1. בפני בקשה מטעם התובעת - מיכל עזרתי (להלן- המבקשת) למחיקת סעיפים מתצהיר עדות ראשית שהוגש מטעם נאוה בן הרוש - סעיף 14 סיפא מהמילים "בכל אופן..." ועד סוף הסעיף שם וכן סעיפים 44-47 לתצהיר (להלן- התצהיר). כן מבוקש למחוק הסעיפים שלהלן מחוות דעת המומחה אליאור ויסברג - פרק ה' סעיף 15, פרק ז' סעיפים 3-4; פרק ט' הסכום המתייחס לשכר העודף אותו אמורה המבקשת להשיב לכאורה (להלן- חוות הדעת). 2. הבקשה הועברה לתגובת הנתבעת - עירית אריאל (להלן- המשיבה) מטעמה הוגשו התצהיר וחוות הדעת אשר הודיעה שהינה מתנגדת לבקשה. 3. טעמי הבקשה בתמצית - א. בסעיפים שמחיקתם מבוקשת מעלה המשיבה טענות חדשות לחלוטין אשר לא אוזכרו בכתב הגנתה, אף לא ברמז אשר עניינם קיזוז כספים אותם קיבלה המבקשת ביתר לכאורה (בגין שכר והפרשות לקופת תגמולים) מכל חבות אשר חייבת המשיבה למבקשת; ב. מדובר בטענות חדשות אשר לא הופיעו בכתב ההגנה מטעם המשיבה ואשר עולות לכדי שינוי ו/או הרחבת חזית עובדתית ומשפטית פסולים ואסורים; ג. ההלכה הפסוקה קובעת כי בית הדין לא ידון בטענה שלא נטענה בכתב טענות ובעל דין אינו רשאי לחרוג מגדר המחלוקת כפי שהוצבה בכתבי הטענות אלא אם כן נתן לכך הצד שכנגד הסכמתו במפורש או מכללא. למותר לציין כי הסכמה זו לא נתבקשה בשום שלב וממילא גם לא ניתנה; ד. עוד נקבע כי טענת קיזוז יש לטעון באופן מפורש תוך פירוט הסכום הנתבע ומשמדובר בטענת הגנה מהותית יש להעלותה בהזדמנות הראשונה, דהיינו בכתב ההגנה; ה. ככל שהמשיבה היתה מעוניינת להעלות טענה של קיזוז, היה עליה להעלותה במפורש, מראש, בכתב ההגנה או לחילופין לעתור בבקשה מתאימה לתיקון כתב הגנתה. משלא עשתה כן, מבוקש למחוק את הסעיפים המזכירים טענה זו מתצהיר עדות הראשית אשר הוגש מטעמה וכן מחוות הדעת שהוגשה מטעמה אשר דינה כדין תצהיר עדות ראשית; ו. היה ובית הדין לא ייעתר לבקשה מבוקש להתיר למבקשת להגיש תצהיר עדות משלים מטעמה בעניינים אלה לרבות תיקון חוות דעת המומחה שהוגש מטעמה; ז. הבקשה מוגשת במועד בו הוגשה משרק לאחר קבלת התצהיר וחווה"ד נסתבר למבקשת כי המשיבה הרחיבה את חזית טענותיה. 4. מנגד טענה המשיבה - א. שלא כנטען בבקשה טענת הקיזוז הועלתה בכתב ההגנה של המשיבה (סעיף 30) ודי בכך כדי לדחות את הבקשה; ב. העדר תום לב ואי ניקיון כפיים של המשיבה באו לידי ביטוי במלוא הדרם בבקשה. לשיטתה מה ששלה שלה ומה ששייך לאחר גם כן שלה; ג. המבקשת ביכרה, מסיבות השמורות עימה, שלא לחשוף בפני בית הדין את מלוא המסכת העובדתית שהתקיימה בעניינה לאורך כל תקופת העסקתה אצל המשיבה וכאשר המשיבה מציגה את חריגות השכר, אין הדבר תואם את האינטרסים של המבקשת ומשכך הוגשה הבקשה שבכותרת; ד. מטרת הבקשה הינה לערוך בדרך עוקפת מקצה שיפורים פסול לגרסתה העובדתית של המבקשת כפי שהובעה על הכתב במסגרת התצהיר וחוות הדעת שהוגשו מטעמה ועל ידי כך ליתן צידוק מלאכותי לחריגות שכר ותגמולים עודפים שקיבלה המבקשת שלא כדין. לגופו של עניין נטען עוד - ה. הזכות