1. בפני בקשה לביטול פסק דין אשר ניתן בהעדר הגנה ובהעדר התייצבות מטעם הנתבעת/המבקשת ביום 25.2.08, בנימוק כי כתב התביעה, כמו גם פסק הדין עצמו לא הומצאו למבקשת כדין. המבקשת טוענת כי כתב התביעה הגיעה לידיה בפועל רק ביום 16.4.09, עת הגיע שליח מטעמה לצלם את החומר המצוי בתיק ביה"ד. לטענתה אישור המסירה שהוצג ע"י המשיב אינו חתום כהלכה וחסרה בו חותמת החברה. כמו כן על פסק הדין נודע לה רק מעט קודם לכן, ביום 26.3.09, עת נשלח לידיה העתקו של הפסק בפקס, ע"י ב"כ המשיב, וזאת במועד בו נתפס רכב שבבעלותה עקב ביצוע הליכי הוצל"פ. המבקשת טוענת כי העתק פסק הדין המיועד לה ואשר היה אמור להשלח על ידי בית הדין, עדיין מצוי בתיק ביה"ד, כאשר על המעטפה מצויין "לא קיים" וקיימת חותמת תאריך מיום 1.3.08. לגופו של ענין טוענת המבקשת/הנתבעת כי השיק ובו שכרו של המשיב/התובע היה מוכן עוד ב- 10.6.07 אולם המשיב/התובע לא לקח אותו מאחר והסכום שצויין בו לא נשא חן בעיניו. המבקשת טוענת כי שמרה את השיק אצלה מאחר ולא היה לה פרטי כתובתו של המשיב/התובע או חשבון הבנק שלו (עיין סעיף 9 לבקשה). המבקשת אף טענה כי מנהלת הנתבעת, הגב' ליאת בוגנים, היתה מאושפזת וילדה בתאריך 28.2.08, 3 ימים לאחר מועד הדיון (לא צורף אישור על אשפוז מ- 25.2.08). 2. ביום 23.12.07 הגיש המשיב/התובע תביעה כנגד המבקשת/הנתבעת על סך 2065.25 ₪, בגין אי תשלום שכר עבודה לתקופה מ- 24.5.07 ועד 4.6.07 ובגין אי תשלום גמול עבור עבודה בשעות נוספות בתקופה זו והחזר הוצאות נסיעה. המועד לדיון בתיק (כאשר תחילה אמור היה להתבצע הליך גישור ואם זה לא היה מצליח, הצדדים היו אמורים להכנס לדיון בפני שופט תורן) נקבע לתאריך 25.2.08 ומאחר ולא התייצב איש מטעם הנתבעת/המבקשת ואף לא הוגש כתב הגנה מטעמה, ניתן על ידינו פס"ד על מלוא סכום התביעה בצירוף פיצויי הלנה על מרכיב שכר העבודה והפרשי הצמדה וריבית על מרכיב החזר הוצאות הנסיעה . נציין כי על גבי פרוטוקול פסק הדין צויין כי קיים אישור מסירה לנתבעת מ- 1.1.08. בתיק בית הדין מצוי אישור מסירה לנתבעת שבוצע על ידי דוור מרשות הדואר בשם פדידה חנן ועל גבי אישור המסירה קיימת חתימה תוך שצויין שההזמנה לדין נמסרה לבוגנים ליאת. נדגיש כי המבקשת/הנתבעת הינה תאגיד ובהתאם לתקנה 484 לתקנות סדר הדין האזרחי החלות אף בבית הדין לעבודה מכח תקנה 129 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), המצאת כתב בית דין לתאגיד הינה בהנחת הכתב במשרד או במען הרשום של התאגיד. אין כל חובה בהתאם לתקנות כי תהא חותמת של התאגיד על גבי אישור המסירה, כפי שניסתה המבקשת לטעון בבקשתה. המבקשת לא הסבירה בבקשה מדוע החתימה על גבי אישור המסירה, כפי שהחתים אותה הדוור מטעם רשות הדואר, אינה עומדת בתנאי תקנה 484. 3. בתאריך 19.4.09 הגישה המבקשת/הנתבעת את בקשתה לביטול פסק הדין ולביטול הליכי ההוצל"פ שננקטו בגינו. המבקשת תמכה את בקשתה בתצהירה של הגב' ליאת בוגנים, הזהה בתוכנו לנטען בבקשה שבפנינו, כאשר הגב' בוגנים מכחישה כי קיבלה ו/או חתמה על אישורי המסירה של כתב התביעה והזימון לדיון. בתצהיר חזרה הגב' בוגנים גם על האמור בבקשה בנוגע לאשפוזה בבית החולים לפני הלידה. בתצהיר משלים הבהירה הגב' בוגנים כי היא מנהלת המבקשת, מנהלת המשרד ומנהלת החשבונות שלה וכן היא מורשית חתימה מטעם החברה אינטר אור שביט בע"מ ומוסמכת להגיש תצהיר מטעמה ולנהל בשמה הליכים בתיק זה. בהחלטה מיום 22.4.09 נעניתי חלקית לבקשה והורתי על עיכוב הליכי ההוצל"פ עד למתן החלטה בבקשה לגופה. ב- 27.4.09 שבה המבקשת וביקשה כי הליכי ההוצל"פ יבוטלו, לאחר שרשם ההוצל"פ בעכו דחה את בקשתה לשחרור הרכב שנתפס. דחינו בקשה זו ואולם קבענו כי ככל הצדדים יגיעו ביניהם להסכמה על שחרורו של הרכב למול הפקדת סכום עלות אחזקתו במחסני ההוצל"פ עד כה, יהא מקום להורות על שחרורו של הרכב. נציין כי הצדדים לא הגיעו ביניהם להסכמה. 