כספי "קנטינה" עבור אסירים ניתן להפקיד אך ורק בחשבון מיוחד בבנק הדואר, שנפתח עבור כל אסיר על-ידי שירות בתי הסוהר. בכל זמן נתון מוגבל חשבונו של אסיר בודד להכיל עד 1,300 ₪ בלבד. על-פי נהלי הגופים האמורים, ובמטרה למנוע ביצוע עבירות לפי חוק איסור מימון טרור, או חוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000, מורשים להפקיד כספים לחשבונות האמורים רק קרובי משפחה של האסיר. הבקשה 1. לפניי בקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו בתיק פ"ח 36187-05-10. המשיב, שהִנו נאשם 3 בתיק הנ"ל, הועמד לדין יחד עם אחותו ואחיו - עו"ד שירין עיסאוי (נאשמת 1) ומדחת עיסאוי (נאשם 2). בכתב-האישום יוחסו למשיב עבירות של פעולה ברכוש למטרות טרור - לפי סעיף 8(א) לחוק איסור מימון טרור, תשס"ה-2005; קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות - לפי סעיף 415 סיפא לחוק העונשין, התשל"ז-1977; ומתן שוחד - לפי סעיף 291 לחוק העונשין. על-פי הנטען בכתב-האישום, המשיב ונאשמים 1 ו-2 פעלו בצוותא חדא, איש איש כחלקו, לצורך העברת כספים מגורמי טרור שונים לאסירים ביטחוניים המרצים עונשי מאסר בבתי הכלא בישראל, זאת כגמול עבור פעולות הטרור שבגינן נאסרו, ותוך הסוואת מקורות המימון שלהם. כספים אלו, המצטברים לסכום העולה על שני מיליון ₪, הופקדו על-ידם, באמצעות סניפי בנק הדואר לחשבונות "הקנטינה" של האסירים בשירות בתי-הסוהר. האישום הרקע הכללי לאישום 2. בחלק הכללי בכתב-האישום תוארה התארגנותם של המשיב, יחד עם נאשמים 1 ו-2, כחוליה בציר של העברת כספים, שתכליתו לאפשר לארגונים שהוצאו אל מחוץ לחוק, ובהם ארגוני טרור אליהם משתייכים אסירים פלסטיניים, להפקיד כספים לטובת אנשיהם הכלואים בישראל. במטרה לבצע את הפקדת הכסף האמור לטובת האסירים, נאלצו המשיב ונאשמים 1 ו-2 להתגבר על הנהלים בדבר הפקדת כספים לחשבונות אסירים, שנקבעו על-ידי שירות בתי-הסוהר ורשות הדואר. על-פי נהלים אלה, כספי "קנטינה" עבור אסירים ניתן להפקיד אך ורק בחשבון מיוחד בבנק הדואר, שנפתח עבור כל אסיר על-ידי שירות בתי הסוהר. בכל זמן נתון מוגבל חשבונו של אסיר בודד להכיל עד 1,300 ₪ בלבד. על-פי נהלי הגופים האמורים, ובמטרה למנוע ביצוע עבירות לפי חוק איסור מימון טרור, או חוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000, מורשים להפקיד כספים לחשבונות האמורים רק קרובי משפחה של האסיר, והסכום שביכולתו של מפקיד בודד להפקיד בכל חודש מוגבל אף הוא עד ל-1,300 ₪ בלבד. הרשות הפלסטינית נוהגת להעביר מדי חודש לחשבונותיהם של אסירים ביטחוניים, על-פי הסכם עם מדינת ישראל, סכום של 250 ₪ לאסיר, ומשפחות האסירים יכולות להשלים הסכום עד ל-1,300 ₪. בנוסף לכך, מורים הנהלים, כי על סוכני רשות הדואר מוטלת חובה לאפשר הפקדה אך ורק בנוכחות המפקיד בסוכנות הדואר, לאחר שווידאו את זהות המפקיד באמצעות מסמכי זיהוי רשמיים; אך ניתן להפקיד גם באמצעות עורך-דין - בהתאם לייפוי-כוח. על-פי המפורט בכתב-האישום, עלה בידי הנאשמים לקבל לידיהם כספים מארגוני טרור, המסתכמים בלמעלה משני מיליון ש"ח ולהפקידם לטובת אסירים המשתייכים לאותם ארגונים. מקור הכסף והעברתו לידי המשיב ונאשמים 1 ו-2 3. להלן העובדות הנטענות בכתב-האישום, באשר למקור הכסף והעברתו למשיב ולנאשמים 1 ו-2. במועד שאינו ידוע למאשימה ביקרה נאשמת 1 את האסיר יחיא סנואר (להלן - סנואר) במקום מאסרו, זאת במסגרת עבודתה כעורכת-דין. סנואר משתייך לארגון החמאס, המוכרז כהתאגדות בלתי חוקית, ומשמש כראש הוועדה העליונה של אסירי החמאס בבתי הכלא בישראל. במהלך הביקור, ולנוכח קשיים בהפקדת כסף עבור אסירים תושבי רצועת עזה מאז הליך ההתנתקות, ביקש סנואר מנאשמת 1, כי תפעל להעברת כספים עבור חשבונות אסירים תושבי רצועת עזה באמצעות ייפויי-כוח מטעם משפחותיהם. נאשמת 1 נאותה לעשות כן בתמורה לעמלה בשיעור של 4% מכל סכום שיופקד. לצורך ביצוע ההעברות הכספיות, עמדו נאשמים 1 ו-2 בקשר עם ארגונים ואגודות מרצועת עזה, ובהם גורמי חמאס, ג'יהאד אִסלאמי ואגודות הקשורות בהם שהוצאו מחוץ לחוק, וקיבלו מאותם גורמים הנחיות ורשימות, לפיהן יש להפקיד כספים לחשבונות אסירי אותם ארגונים, הכלואים בישראל. 