לפניי בקשתו של בועז שני [להלן- המבקש] להאריך את המועד להגשת בקשה להישפט בגין העסקת עובדים זרים שלא כדין. ביום 25.1.2007, מכוח חוק העבירות המינהליות, התשמ"ו-1985 [להלן- חוק עבירות מינהליות או החוק], השית משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה [להלן- המשיב] על המבקש קנס מינהלי קצוב [להלן- הודעת הקנס] שעניינו עבירות לפי חוק עובדים זרים, תשנ"א-1991. ביום 18.8.2008 הוגשה הבקשה מושא דיוננו, בה נטען כי- המבקש הִנו אזרח ישראלי שבנה את ביתו ביישוב עין ורד באמצעות קבלנים. בחודש מאי 2006 נערכה ביקורת באתר הבנייה ונתפס עובד שעבד, לכאורה, ללא אשרת עבודה. אלא שהמבקש לא העסיק עובד זר באתר הבנייה. באותה עת עבד במקום קבלן מהיישוב טירה עמו התקשר המבקש בהסכם לביצוע עבודות שלד. המבקש לא קיבל הודעת הקנס מאת המשיב אלא אך את הדרישה מהמרכז לגביית קנסות לתשלום חוב [להלן- הדרישה לתשלום]. מבירור שנערך ביולי 2008 עם המרכז לגביית קנסות עולה כי הודעת הקנס הומצאה למבקש במועד שהותו בחו"ל. מיד עם קבלת הדרישה לתשלום פנה המבקש במכתב מיום 13.6.2007 שבו הסביר כי התקשר עם קבלן וכי לא העסיק את העובד שהעסקתו מיוחסת לו [להלן- הבקשה לביטול קנס]. ביוני 2008 - כשנה לאחר שהגיש את הבקשה לביטול קנס - נדחתה הבקשה מן הטעם שהתובע המוסמך אינו רשאי לדון בה שכן הבקשה הוגשה באיחור והתובע המוסמך "...לא שוכנע שהבקשה לא הוגשה במועד בשל סיבות שלא היו תלויות במבקש..." [נספח 4 לבקשה]. אלא שהמבקש לא פירט בבקשה לביטול קנס את הסיבה לאיחור בהגשתה שכן במועד שליחתה כלל לא ידע מתי נשלחה אליו הודעת הקנס המקורית. ביום 25.6.2008 פנה המבקש פעם נוספת בבקשה לביטול קנס; ולחילופין, בבקשה להישפט. משלא נענה ומתוך חשש כי יחלו הליכי גבייה פנה המבקש בבקשה דנן. בית הדין מתבקש להאריך את המועד להגשת בקשה להישפט מן הטעם שהודעת הקנס לא הומצאה כדין. כאמור, המבקש לא קיבל לידיו את הודעת הקנס שכן במועד שבו נשלחה אליו שהה בחו"ל ולא מפני שנמנע לקבל את דבר הדואר הרשום. מתגובת המשיב עולה כי- ביום 15.5.2006 נערכה ביקורת של המשיב באתר הבנייה ביישוב עין ורד ונמצאו 4 עובדים תושבי שטחים שעסקו בעבודות טפסנות ובניית שלד. אחד מהעובדים היה קבלן העבודות באתר, ולא החזיק באישור עבודה בישראל. ממצאי החקירה העלו כי הקבלן הועסק על ידי המבקש. ביום 13.7.2006 נשלח למבקש זימון לחקירה, לכתובתו ברחוב הירמוך בתל-מונד. הזימון חזר למשיב בציון "לא נדרש". בעקבות הביקורת ועל סמך חומר הראיות, הושת ביום 25.1.2007 על המבקש קנס מנהלי בסך 10,000 ₪ בגין העסקת קבלן תושב שטחים שלא כדין. הודעת הקנס נשלחה בדואר רשום לכתובתו הרשומה של המבקש ברחוב הירמוך בתל-מונד, וחזרה בציון "לא נדרש". בהתאם להוראות הדין והפסיקה יש לראות לכל המאוחר את יום 18.2.07 כיום שבו הומצאה הודעת הקנס, ומכאן שהמועד האחרון להגשת בקשה להישפט היה יום 18.3.2007. המבקש היה בארץ במועד זה. הטענה כי המבקש שהה באותו מועד בחו"ל ולכן לא קיבל את הודעת הקנס אינה יכולה