לאחר עיון בטענות הצדדים, להלן החלטותי: באשר לבקשה לפסילת חוות הדעת ומינוי מומחה חלופי או מומחה נוסף, בתחום כירורגיה פלסטית ; אין אני מוצאת מקום להיעתר לבקשה זו. הלכה ידועה היא כי בקשה לפסילת חוות דעת תיעשה רק במקרים חריגים ואף מינוי מומחה נוסף לא ייעשה כדבר שבשגרה. מוכרת הפסיקה בעניינים אלו ויפים דבריו המסכמים של כבוד השופט נ. הנדל בבר"ע (ב"ש) 603/06 אלון מימון נ. ביתן עקיבא, מיום 23.8.06: "הלכה ידועה היא כי בקשה לפסילת חוות דעת תעשה רק במקרים חריגים ואף מינוי מומחה נוסף לא ייעשה כדבר שבשגרה. נדמה שניתן להבחין בין המצב בו ראוי להורות על פסילת מומחה לפי חוק הפלת"ד לבין מצב בו נכון יהיה למנות מומחה נוסף מאותו תחום באופן הבא: פסילת המומחה תיעשה כאשר נוצר בסיס לקבוע שנפל פגם שנוגע למומחה בעצמו. למשל הוא מכיר היטב את הצדדים, הוא קיבל חומר שלא היה עליו לקבל וכד'. נוצר חשש שאין זה ראוי שהמומחה שמונה ימשיך למלא את תפקידו. לעומת זאת מינוי מומחה נוסף באותו תחום יעשה כאשר נפל פגם בחוות הדעת. לא במומחה גופו אלא במסקנותיו. הפגם אינו ב"סדרי הדין" המתווים את עבודת המומחה שנועדים לשמור על עצמאותו ואי תלותו בגורמים פסולים אלא באיכות חוות דעתו. למשל מקרה בו חוות הדעת לוקה בחסר, אינה הגיונית על פניה, או אינה מתמודדת עם הקשיים המתעוררים בתיק הנדון. במצבים מעין אלו אין הצדקה לפסול את המומחה בתור שכזה, אך עדיין נותר בית משפט עם חוות דעת שאינה מספקת את הסחורה. חוות דעת זו אינה מהווה תשתית ראוייה עליה יוכל בית המשפט לבסס את קביעתו. או אז יהיה נכון למנות מומחה נוסף. מסלול זה אינו מועדף מלכתחילה. השאיפה בחוק הפלת"ד ותקנותיו הינו להותיר את המומחה לבדו. בל נשכח שבהרבה מקרים המומחה אינו מעיד במשפט ואף אינו משיב לשאלות ההבהרה. דרך זו תורמת ליעילות. הגם ובמשפט רגיל, הגשת חוות דעת שונות עשויות להפרות את שיקול הדעת של בית משפט, בתחום של הפלת"ד הדין מעוניין בהכרעות מהירות ואובייקטיביות. המחיר של היעילות הינו הויתור על קבלת חוות דעת שניה. ואולם, היה וחוות הדעת אינה עומדת על רגליה היא, טוב יעשה בית משפט אם יבקש חוות דעת נוספת. " בהמשך הדברים מפנה פסק הדין, לדברי כבוד השופט אור ברע"א 337/02 רוית מזרחי נ. כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נו(4) 673, שם אמר: "בכל אותם מקרים שבהם חש השופט, לאחר שעיין בחוות הדעת של המומחה הרפואי ובתשובותיו לשאלות ההבהרה ובמהלך החקירה הנגדית, כי נותרו בו ספקות, וכי הוא נזקק לחוות כדי שיוכל להגיע להחלטה מושכלת בשאלות הרפואיות המונחות לפתחו, רשאי הוא למנות מומחה רפואי נוסף. מינוי שכזה לא ייעשה כדבר שבשגרה, אלא רק באותם המקרים שבהם תחושתו של השופט היושב לדין היא כי לא יהא בידו, או לא יהיה זה ראוי, להכריע במחלוקת שבהליך שבפניו בהסתמך על חוות הדעת של המומחה הרפואי אשר מונה על ידיו". (ההדגשות בציטוטים דלעיל הם שלי - ע.