1. החלטה זו עניינה בבקשת התובעות להתיר להן להגיש תשובה לסיכומי הנתבעת והצדדים השלישיים (החוזרים על טענות הנתבעת). 2. בהחלטתי מיום 3.3.09 הוריתי כי: "בעניין זה רואה אני לאמץ בעיקרו את המתווה החלופי שהוצע על ידי הנתבעת בסעיף 11 לתגובתה. בהתאם לכך, התובעת תהא רשאית להגיש לבית המשפט, בתוך 4 ימים מהמצאת המסמכים לידיה, בקשה להתיר לה להגיש סיכומי תשובה, תוך ציון הנושאים שביחס אליהם היא מבקשת לטעון והנימוקים לכך. מובהר בזה, כי לתובעות לא יינתן להגיש סיכומי תשובה בנושאים שביחס אליהם ציינו במפורש בסיכומיהן כי אינן טוענות לגביהם. עוד מובהר בזה, כי התובעות לא תצרפנה את סיכומי תשובתן לבקשתן, אלא רק תציינה את הסוגיות שבהן מבקשות הן לטעון והנימוקים לכך, כאמור. הנתבעת תהא רשאית להשיב על בקשת התובעת בתוך 4 ימים מהמצאתה לידיה. כן מובהר בזה, כי ככל שבית המשפט יתיר לתובעות להגיש סיכומי תשובה, לא תינתן לנתבעת אפשרות להשיב עליהם, בהעדר זכות לכך לפי סדרי הדין האזרחי" (שם, פיסקה 3) . 3. בעקבות זאת, הגישו התובעות בקשה זו - המתפרשת על פני 22 עמודים - ובגדרה מבקשות הן לאפשר להן הגשת סיכומי תשובה להבהרת הטיעון מטעמן. התובעות סומכות את בקשתן על תקנה 158(א)(6) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן- התקנות), לפיה: "בית המשפט רשאי להרשות לבעל דין שסיכם את טענותיו תחילה להשיב לסיכומו של בעל דינו, אם ראה שהדבר דרוש להבהרת טיעון שהושמע בפניו". 4. בחלק הכללי של בקשתן (עמ' 1-4) מציינות התובעות את הנימוק המרכזי שבבסיס הבקשה, ואילו בחלק הפרטני (עמ' 5-22 לבקשה) מונות הן את הנושאים הרבים שלטעמה טעונים הבהרה. הנימוק המרכזי שביסוד בקשתן נעוץ "בסיכומיה המונומנטאליים" של הנתבעת. לטענתן, "לאחר עיון בסיכומי הנתבעת, המשתרעים על פני 439 עמודים (!!), ניתן לקבוע כי מטרתם אחת והיא לנסות ולערפל ולהכביד על בירור האמת בתיק זה" (סעיף 2 לבקשתן). במסגרת נימוק עיקרי זה, מוסיפות המבקשות וטוענות, כי בשלל הפרטים שבסיכומיה אדירי ההיקף של הנתבעת, נכללו טענות רבות שאינן נכונות, המבוססות על אמרות סתמיות ולא על ראיות, על הפניות לא רלוונטיות למסכת הראיות, על הפניות למסמכים שכלל לא קיימים במסכת הראיות ושהוגנבו לסיכומי הנתבעת, ועל הפניה למסמכים שאין תיאורם הולם את תוכנם. בהקשר זה מצאו התובעות צורך לכוון את חיציהן כלפי ב"כ הנתבעת אישית על דרכו "להפליג ולהעמיס בכתבי דין המוגשים על ידו". וכך, טענו המבקשות "כי מדובר כאמור בטקטיקה של ממש ואין זה התיק הראשון בו יש לבקר את אופן זה של התשה מכוונת של בית המשפט", וכיו"ב, בהפנותן את בית המשפט לשלוש החלטות בהן נמתחה על כך ביקורת (ולטענת ב"כ התובעות, באחת מאותן החלטות הביקורת נמתחה לא עליו אלא על מרשו). בחלק הפרטני של הבקשה, מוסיפות המבקשות וטוענות כי הנתבעת העלתה בסיכומיה גם טענות חדשות, כמו גם טענות המהוות הרחבת חזית, וכן ייחסה להן טענות שלא העלו כלל, ויש על כן לאפשר להן להשיב אף על טענות אלה. כן טוענות התובעות, על דרך הכלל, כי בטענות הגנה שהנטל להוכיחן מוטל על הנתבע, דוגמת התיישנות ושיהוי, נתונה לתובע הזכות להגיב על הנטען בסיכומי הנתבע, משום שלא ניתן לצפות מתובע לנחש מה יטען הנתבע לעניין זה, ולמצער יש לאפשר להן להשיב ולהבהיר את טיעוניהן בעניין זה. לנוכח כל אלה מבקשות התובעות לאפשר להן "להביא ולהציג את האמת" בכל הנושאים שפורטו, חלקן תוך הדגמה והמחשה, בחלק הפרטני שבבקשתן. 