מבוא: בקשה למעצר עד תום ההליכים נגד המשיב לפי סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה -מעצרים), התשנ"ו -1996. (להלן: "החוק"). כתב האישום מייחס למשיב תיווך בסם מסוכן (מסוג חשיש במשקל של כ- 974 גרם) והחזקת סמים שהיא עבירה לפי הוראות סעיף 13, 14 ו- 19א לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש) תשל"ג-1973 (להלן: "הפקודה") וכן בהחזקת סם לצריכה עצמית שהיא עבירה לפי סעיף 7(א) ו-7(ג) לפקודה. באופן קונקרטי נטען כי ביום 27.8.08 בפעילות שבה התלוו סוכנים סמויים לגילויי עבירות סם לחייל (ששמו מתן), הוביל אותם המשיב לבית העלמין בדימונה, קיבל מאדם (ששמו מאור מלכה) את הסם המסוכן מסוג חשיש במשקל של 974.3 גרם, ומסר אותו לחייל, בתמורה לכסף. בנוסף החזיק בביתו סם מסוכן מסוג חשיש במשקל של 1.8146 גרם לצריכתו העצמית. המשיב יליד 14/5/1988. הטענות והמחלוקת: 3. המבקשת טעננה לקיום התנאים למעצר עד תום ההליכים וששומה לעצור עד תום ההליכים לטובת פגיעה בשרשרת אספקת הסם. ב"כ המבקשת הוא הפנה בין היתר לתיאור מדוקדק של העסקה בהודעת המשיב מיום 19.1.09 ולהודעות הסוכנים. 4. ב"כ המשיב הסכים לקיום ראיות לכאורה כי המשיב הודה בביצוע המעשים שביסוד האישום (ראה עמוד 1 מול שורה 4 ועמוד 2 מול השורה 8), טען לכרסום, לחולשת עילת המעצר וביקש להפנות לתסקיר משירות המבחן לבחינת חלופת מעצר מוצעת. אגב, התעוררה בתחילה מחלוקת לעניין כמות הסם שנתפס אולם במהלך דין ודברים באולם הפנה אותו ב"כ המבקשת הפנה לחוות דעת הנוגעות למשקל המצטבר וב"כ המשיב הסביר שהטענה הראשונה הנוגעת למשקל הסם היא טכנית ולא מרכזית (עמוד 4 שורה 26) הסיבה העיקרית לשיטתו לכרסום נעוצה בטענת הגנה של כורח, הגורעת לשיטתו מהיסוד הנפשי. 5. בתגובה לטענת הכורח, חלק ציין ב"כ המבקשת, שדי בחומר החקירה כדי לבסס תשתית למעצר. ושאת טענת הכורח אין להעלות בשלב דיוני זה אלא בדיון בתיק העיקרי אף אם לא כפר בכך שהגנת של כורח צריכה להתברר בתיק העיקרי ( עמוד 2 שורות 27-28). ההכרעה ונימוקיה: 6. לאחר שעיינתי בחומר, שמעתי את הצדדים מסקנתי היא שדין המבקש להעצר עד תום ההליכים. סמכות המעצר עד לתום ההליכים מותנית גם בהתקיימות שלשה תנאים מצטברים של א. קיום ראיות לכאורה. ב. קיום עילת מעצר. ג. העדר חלופת מעצר. להלן אנמק שהתנאים הללו אכן מתקיימים ושמוצדק לעצור את המשיב. ראיות לכאורה: 7. תנאי הראיות לכאורה מתקיים כי מחומר הראיות, עולה תשתית מספקת לבסס סיכוי סביר להרשעה בעבירת תיווך בסם מסוכן שהיא כשלעצמה עבירה מושלמת זאת אכן בראש וראשונה נוכח הודאתו המפורטת שנתנה ביום 19.1.09 (ראה למשל מעמוד 2 משורה 35 ועד עמוד 3 בשורה 61) הודאה זאת נתנה לאחר שבתחילה שמר על זכות