עניינה של בקשה זו הינה שאלת פקיעתו של צווי עיקול אשר ניתנו בידי המשיב ביום 1.3.2009. לטענת המבקשים (הנתבעים 2 ו-3 בתיק העיקרי), לא הומצאו להם החלטת בית המשפט בדבר העיקול הארעי, צוי העיקול והבקשה במועדים הנקובים על פי דין, ועל כן יש לראות את צו העיקול כפקע. לשיטת המשיב, הומצאו הצו, הבקשה והחלטת בית המשפט במועדים הנקובים בהוראות הדין, וגם מקום שבו ימצא מטעם כלשהו שלא כן הדבר שהרי עסקינן בפגם פרוצדוראלי וממילא יש מקום לדון בשאלת הצדקת הטלת העיקולים לגופה. לאחר שעיינתי במסמכים שהוגשו על ידי הצדדים ושמעתי את עדויות הצדדים בפני בסוגיה זו, נחה דעתי כי יש להורות כי העיקול הזמני פקע. להלן יפורטו הטעמים להחלטתי זו. נוכח מהותה של השאלה שעמדה לדיון בפני, מצאתי לפרט בקצרה את הנתונים העובדתיים נשוא הליך העיקול הזמני. ביום 1.3.2009 הוגשה על ידי המשיב בקשה להטלתם של עיקולים זמניים במעמד צד אחד וזאת במקביל להגשת כתב תביעה על סך של 347,622 ₪. התביעה והבקשה הוגשו כנגד שלושה; הנתבעת 1 שהינה חב' פרטית, ביחס אליה נטען כי סופקו לה על ידי המשיב שירותי כח אדם והתמורה בגין אותם שירותים לא שולמה מעולם; הנתבע 2 אשר נטען לגביו שהינו מנהל הנתבעת 1 ובעל המניות בנתבעת 1; והנתבעת 3 אשר נטען לגביה כי נכסי הנתבעת 1 הוברחו אליה, בין היתר מתוך מטרה לחמוק מן הנושים. הבקשה לצו אירעי הובאה בפני כב' השופטת ניצה מימון-שעשוע אשר דחתה את הבקשה לצו ארעי וביקשה חלף כך תגובתם של המשיבים בתוך 10 ימים. עוד באותו יום פנה המשיב בבקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בפני כב' השופט אברהם יעקב אשר נתן בידי המשיב צו ארעי וקבע כי יערך דיון בבית משפט קמא לגופה של הבקשה. צוי העיקול הוצאו על ידי מזכירות בית המשפט ביום 2.3.2009. ביום 15.3.2009 הוגשה על ידי המבקשים בקשה לביטול העיקולים במעמד צד אחד מן הטעם כי המבקשים אינם מודעים כלל לקיומה של החלטה למתן עיקול זמני וכי מבדיקה שנערכה על ידם במזכירות בית משפט השלום עלה כי בקשת המבקשים לסעד ארעי נדחתה. באותה בקשה נטען במפורש כי המבקשים לא קיבלו לידיהם את העתק צויי העיקול או החלטות אחרות של בית המשפט. בקשה זו נשלחה על ידי לתגובת המשיב. אציין כי במועד הגשתה של הבקשה לביטול העיקולים, לא היתה בתיק בית המשפט החלטתו של כב' השופט אברהם יעקב או העתק בקשת רשות הערעור לבית המשפט המחוזי. ביום 23.3.2009 הוגשה תגובת המשיב מכוחה עלה לכאורה דבר הגשתה של בקשת רשות הערעור, כמו גם העובדה כי נדרשו מספר ימים לצורך השבת התיק לבית משפט השלום בכפר סבא ומסירת הצווים. למצער, גם לתגובה זו לא צורפו בקשת רשות הערעור, החלטת בית המשפט המחוזי, או אישורי המסירה של הצווים. מייד עם קבלת תגובת המשיב, נתבקש זה להעביר לעיוני את העתקי המסמכים שהוגשו לבית המשפט המחוזי, העתק החלטתו