הגשת תלונה שאיננה עומדת בהגנת אמת בפרסום. הגנת העניין הציבורי 84. הוכח במשפט כי היסוד הראשון בהגנת "אמת הפרסום" לו נזקקת הנתבעת, כי התלונות שמסרה לאלי זוהר - קרי הדבר שפורסם - לא היתה התאמה בין תוכן הפרסום - התלונות - לבין המציאות האובייקטיבית כפי שהוכחה באמצעותה ראיות שהובאו במשפט, (ע.א 3199/93 קראוס נ. ידיעות אחרונות בע"מ ואח' פד"י מ"ט (2) 843, 862). הוכח כי כל 4 התלונות היוו פרסום לשון הרע שכן על פי המבחן האובייקטיבי, על פי המובן הטבעי והרגיל של המילים בעיני האדם הסביר - מהות התלונות כנגד התובע היה בהן כדי לפגוע בתובע במשרתו, במקצועו כמפקח בנייה. 85. על פי הוראות סעיף 14 לחוק איסור לשון הרע - "אמיתות הפרסום" איננה תנאי מספיק לצורך תחולת הגנת "אמת דיברתי", וכדי ליהנות מההגנה - צריך המפרסם להצביע גם על כך שבדבר שפורסם היה עניין ציבורי. מעת שרכיב "אמת הפרסום" לא התקיים לגבי אף אחת מן התלונות, לא אזקק לניתוח דרישת "עניין ציבורי" אשר השאלות לגביו דומות לשאלות שמעוררות הגנת תום הלב של הנתבעת. הגנת תום הלב של הנתבעת - לא הוכחה 86. אומר מייד - רק בסיכומיה, ולראשונה ביקשה הנתבעת לחסות תחת הגנת הוראת סעיף 15(8) לחוק איסור לשון הרע, ובהיותה הרחבת חזית הטענות האסורה במשפט - לא אזקק לה. (ראה ע.א 3199/93 קראוס נ. ידיעות אחרונות, פס"י מ"ט (2) 843 בעמ' 872). 87. בסעיפים 24.3 - 24.5 לכתב הגנתה - טוענת הנתבעת כי אם היה באמירות נשוא התובענה משום הוצאת לשון הרע על התובע, הרי שהדברים נאמרו בתום לב ובנסיבות המפורטות בסעיפים 15(2); 15(4) ו-15 (7) לחוק איסור לשון הרע. הגנת סעיף 15 (2) 88. סעיף 15(2) לחוק איסור לשון הרע קובע כי תהא זו הגנה טובה אם הנתבע עשה את הפרסום כאשר היחסים בינו לבין האדם שאליו הופנה הפרסום הטילו עליו חובה חוקית, מוסרית או חברתית לעשות אותו פרסום. 89. האם הוכיחה הנתבעת כי היתה עליה חובה לעשות את הפרסום? בעת קרות האירועים נשוא התביעה דנן שימש התובע כמפקח בעירית ת"א, והנתבעת היתה הממונה עליו. העובדה שהנתבעת רשאית להתלונן על עובד שהיא ממונה עליו, ולפרסם מידע מסוג מסוים, איננה מעידה על כך שהיא חייבת לעשות זאת (ע.א 507/73 רוזנבלום ואח' נ. כץ פד"י ל(1) 589, 594 - 595). העובדה שניתן היה לכאורה להעמיד את התובע לדין משמעתי, בנושאי התלונות, על פי סעיף 9 לחוק הרשויות המקומיות (משמעת) תשל"ח -1978, אינה שוללת כשלעצמה את קיום החובה לפרסום. (ע.א 250/57 אפלבוים ואח' נ'. בן גוריון פד"י י"ד 1205, 1249 - 1250). לדיווח של הנתבעת בדבר חשדותיה המועלים כנגדו באשר לפעולותיו במחלקת הבנייה, ביחס לאישורים שנתן ולפיקוח שלו על העבודה, יש השלכה ישירה על בטיחות מבני גני הילדים, מוסדות חינוך, ועל כן לכאורה היה הפרסום נחוץ לשם אזהרה מפני פגיעה בחיי אדם. 90. אלא שהנתבעת איננה יכולה להסתפק בכך שהיתה עליה חובה לעשות את הפרסום, שכן היא צריכה להצביע גם על כך שאותה חובה חייבה אותה למסור את המידע שפורסם לאבי זוהר, הממונה על משאבי אנוש, אשר אליו הופנה הפרסום בפועל. הנתבעת לא הוכיחה כי הפנתה את התלונות/הפרסום לממונים עליה, טרטנר ולוטן. הנתבעת מסרה את התלונות למי שאיננו ממונה ישיר עליה, אלא למי שהוא אחראי על משאבי אנוש. משהופנו תלונותיה - הפרסום לאבי זוהר הממונה על משאבי אנוש שלגביו לא היתה על הנתבעת, כמי שאיננה כפופה ישירות אליו, חובה לעשות את הפרסום - לא עומדת לנתבעת הגנת סעיף 15 (2) לחוק איסור לשון הרע. (ראה ע.