נושא ערעור זה הוא חישוב תגמול טיפול רפואי על פי תקנה 14 א לתקנות הנכים (טיפול רפואי) התשי"ד-1954 (להלן: "התקנות") על סעיפיה הקטנים. להבהרת התמונה נביא את החקיקה הרלוונטית. סעיף 43 (א) לחוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט - 1959 קובע: "כל נכה יקבל על חשבון המדינה, בתנאים שייקבעו בתקנות, טיפול במחלה שחלה בה או בחבלה שנחבל או במחלה שהחמירה בתקופת שירותו עקב שירותו בכל עת שיתגלה צורך בטיפול כאמור." תקנה 14 לתקנות קובעת את העיקרון לקבלת תגמול טיפול רפואי (להלן: "תט"ר") כדלקמן: "נכה שנתמלאו בו התנאים שלהלן יהיה זכאי לכל יום של ביטול לתגמול יומי עבור טיפול רפואי כאמור בתקנה 14א: (1) הוא מובטל יום ביטול אחד, מלא או חלקי; (2) הוכיח, להנחת דעתו של קצין התגמולים, כי בעד אותו יום הביטול לא קיבל שכר או פיצוי עבור אבטלה ממקום עבודתו או ממקור אחר; (3) אם הוא נכה שעבודתו הרגילה היא בתעסוקה עצמית, הוכיח, להנחת דעתו של קצין התגמולים, כי ביום הביטול לא הפיק מעסקו העצמאי הכנסה העולה כדי החלק השלושים של הכנסתו הרגילה." תקנה 14א קובעת את "התגמול לנכה המובטל מעבודה באופן מלא" תוך התייחסות לסוגי נכים שונים: נכה שעובד "עבודה רגילה" ("עבודה או התעסקות עצמאית של נכה המשמשת לו כרגיל מקור להפקת הכנסה עיקרית למחייתו ולמחיית בני משפחתו", ראו הגדרה בתקנה 1 לתקנות, להלן: "תקנת ההגדרות") - שמשמעו מי שעבד טרם הזדקקותו לתט"ר, אולם לא היה נכה טרם הזדקקותו לתט"ר. מתאים למשל לחייל בשרות מילואים שעבד לפני שרות המילואים ונפצע במהלכו, יקבל תשלום על פי תקנה 14 א (א) (2) (להלן: "תקנה 2"). הסכום אשר ישולם הוא על פי "הכנסתו הרגילה", היינו על פי הכנסתו לפני ההזדקקות לתט"ר. לגבי שכיר ההכנסה תחושב לפי שלושת החודשים שקדמו להזדקקות לתט"ר ולגבי עצמאי החלק ה-12 של הכנסתו השנתית בכפוף לתקרה. נכה שעובד "עבודה שאינה רגילה", כלומר נכה שלא עבד לפני היותו נכה. מתאים למשל לחייל משוחרר משרות חובה או חייל מילואים, אשר לא עבד לפני שירות המילואים בו נפצע, יקבל תשלום על פי תקנה 14 א (א) (1) (להלן: "תקנה 1"). הסכום אשר משולם הוא כ-4,500 ₪ לנכה ללא ילדים או 6,000 ₪ לנכה עם ילדים, ולא ישולם לו תגמול בסיסי. "נכה משוקם" ("נכה שהיה בטיפול רפואי ובתוך הטיפול הרפואי סודר או הסתדר בכוחות עצמו בעבודה רגילה ועסק בה במשך שלושה חדשים לפחות לפני הזדקקותו לתגמולים לפי תקנה 14", ראו הגדרה בתקנת ההגדרות). מדובר במי שעבד והיה מוכר כנכה צה"ל טרם הזדקקותו לתט"ר והוא אמור לקבל את הכנסתו הרגילה בתוספת תגמול חודשי וזאת על פי תקנה 14 א (א) (3). ונכה עצמאי, כמפורט בתקנה 14 א (א) (5) אשר מסדירה את התשלום השוטף לעצמאי ומאפשרת תשלום הפרשים לעצמאי עם פחתה הכנסתו הרגילה. חישוב