1. המבקשים, עיריית אילת ומנהל מקרקעי ישראל, הם הנתבעים בתיק העיקרי, עותרים כל אחד בבקשה נפרדת, למתן צו המורה על מחיקת כתב התביעה המתוקן. בש"א 1302/08 2. עיריית אילת, טענה בבקשה, כי לא ניתן להבין טענות התובעים כנגד העירייה, המסמך המתקרא כתב תביעה מתוקן אינו מהווה כתב תביעה אשר ניתן להגיש כתשובה לו כתב הגנה. מכתב התביעה המתוקן לא ניתן להבין מהי עילת התביעה ומאילו עובדות המתוארות צומחת עילת תביעה כלשהי כנגד העירייה. כתב התביעה הוא גיבוב של טענות ועובדות שחלקן הגדול כלל לא רלוונטיות לעירייה אלא למוסדות אחרים כגון משרד השיכון, משרד הרווחה מס רכוש הלשכה לסיוע משפטי ועוד. כתב התביעה המתוקן אינו עומד, בין היתר בכללים הקבועים בתקנות 9(5), 71, 70, 13, 74, 72(א) לתקנות. עוד נטען כי התובעים ככל הנראה ובתום לב סבורים כי מדובר בכתב בתביעה כנגד "הממסד " ולא כנגד אישיות משפטית ספציפית. בש"א 1418/08 3. מנהל מקרקעי ישראל, טוען בבקשה, כי מעיון בכתב התביעה המתוקן לא ברורה מהי עילת התביעה ולמבקש אין כל דרך ואפשרותך להתגונן מפני כתב התביעה. אין באפשרות המבקש להתגונן, בין היתר, בשל העובדה כי כתב התביעה, בדרך ניסוחו, מסורבל, מלא בפרטים שונים אשר אינם רלוונטיים למבקש ולא מובנת מהותם. כמו כן, כלל לא ברורות הטענות העובד תיות והמשפטיות כנגד המבקש. כתב התביעה נטען, אינו עומדות בדרישות אותן מציבה תקנה 9(5) לתקנות סדר הדין האזרחי, בכך שאינה מכילה את העובדות העיקריות המהוות את עילת התובענה ואמתי נולדה. סכום התביעה הינו בסך של 600,000 ₪ ללא פירוט כיצד הגיעו התובעים לסכום זה. מצב זה אינו מאפשר למבקש להתגונן מפני התביעה. התביעה נעדרת טענות מהותיות המקימות את עילת התביעה בנוגע לסכום הנתבע. ציון סכום סתמי ללא כל פירוט בכתב התביעה מעיד כי התביעה הינה טרדנית וקנטרנית. לטענת המנהל גם אם יוכיחו הנתבעים, הם המשיבים, את כל העובדות המפורטות בכתב התביעה, גם אז לא יוכל בית המשפט ליתן לתובעים את הסעד המבוקש בכתב התביעה. 4. המשיבים בתגובתם לבקשה, טוענים לטובת המשפחה ועתידה, המבקשים מפרטים את הטראומה שעברו עת פונו ובקשו לקיים דיון בבקשה. 5. נוכח העובדה כי המבקשים לא מיוצגים ובשל נסיבות העניין, דיון בבקשות התקיים בנוכחות כל הצדדים. 6. הוראת תקנה 100 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן - "תקנות סדר הדין האזרחי"), מסמיכה את בית המשפט לצוות על מחיקת תובענה על הסף בהתקיים אחד מארבעה מקרים: כאשר הכתב אינו מראה עילת תביעה; כאשר התובענה הינה טרדנית או קנטרנית; כאשר שוויו של נושא התובענה נישום בחסר; וכאשר התובע לא שילם אגרה מספקת. בבקשות שבפני נמצא, כי נימוקי המבקשים כוללים העדר עילת תביעה, ותובענה טרדנית. לאור חשיבותה של זכות הגישה לערכאות, שהינה זכות יסוד במשפט הישראלי, ויש אף שרואים בה כזכות חוקתית של ממש, בתי המשפט נזהרים בדחייתן של תביעות על הסף; "הנחיה כללית שיש לראות בה את המדיניות השיפוטית הרצויה היא, כי מחיקת תובענה או דחייתה על הסף "הן בגדר אמצעים בלית ברירה" [ע"א 693/83 שמש נ' רשם המקרקעין, פ"ד מ (2) 668, 671ז]. "די בכך שקיימת אפשרות, אפילו קלושה, שעל פי העובדות המהוות את עילת התביעה יזכה התובע בסעד שאותו הוא מבקש, כדי שהתביעה לא תימחק בעודה באיבה" [ע"א 35/83 חסין נ' פלדמן , פ"ד לז (4) 721]. כאמור, השימוש בסמכות של מחיקת תובענה על הסף יעשה רק במקרים ברורים, בהם ברור, על פניו, כי התביעה חסרת סיכוי, ואפילו אם יוכיח המשיב את העובדות המפורטות בתביעה ואפילו תינתן לו רשות לתקן את תביעתו. "ההלכה המשפטית מנחה אותנו לאמור, כי כאשר קיימת אפשרות, אפילו קלושה, כי אם תתברר התביעה, יזכה התובע בסעד שהוא מבקש, אין לסלק את התביעה על הסף" [ת"א (תל-אביב-יפו) 73664/04 כהן איזי נ' שטרסמיסטר דב תק-של 2007(1), 19526 ,עמ' 19528]. 