4. במקביל, הועברו באותן הזדמנויות סכומי כסף באמצעות סופיאן אכרם שעאבן זבדה (להלן - סופיאן), תושב רצועת עזה אשר במסגרת עיסוקיו שימש כמתאם בין דואר ישראל לבין הדואר בעזה. סופיאן קיבל כספים מנציגי ארגונים שונים, ובכללם החמאס והג'יהאד האִסלאמי, אשר ביקשו שיעביר כספים לישראל עבור אסירים, וימסור אותם לידי נאשמת 1 או נאשם 2. את הכסף שקיבל מנציגי הארגונים הפקיד סופיאן, בהתאם לסיכום מוקדם, בחשבון בנק מס' 85193 בסניף עזרייה של "בנק ירושלים" (להלן - החשבון) על-שם סאמר עדנאן עבדו (להלן - סאמר), מבעלי חברת המשלוחים "עבדו" - חברה שעִמה קיים קשרי עבודה. חשבון זה נפתח לפי בקשתו של סופיאן במהלך שנת 2009. סופיאן, אשר היה מודע למקור הכסף בארגוני טרור והאגודות הקשורות בהן, יידע את סאמר, שמדובר בכספי ארגוני טרור, ואף עדכן אותו, בכל העברה, איזה ארגון שלח את הכסף. מסלול העברת הכספים המתואר לעיל, נועד, בין-היתר, להסוות את מקור הכספים, ולהסתירו מפני הרשויות בישראל והרשות הפלסטינית. 5. את הכספים שהועברו לחשבונו עבור האסירים משך סאמר - בהתאם להנחיות שקיבל מסופיאן - ומסרם לידי נאשמת 1 או נאשם 2, ולידי עורכי-דין אחרים, זאת בתמורה לעמלה. במסגרת זו הורה סופיאן לסאמר, במספר הזדמנויות, להעביר לידי נאשמים 1 ו-2, יחד ולחוד, כספים שנתקבלו מארגוני טרור ברצועת עזה ואשר הופקדו על-ידו בחשבון. בהתאם להנחיות אלו, העביר סאמר למי מהנאשמים את הכסף שהופקד על-ידי סופיאן. בנוסף לערוץ העברת הכספים האמור, קיבל סאמר מידי אדם אחר, בהתאם להנחיות סופיאן, סכום של 110,000 דולר במעטפה, ומסר אותו לנאשמת 1 בסמוך ליום מעצרה - 22.4.10. באופן המתואר לעיל, קיבלו נאשמים 1 ו-2 והמשיב לידיהם, במהלך התקופה מאז חודש ספטמבר 2009 ועד להגשת כתב-האישום בחודש יוני 2010, סכום המוערך בכ-800,000 ₪ ו-196,000 דולר, אותו ביקשו להפקיד בחשבונות אסירי הארגונים השונים, בהם אסירי ארגון החמאס, ארגון הג'יהאד האִסלאמי וארגונים אחרים שהוצאו אל מחוץ לחוק. הפקדת כסף לחשבונות אסירים באמצעות סוכנות הדואר בא-טור 6. כתב-האישום ממשיך ומפרט את האופן שבו הפקידו נאשמים 1 ו-2 והמשיב את הכספים לחשבונות האסירים. על-מנת להפקיד כספים לחשבונות אסירים ביטחוניים, פנתה הנאשמת 1 במהלך שנת 2007 אל מועתצם מוחמד חלילה (להלן - מועתצם), אשר הפעיל באותה עת סוכנות דואר בשכונת א-טור בירושלים. נאשמת 1 ביקשה ממועתצם להפקיד לחשבונות של אסירים ביטחוניים סכומי כסף שהביאה אל סוכנות הדואר בא-טור, זאת על-פי רשימת של מספרי חשבון ומספרי תעודות זהות של מפקידים, כביכול, אשר נשאה עִמה. חרף היותו מודע לכך שהדבר אסור על-פי נהלי הדואר ושירות בתי-הסוהר, נאות מועתצם לשתף פעולה עם נאשמת 1. לנוכח הסכמתו, העבירה נאשמת 1 לידיו במהלך שנת 2007 סכום מצטבר העולה על מיליון ש"ח. הוא הפקיד את הסכומים האמורים לחשבונות של אסירים ביטחוניים לפי רשימות שהועברו אליו על-ידי הנאשמת 1, והמציא לידיה את אישורי ההפקדה. 