לפניי עתירה לגילוי ראיה חסויה לפי סעיף 45 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 (להלן - פקודת הראיות). נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו, בשני אישומים נפרדים, עבירות של החזקת שטר כסף מזויף והדחה בחקירה. על פי האמור באישום הראשון בכתב האישום, ביום 15.4.07 ביצע הנאשם עסקה שבמסגרתה רכש מאדם אחר שטרות כסף הנחזים להיות 30,000 דולרים אמריקאיים, תמורת סכום של 29,200 ₪. לאחר ביצוע העסקה העביר הנאשם לאחד מעובדיו - עופר נוריאל (להלן - נוריאל), 5,000 דולרים מזויפים על מנת שזה ימכור את השטרות המזויפים ויעביר לו את תמורתם. בתאריך 16.4.07 נתפס הנאשם כשעל גופו 25,100 דולרים אמריקאיים מזויפים. על פי המפורט באישום השני, מסר נוריאל הודעה במשטרה, לפיה קיבל מהנאשם 5,000 דולרים מזויפים כדי למכרם. נטען, כי לאחר מסירת ההודעה, פנה הנאשם לנוריאל וביקש ממנו לחזור בו מהודעתו ולספר למשטרה, כי הפעיל לחץ על הנאשם במטרה שזה ישיג עבורו את הדולרים המזויפים. הנאשם הבטיח לנוריאל, כי בתמורה למעשה זה ישלם לו סכום של 10,000 ₪. 3. בד בבד עם תחילת המשפט הוציאה המאשימה תעודת חסיון, שנחתמה על ידי השר לביטחון פנים, ביום 22.7.08, לפי סעיף 45 לפקודת הראיות. בתעודת החסיון נקבע כי הפרטים הבאים יהיו חסויים: "כל פרט או מידע שיש בו לגלות את זהותו של האדם אשר מסר למשטרה את המידע המתואר בדו"ח ידיעה 070146744, לרבות תוכן המידע ומועד מסירתו. כל פרט או מידע שעניינם: השיטה, האמצעים ואופן הביצוע הטכני ששימשו בביצוע הקלטת השיחות במהלך החקירה בתיק זה, למעט מידע המתייחס לתקינות מכשיר ההקלטה, לתקינות מדיית ההקלטה ולפעולות שנעשו בקשר אליהם. כל פרט או מידע שיש בו כדי לגלות תוכנו של חומר החקירה המפורט להלן: 5. תוכנו המלא של מסמך המסומן 'א'. 6. תוכנו המלא של מסמך המסומן 'ב'. 7. הודעתו מיום 30.8.08 של עופר נוריאל: בתוכן ההודעה: שורות 288-314 ושורות 334-393 חסויות במלואן. 8. הודעתו מיום 18.9.08 של עופר נוריאל: בתוכן ההודעה: שורות 74-127 חסויות במלואן". כן נטען בתעודה, כי גילוי מידע זה ומסירתו יש בהם כדי לפגוע ב"עניין ציבורי חשוב", באשר הם עלולים לסכן שלומם של בני אדם; לפגוע בשיתוף הפעולה של הציבור עם המשטרה; לחשוף שיטות עבודה ודרכי פעולה של המשטרה ולפגוע ביעילות פעולותיה; לסכל פעולות חקירה עתידיות. 