ז.) לטעמי המקרה דנן אינו בא בגדר המקרים בהם יש לפסול חוות דעת של מומחה ואף לא בגדר המקרים בהם יש למנות מומחה נוסף. הבקשה נדרשת באריכות רבה לחקירת המומחה ואיני מוצאת מקום להדרש לכל טענה וטענה שבה, לדידי חלק מהטענות דינן להיות מועלות בסיכומים שבתיק העיקרי ולא כעת. בשלב זה, ניתן להסתפק בהפניה לכך שמדובר בנכות פלסטית, ובסופו של יום ההכרעה באשר לנפקות הצלקת מסורה לבית המשפט. במקרה דנן, לא רק שהיו בידיי שתי הזדמנויות להתרשם ישירות מהצלקת, עת שהתובע התייצב באולם בית המשפט, אלא גם התרשמותי מהצלקת אינה שונה משמעותית מזו של המומחה. מכל מקום; ככל שימצא לאחר בחינה מעמיקה, בסופו של התיק (כאשר בכלל זה יבחנו גם דברי המומחה בחקירתו), כי יש מקום לסטות ממסקנותיו, ייעשה הדבר במסגרת קביעות בפסק הדין וללא שאני מוצאת כי אני זקוקה למינוי נוסף לשם כך. אין אני מוצאת שאני נזקקת לחוות דעת נוספת, כדי להגיע להחלטה מושכלת באשר לפגיעה הכרוכה בצלקת שנותרה ואשר ממנה התרשמתי, כאמור, באופן ישיר. מעבר לדרוש אעיר עוד כי אין אני מוצאת ממש בטענה שהמומחה הוא בעל דעה קדומה לגבי המגזר שאליו משתייך התובע. לא די בעובדה שהמומחה ציין כי סביר שהתובע יגדל זקן, כדי להגיע למסקנה הנטענת. הדברים יפים במיוחד מקום בו המומחה הבהיר מנגד כי ככל שהתובע יבחר לגדל זקן, ייתכן שבמקום הצלקת לא יצמח שיער. ר' עמ' 8 וכן ובעיקר עמ' 10 - שם לא אישר את טענת ב"כ הנתבעים כי במקרה של זיפים תפחת היכולת לראות את הצלקת אלא אמר - "יכול להיות שבאזור קטן לא יהיו שערות ואז הצלקת תבלוט, אני לא יכול לדעת היום". יוער כי אף לגבי הערתו כי התובע יגדל זקן מצא בו המומחה לחזור מהערה ולהבהיר כי היא אינה לעניין (ר' עמ' 5). העובדה שהוצגו למומחה חלופות לגבי צלקות בעלות גודל דומה ועמדתו הייתה שלא בהכרח הנכות תהא שונה, אף היא אינה מספקת לפסילתו. המומחה הבהיר כי קביעת נפקות הצלקת מושתת על מספר גורמים ושילובם, בעוד גודל הצלקת אינו רכיב הנבדק לבדו, באופן מבודד מייתר הגורמים ומהמראה הכללי המתקבל. (מראה התלוי גם במיקום הצלקת, תווי הפנים של הנפגע באותו מיקום וכיו"ב). השאלות שנשאל המומחה באשר לשינויים מזעריים בגודל הצלקת ונפקותם על גובה הנכות, היו תיאורטיים ומבוססים על דקויות, שנועדו ליצור אבחנות מלאכותיות. אף אם מומחה סבור שהבדל של עוד סנטימטר או סנטימטרים ספורים, באורך הצלקת לא היו גורמים לשינוי במסקנתו, באשר לאחוז הנכות, לא די בכך כדי לפסול חוות דעתו, כאשר כלל עדותו, ברורה ומובנת. כך גם העובדה שהמומחה מצא במקרים אחרים לתת אף חלקי אחוזים, אינה מהווה טעם מספק לפסילתו ולא אחת מונחים בפני בתי המשפט חוות דעת הקובעות אחוזי נכויות חלקיים (אף שאין מחלוקת, שאין זה המקרה דנן). אף אם סבור התובע כי גישתו העקבית של המומחה באשר לצלקות, נוקטת בדרך ההפחתה, ביחס למומחה אחר, איני