כללי בין הצדדים סכסוך סביב מבנה "ביג ביזנס" ברחוב סחרוב 22, ראשון לציון (הבניין). התובעת היא חברה הקשורה לבעלי זכויות בבניין - חברת אלי רוני ואבי יוזמה ופיתוח בע"מ (יוזמה). הנתבעים אף הם בעלי זכויות בבניין. חוזה מכר שבין יוזמה לנתבעת, מיום 12/10/95, לפיו רכשה הנתבעת זכויות בבניין, צורף כנספח א' לכתב ההגנה. עניינה של התביעה כאן בשאלת זכאותה של התובעת לדמי ניהול בגין אולם מס' 3 שבבעלות הנתבעת (האולם), בגין הפרש דמי ניהול לשנת 2005 ודמי ניהול מיום 1/1/06 ועד 30/11/06. כן נתבע סעד לפיו יורה בית המשפט לנתבעת להתקשר בהסכם ניהול עם התובעת. התובעת טוענת שמונתה כדין להיות חברת הניהול של הבניין ותובעת דמי ניהול. הנתבעת כופרת, בין היתר, במעמדה של התובעת כחברת הניהול וזכאותה לדמי ניהול עקב כך. הסכסוך בין הצדדים חורג מגבולותיו של תיק זה, הן מבחינת התקופה הרלבנטית והן מבחינת השטח שבגינו מתעוררת שאלת תשלום דמי הניהול. הנתבעת היא גם בעלים של אולם נוסף באותו מבנה (האולם נוסף). בגין האולם הנוסף התנהלה תביעה לתשלום דמי ניהול עבור התקופה שמיום 1/1/05 ועד ליום 31/7/06 ולחיוב הנתבעת לחתום על הסכם ניהול, בפני כב' השופטת אניסמן-עמית (ת.א (ראשל"צ) 460/06). על פי פסק הדין בתיק זה, מיום 4/2/08, נדחתה התביעה לתשלום דמי ניהול ולמתן צו עשה (להלן:"פסק הדין"). התובעת הגישה ערעור על פסק הדין באיחור. ערעורה על החלטת הרשם שלא להאריך את המועד, נדחה (החלטת כב' השופט שילה מיום 10/12/08). על כן, פסק הדין חלוט. בפני שלוש הבקשות שבכותרת, שבאו בעקבות פסק הדין: בש"א 1713/08 שהגישה התובעת לתיקון כתב תביעה, להוסיף לכתב התביעה עילה של עשיית עושר ולא במשפט "אשר לפי פסק הדין חסרה בת.א. 460/06 ועל כן, מנע הדבר מהמבקשת קבלת הסעד הכספי המבוקש"; בש"א 1735/08 שהגישה התובעת להוספת תצהירים בעקבות התיקון האמור; ובש"א 2228/08שהגישה הנתבעת לדחיית התביעה בעקבות פסק דין. השאלות המתעוררות הן האם, כטענת הנתבעת, פסק הדין חוסם את אפשרותה של התובעת לתבוע דמי ניהול וצו לחיוב הנתבעת לחתום על חוזה ניהול לעניין האולם ועל כן, יש להורות בעקבותיו, על דחיית התביעה; והאם יש להיעתר לבקשת התובעת ולהתיר תיקון כתב התביעה על מנת שיכלול עילת תביעה נוספת של עשיית עושר ולא במשפט. לאחר ששמעתי טענות הצדדים בכתב ובע"פ, אני סבורה כי פסק הדין אכן מהווה השתק פלוגתא בעניין מעמדה החוזי של התובעת כחברת ניהול או מינויה לשמש כחברת ניהול ומונע ממנה לתבוע דמי ניהול בגין הנכס כאן בטענות אלה; אולם פסק הדין איננו חוסם את אפשרות התובעת לתבוע דמי ניהול בעילה בעשיית עושר ולא במשפט, מכוח אספקת השירותים בפועל לגבי התביעה דנא. על כן, יש להתיר לתובעת לתקן תביעתה בעניין זה. הכל כפי שיבואר להלן. פסק הדין בת.