5. הנתבעת מתנגדת בתוקף לבקשה. בתגובתה - המשתרעת על פני 29 עמודים - מכנה אותה הנתבעת "בקשה מבישה". כל-כך, על שום ההתקפה האישית שנערכה נגדו במסגרתה: "במקום להתמקד בטענות הרלבנטיות החליטו התובעות - או שמא בא כוחן - לנסות ולערוך לח"מ פסיכואנליזה, ולהפנות לשלוש החלטות (מתוך אלפי החלטות שהח"מ הופיע בהן) אשר בית המשפט ביקר טיעון של הח"מ או של מרשו" (שם, סעיף 2). כדי לסלק מעל דרכי סוגיה מיותרת זו, אקדים ואומר כבר כאן, כי צר לי על הרוח הרעה שחדרה בין באי כוח הצדדים והעכירה את היחסים המקצועיים ביניהם. לגוף העניין הזה אומר, כי אינני רואה צורך, בגדר החלטה זו, להידרש ליריבות האישית שבין השניים, ואין בכוונתי להתחשב כלל בטענות שהעלו התובעות בנושא זה במסגרת בקשתן. 6. את התגובה לנטען בבקשה פותחת הנתבעת בפרק שכותרתו: "תגובה לסיכומים: התשתית המשפטית". עיקרי טיעונה בפרק זה הינם כלהלן: ראשית, על פי המצב היום, התובע מסכם תחילה והנתבע אחריו. זו המתכונת הבסיסית. תקנה 158(א)(6) לתקנות מסמיכה אמנם את בית המשפט להתיר הגשתן של סיכומי תשובה מטעם התובע, אך זאת רק "אם ראה שהדבר דרוש להבהרת טיעון שהושמע בפניו". כלומר, תנאי בסיסי הוא שמדובר בטיעון שכבר הועלה על ידי התובעים, ומדובר בהבהרתו. גישה זו יוצרת את האיזון הנדרש בין הצדדים, בהינתן שלנתבע אין נתונה הזכות לענות על סיכומי התשובה של התובע (כפי שגם ציינתי בהחלטתי דלעיל). שנית, כפועל יוצא מהאמור, תנאי נוסף למתן היתר להבהרת טיעונו של תובע, הוא שהלה כלל לא היה יכול לשער בעת שכתב את סיכומיו המקוריים שטענה מסויימת לא תועלה על ידי הנתבע. שכן, כך הנתבעת, אם צפה או יכול היה לצפותה, חייב היה לפרט את הטענה בסיכומיו העיקריים. שלישית, לתמיכה בטיעוניה, מפנה הנתבעת לפסיקה, ובכללה להחלטתו של חברי הנכבד, השופט חבש, בת"א (י-ם) 3237/01 מדינת ישראל נ' מקור הנפקות וזכויות בע"מ (ניתן ביום 6.11.08), שבו כתב בין היתר את הדברים הבאים: "ההנחה הראשונית ההנחה הבסיסית היא, שהתובע יפרט בסיכומיו הראשיים את כל טענותיו העיקריות ואת הראיות עליהן מבקש הוא להסתמך, ושבהן רואה הוא את עמוד התווך לטענותיו. הדבר נכון גם לגבי סיכומיו העיקריים של הנתבע, בהם הוא מעלה טענותיו וראיותיו העיקריות, וכן תשובה לטענות התובע בסיכומיו העיקריים. סיכומי תשובה, במובן זה - כשמם הם - נועדו לאפשר לתובע להשיב על טענות המועלות בסיכומים מטעם הנתבע, בצורה תמציתית. מטרת סיכומי התשובה אינה לאפשר לתובע להשלים סיכומיו העיקריים על דרך העלאת טענות חדשות או הגשת ראיות חדשות, אשר לא בא זכרן בסיכומיו העיקריים או בסיכומי הצד שכנגד. סיכומי תשובה אינם בבחינת מקצה שיפורים, שהתובע ינצל על מנת להעלות טענות ששכח לכלול בסיכומיו העיקריים או להרחיב עליהן. יפים לעניין זה הדברים שנאמרו בע"א 908/01 יכין יצוא נ' WARENHANDELSGELLSCHAFT תק-על 2002(1) ,122 אליו הפנתה המבקשת, בפסקה 3 (ג): ' ... העלאתה של טענה, לראשונה, במסגרת של סיכומי תשובה, נוטה לפגוע בצד שכנגד, הואיל והיא מונעת ממנו להגיב לטענה זו במסגרת טיעונו הכתוב. בכך