מוצאת בכך טעם לפסילה. די בכך שהחקירה תסייע לבית המשפט, בבואו לפסוק הפיצוי על בסיס קביעת המומחה דנן, והכול תוך מודעות לגישתו. הערות המומחה באשר להבחנה בין "מטופל" ו- "פציינט", אף בהן לא די לפסילתו, וצודקת ב"כ הנתבעים כי אין פסול באמירת דבר שהוא "מן המפורסמות", לפיו בעל דין שואף לקבלת פיצוי גדול יותר. לא די באמירה שיש הבחנה בין שיקולים רפואיים לבין שיקולים בתביעת נזיקין, כדי ללמד שנפל פסול במומחה או בקביעותיו או ביחסו לתובע הספציפי שלפניו. בהמשך לאמור, לא מצאתי שהוכח פסול המצדיק את פסילת חוות הדעת ואין אני מוצאת גם להורות על מינוי מומחה נוסף. השילוב של התרשמות ישירה מהצלקת, קביעות המומחה וחקירתו הממושכת - מספקים בידי די כלים לקביעות שתדרשנה בפסק הדין. באשר לבקשה למינוי פסיכיאטר; עסקינן למעשה בבקשה שלישית לאחר ששתי בקשות מינוי קודמות נדחו, האחת ע"י כבוד השופט ארנברג והאחרת על ידי. בעניין הבקשה האחרונה, ניתנה על ידי החלטה מפורטת ביום 3.6.08 והדברים האמורים שם, מאומצים על דרך ההפניה ומהווים חלק בלתי נפרד מהחלטה זו. השינוי היחיד מאז ניתנה אותה החלטה, הוא חוות דעת פסיכיאטרית, אשר נערכה פחות מחודש לפני מועד ההוכחות. אף בחוות דעת זו אין קביעה שקיימת פגיעה נפשית מהתאונה ולמעשה אף נאמר כי - "להתרשמותינו נכון להיום אין אינדיקציות ברורות ל P.T.S.D ...". עם זאת נאמר, שתופעות קיימות - "לבשו פנים חדשות בעקבות התאונה." התובע הגיש את בקשת המינוי רק ביום 6.1.09, בעוד ההוכחות בתיק נקבעו זה מכבר ליום 11.1.09. בתום מועד ההוכחות ביקש להסתמך, לענין בקשה זו, לא רק על חוות הדעת שהוגשה בסמוך אלא גם על דברים שעלו במסגרת העדויות. אין אני מוצאת שראוי להדרש, בשלב זה, לעדויות שנשמעו, להתרשמותי מאמינות עד זה או אחר וזאת הן בכלל והן לענין פגיעה נפשית בתובע, בפרט. נראה שהתייחסות בית המשפט לאמינות עדים שנשמעו בפניו, דינה להעשות במסגרת פסק הדין - ולא במסגרת הליך ביניים. הדברים יפים במיוחד מקום בו גם התובע לא עשה כן והסתפק באמירה כללית שהוא מבקש לראות העדויות, כחלק מבקשתו. אני מוצאת ממש בטענת ב"כ הנתבעים כי השילוב של - - הגשת הבקשה השלישית בסמוך מאוד למועד ההוכחות, - הגשת בקשה הנסמכת רק על חוות דעת, אשר מטבע הדברים גם לא ניתן להגישה למומחה, - העדר כל תיעוד ממשי לבעיה נפשית שטופלה בעבר, - תשובות האב, לשאלות באשר לטיפול שניתן בעקבות אותה חוו"ד מאוחרת בעתיד, (תשובות המעידות כי לא נעשה דבר ואשר לא היה ברור אף אם יש כוונה לעשות דבר מה בהמשך, ור' לענין זה עמ' 36-37 לפרוטוקול), - דברי האב כי הפניה לפסיכולוג הייתה מאחר והבין שזו נדרשת לבית המשפט (אף אם הדברים נאמרו במילים אחרות, ר' בעיקר עמ' 35 ש' 7), - והעובדה שאין מחלוקת כי התובע הוא תלמיד מצטיין (אף אם נדרשת לכך יותר עזרה, כטענת מי מהעדים), מובילים לכך שיש ספק משמעותי אם יש ממש בטענות