רקע כללי בתמצית 1. המבקשים הגישו ביום 18.1.07 תובענה כספית כנגד המשיבים על סך של 167,906 ₪. בכתב התביעה נטען כי בחודש אוגוסט 2002 רכש המבקש רכב מסוג מיצובישי מגנום מחברת כולמוטור בסכום של 157,201 ₪ (להלן: "הרכב"), כי לצורך רכישת הרכב לקחה המבקשת הלוואה בסך כולל של 50,000 ₪. עוד נטען כי הרכב שולם ונרשם על שמו של המבקש (ראה סעיפים 7-9 לכתב התביעה). 2. המשיבים הגישו כתב הגנתם כבר ביום 13.3.07 בגדרו הכחישו את טענות המבקשים. 3. בהתאם להחלטתי מיום 24.12.07 הגישו הצדדים תצהירי עדות ראשית. המבקש, בעל מניות ומנהל במבקשת, הגיש תצהיר מיום 24.2.08. בתצהירו זה טען המבקש בין היתר כי עם הקמת המבקשת "הורה לי המנוח לרכוש מכספי התובעת רכב שישמש לצורכי עבודה" כי בחודש אוגוסט 2002 "רכשתי רכב מסוג מיצובישי ... מחברת כולמוטור בסכום כולל של 157,201 ₪ ... כמקדמה לרכישת הרכב שילמתי סך של 100,000 ₪ את יתרת התשלום לצורך רכישת הרכב התחייבה התובעת בהלוואה לחברת כולמוטור בסך כולל של 50,000 ₪..." (ר' סעיפים 7-10 לתצהיר). 4. עוד יצויין כי בתיק בית המשפט מצוי תצהיר גילוי מסמכים של המבקש, מנהלה של המבקשת, מיום 14.10.07 בו הוא מצהיר כי בחזקתו ובשליטתו מצויים בקשר לתיק אזרחי 231/07 המסמכים הבאים הנוגעים לעניינים השנויים במחלוקת במשפט זה: א. כתב תביעה על כל נספחיו. ב. התכתבויות בין עוה"ד ללקוח-חסוי. 5. בישיבת קדם המשפט מיום 22.6.08 הוריתי לב"כ המבקשים, בין היתר לדאוג כי לבית המשפט יוגשו ספחי שיקים ושיקים מקוריים. 6. שמיעת הראיות בתיק התקיימה ביום 29.3.09, ב"כ המבקשים ציינה בפתח הדיון כי רק ביום חמישי החולף קיבלה מסמכים ואת השיקים מבנק איגוד לרבות ספחים של שיקים שצורפו כנספח ב' לתצהיר התובע. 7. עם גמר שמיעת הראיות ניתן על ידי צו להגשת סיכומים בכתב. 8. ביום 2.4.09 הגישה ב"כ המבקשים בקשה ליתן להם רשות להוספת ראיות חדשות מטעמם, חשבונית מס ושתי קבלות בגין רכישת הרכב מיום 20.8.02. (המסמכים צורפו כנספח א' לבקשה.). 9. בהתאם להחלטתי מיום 7.4.09 הגישו המשיבים ביום 22.4.09 תגובתם לבקשה, המבקשים השיבו לתגובה זו ביום 5.5.09. 10. המבקשים בבקשתם מציינים כי המדובר בראיות ישירות וניצחות שהשפעתן על התיק מכרעת. לדבריהם במועד שמיעת הראיות נשאל המבקש על ידי בית המשפט ואף נחקר באשר לפרטי רכישת הרכב כאשר לתצהירו צורפה כרטסת של הנהלת חשבונות של התובעת לפיה הרכב נרכש מכספי המבקשת ונרשם על שם המבקש. לדברי המבקשים במועד הדיון לא עמדו לרשותם חשבונית נספח א' אלא כרטסת הנהלת חשבונות ו "לאחר מועד ההוכחות הנ"ל ולאחר שהתובעים המשיכו כל העת לבקש את המסמכים מידי משטרת ישראל, נעשתה מחשב מחודשת ועלה רעיון לפיו ניתן יהיה אולי לאתר חומר חשבונאי אצל החברה שמכרה את הרכב, "ולפיכך פנתה אשת המבקש לקבל חשבונית מס מחברת כולמוטור אשר