לשון הרע אנשי ציבור | עו"ד רונן פרידמן

##(1) לשון הרע אנשי ציבור - הקדמה:## חוק איסור לשון הרע אינו שולל את ההגנה על השם הטוב מאישי ציבור. החוק מגן על כל "אדם" מפני פגיעה בשמו הטוב (וראו סעיף 1 לחוק). עם זאת, בפרשנות הוראות החוק לא ניתן להתעלם ממושא הביטוי ומנושאו. המשמעות הסבירה של הפרסום עשויה כמובן להיות מושפעת ממכלול הנסיבות, ובין היתר מאישיותו של הנפגע, גם בפירושן וביישומן של ההגנות הקבועות בחוק איסור לשון הרע, יש נפקות לזהות הנפגע ולעניין שבו עוסק הביטוי. בית המשפט ציין בפסיקתו כי כאשר הנפגע מפרסום לשון הרע הוא איש ציבור, והפרסום נוגע לנושא הכרוך בעיסוקיו הציבוריים ושהוא מעניינו של הציבור, הרי שבפרשנות משמעותו של הפרסום, לעניין תחולתה על המפרסם של איזו מההגנות הנתונות לו לפי החוק, יש להעדיף את הנוסחה הפרשנית המתיישבת עם עקרון חופש הביטוי על פני הנוסחה הפרשנית המייחסת את עיקר המשקל לזכותו של הנפגע להגנת שמו הטוב. תביעות של אנשי ציבור בשל פרסום לשון הרע - עליהם יש לייחס לעקרון חופש הביטוי משקל רב יותר במסגרת השיקולים שיש להביא בחשבון לענין פרשנות ההגנות שבחוק איסור לשון הרע. ##(2) לשון הרע אנשי ציבור - חופש הביטוי:## בתביעות לשון הרע על אנשי ציבור בית המשפט בוחן את גבולותיו של חופש הביטוי בשיח המתקיים בין שני נבחרי ציבור. בהתאם להלכה שאומצה בפסיקה, כשמדובר בפרסום על איש ציבור, ההגנה על חופש הביטוי וחופש העיתונות מקבלת חשיבות יתרה ביחס לשמו הטוב (ע"א 1104/00 אפל נ' חסון, פ"ד נו(2) 607, 622-621 (2002)). למתן העדיפות לחופש הביטוי על פני שמו הטוב של איש-ציבור התייחסה השופטת בייניש (בתוארה דאז) בעניין אפל , עמ' 622-621): "...הצורך להגן על ביטויים הנוגעים לדמויות ציבוריות ולעניינים ציבוריים נובע מכך שיש בביטויים אלה כדי לאפשר שיח חופשי לצורך עיצוב עמדות פוליטיות וציבוריות בחברה.." בהקשר זה, יש הסבורים כי קשה לנתק דיון חברתי בעמדות וברעיונות שיש לציבור עניין בהם, מדיון בבעלי הדעות ובהוגי הרעיונות במישור הציבורי והפוליטי, ומכאן החשיבות של ביטויים הנוגעים לאישי ציבור בעניינים ציבוריים... יש אף הסבורים כי אנשי ציבור מעצם מעמדם מביעים הסכמה, מפורשת או משתמעת, לחשוף עניינם לעיני הציבור ולביקורתו... " ##(3) ביקורת על אנשי ציבור:## לעניין זה יפים גם דבריו של כב' השופט ד. לוין כפי שהובעו בע"א 334/89 רבקה מיכאלי נ. בלה אלמוג פד"י מו(5) 555, 571- "אין הכרח, שכל עניין היכול להיות נדון בבית המשפט, אכן יידון כאמור. ניתן היה להסתפק בחילופי הדברים או בחידודי המלים, הא ותו לאו. בידי המשיבה גם הייתה האפשרות לפרסם דעתה ותגובתה ברבים. הרי מדובר באנשים הפועלים בזירה הציבורית, המצויים בענייני התקשורת וגלויים לביטוייה. לפי גישתי לגבי תביעות לשון הרע שעניינן אנשי ציבור, מן הנכון שאלו יהיו ערוכים לספיגת ביקורת רבה יותר כלפיהם מאשר האדם מן השורה. זהו מחיר היחשפותם האישית לציבור והפירסום ברבים, בכתב או בעל פה, של דבריהם (ראה ע"א 723/74 בעקבות (1964) new york times co. V. Sullivan). מקובל על בית המשפט האיזון בין חופש הביטוי לבין הגנת שמו הטוב של אד ם. הגישה הרצויה היא שלא כל דבר ביקורת - אף אם הוא מופרז קמעה או אף אם שזורים בו אי פה אי שם אי דיוקים שאינם מרכזיים או דומינאנטיים - ישמש עילה לתביעת נזיקין בשל לשון הרע. לא אכנס לפרטי השקפתי בכגון דא, שכן פירטתי אותה בשעתו בהרחבה (ראה ע"א 