4. תגובת המשיב לבקשה שבפנינו הוגשה בתאריך 3.5.09 ונסרקה בתאריך 5.5.09. המשיב טען כי יש לדחות את הבקשה לביטול פסק הדין על הסף משום הגשתה באיחור ניכר ובניגוד להוראות התקנות ובלא בקשה להארכת מועד להגשתה של בקשה מסוג זה. לתגובתו צירף המשיב את אישורי המסירה לזימון לדיון ביום 25.2.08 ולדרישה להגשת כתב הגנה, חתומים לכאורה ע"י גב' בוגנים (נספח א לתגובתו). יצויין כי על אישורי המסירה הנ"ל (מיום 1.1.08) מסומנת הרובריקה של "נמסר בהעדר", השם המצוין כמקבל הינו ליאת בוגנים וישנה חתימה במקום המיועד לחתימת המקבל. על האישור מצויה חותמת פקיד רשות הדואר שביצע את המסירה, מר חנן פדידה. המשיב טען בתגובתו כי כתובתה של המבקשת/הנתבעת, הינה לכל אורך התקופה, אותה כתובת, ברח' הנמל 10 חיפה וכי המבקשת/הנתבעת בכוונה לא קיבלה ולא חתמה על העתק מפסק הדין שנשלח אליה על ידי בית הדין. המשיב אף צירף אישור מסירה של אזהרת ההוצל"פ שנמסרה למבקשת/הנתבעת ועליה חתומה גב' ליאת בוגנים בתאריך 7.12.08, לאחר שתיק ההוצל"פ נפתח באמצע החודש הקודם (נספח ב). גם על אישור מסירה זה מצויין שמה של גב' ליאת בוגנים כמקבלת הדואר ומצויה חתימה דומה. המשיב צירף עוד את העתק התגובה ששלחה המבקשת, באמצעות גב' בוגנים, ללשכת ההוצל"פ בפקס מיום 7.12.08 והכוללת מכתב וכן את העתק פסק הדין (נספח ג). כמו כן צורפה החלטתו של ראש ההוצל"פ בעניין זה מיום המחרת, ה- 8.12.08. המשיב מפנה לכך שחתימתה של גב' בוגנים על אישורי המסירה השונים הינה אותה חתימה המצויה על המכתב שנשלח ללשכת ההוצל"פ. המשיב הכחיש את טענתה של המבקשת כי שלח לה את פסק הדין בפקס ביום תפיסת הרכב. כמו כן טען כי הגשת הבקשה הנוכחית נעשית לאחר שכשלו כל נסיונותיה של המבקשת לשחרר את רכבה וכן מכחיש את הטענה הנוגעת לשיק שהוכן למשיב ומפנה לעובדה כי השיק לא נשלח למשיב, לא לאחר סיום עבודתו, ואף לא מיד בחודש 12.08 לאחר קבלת האזהרה מההוצל"פ ופנית המבקשת/הנתבעת להוצל"פ, וכאשר המבקשת כבר ידעה כי המשיב מיוצג וידעה את כתובתו של בא כוחו. דהיינו, אין הצדקה מהותית לביטול פיצויי הלנה, משהנתבעת לא טרחה לשלם למשיב/התובע את שכר עבודתו במהלך חודשים רבים וכאשר שכר העבודה עצמו לא היה שנוי במחלוקת. המשיב אף מפנה לכל הפעולות שנעשו מצידו במסגרת תיק ההוצל"פ - עיקולי בנקים, עיקולים אצל צדדים שלישיים והליך עיקול הרכב - ומצביע על כך שלכל אורך הדרך לא הוגשה בלשכת ההוצל"פ כל התנגדות לביצוע ההליכים וממילא גם לא הוגשה כל בקשה לביטול פסק הדין עצמו. לאור כל האמור לעיל, ומאחר ולכל המאוחר יש לטענתו לראות את המועד האחרון להגשת הבקשה לביטול פסק הדין ביום 9.1.09 (בהתאם לתכתובת מול לשכת ההוצל"פ מיום 7.12.08, מועד בו לטענת המשיב אין כל ספק שהמבקשת ידעה על פסק הדין), מתנגד המשיב לבקשתה של המבקשת. המשיב אף מתייחס לסיכויי ההגנה של המבקשת וטוען כי עצם הצעתה לתשלום השיק אשר כאמור הינו על מרבית הסכום שנתבע, מראה כי סיכויי הגנתה קלושים. 