בפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 4.12.2008, בתיק ב"ש 4986/08, בגדרה התקבלה בחלקה בקשתם של העוררים לעיון מחדש בשאלה של צווים זמניים לתפיסת רכוש, היקף ערבויות, ואיסור עיסוק בתחום הדלק. ביום 19.4.2007 הוגש לבית המשפט המחוזי בירושלים כתב אישום רחב היקף (פ 3052/07), הכולל אחד עשר אישומים נגד העוררים 6-1, 8 וארבעה נוספים. כתב האישום מייחס להם מספר רב של עבירות מרמה, זיוף והלבנת הון. הרשימה הארוכה כוללת עבירות של קשר לפשע; קשר להונות את הציבור; קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות; הוצאת חשבונית כוזבת; ניכוי מס תשומות שלא כדין; מסירת דו"חות מע"מ כוזבים; הכנת פנקסי חשבונות כוזבים; שימוש במרמה ערמה ותחבולה; השמטת הכנסה מדו"ח; עבירות של הלבנת הון; עבירות של עשיית פעולה ברכוש אסור; וכן עבירות של מתן שוחד. על פי המתואר בכתב האישום בין המעורבים בפרשה נמנות, העוררת 4 - חברת י.ד. בניהו בע"מ (להלן: חברת בניהו), העוררת 5 - חברת סי אל הובלת דלקים בע"מ (להלן: חברת סי אל) והעוררת 6 - חברת נאות אחיה בע"מ (להלן: חברת נאות), כולן חברות שעסקו בהובלת ושיווק דלק, וכן העוררת 7 - חברת פסגות נריה בע"מ (להלן: חברת פסגות), אשר עסקה באבטחת מיכליות דלק. העורר 1 - רפאל סיטבון (להלן: רפי) והעורר 2 - יוסף סיטבון (להלן: יוסי) הם מנהלי ארבע החברות. יוסי, אשר עבד בתפקיד מנהל מחוז ירושלים באגף הרישוי במשרד התחבורה, נמנה גם על בעלי המניות בחברת בניהו וחברת סי אל. העורר 3 - בועז סיטבון (להלן: בועז), ניהל את תחנות הדלק של החברות בניהו, סי אל ונאות. העורר 8 - אהוד זקן (להלן: אהוד) החזיק בעבור יוסי בחלק ממניותיה של חברת נאות וכן עסק בניהול הכספים של החברות בניהו וסי אל ונשא במספר תפקידים נוספים בהן. מלבד זאת, היה אהוד קצין הביטחון של חברת פסגות. אדם נוסף, דוד דדוש (להלן: דדוש) החזיק בחלק ממניותיה של חברת בניהו, בעבור רפי. העוררות 11-9 הן רעיותיהן של יוסי, רפי ואהוד. כתב האישום מגולל שורה ארוכה של מעשים שבוצעו לכאורה על ידי העוררים ונאשמים נוספים, וביניהן מהילת דלק, כיול משאבות, הוצאת חשבוניות פיקטיביות והלבנת הון. כך, בתקופה שבין שנת 2003 ועד מעצרם ביום 24.10.2006, במסגרת פעילותן העסקית של חברות בניהו וסי אל, מהלו רפי ויוסי יחד עם נאשם נוסף בכתב האישום נדאל קטוש, עשרות מיליוני ליטרים של חומרי דלק ששווקו על ידם, בשמנים וממסים שונים. כמו כן, בתקופה  שבין מאי 2006 ליום מעצרם, כיילו רפי ובועז את משאבות תחנות הדלק שבניהולם, באופן שיספקו ללקוחות כמות דלק הקטנה ב-3% מזו המופיעה במונה המשאבה וצברו כתוצאה מכך, עודפי דלק של אלפי ליטרים. רפי אף קשר עם נאשם נוסף בכתב האישום, רונן גידה ושני מנהלים אחרים של תחנות דלק, לכייל בצורה דומה משאבות אחרות שבניהולם. כדי להסביר את מקור עודפי הדלק, רכשו רפי, יוסי, חברת בניהו, חברת סי אל, אהוד ודדוש, חשבוניות מס פיקטיביות