התגמול לנכה שלא עובד עבודה רגילה נקבע בתקנה 1 כדלקמן: "לגבי נכה שבתכוף לפני הזדקקותו לתגמולים לפי תקנה 14 לא עבד עבודה רגילה, ל-102.2% מהדרגה הקובעת ואם הנכה הוא אב לילד - ל-132.4% מהדרגה הקובעת; לנכה הזכאי לתגמול לפי פסקה זו לא השתלם התגמול החודשי המגיע לו על פי החוק." חישוב התגמול לנכה שעובד ב"עבודה רגילה" נקבע בתקנה 2 כדלקמן: "לגבי נכה שבתכוף לפני הזדקקותו לתגמולים לפי תקנה 14 עבד עבודה רגילה - לסכום הכנסתו הרגילה, אולם לא יפחת מהסכום שנקבע בפסקה (1), ולא יעלה על סכום השווה למכסימום התגמול הקבוע בפרק ו'4 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשכ"ח-1968; לנכה הזכאי לתגמול לפי פסקה זו לא ישתלם התגמול החודשי המגיע לו על פי החוק." חישוב התגמול לנכה שהוא "נכה משוקם" נקבע בתקנה 3 כדלקמן: "לגבי נכה שבתכוף לפני הזדקקותו לתגמולים לפי תקנה 14 היה נכה משוקם - לסכום המצטרף מהכנסתו הרגילה ומתגמולו החודשי המגיע לו לפי החוק; אולם, לא יפחת מהסכום שנקבע בפסקה (1), ולא יעלה על סכום השווה למכסימום התגמול הקבוע בפרק ו'4 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשכ"ח-1968." חישוב התגמול לנכה שהוא נכה עצמאי נקבע בתקנה 5 כדלקמן: "לגבי נכה שבתכוף לפני הזדקקותו לתגמולים לפי תקנה 14 היה נכה שעבודתו הרגילה היא בתעסוקה עצמית - לשיעור התגמול האמור בפסקה (1); אולם, אם עקב הטיפול הרפואי פחתה הכנסתו הרגילה - לסכום שהוא ההפרש בין הכנסתו החיובית לבין הכנסתו הרגילה; לעניין תקנה זו לא יובא בחישוב ההכנסה הרגילה, סכום העולה על הסכום השווה למכסימום התגמול הקבוע בפרק ו'4 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשכ"ח-1968." נציין שתקנה 14א(א)(4) בוטלה בתיקון משנת 2008 ונושא תגמול לנכה המובטל מעבודה באופן חלקי נקבע כיום בתקנה 14ג. המחלוקת המערער הוא נכה צה"ל המוכר כיום בדרגת נכות של 96% ועבד שנים רבות כעורך דין עצמאי. הכנסותיו במשך השנים כללו תגמול וזכויות בהתאם לדרגת הנכות כנכה צה"ל והכנסתו מעבודה. אין מחלוקת בין הצדדים כי למערער מגיע תט"ר והמשיב משלם למערער תט"ר מאז יום 1.9.05. המערער טוען כי על פי התקנות תשלום תט"ר לעצמאי יהיה הסכום הקבוע בתקנה 1 בתוספת התגמול הבסיסי בהתאם לגובה הנכות על פי סעיף 5 לחוק הנכים (תגמולים ושיקום) התשי"א-1959 (להלן: "החוק" ולהלן: "התגמול הבסיסי"). עוד הוא טוען כי בסוף שנת כספים, ככל שחלה הפחתה בהכנסות הנכה לעיסוקו בהשוואה להכנסות שהיו ערב הזדקקותו לתט"ר, ישולמו לו הפרשים. המערער מבקש כי הליך זה יתייחס אך ורק לאופן תשלום התט"ר מאז אושר למערער תט"ר מלא בספטמבר 2005 ואילך. המערער טוען כי משאין חולק על היותו נכה משוקם, אשר ערב הזדקקותו לתט"ר עבד כעצמאי, יש להחיל בעניינו את תקנה 3 ולשלם