5. לאחר שנתקבלה תגובת המשיב, ניתנה על ידינו החלטה ב- 5.5.09, החוזרת על החלטות קודמות לענין אי העתרות לבקשה לביטול הליכי הוצל"פ וכן הפנינו את תשומת לב המבקשת/הנתבעת לכך שבקשה לביטול פסק דין יש להגיש בתוך 30 יום מהמועד בו קיבלה את פסק הדין או ידעה על קיומו וציינו כי מתגובת המשיב עולה שהמבקשת ידעה על קיומו של פסק הדין והחזיקה בהעתק ממנו זמן רב לפני הגשת הבקשה לביטול פסק הדין. הבקשה נקבעה לדיון במעמד הצדדים ובתאריך 13.5.09 התקיים דיון במעמד הצדדים. 6. בדיון בתאריך 13.5.09 נחקרה גב' בוגנים על תצהיריה וטענה כי אינה מזהה את חתימתה על אישורי המסירה מיום 1.1.08, ולמעשה היא מכחישה כי חתמה על האישורים. משנשאלה לפשר החתימה על נספח ג לתגובת המשיב - הפנייה ללשכת ההוצל"פ מיום 7.12.08, השיבה כי המזכירה חתמה בשמה, כפי שהיא נוהגת לעשות בנוגע למכתבים שהיא מוציאה עבורה. בהמשך לכך העידה כי המזכירה חותמת על מכתבים במקומה ובמקום אנשים אחרים בחברה והם סומכים עליה. ובלשונה של הגב' בוגנים: "המזכירה שמדפיסה את המכתב חתמה בשמי, בדרך כלל היא חותמת על מכתבים שאני אומרת לה להוציא, בשמי... לא שאלתי אם קיבלנו הזמנה לדיון. לא שאלתי ספציפית לגבי מש/1 האם מאן דהוא אחר, כגון הפקידה, חתם על אישור המסירה במקומי. בדרך כלל היא חותמת על מכתבים במקומי ובמקום אנשים בחברה. אנחנו סומכים עליה..." בהמשך עדותה הודתה גב' בוגנים כי קיבלה את האזהרה מלשכת ההוצל"פ בחודש 12.08 ואז התקשרה לברר ונודע לה כי ניתן פס"ד ב- 25.2.08, על 1956 ₪. גב' בוגנים ביקשה לברר מדוע עומד החוב על 18,000 ₪ ונענתה, כך לגירסתה, כי יתכן ויש טעות ולשם כך עליה לפנות בכתב וכך עשתה. על מכתב זה כאמור חתמה הפקידה בשמה. גב' בוגנים העידה כי במועד זה עדיין לא ראתה את פסק הדין אלא רק נודע לה עליו וגם לא ביקשה לראות אותו כי היתה בטוחה שמדובר בטעות. גב' בוגנים הבהירה כי היא ביקשה שישלחו את המכתב אך ככל הידוע לא היה בידי המבקשת פסק הדין ולכן לא יתכן כי היא שלחה אותו. עם זאת הודתה גב' בוגנים כי לא שאלה את המזכירה האם היא שלחה את פסק הדין. גב' בוגנים העידה: "אתה אומר לי שג' 2 נשלח לפקס 9876695 ואני משיבה שזה נכון, אני לא צרפתי את פסק הדין...לעניות דעתי הפקידה לא שלחה את פסק הדין. לצורך הענין אני לא שלחתי את פסק הדין... אני צריכה לשאול את הפקידה, אני לא יודעת אם היא שלחה את פסק הדין. תשומת ליבי מופנית לנספח ג' 4 - החלטת יו"ר ההוצל"פ - קיבלתי את ההחלטה... " (עמ' 3 לפרוטוקול). ובהמשך: "לאחר קבלת החלטת יו"ר ההוצל"פ ב- 8.12.08, לא פניתי לברר מה עם פסק הדין..." בנוגע לכל פעולות העיקול שבוצעו במהלך התקופה מ- 12.08 ועד 4.09, טענה הגב' בוגנים בעדותה כי לא היתה מודעת להם עד למועד בו עוקל הרכב. יצויין כי מהמשך עדותה של הגב' בוגנים עולה גירסה שונה לענין השיק שאמור היה להשתלם למשיב כשכר עבודה. בעוד שבתצהיריה ובבקשה נטען כי המשיב לא היה מעוניין בשיק והשיק לא נשלח אליו בהעדר כתובתו, בעדותה בפנינו הודתה הגב' בוגנים כי למבקשת/הנתבעת היתה ידועה כתובתו של המשיב/התובע, והפעם הטענה היתה כי השיק לא נשלח אליו, למרות שהמדובר בשכר עבודה ולמרות שהמשיב סיים עבודתו אצל המבקשת עוד בחודש 6.07, וזאת בשל התנהגותו, ובלשונה של הגב' בוגנים: "היה לנו את הכתובת של הבית שלו. הוא זרק את השיק והתנהג בצורה מגעילה ולכן לא שלחנו לו הביתה... יכול להיות שבטופס 101 שעובד ממלא היתה הכתובת שלו... מאחר ואיך