7. לאחר הפוגה במהלך שנת 2008, יצרה נאשמת 1 במהלך שנת 2009 קשר מחודש עם מועתצם, וביקשה להפקיד באמצעותו כספים לחשבונות של אסירים ביטחוניים. במהלך תקופה זו הציגה נאשמת 1 בפני מועתצם מסמכים שנחזו להיות ייפויי-כוח שעליהם חתמו, כביכול, מי שביקשו להפקיד באמצעותם כסף לחשבונות אסירים. במספר מקרים הציגה נאשמת 1 למועתצם ייפויי-כוח מזויפים שלא נחתמו על-ידי מי שכביכול ייפו את כוחה במסגרתם, וזאת על-מנת לשכנע אותו להמשיך ולשתף עִמה פעולה. על-יסוד מצגי השווא האמורים, חידש מועתצם את שיתוף הפעולה עם נאשמת 1. הוא קיבל ממנה כספים ורשימת מספרי חשבונות של אסירים, הפקיד את הכספים בחשבונות ומסר לידיה את אישורי ההפקדה. במספר הזדמנויות, במהלך התקופה שהחלה בשלהי שנת 2009 וראשית שנת 2010, הועברו למועתצם על-ידי נאשמת 1, ולעיתים על-ידי נאשם 2 או המשיב, סכומי כסף ורשימות של מספרי חשבונות, אף ללא מסמכים שנחזו להיות יפויי-כוח. חרף מודעותו לכך שהדבר אסור, הפקיד הלה את הכסף לחשבונות אסירים ללא נוכחות המפקידים, ואת אישורי ההפקדה מסר לידי מי מהנאשמים. בדרך זו הפקידו נאשמים 1 ו-2 והמשיב, לחשבונותיהם של האסירים הביטחוניים, סכום מצטבר העולה על מיליון ש"ח. הפקדה באמצעות סוכנות הדואר בקלנדיה 8. עוד מתוארת בכתב-האישום הדרך שבה, על-פי הנטען, הופקדו כספים לטובת האסירים באמצעות סוכנות דואר נוספת - בקלנדיה. במהלך חודש אוקטובר 2009 פנתה נאשמת 1 אל סלים עבד אל רחמן (להלן - סלים), אשר הפעיל אותה עת סוכנות דואר במחסום קלנדיה. היא ביקשה ממנו להפקיד כספים עבור אסירים, בהתאם לרשימה שהביאה עִמה, אך נחסמה כבר בניסיונה להפקיד כסף עבור אסיר נוסף, מעבר לאסיר הראשון שלחשבונו העבירה כספים, זאת לנוכח המגבלות שהוטלו על הפקדת כספים בחשבונות אסירים. בסמוך לאחר מכן, הגיע המשיב לסוכנות הדואר של סלים, וביקש להפקיד כספים עבור רשימת אסירים שהביא עִמו, אשר הייתה זהה לזו שהביאה נאשמת 1, כמתואר לעיל. סלים הודיעוֹ, כי הדבר אסור בהתאם לנהלים, אך המשיב הצהיר לפניו, בכזב, כי הוא אוחז ביפויי-כוח מטעם הורי האסירים, והציע, כי ידאג לכך שמספר רב של אנשים יגיעו לסוכנות הדואר ויפקידו את הכסף. סלים ביקש לבדוק את הנושא עם הממונים עליו, אך המשיב הפציר בו, כי יאפשר את הפקדת הכספים בחשבונות האסירים בדרך המוצעת. 9. בסופו של יום, נאות סלים לאפשר למשיב להפקיד את הכסף לחשבונות האסירים, באמצעות מקבלי שירות אקראיים שהגיעו אל סוכנות הדואר, תוך שסלים עצמו נהנה מהעמלה, שריבוי פעולות ההפקדה הקנתה לו, על-יסוד חוזה שנכרת בינו לבין רשות הדואר. בהתאם להסכמתו של סלים, שהה המשיב בסוכנות הדואר, ופנה - בנוכחות סלים ובידיעתו - אל מקבלי שירות שנקרו למקום, בבקשה שיאפשרו להפקיד באמצעות פרטיהם האישיים כסף עבור אסיר, וזאת חרף העובדה שלא היה בכוונתם מלכתחילה לעשות כן, ושהכסף שהופקד אינו כספם. במצב דברים זה, ולנוכח העובדה שהכסף הופקד על-ידי מפקידים שונים, תוך יצירת מצג-שווא כלפי האחראים בבנק הדואר ושירות בתי הסוהר, כאילו הללו מבצעים את ההפקדות מכספם, נתאפשרה הפקדת הכספים שמקורם בארגוני טרור, לאותם אסירים מוטבים, שהִנם חברי אותם ארגונים. המשיב התייצב בסוכנות הדואר בתכיפות, ובתדירות גבוהה, והפקיד לחשבונות האסירים סכומי כסף ניכרים שהועברו לידי נאשמים 1 ו-2 ולידיו, באמצעות סופיאן וסאמר, באופן שתואר לעיל. בימים שבהם נבצר מהמשיב להגיע לסוכנות הדואר, התייצב במקומו בסוכנות נאשם 2, וביצע את ההפקדות, באמצעות אחרים, בדרך האמורה. 10. בשלהי חודש ינואר 2010 פנה המשיב לסלים, וביקש ממנו לבצע עבורו את ההפקדות מבלי שתידרש נוכחותו בסוכנות הדואר. סלים הסכים לבקשה, ובתמורה לסכום של כ-1,000 ₪ לחודש, אותו דרש ושאת תשלומו סיכם עם נאשם 2, קיבל מידי המשיב סכומי כסף ניכרים, בסדר גודל של כ-50,000 ₪ מדי שבוע. סלים הפקיד את הכספים שקיבל לחשבונות האסירים, בהתאם לרשימות שקיבל מהמשיב, זאת כשהוא משתמש בשמותיהם של אנשים שהגיעו לסניף הדואר לקבלת שירות אחר. הוא מסר את טפסי אישור ההפקדה עבור כל אסיר לידי המשיב, אשר העבירם לנאשם 2; והלה מסרם, באמצעות סאמר, לסופיאן. האחרון מסר את המסמכים לאגודות ולארגונים ששלחו באמצעותו את הכספים להפקדה בחשבונות האסירים. 