לו את התגמול הבסיסי בתוספת התשלום על פי תקנה 5. המערער מפרש את תקנה 5 כתקנה שמסדירה את התשלום השוטף לעצמאי ומוסיפה על האמור בתקנה 3. אשר להפניה בתקנה 5 לתקנה 1 טוען המערער כי ההפניה היא לשיעור התגמול בלבד וכי ההוראות האחרות המצוינות בתקנה 1, למשל כי הזכאי לתגמול לפי תקנה 1 לא יקבל גם את התגמול החודשי המגיע לו על פי החוק אינן יכולות להיות רלוונטיות שכן הן מתייחסות לנכה שלא עבד עבודה רגילה לפני הזדקקותו לתט"ר בעוד שאין חולק כי המערער הוא נכה משוקם שעבד עבודה רגילה לפני הזדקקותו לתט"ר. המערער טוען כי בדיקת ההיסטוריה החקיקתית מוכיחה שעמדתו לפיה יש לשלם לו את ההפרשים בנוסף לתגמול הבסיסי עולה מן ההיסטוריה החקיקתית דהיינו מן הנוסח הקודם לתקנה 5 והתיקון לתקנה. המערער טען כי הכנסה רגילה של עצמאי נקבעת רק בסוף שנת המס ולכן ערב התיקון של התקנה בשנת 1994 לא ניתן היה לשלם תשלום שוטף כלשהו, למשל לנכה עצמאי אשר היה מובטל מעבודתו עקב טיפול רפואי בחודשים ינואר עד מרץ. לטענת המערער תיקון התקנה בשנת 1994 בא להיטיב עם הנכים העצמאיים ולא להחמיר איתם ומן העובדה שתקנה 5 המקורית לא הפנתה לתקנה 1 הרי שהתיקון בא רק על מנת לתקן עיוות אשר עיכב תשלום לנכה עצמאי בתט"ר מלא לפי הכנסה רגילה בנוסף לתגמול המתחייב לפי תקנה 3. המערער גם טוען כי הוראת אגף השיקום 43.05 מסדירה "תשלום תגמול לפי תקנות טיפול רפואי ותנאים סוציאליים נלווים" (להלן: "ההוראה"), כאשר סעיף 38 להוראה קובע באשר ל"זכאי עצמאי המובטל ביטול מלא": "לזכאי כאמור יאושר תשלום 14 א (א) (1) בנוסף לתגמולו האישי". המערער טוען בנוסף שככל שהוראה זו אינה משקפת לדעת המשיב את האמור בתקנות הרי שהוא לא תיקן את התקנה בתיקון שנעשה בשנת 2008. ובנוסף טוען המערער כי במסגרת דיון שהתקיים בבית המשפט העליון ברע"א 10081/06 קצין התגמולים נ' יוסף מנחם ציינה ב"כ המשיב לפרוטוקול: "... קצין התגמולים אומר שכאשר מדובר בנכה שלא מסוגל לתפקד באופן מלא הוא יקבל תגמול בסיסי ועוד סכום כספי קבוע שאינו תלוי בהכנסתו לפי סעיף 1.". המערער מפנה לפסק הדין בערעור נכים (חיפה) 308/01 עו"ד ויקטור מזרחי נ' קצין התגמולים בו נדונה שאלת תשלום הפרשים לנכה בגין תקופה בה היה מאושפז ושולם לו תט"ר מלא. בפסק הדין מצוטט מכתב עוזר בכיר לתגמולי נכים ותשלומים אל הנכה כדלקמן: "על פי הנתונים במחשב, שולמו לך תקנות טיפול רפואי..., לפי סך של 5,205 ₪ ובנוסף תגמוליך האישיים". לטענת המערער יש בכך הודאה כי נכה עצמאי בתט"ר מלא מקבל תשלום על פי תקנה 1 בנוסף לתגמולים האישיים. המערער ביקש והמשיב הגיש תלושי תגמול שונים של נכים שונים. המערער טוען כי כל התלושים אשר צורפו על ידי המשיב, אין בהם כדי לתמוך בטענתו של המשיב כי מאז ומתמיד שילם תט"ר לעצמאים כפי ששילם