4. הנאשם הודה בעבירה המיוחסת לו באישום הראשון, אך כפר בעובדות המפורטות באישום השני. בדיון שהתקיים ביום 25.3.09, טען בא כח הנאשם, כי כתב האישום נשען על הודעותיהם של נוריאל ואשתו, וכן על תמליל שיחה שקיים נוריאל עם הנאשם, שאותה הקליט בסתר וללא ידיעת הנאשם. לפי טענתו, הואיל וקו ההגנה מושתת, בין היתר, על טענה לעלילה שרקם נוריאל נגד הנאשם, במטרה להפלילו, אזי יש חשיבות לגילוי נסיבות ביצוע ההאזנה, ובמיוחד - לגילוי עובדות בנוגע לאפשרות שנוריאל הופעל על ידי המשטרה סמוך לפני חשיפת הפרשה ולאחריה, ולרבות האפשרות שקיבל טובת הנאה כלשהי בתמורה לשיתוף הפעולה עמה. בדיון שהתקיים ביום 31.3.09, אישר נציג המאשימה, כי אכן בוצעה האזנת סתר בתיק. לפי טענתו, האזנת הסתר בוצעה על ידי נוריאל עצמו וביוזמתו. לדבריו, נוריאל העביר את קלטת השיחה למשטרה וזו אכן עשתה בה שימוש. עם זאת, נציג המאשימה שלל את האפשרות שנוריאל קיבל תמורה עבור שיתוף הפעולה בחקירה. בא כח הנאשם הפנה את תשומת לב בית המשפט לכך, כי תעודת חסיון נוספת, שהוצאה בעניינו של נוריאל, מגדירה אף היא כחסויים את כל אותם פרטים הנוגעים לביצוע ההקלטה, על אף שמן האמור עולה כי נוריאל ביצע את ההקלטה מיוזמתו וניתן להניח כי הפרטים לגביה אינם יכולים להיות חסויים מפניו. על פניה, מעוררת אפוא עובדה זו תמיהה לגבי הנימוקים העומדים בבסיס ההחלטה לחסות את הפרטים האמורים. בנוסף, הוא טען, כי חומר החקירה שהועבר לידיו אינו כולל מידע בנוגע לנסיבות ביצוע ההקלטה ואף לא בנוגע לנסיבות קבלת הקלטת במשטרה, וכל זאת בשעה שפרטים אלו אינם מוגדרים חסויים בתעודת החסיון, ומן הדין שיועברו לעיון הנאשם. כמו כן הפנה בא כח הנאשם לפרשה אחרת שנחקרה במקביל לחקירת פרשה נשוא כתב האישום הנוכחי, ושבה נחשד נוריאל בעבירות חמורות ואף הועמד לדין, ביחד עם אחרים, בבית המשפט המחוזי [ת"פ (י-ם) 3122/07]. באותו עניין הגיעה המאשימה להסדר טיעון מקל במיוחד עם נוריאל, לפיו הושת עליו עונש מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות, וזאת בשעה ששני הנאשמים האחרים באותו תיק נידונו לעונשי מאסר ממושכים. לטענתו, העובדה שהחקירה בשני התיקים התנהלה במקביל, ובהינתן שהמאשימה קיימה באותה עת מגעים עם נוריאל במטרה להגיע עמו להסדר טיעון, עשויה להצביע לכך שלנוריאל היה מניע להפללת הנאשם. לנוכח כל האמור, עותר הנאשם לגילוי הנסיבות שהובילו לביצוע האזנת הסתר, לרבות גילוי של מזכרים שנרשמו בעניין זה העשויים ללמד כי בתמורה לשיתוף הפעולה עם המשטרה בפרשה זו, הובטחה לנוריאל טובת הנאה. נוסף לאמור, עותר בא כח הנאשם לגילוי הראיות החסויות המסומנות בתעודת החסיון בספרות 5-8, באשר, לטענתו, גילוי הפרטים החסויים עשוי להיות חיוני ומשמעותי להגנת הנאשם. לפי טענתו, בנסיבות העניין, כאשר נוריאל הוא עד התביעה המרכזי, וכאשר הנאשם גורס כי נוריאל טמן לו פח והפליל אותו על לא עוול בכפו, ההנחה שחשיפת הפרטים החסויים עשויה להוביל לזיכויו אינה מופרכת, ומן הטעם הזה בלבד ראוי היה למסור לידיו, לכל הפחות, תמציות מידע (פרפראזות) הנוגעות לראיות החסויות, דבר שהוא מחובתה של התביעה. 