השתיקה ונימק זאת בחשש משנות מאסר רבות (ראה למשל ע' 2 מול שורה 3 וכן עמוד 5 מול שורה 132 להודעה מיום 16.1.08 שעה 15:10) התשתית הראייתית כוללת גם ראיות נוספות שבכללם גם דוחות סוכנים וחוות דעת ועולה ממנה תמונה כללית שמבססת כדבעי את יסודות עבירת התיווך מצד המשיב שהיה מודע היטב לביצועה ביחס לפעולה האסורה בסם מסוכן. ראה י' קדמי על פקודת הסמים המסוכנים (מהדורה מעודכנת תשס"ז -2007 )מעמוד 213-221. 8. ער אני לטענת הכורח אך אין בה בנסיבות דנן כדי לגרוע בשלב דיוני זה מהמסקנה שקיימת תשתית ראייתית מספקת. אם יבחר להעלותה ב"כ המשיב בהליך העיקרי היא תוכרע במסגרתו. השווה לכב' השופט אנגלרד בבש"פ 1698/99 - צצשווילי תמז נ' מדינת ישראל. (לא פורסם) (1), 380 (26.3.99). 9. במילים אחרות, הפוטנציאל הראייתי שבחומר הראיות הגולמי מקיים את מבחן ה"סיכוי סביר" כמובנו מפי הנשיא ברק בבשפ 95 / 8087 שלמה זאדה נ' מדינת ישראל פ"ד נ (2) 133, עמוד 147 (15.4.96) קיים "סיכוי סביר שעיבודן במהלך המשפט - תוך בחינתן בחקירות, בקביעת אמינות ומשקל - יוביל לראיות (רגילות) אשר מבססות את אשמת הנאשם מעל לכל ספק סביר. עילת המעצר: 10. במקרה זה, מתקיימת עילת מעצר של מסוכנות מכוח סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק קמה חזקת מסוכנות סטטוטורית לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(3) ומכוח סעיף 21(א)(1)(ג) סיפא המדובר בתיווך. המסוכנות כמפורט להלן היא גבוהה בטענת הכורח, שבמחלוקת, על סמך החומר שבפני לא מצאתי להפריך החזקה או לגרוע במידה מספקת מהמסוכנות גבוהה מאד שתפורט בהמשך. המשיב על סמך חומר הראיות לכאורה שלפני שייך לקבוצת האנשים המסכנים עד מאוד את הבריות. חלופת מעצר: 11. אמנם, קמה עילת מעצר, אך בית המשפט מצווה לבחון אם ניתן להשיג את מטרת המעצר, כלומר להפיג את המסוכנות שביסוד העילה הנשקפת מהעושה ומהמעשה, בעזרת חלופה למעצר. זאת כמצוות סעיף 21(ב) לחוק, בהתאם לפסיקה המעשה והכלל הנקוט בפסיקה. הכלל הנקוט בפסיקה: 12. הסיכון הנשקף לציבור מעברייני סמים רב וחמור מאד. לצד חזקת מסוכנות סטטוטורית קבעה הפסיקה כלל של מעצר עד תום ההליכים שמובנו החזקה במעצר בטרם הרשעה שסטייה ממנו תבוצע בנסיבות חריגות המצדיקות חלופת מעצר. אולם, בכל מקרה תיעשה בדיקה פרטנית של הנסיבות והתאמתן לחלופה. השווה ל כב' השופט גרוניס בבש"פ 11197/04 דניאל סוקולוב נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (15.12.04). (להלן:"סוקולוב"). 