למערער משום שכל התלושים מתייחסים לתקופה שמדצמבר 07' ואילך תקופה שבה כיהן מר שי בכר מספר חודשים בתפקידו כאשר גילה טעות לכאורה בהוראת אגף השיקום ופעל בהתאם. המערער טוען כי עמדת המשיב אינה עולה בקנה אחד עם מטרת החוק והתקנות שהיא להעמיד את הנכה במקום בו היה ערב הזדקקותו לתט"ר בכל הנוגע להכנסותיו וכי היא יוצרת אפליה בין שכיר לעצמאי ומביאה לתוצאה בלתי סבירה הן משום שככל שהנכה במצב קשה יותר הסיוע שיקבל עם יציאתו לטיפול רפואי עקב נכותו המוכרת יהיה קטן יותר והן משום שמצבו של נכה עצמאי המובטל חלקית מהעבודה טוב משל נכה עצמאי המובטל ביטול מלא מהעבודה. המשיב טוען כי יש להחיל בעניינו של המערער אך ורק את התשלום על פי תקנה 5, באשר היא תקנה ספציפית לנכים עצמאיים. לפי תקנה זו, בשלב הראשון מקבל הנכה כמקדמה את התגמול הקבוע בתקנה 1, אשר לפי פרשנות המשיב הוא תגמול תט"ר ללא תגמול חודשי בסיסי. בהמשך, לאחר תשלום המקדמה, אם עקב הטיפול הרפואי פחתה הכנסתו הרגילה של הנכה, הוא יהיה זכאי לסכום, שהוא ההפרש בין הכנסתו דהיום לבין הכנסתו הרגילה, בניכוי התט"ר שקיבל כמקדמה. המשיב טוען כי מלשון התקנה עולה ברורות כי המערער לא זכאי גם לתגמול הקבוע בתקנה 1 וגם להפרש בין ההכנסות. לטענת המשיב אם ההפרש בין ההכנסות עולה על התגמול הקבוע בתקנה 1 יקבל המערער רק את הסכום הזה. המשיב, באמצעות העד שי בכר, הסביר כי התקנה החלה על המערער היא תקנה 5 אשר מפנה לשלב ביניים לתקנה 1 ולאחר מכן הוא חוזר לתקנה 5 כאשר מובאות השומות לעריכת החשבון הסופי. המשיב מפנה לעניין זה לסעיף 40 לנוהל: "זכאי כאמור לעיל, שפחתה הכנסתו השנתית, מעבר לתשלום שקיבל על פי סעיף 14 א (א) (1) והמבקש לקבל השלמת תשלום תט"ר, לפי תקנה 14 א (א) (5) (תשלום הגבוה מהתשלום שקיבל לפי תקנה 14 א (א) (1)) יפנה לאחר תום שנת המס עבורה קיבל את תשלום התט"ר...". המשיב טוען עוד כי במקרה זה שולם למערער התט"ר לפי תקנה 1 ומאחר והמערער לא פנה בבקשה להשלמת הפרשים על הכנסתו הרגילה ולא הגיש דו"ח שומה בעניין לא שולמו לו הפרשים. רק בהמשך הגיש המערער דו"ח שומה אולם בשל העובדה שלשיטת המשיב טרם קבלת התט"ר לא הייתה למערער הכנסה כלשהי - לא שולמו לו הפרשים (ראו החלטת המשיב מיום 12.10.08 נשוא הערעור שהגיש המערער ו"ע 1394/08). אשר לטענת המערער כי תקנה 5 מזכה אותו בסכום הקבוע בתקנה 1 ללא התייחסות לסיפא לתקנה 1 עונה המשיב כי תקנה 5 מנוסחת כך שכתוב בה "...