בפניי התנגדות לביצוע תביעה על סכום קצוב, שהוגשה במועד. עובדות והליכים רלוונטיים: ביום 12.5.09 הגישה המשיבה בקשה לביצוע תביעה על סכום קצוב בתיק הוצל"פ מס' 0152887090. מדובר בתביעה ע"ס 27,233 ₪ שהגישה המשיבה נגד המתנגדת בגין אי תשלום חוב כספי שמקורו בהפרה נטענת של הסכם לרכישת מוצרי ושירותי רדיו-טלפון סלולאריים. זה אולי המקום לציין, כי כתב התביעה נוסח באופן סטנדרטי וכללי, ואינו מפרט את היסטוריית ההסכמים והמגעים השונים שנעשו במהלך השנים בין הצדדים. ביום 20.7.09 נמסרה האזהרה למתנגדת. ביום 30.9.09 הגישה המתנגדת את התנגדותה שבנדון, ומאז מעוכבים ההליכים בתיק ההוצל"פ. בהתנגדותה, מעלה המתנגדת טענות שונות, שזה תמציתן: בין הצדדים נעשו מס' הסכמים, ולא רק הסכם אחד כנטען בכתב התביעה, כאשר לא היתה אחידות בתנאי ההסכמים וכאשר בהסכמים שנעשו לא נכלל חיוב לתשלום עמלת יציאה בגין ניוד קווי טלפון מהמשיבה לחברה אחרת, ולפיכך חיוב המבקשת בעמלות יציאה אלו נעשה שלא כדין. עוד נטען לחיובים נוספים שלא כדין, שנעשו שלא בהתאם להסכמים ושלא בגין קווי הטלפון נשוא ההסכמים. המשיבה לא התבקשה להגיב בכתב על ההתנגדות, ולא הגישה בפועל תגובה כזו. ביום 3.12.09 נערך בפניי דיון בהתנגדות, שבו נחקר המצהיר מטעם המתנגדת על תצהירו שניתן בתמיכה להתנגדות ושבסופו סיכמו הצדדים קצרות ובעל-פה את טענותיהם. יצוין, כי המתנגדת לא מיוצגת ע"י עו"ד בהליך, אם כי התרשמותי היא שהמצהיר הנ"ל, בעליה ומנהלה של המבקשת, בקיא ושולט היטב בחומר הרלוונטי. דיון ומסקנות: מן הראוי תחילה להציג את המסגרת הנורמטיבית לדיון. מסגרת נורמטיבית: התביעה שבנדון (להלן - "התביעה") הינה "תביעה על סכום קצוב" שהוגשה לביצוע בתיק הוצל"פ _ בהתאם להוראות סעיף 81א1 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז - 1967 (להלן - "החוק"). ההתנגדות שבנדון הינה התנגדות לבקשת ביצוע התביעה, לפי הוראות סעיף 81א1.(ד) לחוק ולפי הוראות תקנה 109ח לתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם - 1979 (להלן - "תקנות ההוצל"פ"). עפ"י תקנה 109ט(ב) לתקנות ההוצל"פ, כאשר ההתנגדות מוגשת כדין ובמועד (בתוך 30 יום מיום המצאת האזהרה לידיו), "יהיה דינו של כתב התביעה שצורף לבקשה לביצוע התביעה, על המצורפים לו, ככתב תביעה לפי סדר דין מקוצר". מאחר שכאמור חלים בענייננו דיני סדר הדין המקוצר, יוצגו להלן הדינים החלים על דיון בבקשת רשות להתגונן. בית המשפט העליון, ב-ע"א 10189/07 ששון נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ (פורסם באתרים משפטיים, 15.6.09), ריכז את ההלכה הפסוקה הנוהגת, וכך אמר: 8. התביעה בסדר דין מקוצר הינה חריג להליכי התביעה הרגילים ובמסגרתו עשוי בית המשפט להכריע בתביעה, כולה או חלקה, על סמך האמור בכתב התביעה ובבקשה לרשות להתגונן, כמו גם על בסיס הדיון המתייחס לבקשה זו בלבד. בית המשפט יסרב להעניק לנתבע רשות להתגונן רק אם ברור על פניו ונעלה מספק כי אין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו [ע"א 6514/96 חניון המרכבה חולון בע"מ נ' עיריית חולון, פ"ד נב(1) 390, 400 (1999); יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 675 (מהדורה שביעית, שלמה לוין עורך, 1995) (להלן - זוסמן)]. החובה המוטלת על הנתבע במסגרת בקשת הרשות להתגונן הינה לאשר את טענתו בתצהיר; משעשה כן, על השופט הדן בבקשה להניח כי טענתו הינה טענת אמת, כך שאם מגלה התצהיר הגנה אפשרית, ולו בדוחק, תינתן לנתבע רשות להתגונן [ע"א 9654/02 חב' האחים אלפי בע"מ נ' בנק לאומי לישראל, פ"ד נט(3) 41, 46 (2004)]. כך הוא אף אם הטענה אותה מעלה הנתבע הינה טענה בעל פה כנגד מסמך בכתב [ראו: ע"א  1266/91 קרן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ, פ"מ מו(4) 193, 196 (1992); זוסמן, בעמוד 678]. מכאן, שבירור בקשת הרשות להתגונן לא ישמש תחליף לדיון בתביעה גופה והוא לא יכול לבוא במקום משפט בתיק. יפים לעניין זה דבריו של כבוד השופט מלץ:  "ההלכה היא, שבבחינת בקשת רשות להתגונן מספיקה הגנה לכאורה להצדקת הבירור המשפטי, ואין צורך לפסוק בדבר טיב הזכויות והטענות לגופן. הנתבע איננו נדרש להוכיח את גרסתו, אלא רק להראות הגנה אפשרית. השופט מצדו לא ייכנס לבחינת שאלות של מהימנות. אפילו חוסר אמון בטענות ההגנה איננו יוצר כשלעצמו בסיס לאי מתן הרשות. הדיון אינו אלא בחינה ראשונית של העניין... הרשות תוענק, אם התצהיר על פניו (יחד עם החקירה הנגדית, כשמתקיימת) מגלה טענה, שאם תוכח במשפט תהווה הגנה מפני התביעה. ויודגש: אין צורך להגיע למסקנה שלנתבע סיכוי טוב בהגנתו; מספיקה המסקנה, שאם תתקבל גרסת הנתבע כמהימנה - אזי יש לו סיכוי כלשהו להצלחה. לטובת התובע ניתן לפסוק רק, כאשר אין ספק בכך, שאין לנתבע הגנה כלשהי, ולא התעוררה כל נקודה הגיונית, שאפשר לטעון לטובת הנתבע." [ע"א 518/87 פטלז'אן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ (לא פורסם, 25.11.93)]. רק אם התברר לבית המשפט עקב חקירתו של הנתבע על תצהירו כי הגנתו הינה "הגנת בדים", דהיינו כי היא משוללת כל יסוד על פניה ואין לה על מה שתסמוך, לא תינתן רשות להתגונן [ע"א 620/06 חברת טימאט קאופמן סילבר נ' אטלי (לא פורסם, 18.11.08), פסקה 20; ע"א 594/85 זהבי נ' מגרית בע"מ, פ"ד מב(1) 721, 722 (1988)]. וראוי להביא גם את הדברים שנאמרו ע"י בית המשפט העליון ב-ע"א 527/07 מזל נחום נ' קרן אהרונסון בע"מ (פורסם באתרים משפטיים, 18.2.08):            (2) מן המפורסמות, כי בשלב של מתן רשות להתגונן מוטל על הנתבע עול הוכחה מצומצם. ואולם, התמונה אינה חד-ערכית: בע"א 5480/98 מנורה נ' אבו, פ"ד נב(2) 476, 479 נאמר מפי הנשיא ברק, כי במסגרת בקשת הרשות "נותן בית המשפט דעתו למשקלן המהותי של טענות הנתבע, לזיקתן לתביעה ולביסוסן... בית המשפט אמנם אינו בוחן את מהימנות העדויות שמביא הנתבע ואינו בוחן את סיכויי הגנתו... אך הוא נדרש להכריע בבקשת הרשות להגן על פי החומר המצוי בפניו..." ובע"א 89/248 החברה הכללית למוסיקה נ' Warner, פ"ד מו(2) 273, 