להלן פסק דין בנושא נזק שורשי מינוי מומחה נוירולוג: רקע כללי בתמצית התובע הגיש ביום 14.2.08 תובענה בגין נזקי גוף בגין 2 תאונות דרכים בהן נפגע. הראשונה ביום 30.8.06 והשניה מיום 20.1.07. בד בבד הגיש התובע בקשה למינוי מומחים רפואיים בתחום האורטופדי והנוירולוגי לצורך קביעת דרגת נכותו. הנתבעת מס' 1 בהתיחס לתאונה הראשונה הגישה תגובתה לבקשה ביום 29.6.08 בגדרה התנגדה למינוי המומחים המבוקשים. דיון בבקשה התקיים ביום 23.3.09 ובאי כוח הצדדים טענו איש איש בתמיכת שולחו כמפורט בפרוטוקול הדיון. ב"כ התובע טען בין היתר ובתמצית תוך שהוא מייחד את טיעונו למינויו של מומחה בתחום האורטופדי כי מן החומר הרפואי עולה שיש יותר מראיות לכאורה לצורך מינוי המומחה בתאונה הראשונה סבל התובע משבר בקלויקולה ומהגבלה בתנועות כתף וידיים וכי בתאונה השניה נחבל בגב בעמוד שידרה צוארי ובאזור הכתפיים תוך פגיעה שורשית בחוליות C6 ו- C7 . ובלטים באזור חוליות C3 - C7. (ב"כ התובע אף שמר זכותו להגיש בקשה למינויו של מומחה בתחום הנוירולוגי לאור הממצאים בתחום ה- EMG , עמ' 2 ש' 21-23 ). ב"כ הנתבעת מס' 1 בטיעונה ציינה בין היתר כי הבדיקות בחדר המיון היו תקינות בעקבות התאונה הראשונה, בתאונה זו הפגיעה היתה בעצם הבריח, תלונות התובע על כאבים וחבלה בראש צואר וגב החלו מהתאונה השניה ולא צורף תיעוד כלשהוא המקדים רצף טיפולי ובשים לב לעובדה כי לתובע עבר רפואי עשיר בתחום האורטופדי עובר לתאונה. ב"כ הנתבעת מס' 2 ובהתיחס לתאונה השניה ציין בין היתר כי בענין תאונה זו התיעוד הינו דל וככל שימונה מומחה מן הראוי ששכר טרחתו ישולם ע"י התובע. המסגרת המשפטית 8. חוק הפיצויים אינו מציע כללים להפעלת שיקול הדעת על ידי ביהמ"ש בהחלטתו אם למנות מומחה רפואי לבקשת הנפגע אם לאו. תקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים) התשמ"ז - 1986, (להלן: "התקנות") קובעות כי: "7. מינוי מומחה בידי בית המשפט "(1) בית המשפט או הרשם יחליט בבקשה למינוי מומחה לאחר שנתן לבעלי הדין הזדמנות נאותה להשמיע את טענותיהם בעניין שטרם הוסכם אליו". בהתאם לתקנות אין עומדת לנפגע בתאונת דרכים האפשרות להוכיח את טענותיו בעניין שברפואה על ידי הבאת ראיות מטעמו. הדרך העומדת לפניו היא לבקש מינוי מומחה או מומחים רפואיים. 9. ההלכה קובעת כי על מנת שימונה מומחה לצורך קביעת דרגת נכות בתחום מסויים צריך התובע להביא ראשית ראיה לנכות שהוא טוען לה [ר' רע"א 1619/93 אליהו נ' טטרו, פ"ד מ"ז (4) 89]. ביהמ"ש מקפיד על מינוי המומחים במקרים אלו משום שאין לנפגע אפשרות אחרת להוכיח את נכותו הרפואית על ידי הבאת מומחים מטעמו [ר' רע"א 1338/90 שיק נ' מטלון פ"ד מ"ד (2) 216, 219-220]. ראשית הראיה הנדרשת לצורך מינוי המומחה יכולה