א (ראשל"צ) 460/06 בעניין האולם הנוסף לפי פסק הדין, חברת יוזמה בנתה את הבנין על פי הסכם קומבינציה עם סעלר חברה לבנין בע"מ (סעלר), ועל פיו הוקנו ליוזמה חלקים בבניין. יוזמה מכרה לנתבעת חלק מזכויותיה, בשטח כולל של 294 מ"ר, לפי חוזה מכר מיום 12/10/95 (חוזה המכר). בנוסף, הנתבעת חתמה על הסכם ניהול עם חברת פנידר, חברה הנשלטת על ידי הבעלים והמנהלים של סעלר (משפחת פניני) (להלן: בהתאמה, פנידר, הסכם הניהול). הנתבעת פיצלה את הממכר לשני אולמות. התביעה שנדונה שם היא לדמי ניהול בגין אולם אחד בשטח של 198 מ"ר (שכונה על ידי לעיל האולם הנוסף), לתקופה שמיום 1/1/05 ועד ליום 31/7/06. בין יוזמה לסעלר נתגלעו סכסוכים משפטיים שבעקבותיהם הגיעו להסכם פשרה שקיבל תוקף של פ"ד מיום 12/1/05 (הסכם הפשרה). על פי הסכם הפשרה, סעלר התחייבה להעביר את ניהול הבית לידי התובעת או מי שזו תורה. כאמור, קודם להסכם הפשרה ניתנו שירותי הניהול על ידי פנידר. יוזמה בחרה להעביר את הניהול לנתבעת, שהיא חברה שבבעלות ובשליטה של משפחת מזרחי, בעלי ומנהלי יוזמה. התובעת שם טענה כי היא זכאית לדמי הניהול לאחר שהעובר לה הניהול בנסיבות כמתואר, מכוח הסכם המכר שלפיו רכשה הנתבעת זכויות בבניין, הסכם הניהול שבין הנתבעת לפנידר, הסכם הפשרה ופרוטוקול האסיפה הכללית של בעלי כל האולמות בבניין מיום 1/5/06. בית המשפט דחה את טענות התובעת ואת התביעה על שני ראשיה. על פי קביעת בית המשפט, לפי הסכם המכר והסכם הניהול, אם תעביר פנידר את הזכויות והחובות לחברת ניהול אחרת, עליה להציע תחילה את המחאת הזכויות לנציגות הבית המשותף של הבניין. אין חולק שהדבר לא נעשה. מכאן שהעברת הניהול לתובעת לא נעשתה כדין (ס' 35 לפסק הדין). עוד קבע בית המשפט כי דיירי הבניין לא היו צד להסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין, שבו התחייבה פנידר להעביר את הניהול לתובעת ולכן, אין הסכם זה מחייב את דיירי הבניין, לרבות הנתבעת (ס' 36). בנוסף קבע בית המשפט כי התובעת לא הוכיחה את מעמדה כחברת הניהול בבניין גם אילו הייתה זכאית לפי חוזה המכר והסכם הניהול לקבל על עצמה את זכויותיה וחובותיה של פנידר. בימ"ש קבע כי לא ניתנה לדיירי הבניין הודעה כדין לגבי העברת הניהול לתובעת (ס' 37-44 לפסק הדין). כמו כן, דחה בית המשפט את הטענה כי המינוי אושרר באסיפה כללית מיום 1/5/06, שכונסה לאחר הגשת התביעה שם, משלא הוכח להנחת דעתו של בימ"ש כי הוזמנו כדין לאסיפה כל דיירי הבניין. בנוסף, קבע בית המשפט כי משנשמטה הקרקע תחת מינויה של התובעת לשמש כחברת הניהול כדין, משמעות פרוטוקול האסיפה הכללית הוא שהתובעת מינתה את עצמה לחברת הניהול ואין לראות החלטה זו כהחלטה מחייבת (ס' 45-55לפסק הדין). לבסוף התייחס בית המשפט גם לטענת התובעת בדבר אספקת שירותים למבנה (תוך שציין כי קיימות טענות מנגד אשר לאיכות ורמת השירותים שניתנו) וקבע כי אין מקום לקבל את הטענות "בהעדרה של עילה אחרת בכתב התביעה, מלבד העילה החוזית" (שנדחתה) (ראו סעיפים 56-57 לפסק הדין). הערה (ארוכה) לעניין ניהול ההליכים בתיק לאחר שהוגשו הבקשות, התקיים דיון ק.מ מיום 26/5/08. לאחריו נאלץ בימ"ש ליתן שרשרות של החלטות שנדרשו לאור מחדלם של הצדדים, ובעיקר הנתבעת, בהתנהלותם כלפי הצדדים השלישיים לתיק, שבין היתר, לא קיבלו מהצדדים את בקשותיהם ולפיכך, לא ניתן היה להכריע בבקשות מבלי לקבל עמדתן (הכל כמפורט בהחלטות מיום 13/8/08, 11/9/08, 7/10/08, 21/12/08 ו- 15/1/09). ביום 26/2/09 הודיעו הצדדים כי הם מנהלים משא ומתן וביקשו הארכת המועדים שנקצבו לנתבעת בתיק למשך 21 ימים כדי למצות את האפשרות להגיע להסכמות. השהות ניתנה. בחלוף המועד לא הודיעו הצדדים דבר