בקשה לעיכוב ביצוע צו ההריסה עד להכרעה בערעור  בקשה לעיכוב ביצוע צו הריסה שניתן על ידי בית משפט השלום באשדוד (כבוד השופט א' חזק) בב"ש 863/08.  המערערת הגישה לבית משפט השלום באשדוד בקשה לביטול צו הריסה מנהלי שהוצא ביום 8.4.08 למבנה המצוי במשק מס' 27 גוש 2492 במושב שדה עוזיה (להלן: "המבנה").   כבוד בית משפט השלום באשדוד דחה את הבקשה שהגישה המערערת לביטול צו ההריסה המנהלי, הוגש ערעור על די המבקשת ובקשה לעיכוב ביצוע צו ההריסה עד להכרעה בערעור, הקבוע לדיון ליום 9.3.2009.   טענות המבקשת: המבקשת טענה כי לא יגרם כל נזק למשיבה בעיכוב ביצוע צו הריסה למשך 30 יום ואילו למערערת יגרם נזק בלתי הפיך באם המבנה ייהרס, כמו גם הערעור יתייתר. לפחות מנקודת מבטה של המבקשת, היא ידעה שיש לה היתר בניה כדין למבנים ולכן סברה כי היא יכולה לערוך שיפוץ.   המערערת פעלה ופועלת לקבלת היתר מאת הועדה המקומית לתכנון ובניה - באר טוביה ובקשתה לקבלת ההיתר נמצאת בשלבים מתקדמים ביותר. לחלק מהמבנה כבר ניתן היתר לתקופה של 3 שנים שהתקבל ביום 23.11.08. כמו כן ביום 25.9.08 החליטה הועדה להסמיך את יו"ר הועדה ומהנדס הועדה לאשר לאחר תיקון התוכנית את קבלת כל האישורים הנדרשים בהתאם להוראות מהנדס הועדה, ובעקבות כך קיבלה המבקשת את ההסכמה הנדרשת ממנהל מקרקעי ישראל בכפוף לתנאים מסוימים.   המבנה נשוא צו ההריסה הוקם לפני שנים רבות בהיתר שניתן כדין ועל כך אין מחלוקת בין הצדדים, לטענת המבקשת. המבקשת ביצעה שיפוצים ו שינויים במבנה המקורי ובשל כך הוצא צו ההריסה המנהלי הגורף, לפיו יש להרוס ולסלק את כל הבניין, ללא התייחסות לעובדה שרב רובו של המבנה הוקם על פי היתר כדין.   נטען כי ראוי וצודק לעכב את ביצוע צו ההריסה המנהלי שכן קיים סיכוי סביר מאוד שהשימוש החורג במבנה יותר למבקשת על ידי הועדה לתכנון ובנייה אף קודם להכרעה בערעור.   טענות המשיבה: בא כח המשיבה טענה כי כיום משתמשים שלא בתום לב במבנה שבגינו ניתן צו הריסה מנהלי. לבניין הקיים הוסיפו בנייה בהיקף של 240 מטר כהמשך למבנה וצו ההריסה חל לגביו, ואילו ההיתר ניתן עבור 73 מ"ר בלבד וכל יתר המבנים מסומנים להריסה. על כן סבורה באת כח המשיבה כי אין טעם בעיכוב ולו של יום אחד שכן חוטא יוצא נשכר.   המדובר במנה מסחרי ששטחו 455 מ"ר. לא היתה מחלוקת כי למבנה זה אין היתר. בית משפט קמא קבע כממצא עובדתי כי המבנה נשוא הצו אינו המבנה נשוא היתר הבניה המצויין על ידי המבקשת וכי המדובר במבנה רחב היקף שבמהותו הינו מבנה חדש. (ההדגשה שלי - מ.ב.)   