הרקע לבקשה: עניינה של הבקשה שלפניי בבקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט, בה מבוקש לכוף את המשיב לקיים אחר המוטל עליו על פי פסק הדין של המפקחת על רישום המקרקעין בחולון בתיק מס' 215/04 (להלן: "פסק הדין"). בפסק הדין נקבע, שעל המשיב לבצע מספר תיקונים במרפסת דירתו, על מנת למנוע חדירת מים מדירתו אל תקרת דירתה של המבקשת הממוקמת תחת גג המשיב. טענות המבקשת: המבקשת היא הבעלים של אחת הדירות בבית המשותף שברח' בן גוריון 135 בבת-ים. בתאריך 18.11.04 הגישה המבקשת תביעה ללשכת המפקחת על רישום מקרקעין, לתיקון הליקויים בדירתו של המשיב, הגורמים לחדירת רטיבות לדירתה, כמו גם לתשלום ההוצאות הדרושות לתיקון הנזקים שנגרמו לדירתה. בתאריך 16.5.06 ניתן פסק דין, המורה למשיב לבצע בדירתו את התיקונים שפורטו בחוות הדעת של המומחה מטעם המפקחת על המקרקעין. חוות הדעת של המומחה קבעה, שמרבית הליקויים אשר גורמים לחדירת מים ורטיבות לדירת המבקשת נובעים מדירת המשיב. לאור זאת, נקבע בסעיף 13 לפסק הדין, בצורה מפורטת, מה הן העבודות שעל המשיב לבצע לצורך מניעת הנזילות לדירת המבקשת. המשיב לא קיים אחר פסק הדין במלואו. כך, התיקונים שבוצעו על ידו נעשו באופן חלקי בלבד, זאת מאחר והשוכרים ששוהים בדירתה של המבקשת ממשיכים וטוענים לרטיבות ולנזילות מים מתקרת הדירה. לחיזוק טענתה, צירפה המבקשת תמונות המעידות שהרטיבות החדשה בדירתה נובעת משטחים המצויים בתחום אחריותו של המשיב. לטענת המבקשת, השוכרים ביצעו תיקונים וכתוצאה מכך, היא נאלצה להפחית שכר הדירה המשולם למבקשת. המשיב הפר את פסק הדין הפרה מתמשכת ומכוונת, זאת חרף ניסיונות חוזרים ונשנים מצד המבקשת להביאו לכלל ציות וכיבוד פסק הדין על ידי תיקון גג ביתו. מאחר וההפרה "צופה פני עתיד" וטרם הושלמה, יש להפעיל את סעיף 6 לפקודת ביזיון בית המשפט ולהטיל על המשיב קנס כספי ו/או מאסר בפועל. יתרה מכל, המשיב התנהל בחוסר תום לב ובצורה מזלזלת, הן כלפי המבקשת והן כלפי בית המשפט. הדבר עולה מהימנעותו לעמוד במועדים הקבועים להגשת תצהירים, במועד לתשלום שכר טרחת המומחה מטעם בית המשפט וכן בדחיית דיון ההוכחות יומיים טרם המועד ללא הגשת בקשה לבית הדין וללא הודעה לצד שכנגד. התנהלות זו מקבלת משקל רב לאור היותו של המשיב עו"ד בהשכלתו ובמקצועו. טענות המשיב: המשיב טען שמילא אחר פסק הדין וביצע את העבודות במסגרת הזמן שנקבע בפסק הדין, היינו, תוך 60 יום. לצורך כך, פנה המשיב לחברת וי שדות בע"מ (להלן: "חברת הבנייה") ושילם עבור תיקון הליקויים בדירתו סך של 5,280 ₪ בשני תשלומים. לגישתו של המשיב, ככל שישנה רטיבות בדירתה של המבקשת, היא נובעת מליקויים ברכוש המשותף, שבאחריות נציגות הבית המשותף. כך, בחוות דעת המומחה