בפני בקשתה של חברת אלדר גשורי בע"מ [להלן- המבקשת] להארכת מועד להישפט בפני בית הדין בגין עבירות המיוחסות לה לפי חוק עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים), התשנ"א-1991 [להלן- חוק עובדים זרים]. ביום 19.11.08, מכוח חוק העבירות המינהליות, התשמ"ו-1985 [להלן- חוק עבירות מינהליות או החוק], השית משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה [להלן- המשיב] על המבקשת קנסות מִנהליים קצובים [להלן- הודעות הקנס] שעניינם עבירות לפי חוק עובדים זרים. בבקשה מושא דיוננו נטען כדלקמן - המבקשת היא הבעלים של מסעדה אתנית בשם "הסושייה". בחודש יולי 08' העסיקה המבקשת שלושה עובדים זרים. המבקשת שכרה עבור העובדים דירה למגורים, הנפיקה להם תלושי שכר, שילמה להם שכר שעלה על שכר המינימום ושילמה עבורם לרשויות המס ולביטוח הלאומי. ביום 31.7.08 נערכה במסעדה ביקורת מטעם משטרת ההגירה. ביום 10.9.08 התייצבה המבקשת עם בא כוחה לחקירה במשרדי המשיב בחשד להעסקת עובדים זרים שלא כדין. החוקר מטעם המשיב סירב להתיר את נוכחותו של בא כוח המבקשת בחקירה. עם סיום החקירה ביקשו המבקשת ובא כוחה תיעוד של החקירה, אך החוקר סירב לבקשה וציין כי המבקשת תעודכן טלפונית בזמן הקרוב. בחודש דצמבר 08' התקבלו אצל המבקשת שלוש הודעות קנס ועניינן העסקת עובדים זרים ללא היתר, ללא ביטוח רפואי וללא חוזה בכתב בשפה המובנת לעובדים. ביום 13.1.09 פנה מר לוי גשורי - מנהלה של המבקשת, למר הינו נאיף - הממונה על מחוז חיפה והצפון במשיב בבקשה לקבוע פגישה שמטרתה מציאת פתרון לסוגיית הקנסות. לאחר כמה שבועות יצר מר נאיף קשר עם מר גשורי ומסר לו כי לאור הארגון מחדש (היינו, העברת האכיפה בנושא העובדים הזרים לרשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול שהוקמה באותה עת והוכפפה למשרד הפנים) עליו להפנות את הבקשה להישפט למחלקה המשפטית של יחידת הסמך לעובדים זרים במשיב. ביום 8.2.09 נשלחה בקשה להישפט ליחידת הסמך במחוז תל אביב. ביום 15.2.09 נדחתה הבקשה להישפט מן הטעם שחלף המועד להגשתה. הנימוקים להארכת המועד להישפט - לאור סיכוייה הטובים של המבקשת להוכיח חפותה, הרי שייגרם לה עיוות דין אם יימנע ממנה יומה בבית הדין והיא תחויב בתשלום הקנסות. המשיב השתהה ממושכות בהמצאת הודעות הקנס, ובכך גרם למבקשת קושי באיתור המסמכים שיוכיחו את חפותה. הקושי האמור, כמו גם התנהלותו של המשיב שהיה מצוי בשלבי ארגון מחדש של הסמכויות בעניין העובדים הזרים, הובילו בין היתר לעיכוב בהגשת הבקשה להישפט. ההתנהלות השלטונית בשנים 2002-2003 הובילה למצב של חוסר סדר באשר להליך הסדרת מעמדם ורישומם של עובדים זרים. מכאן, אף אם נמצאו אצל המבקשת ליקויים בהעסקת העובדים, אין הצדקה להטלת קנסות בסכומי עתק כשהאשם לאי החוקיות בהעסקה רובץ לפתחה של הרשות. מצב זה שבו בשל מחדלי הרשות נושא האזרח בקנסות גבוהים הנו עיוות דין וראוי כי תינתן לאזרח האפשרות להציג גרסתו בבית הדין גם אם איחר את המועדים הקבועים לכך בחוק. אף לאור חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו שמגן מפני פגיעה בקניינו של אדם, יש להיענות לבקשה להארכת מועד. במכתב מיום 25.5.08 התחייבה המדינה התחייבות שלטונית שלא להעמיד לדין מעסיקים של עובדים זרים ולא להשית עליהם קנסות מִנהליים לפי חוק עובדים זרים. מתגובת המשיב עולה כי- בביקורת שערך המשיב ביום 31.7.2008, נמצאו שלושה עובדים זרים שהועסקו על ידי המבקשת שלא כדין על המבקשת הושתו קנסות מִנהליים בגין העסקה שלא כדין של שני עובדים זרים, מבלי שהתקשרה עמם בחוזה עבודה בכתב ומבלי שהסדירה להם ביטוח רפואי. הודעות הקנס נשלחו למבקשת בדואר רשום לכתובתה הרשומה ברשם החברות ברחוב ז'בוטינסקי ברמת גן. ההודעות נתקבלו על ידי המבקשת ביום 30.11.2008, ומכאן שהמועד האחרון להגשת בקשה להישפט היה ביום 30.12.2008. בקשה להישפט הוגשה רק ביום 8.2.2009, ונדחתה ביום 15.2.2009. הבקשה דנן הוגשה ביום 30.3.2009, למעלה מארבעה חודשים לאחר המצאת הודעות הקנס למבקשת וכחודש וחצי לאחר שנדחתה בקשתה להישפט מחמת שזו הוגשה באיחור. טענת המבקשת בדבר מכתבה מיום 13.1.09 למר נאיף אינה רלוונטית הן מהטעם כי הוגשה לאחר שחלף המועד להגשת בקשה להישפט, הן מהטעם כי הוגשה שלא בהתאם להוראות החוק המצוינות במפורש בגב הודעות הקנס. כבר נפסק כי פנייה שגויה כאמור אינה הצדקה לאיחור בנקיטת ההליך הנכון. לא ניתן לראות בפרק הזמן שחלף ממועד הביקורת ועד להטלת הקנס כשיהוי בלתי מוצדק. הקנס הושת כ-5 חודשים לאחר מועד הביקורת ולאחר שמוצו כל הליכי החקירה, שטיבם כי יארכו זמן מה. בעניין הנדון אין רלוונטיות להתנהלות שלטונית מהשנים 2002-2003, שכן מועד ביצוע העבירה ארע לאחר יותר מ-5 שנים מאז אותה התנהלות לקויה לכאורה. בשלב הדיון בבקשה להארכת מועד להישפט אין להיכנס לדיון לגופו של עניין ולא די בסיכויי הגנה, ככל שאלו קיימים, כדי להוות עילה להארכת מועד. למעלה מן הדרוש יצוין כי העבירות שבהן מואשמת המבקשת הן מסוג של אחריות קפידה ואינן דורשות קיומה של מחשבה פלילית לצורך הוכחתן. זכות הקניין מעוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, אך אין המדובר בזכות מוחלטת אלא יחסית שניתן לפגוע בה בחוק ההולם את מדינת ישראל, שנועד לתכלית ראויה ומדתי. אשר לטענה בדבר הבטחה שלטונית, המבקשת נסמכת על מכתב מיום 25.5.08 שקובע בפירוש - ובניגוד לטענת המבקשת - כי מעסיקים יהיו צפויים לעונש בגין העסקת עובד זר שלא כדין. משהודעות הקנס הומצאו למבקשת כדין ומשזו לא הוכיחה טעם מיוחד המצדיק את הארכת המועד, יש לדחות את הבקשה דנן. הכרעה- ביום 5/5/2009 ניתנה החלטה לפיה הוטל על הצדדים להודיע תוך 15 ימים אם הם מבקשים להופיע בפני או קיימת הסכמה כי החלטה תינתן על סמך הטיעונים שבתיק. עוד נקבע כי העדר הודעה יחשב כהסכמה לכך כי ההחלטה תינתן בהתבסס על החומר שבתיק. משלא התקבלה כל הודעה ניתנת ההחלטה כאמור על בסיס החומר הנמצא בתיק. חוק עבירות מינהליות מעמיד בפני אדם אשר הוטל עליו קנס מינהלי [להלן- הנקנס] את האפשרויות האלו: להודיע בכתב כי ברצונו להישפט על העבירה תוך 30 ימים מיום שהומצאה לו ההודעה על הטלת הקנס המינהלי (סעיף 8(ג) לחוק); להגיש בקשה לביטול ההודעה על הטלת הקנס המינהלי תוך 30 ימים מיום שהומצאה לו ההודעה על הטלת הקנס (סעיף 8א לחוק); לשלם את הקנס המינהלי תוך 60 ימים לאחר המצאת ההודעה על הטלת הקנס (סעיף 16 לחוק). הודעות הקנס הומצאו למבקשת ביום 30.11.08 [נספח א2 לתגובת