277 ציין הנשיא שמגר, "כי בתביעה המוגשת בסדר דין מקוצר יש ליתן לנתבע רשות להתגונן, כל אימת שיש בתצהירו כדי להצביע על הגנה לכאורה, ולו בדוחק, מפני התביעה... בשלב בחינת הבקשה למתן רשות להתגונן בית המשפט אינו בודק את מהימנות הנתבע או את הראיות לגופן, אלא בוחן הראיות על פניהן, כפוף למה שמתגלה בחקירה שכנגד על האמור בתצהיר. אולם אם תצהירו של הנתבע אינו מצליח לעמוד אפילו במבחן זה, אין להגנתו כל יסוד, ובכגון דא אין נותנים רשות להתגונן... גם הימנעותו של התובע מניצול זכותו לחקור את המצהיר על תצהירו אין בה כדי להוסיף לתצהיר את שאין בו מעיקרו... באין חקירה כזו עומד לפני בית המשפט אך האמור בתצהיר, ובית המשפט בוחן אם יש בדברים אלה כדי לבסס הגנה, ולו בדוחק, נגד התביעה". דברים אלה בהירים הם, ומדברים בעדם; ראו גם גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מה' 9, תשס"ז-2007), 386-385; לשלמות התמונה יצוין, כי רשות ניתנת - שעה שהיא ניתנת על פי המבחנים האמורים - אף בטענה בעל פה כנגד מסמך; ע"א 454/65 סלבין נ' גליק, פ"ד כ(2) 15 (השופט - כתארו אז - זוסמן). כללם של דברים, נאמר כי "גם מי שסיכוייו להצליח בטענותיו מועטים ורחוקים זכאי ליומו בבית המשפט, להבדיל ממי שהגנתו, הגנת בדים" (ע"א 9654/02 חב' האחים אלפי נ' בנק לאומי, פ"ד נט(3) 41, 46, המפנה לזוסמן, סדרי הדין האזרחי (מה' 7 בעריכת ש' לוין), תשנ"ה -1995, 677-676; ראו גם ע"א 1266/91 קרן נ' בנק איגוד, פ"ד מו(4) 193, 196 (השופט - כתארו אז - מ' חשין)). עם זאת ראו דברי השופט טירקל בענין האחים אלפי (שם), כי "אין מבקש הרשות להתגונן רשאי להסתפק בהעלאת טענות כלליות בתצהירו, אלא עליו להיכבד ולהיכנס בתצהירו לפרטי העובדות שעליהן הוא מבסס את טענות ההגנה שלו". ראו גם קשת, הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי הלכה ומעשה, מה' 15 - 2007, 1027-1025; לא למותר לציין, כי על תובע לשקול היטב אם יש תועלת בחקירת המצהיר מטעם הנתבע, כדי שלא לסייע לנתבע "למקצה שיפורים"; ראו ד' שוורץ, סדר דין אזרחי, חידושים, תהליכים ומגמות (תשס"ז), 308-307.              (3) בגדרי הלכות ברורות, הכלל העולה מכל האמור הוא איפוא, שאמנם אין בית המשפט הדן בבקשת הרשות להתגונן נכנס לשאלות מהימנות, וירשה הגנה אף אם זו דחוקה - ועם זאת יוכל לקבוע כי הגנה פלונית היא "הגנת בדים", ומכל מקום כי אין באמור בתצהיר (או בתצהירים) כדי להוכיח את התביעה גם אם יאומת. כך יכול שייעשה, על פי רוב לאחר חקירתם של המצהירים, אך לעתים גם בלעדיה, על פי תוכן התצהירים. השכל הישר וניסיון החיים מצביעים על כך שלא כל מקרה נכנס למשבצות ה"מקובלות" כמות שהן; כאמור, יתכנו מקרים שבהם אין תועלת בחקירה נגדית של המצהירים, אם ברי מתוך החומר שהוגש על-ידי התובעים שסיכויי ההגנה אינם ממשיים, שכן אפילו תוכח הטענה המרכזית, לא תועיל. אין בית המשפט כבול לעניין זה בכללים נוקשים, אלא - בהקשר כגון דנא - המבחן שעליו להעמיד לנגד עיניו הוא, האם תתקבל ההגנה