החלטה זו בקשה לתשלום תכוף. המבקש טוען שנפצע קשה בצואר ובגב ובברכיים כתוצאה מנפילה באוטובוס כאשר אוטובוס אחר פגע בו ביום 29.8.06. לטענת המבקש, פוטר מעבודתו עקב מצבו הרפואי והוא אינו עובד מאז ועד היום, והוא תובע הוצאות רפואיות של 1,500 ₪ לחודש, השתתפות בהוצאות דיור ותשלום חשבונות חודשיים 2,500 ₪ לחודש, הוצאות מחיה ואוכל 1,500 ₪ לחודש (תוקנו ל- 1,000 בסיכומים) והוצאות נסיעה של 500 ₪ לחודש. בסיכומיו טען ב"כ המבקש שיש לצוות על המשיבה להתחייב כיסוי הוצאות השתלים הנדרשים לניתוח שעומד המבקש לעבור. טענה מעין זו לא נכללה בבקשה, אף שקבעתי בהחלטתי מיום 26.8.07, לאחר שהמבקש טען להחמרת מצבו, כי הבקשה תידון כפי שהיא. לפיכך, לא אתייחס לבקשה נוספת זו. התובע טוען שמצבו הרופאי עקב התאונה גרם לכך שהוא לא עובד מאז התאונה. ספק בשלב זה, על פי החומר הרפואי, מה מצבו העכשווי של המבקש ועד כמה הוא נובע מהתאונה. בשלב זה, הספק הזה פועל לטובת המבקש. אני אניח שמצבו הרפואי נובע מהתאונה. ואולם, הטענה לפיה המב קש מצוי באי כושר לא הוכחה ואני דוחה אותה. לבקשה צורפו שלוש תעודות המעידות על אי כושר, שתיהן על ידי ד"ר יורי בבקין. לפיהן, אי הכושר הסתיים ביום 8.10.06, כחודש וחצי לאחר התאונה. מאז לא הוצאו תעודות אי כושר, וד"ר בבקין הרופא המטפל אפילו כתב ביום 28.11.06 "יכול לחזור לעבודה". המבקש צירף מכתב של נוירוכירורג ד"ר ולד מיום 14.6.07 לפיו המבקש מועמד לניתוח (בניגוד לדברי ד"ר בבקין לאחר התייעצות עם מרפאת גב כי המבקש אינו זקוק לניתוח). זהו מכתב לקצין קישור מילואים ולצה"ל, ולפיו המבקש "בלתי כשר לשמ"פ בשנה הקרובה" ונוספה השורה "100% אי כושר". איני מתחשב במכתב זה. המבקש לא היה בבדיקה אצל נוירוכירורג לפני יוני 2007. המכתב מיועד לצה"ל ולא נאמר בו ממתי עד מתי יש אי כושר, ולא ברור מדוע יש צורך באי כושר מלא לעבודה. אמנם, המבקש פוטר מעבודתו עקב מה שנאמר כאישפוזו הממושך, בעיות הריאותיות ואי כשירות רפואית, אבל הדבר היה ב- 1.12.06, מייד לאחר שנקבע על ידי רופא מומחה שהוא יכול לחזור לעבודה, ולאחר שהמבקש כלל לא היה באישפוז ממושך. יתר על כן, המבקש אישר בחקירתו שהוא עוזר לחברו לקבל טלפונים, ולא הכחיש שהציג עצמו כאיש מכירות. לטענתו, לא קיבל שכר עבור עבודתו. אין זה משנה את ההעובדה שהוא מסוגל לעבודה. על פי המסמכים הרפואיים, המבקש, שהוא בן 24, מתהלך בעצמו ללא עזרה, יכול לעבוד בעבודה בישיבה, ואין לו בעיה של ריכוז או בעיה אחרת שתפריע לו לעבודה. על כן, מתחזק הרושם שהמבקש כשיר לעבודה מאז סוף נובמבר 2006. בנסיבות אלה, העובדה שהוא אינו עובד, על פי הראיות שבפני, אינה בגלל התאונה. על פי הדין, אין לקבוע תשלום תכוף למועד שלפני הדרישה, שבמקרה זה כלל לא היתה. אף על פי כן, מבלי לדון בכך שהמבקש לא הוכיח שהוא נושא באיזה שהוא חלק מהוצאות הוריו שאצלם הוא גר, לפי ממוצע שכרו של המבקש ללא דמי הבראה, שהוא השכר שהפסיד שפועל, 6,500 ₪, הפסיד המבקש שכר של 3 חודשים בתקופת אי הכושר שניתנה לו. אף המבקש בעצמו תבע בגין צורכי מחיה, כולל אוכל ודיור, 3,500 ₪ לחודש. לפיכך, בגין הבקשה שהוגשה ב- 1.7.07, אני פוסק לתובע בגין צורכי מחיה סך 10,500 ₪. מסכום זה יש לנכות סך 2,000 ₪ ששולמו. המבקש דרש הוצאות רפואיות בסך 1,500 ₪. לתמיכה בכך הגיש קבלות לכל התקופה שעד הגשת בקשתו בסכום של פחות מ- 2,000 ₪, מהם 1,000 ₪ עבור התיייעצות עם רופא מומחה. הרופא המומחה הוא נוירולוג, והמבקש היה בטיפול נוירולוגי במסגרת קופת החולים. המבקש לא הסביר מדוע יש צורך לפנות לרופא פרטי כאשר המבקש מטופל במסגרת הציבורית ללא תשלום מלבד השתתפות עצמית קטנה. על כן, איני פוסק בשלב זה תשלום עבור ביקור אצל הרופא הפרטי. התובע זכאי להחזר הוצאות בגין השתתפות עצמית ובגין צווארון ותרופות, ולפי הקבלות והערכה של הסכומים שנדרשו שעליהם לא הוגשו קבלות, אני קובע את סכום ההוצאות הרפואיות שיש לכלול בתשלום בתכוף בסך 1,500 ₪ לכל התקופה שעד הגשת הבקשה ביום 1.7.07. התובע תובע עבור נסיעות 500 ₪ לחודש. אכן, התובע זכאי לתשלום עבור נסיעות לפיזיותרפיה ולבדיקות, אך הסכומים שהוצאו על ידו אינם מגיעים לסכומים קרובים לתביעתו. המבקש הציג קבלות בגין 63.10 ₪ בחודש אוגוסט, 318.1 ₪ בחודש ספטמבר, 415.4 ₪ בחודש אוקטובר ו- 54.7 ₪ בחודש נובמבר. סה"כ 851.30 ₪. לאחר מכן אין שום קבלה נוספת, ומן הסתם הנסיעות לטיפולים ולבדיקות הסתיימו. מבין הנסיעות, חלק הם תחת הכותרת "ותיק" שהמבקש הסביר שהוא קוד למתן הנחה לתושב יהודה ושומרון. חלק הם ללא כותרת כזו, ונשאלת השאלה מדוע לא ניתנה ההנחה. יש נסיעה לחיפה, ללא טיפול כלשהוא בחיפה. יש נסיעה משבי שומרון לנתניה וההסבר שאולי הוא נסע לחתום בפני עו"ד פרבר אינו מתקבל שכן אין חתימה כלשהיא מתאריך הנסיעה. לפיכך, יש להוסיף לתשלום התכוף בגין נסיעות סך 850 ₪. על פי כל האמור לעיל, אני מקבל את הבקשה בחלקה הקטן ומחייב את המשיבה לשלם למבקש לתקופה שעד 1.7.07, תשלום תכוף בסך 10,850 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור 13% ומע"מ עליו. פיטוריםתשלום תכוף