על בית המשפט הדן בעיכוב ביצוע להיווכח בשניים. האחד - כי קיימים סיכויים לערעור. השני - לא ניתן יהיה להשיב המצב לקדמותו אם יבוצע פסק הדין. לטענת ב"כ המשיבה סיכויי הערעור קלושים. בית משפט קמא קבע ממצאים עובדתיים וערכאת הערעור ככלל נמנעת מלהתערב בממצאיה של הערכאה הדיונית. עצם העובדה כי הערעור קבוע לשמיעה למועד קרוב אין בה כדי לשנות המצב המשפטי. היתר הבניה שהוצא על ידי המבקשת ל"סככה חקלאית" הינו היתר למבנה בגודל של 73.45 מ"ר ובגרמושקה מסומן הלול אשר נטען להיות הבסיס למבנה נשוא הצו כמיועד להריסה. לפיכך, גם בהתאם להיתר הבניה דינו של המבנה נשוא הצו להיהרס ותחתיו מתוכננת להבנות סככה חקלאית בשטח של כ - 73 מ"ר ומכאן ברור שההיתר אינו מכשיר את המבנה נשוא הצו. בדיקה שנערכה במקרקעין ביום 26.1.2009 העלתה כי לא זו בלבד שהמבקשת לא הרסה את המבנה בהתאם לפסק דינו של בית משפט קמא אלא המשיכה לבצע עבודות בניה והקימה לאחרונה בצמוד למבנה נשוא הצו, מבנה בשטח של כ- 240 מ"ר המשמש כמפעל ליצור אלמנטים מברזל. אין המדובר במבנה הניתן להכשרה שכן אינו יכול לשמש לשימוש חקלאי ומשמש לשימוש מסחרי גרידא. המבנה נשוא הצו הוקם על קרקע חקלאית מוכרזת ובקשה להיתר טעונה אישור של הועדה לשמירה על קרקע חקלאית ושטחים פתוחים. לא התקבלה כל בקשה אצל הועדה המחוזית לאישור בקשה שכזו.   הועדה המקומית סברה בטעות כי בסמכותה לאשר את הבקשה ולפיכך הסמיכה את יו"ר הועדה ומהנדס הוועדה לאשר את הבקשה אך לאחר שהובא לתשומת ליבה של הועדה המקומית כי הדבר אינו בסמכותה, הוצא היתר בניה למבנה חקלאי בחוסר סמכות.   לכן, הכשרת העבודות לא תהא בעתיד הנראה לעין ואין לעכב את ביצועו של צו ההריסה.   בדקתי את טענות המבקשת בערעור. בערעור נטען כי שגה בית משפט קמא שעה שדחה את בקשת המערערת לביטול צו ההריסה המנהלי בזמן שאין כל מחלוקת בין הצדדים שלמבנה המקורי, שנותר על כנו, ניתן היתר בנייה כדין בשנת 1983 ולכל היותר היה מקום להוצאת צו הריסה לתוספות או השינויים שבוצעו במבנה המקורי.   עוד נטען כי בית משפט קמא לא הבחין בין בנייה חדשה לבין שיקום ושיפוץ מבנים קיימים שעליהם אין מחלוקת כי יש היתר כדין. העבודות אשר בוצעו במבנים הינן עבודות של שיפוץ וחיפוי של בנייה קיימת וספק רב אם נדרש להם כלל היתר בנייה משום שמדובר בשיפוץ גגות המבנים ולא בהחלפתם.   ומן הכלל אל הפרט:   כלל הוא כי אין ערכאת הערעור נוטה להתערב בממצאי הערכאה הדיונית ששמעה את העדים וקבעה את ממצאיה.   בית משפט קמא קבע כממצא עובדתי כי ההיתר המצוי בידי המבקשת אינו תואם את המבנים נשוא צו ההריסה המנהלי ונימק זאת בפירוט רב.   מסמך שהוגש במהלך שמיעת הבקשה לעיכוב ביצוע צו ההריסה מלמד כי למבנה שבגינו הוצא צו ההריסה המנהלי הוספה תוספת של כ - 240 מ"ר, המבנה שבגינו הוצא צו ההריסה אוכלס, המשק גודר יחד עם משק 26 ובמתחם מספר מבנים נוספים כגון סככה מאיסכורית בשטח של כ - 400 מ"ר , 4 מכולות בשטח של כ - 30 מ"ר כל מכולה אשר לדברי המנהל בשטח ישמשו כחדר אוכל ומבנה נוסף המשמש חדר צבע.   