הגשת בקשה ללא תצהיר

הגשת בקשה ללא תצהיר כללי 1. בפני בקשה להגשת תצהיר גילוי מסמכים חדש. הבקשה הוגשה על ידי איברהים בן חאלד שלבי (להלן: "המבקש" ו/או "התובע") כנגד מדינת ישראל (להלן: "המשיבה" ו/או "הנתבעת"). העובדות הצריכות לעניין 2. בתאריך 14.1.94 נעצר המבקש בחשד לרצח פרוצה. כנגד המבקש הוגש כתב אישום בבית המשפט המחוזי בתל-אביב, והוא נעצר עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו. בתום המשפט בבית המשפט המחוזי, הורשע המבקש ברצח ונדון למאסר עולם. בערעור שהגיש המבקש לבית המשפט העליון, זוכה המבקש מעבירת הרצח בה הורשע, זאת לאחר שריצה 3 שנות מאסר. במאמר מוסגר יצויין, כי בפרשה זו הוגש כתב אישום גם כנגד אדם נוסף, ראלב בן פלח מנסור (להלן: "ראלב"), אשר גם הוא הורשע בבית משפט המחוזי, וזוכה לאחר מכן במסגרת ערעור שהוגש לבית המשפט העליון. התובענה אשר בפני הינה לפיצוי כספי בגין הנזקים שנגרמו למבקש ולראלב עקב רשלנותה הלכאורית של המשיבה, אשר באה לידי ביטוי באופן חקירת הרצח וייחוסו למבקש ולראלב, דבר שגרם לטענתם למעצרם הממושך והגשת כתב אישום כנגדם. ביום 9.9.04 הגיש המבקש תצהיר גילוי מסמכים מטעמו, בו הצהיר בפני בא-כוחו עו"ד ריטכמן אברהם, כי: "אין בחזקתי או בשליטתי מסמכים הנוגעים לעניינים השנויים במחלוקת". עתה, כ-5 שנים לאחר הגשת התצהיר, עותר המבקש לבית המשפט כדי שיאפשר לו להגיש תצהיר גילוי מסמכים חדש "שיכלול גם את חומר הראיות בתיק הפלילי ופרוטוקול בית משפט המחוזי." טענות הצדדים 3. המבקש טוען בבקשתו כי: "התצהיר הקודם שניתן על ידי התובע, ובו נאמר כי לתובע אין מסמכים נוספים, התבסס על ההנחה שחומר החקירה, מהווה חלק בלתי נפרד מפסקי הדין שהתבססו עליו" (ר' סעיף 12 לבקשה) עוד הוסיף המבקש וטוען כי כשהצהיר בתצהיר גילוי המסמכים מטעמו שאין ברשותו כל מסמכים נוספים התכוון לכך "שאין ברשותו מסמכים בלעדיים שמצויים אך ורק ברשותו ואילו במקרה זה, חומר העדויות המקורי מצוי בידי ב"כ הנתבעת (פמת"א), ואילו המבקש הוא זה שקיבל חומר זה מידי התביעה" (ר' ס' 14 לבקשה). 4. המשיבה, בתגובה מטעמה, דוחה מכל וכל את טענות המבקש, המשיבה מציינת כי המבקש אינו מבקש להוסיף מסמך אלא "להגיש תצהיר גמ"ס חדש, הפוך לקודמו ואינו עומד אפילו ברף להוספת מסמך ולא הראה הצדק סביר למחדלו" (ר' סע' 1 לתגובה). המשיבה מציינת בתגובתה, כי אין המדובר במקרה בו מבוקש להוסיף מסמך שאבד וזה עתה נמצא או מסמך שהתגלה באקראי אלא "מדובר בשינוי טקטיקה של תובע מיוצג שבחר להצהיר כי 'אין מסמכים' וכעת משנטען להפעלת הסנקציה שבתקנות- שלא לאפשר לו להגיש מסמכים לאור התצהיר שהגיש, מבקש לאפשר לו לחזור בו מבחירת הטקטיקה" (ר' ס' 10 לתגובה). זאת ועוד, טוענת המשיבה כי הסתמכה על תצהיר גילוי מסמכים מטעם התובע שניתן לפני כ-5 שנים, ובאם ייעתר בית המשפט של המבקש להגיש תצהיר גילוי מסמכים חדש, תיפגע הגנת הנתבעת. המשיבה