עליה מתבסס פסק הדין, נקבע כי באחריות נציגות הבית לבצע תיקוני איטום ושיקום התקרה הזיזית. המבקשת התמהמה עם בקשתה למעלה משנתיים, כמו גם נמנעה מלתבוע את נציגות הבית המשותף האחראי באופן חלקי לרטיבות בדירתה בכל הנוגע לליקויים ברכוש המשותף. בנוסף, המבקשת לא פנתה אל המשיב, ולו פעם אחת, בדרישה לבצע את פסק הדין. כל אלה מעידים על חוסר תום לב מצידה של המבקשת ועל היותה של הבקשה לוקה בקיצוניות ובחוסר סבירות. תכלית פקודת ביזיון בית המשפט, לפי ההלכה הפסוקה, היא לצפות פני עתיד. כך, אין לכפות את הסנקציות בפקודה מבלי לתת אורכה למימוש פסק הדין. בדיון שנערך לפניי העידו המבקשת והמשיב. דיון: בין הצדדים נתגלע סכסוך, שנדון בתיק מס' 215/04 בפני המפקחת על המקרקעין בחולון. בתיק האמור ניתן פסק דין ביום 16.5.06, שהתבסס על חוות דעתו של המומחה מטעם בית הדין, לאחר שלכל אחד מהצדדים ניתנה זכות להגיב על חוות הדעת, כמו גם זכות טיעון וזכות להעיד עדים מטעמו. על פסק דינה של המפקחת הגיש המשיב ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב [ע"א 2743/05] והוא נדחה. כך, הגיש המשיב בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון [רע"א 1589/06], ואף זו נדחתה. מכאן, שפסק הדין הינו סופי וחלוט, זאת לאחר שנבחן על ידי כל ערכאות הערעור האפשריות בשיטת משפטנו. נקודת המוצא הינה האם מילא המשיב אחר הוראות פסק הדין. סעיף 13 לפסק הדין קובע במפורט את התיקונים שעל המשיב לבצע בדירתו. הוראות פסק הדין מבוססות על המלצותיו של המומחה בחוות דעתו המנומקת: "על הנתבע לבצע בדירתו על ידי מי מטעמו ועל חשבונו את התיקונים שאותם פירט המומחה בסעיף ד' של חוות דעתו סעיפי משנה 1-8 (עמ' 8,9 לחוות הדעת) כמפורט להלן: פירוק חלק מריצוף המרפסת המצוי מעל דירת התובעת ויצירת חייץ בין חלקי המרפסת שמתחת לריצוף, למניעת חדירת מים מצד אל צד. החלפת נקז המרפסת לנקז כפול, המושך מים גם מן השכבה שמתחת לאיטום. ביצוע חייץ אטימה בין האיטום הישן ובין האיטום החדש. ניקוי והכנה של אזור הרולקות לאורך הקירות והמעקות. ביצוע איטום ביריעות ביטומניות משוכללות בעובי 5 מ"מ לרבות עליה על הרולקות. קיבוע הרולקות בסרגלי אלומיניום. ריצוף מחדש באריחים, תוך מתן דגש על איטום המישקים ברובה אקרילית. טיפול בסדיקה במעקות וצביעה בצבע עמיד בתנאי לחץ. על הנתבע לבצע את האמור תוך 60 יום ממועד קבלת פסק הדין. באשר לתיקונים בדירת התובעת, אלו יבוצעו על ידי התובעת ועל הנתבע יהיה לשאת במימונם...". [עמ' 7, פסקה 13 לפסק הדין] אין חולק על טענת המשיב כי אכן בוצעו עבודות שיפוץ שונות מטעם חברת הבנייה, וכי המשיב שילם בגינן סך של כ- 5,280 ₪ [מב/2, מב/3]. יחד עם זאת, בהסתמך על הראיות והעדויות שהובאו