בסכום כולל של כתשעים ושניים מיליון ש"ח והשתמשו בהן כדי ליצור מצג שווא של רכישת מיליוני ליטרים של סולר. מלבד זאת, רפי בדק במסגרת עבודתו במשרד התחבורה, מספרי רישוי של כלי רכב אשר סבר כי הם משמשים את אנשי הרשויות וביחד עם בועז אף שיחד מפקח של משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, שתפקידו היה לבדוק את כיול משאבות הדלק בתחנות שונות. העבירות הנזכרות, הניבו רווחים של מיליונים רבים של שקלים, המהווים רכוש אסור. ברווחים אלה נעשו פעולות שונות, הן במסגרת הפעילות הפלילית והן לצורך הלבנת רווחיהם והסתרתם מפני הרשויות. לאור האישומים בדבר עבירות על חוק הלבנת הון, כתב האישום כלל בקשה להורות על חילוט רכושם של העוררים רפי, יוסי, אהוד והחברות בניהו, סי אל, נאות ופסגות. לשם הבטחת אפשרות מימוש החילוט במקרה של הרשעה, התבקש בית המשפט המחוזי להאריך צווים לתפיסת רכוש שהוצאו על ידי בית משפט השלום בירושלים ואת ההגבלות על הרכוש ששוחרר, עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגד הנאשמים (ב"ש 9416/07). מלבד זאת, לנוכח חומרת והיקף העבירות נשוא כתב האישום, ביקשה המשיבה להורות על מעצרם של רפי, יוסי, בועז, אהוד ושני נאשמים נוספים ולשחררם בתנאים, לרבות איסור עיסוק בתחום הדלק (ב"ש 9415/07). ביום 1.8.2007, מצא בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט י' צבן) על סמך עדויות רבות והאזנות סתר שבוצעו בפרשה, כי קיימות ראיות לכאורה לכך שרפי ויוסי והחברות בניהו וסי אל שבשליטתם, עברו את העבירות המיוחסות להם בתחום מהילת הדלקים והחשבוניות הפיקטיביות וכי אהוד היה מעורב במערך הכספי הקשור לחשבוניות הפיקטיביות במסגרת פעילותו בשתי חברות אלה ובחברות אחרות (להלן: ההחלטה הראשונה). על סמך חומרי החקירה נקבע גם, כי קיימות ראיות לכאורה לאישום שעניינו הלבנת הון המיוחס לרפי, יוסי, אהוד והחברות בניהו וסי אל ולכך שרפי ובועז היו מעורבים בכיולים לא חוקיים של מוני דלק. בהתבסס על האמור, בית המשפט המחוזי אישר את בקשת המשיבה למתן צו זמני לתפיסת רכושם של רפי ויוסי, בכפוף להסכמות הדיוניות שהושגו בין הצדדים. באשר לאוסף הבולים שנתפס בביתו של עורר 2 ונטען שהוא שייך לאביו, נקבע כי האוסף יצולם ויוחזר למשמורתו, תוך שנאסר ביצוע כל עסקה בו. בשל המעורבות הפחותה של אהוד בעבירות נשוא כתב האישום, חשבון הבנק שלו אמנם נותר תחת הצו הזמני, אך הותר לו ולאשתו לעשות שימוש במכוניות הפרטיות שנתפסו, בכפוף למספר תנאים. כמו כן, בית המשפט הותיר על כנם את הצווים הזמניים על חשבונות הבנק, המיכליות והנגררים של החברות בניהו, סי אל ונאות (ואף הוציא צווים זמניים על חשבון הבנק והמכליות של חברת פסגות), אך עם זאת אפשר שחרורם של הרכבים בכפוף לרישום צו עיקול וביטוח מקיף לטובת המדינה, איסור להעברת החזקה או בעלות בהם, מתן ערבות בנקאית בשיעור 20% משוויו של כל רכב וכן ערבות צד ג' בשיעור 80% מיתרת השווי. בית המשפט המחוזי קיבל חלק מן הבקשות של העוררות 11-9 ובני משפחה אחרים ושחרר סכומי כסף שונים מחשבונות בנק ומכספים נוספים שנתפסו במסגרת הצווים. לבסוף, הוחלט כי לאור הסכנה שמהווים רפי ובועז לציבור, יש להטיל עליהם צו לאיסור עיסוק בשוק הדלק, לרבות שיווק ומכירה.   