יש כדי להקנות למערער יתרון בלתי הוגן, ועל כן נמנע בית המשפט לא אחת מלדון בטענות מסוג זה, אשר לא ניתנה למשיב הזדמנות נאותה להתייחס אליהן' ...". רביעית, טוענות הנתבעות, כי התובעות התעלמו מהחלטתי דלעיל, שהורתה כי התובעות לא תצרפנה את סיכומי תשובתן לבקשתן, אלא רק תציינה את הסוגיות שבהן מבקשות הן לטעון והנימוקים לכך. לטענת הנתבעת, הבקשה שהגישו התובעות כוללת כבר את סיכומי התשובה עצמה, ולעומת זאת, אינה מפרטת את נימוקי הבקשה. חמישית, בטיעונה הפרטני, שבגדרו השיבה על טענותיהן הספציפיות של התובעות, חולקת הנתבעת על טענתן לפיה מקום בו נטל השכנוע מוטל על הנתבע, מוקנית לתובע הזכות להגיש סיכומי תשובה. לדבריה, "הטיעון הוא טיעון אחד, שיש להעלותו בפעם אחת". שישית, מוסיפה הנתבעת, כי התובעות מבקשות להתיר להן להעלות בסיכומי תשובתן טענות חדשות המהוות גם שינוי חזית אסור. כן טוענת היא, כי התובעות מבקשות לבצע מקצה שיפורים וכי אין להן הזכות להשמיע את "המילה אחרונה". שביעית, טוענת היא, כי הייתה רשאית, מכח תקנה 246 לתקנות, להסתמך בסיכומיה על מסמכים שהביאה כראיה מטעמה בהליכי הביניים, בציינה כי במהלך הבאת הראיות אף הודיעה, כי תסתמך על תצהירים שהוגשו על ידה בתיק זה. משכך טוענת היא, כי בדין הפנתה למסמכים שונים שצורפו לתצהיריה, ובכלל זה לאלה שצורפו לתצהיר הפרטים הנוספים מטעמה. כן טוענת היא, כי הייתה רשאית להפנות בסיכומיה למסמך שהתובעות גילו את דבר קיומו בתצהיר גילוי המסמכים מטעמן, אף אם המסמך עצמו לא הוגש. לסיכום, טוענת הנתבעת, כי דין הבקשה להידחות; ולחלופין, אם תתקבל במקצתה, אזי מבקשת היא להגביל את היקפם של סיכומי התשובה לעמודים ספורים, ולהורות גם על הוצאת בקשת התובעות מתיק בית משפט. 7. בתגובתן לטיעונים אלה טוענות התובעות, כי היקפם החריג של סיכומי הנתבעת מחייבים, כשלעצמם, ליתן לה את הזכות להשיב עליהם תשובה הולמת. לטענתן, "לא ניתן לצפות מתובע לנחש ובאופן זה לנבא את טענותיו". התובעות אינן חולקות על טענת הנתבעת לפיה הביאו בבקשתן גם טענות שמקומן בסיכומי תשובה (ולא בבקשה להתיר את הגשתם). ואולם, לטענתן, הן עשו כן כדי להמחיש ולנמק את טענותיהן בדבר הנחיצות של סיכומי התשובה, בציינן כי הדבר נעשה "בכלליות, ככל שניתן, ועל דרך ההדגמה בלבד" (סעיף 7 לתגובתן). לדבריהן, הן גם נמנעו בבקשתן להעלות טענות חדשות. התובעות מוסיפות, כי לנוכח היקפן הכביר של סיכומי הנתבעת, אין להגביל אותן בהיקף סיכומי התשובה שהן מבקשות להגיש, וכי יש לשמור על פרופורציה בין השניים. 8. לאחר שעיינתי בסיכומי הצדדים, בבקשת התובעות, בתגובת הנתבעת ובתגובה לתגובתה, ובתיתי דעתי להיקפם החריג והעודף של סיכומי הנתבעת (439 עמודים) בהשוואה לסיכומי התובעות (144 עמודים), כמו גם למורכבותם של הסוגיות שעלי להכריע בהן במסגרת פסק הדין, באתי למסקנה כי יש להתיר לתובעות להגיש סיכומי תשובה תמציתיים ביחס לחלק מהנושאים שלגביהם ביקשה להבהיר את טיעונה, תוך הבחנה בין עילת "החריגה מהתקציב" לבין "עילת ליקויי הבניה", הכל כפי שיפורט להלן. אנמק בקצרה. 