סעיף 35 לחוק העבירות המנהליות קובע כי הודעה או מסמך לפי חוק זה יומצאו במשלוח מכתב רשום לפי מענו של האדם. סעיף 2(ב) לחוק עדכון כתובת, התשס"ה – 2005 קובע כי: "תושב שלא מסר לפקיד הרישום הודעה על כתובת למשלוח דואר, יראו את המען שנרשם במרשם האוכלוסין ככתובתו למשלוח דואר".   הודעת הקנס נשלחה לכתובתו של המבקש כפי שהופיעה במרשם האוכלוסין ולאותה הכתובת שנמסרה על ידי המבקש במהלך חקירתו במשרד התמ"ת ככתובת מגוריו. לפיכך, היה על המבקש להסביר מדוע לא דרש את הודעת הקנס, אשר נשלחה לכתובת אותה מסר ככתובת מגוריו באותו מועד ואשר היתה אף כתובתו הרשומה במרשם האוכלוסין.   בנוסף, סעיף 2(א) לחוק עדכון כתובת קובע כי אם חל שינוי בכתובת למשלוח דואר של תושב, חייב הוא למסור לפקיד הרישום הודעה על כך בתוך שלושים ימים מיום השינוי. 1. בפני בקשה להארכת מועד להגשת בקשה להישפט בגין קנס מינהלי שהוטל על המבקש ביום 3.5.07, בשל העסקת 5 עובדים זרים בניגוד להוראות חוק עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים), התשנ"א- 1991, וכן בקשה לעיכוב ביצוע הליכים כנגד המבקש.   2. בהחלטתי מיום 13.7.08, בשים לב לעמדת המרכז לגביית קנסות (המשיב 2), עוכבו הליכי הגבייה בגין הקנסות נשוא הבקשה, עד להכרעה בבקשה העיקרית.   3. העובדות הצריכות לבקשה:   א. בביקורת שנערכה ביום 18.3.07 ברחוב השומר 45 בבני ברק, נמצאו 5 עובדים זרים (פלסטינאים) אשר עסקו בעבודות גבס וקרמיקה.  ב. בעקבות הביקורת הוטל על המבקש ביום 3.5.07 קנס מנהלי קצוב בסך של 25,000 ש"ח מכוח חוק העבירות המנהליות, התשמ"ו – 1985 (להלן:"חוק העבירות המנהליות").   ג. הודעת הקנס נשלחה למבקש ביום 7.5.07 עם אישור מסירה לכתובתו הרשומה במרשם האוכלוסין, ברחוב השומר 47, בבני ברק וחזרה למשיבה 1בציון "לא נדרש".   ד. ביום 19.2.08 נשלחה למבקש הודעה על עיקול רכבו.   ה. ביום 1.4.08 הוגשו הבקשות שבפני.   4. על פי הנטען בבקשה להארכת מועד, הודעת הקנס כלל לא הגיעה לידי המבקש, אלא רק הודעת העיקול. לטענת המבקש, בסמוך לקבלת הודעת העיקול פנה לעו"ד על מנת שיברר ויטפל בנושא אולם לא נעשה דבר על ידי אותו עו"ד. משכך פנה ביום 25.3.08 לבאת כוחו הנוכחית. אז התברר כי הודעת הקנס שנשלחה אליו כלל לא הגיעה ליעדה וחזרה למשיבה 1.   על פי הנטען, הודעת הקנס נשלחה לכתובת "רחוב השומר 47, בני ברק", בעוד המבקש התגורר באותה העת בכתובת "רחוב השומר 45, בני ברק", היא גם מקום ביצוע העבירה המיוחסת למבקש. המבקש לא הכחיש כי כתובתו הרשומה במרשם האוכלוסין במועד ביצוע העבירה היתה ברחוב השומר 47 בבני ברק, אולם לטענתו, המשיבה 1 ידעה כי הלכה למעשה כתובת מגוריו הינה ברחוב השומר 45 בבני ברק, שם אף בוצעה העבירה, אולם בחרה לעצום עיניה ולהמציא את הודעת