לפני תביעה שהוגשה ביום 22/2/06 התובע יורגייב מרק (להלן "התובע") הגיש תביעה נגד קרנית להלן "הנתבעת" או קרנית, בגין תאונה מיום 3/10/01 (להלן "התאונה הראשונה"). בהתאם לכתב התביעה, ניטען כי "ביום 3/10/01 בשעה 13:00, בפתח תקווה ויצמן בעת שהתובע עמד בחנייה ודיבר בפלאפון, רכב שנסע אחורנית פגע ברגלו והפילו לכביש, הנהג עצר את הרכב, ירד ממנו עזר לתובע לקום, הכניסו לרכבו ופינה אותו לבית החולים השרון בפ"ת". במסגרת כתב התביעה נטען כי המדובר בתאונת דרכים כמשמעותה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים וכי על הנתבעת לפצות התובע מחמת שהפוגע פרטיו אינם ידועים לתובע. עוד נטען כי התובע שוחרר מבית החולים ביום 5/10/01, כן פורטו הנזקים המיוחדים והכללים שנגרמו לתובע, התובע עתר למינוי מומחה רפואי בתחום האורטופדיה. בכתב ההגנה נטען על ידי הנתבעת להעדר עילת תביעה להיעדר יריבות משפטית, עוד נטען כי הנסיבות בהן נתבע התובע לא הייתה כל מעורבות של כלי רכב, כן נטען כי התובע לא פעל בשקידה סבירה לרשום פרטי הנהג, הוכחשו הנסיבות הנטענות על ידי התובע בכתב התביעה, כן הוכחשו ראשי הנזק. בישיבה מיום 15/1/07 הודיע ב"כ הנתבעת כי הוא כופר בנסיבות התאונה. כב' השופט בכר הורה לצדדים להגיש תצהירי עדות ראשית, לעניין החבות בלבד. התובע הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו ביום 28/6/07, הנתבעת הגישה לבית המשפט ראיות מטעמה אשר כללו תיעוד רפואי, מסמכים בתיק המשטרה בעניינו של התובע וכן אישור משטרת ישראל בדבר המרשם הפלילי זאת בעקבות צו שניתן על ידי כב' השופט בכר מהדיון שהתקיים כאמור לעיל. בישיבה שהתקיימה ביום 1/12/08 נשקלה אפשרות ביצוע בדיקת פוליגרף לתובע בסופו של דבר לא קוימה אותה בדיקה וההליך נקבע לשמיעת הוכחות בשאלת החבות. בקשה לדחיית הדיון בשל זימונו של חוקר הנתבעת אשר נבצר ממנו להתייצב לישיבה היום, נדחתה על ידי, בהחלטתי הסברתי כי ישיבת ההוכחות שנקבעה להיום תואמה בין הצדדים לפני כשלושה חודשים, זימונו של העד בוצע באיחור לפיכך ככל שיעלה הצורך בקיומה של ישיבת הוכחות נוספות יבחן הדבר לאחר שמיעת עדותו של התובע. בסיום, שמיעת עדותו של התובע ולאחר שהות שניתנה לב"כ הנתבעת לעיין בפרוטוקול הדיון, הודיע ב"כ הנתבעת כי הוא מוותר על זימונו של החוקר מטעמו. לאחר שמיעת עדותו של התובע הודיעה במפתיע ב"כ התובע כי ברצונה לזמן לעדות את מר מוריס רגימוב, לשם מתן תוקף למהימנותו של התובע , זאת בהתייחס לאירוע שהתרחש לטענתה בשנת 04 והעד רצה להעיד עליו. ב"כ התובע ציינה, כי לא עלה בידיה להגיש תצהיר מטעמו של העד וגם לא בקשה לזימונו. אולם, היא מבקשת לזמנו לישיבת הוכחות נוספת. בהחלטתי כאמור לעיל, דחיתי את הבקשה, כפי שפרטתי הרי שתיק זה נקבע להוכחות זה מכבר, הצדדים נדרשו להגיש תצהיריהם לפני כמעט 3 שנים, מן הדין היה להגיש בקשה זאת במועד ולזמן העד לישיבה היום