לפניי, ניתן להיווכח שהמשיב לא ביצע את כל הוראותיו של סעיף 13 לעיל. ראשית, המשיב פירט בתצהירו את העבודות שבוצעו בדירתו הכוללות החלפת נקז המרפסת לנקז כפול, ניקוי והכנה של הרולקות בכל הגג ואיטומן, וכן טיפול בסדיקה במעקות הגג וצביעתן בצבע עמיד [מב/1, סעיף 3.1]. מכאן עולה, שהעבודות לא כללו פירוק של הריצוף בחלק המצוי מעל דירת המבקשת לצורך יצירת חייץ בין חלקי המרפסת שמתחת לריצוף; יצירת חייץ אטימה בין האיטום הישן לבין האיטום החדש; ביצוע איטום ביריעות ביטומניות משוכללות, לרבות עליה על הרולקות; איטום המישקים ברובה אקרילית, זאת כנדרש בסעיפי משנה 1, 3, 5 ו- 7 (סיפא) לסעיף 13 לפסק הדין. שנית, המשיב תמך את תצהירו בתמונות שצולמו לפני ואחרי ביצוע התיקונים. אף התמונות מעלות בבירור כי המשיב לא ביצע העבודות האמורות לעיל. שלישית, כפי שעולה מהחשבונית ומטופס אישור ביצוע עבודה בדירת המשיב, כל שבוצע הן עבודות שיפוץ. כך, נכתב באופן מפורש על ידי חברת הבנייה כי "העבודה לא כללה איטום ואינסטלציה" [מב/4] והמדובר איפוא ב"עבודת שיפוץ חומה" [מב/2]. המשיב הסביר בעדותו את סיבת הימנעותה של חברת הבניה מלציין על גבי טופס אישור ביצוע העבודות את עבודות האיטום, אשר לטענתו בוצעו בדירתו. לדבריו: "כשאני הייתי (בחברת הבנייה) לקבל את המכתב (טופס אישור ביצוע עבודות) אמרו לי אתה רוצה לסבך אותנו בתיקונים, אחרי כמה שנים, אני לא אתן שום דבר של איטום. חברת שדות רימתה אותי והטעתה אותי" [התוספות אינן במקור - א.ש]. [פר' עמ' 12, ש' 15-16] ההסבר האמור אינו משכנע ואין כדי לסתור את הראיות המעידות על חבותו של המשיב. יתרה מכך, אין הדבר מתיישב עם עדותו של המשיב לעניין נוכחותו בדירתו בעת ביצוע העבודות. כך, המשיב העיד לפניי, שלא עקב אחר ביצוע העבודות ולא התעניין בטיבן של העבודות שבוצעו על ידי חברת הבנייה. "לא פירקתי כלום. הם ביצעו מה שביקשתי... אני בכלל לא הייתי שם. אני ביקשתי מהם שיבצעו, לא עקבתי אחר הביצוע בכלל, באתי לאחר מכן וצילמתי את התמונות... אני לא עשיתי כלום, אני הבאתי חברת בניה". [פר' עמ' 11, ש' 22-30] הנה כי כן, הלכה למעשה המשיב לא היה נוכח בעת ביצוע התיקונים וכל פועלו הסתכם במסירת חווה"ד של המומחה מטעם המפקחת: " ... הבאתי את חברת השיפוצים המומחים, נתתי להם את חוות הדעת ... הסברתי שזה חוות הדעת של המהנדס שנהב, שאני מבקש שיתקנו..." [פר' עמ' 10, ש' 26-28 - ההדגשות הוספו א.ש] "אני חוזר, אני מסרתי לחברת בניה של מומחים עם נהלי עבודה מומחים ועם פועלים. לא מסרתי את פסק הדין של המפקחת אלא את חוות הדעת של המומחה" [פר' עמ' 11, ש' 22-30 - ההדגשות הוספו א.