לעמוד שכן עיון בתעודת בירור פרטים על נוסע שהונפקה מטעם משרד הפנים [נספח 5 לבקשה] מעלה כי המבקש יצא את ישראל כמה ימים לאחר משלוח הודעת הקנס. היינו, שבמועד שליחתה של הודעת הקנס שהה המבקש בישראל ויכול היה לאֹספהּ כשנשלחה אליו. בעקבות הבקשה לביטול קנס שהוגשה ביום 13.6.2007 על ידי המבקש נערכה, לפנים משורת הדין, השלמת חקירה לצורך בירור זהות המעסיק שבמסגרתה זומן המבקש לחקירה אליה בחר שלא להתייצב. ממצאי החקירה שבו והעלו כי המבקש העסיק את הקבלן. הבקשה לביטול הקנס נדחתה, כשהחלטת הדחייה נשלחה לרח' הפרדס בתל-מונד (זו הכתובת שציין המבקש בבקשה לביטול) ונמסרה ביום 19.6.2008. אין לראות במועד שבו ניתנה החלטת הדחייה משום שיהוי, שכן כאמור בעקבות הבקשה לביטול קנס נפתחו הליכי חקירה, שמטבע הדברים ומגבלות כוח האדם והאמצעים של המשיב, נמשכו זמן מה. יש לדחות את הבקשה דנן שכן המבקש לא הצביע על סיבות שאינן תלויות בו ואשר בגִנן לא קיבל את הודעת הקנס, ולא הראה כל טעם מיוחד אחר להארכת המועד להישפט. בהתאם להחלטתי מיום 15.1.07 נדרשו הצדדים להודיע אם קיימת הסכמה כי החלטה תינתן על סמך הטיעונים שבתיק. המבקש הודיע כי לאור אי דיוקים בהודעת המשיב וראיות שברשותו כדי לתמוך בכך הוא מבקש כי יקבע דיון. בדיון שנקבע ליום 30.4.09 הודיעה ב"כ המשיב כי אין ברצונה לחקור על תצהיר המבקש, ואף המבקש לא הציג ראיות נוספות. המסגרת הנורמטיבית- חוק עבירות מינהליות מעמיד בפני אדם אשר הוטל עליו קנס מינהלי [להלן- הנקנס] את האפשרויות האלו: להודיע בכתב כי ברצונו להישפט על העבירה תוך 30 ימים מיום שהומצאה לו ההודעה על הטלת הקנס המינהלי (סעיף 8(ג) לחוק); להגיש בקשה לביטול ההודעה על הטלת הקנס המינהלי תוך 30 ימים מיום שהומצאה לו ההודעה על הטלת הקנס (סעיף 8א לחוק); לשלם את הקנס המינהלי תוך 60 ימים לאחר המצאת ההודעה על הטלת הקנס (סעיף 16 לחוק). כאמור, לטענת המבקש הודעת הקנס לא הומצאה לו במועד. משכך, יש לבדוק האם נפל פגם בהליך ההמצאה. סעיף 35(א) לחוק מתייחס להמצאת מסמכים ולפיו- "הודעה או מסמך אחר שיש להמציאו לאדם לפי חוק זה, המצאתו תהיה באחת מאלה: ... במשלוח מכתב רשום לפי מענו של האדם, התאגיד או חבר-בני-אדם, עם אישור מסירה; התאריך שבאישור המסירה ייראה כתאריך ההמצאה. ..." תקנה 15 לתקנות העבירות המינהליות, התשמ"ו-1986 [להלן- תקנות העבירות המינהליות] מאפשרת אף היא לבצע המצאת מסמכים בדואר רשום: "הודעה או מסמך אחר שיש להמציאו לאדם לפי החוק, ניתן להמציאו במשלוח מכתב רשום לפי מענו של האדם, התאגיד או חבר בני אדם; היום העשרים לאחר המשלוח כאמור ייראה כתאריך ההמצאה, זולת אם הוכיח הנמען שלא קיבל את ההודעה או המסמך מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעותו מלקבלם". סעיף 237(א) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) התשמ"ב-1982 שכותרתו "המצאת מסמכים" קובע לאמור - (א) מסמך שיש להמציאו לאדם לפי חוק זה, המצאתו תהיה באחת מאלה: ... במשלוח מכתב רשום לפי מענו של אדם, התאגיד