ממנה נרכש הרכב ולאחר מכן פנתה ישירות לסניף הראשי בראש העין שם הצליחו לשחזר את העתק החשבונית (ר' סעיפים 4-8 לבקשה). לדברי המבקשים מדובר בראיה חדשה המוגשת עם קבלתה אצל המבקשים רק כעת חרף מאמצי המבקשת בעניין זה עובר לשמיעת הראיות, אין המדובר בראיה מורכבת ומסובכת ויש בקבלתה כדי לשפוך אור על התנהלות המנוח ולהביא לחשיפת האמת ועשיית הצדק. 11. המשיבים התנגדו לבקשה. לדבריהם לאחר שבית המשפט התבטא במפורש בעניין חסרונם של ראיות התומכות בטיעוני המבקשים ושאל את ב"כ המשיבה מדוע לא צרפה חשבונית בגין רכישת הרכב, הבינו המבקשים כי הם במצוקה ראייתית, והגישו בקשתם זו אשר מהווה נסיון למקצה שיפורים. עוד טוען ב"כ המשיבים כי המבקשים חטאו בכך שהגישו את המסמכים הלכה למעשה וגרמו שבית המשפט יעיין בהם והם היו חייבים לקבל את רשותו של בית המשפט קודם לכן ובכך עשו שימוש לרעה בהליך משפטי ורמסו את כללי הפרוצדורה. עוד טוענים המשיבים כי המסמכים שצרופם מתבקש אינם מופיעים בתצהיר גילוי המסמכים אשר הוגש על ידי המבקש ומכוח הוראת תקנה 114 א' לתקסד"א אין להתיר להם את הגשת המסמכים. לא ניתן להגיש את החשבוניות באמצעות תצהירה של אשת המבקש אשר אינה בעלת דין ואין לה קשר עם המסמכים שהופקו עבור המבקשים. המדובר גם במסמך של חברת כולמוטור אשר יש להציגו באמצעות נציג החברה. לדברי ב"כ המשיבים הגשת הבקשה הינה מעשה חסר תום לב ועל המבקשים לשכנע את בית המשפט כי לא יכלו להשיג את הראיות טרם מועד הדיון ואין מקום להתיר להם לעשות כן לאחר שהסתיימו הראיות (ר' סעיפים 27-34). דיון והכרעה בקשת המבקשים לצירוף המסמכים הוגשה באיחור ניכר ובלא כל הצדקה. ישיבת 29.3.09 זכורה לי היטב והיה זה בית המשפט אשר הסב תשומת לב ב"כ המבקשים לחוסר במסמכים חיוניים. וכבר באותה ישיבה יצאה המצהירה בכדי ליצור קשר טלפוני לצורך השגת החשבונית והדבר נאמר לבית המשפט בריש גלי. ראוי להדגיש כי בתיק זה יש לנקוט במשנה זהירות מאחר והנתבע מר יגאל צאנו ז"ל אינו בן החיים, ומי שנתבע הינו עזבונו אשתו וילדיו ולפיכך האפשרות לצד שכנגד ליתן גירסה מפי מי שנטל חלק בארועים מוגבלת,אם לא בלתי אפשרית. בהתאם לתקנה 149 (ב) לתקסד"א לא ידון בית המשפט בשום בקשה שבעל דין יכול היה להביאה בקדם משפט, זולת אם ראה לעשות כן מטעמים מיוחדים שירשמו וכשהדבר דרוש למנוע עיוות דין. לא מצאתי בתצהיר שהוגש בתמיכה לבקשה טעמים מיוחדים והסבר מדוע אותם מסמכים שצרופם מתבקש כעת, לאחר גמר שמיעת הראיות ומתן צו להגשת סיכומים, לא אותרו ולא הוגשו יחד עם תצהירי הצד שכנגד. ודוק התביעה הוגשה כבר בחודש ינואר 2007 לפני כשנתיים וחצי והאמור בתצהיר אינו מספק באשר לפעולות שנעשו להשגת אותם מסמכים במהלך אותם שנים. מטעם זה בלבד אין מקום להענות לבקשה. גם אם אבחן את בקשת המבקשים בהתאם לתקנה 158 לתקסד"א, סבורני כי דינה