להיות נלמדת מסוגים שונים של מסמכים ובעיקר ממסמכים אשר מצביעים על טיפול רפואי שניתן לתובע עקב נכותו [ר' רע"א 911/03 סעאת נ' סעאת ואח' תק-על 2003 (1) 709]. בעניין זה נפסק ב-בר"ע (באר-שבע) 651/02 עמר נ' הפניקס (לא פורסם), בין היתר, כי: "יודגש כי מומחה הממונה מטעם ביהמ"ש במסגרת תביעה שכזו, הינו הכלי היחיד אשר באמצעותו יוכל התובע להוכיח נכותו. דחיית בקשה למינוי מומחה, דינה כסגירת דלת ההוכחה". 10. ברע"א 8796/99 הפניקס נ' בן יאיר ואח' (לא פורסם) נפסק, כי לעניין מינוי מומחה רפואי להוכחת נושא רפואי, הנוגע לנפגע החי, כבר פסק ביהמ"ש כי אין מקום לדחות בקשה למינוי כזה, כאשר קיימת ראשית ראיה לאפשרות קיומה של נכות עקב התאונה. בדומה נפסק ברע"א 247/01 מססה נ' דולב ואח' (לא פורסם), בין היתר, כי "אי מינוי מומחה רפואי בתביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונת דרכים... משמעו סגירת הדלת בפני התובע להוכחת קיומה של נכות שכן אין באפשרותו להוכיח את ענייניו הרפואיים בדרך אחרת. לכן, כאשר קיימת ראשית ראיה לאפשרות קיומה של נכות עקב התאונה יש מקום לקבל את התאונה למינוי המומחה". 11. בפרשת שיק נ' מטלון לעיל, נפסק, בין היתר: "על פי תקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים)... אין עומדת לנפגע בתאונת דרכים האפשרות להוכיח את טענותיו בעניין שברפואה על ידי הבאת ראיות מטעמו. הדרך העומדת לפניו היא לבקש מינוי מומחה או מומחים רפואיים. דחיית בקשתו למינוי מומחה, יש בה על כן, כדי לסגור בפניו את הדרך להוכיח שנותר עם מום או נכות כתוצאה מהתאונה, או כל עניין אחר רפואי. בנסיבות אלה אין מקום לדחות בקשה למינוי מומחים רפואיים כשקיימת ראשית ראיה לאפשרות קיומה של נכות עקב התאונה. אין בדברי אלה כדי לשלול את הצורך לבדוק בכל מקרה, אם אמנם מינוי כזה דרוש, ובית המשפט לא יהסס לדחות בקשה למינוי מומחה רפואי, אם אין לבקשה יסוד לאור החומר הרפואי המובא בפני בית המשפט. ואולם כשהדברים אינם כה ברורים יזהר בית המשפט לבל תקופחנה זכויותיו של המבקש על ידי מניעת מינוי מומחה רפואי כבקשתו". ר' גם: י. אנגלרד, "פיצויים לנפגעי תאונות דרכים" מהד' 3, 2005, 460. רע"א 3497/98 רזין נ' המגן פ"ד נב (5) 136. 12. בית משפט השלום בתל-אביב בהחלטתו המקיפה בת.א. (תל-אביב) 70670/04 ואח' זיגדון ואח' נ' כלל ואח' תק-על 2005 (3) 3190, ציין בין היתר, כי אין חולק שחוק הפיצויים הינו חוק סוציאלי שנועד להכניס תחת כנפיו נפגעים רבים אשר נפגעו כתוצאה מ"שימוש" ברכב מנועי. ביהמ"ש מדגיש כי דחיית בקשה למינוי מומחה רפואיים משמעה לעיתים כי לא ניתן לנפגע יומו וזאת עוד בטרם נדונו לגופן טענותיו וראיותיו. עוד מציין ביהמ"ש כי הוא בחן פסיקה של בתי משפט מחוזיים שונים