אם יתבררו התצהירים כנכונים. ויש להזכיר גם את ההלכה הכללית, לפיה "אין מבקש הרשות להתגונן רשאי להסתפק בהעלאת טענות כלליות בתצהירו, אלא עליו להיכבד ולהיכנס בתצהירו לפרטי העובדות שעליהן הוא מבסס את טענת ההגנה שלו" (ע"א 9654/02 חב' האחים אלפי בע"מ נ' בנק לאומי לישראל, פ"ד נט (3) 41 (2004)) ולפיה "לא תינתן רשות להתגונן למבקש, שלא פירט בתצהירו מסכת עובדתית שלמה ומפורטת של הגנתו" (ע"א 13/80 הסמינר למורות ובית-ספר מקצועי בית רבקה נ' סולל בונה בע"מ, פ"ד ל (1) 267 (1982); ע"א 594/85 זהבי נ' מגרית בע"מ, פ"ד מב (1) 721 (1988)). מן הכלל אל הפרט: לאחר עיון בכל מסמכי וטענות הצדדים ובשים לב לממצאי חקירת המצהיר מטעם המבקשת בדיון הנ"ל בפניי, מסקנתי היא שיש ליתן למתנגדת רשות להתגונן מפני התביעה. טענותיה הנ"ל של המתנגדת לא קרסו בחקירה שנערכה, וגם אם עולים סימני שאלה מסוימים לגבי סבירות גרסת המבקשת אודות תוכן ההסכמים שנערכו בין הצדדים, אין הדבר רלוונטי לשלב דיוני זה, שבו אין לקבוע כיצד יעלה בידי המבקשת להוכיח את מה שמוטל עליה להוכיחו לפי הדין. די בכך שהמבקשת הציגה גרסת הגנה אפשרית לכאורה, גרסה שלפיה אין לחייב את המבקשת בחיובים כספיים שונים לפי הסכמים שהיא כלל לא חתמה עליהם. יצוין, כי המצהיר עמד בחקירתו על טענתו, כי הסעיפים הרלוונטיים לחיובי עמלות היציאה בהסכמים עליהם מתבססת התביעה כלל לא נכללו בהסכמים שנעשו ונחתמו בין הצדדים, והמצהיר אף נקט בלשון של "פיברוק" חוזים ע"י המשיבה. גרסה זו לא נסתרה בחקירה, כאשר נראה מהחומר שהוצג בפניי ומן השאלות שהופנו לנחקר, כי אין בנמצא חתימה של המבקשת על כל אחד מעמודי ההסכמים הרלוונטיים כאות להסכמתה לתוכנם. כאמור, גרסת המבקשת מעוררת סימני שאלה מסוימים לגבי סבירותה - ובהקשר זה אזכיר גם את תשובתו של המצהיר לשאלה שהפניתי אליו בדבר הסברה של המבקשת להיעדרם של סעיפי החיוב הרלוונטיים מן ההסכם הקיים הנכון לשיטתה, תשובה לפיה אין זה מתפקידו להסביר זאת - אך בשלב דיוני זה ונוכח ההלכה הפסוקה המפורשת הנ"ל, אין בכך כדי למנוע מהמבקשת רשות להתגונן מפני התביעה. לסיכום: ההתנגדות מתקבלת וניתנת למתנגדת רשות להתגונן. הוצאות ההליך בסך 2,000 ₪ + מע"מ, לפי תוצאות התביעה. המזכירות תפתח תיק אזרחי בסדר דין מהיר. הצדדים יפעלו לפי פרק טז1 (תקנות 214א - 214טז) בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, שעניינן תובענות בסדר דין מהיר ובכפוף להוראות שלהלן. הבקשה לביצוע התובענה תיחשב ככתב תביעה, והתצהיר התומך בהתנגדות ייחשב ככתב הגנה. הצדדים יגישו לבית המשפט וימציאו האחד לרעהו בתוך 30 יום מהיום רשימת מסמכים הנוגעים לתובענה והעתקם. בתוך 45 יום מהיום יגישו הצדדים תצהירי עדות ראשית ולהם יצורפו המסמכים הנזכרים בהם. המזכירות תקבע ישיבה מקדמית בפני שופט, במעמד בעלי הדין. תשומת לב הצדדים, שדין אי התייצבות לישיבה המקדמית, כדין אי התייצבות למשפט. ניתנה היום, י"ט כסלו תש"ע, 06 דצמבר 2009, בהעדר הצדדים. תביעה על סכום קצוב