שחרור ממעצר ללא תסקיר בבקשה שלפניי ביקשה המדינה להורות על מעצרם של חמשת המשיבים עד תום ההליכים המשפטיים נגדם. נגד המשיבים הוגש כתב אישום המייחס להם קשירת קשר לביצוע פשע, ביצוע בצוותא של שוד וכן הונאה בכרטיסי חיוב. על המתווה הכללי של האירוע אין מחלוקת שכן כל המשיבים הודו במיוחס להם, אם כי קיימים הבדלי גירסאות בנוגע לפרטים. בלילה שבין 30.9.09 ל-1.10.09 נסעו הנאשמים מבת-ים לתל אביב ברכב שנהג המשיב 2. בשלב כלשהו החליטו המשיבים לשדוד עובר אורח. המשיבים נסעו בסמוך למתלוננת ברחוב אבן גבירול בתל אביב. המשיב 1 יצא מהרכב במטרה לשדוד את המתלוננת ועקב אחריה בדרכה מהכספומט. כשהגיעה המתלוננת סמוך לבניין 79, דחף אותה המשיב 1, המתלוננת נפלה ונחבלה, המשיב 1 משך ממנה את תיקה ונמלט אל הרכב בו המתינו המשיבים האחרים. המשיבים בדקו את תכולת התיק ומצאו בו כרטיסי חיוב ו-70 שקלים. המשיב 4 לקח לעצמו את הסכום במזומן. המשיבים ניסו באמצעות כרטיסי חיוב ופתק עם המספר הסודי שהיו בתיק למשוך מזומנים. משיבים 3 ו-4 יצאו מהרכב לכספומט וניסו למשוך כסף, אך במהלך הניסיונות נבלע כרטיס החיוב. מיד בסמוך נעצרו המשיבים (על סמך עדות עד ראיה לשוד שתאר את הרכב). בדיון שהתקיים לפניי, ביקשו ב"כ המשיבים 1, 2 ו-4 לדחות את הדיון כדי לבחון את חומר החקירה. ב"כ המשיבים 3 ו-5, כל אחד מנימוקיו, הסכימו כי יש ראיות לכאורה המקימות עילת מעצר, ובקשו לשחרר את מרשיהם בחלופה, זאת, מבלי להמתין לקבלת תסקיר שירות המבחן. 1. טענות הצדדים ב"כ המשיבים 3 ו-5 הסכימו, כאמור כי יש ראיות לכאורה ומתקיימת עילת מעצר וביקשו לבחון חלופת מעצר כבר בשלב זה, מבלי לקבל תסקיר שירות המבחן. לטענתם, מדובר במשיבים צעירים ללא עבר פלילי, שחלקם העובדתי בפרשה היה הקטן ביותר. ב"כ המשיב 5 הוסיף וטען לגבי מצבו הרפואי הקשה של המשיב 5. על פי החלטתי הוגשה הבוקר תעודה רפואית בעניינו של המשיב 5 ממנה עולה כי עבר ניתוח חזה בשנת 1995 וכי הוא סובל מהתקפי קוצר נשימה ושיעול ומקבל טיפול בונטולין. ב"כ המשיבה התנגד לבקשה. לטענתו, המשיבה מסכימה כי תינתן הוראה לשירות המבחן להכין תסקיר. אולם, אין מקום לשחרר מי מהמשיבים, לרבות המשיבים 3 ו-5 ללא תסקיר שירות המבחן. לטענתו, נסיבות ביצוע העבירה - העולות מחומר הראיות, כאשר המשיבים ביצעו את השוד בכדי להשיג כסף כדי ללכת למכון ליווי, הן חמורות ועל כן יש להמתין לקבלת תסקיר שירות מבחן. 2. שחרור בחלופה א. נסיבות ביצוע העבירה כדי לבחון האם יש לשחרר את המשיבים 3 ו-5 בתנאים שפגיעתם בחירותם פחותה, יש לעמוד על נסיבות ביצוע העבירה ועל מיהות המשיבים 3 ו-5. המשיבים כולם העידו כי נסעו לתל אביב לבלות, כאשר חלקם, כפי שטען ב"כ המבקשת, העידו כי כוונתם הייתה ללכת למכון ליווי. כאשר נעצרו ע"י המשטרה הכחישו כולם את המעשים שיוחסו להם. כשתוחקרו מאוחר יותר בתחנה הודו במעשה. בדו"ח פעולה של רס"מ איציק יהודה שעצר את החשודים בעקבות דיווח של עד ראייה שהיה עד