על החלטת בית המשפט המחוזי, הגישו העוררים 6-1 ו- 11-8, ערר לבית משפט זה (ב"ש 6954/07) בטענה, כי השגיאות השונות שקיימות בה, מצדיקות את ביטול איסור העיסוק וריכוך משמעותי של הצווים לתפיסת רכוש. העוררים סברו, כי בית המשפט התעלם מהכרסום בחומרי הראיות בתיק ובנוסף שגה, כאשר הורה על תפיסת רכוש של עוררים שאין מיוחסות להם עבירות של הלבנת הון, או כאלה שאינם מופיעים כלל בכתב האישום. המשיבה מצידה הגישה ערר שכנגד, שעניינו החלטת בית המשפט המחוזי לא להורות על מתן צו לאיסור עיסוקו של יוסי ודחיית הבקשה להורות על תפיסת אוסף הבולים שברשותו (ב"ש 6817/07). ביום 31.10.2007, נעתר בית משפט זה (כבוד השופטת ע' ארבל) חלקית, לעררים של שני הצדדים (בש"פ 6817/07) (להלן: החלטת הערר הראשונה). מחד, נוסף לדחיית טענות העוררים והותרת צווי איסור העיסוק על רפי ובועז על כנם, הטיל בית המשפט מגבלה זו גם על יוסי, בהיעדר הצדקה להבחנה ביניהם. אך מאידך, רוככו הצווים הזמניים על הרכבים הפרטיים של העוררים, בכך שנקבעו תנאים לשחרורם. בחלקים הנותרים של הצווים הזמניים (למעט ההחלטה להפקיד את אוסף הבולים במשמורת של צד שלישי לשם שמירה נאותה עליהם), לא חל שינוי. בחלוף כתשעה חודשים ממתן החלטה זו, ביום 5.8.2008 הגישו העוררים לבית המשפט המחוזי בירושלים, בקשה לעיון מחדש בהחלטה הראשונה (ב"ש 4986/08). בבקשה נאמר, כי עקב גילויו של חומר ראיות חדש, הכולל גם ראיות חסויות, אשר יש בו כדי להפחית מעוצמת הראיות לכאורה הקיימות בתיק, יש מקום לשקול מחדש את היקף הצווים הזמניים שניתנו בהחלטה הראשונה, על תפיסת הרכוש ואיסור העיסוק. ראיות חדשות אלה החלישו לטענת העוררים, את האישומים בדבר מהילת הדלקים וכן ערערו באופן משמעותי את מהימנות עדותו של דדוש - עד התביעה המרכזי בפרשה. לאור זאת, ובהתחשב בשינוי הנסיבות בחלוף שנה מעת מתן ההחלטה הראשונה ובשיקולים מקלים נוספים, סברו העוררים כי יש מקום לבטל או למצער לצמצם באופן משמעותי את הצווים הזמניים שניתנו בה, על תפיסת הרכוש ואיסור העיסוק. בהחלטה שניתנה ביום 27.10.2008, קבע בית המשפט המחוזי (כבוד השופט י' צבן), כי אכן יש בחומר החסוי כדי להעיב על אמינות העדויות המרכזיות בתיק - בעיקר על עדותו של דדוש, ובכך להביא להחלשה מסוימת בעוצמת הראיות, בפרט באישומים הנוגעים לחשבוניות. ואולם, הבהיר בית המשפט, כי בשלב זה של ההליכים בתיק, אין דנים לעומק בשאלות של אמינות ומשקל ולפיכך, אין לכרסום בראיות לכאורה, משמעות מרחיקת לכת. כמו כן צוין, כי ממילא משקלן של הראיות החסויות אינו יכול להיות גבוה מאחר ובא כוח העוררים לא הסכים לחשפן בפני המשיבה. יחד עם זאת, קבע בית