ש] מתוך הדברים שמסר המשיב עצמו, עולה שהוא לא נכח בעת ביצוע התיקונים ולא ווידא שהקבלן מבצע את ההוראות האופרטיביות שבפסק הדין. ממילא, על פי הראיות שהציג המשיב עצמו, עולה שחלקים ניכרים מפסק הדין לא קויימו. ממצאים אלה משתלבים עם עדותו של המבקשת שהעידה לפניי שאותן נזילות שהיו קיימות לפני התיקון, קיימות גם כעת: "זאת תקרת הדירה. אתה רואה את האדום הזה זה השטח של המשיב. מר שנהב אמר בדיוק איך המים חודרים חתחת לפנלים. אתה רוצה לדעת איך הרטיבות חודרת. הרטיבות לא באה משכן אחר, אני מתחת של המשיב, אני מתחת הרצפה של המשיב." ..... ליד הנברשת במרחק 30 ס"מ עוד הפעם רטוב. [פר' עמ' 9 ש' 1-7] עדותה של המבקשת מהימנה עליי. עדותה של המבקשת אשר חוזקה בתמונות שצולמו משטח דירתה ומצוייה מתחת למרפסת המשיב, מלמד שחלק ניכר מאותן נזילות שהיו בעבר חזרו על עצמן. עדותה של המבקשת ותלונותיה משתלבות אף הן עם התיקון החלקי שביצע המשיב שלא כלל את עבודות האיטום, כקבוע בפסק הדין. המשיב טען שהמבקשת השתהתה בהגשת הבקשה. אינני מקבל טענה זו. המבקשת הסבירה את הפער בין מועד פסק הדין למועד הגשת הבקשה דנא: רשימת העבודות שקבעה המפקחת על המקרקעין בפסק דינה כוללת התייחסות הן לעבודות הדרושות לתיקון הנזקים הקיימים בדירתה של המבקשת והן לעבודות הדרושות למניעת הישנות הרטיבות בדירתה של המבקשת בעתיד, אשר לגביהן חל מחדלו של המשיב. הדבר מסביר את העיתוי בו הגישה המבקשת את בקשתה. בעדותה אמרה: "חיכינו שהוא יתקן. משנת 2007 עד 2008 זה חורף אחד" [פר' עמ' 8 ש' 9-10]. על כן, אין מדובר בשיהוי גרידא, אלא זמן סביר בו המתינה המבקשת לבחינת תוצאות התיקונים שבוצעו על ידי המשיב. המשיב טען שמקור הנזילות הוא בתחזוקה לקויה של הרכוש המשותף. עיון בפסק הדין של המפקחת על המקרקעין מלמד שמרבית הליקויים בדירתה של המבקשת נובעים מדירתו של המשיב, כאשר קיימים גם מספר ליקויים ברכוש המשותף של הבית שהחובה לתקנם מוטלת על נציגות הבית. אולם, פסק הדין אינו נדרש לקביעות המומחה בכל הנוגע לרכוש המשותף וכך נאמר בפסק הדין: "[...] נציגות הבית אינה צד בתביעה דנן ולפיכך איני רואה נדרשת לקביעות המומחה בכל הנוגע לרכוש המשותף. עם זאת אין בקביעות המומחה לגבי הרכוש המשותף כדי לגרוע מחובתו של הנתבע לבצע בדירתו את העבודות הדרושות לתיקון הליקויים הנובעים מדירתו" [עמ' 7, פסקה 12 לפסק הדין] משכך, הנני דוחה את טענתו של המשיב, לפיה הימנעותה של המבקשת מלפנות אל נציגות הבית המשותף, בדרישה לתיקון הליקויים הנובעים מן הרכוש המשותף, מסירה מאחריותו של המשיב לדאוג לביצועו המלא של פסק הדין. כך, גם נדחית הטענה כי המבקשת עצמה לא מילאה אחר פסק הדין בשל הימנעותה האמורה. סיכומו של דבר - המשיב נמנע מלקיים הוראות מהותיות ביותר בפסק הדין. יוצא, אפוא, שהבקשה שמונחת לפניי, בדין יסודה. ההוראות שניתנו בפסק