של בית המשפט המחוזי כמו גם הבהרה באשר למועד בו נמסרו הצווים והחלטות בית המשפט למבקשים. ביום 31.3.2009 הוגשה תגובת המשיב אליה צורפו לראשונה העתקי בקשת רשות הערעור, החלטתו של כב' השופט יעקב אברהם, אישורי המסירה למבקשים מיום 5.3.2009, כמו גם העתקי תכתובת בין הצדדים בהתייחס לביצוע המסירה. באותו יום נקבע התיק לדיון במעמד הצדדים ליום 2.4.2009. בבוקרו של יום הדיון, הוגשה בקשה על ידי ב"כ המבקשים לדחיית מועד הדיון מטעמים אישיים והדיון נדחה ליום 5.4.2009. ביום 5.4.2009 התייצבו הצדדים לדיון, ואולם אז נתברר כי השליח אשר לשיטת המשיב ביצע את המסירות, לא התייצב. ב"כ המשיב ביקש דחיית מועד הדיון, ומצאתי ,על אף התנגדות המבקשים, לדחות את הדיון על מנת לאפשר למשיב להביא את ראיותיו. ביום 7.4.2009 נדונה הבקשה דנן לגופה, נשמעו עדי הצדדים, והחלטתי מתבססת על הראיות שהונחו בפני, לרבות המסמכים הנוספים שהוגשו ע"י הצדדים. השאלה המהותית ביותר לה נדרשתי במסגרת הדיון הינה שאלת מועד המצאתם של צווי העיקול לידי המבקשים. לשיטת המשיב מסמכים אלו הומצאו על ידי השליח מטעמו של ב"כ ביום 5.3.2009. השליח מטעמו של ב"כ המשיב נחקר בדבר ביצוע המסירה, ומצאתי לבחון את שאלת המצאת המסמכים על ידו ביחס לכל אחד מן המבקשים (המשיבים בבקשה להטלת עיקול זמני) בנפרד. המצאת המסמכים לידי המבקש 1 (המשיב 2 בבקשה להטלת עיקולים זמניים). מאישור המסירה שהוצג לי בעניינו של המבקש 1 עלה כי המסירה בוצעה בפועל לידי אשת המבקש בביתו ברעננה. לטענת המבקש, המסמכים מעולם לא נמסרו לאשתו, והיא מעולם לא חתמה על אישור המסירה שהוגש לי. השליח במסגרת חקירתו בבית המשפט הצביע על גברת אשר ישבה לצידו של המבקש באולם בית המשפט כאשתו של המבקש וזיהה אותה זיהוי פיזי. לטענתו זו היתה הגב' אשר הציגה עצמה כ"סיגל" ואשר לידיה נמסרו הצווים ומסמכי בית הדין. לשיטתו מדובר היה בגב' שאינה גבוהה ואינה נמוכה (עמוד 2 שורה 22 לפרוטוקול). משהוצגה תמונתה של אשת המבקש בדרכון, השיב השליח כי מדובר בתמונה משנת 2005 והוא עומד על דעתו כי הגב' שהיתה לצידו של המבקש קודם תחילת הדיון באולם ביהמ"ש היא זו שחתמה בפניו. ואולם בפועל, במהלך הדיון בפני נתברר כי הגב' שהיתה בתחילת הדיון לצידו של המבקש, כלל אינה אשתו, שמה אינו סיגל והיא אינה מתגוררת בקרבת מקום למקום המסירה ולא היתה בבניין ביום 5.3.2009 (מועד המסירה הנטען). הגב' שהיתה לצידו של המבקש, ואשר נתבקשה לאחר מכן להמתין מחוץ לאולם בית המשפט, העידה לאחר מכן כי שמה אורלי פרג'י והיא מתגוררת בהוד השרון (בעוד המסירה בוצעה לכאורה ברעננה). יודגש כי ככל שהיה השליח, ה"ה חאג' יחיא, טוען כי אינו זוכר את דמותה של אשת המבקש, או נתונים מוגדרים ביחס אליה, יתכן והיה מקום לקבל את עדותו, בוודאי כאשר חלף כחודש ימים ממועד המסירה. עם זאת, במקום