9. מקובל עלי, בעיקרו, טיעונו של ב"כ הנתבעת באשר לתשתית המשפטית הנוגעת להגשת סיכומים בכתב בכלל וסיכומי תשובה בפרט. טיעונו מתאר באופן נכון את הכללים הדיוניים והעקרונות המשפטיים החלים בסוגיה זו, ואינני רואה צורך לחזור עליהם. עם זאת, דברים אלה אמורים, ככלל, ביחס למקרים הרגילים והשגרתיים, בהם היקף הסיכומים העיקריים שכל אחד מהצדדים הגיש בתורו הינו שווה, פחות או יותר, לזה שהשני הגיש, בין משום שבית המשפט הגביל אותם במספרי העמודים ובין משום שהגבילו את עצמם ביריעת סיכומיהם. לא כך הדבר במקרה כמו זה שלפנינו, בו העמידה הנתבעת (שסיכמה שנייה) את התובעות בפני עובדה מוגמרת, בהגישה סיכומים שהיקפם גדול פי שלושה מסיכומיהן של התובעות. פער זה יצר אי שוויון דיוני בין הצדדים בשלב הסיכומים. אי שוויון זה, כשלעצמו, מצדיק מתן זכות תשובה נאותה לתובעות, כטענתן, כדי להחזיר את האיזון הדיוני ביניהן על כנו. מן המותר לומר כי "אין בהימנעות בית המשפט מלקבוע את מספר העמודים בסיכומים כדי לתת יד חופשית, ולאפשר סיכומים בכל אורך שייראה לו לב"כ הצדדים" (א' ליכט, סדר הדין האזרחי הלכה למעשה, אוצר המשפט הוצאה לאור, בעמוד 1257), ולא בכדי ראתה הנתבעת (כבר בפתח סיכומיה) להתנצל על אורכה של יריעת סיכומיה (שם, עמ' 2). מנגד, אורכם החריג של סיכומי הנתבעת, כשלעצמו, אין בו - ולא צריך להיות בו - נימוק כדי להתיר לתובעות להגיש סיכומי תשובה מקום בו אין כל קשר בין אורך סיכומיה העיקריים של הנתבעת לבין בקשתן של התובעות להשיב עליהם בנקודה זו או אחרת. לשון אחר, כאשר הצורך בסיכומי תשובה נעוץ במחדל של התובעות להעלות טענה זו או אחרת מטעמה כבר בסיכומיה העיקריים, לא יהיה באורך סיכומיה של הנתבעת כדי לרפא מחדל זה של התובעות, וממילא לא יהווה טעם טוב להתיר להן להגיש סיכומי תשובה לצורך הבהרת טיעונן. עם זאת, במקרה של ספק בעניין זה עצמו, יפעל הדבר לטובת התובעות, בשל הצורך להשיב את האיזון הדיוני בינן לבין הנתבעת. לאור האמור, גם לא ראיתי צורך לדון באופן פרטני בטענות הספציפיות שהצדדים העלו במסגרת הבקשה, התגובה והתגובה לה. אך מובן הוא, כי בעת כתיבת פסק הדין תעמוד לנגד עיני גם תגובת הנתבעת, שהתייחסה פרטנית לטיעוני התובעות בבקשתן. אף זאת מובן, כי בסופו של יום ייתן בית המשפט את פסק דינו כשכל חומר הראיות פרוש לפניו, ואין לחשוש יתר על המידה שמא טענה זו או אחרת - שבית המשפט התיר או שלל את העלאתה בסיכומי התשובה - תמנע ממנו לראות את התמונה כולה. 10. תוצאת הדברים היא, כי אני מתיר לתובעות להגיש סיכומי תשובה לצורך הבהרת טיעונן כפי שביקשו, למעט בנושאים הבאים (לפי סדר הסעיפים בבקשת התובעות): א. חריגה מתקציב סעיפים: 29, 35, 39, 47, 48, 49, 50, 51, 52, 56, 57, 58, 61, 65. התובעות לא יתייחסו לנושאים אלה בסיכומי תשובתן. ב. ליקוי בנייה סעיפים: 1, 2, 5, 6, 7, 8, 9, 10, 11, 12, 13, 15, 19, 24, 28. גם לנושאים אלה לא יידרשו התובעות בסיכומי תשובה. 11. התובעות יהיו רשאיות לצרף לסיכומי תשובתן מסמכים הנכללים בחומר הראיות (ככל שהם מתייחסים לנושאים שלגביהם הותר להן להשיב). 12. סיכומי תשובתן של התובעות לא יעלו על 30 עמודים (והם יוגשו במתכונת צורנית מקובלת, מבחינת גודל האותיות, הרווחים והשוליים). 13. סיכומי התשובה יוגשו בתוך 7 ימים מעת המצאת החלטה זו. ניתנה היום כ"ז בניסן, תשס"ט (21 באפריל 2009) בהעדר הצדדים. המזכירות תמציא העתקים לצדדים בפקסימיליה. דוד חשין, סגן נשיא סיכומיםמסמכים