723/74 [2] הנ"ל ובעקבותיו ד"נ 9/77). " ##(4) לשון הרע על אנשי ציבור באמצעות ביטויים קיצוניים:## פרסום הנוגע לאיש הנושא תפקיד ציבורי ולטוהר המידות האישי שלו, אף אם הוא נעשה תוך שימוש בביטויים קיצוניים וקשים, מקבל הגנה יותר מפרסומים אחרים, שכן "דברי נועם, הערבים לאוזן והקלים לעיכול, אינם זקוקים להגנה של חופש ביטוי" (ע"א 4534/02 רשת שוקן בע"מ נ' הרציקוביץ', נח (3) 558 (04.03.2004)). ביקורת ציבורית פוליטית היא תנאי בלעדיו אין לקיום משטר דמוקרטי, שכן זכותו של הציבור לגבש דעה על אנשים המשפיעים על חייו (ראה אורי שנהר, דיני לשון הרע (תשנ"ז), 234-235; ת"א (ת"א) 67115-07 דבורה נ' ציזר (18.10.2009). יחד עם זאת, אין הדבר אומר כי שמו של איש הציבור הוא הפקר, ועל בית המשפט ליתן משקל ראוי לזכותו של איש הציבור לשם טוב, שכן שמו הטוב הוא היקר בנכסיו (ר' עניין אבנרי; שנהר, בעמ' 70-73). בענייננו, מדובר באיש ציבור המכהן כסגן ראש עיר, תפקיד בעל מעמד ציבורי ופוליטי, הנושא עמו הערכה ציבורית מצד בוחריו ומצד הציבור אותו הוא משרת, ותלוי באמון הציבור להמשך מילוי תפקידו (ע"א 89/04 נודלמן נ' שרנסקי (פורסם בנבו). בפסק הדין בעניין ע"א (חי') 3512/06 ישראל בן עזרא נ' יאיר בן ענת (18.12.2007) דובר על מספר פרסומים כנגד איש ציבור, בין היתר כ"רמאי", "מושחת", "גנב", כאשר בית המשפט המחוזי התערב בפיצוי שקבע בית משפט השלום (8,000 ₪) והעמיד אותו על סך של 30,000 ₪. ##(5) לשון הרע על אנשי ציבור - שיח חופשי וזכות הציבור לדעת:## "ההצדקה לעמדה המצדדת במתן עדיפות לחופש הביטוי על פני שמם הטוב של דמויות ציבוריות יכולה להימצא בחשיבות החברתית של הביקורת על אנשי ציבור לשם קיום ממשל דמוקרטי תקין. יש הרואים בביקורת הציבורית עמוד התווך של חופש הביטוי בישראל בהיותה נובעת מזכות הציבור לדעת ולפקח (בג"ץ 6218/93 ד"ר כהן, עו"ד נ' לשכת עורכי הדין [9], בעמ' 549). הצורך להגן על ביטויים הנוגעים לדמויות ציבוריות ולעניינים ציבוריים נובע מכך שיש בביטויים אלה כדי לאפשר שיח חופשי לצורך עיצוב עמדות פוליטיות וציבוריות בחברה. בהקשר זה יש הסבורים כי קשה לנתק דיון חברתי בעמדות וברעיונות שיש לציבור עניין בהם, מדיון בבעלי הדעות ובהוגי הרעיונות במישור הציבורי והפוליטי, ומכאן החשיבות של ביטויים הנוגעים לאישי ציבור בעניינים ציבוריים (ע"א 214/89 אבנרי נ' שפירא). ##(6) חופש הביטוי מול הזכות לשם טוב:## בפרסום העוסק באיש ציבור בכל הקשור לפועלו הציבורי, יש לתת משקל רב יותר לחופש הביטוי על פני זכותו של איש הציבור לשם טוב (ע"א 323/98 שרון נ' בנזימן, פ"ד נו(3) 234 (2002)). יחד עם זאת נפסק כי - "חופש הביטוי אינו חופש הביזוי, והזכות להשמיע אינה הזכות להשפיל. הזרוע המילולית המשתלחת כואבת, לעיתים, לא פחות מן הזרוע הפיזית, וכשם שהחירות להניף את האחרונה מוגבלת על-ידי קצה אפו של הזולת, כך גם החופש לשגר את הראשונה מתוחם על-ידי כבודו של האחר." (רע"א 10520/03 בן גביר נ' דנקנר (12.11. 2006)). בהתאם להוראות החוק, כפי שפורשו בפסיקת בתי המשפט, ארבעה שלבים הם בבחינת השאלה האם אחראי מפרסם בעוולת לשון הרע: הראשון - כי מדובר ב"פרסום"; השני - כי הפרסום הינו משום "לשון הרע" לפי מובנו הטבעי והרגיל בעיני קורא סביר; השלישי - בחינת תחולתן של הגנות אפשריות; והרביעי, בהעדר הגנה - בחינת הסעד המתאים לנפגע מהפרסום (ע"א 6903/12 CANWEST GLOBAL COMMUNICATION CORP נ' עזור (22.7. 