שהוא התנהג במשרד לא מצאתי לנכון לשלוח לו את השיק הביתה. " גם באשר לכתובתו של ב"כ המשיב/התובע אליו ניתן היה לשלוח את שכר העבודה שלא היה שנוי במחלוקת, הנוח ביותר עבור הגב' בוגנים היה לתלות את כל טענותיה בפקידה, שכמובן לא הובאה לבית הדין להעיד ובלשונה של הגב' בוגנים: "יכול להיות שהפקידה קיבלה, אני לא יודעת." הגב' בוגנים אישרה כי אותה פקידה שעובדת אצל המבקשת/הנתבעת כיום, בשם אורטל, עבדה אצל המבקשת/הנתבעת גם בתקופה הרלוונטית לחתימה על אישור המסירה של ההזמנה לדין ושל קבלת אזהרת ההוצל"פ, כמו גם משלוח המכתב להוצל"פ על ידי המבקשת (עמ' 4 שורה 20 לפרוטוקול). 6. אקדים ואומר כי עדותה של הגב' בוגנים בנוגע לאי קבלת ההזמנה לדין כמו גם אי קבלת פסק הדין באמצעות ההוצל"פ, לא עשתה עלינו רושם מהימן. ראשית נציין כי החתימה על אישורי המסירה מיום 1.1.08, אישור המסירה של אזהרת ההוצל"פ ומכתב הפנייה ללשכת ההוצל"פ נחזית להיות דומה. בכל אישורי המסירה האמורים לעיל מופיע שמה של ליאת בוגנים כמקבלת דבר הדואר וישנה חתימה בכתב היד במקום המיועד לחתימת מקבל דבר הדואר. ברור כי מסירת דבר דואר לעסק מחייבת רישום המסירה ברובריקה של "מסרתי בהעדרו" משום שכאמור אין "העסק" מסוגל לחתום בשם עצמו... השוואת החתימות על שלושת אישורי המסירה, כמו גם החתימה המצויה על מכתב הפנייה להוצל"פ מעלה אפשרות סבירה ביותר כי החותם הוא אותו אדם. המבקשת לא טענה כי הכתובת ברח' הנמל 10 חיפה, שהינה הכתובת אליה בוצעו על המסירות, איננה הכתובת הנכונה של החברה המבקשת, ונהפוך הוא גם על גבי מכתבים ששלחה החברה ללשכת ההוצל"פ מפורטת הכתובת ברח' הנמל 10 בחיפה וגם על גבי השיק שצורף כנספח א' לתצהירה של הגב' בוגנים מופיעה כתובת החברה המבקשת כרח' הנמל 10 חיפה. בנסיבות אלה כאשר פקיד רשות הדואר ששמו והחותמת שלו מצויים על גבי אישור המסירה ביצע מסירה לכתובת הנכונה ברח' הנמל 10 חיפה, שהינה כתובתה הרשומה של החברה המבקשת ומאן דהוא במשרדי החברה חתם בשם הגב' בוגנים (או הגב' בוגנים עצמה או הפקידה שחתמה בשמה) המדובר במסירה שבוצעה כדין. כאמור, בעדותה בפני, הודתה ליאת כי מזכירתה היא שהוציאה את מכתב הפנייה בשמה וחתמה עליו וכך היא עושה פעמים רבות. כמו כן מעדותה עולה גם כי מזכירתה חותמת ומקבלת דברים למשרד, דרך קבע, גם בעבור אנשים אחרים. אף על פי כן לא הגישה המבקשת כל תצהיר מטעמה של אותה מזכירה ולא זימנה אותה להעיד ולהבהיר סוגייה זו, כאשר מעדותה של הגב' בוגנים עולה כי היא לא טרחה כלל לשאול את הפקידה האם הפקידה היא זו שחתומה על אישור המסירה הן של בית הדין והן של האזהרה מטעם לשכת ההוצל"פ. למעשה רק בסיכומיה טוענת המבקשת כי ערכה את הבדיקה האמורה בקרב עובדי המשרד כולם וכי לא היה ידוע למי מהם על קבלת כתב התביעה או הזימון לדיון ואף לא אחד מהם החזיק או שלח את העתק פסק הדין, כולל אותה פקידה שהוזכרה. המבקשת מוסיפה בסיכומיה כי לבקשת ביה"ד, לאחר ביטולו של פסק הדין, יצורפו תצהירים מתאימים לכתב ההגנה שיוגש. אין מקום למקצה שיפורים לאחר קיום הדיון בבקשה לביטול פסק הדין ויש לתת את המשקל הראוי לאי הבאתה של הפקידה שגם חתמה על נספח ג' שצורף לתגובת המשיב וכאשר תגובת המשיב היתה בפני המבקשת בטרם הדיון. ואין לנו אלא לשאול מדוע לא נעשתה בדיקה זו, והוגשו אותם תצהירים, עם הגשתה של בקשה זו או במסגרת ניהול ההליך בגינה עד כה? והאם המבקשת באמת דורשת מביה"ד לבסס החלטתו על בדיקה עלומה שנעשתה באיחור ותוכנה לא הוצג ולא הוכח בפני ביה"ד, על אף שהיה בידי המבקשת לעשות כן במהלך ניהול ההליך? "...