ומצא כי ברובם של המקרים משהגיע ביהמ"ש למסקנה כי קיימת ראשית ראיה בדבר קיומה של נכות - הוא נעתר לבקשה למינוי מומחה רפואי, על אף העדר מסמכים המעידים על רצף טיפולי [ר' למשל: בר"ע (באר-שבע) 651/02 עמר לעיל, בר"ע (תל-אביב) 2629/03 הדר נ' אזואלי, בש"א (ירושלים) 14020/5 אלאזם נ' חמאד, בש"א (תל-אביב) 16138/03 ערן נ' אליהו, בר"ע (תל-אביב) 1711/02 יובל נ' קריספין ובר"ע 1303/02 אורן (שורש) נ' אל בז ואח']. 13. כן נקבע בפסיקה כי די בקשר סיבתי בדרגת הסתברות נמוכה להצדיק את מינויו של המומחה [ר' רע"א 219/91 הראל נ' סהר דינים יט' 361]. ר': בר"ע (חיפה) 109/06 ג' ח' נ' אבו מוך ואח' תק-מח 2006 (1) 5381. בש"א (חיפה) 8624/07 דרבאס נ' דמרג'אן ואח' (לא פורסם). דיון והכרעה התאונה הראשונה 14. בהתיחס לתאונה זו מיום 30.8.06 הוצג על ידי התובע נספח ד' בו נאמר בין היתר בתאור המקרה "ת.ד. כאבים כתף ימין" במסמך סיכום טיפול , בית חולים איכילוב, נאמר בין היתר כי התובע שלל חבלת ראש או בטן או איבוד הכרה מתלונן על כאב בעצם הבריח מימין, ראש צואר ללא רגישות או הגבלה בתנועה ללא סימני חבלה, בית חזה דפורמציה באזור הקלויקולה ימין כאב במישוש ללא סימני חבלה אחורית בטן רכה לא רגישה. ראה גם המסמך האורטופדי שצורף. במסמך הפניה להתיעצות לאורטופד מיום 6.9.06 נאמר בממצאי הבדיקה כי קיימת רגישות באזור הקלויקולה. במסמך האורטופד דר' אריאלי מיום 12.9.06 נאמר בין היתר כי במיון אובחן שבר של עצם בריח ימין, כאבי עורף עם קרינה לחגורת הכתף ימין וכאבי גב תחתון וממצאי בדיקתו היו הגבלה בתנועה. במסמך דומה של רופא זה מיום 16.11.06 נמצאו בבדיקה בין היתר הגבלה בתנועה ובמיפוי עצמות אובחן שבר עצם בריח ימין + צלעות 4/5 ימין (ראה נספחים ה' לבקשה). בנספח ו' לבקשה מיום 17.10.06 תועדו תוצאות מיפוי העצמות ונאמר בסיכום כי הממצאים שתוארו במסמך יכולים להיות כתוצאה מטראומה ושברים. התאונה השניה בהתיחס לתאונה זו מיום 20.1.07 צויין במכתב השיחרור (נספח יא), כי התובע מתלונן על כאב צוואר וכתפיים. בבדיקה הצוואר ללא הגבלות בתנועה, רגישות באספקט אחורי. בנספח יב1 נאמר כי ממצאי הבדיקה הינם רגישות בעמוד שידרה צווארי וגבי. בנספח יב2 ממצאי הבדיקה הינם רגישות רבה על פני צד ימין והגבלה בתנועה. בנספח יב3 ממצאי הבדיקה הינם בנוסף נזק שורשי C7/C6 , בנספח יב4 אף צויינו ממצאי בדיקת CT מיום 20/6/07, בין היתר, שינויים דיסקוגניים קלים C5/C4 הצרות פוראמן ימני C6/C5 C3/C4 (ר' גם נספח יד). במכתב הפנייה מיום 23.1.07, (ד"ר מולצ'דסקי) אל אורטופד נאמר כי תלונות התובע הינם בגין כאבי ראש, צוואר וכתף ימין וממצאי הבדיקה של הרופאה העלו רגישות בעמוד שדרה צווארי וגבי, רפלקסים תקינים וסימנים נוירולוגיים