המשיב]. המצאת ההודעות נעשתה כדין ואף המבקשת איננה טוענת אחרת. אמנם, לטענתה הודעות הקנס התקבלו בחודש דצמבר 08', אולם משאינה מפרטת את המועד ומשלא התייחסה לטענה בדבר מועד ההמצאה, אני מקבלת בענין זה את גרסת המשיב, הנתמכת באישור המסירה. בקשה להישפט הוגשה על ידי המבקשת רק ביום 8.2.09, לאחר המועד שנקבע בחוק (היינו, הבקשה הוגשה לאחר 30 הימים הקבועים בסעיף 8(ג) לחוק). בבקשה דנן מתבקש בית הדין להאריך את המועד וזאת בשל כשלים של המשיב שהובילו להגשה מאוחרת של הבקשה. סמכות בית הדין להאריך את המועד להגשת הבקשה להישפט ולהורות על קיום משפט מעוגנת בסעיף 13(ב) לחוק שלפיו - "בית המשפט רשאי, מנימוקים שיירשמו, לקיים את המשפט גם אם הודעת מקבל ההודעה לפי סעיפים 8 או 9 כי ברצונו להישפט ניתנה באיחור". באשר לשיקולים להארכת מועד, נקבע כי- "יש לבחון את נסיבותיו האישיות של הנקנס, לרבות ביצוע עבירות קודמות, איתנותו הכלכלית, היקף ביצוע העבירה. בחינת העבירה גופה: האם מדובר בחקיקת מגן; האם נפגעו זכויות או חירויות יסוד. בחינת הסיבות בעטיין נגרם האיחור: האם המדובר בזלזול או בהתרשלות; האם מדובר בהתעלמות מהוראות חוק; האם מדובר במחלה, תאונה או מוגבלות אחרת שמנעה מהמבקש ידיעה או אפשרות לטפל בעניין. בנוסף, יש לבחון את מידת האיחור בהגשת הבקשה וכן האם נפל פגם בהליך ההמצאה של המסמכים לידי הנקנס. כללם של דברים: על-מנת להיעתר לבקשה להארכת המועד להגשת בקשה להישפט, על בית-הדין לדון בעניין על-פי כלל נסיבותיו המיוחדות ולהשתכנע כי קיימת סיבה סבירה - הצדק ראוי- להגשת הבקשה באיחור או כי קיים טעם אשר בגינו מוצדק לאפשר את הגשת הבקשה חרף האיחור בהגשתה. אין ספק, כי מדובר בטעמים בעלי משקל משמעותי, שהרי אין הכוונה כי ייפתח פתח בו כל דיכפין ייטה וייכנס. נשוב ונדגיש, "המסלול המינהלי" הינו דרך המלך - בבחינת הכלל העולה מתכליתו של חוק העבירות המנהליות ואילו "המסלול הפלילי" ומתן ארכה להגשת בקשה להישפט הינם בבחינת היוצא מן הכלל". [עפא (ארצי) 14/05 סיוון תכשיטים בע"מ - מדינת ישראל (לא פורסם, ניתן ביום 12.3.2006)] טענתה העיקרית של המבקשת היא כי העיכוב בהגשת הבקשה להישפט נבע מהשיהוי במשלוח הודעות הקנס על ידי המשיב. טוענת המבקשת לקושי אשר נגרם לה באיתור המסמכים שיסייעו להוכחת חפותה וזאת בשל השיהוי בהמצאת הודעות הקנס. אין בידי לקבל טענה זו. הביקורת במסעדה נערכה ביום 31.7.08. טרם השתת הקנס נערכת חקירה בכדי לברר את העובדות לאשורן, כשמנהלה של המבקשת הוזמן לחקירה במשרדי המשיב ביום 10.9.08. לאחר כחודשיים הומצאו הודעות הקנס למבקשת. הדעות חלוקות באשר להיותו של שיהוי בהמצאת הודעת הקנס משום שיקול להארכת מועד [ראה: עפ"א 21/05 לוין - מדינת ישראל (לא פורסם, ניתן ביום 28.2.08). להלן- עניין לוין]. אלא שאף אם נצא מנקודת הנחה כי שיהוי כאמור עשוי להוות טעם להארכת מועד [ראה: עפ"א (ארצי) 49/06 מדינת ישראל - קיבוץ אושה, פס' 11 (לא פורסם, ניתן ביום 14.5.2007)], אינני סבורה כי בענייננו מדובר בשיהוי בלתי סביר. מטבע הדברים, ביצוע החקירה שעליה נסמכת הודעת הקנס אורכת זמן [לעיל, עניין לוין, פס' 16 לפסק דינו של כבוד השופט כהן]. המבקשת לא הוכיחה כי החקירה התנהלה שלא כראוי או שנמשכה