כלל נקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל-דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, היתה פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחיים והן במשפטים פליליים, וככל שהראיה יותר משמעותית, כן רשאי בית המשפט להסיק מאי-הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר נגד מי שנמנע מהצגתה". ע"א 548/78 אלמונית נ' פלוני פד"י לה (1) 736, 760 ועל הלכה זו ע"א 2273/90 לימה בע"מ - פרל רוזנברג פד"י מז (2) 615,606. 7. בע"א 64/53 כהן נ' יצחקי, פ"ד ח, 395, נקבע כי: "פסק דין אשר ניתן שלא כהלכה - דרך משל: מבלי שהנתבע הוזמן כחוק - רשאי הנתבע לדרוש את ביטולו מתוך חובת הצדק... פסק דין זה פגום הנהו, ומשום כך אין לקיימו, תהא אשר תהא הגנת הנתבע לגופו של ענין... ניתן פסק הדין כהלכה, יציג לעצמו בית המשפט... שתי שאלות אלו: ראשית, מהי הסיבה אשר גרמה לכך שהמבקש לא רשם הופעה, או לא הגיש הגנתו או לא הופיע בתאריך הקבוע לבירור המשפט. שנית - ושאלה זו חשובה לעין ערוך מהראשונה - מה הם סיכויי ההצלחה של הנתבע המבקש... כדי לאפשר לבית המשפט ליתן את דעתו... חייב הנתבע להמציא לבית המשפט את החומר העובדתי אשר ממנו יוכל להסיק מסקנתו. לשם כך דרושה הצהרה בשבועה, בה יפרט הנתבע את הסיבה אשר מנעה בעדו להתגונן במשפט, ואת טענות ההגנה אשר יש בדעתו לעוררן אם תינתן לו הזדמנות לכך ע"י ביטול פסק הדין. בהעדר הצהרה בשבועה זו, ייעתר בית המשפט אך במקרים נדירים יוצאים מן הכלל לבקשת ביטול". כאמור לא שוכנעתי בגרסתה של המבקשת ולכן אני קובעת כי כתב התביעה והזימון לדיון נמסרו למבקשת כדין. בהתאם לכך אין מקום לקבוע כי מדובר בפס"ד פגום שיש לבטלו בגין חובת הצדק בלבד. כמו כן ובהתאם לפס"ד כהן דלעיל, מאחר ומדובר בפס"ד שניתן בהעדר הגנה על ביה"ד לבחון בהחלטתו בבקשה את מחדלו של המבקש באי התייצבותו ואת סיכויי הגנתו. לאחר שקבענו כי המבקשת קיבלה כדין את ההזמנה לדיון, לא נמצא כל נימוק לאי הגשת כתב הגנה ו/או לאי התיצבותה לדיון. נציין לענין זה כי אם שהתה הגב' בוגנים באשפוז באותו מועד, היה מן הראוי להגיש את אישור האשפוז לאותו מועד, אם כי אין בכך כדי לנמק מדוע לא הוגשה הגנה ו/או בקשת דחיה של מועד הדיון ו/או מדוע לא התייצב מאן דהוא אחר מטעם החברה. על כל אלה יש להוסיף כי סיכוייה של המבקשת בהגנתה קלושים לאור העובדה שהיא עצמה מודה בחבותה במרביתו של סכום הקרן ואין הסבר מניח את הדעת מדוע לא נשלח שכר העבודה לכתובתו של המשיב/התובע לאחר תום קיומם של יחסי עובד ומעביד והתנהגות מרגיזה של עובד, גם אם היתה כזו (ואיננו קובעים כך) אינה מצדיקה אי תשלום השכר לעובד. 8. על כל האמור לעיל נוסיף כי אין בידי לקבל את גרסתה של הגב' בוגנים כי פסק הדין הגיע לידיה רק ב- 26.3.09. אמנם העתק פסה"ד שנשלח למבקשת על ידי מזכירות בית הדין עוד בחודש 2.08, ככל הנראה אכן לא הגיע ליעדו, ואולם לדידנו, לכל המאוחר ידעה המבקשת על תוכנו של פסק הדין - ולמעשה גם החזיקה בעותק ממנו - במועד בו ביצעה את הפנייה ללשכת ראש ההוצל"פ, קרי ב- 7.12.08. בתאריך 7.12.08 בוצעה המצאת האזהרה למבקשת על ידי לשכת ההוצל"פ. סעיף 7 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967 קובע כי משהוגשה בקשת ביצוע, ימציא המוציא לפועל לחייב אזהרה שעליו למלא אחר פסק