1. בקשה למתן סעד זמני בערעור, למניעת הרחקתה של המבקשת 1 מישראל ולשחרורה ממשמורת. 2. המבקשת 1 (להלן: המבקשת) היא אזרחית אוקראינה, אשר נכנסה לישראל כדין בשנת 2001 על מנת לעבוד כמטפלת סיעודית, בהתאם לאשרת עבודה שהונפקה לה. מעסיקתה של המבקשת נפטרה בשנת 2004, והמבקשת החלה לעבוד מאותו מועד בעבודות ניקיון. באותה שנה, נישאה המבקשת לאזרח ישראלי בשם שמואל שלחון (להלן: שלחון) בטקס אזרחי ביוגוסלביה. המבקשת ושלחון נרשמו במשרד הפנים בספטמבר 2004 כנשואים, ועל בסיס זה קיבלה המבקשת אשרה מסוג ב/1 (אשרת תייר עם רישיון עבודה בלתי מסויג), שהוארכה מפעם לפעם, ואיפשרה את המשך שהייתה בישראל. בחודש מאי 2006 התייצבו השניים במשרד הפנים בבקשה לשדרוג מעמדה של המבקשת למעמד תושבת ארעית (א/5), אולם המשיבה סירבה לשדרוג המעמד בטרם ייערכו בדיקות נוספות בדבר כנות הקשר בין בני הזוג. בתאריך 29.12.08 שלחה המשיבה הודעה למבקשת (לכתובתה בביתו של שלחון, בבת-ים), לפיה לאחר שנבדק תיקה, נמצא כי היא איננה מקיימת תא משפחתי עם שלחון, ועל כן הוחלט להפסיק מיידית את ההליך המדורג, והיא מתבקשת לעזוב את ישראל לאלתר. המבקשת לא עשתה כן (לאחר שלטענתה - לא קיבלה את המכתב), ובתאריך 2.2.09 נתפסה בדירה אחרת בבת-ים יחד עם המבקש 2  (להלן: המבקש). היא נעצרה והושמה במשמורת, ובחקירתה למחרת היום טענה כי היא ושלחון עודם זוג, וכן הכחישה כי היא והמבקש ישנו בחדר אחד. 3. בדיון שהתקיים בבית הדין לביקורת משמורת שוהים שלא כדין בתאריך 4.2.09, טענה המבקשת בניגוד לגרסתה הראשונית כי עזבה את שלחון, וזאת - כך נראה - בשל מחלת כליות והעובדה שהתנהג "כאדם מבוגר מאד". המבקשת טענה במעמד זה כי יש לה חבר חדש, הוא המבקש. המבקשת הוסיפה כי בדעתה להתגרש משלחון ולהתחתן עם המבקש. בית הדין (כב' הדיינת ר' גרינברג) החליט לאשר צו משמורת כנגד המבקשת, לאחר שמצא כי המבקשת העלתה טענות סותרות באשר למצב יחסיה הבינאישיים, וכי עשתה על בית הדין רושם בלתי מהימן. 4. בתאריך 6.2.09 הגישה העותרת עתירה מנהלית לבית המשפט המחוזי תל-אביב - יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (אליה הצטרף המבקש לאחר זמן מה), בגדרה התבקש בית המשפט למנוע את הרחקת העותרת מישראל, לשחררה ממשמורת, ולקבוע כי ההחלטה בדבר ביטול אשרתה - בטלה. בעתירתה טענה המבקשת כי ניהלה חיי נישואין תקינים עם שלחון, עד שעברה לחיות עם המבקש, כידועתו בציבור. המבקש אף הוא היה נשוי באותו שלב, עד שנישואיו שלו הותרו לאחרונה, ומטעם זה לא יכולים היו המבקשים, לטענתם, להגיש עד כה בקשה להסדרת מעמדה של המבקשת, שכן בהתאם לנוהל משרד הפנים שעניינו הסדר מעמד לבני זוג של אזרחים ישראליים (נוהל מספר 5.2.0009; להלן: נוהל ידועים בציבור) - על בן הזוג הישראלי להיות, ככלל, לא נשוי. המבקשת טענה עוד כי משרד הפנים היה מנוע מלהפסיק את ההליך המדורג לגבי המבקשת בקשר עם יחסיה עם שלחון, ולהמשיך את אותו הליך - אך זאת בהקשר ליחסיה של המבקשת עם המבקש, (זו הפעם- במסגרת נוהל ידועים בציבור, ולא הנוהל שעניינו בבן זוג זר הנשוי לאזרחי ישראלי). 