5. עוד בטרם נשמעו הטיעונים המסכמים מפי באי כח הצדדים, הודיעה המאשימה בהודעה בכתב, מיום 8.6.09, כי היא מסירה את התנגדותה לחשיפת המסמך המסומן בתעודת החסיון "ב'". לפי דבריה, החסיון לגבי מסמך זה התבקש בזמנו לשם השלמת פעולות חקירה מסוימות, ולאחר שאלה מוצו עד תומן, אין היא רואה צורך נוסף להותיר את חסיון המסמך בעינו. בהתאם לכך, בדיון מיום 19.7.09, העבירה את המסמך לעיונו של בא כח הנאשם. 6. אשר ליתר הראיות החסויות - המאשימה מתנגדת להסרת החסיון. לגבי המסמך המסומן בתעודת החסיון - א' (להלן - מסמך א'), טענה המאשימה, כי הסיבות להוצאת תעודת החסיון עומדות בתוקפן, ובנסיבות העניין אין בידיה להסכים למבוקש והיא מתנגדת גם למסירת מידע תמציתי בנוגע לתוכן המסמך, אופיו ומהותו. בנוגע לטענות בדבר טיב היחסים שבין עד התביעה נוריאל למשטרה והאפשרות שקיבל טובת הנאה בעד שיתוף פעולה עמה במהלך החקירה, טענה המאשימה בהודעתה בכתב (בסעיף 6), כי: "מבדיקה שנערכה עולה כי בין העד והמשטרה לא היו קשרים רלוונטיים לכתב אישום זה ומכאן שלשיטת המאשימה אין חומר נוסף הנוגע למהות קשריו של העד למשטרה". בהודעתה מסרה המאשימה גרסה שונה במעט מזו שמסרה בעל פה, בדיון מיום 31.3.09, ולפיה כחצי שנה לאחר תחילת החקירה בתיק, ולאחר שנחקר כחשוד, הגיע נוריאל לתחנת המשטרה והתלונן על כך שהנאשם ניסה להדיחו בחקירה. החוקרים ביקשו מנוריאל ליזום פגישה נוספת עם הנאשם, בניסיון להקליט את נסיונותיו להדיחו. לשם כך ציידו אותו באמצעים טכניים שעל טיבם ועל שיטת ואופן הפעלתם הוטל חיסיון . עם זאת, המאשימה עומדת עדיין על טענתה, כי נוריאל שיתף פעולה מרצונו הטוב והחופשי, שלא על בסיס מערכת יחסים מתמשכת עם המשטרה וללא שהובטחה לו כל תמורה עבור ביצוע ההקלטה. 7. לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, הובא לעיוני, בהתאם להוראת סעיף 46(א) לפקודת הראיות, חומר הראיות שלגביו הוצאה תעודת החסיון וניתנו אודותיו הסברים על ידי באת כח המאשימה, בהעדר הנאשם ובא כחו. כמו כן שמעתי, אף זאת - במעמד צד אחד, את עדויותיהם של נציגי המשטרה, בקשר להתנהלותה מול עד התביעה נוריאל, ובאשר לטענות שהעלה בא כח הנאשם בנוגע להבטחה שניתנה לנוריאל לקבלת טובת הנאה תמורת שיתוף פעולה מצדו במהלך החקירה. 8. בחנתי את הבקשה על פי העקרונות הקבועים בחוק, כפי שאלה פורשו ופורטו בפסיקה הענפה. כידוע, ההלכה המנחה בתחום זה הינה זו שנקבעה בב"ש 838/84 ליבני ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד לח(3) 729, שם קבע כב' השופט א' ברק (כתוארו אז), בעמ' 738: "... 