לשוד, אמרו המשיבים, כל אחד בנפרד כי: "הגיעו לת"א כדי לזיין במכון", זאת על אף שכל הכסף שנמצא ברשותם היה 80 ₪. המשיב 4 בהודעתו במשטרה העיד כי נסעו לתל אביב ליהנות ולמעשה השוד לא היה מתוכנן. עם זאת, כאשר נעצר והודע לו על הסיבה למעצרו אמר: "לא עצרנו בשום מקום רצינו ללכת לזיין במכון". המשיב 3 העיד כי נסעו לתל אביב לחפש מכון (ש' 2 להודאתו). המשיב 3 העיד כי אחד הבחורים זרק את הרעיון לשדוד את המתלוננת כאשר ראה אותה. לדבריו הן הרעיון, הן הביצוע היו של משיב 1. המשיב 1 סיפר כי טיילו בטיילת בבת ים ושתו, ואז החליטו על "סיבוב בתל אביב" (ש' 2 להודאתו). לדבריו הרעיון לבצע שוד עלה רק כשראו את המתלוננת. המשיב 1 הודה כי הוא זה שחטף מהמתלוננת את תיקה, והפיל אותה. המשיב 5 מסר שתי הודעות. בהודעתו הראשונה מעיד כי החליטו להגיע לתל אביב "להביא בנות". לדבריו עלה הרעיון של "לעשות משהו" ואז המשיב 1 ירד וחטף את תיקה של המתלוננת. בהודעה השנייה הוא מעיד שישב ליד הנהג במשך כל האירוע, לא חיפש בתיקה של המתלוננת ולא עשה דבר. המשיב 2 שנהג ברכב, מסר שלש הודעות. הראשונה ביום 1.10.09 בשעה 09:16 (להלן: ההודעה הראשונה), השנייה בהמשך היום בשעה 11:09 (להלן: ההודעה השנייה) והשלישית ביום 4.10.09. המשיב 2 העיד כי העלו מספר רעיונות: "רצינו ללכת למכון ואז כל אחד זורק אולי נעשה איך נעשה כסף לא בקטע של שוד" (עמ' 2 ש' 14 להודעתו הראשונה). המשיב 2 העיד כי הגיעו לטיילת "חיפשנו בנות אחרי זה רצינו ללכת למכון ליווי" (ש' 2 ואילך להודעתו הראשונה). לדבריו, המשיב 1 ביקש ממנו לעצור את הרכב, ירד, חטף את תיקה של המתלוננת וחזר למכונית. המשיב 2 לא אמר של מי היה הרעיון. לטענתו הוא הביע התנגדות בשל תיק קודם נגדו, אך לדבריו הוא: "לא התנגדות חזקה". בהודעתו השנייה מסר המשיב 2 על מקרים נוספים של התפרצות לדירה וחטיפות תיקים. לדבריו בכל האירועים הקודמים הקרבנות לא נפגעו כי הקפיד לא לחטוף תיקים המוחזקים על הכתף. בהודעה השלישית נחקר לגבי המקרים הנוספים שאינם רלבנטיים לבקשה שלפניי. כלומר מהנסיבות עולה קלות בלתי נסבלת של ביצוע עבירה. חמישה חברים נוסעים לבלות בתל אביב, מחליטים ללכת למכון ליווי וכיוון שאין ברשותם כסף, מחליטים להשיגו בדרך לא כשרה, שודדים את המתלוננת ולאחר מכן מנסים למשוך כסף באמצעות כרטיסי החיוב של המתלוננת. אין ספק כי מדובר בביצוע עבירה בנסיבות חמורות. גם אם הרעיון או הביצוע היו של המשיבים 1 ו-2 או לפחות הם אלו שנטלו חלק יותר פעיל בביצוע העבירה, הרי משהאחרים לא הביעו התנגדות ולא ניסו להניא אותם מהרעיון יש לייחס להם את מלוא החומרה של נסיבות ביצוע העבירה. המתלוננת נחבלה כשנפלה, ולמעשה המשיבים לא חשבו כלל על הקרבן. ב. המשיבים 3 ו-5 על אף נסיבות ביצוע העבירה יש לבחון את נסיבותיהם האישיות של המשיבים שזו להם העבירה הראשונה. המשיבים 3 ו-5 הם צעירים ללא עבר פלילי. נראה כי הם נגררו בעקבות האחרים לביצוע העבירה. אמנם, הדבר אינו מפחית