הקנס לכתובת הרשומה במרשם האוכלוסין. במהלך הדיון שהתקיים בפני ביום 5.10.08, הגישה באת כח המבקש חוזה שכירות בין המבקש ואשתו לבין בעל הדירה ברחוב השומר 47 בבני ברק (מב/2) וכן מכתב מעורך דין מיום 22.2.07 הדורש מהמבקש לפנות את הדירה שברחוב השומר 47 באופן מיידי (מב/3). כן הפנתה באת כח המבקש לחקירתו, במסגרתה מסר למפקחי המשיבה כי קנה את הדירה ברחוב השומר 45 וכי הוא מתעתד לעבור אליה. לטענת המבקש, משהודעת הקנס נשלחה לרחוב השומר 47 בבני ברק, לא בוצעה מסירה כדין של הודעת הקנס ולחילופין יש ליתן לו בנסיבות אלו ארכה להגשת בקשה להישפט. לגופו של עניין טען המבקש כי כלל לא היה מעבידם של העובדים נשוא הקנס וכי במועד הטלת הקנס, ידעה על כך המשיבה 1 ואף הוגשו לה מסמכים מתאימים. המבקש טען כי העובדים נשוא הקנס היו עובדיו של קבלן בעל לטענת המבקש, אותו קבלן הועסק על ידו רק לאחר שבירר כי הוא עובד על פי חוק. משהתברר למבקש במועד הביקורת כי עובדי הקבלן שהו בישראל ללא אשרה, דרש מהם לעזוב את ביתו לאלתר ואף הציע לנציגי התמ"ת לקבוע פגישה עם הקבלן לשם הוכחת חפותו, אולם על אף הבטחותיהם, נציגי התמ"ת לא הגיעו לפגישה. המבקש טען כי לאחר שהמציא למשיבה 1 מסמכים המעידים על זהות המעסיק בפועל של העובדים סבר לתומו כי בכך נסתיימה הפרשה ואף המתין לתשובות נציגי המשיבה 1 אשר לא הגיעו. נוכח הנסיבות המפורטות לעיל, נוכח סיכויי ההגנה הטובים של המבקש, כנטען על ידו, ונוכח היעדר המצאת הודעת הקנס לידיו, עתר המבקש להאריך את המועד להגשת בקשה להישפט וליתן לו יומו בבית הדין. 5. לטענת המשיבה 1, הודעת הקנס נשלחה למבקש עם אישור מסירה לכתובתו הרשומה במרשם האוכלוסין - ברחוב השומר 47 בבני ברק. הודעת הקנס חזרה בציון "לא נדרש". לטענתה, הכתובת אליה נשלחה הודעת הקנס ברחוב השומר 47 בבני ברק היא הכתובת המופיעה במרשם האוכלוסין ככתובתו של המבקש והכתובת אותה מסר המבקש ככתובת מגוריו במסגרת חקירתו בפני מפקחי המשיבה, תוך שציין כי הדירה שברחוב השומר 45 בבני ברק היא דירה נוספת אותה קנה. במהלך הדיון הוסיף ב"כ המשיבה וטען כי בחקירת המבקש בפני מפקחי המשיבה לא ציין המבקש מתי הוא מתעתד לעבור לדירה שברחוב השומר 45 וכי מדבריו עלה כי הדירה נמצאת בשיפוצים פרק זמן ממושך. באשר לחוזה השכירות שהוגש טען ב"כ המשיבה כי הוא אינו חתום ובאשר למכתב הדרישה נטען כי נדרש בו פינוי מיידי, כך שנראה כי לא דובר בפינוי באותו מועד. כן טען ב"כ המשיבה כי על פי החוק, על המשיבה להמציא את ההודעות על פי הכתובת הרשומה במרשם האוכלוסין וכי על אדם המשנה כתובתו חלה החובה להודיע על שינוי הכתובת. המשיבה 1 טוענת כי הודעת הקנס הומצאה למבקש כדין וכי בהתאם להוראות סעיף 35(א)(2) לחוק העבירות המנהליות ותקנה 15 לתקנות העבירות המנהליות, התשמ"ו – 1986 (להלן: "התקנות") יש לראות את המועד בו הומצאה הודעת הקנס למבקש לכל המאוחר ביום 27.5.07 (היום העשרים שלאחר משלוח המכתב הרשום עם אישור מסירה). משהומצאה ההודעה למבקש כדין ביום 27.5.07, הרי שעל פי חוק עבירות מנהליות היה על המבקש לבקש להישפט תוך 30 יום מיום המצאה, היינו, עד ליום 27.6.07.   