11. במהלך חודש מארס 2010 פנתה נאשמת 1 אל סלים, והודיעה לו שבקרוב תתאפשר הפקדה, כביכול, באמצעות יפויי-כוח. החל מאותו מועד הגיעה נאשמת 1 אל ביתו של סלים כשלוש פעמים בשבוע, יחד עם נאשם 2 או עם המשיב, והעבירה אליו, בכל פעם, סכום כסף שנע בין 10,000 ₪ ל-15,000 ₪, בצירוף רשימות הכוללות את פרטי אסירים שלחשבונם יש להפקיד את הכסף, סכומי הכספים, וכן את מספרי תעודות הזהות של מיופיי הכוח, כביכול, אשר אמורים להיות מוצגים כמי שהפקידו את הכסף. רשימות אלו כללו פרטים של כמה עשרות אנשים שנפטרו זה מכבר, אשר הוצגו כמפקידי הכספים. בהתאם לסיכום עם נאשמים 1 ו-2 ועם המשיב, ועל-יסוד הרשימות שנמסרו על-ידם, הפקיד סלים את הכספים האמורים בחשבונות האסירים, זאת באמצעות מקבלי שירות שהגיעו לסוכנות הדואר, תוך הצגתם, בכזב, כמי שהפקידו מכספם עבור האסיר המוטב. את השוברים המאשרים שהכסף הופקד, מסר סלים לידי מי מהנאשמים 1 ו-2 או המשיב, והם העבירו אותם באמצעות סאמר לסופיאן, וממנו - לארגונים ולאגודות שמהם נשלח הכסף להפקדה. העבירות המיוחסות למשיב 12. על-פי כתב-האישום, במעשים המתוארים לעיל הפקידו המשיב ונאשמים 1 ו-2, בצוותא חדא, עם אחרים, כספים שמקורם בארגוני טרור, במטרה לתגמל אסירים עבור ביצוע מעשה טרור ולקדם פעילות של ארגוני טרור. נאשמים 1 ו-2 והמשיב אִפשרו, על-פי הנטען, את הפקדת הכספים באמצעות יצירת מצג שווא, יחד עם אחרים, לפיו מקור הכסף הִנו מפקיד פרטי ולא ארגון. בכך קיבלו דבר במרמה בנסיבות מחמירות, הבאות לידי ביטוי בשיעור הניכר של הסכומים שהועברו באמצעותם, בתדירות המעשים ובמשמעות של הפקדת כסף כגמול לפעולות טרור. בנוסף, המשיב ונאשם 2 אִפשרו את הפקדת הכסף באמצעות מתן שוחד לסלים, בעד פעולות הקשורות בתפקידו כעובד ציבור המפעיל סוכנות של דואר ישראל. בגין מעשים אלו הואשמו המשיב ונאשמים 1 ו-2, כאמור, בעבירות של פעולה ברכוש למטרות טרור, וקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות; ובנוסף יוחסה למשיב ולנאשם 2 עבירת מתן שוחד. הרקע בעניין ההליכים המשפטיים של המעורבים הנוספים 13. נאשמים 1 ו-2 בתיק הנדון, אחותו ואחיו של המשיב, וכן סופיאן זבדה, נעצרו עד לתום ההליכים המשפטיים נגדם, על-פי החלטת בית-המשפט (כב' השופטת ח' בן-עמי) מיום 21.6.10. סאמר עבדו, שחשבונו העסקי שימש כערוץ להעברת הכספים מעזה לישראל, שוחרר בערובה בתנאי "מעצר בית", לאחר שבית-המשפט (כב' השופטת ח' בן-עמי) התרשם, בהחלטה בעניינו מיום 24.6.10, כי הלה לא היה מודע למהות הארגונים שהעבירו את הכספים ולזהות האסירים מקבלי הכספים, וכי המסוכנות הנשקפת ממעשיו היא נקודתית ועולה בעיקר מפעילותו העסקית, כך שניתוקו מפעילות זו עשוי להביא להפחתה משמעותית של עוצמת הסיכון. מועתצם חלאילה וכן סלים אל רחמן, מפעילי סוכנויות הדואר, שנטלו חלק בהפקדת הכספים הבלתי חוקית לחשבונות האסירים (האחרון אף תמורת שוחד), שוחררו בערבות, בהסכמת המדינה. גדר המחלוקת בבקשה 14. הסנגוריה חולקת על קיומן של ראיות לכאורה לביסוס האשמה המיוחסת למשיב. לגרסתה, המשיב פעל בשליחות אחותו, שהִנה עורכת-דין, סבר כי הפקדות הכספים נעשו בהתאם ליפויי-כוח שניתנו לה כדין ולא ידע מה מקור הכסף. כן טענה הסנגוריה, כי אין כל אינדיקציה לכך שהמשיב העביר את הכסף כגמול לפעילות טרוריסטית. לחלופין, טוענת הסנגוריה, כי אף אם מצויות ראיות לכאורה, אין הן מקימות עילת מעצר נגד המשיב. לחלופי חילופין, גורסת היא, כי אף אם קמה עילת מעצר נגד המשיב, מן הראוי לנקוט בעניינו חלופת מעצר בדרך של "מעצר בית", כפי שננקטה בעניין חלק מהמעורבים בפרשייה הנדונה, ולתכלית זו ביקשה כי יוזמן תסקיר מעצר משירות המבחן. ראיות לכאורה 15. לאחר