מאחריותם, ועליהם יהיה לשאת בעונש אם יורשעו, אך מעצר אינו על חשבון העונש ועל כן יש לשקול חלופה לאור נסיבותיהם. בבש"פ 861/95 עבדל אל-עזיז נ' מדינת ישראל מח(5) 879 (17.2.95) נדון עניינו של מי שהואשם באונס ונסיון לאונס של עוברת אורח. כב' השופט א' מצא קבע: "הכל תמימי דעים אמנם כי גם כשהעילה למעצרו של נאשם נסמכת על חומרת עבירתו כשלעצמה, מוטל... לבדוק... שחרור בערובה... אלא שבדיקה זו יש לקיים בשים לב למטרת המעצר... מטרת המעצר, בעבירות המעמידות עילה משום עצם חומרתם היא הרתעתית". לאור גילם של המשיבים והעובדה שלשלושה מהם אין כל עבר פלילי, הסכים ב"כ המבקשת כי יש להורות לשירות המבחן להכין תסקיר בעניינם. למעשה השאלה היא האם יש מקום לשחרר את המשיבים 3 ו-5 לחלופת מעצר בטרם יתקבל תסקיר מבחן בעניינם. מובן, כי טוב היה לקבל תסקיר כאמור. הבעייה היא כי בשל העומס הבלתי נסבל המונח על כתפי שירות המבחן, במקרה בו המשיבים במעצר יקח לשירות המבחן לפחות שלושה שבועות (ולאור החגים אולי יותר), להכין תסקיר. השאלה הנשאלת היא האם יש מקום לעכב שחרור בחלופה בשל קשיי כוח אדם וקשיים תקציביים של שירות המבחן. יש לציין כי בפסיקת בית המשפט העליון ניתן למצוא החלטות רבות שעניינם שחרור או אי שחרור בטרם קבלת תסקיר, כאשר התסקיר מתעכב בשל עומס ומחסור בכוח אדם בשירות המבחן. כך למשל, בבש"פ 7452/09 יאסיון אבו אלקיעאן נ' מ"י (כב' השופטת מ' נאור, החלטה מיום 22.9.09), קיבלה כב' השופטת מ' נאור ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בעבירת תקיפה בנסיבות מחמירות ונאשמים בעלי עבר פלילי, והורתה לשחרר בחלופה וערבויות, בשל העובדה שתסקיר שירות המבחן התעכב במשך תקופה ארוכה. בבש"פ 6762/09 ראיד טיאן נ' מדינת ישראל, קבע כב' השופט א' רובינשטיין, בענין של עבירות אלימות במשפחה אמנם כי יש צורך בתסקיר, אולם עמד על הבעייתיות הקיימת בהתמשכות ההליכים בשל אי הגשת תסקיר שנבעה מהעומס על שירות המבחן. בבש"פ 7566/09 פלוני נ' מדינת ישראל (החלטת כב' השופטת מ' נאור מיום 29.9.09) שוב התעוררה שאלה זו, האם יש מקום לשחרר ללא תסקיר מקום שהתסקיר מתעכב במשך שבועות בשל עומס בשירות המבחן. באותו עניין כיון שדובר היה בעבירות מין, ובמי שהיה בעל עבר פלילי, קבעה כב' השופטת מ' נאור כי יש מקום להמתין לקבלת תסקיר וציינה כי היה מקום להגיש תסקיר כאמור. השופטת מ' נאור ציינה כי לקחת את העיכוב בהגשת התסקיר בחשבון אם כי לא בכל מקרה יש לשחרר בחלופה ללא תסקיר, והדבר תלוי בנסיבות העניין. מהחלטות אין ספור בכל הערכאות עולה כי שירות המבחן קורס מכמות הפניות אליו למתן תסקירים. שירות המבחן חוזר ופונה בבקשות דחייה, ולבתי המשפט אין ברירה אלא להענות לבקשות אלו. חוק המעצרים החדש והפסיקה בעקבותיו מחייבים שימת דגש על זכויות החשודים והנאשמים. כפי שציין כב' השופט א' רובינשטיין בבש"פ 1488/06 פלוני נ' מדינת ישראל (החלטה מיום 19.2.06): "חוק המעצרים הוא בן עידנו