המשפט כי נכון למועד הדיון, קיימים שיקולים נוספים שלא ניתן להתעלם מהם במסגרת הדיון בבקשה לעיון חוזר: הרכוש תפוס בידי המשיבה קרוב לשנתיים, שמיעת המשפט טרם החלה וגם לאחר שתתחיל, הוא צפוי להימשך זמן רב ולבסוף, חלק מן הרכוש התפוס - בעיקר כלי הרכב - מאבדים מערכם. איזון בין כלל השיקולים, הביא את בית המשפט המחוזי לרכך במידת מה בהחלטה מיום 04.12.2008, את הצווים שהוצאו בפרשה (להלן: ההחלטה השניה). הוחלט, כי לא תידרש הפקדה של 20% משווי הרכב, לצורך שחרור שלשה רכבים השייכים ליוסי, לאשתו של רפי - ענת סיטבון (להלן: ענת) ולחברת פסגות ובית המשפט נקב בסכומים קטנים משמעותית. נוסף על כך, נקבע כי בשל ירידת ערך, יימכרו שלוש משאיות הרשומות על שם חברת בניהו וסכום התמורה יופקד בשלב זה בידי המדינה. לבסוף, נוכח חלוף הזמן, הוחזרו לכל אחד מן העוררים 8,2,1, ו-10, 25,000 ש"ח. מכאן הערר שבפניי, בגדרו טוען בא כוח העוררים, כי בהחלטתו, לא נתן בית המשפט המחוזי משקל מספיק לנסיבות החדשות, שנחשפו במהלך ההליכים בפרשה. תוכן החומר החסוי וכן השיקולים של חלוף הזמן, אותם מנה בית המשפט המחוזי כנימוקים לטובת הצמצום בצווים הזמניים, לא באו לדעת העוררים לידי ביטוי ראוי בהחלטתו. לכך יש להוסיף את חומר החקירה הגלוי שנוסף לאחר ההחלטה הראשונה, ואת האפליה הקיימת לטענתם, בין העוררים לדדוש, מאחר ועל אף מעורבותו בפרשה, רכושו לא נתפס. בא כוח העוררים מדגיש כי העוררים התייצבו לכל הדיונים בתיק ולא עזבו את הארץ. בשל האמור, בית המשפט מתבקש לשחרר חלק גדול יותר מן הנכסים התפוסים, להקטין את סכום ההפקדה והערבות הנדרשים לשחרורם של רפי, יוסי, בועז ואהוד ולבטל למצער חלק מצווי איסור העיסוק. המשיבה מצידה סומכת את ידיה על החלטת בית המשפט המחוזי וסוברת כי האיזון שבוצע נכון לשלב זה, הינו מידתי ואין מקום לשינויים נוספים כלשהם בתוכן צווי המעצר ותפיסת הרכוש. לאחר שעיינתי בהודעת הערר, לרבות החומר החסוי שהוגש על ידי בא כוח העוררים ולאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים בפניי, מצאתי לנכון לדחות את הבקשה. מקובלת עליי עמדתו של בית המשפט המחוזי, כי אין לראיות החדשות שהונחו לפתחו ולשאלות היקף המהילות ומהימנותו של דדוש העולות מהן, השלכות המערערות באופן משמעותי את תשתית הראיות לכאורה, הנדרשת לביסוס הוצאת הצווים הזמניים. כדבריה של חברתי השופטת ע' ארבל בהחלטת הערר הראשונה, בנקודת הביניים בו מצוי התיק כעת, "שאלות של מהימנות ומשקל אין להן ככלל משקל של ממש בשלב בחינתן של הראיות הלכאוריות". יתרה מזאת, כפי שעולה מן האמור בהחלטה מיום 27.10.2008, בית המשפט בחר בכל זאת להעניק משקל מסוים לחומרים החדשים ואף התחשב בנתונים המקלים הנוספים שנמנו על ידו, והדבר בא לידי ביטוי בתוצאה אליה הגיע בסופו של יום. משכך, בשלב זה אין מקום לשינויים נוספים לא בצווי תפיסת הרכוש ולא בתנאי השחרור וצווי איסור העיסוק של העוררים הרלוונטיים. לגופו של