שבו נטען על ידי העד במפורש כי המסירה בוצעה לאדם מוגדר שאותו זיהה בוודאות באולם בית המשפט, ועולה כי אדם זה אינו קשור כלל לאירועים נשוא הדיון, שהרי גרסתו ועדותו אינם יכולים להתקבל על ידי. לא למיותר לציין כי לאחר חקירתו של מר חאג' יחיא, העידה בפני הגב' סיגל גילון. חזותית מדובר בגב' שדמותה שונה מזו של הגב' פרג'י. הגב' גילון התגלתה כקטנת קומה (להערכתי כ- 160 ס"מ ) ולא מצאתי דימיון רב בינה לבין הגב' פרג'י. הגב' גילון העידה כי ביום המסירה הנטען כלל לא היתה בביתה בבוקר אלא בפגישות. ב"כ המשיב טען לכירסום בעדותה נוכח העובדה כי יכלה לזכור רק את אירועי אותו יום ולא אירועים קודמים או מאוחרים לאותו יום, ואולם תשובתה על פיה בדקה את מעשיה באותו יום לצורך הדיון במסגרת יומנה, היתה סבירה בעיני. כמו כן נתתי דעתי לעובדה כי השליח ציין את כתובתו של המבקש, קומת המגורים, דרך ההגעה לאותו מקום ואפילו שמה של אשת המבקש, ואולם נוכח האמור לעיל, יתכן וביקר במקום אך לשיטתי לא ניתן לומר כי המסמכים נמסרו באותו מועד לידי אשת המבקש. מתוך שכך, אני מגיעה לכלל מסקנה כי לא ניתן לקבוע כי צווי העיקול נמסרו לידי המבקש 1 ביום 5.3.2009. המצאת המסמכים לידי המבקשת 2 (המשיבה 3 בבקשה להטלת עיקולים זמניים). במסגרת הודעת המשיב מיום 31.3.2009 נטען כי הצו והמסמכים הנלווים נמסרו לידי "גיא" אצל המבקשת 2. לטענת המבקשים לא בוצעה כלל מסירה של הצו והמסמכים הנלווים לידי המבקשת 2, וכי אין לחברה כל עובד בשם "גיא". במהלך חקירתו הנגדית של השליח, ה"ה חאג' יחיא, נתברר כי החתימה על אישור המסירה לא בוצעה בשעה שהשליח היה עד לחתימה, אלא שלשיטתו הוא נתבקש להמתין בכניסה למבנה תוך שצד שלישי בכניסה (ככל הנראה מאבטח) נכנס פנימה, מחתים את המסמכים ומשיב לידיו את אישור המסירה תוך ציון העובדה כי החותם על המסמך הוא גיא. (עמוד 3 שורות 3-5 לפרוטוקול). משנשאל העד האם חתם בעצמו את השם "גיא" על גבי אישור המסירה השיב בשלילה, אלא שציין כי שאל מי החותם ונאמר לו כי גיא חתם. דרך התנהלות זו של השליח לוקה לשיטתי באופן מהותי. על גבי אישור המסירה אישר מר חאג' יחיא כי המסירה בוצעה לידי הנמען. אישור המסירה אינו כולל חותמת של החברה. להדגיש כי אישור המסירה הוא הצהרה של המוסר על ביצוע המסירה. לביצוע המסירה יש משמעות והשלכות על כל הצדדים לדיון. ביצועה של מסירה צריך שיעשה כדבעי, בידי מי שהוראות הדין, ביחס לדרך ביצוע המסירה, ידועות לו. הדיון בפני, הוא דוגמא מובהקת לתוצאות העגומות של התנהלות לקויה בדרך ביצוע המסירה. בפועל, בוצעה לכאורה המסירה לא על ידי השליח ה"ה חאג' יחיא, אלא על ידי אותו אדם אשר עמד בכניסה למבנה והשיב לאחר מכן לשליח את אישור המסירה. הוא, והוא בלבד, יכול להעיד על זהות האדם לו נמסרו המסמכים. העובדה כי נאמר על ידו לשליח כי האדם החותם