לקיזוז הוכרה בדין הישראלי כזכות מהותית . פסיקת בתי הדין לעבודה קבעה כי כל סכום אשר קיבל עובד במהלך תקופת עבודתו לו לא היה זכאי מלכתחילה, הרי שמן הדין הוא לקזזו מתוך הסכום שיפסק בסופו של יום לזכותו (ככל ויפסק); ו. עובר להגשת כתב ההגנה לא היה בידי המשיבה האפשרות להעריך נכונה את סך הכספים ששולמו למבקשת ביתר במשך תקופת העסקתה. לצורך כך נאלצה המשיבה לשכור את שירותיו של מר אליאור ויסברג - (להלן- האקטואר), על מנת להתחקות אחר גובה הסכום המדויק ועם קבלת התוצאות התברר כי חששה של המשיבה לא היה לשווא; ז. בהוראות התקשי"ר נקבע בעניין הפרשות לקופת תגמולים כי על הרשות המקומית להפריש לקופה 1% ממשכורתו של העובד . מבדיקה שערך האקטואר התברר כי בגין התקופה שבין 1/1992- 12/1998 המשיבה הפרישה למבקשת הפקדות בשיעור 5% לקופת הגמל גדיש במקום 1.5% שהיה נהוג לשאר העובדים במעמדה. על פי תחשיב שערך האקטואר עלה כי הסכום העודף ששולם למבקשת על ידי המשיבה הינו בסך 32,524 ₪ בקירוב; ח. בהתאם להנחיית משרד הפנים שכרה של המבקשת החל מחודש מאי 1999 ואילך היה אמור להיות מבוטא כאחוז משכר הבכירים ואולם מבדיקה שנערכה על ידי האקטואר , עולה כי שווי השכר העודף ששולם למבקשת על ידי המשיבה בגין התקופה שבין 5/1999 - 12/2003 עומד על סך 297,566 ₪; ט. המבקשת היתה מנועה מלקבל תוספות שכר שלא אושרו על ידי הגורם הממונה במשרד הפנים וחריגות שכר כשלעצמם הינם בגדר תוספת לא מאושרת, כפועל יוצא מכך נגרע הון מהקופה הציבורית; י. אף תקנת הציבור מחייבת השבת הכספים ששולמו למבקשת שלא כדין. המשיבה הינה רשות מקומית המשלמת משכורות עובדיה מכספי ציבור, במקרה זה עסקינן בסכומי כסף לא מבוטלים אשר המבקשת לא היתה זכאית לקבל מלכתחילא ובמצב זה תקנת הציבור מחייבת השבתם; יא. נוכח נימוקים אלה יהא זה מן הדין ומן הצדק להתיר למשיבה לקזז את סכומי הכסף שקיבלה המבקשת ביתר במהלך עבודתה אצל המשיבה; יב. התשובה לשאלה אם נתבע זכאי לקזז את המגיע ממנו כנגד מה שמגיע לו מתובע אינה תלויה בסדרי דין כי אם בדין המהותי בקיומה של הוראת דין המעניקה לו זכות זו בנסיבות המקרה; יג. הפסיקה הבהירה חזור והבהר כי בתי המשפט ובודאי בתי הדין לעבודה לעולם יעדיפו להכריע בהליך הבא לפניהם לגופו של עניין; יד. משהמשיבה התכבדה לפרט כדבעי את זכותה שבדין לקיזוז כספים ששולמו לטעתה למבקשת ביתר מן הדין יהא לברר את המחלוקת שנתגלעה בין הצדדים בשלמותה; טו. המשיבה הינה גוף ציבורי מתוקצב כמשמעותו בחוק יסודות התקציב, תשמ"ה- 1985, ככזו כפופה היא להוראות סעיף 29 לחוק ומקום אשר נבחן ונמצא על ידי הגוף הממונה במשרד האוצר כי עובד מהמניין קיבל כספים להם לא היה זכאי באופן שהיתה חריגה מהשכר חויב העובד להשיב לקופה הציבורית כספים שקיבל מעבר לשכר שאמור היה לקבל; טז. המשיבה מאמצת את הצעת בית הדין כפי שהוצעה בישיבת קדם המשפט להעביר את בחינת חריגות השכר וההטבות השונות הנטענות שניתנו למבקש, כנטען על ידי המשיבה, לבחינתו המקצועית