המבקש לא הגיש בקשה כאמור במועד ורק ביום 1.4.08, כשנה וחודש מיום הטלת הקנס; למעלה מתשעה חודשים לאחר המועד האחרון להגשת בקשה להישפט ורק לאחר שהמרכז לגביית קנסות החל בהליכי הגבייה נגדו והטיל עיקול על רכבו – הגיש המבקש את הבקשה דנן להארכת המועד להגשת הבקשה להישפט וכן לעיכוב ההליכים נגדו. עוד טענה המשיבה 1 כי המבקש יכול להפריך את החזקה הקבועה בתקנה 15 לתקנות אם יוכיח שלא קיבל את ההודעה "מסיבות שאינן תלויות בו" וכי הנטל בעניין זה רובץ על המבקש בלבד.     לטענת המשיבה 1, חוק עבירות מנהליות מקנה לבית הדין סמכות להאריך את המועד להגשת בקשה להישפט בגין קנס מנהלי שהוטל עליו בנסיבות יוצאות דופן ומנימוקים שיירשמו.   לטענתה, המבקש לא הראה טעם מיוחד ו/או שיקולים ענייניים בעטיים יש הצדק לאיחור הרב שבהגשת הבקשה ואף לא הראה כי נפל פגם בהליך ההמצאה, המצדיקים את הארכת המועד להגשת בקשה להישפט.   באשר לטענות שהעלה המבקש כנגד הקנס, טענה המשיבה 1 כי מדובר בשלב בו אין להיכנס לטענות לגופו של עניין וכי כל שעל המבקש להראות הוא טעם מוצדק או סביר לשיהוי בו נקט בהגשת הבקשה להארכת מועד. לאור האמור, בהיעדר כל טעם מוצדק או סביר לשיהוי בהגשת הבקשה המצדיק הארכת המועד להגשת בקשה להישפט - על פי עמדת המשיבה 1 יש לדחות את הבקשה.   הדין החל ויישומו לגבי המבקש   6. סעיף 8(ג) לחוק העבירות המנהליות קובע:   "הנקנס רשאי להודיע בכתב למי שהטיל את הקנס, כי ברצונו להישפט על העבירה. ההודעה תומצא תוך שלושים ימים לאחר שהומצאה לו ההודעה על הטלת הקנס המנהלי".   סעיף 35 לחוק העבירות המנהליות, שכותרתו "המצאת מסמכים" קובע:   "(א) הודעה או מסמך אחר שיש להמציאו לאדם לפי חוק זה, המצאתו תהיה באחת מאלה: ... (2) במשלוח מכתב רשום לפי מענו של האדם, התאגיד או חבר בני-אדם, עם אישור מסירה; התאריך שבאישור המסירה ייראה כתאריך ההמצאה...".   תקנה 15 לתקנות העבירות המנהליות, התשמ"ו-1986 קובעת כי הודעת קנס הנשלחת לכתובתו של הנמען בדואר רשום, נחשבת כאילו הומצאה לנמען כדין ביום העשרים לאחר המשלוח, זולת אם הוכיח הנמען שלא קיבל את ההודעה או המסמך מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעותו מלקבלם.    