מציינת כי בתיק התקיימו קדמי משפט רבים, והוגשו חוות דעת רפואיות מטעם שני הצדדים. לטענת המשיבה, הגשת חוות הדעת הרפואית מטעמה, כמו גם יתרת ההליכים המקדמיים, נעשו תוך הסתמכות על כך שלתובע אין מסמכים. לדידה, הגשת הבקשה 5 שנים לאחר הגשת כתבי הטענות בתיק, הינו בהחלט זמן שאינו סביר ומנוגד באופן בוטה למועדים שנקבעו בתקנה 120 לתקנות, להתחלת וסיום הליכי גילוי מסמכים, קרי 30 ימים מהגשת כתב ההגנה האחרון. לא זו אף זו, טוענת המשיבה כי המבקש לא העלה כל "הצדק סביר" מיוחד לכך שלא גילה בתצהיר גילוי המסמכים המקורי אף אחד מהמסמכים עליהם הוא מבקש להצהיר כיום ואף לא צרף את המסמכים לבקשה ו/או תיארם על מנת שאפשר יהיה לזהות באילו מסמכים מדובר. לדידה, "חומר ראיות" ו"פרוטוקול" הם מונחים כלליים. עוד טוענת המשיבה ומוסיפה כי לא ברור למה התכוון המבקש כשביקש לאפשר לו להגיש תצהיר גילוי מסמכים חדש שיכלול "גם את חומר הראיות בתיק הפלילי ופרוטוקול בית המשפט המחוזי". לשיטתה של המשיבה, טענת המבקש כי התכוון בתצהירו כי אין לו מסמכים בלעדיים המצויים רק ברשותו, אינה הגיונית שכן בתצהיר גילוי מסמכים על כל צד להצהיר על כל המסמכים הרלוונטיים שברשותו ללא קשר למסמכים שבידי אחרים. המשיבה מציינת כי הבקשה אינה נתמכת בתצהיר, למרות שהתובע טוען טענות עובדתיות, ולו רק מטעם זה יש לדחות את הבקשה. דיון והכרעה 5. תקנות 112-114 לתקנות סדר הדין האזרחי, העוסקות בהליך המקדמי של גילוי מסמכים, קובעת כדלקמן: "112. בית המשפט או הרשם רשאי, לפי בקשת בעל דין, ליתן צו לפי טופס 10, המורה לבעל דין אחר לגלות בתצהיר ערוך לפי טופס 11, מה הם המסמכים הנוגעים לעניין הנדון המצויים, או שהיו מצויים ברשותו או בשליטתו ושאותרו על ידו לאחר חקירה ודרישה; בית המשפט או הרשם רשאי לסרב לבקשה או לדחותה לזמן אחר, או ליתן כל צו אחר שייראה לו מתאים, בין דרך כלל ובין לסוגים של מסמכים." 113. בית המשפט או הרשם רשאי בכל עת, בין שניתן צו גילוי מסמכים או הוגש תצהיר על מסמכים ובין אם לאו, ליתן, לפי בקשת בעל דין, צו לפי טופס 12, המורה לבעל דין אחר לגלות בתצהיר אם מסמך פלוני המפורש באותה בקשה מצוי, או היה מצוי, ברשותו או בשליטתו, ואם אינו מצוי בה - מתי יצא ממנה ומה היה עליו." 114. מסמך שנזכר בכתבי טענותיו של בעל דין או בתצהיריו, רשאי בעל דין אחר לדרוש ממנו, בכל עת, בכתב לפי טופס 13, שיראה לו או לעורך דינו את המסמך לעיון ולהעתקה." בבסיס ההליך המשפטי ניצבת הנחת היסוד על פיה המשפט הינו משפט אמת, וכפועל יוצא מהנחת יסוד זו חזקה על בית המשפט כי יחשוף את האמת במהלך ניהול ההליך השיפוטי. גילוי מסמכים רחב ככל הניתן, הכולל את כל המידע הרלוונטי לצורך גילוי האמת מסייע למימוש השאיפה לגילוי האמת ועשיית משפט צדק, ויפים לכך דברי בית המשפט ברע"א 4708/03 לילי חן ואח' נ' מדינת ישראל - משרד הבריאות, תק-על 2002, 1116, 1122: "השאיפה