5. בית המשפט לעניינים מנהליים (כב' השופטת א' קובו) דחתה את העתירה המנהלית, בפסק דינה מתאריך 3.3.09, והתירה למשיבה להרחיק את המבקשת. בתמצית, נקבע כי קשר הנישואין הנטען בין המבקשת ושלחון לא התקיים, לפחות במהלך ההליך המדורג שנערך למבקשת. עוד צוין כי המבקשת ושלחון לא טרחו להתייצב במשרד הפנים ולהודיע כי לא מתקיימים בין השניים יחסי בני זוג, וכבר מטעם זה של חוסר ניקיון כפיים מצד המבקשת ניתן לדחות את העתירה. באשר לטענת המבקשת לעניין יחסיה עם המבקש, הרי שאין בה כדי להשליך על החלטת המשיבה מתאריך 29.12.08 להפסיק את הליך ההתאזרחות של המבקשת, ואין בעתירה כל טענה ראויה נגדה. בית המשפט הוסיף כי לא ראוי שבית המשפט יקדים ויחליף את משרד הפנים, ויתן סעד למי שלא פנה תחילה למשרד הפנים והגיש בקשה מסודרת ונתמכת בראיות לגבי יחסיו עם בן זוג חדש. 6. המבקשים הגישו ערעור על פסק הדין האמור, ובמקביל הגישו את הבקשה שלפניי, למתן צו ביניים אשר יאסור על הרחקת המבקשת מישראל, וצו נוסף המורה על שחרורה של המבקשת ממשמורת, ולחלופים - להורות על קביעת דיון דחוף בערעור המבקשים לגופו. טענתם המרכזית של המבקשים בערעורם (לטענתם שלהם) היא כי בהתאם לפסק הדין בעניין אורן (עע"ם 4614/05 מדינת ישראל נ' אורן (לא פורסם, 16.3.06)), היה על המשיבה לבחון לגופה בקשה למתן מעמד (המוגשת בהתאם לנוהל משרד הפנים בדבר מתן מעמד לבני זוג זרים של אזרחי ישראל שאינם נשואים להם), אף מקום בו בקשה כאמור מוגשת לאחר נקיטת הליכי משמורת והרחקה נגד בן הזוג הזר. המשיבה מתנגדת לבקשה (אותה היא מגדירה כבקשה לעיכוב ביצוע), ותומכת יתדותיה בפסק הדין, נשוא הערעור. 7. דין הבקשה - להידחות. ראשית אציין כי סווג הבקשות איננו חשוב במיוחד בהקשר שלפנינו הגם שנראה, בניגוד לטענת המשיבה, כי אין לראות את הבקשה שלפניי כבקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים, כי אם כבקשה לסעדים זמניים בתקופת הערעור (לאבחנה בענין זה ראו: עע"מ 2696/06 מדינת ישראל נ' חרכוש (לא פורסמה, 22.5.06) (השופטת נאור)). על המבקשים להראות איפוא כי סיכויי הערעור שהגישו - טובים, וכי שיקולי מאזן הנוחות נוטים לטובתם (השוו: עע"מ 6881/07 ברגר נ' המועצה האזורית עמק חפר (לא פורסמה, 24.9.07)). לעניין סיכויי הערעור: חרף טענותיו הסדורות והמפורטות של ב"כ המבקשים, מתקשה אני לקבוע כי סיכויי הערעור גבוהים הם. ככל שהדברים נוגעים לטענה כי שגה בית המשפט המחוזי משלא החיל את האמור בפס"ד אורן על ענייננו, הרי שטענה זו איננה פשוטה. פסק הדין האמור פסל את דרישתו הגורפת המוחלת על בני זוג זרים השוהים בישראל שלא כדין, לצאת מן הארץ עד שתיבחן בקשת בני זוגם הישראלים להסדרת כניסתם לישראל ומעמדם בה (ראו: סעיף 30 לפסק הדין). פסק הדין הוסיף כי מי שביקש את הסדרת מעמדו לאחר שנעצר - חזקה (הניתנת לסתירה) כי הקשר שלו הוא טוען הוא פיקטיבי, דבר שייבחן באופן פרטני (שם, בסעיף 31 לפסק הדין). ברם, טעמה של המשיבה להרחקתה של המבקשת מן הארץ, איננה נחזה כקשור במדיניות האמורה כי אם בכך שהתברר כי בניגוד להצהרת המבקשת ושלחון (שעמדה בתוקפה עובר לדצמבר 2008), הרי שהשניים אינם מהווים עוד למעשה זוג נשוי במשמעות הנוהל, ולפיכך אבדה זכותה של המבקשת מכח הצהרותיה בנושא. טענתה החדשה של המבקשת (שהועלתה כיומיים לאחר שעדיין עמדה על כך כי היא ממשיכה להיות זוגתו של שלחון), כי למעשה היא ידועתו בציבור של המבקש, היא מוקשית, ולא נראה כי די בה כדי להצדיק את מניעת הרחקתה מישראל. המבקשת הרי זכתה באשרת שהייה בישראל על יסוד טענה כי היא ושלחון חיו כזוג נשוי. אף לאחר שעזבה המבקשת את שלחון, היא לא ראתה לנכון לעדכן את משרד הפנים בשינוי זה, כפי חובתה, והמשיכה לשבת בישראל מכוח אשרה שלא היתה זכאית לה ועל יסוד הליך מדורג בעניינה, אשר ראוי היה להפסיקו לאלתר. מובן גם שלא היתה מוטלת על משרד הפנים כל חובה להמשיך באופן רציף בהסדרת מעמדה של המבקשת כבת זוג נטענת של אזרח ישראלי, מקום שזהות האזרח - השתנתה, ותוך התעלמות מהתנהלותה הנ"ל של המבקשת. 