הינו גיא, מהווה במסגרת עדותו של השליח, כעדות שמועה. טען ב"כ המשיב בפני כי דרך התנהלות זו, במקום שיש מאבטח בכניסה למבנים, מקובלת וסבירה, ונעשית כדבר שבשגרה על ידי גופים גדולים כמו הבנקים. אין בידי לקבל טענותיו אלו של ב"כ המשיב. אין בידי לקבוע מסמרות באשר לדרך התנהלותם של גופים נוספים, בוודאי שלא על דרך של טיעון מצד ב"כ מי מן הצדדים. בנוסף, העובדה כי יתכן וגוף זה או אחר פועל בדרך זו או אחרת, אין בה כדי להכשיר את ביצוע המסירה במקום שבו מועלות ביחס לאותה מסירה טענות. זה גם המקום לציין כי בתקנה 484 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד 1984 נקבע: "484. המצאת כתב בי-דין לתאגיד תהא בהנחת הכתב במשרד או במען הרשום של התאגיד, ולתאגיד שהוקם בחוק — בהנחת הכתב במשרדו של מנהל התאגיד; היה התאגיד שותפות שאין לה מען רשום — תהא ההמצאה בהנחת הכתב במקום עסקה הראשי של השותפות או במסירתו לאחד השותפים." במקרה הנדון, כל שהוצג בפני הוא אישור מסירה עליו חתום "גיא", ללא חותמת החברה וללא כל אינדיקציה כי מדובר במי שהינו מנהל או מורשה חתימה של החברה. גם אם היה מוכח בפני כי החותם/ת על המסמך הינו אדם בשם גיא, ועובדה זו לא הוכחה, שהרי לא הוכח, כי חתימתו מהווה מסירה כדין, בהתאם להוראות הדין. (בעניין זה ראה דיון דא/ 4-1 (ארצי) בוקובזה נ' ליבו מימון והשקעות בע"מ פד"ע כג (1) 451). טענו המבקשים כי אינם מעסיקים כל עובד בשם גיא. בעניין זה טען ב"כ המשיב כי עיון באתר האינטרנט של החברה מלמד כי החברה מעסיקה עובדת בשם גב' הדס גיא, וכי לא מן הנמנע כי עובדת זו חתמה על האישורים. בדיון בפני הופיע מנכ"ל המבקשת 2 (אשר אינו צד באופן אישי להליכים דנן) אשר העיד כי בחברה לא עובד אדם בשם גיא וכי ממילא אישורי מסירה נחתמים על ידו (עמוד 13 שורות 10-12 ועמוד 14 שורה 1 לפרוטוקול). מתוך שכך נותרתי עם עדותו "מיד שנייה" של השליח, אל מול עדותו הישירה של מנכ"ל המבקשת 2, ועם תמיהות לא מעטות באשר לדרך ביצועה של המסירה. כך לדוגמא טען השליח במסגרת חקירתו הנגדית כי שאל את המאבטח בכניסה למי נמסרו המסמכים וכי זה השיב לו כי נמסרו לידי גיא, ואולם לכאורה, נוכח העובדה כי החתימה המופיעה על גבי אישור המסירה הינה לגיא, לא היה כל צורך בשאלה זו. (עמוד 3 שורה 5 לפרוטוקול). ממכלול הנתונים שנימנו לעיל באתי לכלל מסקנה כי אין לראות באישור המסירה שצורף לתגובת המשיב, כמסירה כדין, ומכאן שיש להורות כי המסמכים לא נמסרו לידי המבקשת 2 ביום 5.3.2009. בשולי דבריי אציין כי הבקשה דנן לביטול העיקולים הזמניים, הוגשה על ידי המבקשים בלבד בעוד הבקשה להטלת עיקולים זמניים הוגשה גם ביחס לנתבעת 1 - דהיינו מגדל דניאל שירותי מזון בע"מ. מן המסמכים שהוגשו על ידי המשיב קודם למועד הדיון עולה לכאורה כי הנתבעת 1 מצויה בהליכי פירוק. לא היה בידי