ככל שהבקשה הייתה מתקבלת. לפיכך, סיכמו ב"כ הצדדים טיעוניהם בע"פ, לאחר סיום שמיעת עדותו של התובע. ב"כ התובעת ביקשה בסיכומיה לקבל התביעה, לקבוע כי התרחשה תאונת דרכים ,ביום 3/10/01 בהתאם לגרסת התובע. כן טענה ב"כ התובע כי בהתאם לגרסת התובע לא יכול היה לאתר פרטי הנהג, כעולה מן הגרסה שפורטה בתצהיר ובעדותו של התובע, לפיכך, עתרה לקבלת התביעה וכן לחיוב הנתבעת בהוצאות הליך זה. ב"כ הנתבעת, מנגד, טען כי יש לדחות התביעה. ב"כ הנתבעת הפנה לעדותו מרובת הסתירות של התובע, לעובדה כי נמצאו סתירות בין הגרסה שנטענה על ידי התובע בתצהירו ובין המסמכים שהומצאו לבית המשפט. ב"כ הנתבעת הפנה לעברו של התובע וביקש מבית המשפט לדחות התביעה ולחייב התובע בהוצאות ההליך. השאלה השנויה במחלוקת בין הצדדים היא שאלת החבות והאם ארעה התאונה הנטענת על ידי התובע. התובע הגיש תצהיר עדות ראשית קצר מטעמו, בו חזר על האמור בסעיף 1 לכתב התביעה, לטענתו, ביום 3/10/01 ארעה תאונת הדרכים "בשעה 13:00 ברח' ויצמן בפ"ת עמדתי כשרגל ימין על הכביש ורגל שמאל על המדרכה כשגבי מופנה לרכב שחנה שם הרכב היה למיטב זכרוני, מסוג וולוו, דיברתי בטלפון כלפתע נהג הרכב נסע אחורנית כדי לצאת מהחניה ועלה על רגלי הימנית וריסק אותה, בעיקר בקרסול" עוד בתצהירו פרט התובע כי ביקש מהנהג להזמין אמבולנס אולם הנהג הציע לו לקחת אותו לבית החולים, הסמוך למקום ניטען כי כשהגיע התובע לבית החולים "הושיב אותי בכסא גלגלים והביא אותי למיון ומשם נלקחתי ישר לחדר ניתוח, הנהג הפוגע אמר לי שישאיר הפרטים בקבלה..... כשהשתחררתי פניתי לקבלה וביקשתי לקבל פרטי הנהג, ואז התכוונתי שהנהג לא השאיר פרטיו, בבית החולים יעצו לי לגשת מהר ככל האפשר למשטרת התנועה ברח' הדרור. מס' ימים לאחר שהשתחררתי מסרתי עדות במשטרת התנועה, ... " התובע צירף לתצהירו את ההודעה על תאונת הדרכים מהמשטרה, וכן את אישור משטרת ישראל על התאונה. אישור משטרת ישראל אשר צורף לתצהירו של התובע היה בלתי קריא והוחלף במועד הישיבה היום על ידי ב"כ התובע והעתק קריא אשר סומן נ/1 ונושא התאריך 2/6/02. במהלך הדיון היום ,הופנתה תשומת לב בית המשפט וב"כ התובע לכך שההודעה אשר צורפה כנספח א' לתצהירו של התובע, לא נשאה תאריך הרישום ביומן, וגם לא את שם היחידה אליה הוגשה. לבית המשפט הוגש אישור הנחזה להיות זהה , אולם, הנושא תאריך 3/12/01 שם יחידה מש"ל ואשר הוספו בתיאור התאונה שתי שורות נוספות לאישור אשר צורף כנספח א' לתצהירו של התובע, אישור זה הוגש וסומן נ/11. בהתאם לנספח א' כאמור עולה כי בתאור התאונה, כי התאונה התרחשה ביום 3/10/01 בשעה 13:00 במקום פ"ת. תאור המקרה: "עמדתי בחנייה מדבר בטלפון כאשר הנהג נסע רוורס (אחורה) ודרס לי את הרגל - כתוצאה מכך אושפזתי בבית החולים - שבר ברגל - ועברתי ניתוח ונזק לכל החיים." שתי השורות הנוספות כעולה מנ/11 הן "הנהג לקח אותי לבית החולים ועזב המקום, לא