של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו". חוק המעצרים ביטל חובת מעצר בעבירות בשל עצם המסוכנות הטבועה בעבירה. נקבע כי בכל מקרה יש לשקול חלופה (ראו לעניין זה חיה זנדברג, פירוש לחוק המעצרים (תשס"א 7-16, בפרק הדן ברוחו של חוק המעצרים). על פי מצוות המחוקק, ולאור חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, על בית המשפט לשקול בכל מקרה שחרור בחלופה שפגיעתה בחירות המשיבים פחותה. מצב הדברים בשירות המבחן גורם למעשה לבית המשפט, במקרה של תסקירי מעצר, שלא לשקול לגופה חלופה, במשך מספר שבועות, עד לקבלת התסקיר. בבש"פ 3640/00 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(2) 486 (כב' השופטת א' פרוקצ'יה מיום 21.5.00), נדון עניינו של קטין שהוגש נגדו כתב אישום המייחס לו ביצוע מעשה סדום בקטין אחר. ביום הגשת כתב האישום התבקש מעצרו עד תום ההליכים. סניגורו ביקש דחיה קצרה לצורך לימוד חומר החקירה ובית משפט שלום לנוער דחה את הדיון ב - 28 יום מחמת עומס התיקים והותיר את העורר במעצר. הסניגור הגיש ערר שנשמע שבוע לאחר הגשתו, שבועיים לאחר הגשת כתב האישום והבקשה למעצד עד תום ההליכים. כב' השופטת א' פרוקצ'יה קבעה כי: "יש צדק בטענתו של העורר כי החזקתו במעצר בלא דיון והכרעה בבקשת המעצר עד תום ההליכים במשך 28 ימים מסבה לו עוול גדול, וכי יש בכך לעמוד בסתירה בסיסית לרוחו של חוק סדר הדין הפלילי (מעצרים) אכן, חוק המעצרים פותח את דבריו באמירה כי: "מעצרו ועיכובו של אדם יהיו בדרך שתבטיח שמירה מירבית על כבוד האדם ועל זכויותיו. חוק זה הושתת על הרעיון כי: "הכלל הוא החירות. המעצר הוא החריג" ו"מעצר עד תום ההליכים הוא אמצעי אחרון ולא אמצעי ראשון (הנשיא ברק בדנ"פ 2316/95 גנמיאת נ' מדינת ישראל בעמ' 649). רעיון יסוד זה מהווה בסיס ואכן פינה להליך המעצר (שם בעמ' 489)". ולעניין לוחות הזמניים מדגישה כב' השופטת א' פרוקצ'יה (שם בעמ' 490): "פועל יוצא של ההגנה על ערך החופש של החשוד או של הנאשם משתקף בקביעה קפדנית של לוחות זמנים ומועדים שבמסגרתם מותר לרשות לשלול מאדם את החופש האישי... ההקפדה על מועדים אלה משתלבת כנתון הכרחי בהגנה על זכות יסוד זו". ומוסיפה בעמ' 491: "בלא דיון והכרעה בבקשת המעצר אין לדעת אם מתקיימים התנאים ההכרחיים למעצר כזה - קרי: תשתית ראיות לכאורה, עילת מעצר והעדר חלופת מעצר נאותה, בלא בירור והכרעה בשאלות אלו לא ניתן להחזיק אדם במעצר לאחר הגשת כתב אישום אלא לתקופת ביניים קצרה ביותר הנדרשת לצורך הערכות לקראת הדיון ומתן החלטה". והנה, במקרה שלפנינו, מסכימים ב"כ המשיבים לקיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר, על כן כל שנותר הוא לדון בבקשה לחלופה. דחיית הדיון במספר שבועות לצורך קבלת תסקיר מבחן גורמת לאותו עיכוב, גם הוא משיקולים מנהלים תקציבים (הפעם של שירות המבחן), עיכוב שאין לו מקום. כפי שציינה השופטת פרוקצ'יה: "יש לצמצם את תקופת הדחייה ככל הניתן ולקיים את הדיון