של הממונה על השכר והסכמי עבודה במשרד האוצר ולקבלת עמדתו בנדון. לאחר עיון בבקשה, בתגובה לה בכתבי הטענות שבתיק כמו גם בתצהירים ובחוות הדעת שהוגשו לתיק הנני מורה כלהלן - 5. לעניין הרחבת חזית נפסק לא אחת כי "האיסור "להרחיב חזית" עיקרו בכך שבעל דין אינו רשאי לחרוג מגדר המחלוקת , כפי שהוצבה בכתבי הטענות, אלא אם כן נענה בית המשפט לבקשתו לתקן את כתבי טענותיו, או אם הצד שכנגד נתן לכך את הסכמתו, במפורש או מכללא" (ע"א 6799/02 יולזרי משולם ואח' נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ- סניף בורסת היהלומים ואח' , פ"ד נח (2) 145 וכן ע"א 759/76 צביה רמי ומשה פז נ' יצחק נוימן פ"ד לא (2) 169). 6. נקודת המוצא היא כי תכלית הליך הדיון האזרחי מסתכם במבחן הפלוגתאות אשר במחלוקת ולכן אין לחרוג במהלך המשפט מן הפלוגתאות אשר גובשו (א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה שביעית תשס"ג ע' 78) . בסעיף 30 לכתב ההגנה נרשם- "הנתבעת תטען כי ככל שייפסקו לזכות התובעת אי אילו תשלומים וככל שיתברר במהלך התביעה כי שולמו לתובעת כספים ביתר, הרי שיש לקזז אותם מסך התשלומים שעל הנתבעת לשלם". מהאמור עולה איפוא כי כבר בכתב ההגנה ובניגוד לאמור בבקשה, טענה המשיבה "טענת קיזוז" אלא שהטענה לא היתה מפורטת כפי שהיא מפורטת בתצהיר ובחוות הדעת. השאלה העולה הינה האם בפירוט שהוסף בתצהיר ובחוות הדעת יש משום הרחבת חזית פסולה בגינה יש להורות על מחיקת הסעיפים כמבוקש. נראה כי יש להשיב על שאלה זו בשלילה. אמנם הכספים להם טוענת המשיבה לקיזוז הובאו בתצהיר ובחוות הדעת ביתר פירוט מזה שבכתב ההגנה , אך מקובלת עלי בעניין זה עמדת המשיבה לפיה במועד הגשת כתב ההגנה לא היה בידי המשיבה האפשרות להעריך נכונה את סך הכספים ששולמו למבקשת ביתר, במשך תקופת העסקתה , וכי רק עם קבלת חוות הדעת , היה ביכולתה להתחקות אחר הסכומים ולפרט את הסכום המדויק שלגביו המשיבה טוענת לקיזוז. 7. יחד עם זאת ובכדי ליתן למבקשת את יומה בבית הדין , כמו גם נוכח השלב הדיוני בו מצוי התיק הנני מתירה למבקשת להגיש תצהיר משלים מטעמה לעניין הקיזוז לו טוענת המשיבה. 8. סוף דבר- הבקשה למחיקת סעיפים מתצהיר ומחוות הדעת נדחית. המבקשת רשאית להגיש תצהירים משלימים מטעמה בתוך 30 יום מקבלת החלטה זו. 9. הצדדים יודיעו לבית הדין, לא יאוחר מיום 24/5/09, עמדתם באשר להעברת כתבי הטענות לממונה על השכר על מנת לקבל עמדתו בסוגיות העומדות בתיק זה. 10. התיק יועלה לעיוני עם קבלת האמור בסעיף 9 לעיל, ולא יאוחר מיום 25/5/09. 11. המשיבה תישא בהוצאות בסך 300 ₪ ובנוסף סך 2,500 ₪ בצירוף מע"מ כחוק כשכ"ט עו"ד שישולם בתוך 30 יום מקבלת ההחלטה. לא ישולם הסך הנ"ל במועד ישא הוא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום קבלת ההחלטה ועד לתשלום המלא בפועל. ניתנה היום ט' באייר, תשס"ט (3 במאי 2009) בהעדר הצדדים. ההחלטה תשלח לצדדים בדואר. א. סלע, שופטתסגנית נשיא כתב הגנהמסמכיםטענת קיזוזקיזוז