נוכח זהות הצדדים לבקשה שבפני לקבוע האם ומתי נכנסה הנתבעת 1 להליכי הפירוק ואולם ככל שאכן במועד הגשת הבקשה היתה הנתבעת 1 מצויה בהליכי פירוק, בין זמניים ובין פירוק קבוע, שהרי נוכח הוראות סעיף 267 לפקודת החברות [נוסח חדש] תשמ"ג 1983, לא ניתן היה כלל לנהל את ההליכים כנגדה. משמעות אי ביצוע מסירה של המסמכים ביום 5.3.2009 משנקבע כי הצווים וכתבי בית הדין לא נמסרו לידי המבקשים ביום 5.3.2009 עולה שאלת תוקפו של הצו הארעי שניתן. לטענת ב"כ המשיב, משהובהר לו על ידי ב"כ המבקשים כי לטענתם המסמכים לא הומצאו להם, שלח את המסמכים, פעם אחר פעם, ואולם בכל פעם נענה כי המסמכים לא הגיעו ליעדם. המשיב הוסיף וטען כי המבקשים עושים שימוש בסוגיית מועד מסירת המסמכים על מנת להימנע מדיון בבקשה לגופה. במסגרת תגובתו לבקשה לביטול העיקולים הציג ב"כ המשיב, בנוסף לאישורי המסירה מיום 5.3.2009, אישורים על משלוח המסמכים באמצעות דואר רשום ביום 17.3.2009, כאשר לכאורה מסמכים אלו נתקבלו על ידי המבקש 1 ביום 26.3.2009 ועל ידי המבקשת 2 ביום 22.3.2009 (נספחים ו' להודעה מיום 31.3.2009 ). לציין כי הצדדים צירפו לבקשות ולתגובות העתקים של התכתובת העניפה שבין ב"כ הצדדים. מתוך תכתובת זו עולה, בין היתר, כי בתשובה למכתבו של ב"כ המבקשים מיום 15.3.2009 נאמר כי המסמכים נשלחו בדואר, אך לא נאמר דבר וחצי דבר על קיומם של אישורי המסירה מיום 5.3.2009. (ראה נספח לתצהירו של המבקשת מיום 31.3.2009). כך או כך, מן המסמכים עולה כי כל מסירה של הצווים וכתבי בית הדין בוצעה זמן רב לאחר מתן החלטתו של כב' השופט אברהם יעקב, וממילא לאחר שחלף המועד הנקוב בתקנה 367(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד 1984 (להלן: "תקנת סדר הדין האזרחי"). לטענת המבקשים פקעו הצווים, וממילא אין מקום לדון בבקשה לגופה. לטענת המשיב, גם ככל שימצא בית המשפט כי המסירות מיום 5.3.2009 לא בוצעו כדבעי, שהרי עדיין עסקינן בכשל פרוצדוראלי ונוכח העובדה כי המסמכים הומצאו לידי המבקשים בסופו של יום שהרי קיים טעם של ממש לדון בבקשה להטלת העיקולים הזמניים לגופה. לאחר שנתתי דעתי למכלול הסוגיות הצריכות לעניין מצאתי כי יש להורות בנסיבות אלו , כי הצווים פקעו ואינם עוד בתוקף, ומכאן שגם אין מקום לדיון בבקשה לעיקול הזמני לגופה. אין אני סבורה כדעת ב"כ המשיב כי מדובר לכל היותר בפגם פרוצדוראלי. יש לזכור כי מדובר בהחלטה שניתנה במעמד צד אחד, הליך שהינו לכל הדעות, חריג להליך המשפטי. לצד הצורך שעולה מעת לעת, ליתן בידי בעל דין, סעד ארעי במעמד צד אחד שמטרתו לרוב מניעתו של נזק בלתי הפיך, קיימת החובה, להבטיח את צמצום חוסר האיזון הטמון בהליך זה, על דרך של קביעת מועדים מוגדרים וברורים להמצאת המסמכים על ידי המבקש, ודיון במעמד שני הצדדים. בע"מ 4808/04 פלונית נ' פלוני פ"ד