עיון בחומר החקירה שהופניתי אליו על-ידי הצדדים, נחה דעתי כי יש בו ראיות לכאורה המקימות סיכוי סביר להרשעתו של המשיב בעבירות המיוחסות לו בכתב-האישום. בהודעותיהם של משה אמזלג מחברת דואר ישראל (מיום 9.5.10), ויהודה גבריאל משירות בתי-הסוהר (מיום 24.5.10), פורטו והובהרו הנהלים לגבי הפקדת כספים לחשבונות האסירים, שנועדו לצרכים האישיים של האסירים, ובעיקר לרכישת מצרכים בקנטינה; לרבות הכללים, לפיהם קיימת חובה שהמפקיד עצמו יהיה נוכח בסוכנות הדואר בשעת ההפקדה ויזוהה באמצעות תעודת זהות, אגב האפשרות למתן ייפוי-כוח לעורך-דין לביצוע ההפקדה, וכן ההגבלה כי סכום ההפקדה שנמצא בחשבון של אסיר לא יעלה בכל זמן נתון על 1,300 ₪ לחודש. 16. הראיות הקושרות את המשיב להפקדות הכספים בבנק הדואר, מבוססות בעיקרן על הודעותיהם בחקירה של מפעילי סוכנויות הדואר, אשר עִמם היה המשיב בקשר לצורך הפקדת הכספים. סלים, מפעיל סוכנות הדואר בקלנדיה, הפליל את המשיב, בהודעותיו במשטרה במעשים המיוחסים לו בכתב-האישום הנוגעים להפקדות הכספים שבוצעו על-ידי המשיב בתדירות גבוהה ובהיקפים כספיים ניכרים, בשיטות המתוארות בכתב-האישום - הן ההפקדות שבוצעו על-ידי המשיב בסניף הדואר עצמו, והן התשלומים הישירים שהעביר המשיב לסלים בביתו, כדי שיפעל לבצע את ההפקדות באמצעות אחרים (הודעות מיום 4.5.10, ש' 80-37; הודעה מיום 5.5.10, ש' 37-22; והודעה מיום 13.5.10, ש' 302-217). בנוסף, הופלל המשיב על-ידי מפעיל סוכנות הדואר בא-טור, מועתצם, שתיאר באמרותיו במשטרה את הפקדות הכספים שביצע המשיב לחשבונות האסירים במספר מקרים, בדרכים המפורטות בכתב-האישום (הודעה מיום 19.5.10, ש' 158-125; והודעה מיום 23.5.10 ש' 69-60). 17. בכל הנוגע לאופן העברת הכסף, מצויות בתיק מספר ראיות. סופיאן, ששימש כאמור כמתאם העברות הכספים מדואר עזה לישראל, מסר בהודעותיו בחקירה, כי הכסף שהועבר מעזה מקורו היה בארגונים שונים, ביניהם החמאס, הג'יהאד האִסלאמי וכן בארגונים אחרים לרבות הפת"ח, ומיועד היה להגיע, באמצעות סוכנויות הדואר בישראל, לחשבונות האסירים. לדבריו, הכסף שהגיע מעזה הופקד תחילה בחשבון בנק בירושלים השייך לסאמר עבדו, ועל-פי הוראותיו (של סופיאן), מסר סאמר מעת לעת לידי הנאשמים סכומי כסף, לצורך הפקדתם בבנק הדואר לחשבונות האסירים (הודעה מיום 6.5.10, ש' 59-21; והודעה מיום 9.5.10 ש' 23 ואילך). סאמר אמנם לא הפליל את המשיב בהודעותיו, אך ציין כי העביר כספים על-פי הוראותיו של סופיאן לידי נאשמים 1 ו-2 (הודעה מיום 9.5.10, ש' 150-133, ו-181-179). העובדה שהכספים הופקדו על-ידי נאשמים 1 ו-2 והמשיב רק לחשבונותיהם של אסירים ביטחוניים שהורשעו בפעילות טרור שביצעו במסגרת ארגוני החמאס והג'יהאד האִסלאמי, עולה מהרשימות שנתפסו בסוכנויות הדואר שבהן בוצעו ההפקדות, כמו-גם מהרשימות שנמצאו בכרטיס הזיכרון הממוחשב הנייד שנשאה נאשמת 1, והשוואתן לרישומי שירות בתי-הסוהר. 18. באשר למקורו של הכסף בארגוני הטרור, קיימת בתיק החקירה תשתית ראייתית לכאורית. תשתית זו מצויה בהודעתו של מנהיג אסירי החמאס בישראל, יחיא סנואר, שנידון לארבעה מאסרי עולם וריצה עד כה 23 שנות מאסר. הלה מסר בהודעתו, כי הסכים שכספים יועברו לאסירי החמאס באמצעותה של נאשמת 1, אשר אף ייצגה אותו, זאת תמורת עמלה של 4%. עם זאת, הוא התייחס בהודעתו לכספי משפחות האסירים, ולא ציין כי מדובר בכספי ארגון החמאס (הודעה מיום 5.5.10, עמ' 2 ש' 16-1). על העובדה שמקורם של הכספים הוא בארגונים בלתי חוקיים, למדים, כאמור, מהודעותיו של סופיאן, שציין כי הכספים הועברו לידיו מארגון החמאס ומארגון הג'יהאד האִסלאמי, וכן מארגונים אחרים ובכללם ארגונים של הפת"ח (הודעה מיום 13.5.10,ש' 32 ואילך). 