'עשיית צדק' בהקשר זה משמעותה ניהול הליך פלילי הוגן, שיש בו כדי לחשוף את האמת ולא לגרום לעיוות דין לאותו נאשם ספציפי העומד לדין. על-כן, אם חומר החקירה, אשר לגביו חל החיסיון, חיוני הוא להגנת הנאשם, כי אז, בוודאי, הצדק דורש את גילויו, ושיקול זה עדיף על-פני כל שיקול ביטחוני אפשרי. שום נימוק ביטחוני, ויהא הוא הנכבד ביותר, אינו שוקל יותר, במשקלותיו היחסיות של הליך פלילי נתון, ממשקל הרשעתו של חף מפשע. עדיף זיכויו של נאשם, שאת אשמתו אין להוכיח בשל הצורך לגלות ראיה שיש אינטרס ביטחוני שלא לגלותה, על-פני הרשעתו של נאשם, שאת חפותו אין להוכיח בשל הצורך שלא לגלות ראיה חסויה". ובהמשך דבריו: "לעתים הראיה אינה כה חיונית, אך היא עדיין בעלת משמעות מסוימת... היא עשויה להשפיע בצורה מסוימת על מהימנות הנאשם או העדים. היא עשויה לשמש תמיכה לראיות אחרות ולשמש מנוף לקיומה של חקירה נגדית ראויה. היא עשויה להסיר ספק או ליצור ספק. אכן, המשפט הפלילי הוא מערכת מורכבת ורגישה של נתונים עובדתיים רבים, אשר לכל אחד מהם משקל מסוים בבניין כולו. במצב דברים זה יש לבחון את חשיבותה היחסית של אותה ראיה, תוך מתן משקל לראיה, בהתייחס לקשת האפשרויות שבין חשיבות אפסית לבין חיוניות מרובה. משנקבע משקל זה, יש להשוותו למשקלה הביטחוני של הראיה בחשיפתה. אם הראשון עולה על השני, יש לצוות על גילוי". בדנ"פ 1424/01 מדינת ישראל נ' דרוויש חמדאן, הוצגו הדברים כך: "בית המשפט יכריע באשר לחיוניותה של עדות חסויה להגנת הנאשם, לפי השאלה, האם בעדות זו מצוי פוטנציאל ראייתי, שעשוי - לפי קנה מידה אובייקטיבי - לעורר ספק סביר באשמת הנאשם". ובמקום אחר, בע"פ 889/96 מאזריב נ' מדינת ישראל, פ"ד נא(1) 433, נקטה כב' השופטת ד' דורנר לשון זו (בעמ' 443): " לדעתי, ככלל יש להכריע בחיוניותה להגנת הנאשם של עדות חסויה על סמך ההנחה כי היא תניב את המידע שהוא מבקש להציג באמצעותה, ובלבד שקיים פוטנציאל ראייתי לנכונותה של הנחה זו ואין היא מופרכת. הדבר בוודאי נכון אם העדות החסויה היא הראיה היחידה האפשרית באותו עניין מלבד עדותו של הנאשם". 9. בשים לב לכל האמור, לאחר שעיינתי בחומר הראיות החסוי ובחומר שאינו חסוי, ולאחר ששמעתי את הסברי באת כח המאשימה ונציגי המשטרה ובחנתי למולם את חשיבות הראיות החסויות להגנה, בהתחשב ביריעת המחלוקת שנפרשה לפני ובציפיית הנאשם לגבי הפוטנציאל הקיים בחומר החסוי, באתי למסקנה כי יש להותיר את תעודת החיסיון בתוקפה, אך זאת - פרט לעניין אחד: חשיפת תוכנו של מסמך א', וזאת בדרך של פרפראזה. בתום העיון בחומר החסוי, שוכנעתי כי אכן אין מקום למסור ביד הנאשם מידע בנוגע לזהות המקור שחשף את הפרשה הנדונה בכתב האישום, תוכן המידע ומועד מסירתו. כמו כן, איני מוצאת שיש מקום לחשוף כל מידע בנוגע לאמצעים הטכניים, השיטה ודרך