א 552/73 רוזנבלום ואח' נ. כץ פד"י ל(1) 589, 595). 91. הנתבעת לא הוכיחה כי מסירת תלונותיה לאבי זוהר היה פרסום בתום לב. אפילו היו כוונותיה של הנתבעת טובות ורצויות - וזאת לא הוכח על ידה באי מתן הזדמנות לתובע להתייחס לשתיים מן התלונות - זיוף חתימת הקבלן, והתקנת סורג בגן ילדים שולל מן הנתבעת את הגנת תום הלב. 92. הנתבעת אף לא נקטה באמצעים סבירים להיווכח כי חשדה בדבר זיוף חתימת הקבלן הוא חשד של ממש. לאחר שהודתה כבר בסעיף 9 לתצהיר עדותה הראשית כי לא ערכה כל בירור עם הקבלן, לוודא אם חתימתו מופיעה על המסמך. מכאן שלא הוכיחה כי נקטה באמצעים סבירים לבירור האמת (עמ' 30 שורה 7-12). פרסום טענת הזיוף ללא בדיקתה - הן בבירור עם התובע והן בבירור עם הקבלן - הינו פרסום שנעשה בחוסר תום לב בכוונה לפגוע בתובע במשרתו, בכבודו וברווחתו. 93. הנתבעת לא הוכיחה תום לב בפרסום טענת פיקוח לקוי על החלפת שירותים בגן ילדים. הוכח כי הנתבעת ערכה בירור עם התובע ובמהלכו התברר לה הדבר נבע מטעות אנוש, ציון שם גננת מכיתת גן אחרת והנתבעת קיבלה את ההסבר. חרף העובדה שידעה וקיבלה את הסברו, בחרה הנתבעת לפרסם נושא זה על דרך של הגשת תלונה שאין אמת ביסודה, וזאת על מנת לפגוע בתובע במידה גדולה ובחוסר תום לב. 94. הנתבעת לא הוכיחה תום לב בתלונתה כי התובע הקצה שעות עבודה מוגזמות לקבלן, מבלי שבוצעה הערכה פיסית במקום העבודה. התקיים בירור בנושא זה אצל הנתבעת; התובע הסביר לנתבעת כי מדובר באומדן שבשיקול דעת, על פי נוהלי העבודה, וכך נהגה היא עצמה בקביעת אומדן שונה, על פי שיקול דעתה. על אף העובדה שקיבלה הסבר מאת התובע, בחרה לפרסם את תלונתה, תוך שהיא מעלימה ומסתירה את הסברו של התובע, והכל במטרה להכפיש את שמו ובחוסר תום לב. הגנת סעיף 15(4) 95. סעיף זה קובע הגנה לנתבע שעשה את הפרסום בתום לב - אם הפרסום היה הבעת דעה על התנהגות הנפגע בתפקיד... בשירות ציבורי או בקשר לעניין ציבורי... 96. הכלל הוא שבניסוח תלונות כדעות - אין די כדי שעל אותן תלונות תחול הגנת "הבעת דעה", והגנת הבעת הדעה מותנית בכך שלצד הבעת הדעה יציין המפרסם גם את העובדות שעליהן היא מסתמכת - אלא שעובדות אלא חייבות להיות נכונות. אם מתברר שהעובדות אינן נכונות והן מהוות לשון הרע - אין ההגנה חלה ולנפגע עילת תביעה - הן בגין העובדות והן בגין הבעת הדעה האמורה להסתמך עליהן. ראה: ד"נ 9/77 חברת החשמל לישראל בע"מ נ. הוצאת עתון הארץ בעמ' פד"י לב (3) 337, 359. 97. משהוכח במשפט כי העובדות הנוגעות לנושא הזיוף ולנושא הסורג בגן הילדים אינן נכונות - אין זיוף ונושא הסורג טעות ביסודו - והעלאת התלונות ביחס אליהם מהווה פרסום לשון הרע - נטלת מעם הנתבעת הגנת סעיף 15(4). אשר לשתי התלונות האחרות הקצאת שעות לקבלן, והתקנת שירותים בכיתת גן לא נכונה - הרי הימנעות מהצגת ההסבר שניתן ע"י התובע ביחס לכל אחת מן התלונות מצביעות על העדר תום הלב בהבעת דעה עד כדי שלילת ההגנה בגינה. הגנת סעיף 15 (7) 98. סעיף 15 (7) לחוק איסור לשון הרע, קובע הגנה לנתבע שעשה פרסום בתום לב כהבעת דעה על התנהגותו או אופיו של הנתבע בעניין שבו הנתבע ממונה על הנפגע מכח דין או חוזה, והפרסום היה מוצרך על ידי היותו ממונה. הגנתו של סעיף זה איננה חלה על הנתבעת לאחר שהפרסום, כפי שציינתי לעיל, לא נעשה בתום לב, וכן לא היתה בו הבחנה בין מסקנות לעובדות שכן הנתבעת עצמה אישרה כי כל שעשתה היה להעביר את ממצאיה - ללא הבעת דעה (כעדותה עמ' 29 לפרוטוקול). סיכום ביניים - החבות 99. בנסיבות אלו הנתבעת איננה חוסה בצילן של ההגנות אשר בסעיפים 14 או 15 לחוק איסור לשון הרע, ודין התביעה להתקבל. הנזק 100. התובע עותר לפיצויו בסכום המכסימלי הקבוע בסעיף 7א'(ג) לחוק איסור לשון הרע; פיצוי ללא הוכחות נזק - כפל הפיצוי הקבוע בסעיף 7 א (ב) לחוק בגין פרסום לשון הרע בכוונה לפגוע. הנתבעת טוענת כי בנסיבות העניין - אין לפצות התובע כלל. 101. בפסיקת הפיצויים אתחשב: · בהיקף הפגיעה · במעמדו של התובע · בהשפלה שסבל · בכאב וסבל שלו · בתוצאות הצפויות בעתיד (ראה בר"ע 4740/00 לימור אמר נ. אוחנה יוסף, תק-על 2001 (3)489 פסק הדין של הנשיא א.ברק). 102. במועד הפגישה מיום 7/9/03 (ת/10) ביקש התובע מן הנתבעת להתנצל - אולם היא סירבה. עוד בטרם הגשת התביעה, נשלח מכתב אל הנתבעת, ובו נדרשה להתנצל, אולם עמדה בסירובה (ת/14). מכאן שאין עומדת לנתבעת כל הקלה על פי סעיף 19 לחוק איסור לשון הרע. 103. לתובע נגרם נזק כלכלי בעטיו של הפרסום שבוצע ע"י הנתבעת - הוא הועבר מתפקידו כמפקח בנייה אחראי על אזור צפון ת-א, ובתפקידו החדש הוא נאלץ לממן מכיסו עלות נסיעות ברכב, שיחות בטלפון נייד וכרטיסי חנייה, והוא מפסיד תשלום בגין שעות נוספות. 104. בפרוטוקול הישיבה (ת/10), לאחר שהוצע לתובע לעבור לתפקיד אחר- הובטח לתובע כי ימשיך לקבל כרטיסי חנייה, טלפון סלולרי וימשיך לעבוד שעות נוספות, כ-20 שעות, וכן תוגדל רמת ניידות הרכב. בפועל, כפי שהצהיר התובע, והדבר לא הופרך, הבטחות אלה לא קויימו והוא לא קיבל אף לא אחת מההטבות אשר הובטח לו כי ישארו בידיו וכי המעבר לתפקיד החדש לא יגרור הרעת תנאים. 105. החדר בו הוצב התובע לעבוד, לאחר העברתו מתפקידו - גודלו פחות ממחצית המקום הקודם בו עבד במשך 22 שנה. במקום החדש לא היה תקופה ממושכת קו טלפון ואין בו מזוג אוויר. התובע עובד בקומה שלישית, ללא מעלית. בהיותו בן למעלה מ-65 הסובל מליקויים בליבו ובבלוטת הערמונית, נאלץ הוא לרדת ולעלות במדרגות 4-5 פעמים בשעה לשירותים. זאת - להבדיל ממקום עבדותו הקודם, הממוזג, המרווח, הנוח והמכובד. 106. התובע עזב בבושת פנים מחלקה בה היה מוערך למעלה מ-30 שנה (ראה עדותו של זוהר זורלה בתצהירו ת/3) ומאז הפרשה אינו מעז להראות פניו בה. הפגיעה בשמו הטוב של התובע בקרב קבוצת העבודה אליה הוא משתייך, קבוצה הקרובה אליו, היא פגיעה מכאיבה במיוחד. 107. הפרסום פגע בשמו הטוב של התובע וגרם לפגיעה הן בשינוי ההערכה שממנה הוא נהנה מהחברה ומהסובבים אותו והן בשל עצם העלבון שבפרסום. 