הדין ולאזהרה יצורף העתק מאושר של פסק הדין או העתק הפסיקתא. נראה על פניו כי העותק שהתקבל אצל המבקשת ושצורף על ידה לפניתה להוצל"פ מ- 7.12.08, הוא העותק שהוגש ללשכת ההוצל"פ ב- 11.08 עם פתיחת תיק ההוצל"פ. לענין זה הננו מפנים אף לפסקה 5 בפסק דינו של כב' הנשיא גולדברג בדב"ע נג/3/252 יעקב כהן נ. מאיר לוי בו התייחס כב' הנשיא גולדברג לכך שחזקה על יו"ר ההוצל"פ שלא יבצע הליכי גביה בטרם יוודא שהחייב קיבל אזהרה אליה צורף פסק הדין. מסירה באמצעות ההוצל"פ כוחה יפה לכל דבר וענין ולא רק לצורכי ההוצל"פ אלא גם לצורך מנין הימים מהם יש להגיש בקשה לביטול פסק דין. מהעובדה כי באותו תאריך בו בוצעה מסירת האזהרה היתה פניה מטעם המבקשת ללשכת ההוצל"פ, עולה בבירור כי אכן המבקשת קיבלה את האזהרה ופעלה בתגובה אליה ועל כן אין ממש בעדותה של הגב' בוגנים על כך שהמבקשת לא קיבלה את נספח ב' שענינו האזהרה מטעם ההוצל"פ. אם המבקשת לא קיבלה את האזהרה ב- 7.12.08 מדוע פנתה דווקא בתאריך זה ללשכת ההוצל"פ בפקס נספח ג' לתגובת המשיב?! מבדיקת נספח ג' לתגובת המשיב, עולה כי הגב' בוגנים פנתה בשמה של המבקשת/הנתבעת ללשכת ההוצאה לפועל, במכתב הנושא תאריך 7.12.08, שעניינו בתיק ההוצל"פ שנפתח כנגדה, ותוכנו: "על פי פסק דין שניתן ביום 25.2.08 החוב עומד על 1956.25 ואין לי מושג איך הגעתם לסכום של 18,587 ₪ נא לעדכן את הטעות מייד ולשלוח אלינו אישור על התיקון". כבר מנוסח המכתב דלעיל ברור כי במועד זה היה ידוע למבקשת על תוכנו של פסק הדין (כולל זהות התובע ועילת תביעתו המרכזית - שהרי היא לא הביעה תמיהה על סכום הקרן ואף ידעה לנקוב במדויק את סכום הקרן שנפסקה נגדה על פי פסק הדין), ובפנייתה ביקשה למעשה להפחית את גובה החוב בכל הנוגע לסכום שמעבר לקרן, שאם לא כן יש לצפות כי היתה תגובתה אחרת ובוודאי שהיה עליה להגיש מיידית בקשה לביטול פסק הדין או לכל הפחות לבצע בירור בעניין. אלא שבכך לא די, ולמכתבה זה צורף גם העתק פסק הדין ועל כך ניתן ללמוד בין היתר מתרשומת העברת הפקס המצויה בראש הדף - שעה, תאריך ומספר פקס היעד - והזהה לתרשומת המצויה במכתב. מן התרשומת אף ניתן ללמוד כי העתק פסק הדין היה הדף השני שנשלח באותה תשדורת, כאשר בשורת התרשומת צוין דף 2/2 ובראש המכתב צוין דף 1/2. שני הפקסים נשלחו ללשכת ההוצל"פ והגב' בוגנים הודתה במשלוח הפקס על ידי הפקידה. הגב' בוגנים אף העידה כי יש לשאול את הפקידה האם היא צרפה עותק מפסק הדין לפקס שנשלח (עמ' 3 שורה 9 לפרוטוקול). הפקידה לא העידה בפנינו כי לא שלחה את פסק הדין, והשכל הישר, כמו גם הסבירות, יש בהם כדי ללמד כי לבקשה לתיקון טעות שהוגשה על ידי המבקשת ללשכת ההוצל"פ צורף העתק מפסק הדין. 9. לא שוכנעתי והמבקשת לא השכילה ליתן הסבר המניח את הדעת לעובדה זו ובעדותה של הגב' בוגנים אף נשארה פתוחה השאלה האם יתכן ומזכירתה החזיקה בפסק הדין וצירפה אותו למכתב. כאמור, המבקשת לא הגישה תצהיר מטעמה של המזכירה ולא ביקשה לזמן אותה לעדות, ובכך נמנעה מלהוכיח את טענתה. הרי המזכירה היא ששלחה את המכתב להוצל"פ, והיא זו שחתומה בשמה של גב' בוגנים (כפי שהיא עושה לא פעם), כאשר מדובר בחתימה הדומה לכאורה לחתימות המצויות גם על אישורי המסירה מיום 1.1.08 ועל אישור המסירה של האזהרה מטען ההוצל"פ. בסיכומיה טוענת המבקשת כי נספח ג שנשלח ללשכת ההוצל"פ אכן מכיל שני עמודים אלא שאין כל נתון הקושר את הפקס הזה אל המבקשת ובכך רומזת ככל הנראה כי מדובר