הביצוע ששימשו את המשטרה בהקלטת שיחות במהלך החקירה בתיק זה. בנוסף, לאחר שעיינתי בהודעותיו של עד התביעה עופר נוריאל מתאריכים 30.8.08 ו-18.9.08, ובחנתי את הטיעונים שהעלה בא כח הנאשם, שוכנעתי כי אין בקטעים החסויים כדי לתמוך בציפיית הנאשם כי המידע עשוי לתמוך בטענותיו ולבסס את הגנתו, במישרין או בעקיפין. ביחס לפריטי המידע הנ"ל, שוכנעתי כי הצורך שלא לגלותם מטעמים שבאינטרס הציבורי, עולה על הצורך בגילוי לשם עשיית צדק, ועל כן, העתירה, בנוגע אליהם, נדחית. 10. באשר למידע הכלול במסמך א', באתי למסקנה, כי מתקיים בו פוטנציאל לתמוך באופן ממשי בהגנת הנאשם, ומן הדין לגלות לנאשם את המידע העובדתי הנוגע לעניינו, ולו בקוים כלליים. הכלל הוא, כידוע, כי התביעה מחויבת למסור, במידת האפשר, תמצית או תיאור כללי של החומר שבגינו הוצאה התעודה. המאשימה לא מסרה לנאשם פרפראזה בנוגע למסמך א', כפי שחובתה לעשות, והגנה על החלטתה בטענה כי גם מסירת פרפראזה לדברים עלולה לפגוע במסגרת החסיון. ואולם, לא התרשמתי כי לא נעשה ניסיון ממשי מצד המאשימה לעמוד בחובת מסירת התיאור הכללי של המסמך (שאינו בהכרח "תמצית"). יתרה מכך, אני מסתפקת אם מסירת תיאור כולל של האמור במסמך נופלת למסגרת העניינים המנויים בתעודת החיסיון, כלומר: שבמסירתו יש כדי לפגוע באינטרס ציבורי חשוב, ובכללם: מקורות מידע חסויים, שיטות פעולה ונהלי עבודה מקצועיים שאין לגלותם. אשר על כן, ועל יסוד בחינת החומר החסוי על פי אמות המידה שהובהרו לעיל, ובהתייחס לטיב הראיה החסויה וצרכי ההגנה של הנאשם, אני סבורה כי מן הראוי שהמאשימה תמסור תיאור כללי של מסמך א' לנאשם, והכל תוך שמירתה של מסגרת תעודת החיסיון. 11. לפני סיום, כדי להפיס את דעתו של בא כח הנאשם, ניתן לומר, כי עיון בראיות החסויות שהובאו לפניי, מלמד שאין יסוד לטענה בדבר שיתוף פעולה של נוריאל עם המשטרה בתמורה לטובת הנאה בתיק זה. עם זאת, אני מוצאת להוסיף, כי משעיינתי בחומר החקירה בכללותו אכן ניכר על פניו, כי הוא חסר מידע רלוונטי הקשור למגעים וההסכמות בין עד התביעה נוריאל ובין המשטרה, שקדמו לביצוע ההקלטה הנזכרת בתעודת החיסיון והיו תנאי הכרחי לביצועה. לפיכך, למען הסר ספק, מובהר בזאת, כי כל מידע הקשור למערכת היחסים שהתקיימה בין נוריאל למשטרה כחלק משיתוף פעולה בחקירת הפרשה הנדונה בכתב האישום הנוכחי - אינו בא במסגרת הראיות החסויות בתעודת החיסיון ויש לגלותו להגנה. 12. החומר החסוי שהועבר לעיוני יוחזר לידי בא כח המאשימה. פרוטוקול הדיון שנערך במעמד צד אחד יישמר בכספת בית המשפט. ניתנה היום י"ג באלול, תשס"ט (2 בספטמבר 2009) במעמד הצדדים. שולמית דותן,שופטתנשיאת בית משפט השלום ירושלים גילוי ראיותראיות חסויותפקודת הראיותראיות