להדחות. תקנה 158 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984, קובעת: "(1). התובע רשאי לפתוח בהרצאת פרשתו ויביא ראיותיו, לרבות ראיות שבכתב, אחריו רשאי הנתבע להרצות את פרשתו ויביא ראיותיו הוא; בית המשפט רשאי, לפי שיקול דעתו, להרשות לתובע להביא ראיות מפריכות;". "אין איפה לדבר על זכותו של בעל דין להביא ראיות מפריכות, הואיל והענין מסור לשיקול דעתו של בית המשפט המקורי והערכאה ערעורית לא תתערב אלא מנימוקים כבדי משקל. המבחן העיקרי הוא נטל ההוכחה. ענין שהתובע נושא בנטל להוכיחו, אין מתירים לו לדחות את הבאת הראיות לגביו באמצעות עדות מפריכה, אלא במקרים יוצאים מן הכלל, כאשר התובע הופתע מטיעונו או מראיותיו של הצד שכנגד". ר' : א. הרנון, "דיני ראיות", תשל"ד א, 130. ע"א 4494/97 סאלח נ' סאלח, דינים עליון, נ"ז 355. 19. בע"א 73/49 ויסרברג נ' מייסדי חדרה, פד"י (ד) 776, 780, נקבע: ".... כלל גדול הוא בדין המתחיל בראיות אומרים לו: גמור והוא חייב למצות את ראיותיו עד תומן (TO EXHAUST HIS EVIDENCE), כלומר: להגישן חבילה אחת תוך פרשת העדויות שלו ואינו רשאי לפלגן ולשייר את מקצתן עד לאחר סיום פרשת יריבו... [וזאת] כאשר בעל הראיות חייב להוכיח את טענתו הוא...". ר' גם: רע"א 3584/09 ש. שרבט נ' מינהל מקרקעי ישראל (1.6.09). הכלל לענין הגשתן של ראיות לבית המשפט הוא, כי בעל דין צריך להגישן ב "חבילה אחת". רק מקום בו מצביע בעל דין על טעמים סבירים והוגנים המצדיקים סטיה מן הכלל הנ"ל, יענה בית המשפט לבקשתו להגיש ראיות נוספות. ר': ע"א 579/90 רוזין נ' בן נון, פד"י מו (3) 738 - 742. רע"א 2137/02 ממן נ' פז חברת נפט, תק - על 2002 (2) 1142. יש לבחון גם האם הצד המבקש את הבאת הראיה הנוספת ידע או היה עליו לדעת על קיומה של ראיה זו, בשלב מוקדם יותר. ר': ע"א 188/89 עזאיזה נ' מ.מ. כפר דבוריה, פד"י מז (1) 661 - 665. כאשר נטל ההוכחה מוטל על התובע, אין מתירין לו לפלג ולשייר את מקצת ראיותיו עד לסיום הבאת הראיות על ידי הנתבע, אלא במקרים יוצאים מן הכלל, כאשר התובע הופתע מטיעונו או מראיותיו של הצד שכנגד. הלכה היא שהבאת עדות הזמה תתאפשר רק כאשר פרשת ההגנה כוללת ראיה שיש בה כדי להפתיע את הצד שכנגד. ר': ע"א 232/77 רוזנברג נ' אברהמוב, פד"י לב (2) 197 שם נפסק: "השאלה היחידה שעמדה איפה לפני השופט המלומד, כאשר נתבקש להתיר הבאת עד הזמה, היתה עם השמעת עדותו של המומחה באה למערער כהפתעה". ר' גם: רע"א 2825/01 כלל חברה לביטוח נ' אולמי נ' מלכה בע"מ, דינים עליון כרך ס' 28, שם ציין בית המשפט, "כי כאשר מדובר בהבאת ראיות מפריכות הדבר מתקשר עם הצגת גרסה בלתי צפויה מטעם הנתבע". ר' גם: ע"א 207/51 אגד נ' ברנדס, פד"י ו (2) 1089 - 1100. כך אף נפסק בבש"א (ירושלים) 195/98 מאטמה נ' אלכסנדר, תק -מח 98 (2) 2022, כי: "אין ממתינים עד להגשת