דינה של המפקחת ניתנו בסמכות והן סופיות. לפיכך, המבקשת זכאית לאכוף את פסק הדין על פי הוראת סעיף 6 לפקודת ביזיון בית המשפט, המורה על צו עשה, שכן אין דרך אחרת להגשים ולממש את פסק הדין. סעיף 6 לפקודת ביזיון בית המשפט קובע כי לבתי המשפט המנויים שם - "תהא להם הסמכות לכוף אדם בקנס או במאסר לציית לכל צו שניתן על ידם והמצווה לעשות איזה מעשה או האוסר לעשות כל מעשה". התכלית החקיקתית שביסוד הוראה זו, היא להביא לכך שצווי בית המשפט יבוצעו. מטרת הסנקציות המצויות בפקודה, מאסר או קנס, היא לסייע לנפגע לאכוף ביצוע ההחלטה השיפוטית. על תכלית זו עמד בית המשפט העליון בע"פ 2351/95 מובי בירנבאום בע"מ ואח' נ' שמעוני ואח', פ"ד נא(1) 661, 671 (1997): "ההליך של ביזיון בית משפט נועד, מעיקרו ובעיקרו, לאכיפת צווי מניעה וצווי עשה שבית המשפט מוציא נגד נתבע בהליך אזרחי. לאמיתם של דברים, הליך זה של ביזיון בית המשפט אינו אלא הליך של אכיפת סעד אזרחי שתובע זכה זו, וכמוהו כהוצאה לפועל לפי חוק הוצאה לפועל... כללם של דברים: בהליך ביזיון בית המשפט המיועד לאכיפתו של צו בית משפט, אין צורך בהוכחת כוונה להפרת הצו. על דרך העיקרון, די בכך שמעשי המפר - או מחדליו - מפרים צו בית משפט וניתן לנקוט נגדו בהליכי ביזיון לאכיפה". ב"כ של המבקשת עתרו להשתת קנס כספי או עונש מאסר על המשיב, כבר כעת. לעניות דעתי טרם הגיעה העת לכוף באופן מיידי, על המשיב את הסנקציות הקבועות בפקודה, בטרם תינתן לו אפשרות נוספת למלא אחר פסק הדין, כפי שהותוותה הדרך בבש"פ 4445/01 גל נ' קצובשווילי, פ"ד נו(1) 210, 218-219 (2001): "הטכניקה של פקודת בזיון בית המשפט היא להביא לאכיפת פסק-הדין בדרך של הטלת קנס או מאסר אם יופר צו שניתן על-ידי בית-המשפט במסגרת הליך הביזיון (סעיף 6 לפקודת בזיון בית המשפט). בשלב ראשון, הוא השלב נושא בקשת הארכה שבפניי, על בית-המשפט לקבוע כי אמנם הייתה הפרה של צו שיפוטי. אם קבע כי כך היה, מוציא בית-המשפט צו לתיקון ההפרה ובו סנקציה עתידית אם הפרת הצו לא תתוקן, בין על-ידי מעשה ובין על-ידי מחדל, לפי העניין." סיכומו של דבר - נמצא כי אין בפעולותיו של המשיב כדי לקיים את הוראות פסק-הדין. המשיב מצווה, אפוא, לקיים את הוראות פסק-הדין ללא השתהות נוספת, החל מיום 1.5.09, עם תום עונת הגשמים. על המשיב לבצע את עבודות האיטום בהתאם לקבוע בפסק דינה של המפקחת. העבודות יסתיימו בתוך 60 ימים. באם יפר המשיב הוראה זו, יישא בקנס בסך 250 ₪ לכל יום של איחור. לנוכח התוצאה אליה הגעתי, הנני מחייב את המשיב לשאת בהוצאות המבקשת בסכום כולל של 10,000 ₪ בצירוף מע"מ, לתשלום עד ליום 15.4.09. ניתנה היום כ"ב באדר, תשס"ט (18 במרץ 2009) בהיעדר הצדדים. אורן שוורץ, שופט ביזיון בית המשפט