13. עבירת התיווך בסם באופן ספציפי נחשבת לחמורה מאד עד כדי דרגת חומרתה של עבירת הסחר, שכשלעצמה נחשבת לבין המסוכנות בעבירות שעל ספר החוקים. בהיותה הורסות חיים וגם נוכח העונש הגדול שמושת עליה. 14. ראה לעניין זה למשל מפי כב' השופט גובראן בבש"פ 03/ 5714 יזהר ג'ובני נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (6.7.03) שאין הבדל בין סחר בסמים לבין תיווך בעסקת סמים לעניין בחינת מסוכנות העורר "ראה גם ראה מפי כב' השופט דנציגר בבש"פ 6666/08 דיין נגד מדינת ישראל (לא פורסם) (6.8.08) (להלן: "דיין") "גם אם הראיות לכאורה הקיימות נגד העורר מקימות תשתית ראייתית לכאורית להרשעתו בעבירה של תיווך בסם מסוכן ולא סחר בסם מסוכן, ואיני קובע מסמרות בענין זה, הרי שעובדה זו אינה מעלה או מורידה לענין מסוכנותו של העורר" וראה גם ראה מפי כב' השופט זמיר בראה בש"פ 2179/99 טומי מלכה נ' מדינת ישראל פד"י נג(2), 187). (20.4.1999) "אכן, לעניין העונש המרבי לפי פקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש] אין הבדל בין עבירה של מסחר לבין עבירה של תיווך. גם מבחינת המסוכנות, ואף מבחינת צורכי המלחמה בסמים, אין הבדל גדול בין הסוחר לבין המתווך. זה כמו זה הינו חוליה חשובה שבלעדיה מכונת הסם תעצור מלכת". 15. על דרגת מסוכנותה הגבוהה של עבירת הסחר שלה הושוותה עבירת התיווך ראה מפי כב' השופט י' זמיר בבש"פ 7913/99 מדינת ישראל נ' הר שפי (לא פורסם, 12.11.99) (להלן: "הר שפי"): "עבירות של יבוא סמים וסחר בסמים הן מן החמורות והמסוכנות שבעבירות. מבחינת החומרה אפשר לדמות אותן אף לעבירה של רצח, שכן הסחר בסמים הורס חיים. מבחינת המסוכנות הן עשויות להיות אף גרועות מעבירה של רצח, שכן יש מקרים, גם אם נדירים, בהם אדם נאשם בעבירה של רצח, אך נסיבות העבירה אינן מבססות סכנה של רצח נוסף, ואילו אדם הנאשם בעבירה של יבוא סמים או סחר בסמים חזקה עליו, על פי מהות העבירה, שימשיך בביצוע עבירות מסוג זה, אם רק יוכל" וראה גם ג כב' השופט גובראן בבש"פ 06 / 4001 אחמד עלי נ' מדינת ישראל, עמוד 1-2(22.5.2006).)לפיהם בין היתר: "הלכה פסוקה היא, כי עבירות הסחר בסמים הינן מהעבירות החמורות הקיימות בספר החוקים וזאת עקב פגיעתן הקשה בחיי החברה הסדירים והסכנה הרבה שהן נושאות לשלום הציבור. בעניין זה קבעתי בעבר, בבש"פ 5570/03 אברג'יל נ' מדינת ישראל (לא פורסם), כי: "מטרתם של סוחרי הסמים היא אחת ויחידה - בצע כסף. למען מטרה זו הם מוכנים להקריב את העולם כולו. ככל שירבו ה"משתמשים" וה"מתמכרים" יגדלו רווחיהם. על מנת להילחם בתופעה של סחר והפצת הסמים, נקבעה בחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו - 1996, בסעיף 21(א)(ג)(3) חזקת מסוכנות לגבי עבירה לפי פקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג - 1973." 