ענין, מתן צווים זמניים לתפיסת רכוש הוא שלב מקדמי בניהולו של ההליך הפלילי המבטיח את אפשרות המימוש של צו לחילוט נכסים בעתיד, במידה והעוררים יימצאו אשמים בדין בתום ההליך (ראו החלטת הערר הראשונה וכן ע"פ 1428/08 חורש נ' מדינת ישראל (לא פורסם 25.3.2009)). אין חולק, כי תפיסת נכסים במסגרת צו זמני מהווה פגיעה ברכושו ובקניינו של אדם ואין לנקוט בצעד זה, אלא בהיעדר אמצעי מתון יותר להשגת המטרה (בש"פ 7715/97 חג'ג' נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(1) 14, 19-18 (1998). כמו כן, גם בחלוף שנתיים מהגשת כתב האישום, בירור התיק מצוי בשלביו הראשונים, ובשל היקף העבירות המיוחסות לעוררים ומורכבותן, עלולים ההליכים להתמשך תקופה ארוכה. יחד עם זאת, בהתחשב בהקלות בצווים הזמניים שניתנו לאורך הזמן, הן בהחלטה הראשונה, הן בדיון בערר הראשון בפני בית משפט זה והן בהחלטה השניה, נחה דעתי כי בשלב זה, בוצע איזון נכון בין זכויותיהם הקנייניות של העוררים וחזקת החפות שעומדת להם, לבין אינטרס השמירה על הנכסים התפוסים עד לסיום ההליך העיקרי. בשל חלוף הזמן ממועד פתיחת ההליך הושב לארבעה מן העוררים - יוסי, רפי, אהוד וענת - סך של 100,000 ש"ח, אשר מצטרפים לסכומים לא מבוטלים שכבר שוחררו בעבר (250,000 ש"ח הושבו לענת ולדבורה סיטבון בהסכמה, כמו גם כספים שנתפסו בארנקה של דבורה, ומעל 220,000 ש"ח הושבו לדבורה ולמיכל סיטבון בהחלטה הראשונה). באשר לכלי הרכב התפוסים, לאור ירידת ערכם הורה בית המשפט למכור את המשאיות הרשומות על שם חברת בניהו וכן הוריד באופן משמעותי את סכומי ההפקדה שנדרשו לשחרור שלושה רכבים נוספים. לפיכך, אין מקום לקבל את טענת בא כוח העוררים, כי בית המשפט המחוזי שגה כאשר לא שינה את תנאי השחרור של רכבי העבודה, מאחר ונכון להיום לא נותרו עוד כלי רכב תחת צווי התפיסה, מלבד המוזכרים. על אף התייצבות העוררים לכל הדיונים והעובדה שלא הפרו את תנאי השחרור שלהם, לא מצאתי הצדקה להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי לענין הסכומים שהופקדו על ידי רפי, יוסי, בועז ואהוד. באשר לצווי איסור העיסוק בתחום הדלק, אין להקל ראש בפגיעה בזכותם של רפי, יוסי ובועז לחופש העיסוק ובפרנסתם, על כל המשתמע מכך גם לגבי הפגיעה בבני משפחתם ובעובדיהם, במיוחד לאור משך הזמן שכבר חלף ועוד עתיד לחלוף עד לסיום הפרשה. יחד עם זאת, מימדי הארגון והתחכום שבמעשים המיוחסים לעוררים וקשריהם בשוק הדלק, מובילים למסקנה כי הותרת הצווים במתכונתם הנוכחית הינה האמצעי המידתי לאיזון הסכנה לביטחון הציבור הכרוכה בהיתר עיסוקם, והחשש שהדבר יאפשר להם לבצע עבירות נוספות. לבסוף, לא מצאתי בדברי בא כוח העוררים תשתית עובדתית מספקת לביסוסה של הטענה לאכיפה בררנית בין העוררים לדדוש בסוגיית תפיסת הרכוש ועל כן אינני נדרש להכרעה בשאלה זו. אשר על כן, הערר נדחה. ניתנה היום, כ"ח בניסן התשס"ט (22.4.2009). מיסיםעבירות מסהלבנת הוןשחרור תפוסצווים