נט(3) 132, קבע כב' השופט רובינשטיין : " נקודה שראוי לדעתי להטעימה גם מעבר לתיק זה היא כי עסקינן בהליך זמני המתנהל במעמד צד אחד, שעה שלצד שכנגד אין כל אפשרות לעקוב מיוזמתו אחרי החלטותיו של בית-המשפט, והוא תלוי לחלוטין במגיש הבקשה לסעד הזמני. לפיכך אם נפלו בהליך כזה פגמים, יש לדקדק בהם אף מעבר לרגיל, ואף אם אינם יורדים לשורשו של ההליך. דבר זה מייחד את ההליך שבמעמד צד אחד מהליכים אחרים, וכאן נודעת חשיבות רבה במיוחד להקפדה הפורמאלית". דבריו אלו של בית המשפט העליון תואמים להבנתי את המקרה שבפני. יש לציין כי לכאורה מן המסמכים שצורפו על ידי ב"כ המשיב עצמו, המסמכים נמסרו לידי המבקשים למעלה משבועיים לאחר קבלת ההחלטה. אין עסקינן בפגם שולי או שיהוי של מספר שעות או אפילו מספר בודד של ימים. מתן סעד ארעי הוא החריג, ולצידו עומדת חובה ברורה ופשוטה של הנהנה מן הסעד הארעי, להבטיח כי הנתונים יובאו לידיעתו של הצד שכנגד. מנוסח הבקשה לביטול העיקולים שהוגשה על ידי המבקשים ביום 15.3.2009 עולה לכאורה כי הללו כלל לא היו מודעים באותה עת למהות ההליך המתנהל כנגדם. לכך, לא ניתן להסכין. תקנה 367(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, אינה מותירה לכאורה בידי בית המשפט שיקול דעת להארכת המועדים. עם זאת קובעת תקנה 370(3) לתקנות סדר הדין האזרחי, כי הצו הזמני יפקע ככל שלא ימציא המבקש את המסמכים במועדים הנקובים, וזאת בכפוף לסייג כי פקיעה זו תעשה זולת אם מצא בית המשפט לקבוע אחרת מטעמים מיוחדים שירשמו. כמו כן נתתי דעתי להוראות תקנה 524 לתקנות סדר הדין האזרחי. לא מצאתי טעם מיוחד לקביעה כי צו העיקול הארעי לא פקע. למעט טענות המשיב לגופה של התביעה לא ניתן כל טעם להצדקה לסטייה מהוראות הדין באשר למועדי המצאת המסמכים. יש להדגיש כי המשיב לא טען כי לא היה מודע להוראות הדין, או כי התרחשות בלתי צפויה מנעה מסירת המסמכים במועד. אני סבורה כי במקום שבו יש בהטלתם של עיקולים זמניים כדי לפגוע ברכושם של המשיבים וכי פגיעה זו נעשתה ללא ידיעתם והבנתם את המתרחש, היה על המשיב להציג טיעונים כבדי משקל וטעמים מיוחדים לסטייה מלוח הזמנים שננקב בתקנות. בע"א 3842/00 ידידיה נ' קסט פ"ד נח(2) 904 קבע בית המשפט העליון : ""טעם מיוחד", קיים במקרה בו סוכלה הכוונה להגיש ערעור, עקב אירועים שהנם מחוץ לשליטה של בעל הדין (מוות, מחלה). טעם מיוחד קיים אף במקרה בו התחולל אירוע שאינו צפוי מראש, ולא ניתן להיערך אליו מלכתחילה. גם מצב דברים בו טעה בעל הדין ביחס למצב המשפטי או העובדתי, כלול בקטגוריה זו, ובלבד שהטעות אינה טעות מובנת מאליה טעות הניתנת לגילוי על ידי בדיקה שגרתית, שהגשת כל כתב טענות מחויבת בה (בש"א 6708/00 אהרון נ' אהרון). מובן כי "שיקולים אלה כפופים תמיד גם לאינטרס הנגדי של יתר בעלי הדין. ככל שאינטרס הסופיות