בפקס מזויף. המבקשת עומדת על כך שללשכת ההוצל"פ נשלח פקס בן עמוד אחד המכיל את הפנייה בלבד, בשעות הבוקר של אותו יום ולא בשעות הצהרים. עם זאת המבקשת לא צירפה את אישור שליחת הפקס שיכול לאמת את גרסתה זו, שהועלתה, יש לומר, לראשונה, בסיכומיה. יתר על כן, הגב' בוגנים הודתה בחקירתה החוזרת כי: "אין לי כרגע אישור על כך שאני שלחתי רק עמוד אחד ולא שניים ב- 7.12.08." (עמ' 4 שורה 19) ועל פניו נשלחו שני עמודים וגם לסיכומים לא צורף אישור כלשהו המצביע על כך שנשלח רק עמוד אחד של פקס ממשרד המבקשת ללשכת ההוצל"פ ב- 7.12.08. לפיכך, אני קובעת כי במועד שליחת מכתב הפנייה ללשכת ההוצל"פ, קרי ה- 7.12.08, היה בידי המבקשת העתק של פסה"ד ועל כן, לכל המאוחר, ממועד זה יש למנות את 30 הימים להגשתה של בקשה לביטולו. נציין כי הגב' בוגנים גם הודתה שקיבלה את החלטת יו"ר ההוצל"פ מ- 8.12.08 (נספח ג'4) המסבירה מדוע הסכום בהוצל"פ אינו מוטעה שכן על קרן החוב נוספו פיצויי הלנה. 10. לחילופין, והגם שהננו סבורים כי בידי המבקשת היה עותק מפסק הדין עוד ב- 7.12.08, הרי גם אם לא היה עותק כזה, יש להעדיף את כלל הידיעה על כלל ההמצאה. ברור הוא כי המבקשת והגב' בוגנים כנציגתה, ידעו את תוכנו המדויק של פסק הדין, הן את סכום הקרן והן את העובדה כי הוא נושא פיצויי הלנה עוד ב- 8.12.08 ואף על פי כן לא טרחו לפנות באופן מידי להשגת עותק מפסק הדין, אם מבית הדין לעבודה שבו ניתן פסק הדין ואם באמצעות לשכת ההוצל"פ שבה מצוי העתק מפסק הדין, והבקשה לביטולו הוגשה רק ב- 19.4.09. בבש"א 1788/06 קלינגר נ' זקס נקבע: "כלל "הידיעה" על מתן פסק דין שניתן בהעדר הצדדים לא נועד לתפוס את מקומו של כלל ה"המצאה" המעוגן בדין. כלל "הידיעה" איננו אלא אחת ההשתקפויות של חובת תום הלב הדיונית המוטלת על כל בעל דין באשר הוא, המחייבת כל מי שמעורב בהליך משפטי לנהוג בדרך הוגנת כלפי יריבו, וכלפי מערכת השיפוט שבמסגרתה נדון עניינו. כלל "הידיעה" אין פירושו אלא, כי מקום שבו יודע בעל דין ידוע היטב על קיום פסק דין בעניינו, ואף יודע, או יכול לדעת בבירור את תוכנו, והוא משתהה השתהות בלתי סבירה, ארוכה וממושכת בייזום הליך ערעורי, תוך ניצול ביודעין של תקלה שארעה בהמצאה כדין של פסק הדין, כי אז יתכן בנסיבות מסוימות כי חובת תום הלב הדיוני תפעל כחסם וכמניעות לייזום הליך ערעורי עם חלוף תקופה ארוכה מאז ידע בעל הדין בפועל על פסק הדין...   ... ההלכה הפסוקה הכירה במצבים חריגים שונים בהם כלל הידיעה גבר על כלל ההמצאה, המתנקזים, במהותם, לדרישת תום הלב הדיוני; הבסיס המשפטי לצורך כך נשען על עילות של השתק, מניעות, והתנהגות הנגועה בחוסר תום לב דיוני.   ... עילת המניעות הוחלה במקום שבעל דין טען כי פסק הדין לא הומצא לו, אך עשה בו שימוש קודם מועד ההמצאה כדין...   ... כדי להחיל את "כלל הידיעה" כחריג נדיר לכלל "ההמצאה" של פסק הדין נדרש עוד כי אופי הידיעה של בעל הדין על דבר קיום הפסק יהיה כזה שניתן להשוותו לידיעה ממש, כפי שקיימת בעקבות המצאה כדין. לשון אחר, החלת "כלל הידיעה" אפשרית רק מקום בו הוּכחו ידיעה מלאה, ספציפית וברורה של מלוא תוכן פסק הדין, או, למצער, יכולת סבירה להגשים ידיעה כזו בידי בעל הדין הפונה בהליך ערעור..." וראה גם עאח 18/07 אילן שדה נ' אוניברסיטת בן גוריון (פסק הדין ניתן על ידי כב' השופטת ארד ובהסכמת יתר חברי המותב), בו נקבע כי כלל הידיעה יחול מקום בו הוכחה ידיעה ממשית של בעל הדין את