השאיר פרטים גם בחדר המיון". התובע נחקר לפני היום, לגבי נסיבות התאונה, מועד התאונה, האירועים שקדמו לתאונה, נסיבות הגעתו לבית החולים, הפרטים שמסר במועד האישפוז, תאונות נוספות שאירעו לתובע לאחר תאונה זאת, מנגנון התאונה, הטיפול שלו בפיצוי כתוצאה מן התאונה, הגילויים לגבי זהותו של הנהג, הפוגע, הפרטים שנמסרו לו בבית החולים והפרטים שהוא מסר בבית החולים הן לאחר התאונה נשוא תיק זה והן במסגרת תאונות מאוחרות לתאונה זאת. כן נחקר התובע לגבי חקירות שנחקר במסגרתן לאחר שנחשד בהונאה באשר לדיווח לגבי תאונות דרכים אחרים. מועד ומיקום התאונה כפי שפרטתי הרי שבהתאם לגירסת התובע כפי שעלתה בכתב התביעה (סעיף 1) ובתצהירו סעיף 1 התרחשה ביום 3/10/01 בשעה 13:00. מדו"ח הקבלה בחדר המיון, (נ/4) עולה כי התובע התקבל בשעה 12:20 לבית החולים. כעולה מגירסת התובע בכתב התביעה (סעיף 1) ובתצהירו סעיף 1 ארעה תאונה ברח' ויצמן. כעולה מתשובות התובע לשאלון הנתבעת (נ/8) "התרחשה התאונה ברח' ג'בוטינסקי ויצמן בפ"ת". התובע לא נחקר לגבי שעת התאונה, אולם נחקר לגבי המיקום, במסגרת חקירתו הנגדית אף הודה כי לחוקר מטעם הנתבעת גם כן מסר כי התאונה התרחשה ברח' ג'בוטינסקי בפ"ת. במסגרת חקירתו הנגדית של התובע הוצגה לו מפה שהוצאה מאתר באינטרנט (נ/9) וממנה עולה כי רח' ג'בוטינסקי ורח' ויצמן אינם נפגשים ואינם סמוכים. התובע נדרש להסביר הסתירה בין הגרסאות, בחקירתו הסביר כי לא זכר את מקום התאונה, אולם, הלך לשם, מס' חודשים לאחר התאונה (עמ' 7 שורה 22 עד 24) ולגבי הסתירה והעובדה כי הרחובות אינם נפגשים הסביר כי נסע ברח' ג'בוטינסקי ברמת גן ואחר כך הגיע לפ"ת וזהו בסיס הטעות או הסתירה. (עמ' 8 שורות 1-3). נסיבות התאונה: 3. התובע נדרש להסביר מדוע בשעה שהגיע לבית החולים, לא מסר את העובדה, כי נפגע בתאונת דרכים. התובע הופנה למידע הסיעודי בעת קבלה לבית החולים, (נ/2) ממנו עלה כי נפל ברחוב ושבר קרסול. עוד הופנה, התובע , לטופס הטיפולים בו וממנו עולה כי נפל ברחוב ושבר קרסול ( נ/3) תשובתו הייתה כי את הפרטים בשעת הקבלה, מסר הנהג אשר הביא אותו לחדר המיון (עמ' 4 שורות 7-12). לכן, אין לו אחריות לפרטים שנרשמו כאמור. 4. לפיכך נדרש התובע להתייחס לדו"ח חדר המיון מיום 12/1/02 (נ/7) שעה שהתובע הגיע למיון בית החולים וולפסון בעקבות תאונה נוספת מיום 30/12/01. כעולה מדוח חדר המיון הרי שביום 3/10/01 "נחבל בקרסול אובחן שבר" ואילו בתאריך 30/12/01 "היה מעורב בתאונת דרכים...". התובע נדרש להסביר בחקירתו הנגדית מדוע פרט רק לגבי התאונה השנייה כי המדובר בתאונת דרכים, ואילו לגבי האירוע נשוא הליך זה לא פרט כי המדובר בתאונת דרכים, תשובתו של התובע הייתה כי הוא ענה על השאלות ששאלו אותו, עמ' 5 ועמ' 6 לפרוטוקול. התובע השיב לשאלת ב"כ הנתבעת האם הוא מסר באופן אישי את הפרטים ותשובתו הייתה "ברור". עמ' 6 שורה 1. מנגנון התאונה: 