7. מכאן ובזהירות, לאחר ששקלתי את מכלול הנסיבות ואחר שעיינתי עיין היטב בבקשות ובתגובה, לאחר ששמעתי את הצדדים אשר באו לפני, הגעתי לכלל מסקנה כי יש להיעתר לבקשות ולהורות על מחיקת התובענה. א. כתב התביעה המקורי, יצוין, רק נחזה להיות כתב תביעה, סכום התביעה בו עמד על סך של 2,500,000 ₪, נכתב בכתב יד על חצי עמוד, בו נדרש בית המשפט להתערב בהתנהלות של המבקשים מול המשיבים. המשיבים תיקנו את כתב התביעה הן בשל סכום האגרה לו נדרשו לאחר שנדחתה בקשתם לפטור מאגרה, וגם משום בקשת המבקש 1 למחיקת התביעה על הסף. למבקשים נתנה הזדמנות לתקן את כתב התביעה. כתב תביעה מתוקן הוגש. ב. בכתב התביעה המתוקן שונה סכום התביעה כך שהוקטן והועמד על סך של 600,000 ₪ . מכותרת כתב התביעה המתוקן ניתן ללמוד כי המבקשים עותרים לפצותם בסכום של 600,000 ₪ בגין פגיעה ברכושם הפרטי, בכבודם ובגין עגמת הנפש שנגרמה להם. ג. גוף התביעה עצמו, מנוסח באופן מעורפל ולא ברור, רווי האשמות כלפי גורמים כאלה ואחרים, מלא תיאורים של תחושות המשיבים והפגיעה ממנה נטען סבלו, כתוצאה מפינויים מהשטח בו התגוררו. ד. ככל שיכולתי לדלות מכתב התביעה, למדתי, כי טענות המבקשים מכוונים בעיקר כלפי המשיבה 1, היא עירית אילת, אשר נטען כי פינתה את המבקשים וילדיהם משטח ציבורי בו הקימו להם קורת גג. הפינוי נטען, נעשה תוך פגיעה בכבודם של המשיבים וילדיהם, תוך הריסת מבנים אקולוגיים ייחודיים אותם בנו המשיבים בשטח הציבורי. על העובדות למדתי מעיון בבקשות ותגובות שבאו בפני בית המשפט בהליכים אחרים, נלמד כי המשיבים הקימו אוהל גדול ו- 3 אוהלי איגלו במקרקעין ציבוריים, המקרקעין נשוא ההליך מצויים בחוף הלגונה המזרחית בחוף הצפוני באילת ומוגדרים כחוף ים. למרות פניות של הגורמים המוסמכים, המבקשים סרבו להתפנות. ביום 21/10/2007 ניתן צו לסילוק יד ולפינוי מקרקעי ציבור. ביום 03.12.2007 נמסר הצו לידי המבקשים אשר סרבו לחתום על הצו. המבקשים עתרו לצו מניעה, צו מניעה לא ניתן, ופינוי המבקשים ורכושם מהמקרקעין בוצע בהתאם לצו ולפי חוק מקרקעי ציבור (סלוק פולשים), התשמ"א 1981, מכאן התביעה. ה. לקחתי בחשבון כי המשיבים אינם מיוצגים, אולם לא ניתן לקיים בירור ענייני והוגן של נושא המחלוקת מאחר ונושא המחלוקת עצמו לא ברור. המשיבים לא הצביעו על עילת התביעה, כתב התביעה אינו מגלה עילה כל שהיא. כבר נקבע כי תיאור עילת התביעה הוא הלב של כתב התביעה ובהיעדרו נידון כתב התביעה לכישלון. לפיכך, מקום בו כתב התביעה אינו "מראה" או "מגלה" עילת תביעה רשאי בית המשפט למחוק את כתב התביעה (ר' י. סוזמן סדרי הדין האזרחי מהדורה שביעית פרק 110). ו. אומנם כתב התביעה מגלה עובדות לפיהן פונו המשיבים, (ואין חולק כי פונו משטח ציבורי) תוך הריסת מבנים אקולוגיים (שהם תגלית לטענת המשיבים) שהמציאו ובנו המשיבים. אולם אין בעובדות אלה להקנות למשיבים את הסעד המבוקש. תקנה 9 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 מורה את הנתונים שעל כתב תביעה לכלול, כגון: העובדות העיקריות המהוות את עילת התביעה ומתי היא נולדה, את הסעד המבוקש ואת שווי נושא התביעה ככל שניתן לקבוע אותו. ז. מלבד ציון סכום התביעה בכותרת כתב התביעה, אין בכתב התביעה כל התייחסות לסכום הנתבע, לדרך