ולאחר תזכורת של בימ"ש ביקשו אורכה נוספת, שניתנה אף היא. ביום 18/5/09 הודיעה הנתבעת כי הגיעה להסכמה עם צד ג' בדבר מחיקת התביעה ללא צו להוצאות וביקשה שהות נוספת להגיע להסכמה עם התובעת. לא צורפה לבקשה הסכמה של צד ג'. זו צורפה רק על פי החלטת בימ"ש, ביום 1/6/09. ניתן תוקף של פסק דין (חלקי) להסכמת הנתבעת וצד ג' ולפיו נמחקה ההודעה לצד ג' ללא צו להוצאות. לעניין התובעת והנתבעת הוריתי בהחלטה מיום 2/6/09 כי יש להמציא הודעת פשרה עד 18/6 וכי אם לא תוגש, תמחק התביעה מחוסר מעש. התובעת הודיעה ביום 15/6/09 כי המשא ומתן בין הצדדים הופסק כאשר היה על ב"כ הנתבעת להודיע על סיומו. במקום זאת, להפתעת ב"כ התובעת, כך על פי ההודעה, הזדרזה הנתבעת לסיים את ההליכים עם צד ג'. לאור ההודעה הוריתי לנתבעת להשלים תגובה לבש"א 1735/08. זו השיבה כי לא קיבלה לידיה את הבקשה (!) וביקשה, מטעם בלתי ברור, שבית המשפט יתן דעתו לחלטה בדבר מחיקת התביעה מיום 26/09. כפי שקבעתי בהחלטתי מיום 8/7/09, בדיעבד הסתבר כי אין צורך בתגובה של הנתבעת לבש"א 1735/08, שכן הנתבעת הגיבה לבש"א זו, אלא שהתגובה ניתנה יחד עם בש"א 1713/08, שם תויקה, ולכן נעלמה מעיניי. כן הבהרתי כי נמחקה רק הודעת צד ג' ולא התביעה, שכן התובעת הודיעה במועד וטרם התזכורת למחיקה, שלא הושגה פשרה בין הצדדים. למרבה הצער, אפוא, לא הגיעו הצדדים לכל הסכמה ואף המשיכו בדרך של ניהול התיק בצורה לא-מקובלת בלשון המעטה, כמתואר לעיל. בימ"ש זה הביע דעתו - ושב ומביע דעתו - כי ראוי במקרה זה, שהסכסוך יבוא לבוא לפתרון בהסכמה מחוץ לכותלי בימ"ש, שכן ניהולו עד כה כבר חורג מכל פרופורציה סבירה לעניין שבמחלוקת ולסכום התביעה (31,603 ₪ ליום 2/11/06) וכן לאור כך שיש מקום להסדיר את היחסים בין הצדדים גם לעתיד. אולם משלא הגיעו הצדדים להסכמה, אין אלא ליתן החלטה בבקשות. מעשה בית דין ותיקון כתב התביעה על דרך הוספת עילה בעשיית עושר אני סבורה כי בין הצדדים קיים השתק פלוגתא בכל הנוגע למעמדה של התובעת כחברת ניהול מכוח מעמדה החוזי, הסכם הפשרה או אישור האסיפה הכללית מיום 1/5/06. קביעות בימ"ש בעניין זה מחייבות את הצדדים גם בהליך שלפניי. השתק פלוגתא מקים מחסום דיוני לבעל דין המבקש לשוב ולהתדיין בשאלה עובדתית מסוימת שכבר נדונה בין בעלי הדין בהתדיינות קודמת. דרוש שיתקיימו ארבעה תנאים: הפלוגתא היא אותה פלוגתא על רכיביה העובדתיים והמשפטיים; קוים דיון באותה פלוגתא בין אותם צדדים ולצד המושתק היה יומו בבית המשפט; ההתדיינות הסתיימה בהכרעה מפורשת או מכללא של בית משפט באותה פלוגתא בקביעת ממצא פוזיטיבי להבדיל ממצא של העדר הוכחה; ההכרעה הייתה חיונית לצורך פסק הדין שניתן בתובענה הראשונה. התנאים כולם התקיימו במקרה זה. אף שמדובר באולם אחר במבנה, מדובר באותה סוגיה באותן עובדות, אותה מערכת הסכמית ובאותם צדדים. לתובעת ניתנה מלוא ההזדמנות לפרוש טענותיה וראיותיה. לא רק זאת, הדברים נעשו מתוך מודעות של שני הצדדים לקיומו של תיק זה, שהתנהל במקביל. התובעת אף ביקשה להעמיד ניהול התיק כאן עד להחלטת הש' אניסמן-עמית, שכן ברור היה שיש בכך כדי להשפיע על ניהול תיק זה, המתנהל בין אותם צדדים לגבי חנות אחרת במבנה (פרוטוקול והחלטה מיום 4/9/07). העובדה