7. בענייננו, המבקש טען כי הכתובת אליה נשלחה הודעת הקנס, ברחוב השומר 47 בבני ברק לא היתה כתובת המגורים שלו במועד ביצוע העבירה, שכן הוא התגורר באותו מועד ברחוב השומר 45 בבני ברק, הוא גם מקום ביצוע העבירה. המבקש לא הכחיש כי כתובתו הרשומה במרשם האוכלוסין באותו מועד היתה ברחוב השומר 47 בבני ברק, אולם לטענתו, המשיבה 1 ידעה כי כתובת מגוריו הינה ברחוב השומר 45 בבני ברק והוא אף מסר במהלך חקירתו בפני חוקרי המשיבה כי קנה את הדירה ברחוב השומר 45 וכי הוא מתעתד לעבור אליה. 8. כמפורט לעיל, סעיף 35 לחוק העבירות המנהליות קובע כי הודעה או מסמך לפי חוק זה יומצאו במשלוח מכתב רשום לפי מענו של האדם. סעיף 2(ב) לחוק עדכון כתובת, התשס"ה – 2005 קובע כי: "תושב שלא מסר לפקיד הרישום הודעה על כתובת למשלוח דואר, יראו את המען שנרשם במרשם האוכלוסין ככתובתו למשלוח דואר".   הודעת הקנס נשלחה לכתובתו של המבקש כפי שהופיעה במרשם האוכלוסין ולאותה הכתובת שנמסרה על ידי המבקש במהלך חקירתו במשרד התמ"ת ככתובת מגוריו. לפיכך, היה על המבקש להסביר מדוע לא דרש את הודעת הקנס, אשר נשלחה לכתובת אותה מסר ככתובת מגוריו באותו מועד ואשר היתה אף כתובתו הרשומה במרשם האוכלוסין.   בנוסף, סעיף 2(א) לחוק עדכון כתובת קובע כי אם חל שינוי בכתובת למשלוח דואר של תושב, חייב הוא למסור לפקיד הרישום הודעה על כך בתוך שלושים ימים מיום השינוי. המבקש לא שינה את כתובתו במרשם האוכלוסין כנדרש בסעיף 2(א) לחוק עדכון כתובת ואף לא סיפק כל הסבר באשר לאי שינוי זה. גם מחקירתו ואף מהמסמכים שצורפו במהלך הדיון (מב/2 ומב/3) לא ניתן ללמוד באשר למועד בו שינה המבקש את כתובת מגוריו מרחוב השומר 47 בבני ברק לרחוב השומר 45 בבני ברק, אם בכלל. המבקש לא השכיל להסביר מדוע לא דרש את הודעת הקנס שנשלחה לכתובתו הרשומה במרשם האוכלוסין ולכתובת אותה מסר ככתובת מגוריו במהלך החקירה בפני מפקחי המשיבה. בנסיבות אלו, לא הוכיח המבקש שלא קיבל את ההודעה מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעותו מלקבלה, כנדרש בהוראות תקנה 15 לתקנות. לפיכך, הריני קובעת כי הודעת הקנס הומצאה למבקש כדין ביום 27.5.07 (היום העשרים שלאחר משלוח ההודעה עם אישור מסירה).   11. במועד המצאת הודעת הקנס, עמדה למבקש על פי הוראות חוק עבירות מנהליות, האפשרות לשלם את הקנס, להגיש בקשה להישפט תוך 30 יום ממועד קבלת הודעת הקנס או לפנות לתובע המוסמך בבקשה לביטול הקנס תוך 30 יום ממועד קבלת הודעת הקנס. המבקש לא שילם את הקנס, לא הגיש בקשה להישפט ואף לא הגיש בקשה לביטול הודעת הקנס לתובע המוסמך, במועדים הקבועים בחוק.   למעשה, פנה המבקש לבית הדין בבקשה דנן רק ביום 1.4.08, זמן רב לאחר שחלף המועד להגשת בקשה כאמור על פי החוק, ורק לאחר שהמרכז לגביית קנסות החל בהליכי הגביה כנגדו והטיל עיקול על רכבו.   12. סעיף 13(ב) לחוק מקנה סמכות לבית הדין לדון בבקשה להישפט, אף אם הוגשה באיחור. הסעיף קובע כי-     "בית המשפט רשאי, מנימוקים שיירשמו, לקיים את המשפט גם אם הודעת מקבל ההודעה לפי סעיפים 8 או 9 כי ברצונו להישפט ניתנה באיחור".   