ראיות הנתבע ורואים מה יש באמתחתו ואז מגישים את הראיה הנוספת וקוראים לה ראיה מפריכה. לפיכך, אין כאן שום הפרכה. תקנה 158 (א) הנ"ל, לא נועדה לשפר עמדות לאחר סיום שלב הבאת ראיותיו של התובע". בענייננו גירסת המשיבים היתה ידועה למבקשים מבעוד מועד ועמדתם לא באה בהפתעה למבקשים. כפי שפורט לעיל לא מצאתי טעם של ממש בהסברי המבקשים מדוע פנו לקבלת המסמכים במועד כה מאוחר, מדוע לא הוצגו המסמכים וצורפו לתצהירים מטעמם זה מכבר. אין חולק כי המבקשים ידעו דבר קיומם של מסמכים אלה. יודגש פעם נוספת כי החוסר במסמכים שצירופם כעת מתבקש, הודגש על ידי בית המשפט בפתח הישיבה שנועדה לשמיעת הראיות וכבר במהלכה עשו המבקשים כדי להשיג מסמכים אלו, אשר הפלא ופלא הגיעו לידיהם למחרת מועד שמיעת הראיות (ר' שולי הפקס הנושאים תאריך 30.3.09). גם באספקלריה של הכללים שהוגדרו לעיל לענין הבאת ראיות הזמה, לא מצאתי כי יש מקום להתיר למבקשים לצרף את המסמכים המבוקשים. אין המדובר במסמכים "מיוחדים" אשר המבקשים לא ידעו שמוטב שיצורפו לתצהיריהם בתמיכה לטענותיהם ואין להם להלין אלא על עצמם באם לא טרחו להשיגם מבעוד מועד, ובמידת הצורך אף לבקש צוים מתאימים מבית המשפט ככל שסוכל רצונם זה. המצהירה מטעם המבקשים לא ערכה את המסמכים שצירופם מבוקש וככל שהיה מקום להעתר לבקשה, הרי משמעות הדבר היתה קיום ישיבת הוכחות נוספת וזימונם של העדים המתאימים לצורך הגשת אותם מסמכים. הדברים מקבלים משנה תוקף בשים לב לעובדה כי כל המסמכים הוצאו על שם המבקשת מס' 2, לא מוגדר במסמך הראשון מספר הרכב וסכום החשבונית הינו 185,364 ₪. סבורני כי בנסיבות הענין ולפי שהדיון מיום 29.3.09 חרוט בזכרוני, וכך אף פשר המניע להשגת המסמכים מיד לאחר הדיון ואפילו במהלכו, כי דווקא הענות לבקשה תגרום לעיוות דין ולפגיעה בזכותיותיהם הדיוניות והמהותיות של המשיבים. הלכה היא כי הפעלת זכויות דיוניות על ידי בעל דין צריך שתעשה בתום לב ובדרך מקובלת (ר' בר"ע 305/80 שילה נ' רצקובסקי פד' לה' (3) 449 ; א. גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי" עמ' 6). בנסיבות הענין, בהינתן האמור ובשים לב למועד הגשת הבקשה והרקע להגשתה, סבורני כי היא לוקה בחוסר תום לב. בשולי האמור מצאתי אף פגם בכך שהמבקשים צירפו את הראיות שצירופן מתבקש לבקשה, בטרם זו אושרה. באוופן דומה אף ראו בתי המשפט בצירוף ראיות לסיכומים בטרם ניתנה החלטה המתירה לעשות כן מעשה פסול (ר' י. זוסמן, "סדר הדין האזרחי", מהדורה שביעית, בעמ' 513) בהינתן האמור לא מצאתי להעתר לבקשת המבקשים לצירוף ראיות נוספות מטעמה. בנסיבות הענין אין צו להוצאות ואלה ילקחו בחשבון במסגרת פסק הדין. המזכירות תשלח החלטתי זו לבאי כוח הצדדים בהקדם. ניתנה היום 02 ביוני, 2009 (י' בסיון תשס"ט) בהעדר הצדדים. דורון חסדאי, שופטהוספת ראיותסיכומיםמסמכיםראיות