לשיעור התגמול האמור בפיסקה 1", דהיינו לשיטת המשיב המילה שיעור התגמול מצביעה על כך כי יש לקבל את השיעור הקבוע בתקנה כולה דהיינו תט"ר ללא תגמול בסיסי. ב"כ המשיב גם טוענת כי אין לקבל את טענת המערער כי תקנה 5 מוסיפה על האמור בתקנה 3 בכך שהיא מאפשרת תשלום הפרשים לעצמאי עם פחתה הכנסתו הרגילה הן משום שמדובר בהרחבת חזית אסורה והן משום שאין בה ממש כיוון שתקנה 5 עומדת בזכות עצמה ואיננה מתלבשת על תקנה 3 ובעניין שבפנינו תקנה 5 היא התקנה המתאימה שכן היא דנה מפורשות בעצמאים. אשר לטרונייתו של המערער כי כל תלושי התגמול שהוגשו על ידי המשיב מתייחסים לתקופה שמדצמבר 07' ואילך הרי שב"כ המשיב מציינת כי צורפו גם תלושים המתייחסים לשנים קודמות כמו מסמך 19 המתייחס לשנת 04' ומסמך 22 המתייחס לשנת 06'. עוד טוענת ב"כ המשיב כי גם פסק הדין לעניין עורך דין מזרחי וגם פסק הדין בעניין יוסף מנחם קבע שלנכה עצמאי מתאימה תקנה 5. יש לציין כי המערער העיד בעצמו ואילו המשיב העיד את מר שי בכר, שהוא ראש תחום תגמולי נכים ותשלומים באגף השיקום. דיון והכרעה המערער התגייס לצה"ל בשנת 1969 והתנדב לשרת בנחל מוצנח. במלחמת יום הכיפורים נפצע מהתפוצצות מטען חומר נפץ מצרי. מהפיצוץ איבד את רגלו הימנית מתחת לברך, קרסול רגל שמאל רוסק, שמיעתו וראייתו נפגעו והוא סבל מפגיעות חמורות באזורים שונים. נכון להיום, נכותו המוכרת היא בשיעור 96%. המערער השלים את לימודיו ואף הקים משפחה ועבד כעורך דין. משנת 2000 עד 2002 חלה החמרה במצב רגלו השמאלית ועל פי תצהירו תפקוד רגלו השמאלית נופל כיום מתפקוד רגלו הימנית הקטועה והוא צמוד לכסא גלגלים ונזקק לסיוע צמוד של אנשים אחרים. בשנת 2002 אושרה למערער על ידי ועדת תעסוקה עבודה של 4 שעות ביום, ובתאריך 1.9.05 אושר על ידי הרופא המחוזי כי הוא חסר יכולת לעבוד כלל. המערער ביקש תשלום תט"ר, כאשר לטענתו תשלום התט"ר צריך להיות משולם לו מכח תקנה 3, משום היותו עו"ד עצמאי משוקם ולכן הוא זכאי לסכום המצטבר המורכב מהתט"ר בסך 4,564 ₪ בנוסף לתגמול הרגיל בסך 3,358 ₪. המערער קיבל רק את התגמולים בסך 3,358 ₪ ותט"ר בסך 1,206 ₪ לפיכך טוען המערער כי המשיב היה צריך לשלם לו סכום נוסף של 3,500 ₪ בכל חודש החל מספטמבר 2005. נראה כי השאלה העיקרית העומדת במחלוקת בין הצדדים היא האם יש להחיל על המערער את תקנה 3 כטענת המערער, משום שהוא "נכה משוקם" ואז הוא זכאי לתגמול הבסיסי ולהכנסתו הרגילה או שיש להחיל עליו את תקנה 5, כטענת המשיב, משום שהוא מוגדר גם כ"נכה עצמאי". לטעמי, בנושא זה יש ללכת ככל הניתן לטובת הנכים ולפרש את התקנות והחקיקה המיטיבה באופן המקנה למי שנפצע בנסיבות קשות כמו המערער את המירב הניתן על פי חוק. לעניין זה נזכיר כי תכליתם של חוקי הנכים היא הסדרת פיצויַם של נכי צה"ל, מתן הטבה ותגמול לנכים, לנוכח שרותם. כפי שנפסק לא אחת:   "אשר לחוקי הנכים - ובהם חוק התגמולים - גישת בית-המשפט היא, מאז-ומקדם, כי יש לפרשם ברוחב-לב ולא ביד קמוצה, מתוך רצון להיטיב עם הנכה ושלא להקפיד עימו. חוקים אלה ייעודם הוא להיטיב עם הנכה - בענייננו: עם נכי צה"ל - להיטיב ולגמול