החלטה זאת עניינה בטענת הסף של המשיב לפיה יש לדחות הערעור על הסף מהנימוק כי המערערת אינה יכולה לפנות בתביעה לפי חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) תש"י-1950 (להלן: "חוק משפחות") וזאת לאחר שהמנוח, בעלה, לא הגיש ערעור על החלטות קצין תגמולים משנת 1984 ומשנת 2000 , וכי החלטתו של קצין התגמולים משנת 2006 היא החלטה אשר אינה מזכה בזכות ערעור, וכן כי המערער ביצע בחירה בזכויות לפי חוקי הנזיקין וכן לפי חוק הביטוח הלאומי, וכי אין נכות מוסבת בהעדר נכות מוכרת. רקע המערערת היא אשתו של מר חינקיס יצחק ז"ל (להלן: "המנוח"), אשר הלך לעולמו ביום 23.12.07. המנוח יליד 1933, נפגע בתאונת דרכים ביום 24.02.1983 שארעה בהיותו בשירות מילואים (להלן: "התאונה") ברכבו הפרטי. המנוח הגיש תביעה לקצין תגמולים להכרה בנכות לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) התשי"ט-1959 (להלן: "חוק הנכים"). ועדה רפואית מיום 04.07.1983 קבעה למנוח 0% נכות בגין חבלה בכתף שלא השאירה הפרעה וכן זעזוע מוח ותסמונת אורגנית אשר חלפה ללא הפרעות. ביום 15.1.1984 הודיע המנוח לקצין התגמולים כי החליט לבחור בתביעת נזקין אזרחית, וזאת בשל העובדה כי למנוח קמה עילת תביעה כלפי חברת הביטוח שבטחה את רכבו. ביום 26.03.1984 הודיע קצין התגמולים למנוח כי בעקבות הודעתו בדבר בחירתו בזכויות לפי חוק הנזיקין האזרחי הוחלט להפסיק הטיפול בתביעה ולסגור את התיק. על החלטה זאת לא הוגש ערעור. ביום 04.01.00 פנתה המערערת אל קצין התגמולים בבקשה לפתוח את תיקו של המנוח מחדש. על פניה זאת השיב לה קצין התגמולים בהחלטתו מיום 24.01.00 לפיה המנוח בחר בזכויות ולא ניתן לחזור ולקבל זכויות ממשרד הביטחון. אף על החלטה זאת לא הוגש ערעור. ביום 27.02.00 פנתה המערערת במכתב נוסף לקצין התגמולים וביקשה כי המנוח יועמד בפני וועדה רפואית. ביום 23.08.00 השיב לה ראש אגף השיקום כי בהתחשב בנסיבות המיוחדות הוחלט לפנים משורת הדין להעניק למנוח מענק חודש בסך של 1,000 ₪ להוצאות מיוחדות. ביום 03.01.06 פנה המנוח לקצין התגמולים בבקשה להכרה בנכות מוסבת וטען כי אירועים מוחיים אותם עבר בשנים 1986 ו- 1993 אירעו באזור חבלת הראש שספג בתאונה משנת 1983 וכי אומנם ביצע בחירה בזכויות אך היא אינה חלה על הנכות המוסבת. ביום 28.12.06 ניתנה החלטת קצין התגמולים לפיה בחירתו של המנוח בחוק הנזיקין בגין תאונת הדרכים היא סופית ובלתי ניתנת לשינוי לרבות ההשלכות הרפואיות הנוספות הנובעות ממנה. וכי אין מקום להעמיד המנוח בפני ועדה רפואית לפי תקנה 9 לנכות מוסבת היות והמנוח אינו מוכר אצל קצין התגמולים בעקבות בחירתו. המערער הגיש ערעור על החלטה זאת במסגרת וע 2393/07. במסגרת הדיון בתיק זה העלה המשיב טענות לסילוק הערעור על הסף מהנימוק כי החלטת קצין התגמולים מיום 28.12.06 המפנה להחלטות קודמות איננה החלטה המעניקה זכות ערעור; כי הערעור הוגש באחור שכן ההחלטות מן השנים 1984 ו- 2000 הן החלטות חלוטות; כי המערער בחר בזכויות הן לפי חוקי הנזיקין והן לפי חוק הביטוח הלאומי וכן לעניין אי תחולתה של תקנה 9 שכן ללא נכות מוכרת אין נכות מוסבת. בשלב הגשת הסיכומים בטענות הסף הודיע ב"כ המערער לוועדה כי המערער הלך לעולמו