חישובו, מלבד הטענה כי במהלך הפינוי נהרסו המבנים בהם התגוררו אין נתונים על נזקים שנגרמו ככל שנגרמו, חסר פירוט וחישוב הסכומים שצירופם יחד מגיע לכדי סכום התביעה. למעשה, לא הובא בסיס לסכום התביעה, אף לא לכאורה. על פניו נראה כי המשיבים הגיעו לסכום הנתבע כך במקרה. לטעמי גם אילו טענו המשיבים במפורש לעוולת רשלנות של מי מהמבקשים הרי בהעדר חישוב ופרוט סכום הנזקים, כתב התביעה אינו מגלה עילת תביעה. הכלל הוא כי בניסוח כתב התביעה חייב המנסח לשוות לנגד עיניו מה היא ההוראה שבדין, עליה תבסס התביעה? ועל פי אותה הוראה, מה הן העובדות המקנות לתובע את הזכות לקבל את הסעד המבוקש בתביעה? אותן עובדות צריכות טיעון ופירוט בכתב התביעה ויש לזכור כי כל עובדה אשר לא נטענה בכתב התביעה, התובע לא יורשה להסתמך עליה ולהוכיחה בעת הבירור, ותביעתו תידחה. (ר' י. סוזמן סדרי הדין האזרחי מהדורה שביעית פרק 114 עמ' 140). במקרה דנן העובדות שנטענו בכתב התביעה אינן מהותיות ואין בהן להקנות לתובעים את הסעד המבוקש. ח. אילו מצאתי כי חוסר העילה נובע רק מהעדר טענות עובדתיות, הייתי נוטה לאפשר תיקון בפעם השנייה של הפגמים על ידי הוספת טענות אלה. אולם במקרה דנן על אף שהתייצבו המבקשים בפני, חזרו על טענות ועובדות, רובן לא רלוונטיות, לפיהן ראש העיר אילת הבטיח להם הבטחות שונות אותן הפר, נטען כי במהלך הפינוי נלקחו חפציהם האישיים של המבקשים, כגון תכשיטים, תמונות שלא הוחזרו להם. עוד חזרו ופרטו אודות המבנים האקולוגיים אותם המציאו ובנו על השטח בו ישבו, וניכר כי כאבם וזעקתם של המשיבים מקורה יותר בכך כי הרשויות השונות מנהל מקרקעי ישראל, עירייה וכדומה לא נתנו שימת ליבם להמצאתם ולא יחסו לה חשיבות. המשיבים לא פירטו בפני מה הם רוצים לתקן או להוסיף לכתב התביעה, למרות שנתנה להם הזדמנות נוספת לעשות כאן במהלך הדיון ולמרות שהמבקשים חזרו על טענתם כי אין להם למה להשיב ואין באפשרותם להתגונן מול כתב תביעה שכזה. גם בטענות המשיבים בפני לא היה כדי ליתן בידם את הסעד המבוקש, המשיבים עותרים לסכום של 600,000 ₪. סכום זה וכל סכום אחר, אף נמוך בהרבה, נראה, נוכח הטענות בכתב התביעה המתוקן, כאילו נשלף מהשרוול ורק לצורך ציון סכום התביעה. ט. תכליתה של תקנה 100 (1) הינה למנוע בזבוז זמן שהיה נגרם על ידי בירור משפט שתוצאתו ידועה מראש, ולעקור את התביעה מן השורש שטרם תישמע (ר' י. סוזמן סדרי הדין האזרחי מהדורה שביעית פרק 307 עמ' 384). מכאן כי מקובלת עלי טענת המבקשים כי במקרה דנן ברי כי הותרת התביעה בנוסחה כפי שהיא על כנה, יש בה משום ניהול ההליך בבית המשפט לשווא, תוך בזבוז זמן של כל המעורבים ובכלל זה זמנו של בית המשפט. י. טענת מבקשים כי נוכח ציון סכום תביעה סתמי ונוכח ניסוח כתב התביעה, היא טרדנית ואין באפשרותם להתגונן ולברור את המוץ מן התבן, ויש מקום למחוק את התביעה, מקובלת עלי אף היא, שכן "כתב התביעה יכול להיות טרדני אף משום שנוסח בצורה כזאת, שהנתבע לא יכול להתגונן מפניו כיאות". (ר' י. סוזמן סדרי הדין האזרחי מהדורה שביעית פרק 319 עמ' 398). 8. מכל האמור מצאתי כי אין המשיבים הם התובעים יכולים לקבל, על יסוד הטענות שבתביעתם, את הסעד שאותו הם מבקשים, זאת גם אם יוכיחו המבקשים את כל העובדות הנטענות בכתב התביעה. לפיכך וכאמור אני מורה על מחיקת התובענה. 9. בתיק זה התנהלו מספר הליכים להם נדרשו המבקשים ובית המשפט, יחד עם זאת בנסיבות העניין ובהסכמת המבקשים איני עושה צו להוצאות. 10. החזר האגרה למשיבים בהתאם לתקנות. כתב תביעהמסמכיםמחיקת תביעה / הליך