תקנה 14(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 קובעת כך: "כתב התביעה יפרש את הסעד הנתבע, אם לחלוטין ואם לחלופין; אך אין צורך לבקש סעד כללי, לרבות הפרשי הצמדה, ריבית, שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט שבית המשפט מוסמך ליתן אותו בכל מקרה לפי שיקול דעתו כאילו התבקש לכך". ההלכה היא, כי בית המשפט לא יעניק לתובע סעד שלא נתבקש בכתב התביעה. במקרים שבהם עולה מן הנסיבות שנתבררו במשפט הצורך להעניק לתובע סעד שלא נתבקש, הדרך להתגבר על העדר עתירה לאותו הסעד היא באמצעות בקשה לתיקון התובענה (ראה, ע"א 9137/07 אוסיפובה נ' קלישטיין, פיסקא 5, (להלן: "אוסיפובה"); ע"א 490/85 מלחי יריחו בע"מ נ' מפעלי ים המלח, פ"ד מא(4) 401, 404; א' גורן סוגיות בסדר הדין האזרחי, 154). בענין אוסיפובה צוין מפי כב' השופטת חיות (שם): "בנסיבות מיוחדות, רשאי אמנם בית המשפט לפסוק סעד שלא התבקש מפורשות לתיתו, גם בלא שהוגשה בקשה לתיקון כתבי טענות, אך זאת במקרים חריגים בלבד ובהתקיים מספר תנאים ובהם התנאי כי מדובר בסעד הנובע ישירות מן הסעד המקורי שהתבקש וכן כי כל העובדות הדרושות להענקת אותו הסעד נתבררו בפני בית המשפט והצדק או הצורך ללבן את השאלות המהותיות שבמחלוקת, מחייבם את מתן הסעד אף שלא נתבקש" (ראה גם ע"א 253/84 ספיר נ' ספיר, פ"ד מב(3) 14, 18). סעד שלא נתבקששאלות משפטיות