והערעור נמחק לבקשת עיזבון המנוח אשר הודיע כי בכוונת המערערת להגיש תביעה לפי חוק משפחות חיילים. המערערת פנתה למשיב ביום 10.09.08 להכרה בזכויות לפי חוק משפחות, לאחר שהמנוח הלך לעולמו ביום 23.12.2007. המשיב דחה את תביעת המערערת בהחלטתו מיום 23.02.09 הואיל והמנוח בחר בחייו בזכויות לפי דיני הנזיקין ובכך ויתר על זכויות לפי חוקי השיקום. על החלטה זאת הוגש הערעור הנדון. טענות המשיב לטענת המשיב יש לסלק הערעור על הסף בשל מספר נימוקים. לטענת המשיב היות והמנוח לא הגיש ערעור על החלטות המשיב משנת 1984 ומשנת 2000 הרי שהחלטתו משנת 2006 לא העניקה למערער זכות ערעור והייתה בגדר תשובה לפנייתו. עוד טוען המשיב כי יש לסלק הערעור על הסף אך מנימוקים של בחירה בזכויות שכן למנוח שולמו פיצויים בגין התאונות לפי חוקי הנזיקין ובכך מימש בחירתו בהתאם לסעיף 36 לחוק הנכים, וכי המנוח אכן בחר בזכויות והודיע למשיב בשנת 1984 על בחירתו, ואף גבה כספים במסגרת זו, ובכך ויתר על זכותו לפי חוק הנכים, וכי בחירה זו היא סופית ובלתי ניתנת לשינוי לרבות ההשלכות הרפואיות הנוספות הנובעות מהפגיעה נשוא התאונה, וכי אין לקבל את טענת המערערת כי יש לעשות הבחנה בין הנכות הישירה לנכות המוסבת. בנוסף טוען המשיב כי המנוח אף ביצע בחירה בזכויות בכל הנוגע לאירועים המוחיים וקיבל תגמולים מהמוסד לביטוח לאומי וכי משנת 1996 נקבעו לו 75% נכות רטרואקטיבית ליום 28.09.93 היום בו לקה באירוע המוחי השני , כאשר נקבעה לו דרגת אי כושר בשיעור של 75% לצמיתות, וכי לא ניתן כיום לשנות בדיעבד את בחירתו של המנוח בשל שיקולי כדאיות. טענה נוספת אשר הועלתה על ידי המשיב היא כי אין נכות מוסבת בהעדר נכות מוכרת וכי טענת המערערת כי הבחירה בזכויות אינה חלה על הנכות המוסבת היא חסרת בסיס בדין וזאת לאור סעיף 36 לחוק הקובע כי נכה ששולמו לו פיצויים לפי חוק אחר לא יחולו עליו שאר הסעיפים של החוק פרט לזכותו לקבל את סמל הנכים. עוד טען המשיב כי מאחר והמנוח לא הוכר לא חלה תקנה 9, וככל שטענות המערערת קשורות לתקנה 9 הרי שלוועדה אין הסמכות לדון בהן והן בסמכותה של הוועדה הרפואית. טענות המערערת בתגובתה טענה המערערת כי היא אינה חולקת על טענת הבחירה בזכויות אך טענה כי הבחירה בזכויות מתייחסת לנכות היסודית אך לא לנכות המוסבת. לטענת המערערת ההוראה בדבר בחירה בזכויות ומניעת כפל תשלום נועדה לאפשר למשיב למשש את זכותו להגיש תביעת שיבוב, אך היות ובמקרה הנדון כאשר המדובר בטענה לנכות מוסבת אין כל פגיעה באינטרס של המשיב לעניין השיבוב שכן ממילא בזמנים הרלבנטיים לא הייתה לו זכות כזאת למימוש, שכן בזמנים בהם הוגשה תביעתו לפי החוק הנזיקי טרם נגרמו לו האירועים המוחיים. בהתייחס לבקשת המשיב למחיקת הערעור על הסף התייחסה המערערת בצורה כללית וטענה כי בכל הנוגע לבחירתו של המנוח בזכויות המוסד לביטוח לאומי הרי שלא הוכח כי המערער קיבל הודעה על הצמתת שיעור נכותו הרפואית וכי המערערת רשאית לנהל דיון על שאלת הבחירה שכן זו היא אינה טענת סף לעניין זה הפנתה המערערת לפסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב בעניין ע"א 1257/03 איש כסית נ' קצין התגמולים, שם הוחזר הדיון בתיק לוועדה על מנת שתשמע התיק ותכריע