16. כאמור, במגמה להירתם למלחמה בעבירות חמורות אלו, נקבעה הלכה, כי ככל שמדובר בעבירות סמים, רק במקרים חריגים ויוצאי דופן ניתן יהיה להפיג חזקת מסוכנות זאת ולהצדיק חלופת מעצר ראה דברי כב' הנשיאה בייניש בש"פ 7083/08 מדינת ישראל נגד אלימלך (לא פורסם) (14.9.2008) לפיה המעצר כלי חיוני למאבק בשרשרת שבסוף דרכה תביא להפצת הסם. בחינת נסיבות המתייחסות לעושה: 17. בחינת החלופה מתייחסת גם לעושה ולא רק למעשה ובין היתר ניתן לייחס משקל לגילו, ולעברו, ואולם יש לאזן זאת מול המסוכנות הנכרת ואינטרס הציבור. במקרה הקונקרטי התרשמתי מהודעותיו של המשיב לגבי דרגת מעורבותו בעסקת הסמים שמצדיקה את המעצר ולא להסתכן בשחרור. נוכח המסוכנות הגבוהה לא מצאתי לשלוח לתסקיר קצין מבחן. א. השווה לכב' השופט דנציגר בפרשת דיין שבה דובר בנאשם שנעצר לאחר פעילות של סוכן סמוי בבאר שבע והואשם בסחר של סם מסוכן שנמכר לסוכן. הסם היה קוקאין במשקל של 0.3891 ונמצא שאין לשלוח אותו לתסקיר. אציין בהקשר זה שלא די בגיל צעיר או בעבר נקי לשחרר לחלופה. ב. השווה מפי כב' השופט גרוניס בפס"ד סוקולוב בו נמנע משחרור חרף המלצת תסקיר וכלשונו: "מן החומר עולה, כי העורר היה מעורב בצורה עמוקה בסחר בסמים. בנסיבות אלה, וחרף הגיל הצעיר, יש לנהוג על פי הכלל האומר שאדם המעורב בעסקי סמים לא ישוחרר מן המעצר אלא אם קיימות נסיבות מיוחדות. לא מצאתי נסיבות כאלה במקרה הנוכחי. "באותו מקרה דובר בצעיר כבן -18 שהורשע בעברו גם בגניבה והואשם בסחר בסם מסוג קנביס במשקל של כ- 100 גרם באירוע אחד וכ-97 גרם באירוע אחר. ג. לכך שמשמדובר בסחר בסמים גם עבר נקי אינו סיבה מספקת לסטות מהמסוכנות המצדיקה מעצר של העוסק בסחר בסמים השווה כב' השופטת נאור בבש"פ 06 / 2846 מדינת ישראל נ' ג'ברין אלעצם, עמוד 1 (31.3.2006) "משהגעתי לכלל מסקנה שיש ראיות לכאורה בסחר בסמים ולעניין זה די לי אפילו באישום הראשון, מסקנתי היא שיש לקבל את הערר על אף עברו הנקי של המשיב. מי שלכאורה עוסק בסחר בסמים מקומו בדרך כלל מאחורי סורג ובריח והעבר הנקי אינו סיבה מספקת לסטות מכלל זה." 18. לפיכך יעצר המשיב עד תום ההליכים. 19. קלסר החקירה מוחזר לב"כ המבקשת. ניתנה היום י"ח בשבט, תשס"ט (12 בפברואר 2009) במעמד הצדדים. אילן בן-דור, שופט ב"כ המבקשת: באנו לשמיעת החלטה. ב"כ המשיב: לאחר הדיון האחרון שהתקיים התקבלה ראייה חדשה במשרדי ב"כ המשיב שעניינם הצילומים של החקירות שעבר המשיב. ביום למחרת הגשתי למאשימה בקשה דחופה מאוד וקביעת מועד דיון. מאחר והמאשימה לא הגיבה את תגובתה עד יום 9/2/09 הוגשה בקשה דחופה מאוד לקביעת מועד דיון בהעדר תגובה, המזכירות של ביהמ"ש בעקבות תקלה לא העבירה את הבקשה למותב הנכון. בו ביום לאחר שהוגשה הבקשה לצורך הוספת הראייה התקבלה תגובת המאשימה שאומרת שאין התנגדות להקדמת הדיון ב"כ המבקשת: אבקשך לדייק בתיאור מה שנאמר