טוב למי ששירתו את המדינה ונפגעו בעת שירותם ובקשר עם שירותם, ועל דרך זה יפורשו ויוחֲלו". (דנ"א 5343/00 קצין התגמולים נ' אביאן, פ"ד נו(5) 732, 743 (2006). השוו: ע"א 192/85 קצין התגמולים נ' הכט, פ"ד מד(3) 646, 655 (1990)). אין ספק שהמערער הוא גם "נכה עצמאי" וגם "נכה משוקם" ואין כל סיבה להעדיף את התקנה הקובעת את מעמדו כנכה עצמאי על פני זו הקובעת את מעמדו כנכה משוקם, מה גם שעל פי פרשנות המשיב יש בקביעת מעמדו כעצמאי כדי להוריד מסך התגמולים המגיע לו. צודק המערער בפרשנותו כי הוא בראש ובראשונה נכה משוקם העובד כעצמאי. כנכה משוקם, אשר על פי נוסח התקנות יכול שיהיה גם שכיר וגם עצמאי (ראו ההגדרה בתקנת ההגדרות, כפי שהובאה לעיל), מגיעים לו שני תגמולים הן הכנסתו הרגילה והן התגמול החודשי. אין בסיס בלשון התקנות לטענת המשיב כי "נכה משוקם" יכול להיות שכיר בלבד. על פי ההגדרה בתקנות "נכה משוקם" הוא "נכה שהיה בטיפול רפואי ובתוך הטיפול הרפואי סודר או הסתדר בכוחות עצמו בעבודה רגילה ועסק בה במשך שלושה חודשים לפחות..." והגדרת "עבודה רגילה" היא: "עבודה או התעסקות עצמאית של נכה המשמשת לו כרגיל מקור להפקת הכנסה עיקרית למחייתו....". מכאן עולה כי הנכה המשוקם יכול שיעבוד ב"עבודה רגילה", שמשמעה או עבודה כשכיר או עבודה כעצמאי. לטעמנו, בכך ניתן היה לסיים את ההחלטה. אולם למען הזהירות נוסיף, כי לו נדרשנו לפרש את תקנה 5 לגופה, היינו מקבלים את עמדת המערער כי ההפניה בתקנה 5 לתקנה 1 היא לעניין שיעור התגמול בלבד ולא לעניין כלל התקנה, דהיינו אין הפנייה לחלק הקובע כי אין לתת לנכה את התגמול השוטף. סיוע ניתן לראות בהסטוריה החקיקתית של התקנה אשר בנוסחה הקודם, עד לשנת 1994, נקבע כך: "(5) לגבי נכה שבתכוף לפני הזדקקותו לתגמולים לפי תקנה 14 היה נכה שעבודתו הרגילה היא בתעסוקה עצמית - לסכום הכנסתו הרגילה; אולם אם עקב הטיפול הרפואי פחתה הכנסתו הרגילה - לסכום שהוא ההפרש בין הכנסתו לבין הכנסתו הרגילה; לעניין תקנה זו לא יובא בחישוב ההכנסה הרגילה, סכום העולה על הסכום השווה למכסימום התגמול הקבוע בפרק ו-4 לחוק הביטו הלאומי [נוסח משולב], תשכ"ח-1968". אין בנוסח זה כל הפניה לתקנה 1 וההפניה לתקנה 1 הוספה בשנת 1994 רק על מנת ליצור אפשרות לשלם לעצמאי, אשר נזקק לתט"ר בתחילת שנת המס, כאשר אין אפשרות לבחון את הכנסתו בפועל ושיעור התגמול הקבוע בתקנה 1 מהווה מקדמה על חשבון הכנסתו בפועל. יתר על כן, הפרשנות הזו של המערער עולה בקנה אחד עם קביעת נוהלי אגף השיקום, כפי שהוכיח המערער והמשיב אינו מכחיש זאת. ראו נוסח סעיף 38 להוראה הקובע כי לזכאי עצמאי המובטל באופן מלא ישולמו שני התשלומים: התגמול החודשי והכנסתו החודשית. טענת המשיב כי מדובר בטעות סופר וכי נוסח התקנות גובר על טעות הסופר, אינה