19. בני משפחות האסירים השלימו בהודעותיהם את התשתית הראייתית בדבר העברת הכספים, שלא נעשתה בידיעתם. בחומר החקירה מצויות הודעות של בני משפחה של אסירים, אשר בשמם הופקד כסף לחשבונות האסירים על-ידי נאשמים 1 ו-2 והמשיב. כן מצויות בחומר החקירה הודעות של מי ששמותיהם הופיעו על ייפויי-כוח שבהם עשו שימוש נאשמים 1 ו-2 לצורך העברת הכספים לחשבונות. אלו גם אלו טענו, כי לא הפקידו את הכסף, כי אינם מכירים את המשיב ואת נאשמים 1 ו-2 וכי לא חתמו על יפויי כוח. 20. המשיב הודה בחקירתו במשטרה, כי ביצע העברות כספים לחשבונותיהם של אסירים בשני הסניפים של בנק הדואר. הוא טען, כי קיבל את הכספים מאחותו ומאחיו, ואישר כי הפקיד את הכסף הן בעצמו, הן אגב שימוש באחרים והן תוך הצגת ייפויי-כוח; זאת במספר רב של הזדמנויות (הודעה מיום 23.5.10, ובפרט - ש' 53-25, 107-94). 21. מכאן לעבירה לפי סעיף 8 לחוק איסור מימון טרור. העבירה אוסרת על ביצוע פעולה ברכוש למטרת טרור, כאשר פעולה זו מוגדרת כ"פעולה ברכוש במטרה לאפשר, לקדם או לממן ביצוע של מעשה טרור, או לתגמל בעבור ביצוע של מעשה טרור או במטרה לאפשר, לקדם או לממן פעילות של ארגון טרור מוכרז או של ארגון טרור". יסודות העבירה אינם דורשים, כי הפעולה תהיה על בסיס כספים שמקורם בטרור או בארגון טרור; ומקורם יכול להיות, אפוא, מכל גורם שהוא. עם זאת, דורש הסעיף, כי הפעולה תבוצע במטרה, בין-יתר האפשרויות, לתגמל אדם בעבור ביצוע מעשה טרור. כאמור, למשיב מיוחסת העבירה דנן לפי החלופה של פעולה ברכוש כגמול על ביצוע מעשה טרור. 22. על מטרת העברת הכספים - כגמול בגין ביצוע מעשי טרור, ניתן להסיק ממארג מכלול הראיות. ראשית יצוין, כי קיימות ראיות לכאורה לכך שנאשמים 1 ו-2 והמשיב העבירו כספים שמקורם בארגוני טרור, לאסירים שהם חברים באותם הארגונים. כך עולה, כאמור, מהודעתו של סופיאן. גם אם אין ראיה, לפיה המשיב ידע מה מקור הכסף, הרי שלמצער, הלה עצם את עיניו בעניין זה. מעשי המרמה השיטתיים שנקט בהם, בהפקדות הכספים, כביכול, על-ידי בני משפחות האסירים, מצביעים על עצימת עיניים מצִדו, לאפשרות שמקור הכסף הוא בארגוני הטרור עצמם. מכל מקום, לצורך הרשעה בעבירה האמורה, די להוכיח כי התשלומים הועברו כגמול על פעילות טרור. 23. סבורני, כי קיימת תשתית ראייתית לכאורה, המבוססת על ראיות נסיבתיות, לפיה התשלומים שהועברו על-ידי המשיב לחשבונות האסירים, בוצעו כגמול על פעילות טרור. מסקנה לכאורית זו, עולה מהיות המשיב דמות דומיננטית בהעברת הכסף לחשבונות האסירים, בצוותא חדא עם אחותו ואחיו, נאשמים 1 ו-2; מהחלק הפעיל שנטל הלה בהעברה הפיזית של הכספים והפקדתם לחשבונות האסירים, בין בסניפי הבנק ובין בביתו של מנהל סניף הדואר; מכך שמדובר ב"העברת רוחב" של כספים למאות אסירים ביטחוניים עד לסכום המֵרבי שניתן להעביר לכל אסיר (1,300 ₪ לחודש), ללא זיקה כלשהי מצד נאשמים 1 ו-2 והמשיב לאסירים, ומבלי שהייתה פנייה בעניין זה של האסירים או בני משפחותיהם; ומהעובדה שהכספים שהפקיד המשיב הועברו, לבקשתו, לפיקדונות של אסירי החמאס והג'יהאד האִסלאמי בלבד, זאת על-פי רשימות שהיו בידי אחותו, נאשמת 1, אשר מקורן במגעים שהיו לה עם אסירי החמאס. למארג הנסיבתי המוביל למסקנה זו, יש להוסיף את העובדה שמקור הכסף היה, כאמור, בארגוני הטרור בעזה. עצם העברת כספים למאות אסירים ביטחוניים החברים בארגון החמאס ובארגון הג'יהאד האִסלאמי, רק בשל השתייכותם הספציפית לארגונים אלו, זאת שלא על-פי פנייה ספציפית של המשפחות להעברת כספים לקרוביהם האסירים, מלמדת על כך שמדובר בתשלומים שנועדו לשמש גמול לפעילות הטרוריסטית שבעטייה מרצים האסירים את עונשי המאסר. ממארג הראיות לכאורה, הישירות והנסיבתיות, יש להסיק כי המשיב ראה כאפשרות קרובה לוודאי, שהכספים הועברו לידי האסירים כגמול על מעשי הטרור שביצעו, וכי זו גם הייתה מטרתו בהעברתם. 