או חבר בני אדם, עם אישור מסירה; בית המשפט רשאי לראות את התאריך שבאישור המסירה כתאריך ההמצאה". יצוין כי נוסח סעיף 237(א)(2) כמעט זהה לנוסח סעיף 35(א)(2) לחוק העבירות המינהליות. סעיף 237(ג) לסדר הדין הפלילי קובע לאמור - "נוכח בית המשפט כי המצאה לפי סעיף זה לא בוצעה עקב סירוב לקבל את המסמך או המכתב, או לחתום על אישור המסירה, רשאי בית המשפט לראות את המסמך כאילו הומצא כדין". כפי שעולה מנספח ב2 לתגובת המשיב, הודעת הקנס נשלחה למבקש בדואר רשום לרח' הירמוך בתל-מונד. אישור המסירה הוחזר ביום 16.2.07 בציון "לא נדרש". כמתחייב מסעיף 237(ג) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב-1982 המדובר במסירה כדין. אין חולק כי המבקש שהה בחו"ל החל מיום 8.2.07 ועד ליום 16.2.07. הצדדים חלוקים מהו המועד אותו יש לראות כמועד ההמצאה. לטענת המשיב לאור תקנה 15, המועד הִנו 20 ימים מיום משלוח ההודעה (29.1.07); דהיינו, יום 18.2.07 מועד שבו היה התובע בארץ. לטענת המבקש, על פי סעיף 35(א)(2) לחוק עבירות מינהליות תאריך אישור המסירה יחשב כתאריך ההמצאה. בענייננו, המועד הוא יום 16.2.07, מועד שבו התובע לא היה בארץ. אלא שלטעמי אין במחלוקת זו כדי להכריע ולטעמי המבקש לא נענה להודעה לסור לסניף הדואר כדי ליטול את דבר הדואר הרשום שמוען אליו. מקבלת אני את טענת המבקש כי תקנה 45 לתקנות מנהליות באה להקל עם המבקש. וכך נפסק בעפ"א (ארצי) 44/06 שלום בוסקילה נ. מדינת ישראל: "הוראה זו מרככת קמעא את החזקה החלוטה שבחוק בכך שהיא מאפשרת לנמען להוכיח שלא קיבל את ההודעה או המסמך מ"סיבות שאינן תלויות בו". הנטל בענין זה רובץ על הנמען ואם לא הרים אותו ברמה המניחה את הדעת עומדת חזקת ההמצאה בעינה. בעניינו של המערער נשלחה הודעת הקנס כחוק בדואר רשום עם אישור מסירה. ההודעה חזרה בציון "לא נדרש". המערער לא נתן כל הסבר ולא הביא כל ראיה היכולים לבסס טענה כי לא קיבל את הודעת הקנס מסיבות שאינן תלויות בו. כמוסדר עצם העובדה שההודעה חזרה בציון "לא נדרש" אינה מספקת כדי להפריך את חזקת ההמצאה. התעלמות מהודעה על תשלום דבר דואר רשום אינה אלא עצימת עיניים שאינה יכולה להוות בסיס לטענה על אי המצאת הודעת קנס...". בענייננו אין מדובר בהמצאה בפועל אלא בחזקת המצאה הנובעת מכך שדבר הדואר חזר בציון "לא נדרש". לפיכך גם אם נלך לשיטת המבקש ולפיה יש לראות את התאריך שבאישור ההמצאה כמועד מסירה ובמועד זה היה בחו"ל אין בכך כדי לסתור את החזקה. שכן דבר הדואר נשלח ביום 29.1.07 ולפיכך חזקה שהגיע ליעדו תוך זמן סביר, ובודאי שעד ליום 7.2.07 מועד בו המבקש שהה בארץ. אין בעובדה כי ביום הנחשב כיום המצאה לצרכי החזקה שהה התובע בחו"ל כדי לסתור את חזקת ההמצאה, שכן דבר הדואר הגיע אליו לפני כן והתובע לא פנה לדרוש אותו. המבקש גם לא טען כי פנה לסניף הדואר לאחר שחזר מחו"ל ונענה כי דבר הדואר הוחזר. קבלת העמדה כי שהות המבקש בחו"ל ביום 16.2.07 סותרת את החזקה תביא לתוצאה כי גם אם היה התובע המבקש בארץ עד ליום 15.2.07 ועזב את הארץ ביום 16.2.07 ליום אחד, הרי שלא הומצאה הדרישה כדין. תוצאה זו אינה מתיישבת עם תכלית החזקה בדבר ההמצאה שביסוד סעיף 237 (ג) לחוק סדר הדין הפלילי שכן יהיה בה כדי לעודד אי נטילת דברי דואר רשומים. אין לראות בשהות בחו"ל בימים 8.2.07 ועד 16.2.07 משום נסיבות שאינן תלויות במבקש שבגללן לא קיבל את הדואר משסבר שדבר הדואר הגיע לפני 8.2.07 ומשלא נטען על ידי המבקש כי כששב מחו"ל פנה לסניף הדואער כדי לדרוש את הדואר. אמנם בבקשה לביטול הקנס שנשלחה למשיב העלה המבקש את האפשרות כי ייתכן ודבר הדואר לא הגיע אליו שכן באותה תקופה עבר מכתובת ברח' הירמוך לרחוב הפרדס בתל מונד. גם לפי פלטי מרשם באוכלוסין (נספחים ד1 ו-ד2 לתגובת המשיב), כתובתו של המבקש עודכנה בפברואר 2007 (אם כי לא לרחוב הפרדס אלא ליישוב עין ורד) אלא שבבקשה דנן לא נטען כי הודעת הקנס נמסרה שלא כדין בשל שינוי הכתובת. לפיכך המסקנה היא כי המצאת הודעת הקנס היתה כדין והמבקש איחר את המועד. באשר לשיקולים להארכת מועד, נקבע - "יש לבחון את נסיבותיו האישיות של הנקנס, לרבות ביצוע עבירות קודמות, איתנותו הכלכלית, היקף ביצוע העבירה. בחינת העבירה גופה: האם מדובר בחקיקת מגן; האם נפגעו זכויות או חירויות יסוד. בחינת הסיבות בעטיין נגרם האיחור: האם המדובר בזלזול או בהתרשלות; האם מדובר בהתעלמות מהוראות חוק; האם מדובר במחלה, תאונה או מוגבלות אחרת שמנעה מהמבקש ידיעה או אפשרות לטפל בעניין. בנוסף, יש לבחון את מידת האיחור בהגשת הבקשה וכן האם נפל פגם בהליך ההמצאה של המסמכים לידי הנקנס. כללם של דברים: על - מנת להיעתר לבקשה להארכת המועד להגשת בקשה להישפט, על בית-הדין לדון בעניין על-פי כלל נסיבותיו המיוחדות ולהשתכנע כי קיימת סיבה סבירה-הצדק ראוי-להגשת הבקשה באיחור או כי קיים טעם אשר בגינו מוצדק לאפשר את הגשת הבקשה חרף האיחור בהגשתה. אין ספק, כי מדובר בטעמים בעלי משקל משמעותי, שהרי אין הכוונה כי ייפתח פתח בו כל דיכפין ייטה וייכנס. נשוב ונדגיש, "המסלול המינהלי" הינו דרך המלך - בבחינת הכלל העולה מתכליתו של חוק העבירות המנהליות ואילו "המסלול הפלילי" ומתן ארכה להגשת בקשה להישפט הינם בבחינת היוצא מן הכלל". [עפ"א (ארצי) 14/05 סיוון תכשיטים בע"מ - מדינת ישראל (לא פורסם, 12.3.06)] המבקש לא הציג כל פגם בעל טעם משמעותי להארכת מועד למעט טענתו בדבר פגם בהמצאה, אשר נדחתה. עוד טען המבקש לגופו של ענין, כי לא ביצע העבירה המיוחסת לו, אלא שאין בטענה זו כדי לשמש טעם מיוחד להארכת מועד. בענין זה יש להוסיף כי לאור טענת המבקש ביצע המשיב חקירה נוספת והמבקש נדרש להתייצב למסור הודעה, אך גם לחקירה זו לא טרח להתייצב. בטרם חתימה אוסיף כי בבקשה לתובע המוסמך לביטול הקנס העלה המבקש אפשרות נוספת כי יתכן ודבר הדואר לא הגיע אליו שכן באותה תקופה שינה כתובת. המבקש לא חזר על כך בבקשה לפני ולא תמך טענה זו בתצהיר ולכן לא מצאתי מקום להידרש לה. התוצאה איפוא כי הבקשה נדחית. ניתנה היום י' בתמוז, תשס"ט (2 ביולי 2009) במעמד הצדדים. קנסשטחי יהודה ושומרוןקבלן