ההבדל בין מצג שווא רשלני לבין תרמית | עו"ד רונן פרידמן

בית המשפט ציין בפסיקתו כי התנהגות בלתי הוגנת במהלך משא ומתן לקראת כריתת חוזה איננה מוגנת אך ורק על ידי דיני החוזים, כי אם גם על ידי דיני הנזיקין, ובעיקר על ידי עוולות התרמית והרשלנות (מצג שווא רשלני). שתי העוולות מבוססות על כך שמתקשר הניע את חברו לכרות חוזה עקב מצגים בלתי נכונים. עוולת התרמית נכנסת לכלל פעולה, כאשר מציג המצג פעל מתוך כוונה להטעות בעוד עוולת הרשלנות מבוססת על התרשלותו של מציג השווא. עוולת התרמית היא עוולת כוונה - תנאי לחבות על פיה הוא שעל מציג המצג לדעת על אי נכונותו של המצג או לפחות ל'עצום עיניו' נוכח האמת; לא די בכך שניתן לצפות כאפשרות סבירה כי המצג אינו נכון. אולם ניתן לדלג על עוולת התרמית, לתבוע בגין מצג שווא רשלני, ובכך ל'וותר' על דרישת הכוונה. סעיף 56 לפקודת הנזיקין קובע כי תרמית היא הצג כוזב של עובדה בידיעה שהיא כוזבת או באין אמונה באמיתותה או מתוך קלות ראש, כשלא איכפת למציג אם אמת היא או כזב, ובכוונה שהמוטעה על ידי ההיצג יפעל על פיו; אולם אין להגיש תובענה על היצג כאמור, אלא אם היה מכוון להטעות את התובע, אף הטעה אותו, והתובע פעל על פיו וסבל על ידי כך נזק ממון. חמשת יסודותיה של עוולת התרמית: א. היצג כוזב של עובדה; ב. היעדר אמונה באמיתות ההיצג; ג. כוונה שהתובע יוטעה על-ידי ההיצג ויפעל בהסתמך עליו ד. התובע הוטעה ופעל על סמך טעותו; ה. התובע סבל נזק ממון עקב פעולתו על סמך ההיצג. ככלל, הימנעות מלגלות את האמת איננה גוררת חבות בנזיקין (בניגוד לאחריות על פי סעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי)). אולם כלל זה כפוף לחריג הנוגע לאמירת "חצי-אמת", אשר כמוה כשקר יש ובעת ההתקשרות לא נאמרו דברים אשר בנסיבות המקרה היה מקום לומר אותם על-מנת שתתקבל תמונה מלאה ושלמה של העובדות העשויות להשפיע על אחד הצדדים לאותה ההתקשרות או על המחיר או על תנאי ההתקשרות. במקרה כזה לא תעמוד הטענה כי כל אשר נאמר הוא אמת וכי לא הוצגו דברים שבשקר יסודם. החובה הולכת הרחק מזה - וכאשר על פי הנסיבות יש לצפות שמלבד הדברים והתיאורים שנאמרו היה מקום לומר דברים שמבחינת העסקה יש להם חשיבות - כי אז יתכן ושתיקה ואי-גילוי כל הפרטים מעוותת את התמונה בכללותה והעלמת אותם פרטים על-ידי שתיקה יוצרת מצג-שוא. גם ניהול משא ומתן, שאין בצדו כוונה אמיתית להתקשר בחוזה, מהווה עוולה של תרמית ומצג שווא. עוולת הרשלנות שבסעיפים 35-36 לפקודת הנזיקין מטילה חובה על צד למשא ומתן לחוזה שלא למסור מידע רשלני לצד האחר, המסתמך על המידע שלו, כאשר הוא יכול לצפות שמידע רשלני זה יגרום נזק לצד האחר. עוולת התרמית מאפשרת פיצוי אך ורק בגין "נזק ממון", קרי: "הפסד או הוצאה ממשיים הניתנים לשומה בכסף ואפשר למסור עליהם פרטים" לעומת זאת, עוולת הרשלנות (מצג שווא רשלני) מאפשרת לתבוע פיצוי בגין כל "נזק", והדבר כולל "אבדן חיים, אבדן נכס, נוחות, רווחה גופנית או שם טוב, או חיסור מהם, וכל אובדן או חיסור כיוצאים באלה". נזקים לא-ממוניים מסוג עוגמת נפש, טרדה ואובדן זמן, אשר נגרמים למי שמנהל משא ומתן חסר תוחלת, ניתנים לפיצוי רק בגין עוולת הרשלנות. מצג שווא רשלנימצג שוואתרמית