מעבר לסביר. זאת ועוד: מנהל המבקשת הוזמן לחקירה כחודשיים טרם השתת הקנס, מכאן שהמבקשת ידעה כי מתנהלת חקירה בעניינה וכי עליה לשמור כל מסמך שעשוי לדעתה להוכיח את חפותה. לאור האמור אינני סבורה כי שהות בת 5 חודשים שבמהלכן הוזמן מנהל המבקשת לחקירה עולה כדי שהות בלתי סבירה שגרמה למבקשת לנזק ראייתי שגרם לעיכוב בהגשת הבקשה להישפט. עוד נטען על ידי המבקשת כי עניינה "נפל בין הכיסאות" לאור הקמת רשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול. אלא שטענה זו נטענה בעלמא ולא הוכחה. יתרה מכך: הודעות הקנס הומצאו על ידי המשיב, הבקשה להישפט מיום 8.2.09 נשלחה אף היא למענו של המשיב וכך גם המענה ניתן על ידי המשיב. מכל האמור לעיל, לא ברורה הטענה כי עניינה של המבקשת "נפל בין הכיסאות". נראה כי מענה ברור ניתן כל אותה עת על ידי מי שהשית את הקנס. פנייתה של המבקשת מיום 13.1.09 למר הינו נאיף, הממונה על מחוז חיפה והצפון במשיב איננה יכולה לסייע בידה באשר להארכת המועד. על גב הודעות הקנס מצוין במפורש האפשרויות העומדות בפני הנקנס: תשלום הקנס, הגשת בקשה לביטול הקנס או הגשת בקשה להישפט. המכתב מיום 13.1.09 לא מציין אף לא אחת מהאפשרויות הנ"ל, וכל שמצוין בו הוא כי מנהל המבקשת "... מבקש לדבר או להיפגש עם הינו נאיף שחתום על הדוחות שקיבלתי בעקבות העסקת עובדים זרים" [נספח ב' לבקשה]. משלא פעלה המבקשת בהתאם להוראות המפורשות בגב הודעות הקנס (הוראות שחוזרות על הקבוע בחוק), היא אינה יכולה להיאחז בבקשה עמומה זו כעילה להארכת מועד להישפט. מה גם שאף אם היינו רואים בבקשה מיום 13.1.09 כבקשה להישפט, הרי שגם בקשה זו הוגשה לאחר 30 הימים הקבועים בחוק. טענה נוספת שנטענה על ידי המבקשת היא כי ההתנהלות השלטונית בשנים 2002-2003 גרמה לחוסר סדר באשר להסדרת מעמדם ורישומם של עובדים זרים. הטלת קנסות גבוהים על האזרח בשל מחדלי הרשות היא עיוות דין, וראוי כי במקרה כזה יינתן לאזרח יומו בבית הדין גם אם איחר את המועדים הקבועים בחוק. משהמבקשת לא הוכיחה את הקשר בין ההתנהלות השלטונית בשנים המדוברות לבין נסיבות עניינה שהתרחש בסוף חודש יולי 08' , אני דוחה את הטענה. עוד טענה המבקשת להתחייבות שלטונית של המשיב שלא להעמיד לדין מעסיקים של עובדים זרים ולא להשית עליהם קנסות. המבקשת נסמכת בטענה זו על מכתבו מיום 25.5.08 של מר אפרים כהן, הממונה על יחידת הסמך לעובדים זרים במשיב [נספח יג לבקשה]. עיון במכתבו של מר כהן לא מעלה כל הבטחה שלטונית כאמור, לפיכך נדחית אף טענה זו. המבקשת הוסיפה וטענה לגופו של עניין להיעדר אשמה וכי כל מעשיה נעשו בתום לב, אלא שכבר נקבע כי בשלב זה של הדיון לא יזדקק בית הדין לגופן של העבירות וכל שעליו להידרש לו הוא האם קיימת סיבה סבירה או הצדק ראוי לאיחור בהגשת הבקשה [עפ"א (ארצי) מעבדות גלקסי - מדינת ישראל, פס' 13 (לא פורסם, ניתן ביום 9.11.08)]. בהיעדר טעם נוסף להארכת המועד לא מצאתי מקום להתייחס לטענותיה של המבקשת בדבר היעדר אשמה, מה גם שהמבקשת אינה מכחישה את המיוחס לה אלא טוענת לתום לב ולהגנה מן הצדק. התוצאה אפוא היא כי הבקשה להארכת מועד להישפט נדחית. ניתנה היום כ"א באלול, תשס"ט (10 בספטמבר 2009) בהעדר הצדדים. העסקת עובדים זריםעובדים זרים