על ידי המבקשת. ב"כ המשיב ממשיך: אם כי המשיבה תעתור למעצר עד תום ההליכים. תגובת המשיבה באה על גבי הבקשה שהוגשה לבית המשפט שכותרתה בקשה דחופה מאוד להוספת ראייה והקדמת מאוד דיון, כך שניתן לומר שהיא הסכימה להקדמת הדיון. ב"כ המבקשת: אני מצטטת את תגובת חברי עו"ד אבו צבייח מיום 9/2/09, "אין התנגדות להקדמת הדיון, אם כי המשיבה תעתור למעצר עד תום ההליכים". משמעות ההסכמה להקדמת הדיון כפי שחברי ביקש בפני מותב זה. אין התנגדות בהקשר לדיון. המחלוקת ביני לבין חברי היום אם עו"ד אבו צבייח הסכים להוספת ראייה ואני טוענת במפורש לא. אבו צבייח הסכים אך ורק להקדמת הדיון הוא כתב במפורש, הוא לא התייחס להוספת ראייה ולא ניתנה שום הסכמה, אנחנו כבר אחרי הדיון של ראיות לכאורה אנחנו פה לצורך מתן ההחלטה לאחר שהדברים כבר נשמעו. ב"כ המשיב: אני רוצה להוסיף מוזר לי שהמאשימה חוסמת בגופה מבית המשפט לראות ראיות שהיו מצויות בידיה ולא הועברו אלי טרם הדיון. בדיון הקודם אמרתי שיש ראיות כאלה והן לא התקבלו. אמרתי שהובטח לו לשחרר אותו ממעצר. לעצם הענין לאחר הטיעון לראיות ולאחר שנטען בביהמ"ש כי הובטח למשיב להיות משוחרר וכי המשיב נסחט, הגיבה המאשימה שלא היו דברים מעולם ואין תימוכין לדברים בחומר הראיות. אבקש לציין שבקשה שאני הגשתי הגיעה למותב זה ברגע זה. ב"כ המבקשת: תוך כדי הדיון קיבלתי הודעה מעו"ד אבו צבייח שהבהיר שההסכמה היתה אך ורק להקדמת הדיון ולא היתה הסכמה להוספת ראייה. החלטה 1. התיק נקבע לשמיעת החלטה בבקשה למעצר עד תום ההליכים לאחר שנערך דיון מפורט ביום 27/1/09. 2. החלטה כבר ניתנה, והיא מופיעה בפרוטוקול לעיל. בין הצדדים ישנה מחלוקת לענין תכני ההסכמה שלטענת ב"כ המשיב ניתנה על ידי ב"כ המבקשת. 3. בנסיבות הענין תמסר עתה ההחלטה כפי שכבר ניתנה, ב"כ המשיב רשאי כמובן לפנות בבקשה מתאימה במסגרת התיק העיקרי, לענין שנוגע לגביו וכמובן שכל הכרוך בחומר הראיות ובהתפתחויות במהלך הדיון במידה והוא רלוונטי לצורך שינוי נסיבות לדיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים, יוכל לאפשר בכפוף לדין, פנייה בבקשה מתאימה שתשקל לגופה ולאורה תינתן החלטה בצורה מסודרת. 4. אכן לאחר ההחלטה הובא בפני, לפני זמן קצר ביותר, בקשה שהיתה בפני מותב אחר, ושלפיה המובן עתה אין לגביה את ההסכמה לטענת ב"כ המשיב. 5. יצויין שלאור החומר שנמצא בפניי מתוך תיק החקירה, עלה, ובפרט לאור גרסתו של המשיב עצמו כי היה מעורב בעסקה ושאכן קיימת המכסה הראייתית הנחוצה לצורך קיום סיכוי סביר להרשעה. אין בכך כדי למנוע מב"כ המשיב כדי לפנות בבקשה שתישקל לגופה לענין עיון חוזר. ניתנה היום י"ח בשבט, תשס"ט (12 בפברואר 2009) במעמד הצדדים. אילן בן-דור, שופט תיווךסחר בסמיםסמים