האם ביצע המערער בחירה בזכויות. המשיב הגיש תגובתו לסיכומי המערערת בהם טען בין היתר כי בחינת הערעור הנדון תעשה בהתאם לחוק משפחות אשר אינו חל במקרה הזה שכן המנוח בחר בחייו לקבל פיצוי לפי חוקים אחרים. דיון והכרעה לאחר עיון בטענות הצדדים אנו מקבלים את טענות המשיב וקובעים כי יש לדחות הערעור על הסף. להלן ננמק החלטנו. ראשית נציין כי אנו מקבלים את טענת המשיב כי המנוח איחר המועד להגשת ערעור על החלטות קצין תגמולים משנים 1984 ו- 2000 וכי החלטת קצין התגמולים משנת 2006 לא היוותה החלטה עליה ניתן לערער ועל כן החלטות קצין התגמולים בדבר בחירתו של המנוח בזכויות הפכו להחלטות חלוטות עליהן לא ניתן לערער. לאור האמור והיות ולמנוח לא קמה זכות ערעור על החלטתו של קצין התגמולים בדבר בחירת המנוח בזכויות, אין בהחלטת קצין התגמולים נשוא החלטה זאת כדי להוות פתח לדיון בתביעתה של המערערת לקבוע כי המנוח לא בחר בזכויות בכל הנוגע לנכות המוסבת, וכי מתן אפשרות כזאת תהיה בפועל עקיפת עניין המועדים להגשת ערעור על החלטות קצין התגמולים. אף כי די בקביעתנו לעיל כדי לדחות הערעור על הסף נתייחס לטענות נוספות שהועלו על ידי המשיב. המשיב כאמור טען כי המנוח בחר בזכויות לפי חוק הנזיקין בעוד שלטענת המערערת הבחירה בזכויות נעשתה רק ביחס לנכות היסודית ולא ביחס לנכות המוסבת. אף דין טענה זאת של המערערת להדחות. אנו מקבלים את טענות המשיב כי מעת שמבצע הנכה בחירה בזכויות על פי חוק מסוים, הרי שבמסגרת בחירה זו הוא משקלל את היתרונות והחסרונות של בחירתו על כל המשתמע מכך, ויש בבחירה זו כדי התנתקות ממערכת הזכויות והחובות על פי החוק השני, והוא אינו יכול לעבור בין המערכות. אנו דוחים את פרשנותה של המערערת כי באפשרותו של הנכה לבחור בזכויות בנוגע לנכות היסודית ואילו ביחס לנכות המוסבת זכותו לתבוע על פי חוק הנכים. פרשנות זו אינה עולה בקנה אחד עם מילות החוק הקובעות בסעיף 36 (א) (3) לחוק הנכים את הדברים הבאים : "שולמו לו פיצויים לפי החוק האחר, לא יחולו עליו שאר הסעיפים על פי חוק זה, פרט לזכותו לקבל את סמל הנכים". מסעיף זה עולה כי ככל שהנכה מבצע בחירה לפי חוק אחר הוא מתנתק מחוק הנכים, ואין החוק והתגמולים המשולמים על פיו חל עליו. טענה נוספת אשר הועלתה על ידי המשיב היא כי ללא נכות מוכרת לא ניתן לדון בתביעה לנכות מוסבת. אף טענה זאת מתקבלת על ידי הוועדה. על מנת שניתן יהיה לדון בפגימה מוסבת, לנכה צריכה להיות נכות מוכרת, שאחרת הוא אינו נכנס לגדרו של החוק. היות ובמקרה דנן המנוח כאמור ויתר על זכויותיו על פי החוק, הרי שאין לו נכות מוכרת על פי החוק, ומכאן שלא ניתן לדון בטענה לפגימה מוסבת. לאור האמור, איננו נדרשים ליתר הטענות אשר הועלו על ידי הצדדים, ודי בהחלטתנו לעיל כדי לקבוע כי דין הערעור להדחות. סוף דבר לאור האמור, אנו מורים על דחיית הערעור על הסף. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום מקבלת ההחלטה. המזכירות תמציא ההחלטה לצדדים. ניתנה היום, כה בחשון תש"ע, 12 בנובמבר 2009, בהעדר הצדדים. ד"ר עמנואל כץחבר עינת רביד, שופטתיו"ר הועדה עו"ד שמואל בריצמן חבר צבאקצין התגמוליםחוק משפחות חיילים שנספו במערכהאלמנות / יתומי צה"ל / משפחות שכולותערעורחיילים