24. המשיב טען, בין-השאר, כי סבר שמקור הכסף הוא במשפחות האסירים, וכי הניח שההפקדות הן לגיטימיות, בהסתמך על יפויי-כוח שקיבלה נאשמת 1, אשר בשמה פעל. טענתו זו ניגפת בתשתית הראייתית המפלילה אותו. על-פי התשתית הראייתית יפויי-כוח הוצגו אך ורק בסוכנות בא-טור, ונאספו ראיות כי חלקם היו מזויפים. בסניף הדואר בקלנדיה לא הוצגו כלל יפויי-כוח, והמשיב נהג להפקיד את הכספים באמצעות גורמים אקראיים שהגיעו לסוכנות הדואר. טענתו האמורה של המשיב, אף אינה עולה בקנה אחד עם ההתפתחויות בחקירה בסוף חודש דצמבר 2009. במהלך חקירתו על-ידי השב"כ ביום 31.12.09, בעניין העברת כספים לחשבונות של אסירים ביטחוניים, טען המשיב כי "עשה טובה" לאחיו ואחותו, ואם מדובר במעשה לא חוקי - יחדל מכך. בחקירתו במשטרה מיום 3.1.10, ציין המשיב כי ביצע רק הפקדה אחת בבנק הדואר, לכעשרים אסירים, בסכום כולל של 16,000 ₪, זאת לבקשתה של אחותו, וכי הניח שמדובר בכספי משפחות האסירים. כאמור, מחומר החקירה עולה, כי המשיב היה מעורב בעשרות הפקדות, שהסתכמו בהיקפים של מאות אלפי שקלים, וכי לאחר חקירתו האמורה בשב"כ ובמשטרה, שבה אף הוזהר מפני התנהלותו, המשיך - באינטנסיביות ובתדירות רבה - בפעילויותיו המגוונות להעברת הכספים לאסירי ארגוני הטרור, שלא כדין, תוך שימוש בדרכי מרמה, ואף באמצעות מתן שוחד. 25. על-יסוד האמור לעיל, קיימות בחומר החקירה ראיות לכאורה המבססות סיכוי סביר להרשעתו של המשיב בעבירות שיוחסו לו בכתב-האישום; זאת בהתאם לאמות המידה שנתגבשו בפסיקה לבחינת טיבן של ראיות לכאורה לצורך הליך מעצר עד לתום ההליכים - המתייחסות לראיות בעלות פוטנציאל ראייתי, אשר קיים לגביהן סיכוי סביר שתהפוכנה בסוף ההליך, כשלעצמן, או יחד עם ראיות נוספות, לראיות שניתן להרשיע על-פיהן בדין (בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2), 133, 148; בש"פ 9878/01 מדינת ישראל נ' עמרם (31.12.01)). סיכומם של דברים: התשתית הלכאורית מובילה למסקנה, כי המשיב מילא תפקיד מהותי במערכת אשר שימשה צינור להעברת כספים לאסירים ביטחוניים, חברי ארגוני החמאס והג'יהאד האיסלאמי, כגמול על מעשי הטרור. עילת המעצר 26. נוכח קיומן של ראיות לכאורה לביצוע עבירה של פעולה ברכוש למטרות טרור, קמה עילת מעצר נגד המשיב. בענייננו קמה עילת מעצר סטטוטורית מכוח סעיפים 21(א)(1)(ג)(2) ו-35(ב)(5) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996, זאת הואיל ומדובר בעבירה לפי סעיף 8 לחוק איסור מימון טרור. מכל מקום, קמה גם עילת מעצר לפי סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), מחמת החשש הנשקף מהמשיב לביטחון הציבור וביטחון המדינה, זאת נוכח מהות העבירות המיוחסות למשיב ונסיבות ביצוען, ובפרט - החלק הפעיל שנטל בתגמול אסירים ביטחוניים, בגין פעולות טרור שביצעו. בהקשר לסיכון הנובע מפעילות "ארגונית-אזרחית" או "כלכלית", הקשורה בארגוני טרור, כבר נפסק כי "פעילות בארגון טרור, גם כשהיא נושאת אופי ארגוני-אזרחי טומנת בחובה סכנה ממשית לציבור בישראל" (בש"פ 854/07 אבו דקה נ' מדינת ישראל (8.3.07); וכן ראו: ע"פ 3827/06 פלוני נ' מדינת ישראל (27.3.07); ובש"פ 6506/07 קורד נ' מדינת ישראל (4.7.07)). בענייננו, כאמור, פעולותיו של המשיב יחד עם נאשמים 1 ו-2 התאפיינו בנטילת חלק פעיל במערכת של העברת כספים לאסירים שהורשעו בעבירות ביטחון, זאת כגמול על מעשיהם. העברת הכספים נעשתה על-פני מספר חודשים, תוך שימוש בדרכים מתוחכמות ובאנשי קשר, לצורך הסוואת מקור הכספים. פעילות "כלכלית" מקיפה זו, לאורך זמן, שנועדה לתגמל את האסירים הביטחוניים על מעשי הטרור, מקימה עילת מעצר נגד המשיב. חלופת מעצר 27. על-פי סעיף 21(ב)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), יש