תוכן פסק הדין (מאחר ובכך מתגשמת למעשה תכלית ההמצאה) ותוך בחינת התנהלותו של בעל הדין מעת שנודע לו על פסק הדין. ברע"א 1415/04 סרביאן נ' סרביאן נקבע כי: "כלל דיוני זה נועד להגן על זכויותיו הדיוניות של בעל-הדין, והוא נשמר בהקפדה, עם זאת אם חרף היעדר המצאה כדין כאמור הגיע כתב-בי-הדין בפועל לידי בעל-הדין, וניתנו בידיו עקב כך מלוא האמצעים לפעול על-פיו, הושגה תכלית ההמצאה במלואה בדרך אחרת. בנסיבות אלה ובמסגרת החובה הכללית לפעול בהליך הדיוני בתום-לב, חובה על בעל-הדין לפעול במסגרת מגבלות הזמן המוטלות על-פי התקנות מאותו מועד שבו תוכנו של כתב-בי-הדין הגיע לידיעתו. הוא יהא מנוע מהעלאת הטענה כי חרף קיומו של כתב-בי-הדין בידיו וידיעת תוכנו הוא לא פעל במסגרת המועדים הקבועים בתקנות מחמת אי-המצאה פורמאלית של אותו כתב. מניעות זו מתיישבת עם עקרונות הסדר הדיוני ועם תכליתו וכן עם התפיסה המושרשת שלפיה חובת תום-הלב, החוצה שתי וערב את מסגרות המשפט כולן, חלה גם על כללי סדר הדין באשר הם".(ההדגשה שלי - ע.ו.)   נדמה שהנסיבות שבפנינו אכן עולות בקנה מידה אחד עם הפסיקה דלעיל ויוצרות מניעות כלפי המבקשת בבקשתה. כפי שקבענו - ברור כי עם הפנייה ללשכת ההוצל"פ כבר ידעה המבקשת על תוכנו של פסק הדין ומשמעותו, ולאחר תשובתו של ראש ההוצל"פ היה עליה לפעול לביטולו של הפסק בתוך המועד הקבוע בתקנות. אין כל הצדקה במקרה שבפנינו לכך שהבקשה לא הוגשה בתוך 30 יום מ- 8.12.08 והמבקשת אף לא הגישה בקשה להארכת מועד ולא פרטה טעמים מיוחדים שירשמו. 11. תקנה 50 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) תשנ"ב-1991 קובעת כי בעל דין שלא הגיע לידיו ההודעה במועד האמור בתקנה 47 או שלא התייצב לדיון ובית הדין דן שלא בפניו - רשאי להגיש לא יאוחר מ- 30 יום לאחר שהומצאו לידיו פסק הדין או ההחלטה אחרת, בקשה לביטול פסק הדין ועיכוב הוצאתו לפועל. תקנה 125 לתקנות הנ"ל קובעת כי מועד או זמן שנקבע בחיקוק, לרבות בתקנות סדר הדין, רשאי בית הדין להאריכם רק מטעמים מיוחדים שירשמו. בעניננו היתה המבקשת צריכה להגיש בקשה לביטול פסק הדין לכל המאוחר עד 8.1.09 והיא הגישה את הבקשה רק ב- 19.4.09 ואף לא הוגשה בקשה להארכת מועד ולא פורטו טעמים מיוחדים שירשמו שיצדיקו הארכת מועד. 12. כאמור ברע"א 8292/00 יוספי נ. לוינזון מפי כב' השופטת פורוקצ'יה: "בצד המשקל הרב הניתן לזכותו של בעל דין למיצוי יומו בבית המשפט,... מוטל על מבקש הביטול נטל שכנוע להראות כי לא החמיץ את זכות הגישה לבית המשפט וכי ישנה ממשות ענינית בבירור התביעה נגדו בהתייחס למשקל קו ההגנה שהוא עומד להעלות..." בהמשך אף מתייחסת כב' השופטת פורקוצ'יה לחוסר תום לב באופן התנהלות המבקש שם. גם הנשיא אדלר בבר"ע 1222/00 קולט עמר נ. אמירה חנחן התייחס לכך שהתנהגות המבקשים והשיהוי הרב בהגשת בקשה לביטול פסק דין עומדות להן לרועץ ועולות כדי התנהגות הלוקה בחוסר תום לב. לאור כל האמור לעיל נדחית הבקשה לביטול פסק הדין, תוך שהננו קובעים כי הבקשה לא הוגשה במועד הקבוע בתקנות, לא הוגשה בקשה להארכת מועד ולא פורטו טעמים מיוחדים שירשמו להצדיק הארכת מועד, ופסק הדין ניתן כדין כאשר היתה מסירה כדין למבקשת של ההזמנה לדיון. 13. המבקשת תשלם למשיב הוצאות בקשה זו ושכ"ט עו"ד בסך 1500 ₪ בצירוף מע"מ כחוק. ניתנה היום, ב' סיון תשס"ט, 25 מאי 2009, בהעדר הצדדים. פסק דין בהעדר התייצבותאי התייצבות לדיוןביטול פסק דיןהמצאת כתבי בי דין