היא, כי בניהול הליכים משפטיים בבתי המשפט, ניתן יהא להגיע לגילוי האמת, לפרישת מירב הנתונים שהיד משגת, והכול על מנת שההכרעה המשפטית תיעשה על בסיס מוצק ואיתן ככל האפשר." וכן דברי המחבר א' גורן בספרו, סוגיות בסדר דין אזרחי - מהדורה שמינית, סיגא - הוצאה לאור בע"מ, תשס"ה-2005, ע"מ 186), כדלקמן: "ההליך של גילוי מסמכים על פי תקנה 112, שניתן במסגרת סמכויות העזר הנותנות לבית המשפט, נועד לאפשר לבעל דין לדעת מראש אלו מסמכים רלוונטיים מצויים בידי יריבו, לרבות מסמכים שאין בעל הדין שכנגד מתכוון להגיש כהוכחה במשפט. הכוונה היא הן ל"מסמכים מזיקים" העלולים לפעול לרעת מבקש גילוי המסמכים ואשר יהיה עליהו להפריכם או להסבירם, והן ל"מסמכים מועילים", שתוכנם עשוי לתמוך דווקא בגרסתו של המבקש." אך עם זאת, "...כלל זה אינו ניצב בדד. כנגדו ניצבים ערכים אחרים, ובהם יעילות ההליך המשפטי; הגנה על אינטרסים לגיטימיים של הצד המגלה ומניעת פגיעה באינטרסים של צדדים שלישיים. האיזון ההולם בין עקרונות אלה נגזר מנסיבותיו של כל מקרה." תקנה 114א דנה בתנאים לקבלת ראיה שלא גולתה בתצהיר גילוי מסמכים, וזהו לשונו: "114א. בעל דין שאינו מגלה מסמך שיש לגלותו לפי תקנה 112 או שאינו נענה לדרישה לפי תקנה 114, לא יהא רשאי להגיש את המסמך כראיה מטעמו באותה תובענה, אלא ברשות שנתן בית המשפט לאחר שנוכח כי היה לבעל הדין הצדק סביר למחדלו; הרשה בית המשפט את הגשת המסמך, רשאי הוא להורות בכל הנוגע להוצאות או לעניינים אחרים." ההלכה הנוגעת לתקנה 114א היא כי בית המשפט איננו עושה שימוש בסמכותו למנוע הגשת ראיה כאשר ברור שהמחדל לא נגרם בזדון או במתכוון, וכאשר מדובר בראיה שנתגלתה באקראי בשלב מאוחר (ראה ע"א 270/86 רגובי נ' תנובה, פ"ד מה(1) 620, 633, וספרו של א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שמינית בעמ' 196). מן הכלל אל הפרט 6. עיינתי עיין היטב בבקשה המונחת בפני, ואינני יכולה להסתיר את מורת רוחי מאופן התנהלותו של המבקש, התנהגות המגעת במקרה הטוב לגבי אדישות, ובמקרה הגרוע לידי זלזול הן בבעל הדין שכנגד והן בבית המשפט. לא זו אף זו מאופן הגשת הבקשה - ללא תצהיר - ומעיתוייה - כ-5 שנים לאחר הגשת תצהיר גילוי המסמכים כקודם, עלולה בהחלט כי יש רגליים לטענת המשיבה על פיה מדובר בטקטיקת ניהול משפט פסילה. 7. בענין אשר בפני הוגשה הבקשה ללא תצהיר, בניגוד למצוות תקנה 241 לתקנות הדורשת הגשת בקשה בצירוף תצהיר "לשם אימות העובדות המשמשות יסוד לבקשה...", אלא שמקריאת הבקשה עולה כי "העובדות" המשמשות יסוד לבקשה הן כה מופרכות עד כי נראה שהמבקש לא העז להצהיר עליהן, ומשכך הסתפק באמירתן באופן סתמי. במה דברים אמורים? המבקש טוען בבקשתו כי בתצהיר גילוי המסמכים הקודם שהוגש על ידו לפני כ-5 שנים, ובו נאמר כי "לתובע אין מסמכים נוספים, התבסס על ההנחה שחומר החקירה, מהווה חלק בלתי נפרד מפסקי הדין שהתבססו לפיו". המבקש