8. טענת המבקשים לפיה על משרד הפנים היה להימנע מלפעול להרחקתה, מכוח קשריה עם המבקש, היא בעייתית גם בשים לב לכך שלא היתה כל מניעה שהמבקשת - אם היא אמנם ידועתו בציבור של המבקש - תגיש מבעוד מועד בקשה בהתאם לנוהל ידועים בציבור של משרד הפנים, חלף בקשתה הנסמכת על יחסיה עם שלחון. הכלל הקבוע בנוהל ידועים בציבור (סעיף ב.16, שאותו ציינו המבקשים) הוא אמנם שבני הזוג צריכים להיות פנויים, בעוד שהמבקשת נשואה פורמלית לשלחון והמבקש אף הוא היה נשוי עד לאחרונה. אולם לכלל האמור קיים חריג (אותו נמנעו המבקשים מלאזכר), באותו סעיף ממש, לפיו גם אם מי מהשניים נשוי לאחר, ניתן עדיין להגיש את הבקשה בהתאם לנוהל, ויש לשכנע שהשניים אכן מקיימים קשר בלעדי וייחודי זה עם זו וזו עם זה. הימנעות המבקשת מלהגיש בקשה בהתאם לנוהל זה, והסתמכותה על קיומו של הליך לגביה מכוח הצהרותיה בעניין יחסיה עם שלחון, עומדת לה לרועץ (וזאת חרף הפתח הצר שהשאיר פסק הדין בעניין אורן ביחס לאפשרות להסדרת מעמד בן זוג זר אף לאחר מעצרו כשוהה בלתי חוקי, בלא להרחיקו מישראל, כאמור לעיל). עוד בעייתית העובדה שחרף טענת המבקשים כי בידיהם "ראיות מהימנות וחותכות, באיכות ובכמות יוצאת דופן, לעובדה כי הם חיים כידועים בציבור, חיים תקינים ומאושרים" (סעיף 4(ד) לנטען בעתירת המבקשים בבית המשפט לעניינים מנהליים) - הרי שראיות כאלה לא הוצגו כלל ועיקר. בכל מקרה, וכפי שקבע בית המשפט המחוזי הנכבד, אכן אין זה מתפקידו של בית המשפט לפעול להסדרת מעמדה של המבקשת בישראל, מקום שהמבקשת נמנעה מלעשות כן בדרך המלך (באמצעות פניה למשרד הפנים). 9. לעניין מאזן הנוחות: אין מניעה כי המבקש יוכל לדאוג לענייניה של המבקשת, ובפרט - להמשך הליכי הערעור בבית משפט זה, אף אם תעזוב לחו"ל. ככל שיתקבל הערעור - תוכל המבקשת לשוב לישראל, ולפעול להסדרת מעמדה כאן (ראו והשוו: עע"מ 5014/04 פובאדורה נ' שר הפנים (לא פורסמה, 29.7.04); עע"מ 7894/06 אבו רחמה נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 31.10.06); עע"מ 549/08 שנגן נ' משרד הפנים (לא פורסמה, 18.2.08); עע"מ 832/09 נדיז'דה נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 11.2.09)). מובן, שאין להקל ראש בקושי שהרחקת אזרח זר, דוגמת המבקשת, יוצרת על ניהול ענייניו, ומכאן שאם היה עולה בידי המבקשת להוכיח סיכויים טובים לערעור, הייתי שוקל בכובד ראש את מניעת הרחקתה מישראל עד להכרעה בערעור (ראו: עניין שנגן הנ"ל, בפסקה 5). ברם, לא זה המצב, כאמור, בשים לב לכל נסיבות העניין. 10. ככל שהדברים נוגעים לסוגיית שחרורה של המבקשת ממשמורת: לאור מסקנתי שלעיל, מתייתר הדיון בעניין זה. לאור כל האמור לעיל, הבקשה למתן צווי ביניים - נדחית. הצו הארעי שניתן על-ידי בתאריך 9.3.09 - מתבטל. משרד הפניםשחרור עובדים זרים ממעצרמטפלת