2015) "גם איש ציבור החושף עצמו למערבולת החיים הציבוריים ומסכים בכך לקבל על עצמו מידה מסוימת של נטל חשיפה וביקורת ציבורית, אינו הופך בכך את שמו הטוב ואת כבודו האנושי להפקר. איש הציבור לא הסכים בנטילת תפקיד ציבורי להפקיר לחלוטין את כבודו האישי, והחוק, באיזונים שיצר, מגן גם על בעל תפקיד ציבורי לבל יהפוך שמו הטוב למרמס בכפוף למתן משקל ראוי לחופש הביטוי כערך ציבורי בעל חשיבות. החוק לא התיר בכל מצב מעשי השמצה והשתלחות באנשי ציבור בשם חופש הביטוי, ולא היקנה הגנה לפוגע גם אם הביטוי הוא הבעת דעה על איש ציבור, בנסיבות בהן לא נתקיים בפוגע יסוד של תום לב" (ע"א 89/04 ד"ר יולי נודלמן נ' נתן שרנסקי ואח' (4.8.2008)). ##(7) כיצד בית המשפט בכריע באיזון בין הזכויות ?## במסגרת פרשנות ההגנות הקבועות בחוק איסור לשון הרע ויישומן במקרה של אנשי ציבור, עשויה מלאכת האיזון השיפוטית להיות מושפעת, בין היתר, מן השאלות הבאות: עד כמה עוסק הפרסום בדמות ציבורית ובקשר לנושא המעורר עניין ציבורי, מהי התועלת שבפרסום, עד כמה הפרסום ברבים תוך פגיעה בשמו הטוב של הנפגע היו רלוונטיים ונחוצים להשגת התועלת הציבורית, והאם התועלת שבפרסום גוברת על הנזק הצפוי לשמו הטוב של הנפגע. במקרים מתאימים בהם הפרסום נוגע לדמות ציבורית בקשר לענייני ציבור ובנסיבות בהן התועלת הציבורית מן הפרסום היא משמעותית וחשובה, יש ליתן משקל מיוחד ונכבד (אף כי לא בהכרח מכריע) לחופש הביטוי ולזכות הציבור לדעת וזאת במסגרת פרשנות ההגנות בחוק ויישומן. בדרך-כלל, ההתחשבות בזכות הנפגע, בנושא הפרסום ובתועלתו הציבורית, אינה באה לידי ביטוי בהגדרת לשון הרע בסעיף 1 לחוק, כי אם בהוראות החוק האחרות ובכללן ההגנות הקבועות בחוק. דומה כי בגישה זו יש כדי להתחשב בזכותו של איש הציבור לשם טוב, שכן ניתנת לו האפשרות להיכנס מבעד לפתחו של חוק איסור לשון הרע אולם במקביל, ניתן משקל נכבד לחופש הביטוי ולזכות הציבור לדעת במסגרת פרשנות ההגנות. ##(8) לשון הרע אנשי ציבור - סיכום:## ההצדקה לעמדה המצדדת במתן עדיפות לחופש הביטוי על-פני שמם הטוב של דמויות ציבוריות, יכולה להמצא בחשיבות החברתית של הביקורת על אנשי ציבור לשם קיום ממשל דמוקרטי תקין. יש הרואים בביקורת הציבורית עמוד התווך של חופש הביטוי בישראל, בהיותה נובעת מזכות הציבור לדעת ולפקח. הצורך להגן על ביטויים הנוגעים לדמויות ציבוריות ולעניינים ציבוריים נובע מכך שיש בביטויים אלה כדי לאפשר שיח חופשי לצורך עיצוב עמדות פוליטיות וציבוריות בחברה. בהקשר זה, יש הסבורים כי קשה לנתק דיון חברתי בעמדות וברעיונות שיש לציבור עניין בהם, מדיון בבעלי הדעות ובהוגי הרעיונות במישור הציבורי והפוליטי, ומכאן החשיבות של ביטויים הנוגעים לאישי ציבור בעניינים ציבוריים. כן טמונה ההצדקה להעדפת חופש הביטוי, ביכולתו הרבה יותר של איש ציבור ביחס לאדם פרטי להתגונן מפני פגיעה בשמו, שכן בידיו כלים, ידע ונגישות לאמצעי התקשורת. יש אף הסבורים כי אנשי ציבור מעצם מעמדם מביעים הסכמה, מפורשת או משתמעת, לחשוף עניינם לעיני הציבור ולביקורתו. מנגד, ניתן להציג שיקולים השוללים העדפת חופש הביטוי על-פני שמם הטוב של דמויות ציבוריות. כך למשל, ניתן לטעון כי לשון הרע עשויה לגרום לאיש ציבור נזק רב מאד, שכן עיקר כוחו הוא בשמו הטוב בעיני הציבור. כן ניתן לטעון כי הרחבת הפגיעה בשמם הטוב של אנשי ציבור, תרתיע אחרים מלבקש לעצמם מעמד זה. לשון הרע / הוצאת דיבהאנשי ציבור / דמות ציבורית