שליליים. במסמך של ד"ר אריאלי מיום 18.3.07, הוגדרו ממצאי הבדיקה כרגישות על פני צד ימין והגבלה בתנועה. בבדיקה נוספת אצל רופא זה מיום 12.6.07, תלונת התובע היתה על כאבי עורף עם קרינה עם חגורת כתף ימין וממצאי הבדיקה היו רגישות רבה על פני צד ימין, הגבלה בתנועה. בבדיקת אי. אם-גי, נזק שורשי - C6/ C -7. במסמך של ד"ר אריאלי מיום 18.6.07, נמצאו בין היתר אף שינויים דיסקוגניים קלים. C-4, C- 5 והצרות פוראמן ימני C-5, C-6, C-3,C-4. בבדיקת הולכה עצבית, מיום 22.4.07, נמצא כי הולכה מוטורית תקינה כולל מעבר למפרק וגירוי מנקודת ERB ואף מהירות הולכה אורטודרומית סנסורית נמצאה תקינה וחביון הולכה לעצב האקסילאריס התקבל תקין. בבדיקת סיטי של עמוד שידרה צווארי מיום 20.6.07, לא נמצאו סימני שבר, שינויים דיסקוגניים קלים. C-4, C- 5 והצרות פוראמן ימני C-5, C-6, C-3,C-4. בנסיבות העניין לאחר שנתתי דעתי לטיעוני ב"כ הצדדים, בחנתי את התיעוד הרפואי הקיים בתיק ולאור המפורט בסעיפים 8-13 לעיל, מצאתי כי יש מקום למינויו של מומחה אורטופד מטעם בית המשפט. מאידך לא מצאתי כי קיימת הצדקה למינויו של מומחה נוירולוגי. לעניין מינויו של המומחה האורטופד קיים תעודי רפואי הולם העולה כדי ראשית ראייה נדרשת לצורך מינויו של מומחה זה, מה שאין כן לגבי מומחה נוירולוגי. מאליו ברור כי המומחה האורטופד יתבקש לבחון כל תאונה לגופה והאם כתוצאה ממנה נותרה לתובע נכות כלשהי. ברע"א 4915/08 ביטוח חקלאי נ' וסילבסקי (א 24/09), שב והדגיש בית המשפט העליון את הכלל לפיו על התובע לשאת בשלב הראשוני בשכר המומחים, למעט במקרים חריגים שבהם הוא סבור כי יש הצדקה לחרוג מן הכלל לפי שסעיף 7 (ב) לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים) התשמ"ז-1986 נועד "להבטיח איזון מסויים בין החשש מפני הגשת בקשות גורפות למינוי מומחים מצד התובע, לבין החשש שמא עם מינוי מומחה רפואי בתחום מסויים יביא לחסימת דרכו של התובע בכל הקשור להוכחת נכותו באותו תחום". בית המשפט העליון ציין כי הפרקטיקה שהופעלה על ידי הערכאות המבררות להטיל את הוצאות המומחים מלכתחילה על הנתבעים הינה בניגוד גמור לברירת המחדל המתוארת בתקנות והיא הופכת כלל לחריג וחריג לכלל. נקבע כי בנסיבות המתאימות יש מקום לפטור את התובע מחובת הפקדת הפקדון וגם התקנות מורות כן, אך במקרים אלה על בית המשפט לנמק זאת "טעמים מיוחדים שירשמו" כמצוות המחוקק. 19. בענייננו משלא הובא כל טעם מיוחד לפיו יש לסטות מהוראת תקנה 7 לתקנות הפיצויים, הנני מורה למבקש להפקיד בקופת ביהמ"ש, פקדון להבטחת שכ"ט המומחה האורטופד, בסך כולל של 4,500 ₪ בתוך 30 ימים מהיום. 20. עם הפקדת הסכום כאמור תנתן החלטה מתאימה למינויו של המומחה האורטופד. נוירולוגיהמומחהמינוי מומחה