אף הגדיל לעשות והסביר כי כאשר הצהיר בתצהיר גילוי המסמכים שאין לו מסמכים נוספים "התכוון לכך שאין ברשותו מסמכים בלעדיים שמצויים אך ורק ברשותו, ואילו במקרה זה, חומר העדויות מצוי בידי ב"כ הנתבעת (פמת"א) ואילו המבקש הוא זה שקיבל חומר זה מידי התביעה". כך ממש! ודומה כי זה המקום להבהיר לתובע כי ניהול משפט בתום לב הינו אבן יסוד בשיטת המשפט הישראלית, והתנהלות כגון זו של המבקשת, לא רק שאין בה תום לב, אלא שגם העלאת הטענות מהוות עזות מצח בלתי נסבלת, בבחינת הנייר סובל הכל, ולא היא. 8. לא זו אף זו, אף בבקשה המונחת בפני הקפיד המבקש להמשיך בסורו ולא רק שנמנע מהגשת תצהיר בניגוד למצוות התקנות, הוא גם הקפיד להגיש בקשה מנוסחת באופן כללי ומעורפל, כך שממקרא הבקשה כלל לא ברור אילו מסמכים מבקש המבקש לגלות, שכן בסיפא לבקשתו הוא עותר לאפשר לו הגשת תצהיר גילוי מסמכים חדש "שיכלול גם (ההדגשה לא במקור - ד.ג.) את חומר הראיות בתיק הפלילי ופרוטוקול בית המשפט המחוזי", ולא נותר אלא לתהות מהי כוונתו של המבקש במילה "גם"? ואילו מסמכים נוספים הוא מבקש לגלות? 9. באשר לחומר הראיות - חומר הראיות מורכב מהמידע הגולמי ושיטות השגתו, ומשכך אין כל צורך בו בתביעה אשר בפני, וזאת משום שהן בית המשפט המחוזי והן בית המשפט העליון נדרשו למידע הגולמי שהביא להגשת כתב האישום, ולשיטות השגתו, ומשכך די לעיין בפסקי הדין של בית המשפט העליון ובית המשפט המחוזי, ואין צורך גם בחומר הראיות בתיק הפלילי. 10. באשר להחלטת בית המשפט המחוזי - הבקשה הוגשה על דרך הסתם בלא שהמבקש יטרח לפרט ולנמק מדוע יש לגלות את פרוטוקול בית המשפט המחוזי, ומשכך נדחית הבקשה. 11. באשר לפסק דינו של בית המשפט העליון - הנני בדיעה כי פסק דין זה מהווה מידע מכריע אשר אמור לעמוד בפני בית משפט זה. ודוק: למיטב הבנתי ביטל בית המשפט העליון את פסק דינו של בית המשפט המחוזי מסיבות שפורטו בפסק דינו של בית המשפט העליון. ביטול זה גרם להגשת התובענה אשר בפני, ומשכך האמור באותו פסק דין מהווה מידע רלוונטי וחשוב לבירור התובענה הנוכחית, במיוחד אם יש בו כדי לבסס את עילת התביעה כנגד המשיבה. 12. עם כל הכעס כלפי התנהלות המבקש והטירחה הרבה והמיותרת שגרם הן למשיבה והן לבית המשפט, הנני בדיעה כי החשוב מכל הוא עשיית הצדק באופן המיטבי והמירבי, ואין לפגוע במלאכת עשיית הצדק מחמת שיקולים פרוצדורליים כאלה ואחרים, מה עוד שבית המשפט רשאי לפצות את המשיבה בהוצאות על הטירחה המיותרת. 13. סוף דבר, למרות התנהלותו הפסולה של המבקש, ולמרות הגשת הבקשה ללא תצהיר בניגוד למצוות התקנות, הנני מתירה הגשת תצהיר גילוי מסמכים מתוקן אשר יכלול גם את פסק הדין שניתן בעניין בבית המשפט העליון, וזאת בלבד. שכ"ט עו"ד בסך 8000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק יושת על המבקש לטובת המשיבה. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.מסמכיםתצהיר תמיכה