של בעל הדין האחר הוא מובהק יותר, והסתמכותו על חלוף המועד ברורה יותר, כך יהיה מקום לדרוש שלטעם המיוחד ישווה אופי של העדר שליטה או תקלה שאינה רגילה או צפויה". (בעניין זה ראה גם בש"א 3452/01 מנהל מקרקעי ישראל נ' סלע חב' לשיכון בע"מ (טרם פורסם) במקרה הנדון, משניתן הצו הארעי , לא אצה לו דרכו של המשיב, והצווים ומסמכי בית הדין לא הומצאו לידי המבקשים, אלא בחלוף תקופת זמן שהיא ארוכה לעין ארוך מזו שננקבה בהוראות התקנות. לא למיותר לציין כי סעד זמני, הינו מעצם טיבו סעד השואב מקורותיו מדיני היושר. בבואי לשקול האם קיים טעם מיוחד בסטייה מהוראות התקנות- ועימן כוונת המחוקק, אני מוצאת לתת דעתי לתום ליבם של הצדדים ודרך התנהלותם. כשם שמצא המשיב דרך להמציא את צווי העיקול לידי המחזיקים השונים, יום לאחר מתן הצווים על ידי בית המשפט, כך מוטל היה עליו לוודא המצאת צווי העיקול לידי המבקשים. משנטל לעצמו המשיב חירות באשר למועדי ההמצאה, שהרי בחר בפועל בדרך שהביאה לשיטתי לפקיעתם של הצווים. סוף דבר אני מורה בזאת כי צווי העיקול שניתנו ביום 1.3.2009 פקעו. המשיב ישא בהוצאות הבקשה בסך של 5,000 ₪ בתוספת מע"מ כדין. הדיון בבש"א 1785/09 מתייתר נוכח החלטתי דלעיל והבקשה תיסגר. בסיכומיו הוסיף ב"כ המשיב וביקש כי ככל שתהא החלטתי פקיעתם של צווי העיקול, כי יינתן צו עיכוב זמני של ההחלטה, על מנת ליתן בידי מרשו את האפשרות להגיש בקשת רשות ערעור על החלטה זו לבית המשפט המחוזי. אין אני מוצאת מקום להיעתר לבקשה זו. בבואו של בית המשפט לבחון שאלת עיכובה של החלטה מוטל עליו לבחון את סיכויי הערעור ביחס להחלטה כמו גם שאלת מאזן הנוחות בין הצדדים, והנזק הצפוי מהעדר עיכוב ביצוע ההחלטה. במקרה הנדון למעט טענה כללית בדבר הכוונה לפנות ולבקש לערער לבית המשפט המחוזי, לא נאמר דבר. לא הונח בסיס עובדתי ממנו ניתן ללמוד כי צווי העיקול הניבו תפיסתם של נכסים, וזאת על שחלף למעלה מחודש ממועד הטלת העיקולים, ומב"כ הצדדים ניתן היה לכאורה ללמוד כי בפועל לא נתפס דבר. מאידך אין צורך להכביר במילים בדבר ההשלכות שיש לצווי העיקול בבנקים ביחס ליכולתם של המבקשים לפעול. קבלתו של ערעור או בקשת רשות ערעור, היא לעולם בשיקול דעתו של בית המשפט המחוזי, ואולם לשיטתי, סיכויי הערעור במקרה זה אינם גבוהים. נוכח כך, לא מצאתי לעכב ביצועה של החלטתי זו. יובהר עם זאת כי אין בהחלטתי זו, ביחס לפקיעתם של העיקולים הזמניים כדי להשליך על שאלת זכויות הצדדים במסגרת ההליך העיקרי, או צדקת טענותיו של צד זה או אחר. בהחלטתי זו נתתי דעתי לדרך התנהלותם של הצדדים ביחס לקיום הוראות הדין, כתנאי לתוקפו של הסעד הזמני, ותו לא. המזכירות תשלח העתק החלטתי זו לצדדים באמצעות הפקס והדואר. ניתנה היום י"ח בניסן, תשס"ט (12 באפריל 2009) בהעדר הצדדים. הלית סילש, שופטתתקסד"א 1984 (הישנות)