שמדובר בחנות אחרת היא, כשלעצמה, איננה מונעת קיומו של השתק פלוגתא. מדובר בסוגיה כללית שהוכרעה בין אותם צדדים, ואינה תלויה באולם כזה או אחר. אכן אין מדובר באותו חוב עצמו. החוב כאן מתייחס לאולם אחר ובחלקו, לתקופה אחרת, אך לא ניתן כל הסבר ענייני מדוע יש להבדלים הללו, מבחינה משפטית, השפעה כלשהי על השאלות הספציפיות שהוכרעו בדבר מעמדה של התובעת כחברת ניהול לנוכח המערכת ההסכמית, הסכם הפשרה או החלטת האסיפה הכללית. הסבר כזה אין בנמצא. בטענות שפסק הדין של בית משפט השלום אינו תקדים מחייב בתיק אחר של בימ"ש שלום, או כי פסק דין אזרחי אחד אינו מהווה ראיה בהליך אזרחי אחר, אין ממש. מדובר בהכרעה עובדתית-משפטית ספציפית לעניין שלפנינו, המהווה כאמור, השתק פלוגתא. יחד עם זאת, אין מקום לדחיית התביעה כמבוקש בבש"א 2228/08, בטענה של השתק עילה. לעניין זה, השוני בנכס אליו מתייחסת התביעה רלבנטי. מדובר בעילת תביעה נפרדת, המתייחסת לאולם נפרד. אולם, השתק הפלוגתא קיים, כאמור, על אף שמדובר בשני אולמות שונים לנוכח הזהות בשאלות שעמדו לדיון, בתשתית העובדתית הרלבנטית, זהות הצדדים ושאר העניינים כמפורט. לאור כל האמור, אני מתירה תיקון כתב התביעה על דרך של הוספת עילה נוספת של עשיית עושר ולא במשפט ולעניין זה בלבד. אני מתירה גם הגשת ראיות לעניין העילה הנוספת ולעניין זה בלבד. לפיכך, בש"א 1735/08 מתייתרת (ואין צורך בהגשת בקשה חדשה). נדרש גם תיקון כתב התביעה על מנת שיכלול גם את תקופות נוספות שלאחר הגשת כתב התביעה ועד לבקשה לתיקון. בעניין זה, לאור השלב שבו מבוקשת הבקשה (לאחר שהוגשו תצהירי עדות ראשית) והתמשכות ההליכים עד כה, לרבות מחיקת ההודעה לצדדים השלישיים והאפשרות שתביעה בגין תקופה נוספת, תגרור שוב הודעות לצדדים שלישיים שרלבנטיים לאותה תקופה - אינני מתירה תיקון כתב התביעה. אין בכך כדי לגרוע מזכותה של התובעת לתבוע זכויותיה לתקופה שאיננה כלולה בכתב התביעה המתוקן, בכפוף לכל דין. יש, עם זאת, לקוות שהצדדים, למרות התנהלותם עד כה, ישכילו, לכל הפחות, לכלכל צעדיהם בהתאם, ללא צורך בתביעות נוספות, עבור כל תקופה ותקופה מעתה וכל עוד הצדדים יוותרו בעלי הזכויות בבניין. לאור האמור הנני מורה כדלקמן: התובעת תגיש כתב תביעה מתוקן בהתאם להחלטה, ובהתאם לה בלבד, בתוך 30 ימים מהיום, בצירוף הראיות הרלבנטיות לעניין התיקון בלבד. כתב הגנה מתוקן בצירוף ראיות נוספות לעניין התיקון בלבד יוגשו בתוך 30 ימים. בשל שינוי אופי התביעה ושלב התיקון, לאחר שהוגשו ראיות הנתבעת והתיק עמד בפני קביעה להוכחות, אני מחייבת את התובעת בתשלום הוצאות הנתבעת בסך 3,500 ₪ בתוספת מע"מ. יש לציין כי מטעם לא ברור, הגישה התובעת כתב תביעה מתוקן כבר ביום 3/7/08 ובטרם ניתנה החלטה בבקשות שבכותרת. בהחלטה מיום 13/8/08 הובהר כי יש לראות כאילו לא הוגש. משום מה, למרות ההחלטה, הגישה הנתבעת תשובה מיום 12/10/08 לכתב התביעה המתוקן. מכל מקום, על הצדדים להגיש כתב תביעה מתוקן וכתב הגנה מתוקן, בהתאם להחלטה זו. נקבע לדיון טרם הוכחות, בנוכחות המצהירים המרכזיים, ליום 26/11/09 בשעה 11:30. ניתן היום כ"ד בתמוז, תשס"ט (16 ביולי 2009) בלשכתי המזכירות תעביר העתקים לצדדים יעל בלכר, שופטת דמי ניהולצוויםצו עשה