והאם אין כאן רק ניסיון להתגבר על החלטות קודמות (אשר בהתייחס אליהן לא הוגשה בקשת רשות ערעור) - באמצעות חוו"ד "מוזמנת". אין אני סבורה שדי בחוות דעת אחת יזומה, אשר עלה למעשה כי נערכה לצורך הגשת הבקשה, כדי להורות על מינוי מומחה מטעם בית המשפט והדברים יפים במיוחד כאשר אף באותה חוות דעת לא נקבעת למעשה נכות נפשית ועת שהתובע עצמו מתייצב לעדות ובית המשפט אינו מתרשם מכל בעיה או מצוקה של התובע, שהינו כאמור אף תלמיד מצטיין. עם זאת, שקללתי מנגד את העובדה שמדובר בקטין ולטעמי במקרה ממין זה יש לנהוג זהירות ייתרה. לפיכך הגעתי לכלל מסקנה שככל שהתובע יודיע כי בכוונתו לפנות לטיפול נפשי, יושהה הטיפול בתיק לשישה חודשים, כדי לאפשר טיפול זה ויהא ניתן לשוב ולבחון האם יש צורך במינוי וזאת על יסוד סיכומי הפגישות הנפשיות שתתקיימה (ככל שידובר בטיפול שוטף, להבדיל מחוות דעת האסורות להעברה למומחה ואשר תערכנה במיוחד לצורך פניה לבית המשפט). בהמשך לאמור, אין אני מוצאת להורות על מינוי מומחה בתחום הפסיכיאטריה, אך התובע רשאי להודיע בתוך 21 יום אם הוא מבקש להשהות הטיפול בתיק, בהתאמה לאמור לעיל. באשר לבקשה לתיקון הפרוטוקול: אני מוצאת לקבל חלק מהבקשה ובוצעו על ידי תיקונים בפרוטוקול שבתיק בית המשפט בעמ' 5,3,2 .העתק עמודים אלה, כשהם מתוקנים בכתב ידי, ישלח לצדדים. - לא מצאתי להוסיף את התיקון המבוקש לגבי עמ' 4 - לשון המומחה הייתה שכל הלחי נפתחה ואכן הדברים נרשמו כך. - לא מצאתי גם להוסיף את התיקון שהתבקש לגבי עמ' 7 - השאלה לגבי ההגזמה, הייתה בהמשך הדברים והיא אכן מוצאת ביטוי בפרוטוקול. - כך גם לא מצאתי להוסיף תיקון בעמ' 10 - משלא זכור לי שהמומחה נקב בחקירתו בסכום, מה גם שאף התובע מסכים כי ענין זה אינו חיוני. סיכום: * הבקשה לפסילת חוות דעתו של פרופ' וכסלר נדחית, * הבקשה למינוי מומחה נוסף בתחום הפלסטיקה אף היא נדחית, * הבקשה למינוי פסיכיאטר נדחית, ברם התובע רשאי להודיע בתוך 21 יום, ככל שברצונו לפנות לטיפול וככל שברצונו שבית המשפט ישהה קידום התיק למטרה זו ולבחינה עתידית נוספת של פגיעה בתחום הנפשי. * הבקשה לתיקון הפרוטוקול מתקבלת בחלקה, כמפורט לעיל. אף שלטעמי יש מקום להטלת הוצאות באשר לבקשות דנן, או חלקן, אני מוצאת להמנע ממתן החלטה בעניין זה ושמורה זכות הצדדים לטעון לכך במסגרת סיכומיהם בתיק העיקרי, וזאת ללא קשר לתוצאות התביעה העיקרית. ב"כ התובע יודיע בתוך 21 יום האם הוא מבקש להשהות התיק כאמור ואם לאו, יעביר מועדים מתואמים בין הצדדים, שאינם כוללים את יום ג' בשבוע, וכן אינם כוללים את חודש יוני ולרבות מועדים לאחר הפגרה, למקרה שלא ימצא מועד מוקדם יותר. המזכירות תמציא העתק ההחלטה לצדדים וכן את עמודי הפרוטוקול המתוקנים כאמור. ניתנה היום, ט' באדר, תשס"ט (5 במרץ 2009), בלשכתי, בהעדר הצדדים. ענת זינגר, שופטת פסילת מומחהמינוי מומחהפסילת חוות דעתמומחהחוות דעת