מר אבי לוי אשר נכח בדיון והינו מרכז פיקוח מושבים , ואשר ערך את הדו"ח, כתב כי בבירור עם הועדה המקומית באר טוביה נמסר כי קיים היתר בניה בשטח של כ- 70 מ"ר שאינו מתייחס כלל למבנה שנבנה במשק 27.   מכאן, שסיכויי הערעור קלושים המה בלשון המעטה.   האם עצם העובדה כי מועד שמיעת הערעור קרוב יש בו כדי להטות את הכף לטובת המבקשת?   בע"פ 8915/08 מדר נ' עירית נתיבות נפסק על ידי כבוד השופט מלצר כהאי לישנא: "אכן, סיכויי הערעור של המערער בפני בית המשפט המחוזי אינם נראים לכאורה מבטיחים, אם לנקוט בלשון המעטה. לכן העובדה שהערעור קבוע למועד קרוב - אין בה כדי להצדיק עיכוב ביצוע, ומכאן ניתן להסיק כי ההליך שבפניי הוא חלק מניסיון טקטי לא ראוי לדחות את הקץ , כחלק מאותה תופעה עליה עמדתי ..."   זאת ועוד.   המבקשת לא רק שלא כיבדה את פסק דינו של בית משפט קמא, אלא הגדילה עשות ובתקופה שלאחר מתן הצו, בנתה מבנה נוסף בשטח של כ - 240 מ"ר.   כפי שפסק כבוד השופט מלצר בפסק דין מדר הנ"ל: "בתאריך 4.11.2008 התקיים דיון בפניי בערעור זה. בסופו ביקשתי מן המדינה להגיש לי בהקדם תגובה משלימה ובה תמונות עדכניות של מצב המבנה נשוא הדיון, לאחר שמהחומר שהובא בפניי עלה לכאורה כי המערער המשיך בבנייה בלתי חוקית אף לאחר הדיונים המשפטיים שקויימו בעניינו בבתי המשפט הנכבדים דלמטה. הודעה כאמור הוגשה לי ביום 5.11.2008. מן התגובה המשלימה והתמונות המצורפות אליה עולה בבירור כי לא רק שהמערער השלים את בניית המבנה מאז הוצא צו ההריסה, אלא שבמבנה חוברה תאורה, הותקנו מדפים ומתלים, נפרסה סחורה לרוב, והוא הפך להיות חלק בלתי נפרד מחנות הצעצועים הפועלת במבנה הראשוני שהיה קיים במקום מלכתחילה, אותו משכיר המערער למפעיל כלשהו.  דינו של הערעור שלפניי - להידחות. מקרה זה הוא דוגמא לעבריינות בתחום התכנון והבנייה, שפשתה, לצערנו, במחוזותינו. הנה קם אדם, ומקדים מעשה בנייה לכל אישור, או היתר חוקי נדרש (והמערער מודה כי לא פנה כלל בבקשה להיתר בנייה), בהתעלמו כליל מן הכללים והמגבלות שמטילים דיני התכנון והבנייה. לעומת זאת, כאשר קמה הרשות המינהלית ומבקשת לסכל את יוזמתו העבריינית, נוקט הוא שלל הליכים, שמטרתם לשים לאל את פעולת הרשות. בית משפט זה, כמו הערכאות הנכבדות דלמטה, לא ייתן ידו להתנהלות מסוג זה".    תכליתו של צו ההריסה המנהלי הינו לסלק על אתר בניה בלתי חוקית.   בפני, אין המדובר בתוכנית מתאר מאושרת ואין חולק כי הבניה שבנתה המבקשת היתה שלא כדין. לכן, אין לקבוע כי מדובר בהיתר בניה הנמצא בהישג יד אשר עיכוב פורמלי מעכבו, אלא המדובר בהליך ארוך.   עיכובו של צו ההריסה המנהלי מנוגד לתכליתו ובעצם נותן בידיו של מפר חוק יתרון משמעותי על מי שמכבד את החוק.   לאור האמור, הנני דוחה את הבקשה לעיכוב ביצוע צו ההריסה המנהלי. עיכוב ביצועהריסת מבנהצו הריסהערעורצווים