108. ראיתי לפצות את התובע אף בגין זכותו המעין קניינית של התובע, כעובד במקום עבודתו - כמי שמועסק בו למעלה משלושים שנה. 109. ראיתי לפצות את התובע בפיצוי שיהיה הולם בהתחשב בנסיבות המקרה, לפיו הנתבעת כאחראית מחלקה בעירית ת"א אשר לא נרתעה מלפנות בחשדות כבדים, מעשים פליליים על פי תלונותיה - לא לממונים הישירים עליה מנהלת המחלקה לבנוי ואחזקה או לסגן מנהל המנהל לתפעול ופיתוח, להם היא כפופה בכפיפות ארגונית, אלא כהודאתה אף בסעיף 43 לסיכומיה - ישירות למנהל משאבי אנוש, מבלי שטרחה לברר את מלוא העובדות קודם לכן עם התובע או עם הקבלן שחתימתו לטענתה זויפה; אותה אחראית אשר בפעולתה זו בחוסר תום לב - העלתה רק בבית המשפט, ולא קודם לכן, גירסה לפיה הודה התובע כביכול בפניה על מעשה הזיוף, אולם לא אמרה זאת לממונה על משאבי אנוש, כעולה מן הפרוטוקול ת/10. 110. יחד עם זאת, לא ראיתי לפסוק לתובע מלוא הפיצוי הנתבע על ידו. לקחתי בחשבון בנוגע לעבודתו של התובע בשירות העיריית, ארוע שארע בדיוק שנתיים לפני הארועים נשוא התובענה - עוד בטרם נכנסה הנתבעת לתפקידה , כאשר בפני מנהל האגף התקיים ב-4 ביולי 2001, בירור בעקבות תלונות של מר יואב יאיר, הממונה על התובע. כעולה מנ/5, הלין מר יואב יאיר על התובע כי משך תקופה ארוכה נהג בו בגסות, ניבל את פיו בצעקות רמות כלפי מר יאיר, במשרדו, ובפרוזדור, השמיע כלפיו הערות בוטות, חתר תחתיו, לא קיבל את מרותו, סרב לבצע עבודות שונות, הפנה למנהל המחלקה תלונות של נציגי מוסדות במקום לטפל בהן, נקט באי שיתוף פעולה תוך הפניית מידע רלוונטי לאחר, ערך סימפוזיונים במשרדו בהשתתפות קבלנים, ומעבר 8 שעות העבודה בניגוד להנחיות, גרם לאווירה מתוחה בין המפקחים ופגע בפעילות מפקח נוסף. בעקבות מכתבו של מנהל המחלקה לממונים עליו, אף זומן התובע לשיחה אישית לברור והבהרה בפני מר אבי זוהר - מנהל משאבי אנוש, זה מסר את הסברו, ובמכתבו נ/7 אף התנצל בפני יואב יאיר, תוך מתן התחייבות לבצע המוטל עליו במסגרת תפקידו. המכתב של תלונת מנהל המחלקה שקדם לנתבעת, הגם שאין בהם כדי להפריך כליל את טענות התובע כי הנתבעת בחרה באופן שיטתי להתנכל לתובע - יש בו כדי להשפיע על שיעור גובה הפיצוי המגיע לתובע, ועל פי הוראות ס' 22 (ג) לחוק איסור לשון הרע - ולכן עולה ממנו אי התאמה בין התדמית והמעמד אותה הציג התובע - תדמית ומעמד שהפגיעה בהם הביאה להגשת התביעה - לבין תדמיתו ומעמדו במקום עבודתו. וראה: ע.א. 670/79 הוצאת עיתון הארץ בע"מ נ' מזרחי פד"י מא (2) 169, 208, 209. ורע"א 3390/90 מודיעין בע"מ נ. בן ציון תקדין עליון כרך 90 (4) 348. 111. אשר על כן אני מקבלת את התביעה. (א) אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע הפיצוי על פי סעיף 7 א' לחוק איסור לשון הרע בסכום של 46,000 ₪, כשסכום זה צמוד, ונושא ריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד התשלום בפועל. (ב) בנוסף, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע הוצאות המשפט - אגרה ועבור חוו"ד גרפולוגית בסך של 6,348 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, מיום מתן פסק הדין ועד התשלום בפועל. (ג) בנוסף, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע הוצאות שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ + מע"מ, צמוד ונושא ריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד התשלום בפועל. לשון הרע / הוצאת דיבה