לבחון בכל מקרה לגופו, האם ניתן להפיג את המסוכנות הנשקפת מהנאשם בדרך של חלופת מעצר. סבורני, כי בעניינו של המשיב לא קיימת חלופת מעצר שיש בה כדי להפיג את הסיכון הנשקף ממנו לביטחון הציבור ולביטחון המדינה. בעבירות שיש בהן משום פגיעה בביטחון המדינה, ובכלל זה פעילות שהיא בעלת אופי "ארגוני-אזרחי" או "כלכלי", בזיקה לארגוני טרור, "הכלל הוא כי רק במקרים נדירים וחריגים ניתן להשיג את תכלית המעצר בעבירות אלה על דרך של חלופה" (בש"פ 7385/03 אגבריה נ' מדינת ישראל (31.8.03)). עניינו של המשיב לא נכלל במקרים חריגים אלו, וכפי שנקבע על-ידי כב' השופטת ח' בן-עמי בתיק מ"ת 36296-05-10 - בעניין נאשמים 1 ו-2 וכן בעניינו של סופיאן זבדה - כך גם בעניינו של המשיב, אין מנוס מלהורות על מעצרו עד לתום משפטו. ממכלול הראיות עולה, כאמור, כי המשיב מילא תפקיד ממשי ומהותי במסלול העברת הכספים לאסירי ארגון החמאס וארגון הג'יהאד האִסלאמי, יחד עם אחותו ואחיו. אין מדובר במעשה בודד של העברת כספים, אלא בפעילות אינטנסיבית, לאורך חודשים, בהיקף כספי ניכר. אין ממש בטענת המשיב, לפיה עם מעצרה של אחותו, נאשמת 1, שבשמה פעל, הופג הסיכון כי יחזור על מעשיו; שכן כאמור, הלה פעל יחד עמה ועם נאשם 2 בצוותא חדא, תוך שיתוף פעולה מלא ביניהם, ונוכח פעילותו הדומיננטית יכול הוא להמשיך במעשים הנדונים גם בשיתוף פעולה עם אחרים. למשיב עבר פלילי, והוא ריצה בעבר מאסר בפועל של מספר חודשים בגין עבירות סמים. הוא לא נרתע מלהמשיך במעשיו, ואף הגביר את היקף פעילותו, לאחר שבשלהי שנת 2009 ובראשית שנת 2010 נחקר בשב"כ ובמשטרה, והוזהר לבל יעבור על החוק בעניין הפקדת כספים לאסירים. במצב דברים זה קיים חשש ממשי, כי המשיב ינסה לחזור על מעשיו אם ישוחרר בערובה, ובפרט כאשר הלה נקט בדרכי מרמה והונאה מגוונות, לאורך זמן, לצורך העברת הכספים, ואף לא היסס ליתן שוחד לפקיד סוכנות הדואר לתכלית האמורה. 28. אין ללמוד גזרה שווה לעניינו של המשיב משחרורם בערבות של שני עובדי סוכנות הדואר. עובדי הדואר נקלעו לביצוע העבירות במסגרת עבודתם, כתוצאה מהכשלתם על-ידי נאשמים 1 ו-2 והמשיב. בשונה מהאחרונים, עובדי הדואר לא יזמו את העברת הכספים ולא ידעו מה מקור הכסף; ובנסיבות אלו הניחה הפרקליטות כי עם ניתוקם מסוכנות הדואר, לא ישובו על מעשיהם. החלטת כב' השופטת ח' בן-עמי לשחרר את סאמר עבדו בערבות, לא אמורה להשליך על ההחלטה בעניינו של המשיב. בעניינו של סאמר סברה כב' השופטת ח' בן-עמי בהחלטתה מיום 24.6.10, כי המסוכנות הנובעת ממעשיו היא נקודתית ועולה בעיקר מפעילותו העסקית; ומשכך, ניתוקו מהפעילות האמורה עשוי להביא להפחתה משמעותית בסיכון הנשקף ממנו. שונה בתכלית עניינו של המשיב. הלה היה חלק מ"הגרעין המרכזי" של מבצעי העבירות, יחד עם נאשמים 1 ו-2, אחותו ואחיו, ומעשיהם של השלושה נמצאו ב"לִבת" ציר העברת הכספים לאסירים הביטחוניים. הוא פעל, כאמור, באורח אינטנסיבי בציר זה, ונטל חלק דומיננטי ופעיל ב"חזית ההפקדה" של הכספים, כאשר את הפעילות הבלתי חוקית של העברת הכספים, ביצע בתִחכום, בדרכי מרמה ואגב מתן שוחד, תוך הפעלת לחץ על עובדי סניפי הדואר. בנוסף, בשונה מסאמר, לחובתו עבר פלילי, והוא לא נרתע מלהמשיך ולבצע את המעשים גם לאחר שנחקר והוזהר על-ידי השב"כ והמשטרה. עניינו של המשיב דומה לעניינם של נאשמים 1 ו-2 וכן לעניינו של סופיאן זבדה, אשר כאמור נעצרו עד לתום ההליכים, על-פי החלטת כב' השופטת ח' בן-עמי מיום 21.6.10. אשר-על-כן, לא קיימות בעניינו של המשיב נסיבות המצדיקות נקיטת חלופת מעצר כלשהי, ומטעם זה לא נעתרתי לבקשה להזמין תסקיר מעצר. התוצאה 29. על-יסוד האמור לעיל, ייעצר המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו בתיק פ"ח 36187-05-10. בית סוהר / כלאמאסראסירים