מתקבלת על דעתנו, משום שכאמור לטעמנו נוסח התקנה ברור והוא מפנה ל"שיעור" בלבד. צודק המערער בטענתו הנוספת כי פרשנות המשיב תיצור הפלייה בין "נכה משוקם" עצמאי ל"נכה משוקם" שכיר, משום שהחלת תקנה 3 על שכיר בלבד תגרום לכך ששכיר ייהנה מכך שרמת הכנסותיו תשמרנה ברמתן כפי שהיו ערב יציאתו לחופשת המחלה ואילו רמת הכנסות העצמאי תרד, דבר שאותו התכוון המחוקק למנוע בתקנה 14. ראו לעניין זה את ההחלטה בוע (ראשל"צ) 184/04 אדרי נ' קצין תגמולים: "תכליתו של התט"ר כעולה מאופן החישוב הקבוע בתקנות, היא להבטיח לנכה שנאלץ להפסיק את עבודתו עקב צורך בטיפול רפואי או עקב מצב רפואי, את רמת הכנסתו הרגילה, שלפני היזדקקותו לתט"ר, בגבולות מינימום ומכסימום שנקבעו בתקנות." מכאן שהערעור של המערער מתקבל במובן זה שאנו מקבלים כי יש להחיל על המערער את תקנה 3 ולתת לו הן את התגמול החודשי והן את הכנסתו החודשית. לא נעלמה מעינינו טענת המשיב (סעיפים 36 עד 37 לסיכומי המשיב) כי על פי התקנות, בין החדשות ובין הישנות, הכנסה רגילה של נכה עצמאי מחושבת לפי החלק השנים עשר מהכנסתו השנתית האחרונה, שלפני חופשת המחלה, כאשר לגבי המערער נקבע בהחלטה נוספת על ידי המשיב כי הכנסתו השנתית האחרונה בשנת 2004 הייתה 0. על החלטה זו הוגש ערעור נוסף (וע 1394/08) אשר אמור להיות נדון בוועדה וכאשר יוכרע ניתן יהיה אכן לדעת האם זכאי המערער לתוספת בגין אותן שנים אם לאו. בשלב זה אנו מוצאים כי על המשיב לשלם למערער על פי המינימום הקבוע בתקנה 1 עד אשר תוכרע הסוגיה של הכנסות המערער בוע 1394/08 ובמידה ובסוף הדרך יוכרע על ידי הוועדה, כי קיים הפרש בין הסכומים לרעת המערער, המערער ישיב למשיב את אשר שילם ביתר. סוף דבר הערעור התקבל במובן זה שהועדה קובעת כי יש להחיל על המערער את תקנה 14א(א)(3) ולשלם לו הן את התגמול החודשי והן את הכנסתו החודשית. בשלב זה, ועד לסיום הדיון בוע 1394/08, הרי לצורך חישוב הכנסתו החודשית של המערער יובא בחשבון הסכום הקבוע בתקנה 14א(א)(1). לאחר קבלת החלטה בוע 1394/08, אשר תקבע מה הייתה הכנסתו החודשית של המערער במועד הרלוונטי, ניתן יהיה להתחשבן עם המערער אשר היה וקיבל תשלומים ביתר יהיה חייב בהחזרתם למשיב בעוד שאם המשיב שלם לו בחסר הרי שיוכל לקבל הפרשים. למען הסר ספק אנו קובעים כי בשלב זה ההכנסה החודשית תשולם למערער החל מחודש מאי 2008 ואילך, באשר זהו המועד בו הגיש המערער לראשונה את ערעורו בפנינו. זכות ערעור לבית משפט מחוזי בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה. אנו פוסקים את הוצאותיו של המערער בסך של 1,500 ₪. ניתנה היום י"ח בסיון, תשס"ט (10 ביוני 2009) בהעדר הצדדים. ד"ר עמנואל כץחבר עינת רביד, שופטתיו"ר הועדה עו"ד שמואל בריצמןחבר צבאנכותנכי צה"לנכה משוקםצה"לעצמאים