בבקשה בסמוך ככל האפשר לאחר הגשת בקשת הדחייה. תוצאה אחרת אינה הולמת את הרעיון הבסיסי העומד ביסוד הליך המעצר כפי שנבנה בחוק החדש, ואינו עולה בקנה אחד עם הדרישה האלמנטרית כי תנאי להחזיק אדם במעצר - הוא כי יתקיים דיון בבקשת המעצר בעניינו". אמנם הדברים נאמרו לעניין דיון נדחה בבית משפט, אבל אותם דברים יפים לענייננו. למעשה, אם ידחה הדיון עד לקבלת תסקיר מעצר, ישארו המשיבים במעצר ללא דיון לגופו, שכן יש הסכמה לקיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר. לענין העומס על בית המשפט לנוער שעמד שם בבסיס הדחיה קבעה כב' השופטת א' פרוקצ'יה בעמ' 490: "טעמים של עומס על בית המשפט אינם יכולים לשמש צידוק ... והמערכת השיפוטית חייבת במציאת תשובה נאותה לצורך בהיערכות הארגונית הנדרשת על מנת לעמוד במטלות הדיוניות השונות לבל תקופחנה זכויות היסוד של הנאשם". במקרה של עומס בשירות המבחן, רשאי ולטעמי חייב בית המשפט לקיים דיון בשאלת החלופה עוד קודם לקבלת תסקיר. דיון כזה מתחייב מזכויותיהם של המשיבים 3 ו-5 כקבוע בחוק המעצרים וכמתחייב מחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. ד"ר חיה זנדברג כותבת בספרה: פירוש לחוק המעצרים (שם בעמ' 73) כי לשמירה על זכויות חשודים ונאשמים יש שתי פנים: "פירושו של עקרון השמירה המירבית על הזכויות הוא כפול:חובה אקטיבית להעניק את הזכויות הנתונות לו בחוק, וחובה פסיבית להימנע מפגיעה שאינה הכרחית בזכויותיו של העצור". שמירה מירבית על הזכויות מחייב לדעת המחברת לראות בעקרון הפגיעה המינימלית לעקרון על בחוק המעצרים הנגזר ממידתיות הפגיעה כקבוע בס' 8 לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו. במקרה זה מצטרפות שתי הפנים יחדיו. יש חובה אקטיבית להעניק למשיבים את הזכות הנתונה להם בחוק כי יתקיים דיון בעניינם בהקדם האפשרי והפסיבית, להמנע מדחיית הדיון בשל קשיים תקציביים של שירות המבחן. בכל מקרה, לבקשת ב"כ הנאשמים, יש לקיים דיון בבקשה לשחרור בחלופה גם אם בנסיבות מסוימות יחליט בית המשפט כי לא ניתן לשחרר ללא קבלת תסקיר. במקרים, בהם על פני הדברים, ניתן לאיין את המסוכנות או להפחיתה בתנאים הולמים, יש להורות על שחרור בחלופה גם קודם להגשת תסקיר מעצר, שהרי שיקול הדעת, גם לענין זה הוא של בית המשפט (ראו: בבש"פ 1488/06 פלוני נ' מדינת ישראל (כב' השופט א' רובינשטיין מיום 19.2.06) נדון מקרה בו המדינה הסכימה לשחרור בטרם קבלת תסקיר, ובית משפט הורה על הכנת תסקיר בעוד המשיב במעצר. בערר שהוגש קבע כב' השופט א' רובינשטיין כי: "בית המשפט אכן אינו חותמת גומי של צד בין הצדדים, ולעולם שיקול הדעת שלך הוא"). בהחלטות בית המשפט העליון הדבר נעשה במקרים חמורים הרבה יותר מהמקרה שלפניי. על כן, וכיוון שהמעצר אינו מאסר על חשבון העונש שיקבלו בהמשך, ניתן לאיין את מסוכנותם של המשיבים 3 ו-5, אם ישהו במעצר בית מלא, עם איזוק אלקטרוני ופיקוח, ובנוסף הפקדה וערבויות מתאימות. שחרור ממעצרמעצר