בעפ"א 14/05 סיוון תכשיטים בע"מ נגד מדינת ישראל (ניתן ביום 12.3.2006), קבע בית הדין הארצי, כי אמת המידה אשר ראוי כי תנחה את בתי הדין בבואם להכריע בבקשה להארכת מועד להגשת בקשה להישפט, היא זו של טעם מוצדק או סביר לאיחור.   בהמשך קבע בית הדין הארצי, כי במסגרת השיקולים שעל בית-הדין לשקול בבואו להחליט האם להאריך את המועד להגשת בקשה להישפט אם לאו, עליו לתת את הדעת לשיקולים מסוגים שונים: "יש לבחון את נסיבותיו האישיות של הנקנס, לרבות ביצוע עבירות קודמות, איתנותו הכלכלית, היקף ביצוע העבירה. בחינת העבירה גופה: האם מדובר בחקיקת מגן; האם נפגעו זכויות או חירויות יסוד. בחינת הסיבות בעטיין נגרם האיחור: האם המדובר בזלזול או בהתרשלות; האם מדובר בהתעלמות מהוראות חוק; האם מדובר במחלה, תאונה או מוגבלות אחרת שמנעה מהמבקש ידיעה או אפשרות לטפל בעניין. בנוסף, יש לבחון את מידת האיחור בהגשת הבקשה וכן האם נפל פגם בהליך ההמצאה של המסמכים לידי הנקנס. .... על-מנת להיעתר לבקשה להארכת המועד להגשת בקשה להישפט, על בית-הדין לדון בעניין על-פי כלל נסיבותיו המיוחדות ולהשתכנע כי קיימת סיבה סבירה - הצדק ראוי- להגשת הבקשה באיחור או כי קיים טעם אשר בגינו מוצדק לאפשר את הגשת הבקשה חרף האיחור בהגשתה. אין ספק, כי מדובר בטעמים בעלי משקל משמעותי, שהרי אין הכוונה כי ייפתח פתח בו כל דיכפין ייטה וייכנס. נשוב ונדגיש, "המסלול המינהלי" הינו דרך המלך - בבחינת הכלל העולה מתכליתו של חוק העבירות המנהליות ואילו "המסלול הפלילי" ומתן ארכה להגשת בקשה להישפט הינם בבחינת היוצא מן הכלל".    13. המבקש לא הציג כל נימוק סביר לשיהוי בהגשת הבקשה ולמעשה כל שנטען בבקשתו הוא כי לא קיבל לידיו את הודעת הקנס המקורית וכי לא ידע על קיומה עד לקבלת הודעת העיקול של רכבו.   לא ניתן לראות באי ידיעת המבקש על קיום הקנס העומד כנגדו (וזאת כאמור בשל אי דרישתו את הודעת הקנס) כטעם מיוחד המצדיק היעתרות לבקשתו להארכת המועד להגשת בקשה להישפט. 14. אף טענות המבקש לגופו של הקנס אינן מהוות הצדקה לאיחור בהגשת הבקשה, כאשר בשלב זה אין בית הדין נכנס לשאלות לגופו של עניין וכל שנבחן הוא באם הראה המבקש טעם מוצדק או סביר לשיהוי בו נקט בהגשת הבקשה.    15. משלא הראה המבקש סיבה ראויה או הצדק ראוי לאיחור בהגשת הבקשה להישפט, הבקשה להארכת מועד להגשת בקשה להישפט – נדחית.   16. משלא נמצאה עילה להארכת המועד להגשת בקשה להישפט, הרי שאין כל בסיס להמשך עיכוב הליכי הגביה שננקטו כנגד המבקש בשל אי תשלום הקנס.   סוף דבר  17. הבקשות שבפני - נדחות.   18. הליכי הגביה שעוכבו – ימשכו. עדכון כתובתעבירות מנהליות