5. בהתאם לכתב התביעה ארעה התאונה בחנייה שעה שהתובע עמד בחנייה, ודיבר בפלאפון. בהתאם לתצהיר, הרי שרגלו הימנית של התובע עמדה על הכביש, רגלו השמאלית על המדרכה, ואילו הרכב הוא זה שיצא מהחנייה וכך ארעה הפגיעה. התובע נדרש להראות לבית המשפט ולב"כ הנתבעת כיצד התרחשה התאונה והפגיעה. התובע באולם בית המשפט הדגים את האופן בו עמד, הסביר שהרכב פגע בו מאחור. הוא נדרש להסביר כיצד שעה שרכב מסוג וולבו פגע בו מאחור לא פגע בפגיעה בברך או מתחתיו אלא בקרסול. (עמ' 6 שורות 10-20). תשובתו של התובע הייתה "הוא פגע בי אני נפלתי והרגל נשארה בתוך הגלגל, אני צעקתי , רציתי לקום הרגל שלי הייתה באוויר נפלתי הוצאתי הרגל מתחת לגלגל ניסתי לקום לא הצלחתי כי הקרסול היה שבור". יציין כי התובע הדגים את מנגנון הנפילה באולם ולפיו נפל במקום בו עמד ורגלו, הפגועה הופנתה קדימה שעה שהוא יושב ונסמך על הרגל הימנית. יודגש כי לעניין מנגנון הנפילה התייחס התובע גם לגבי התאונה השנייה, התובע בעמ' 9 שורות 4-8 הסביר כי התאונה השנייה התרחשה במנגנון זהה. "במקרה השני בחור פגע בי ויצא מהרכב, הייתי עם קביים, זה היה מקרה מאוד דומה לראשונה, גם שם נסע רוורס ופגע בי אני עפתי " (שורה 6). מעיון במסמכי חדר המיון, מהלך הטיפול עולה כי התובע הגיע לחדר המיון, עקב כאבים הופעת נפיחות וחוסר יכולת לעמוד או ללכת, לאחר נפילה באבחנה בשבר סביב קרסול ימין, עוד פורט בתולדות ומהלך המחלה, כי בקבלתו התובע היה במצב כללי טוב, הפגיעה הייתה מקומית ברגל ימין, נפיחות ודפורמציה מעל ... הגבלה בקרסול בגלל כאבים. אין התייחסות וגם לא אינדיקציה לפגיעה בחלקי גוף אחרים של התובע לרבות המטומות בסמוך לברך לירך לאחוריו של התובע, אשר מאשרות את מנגנון הנפילה הנטען על ידי התובע. כל שעולה מפירוט הטיפול ותלונות התובע, הוא שבוצע בהרדמה כללית ניתוח שחזור פתוח של השבר וקיבוע עם 6 ברגים. באישור חדר המיון, עולה כי הנפיחות והדפורמציה היא בקרסול בלבד. בנ/7, פנייתו של התובע לחדר המיון, ארעה במנגנון זהה התלונן התובע על כאבי ראש, צוואר וגב, עמוד שידרה מותני, עם הגבלה בתנועות צוואר ורגישות בחוליות בגב התחתון, (נ/7 ) בנסיבות אלו, כמובן שבוצעו לתובע צילומים נוספים המוצדקים את המנגנון מהתאונה השנייה אשר שונה מן המנגנון אשר תואר על ידי התובע מהתאונה הראשונה. דיווח ופנייה על ידי התובע למשטרה לשם בירור פרטי הנהג: 6. מתצהירו של התובע , עלה לראשונה, כפי שפרטתי לעיל, כי הנהג הפוגע לקח אותו לבית החולים והבטיח להשאיר פרטיו בקבלה, עוד פרט התובע בתצהירו, כי כאשר השתחרר מבית החולים פנה לקבלה לשם קבלת פרטי הנהג ואז התחבר לו לראשונה כי הנהג לא השאיר פרטיו, עוד הצהיר התובע כי בבית החולים יעצו לו ללכת מהר למשטרת התנועה וכי כן עשה מס' ימים לאחר שהשתחרר. התובע חזר על גרסה זאת גם בחקירתו הנגדית "הלכתי תוך כמה ימים" עמ' 3 שורה 9. עוד פרט התובע בחקירתו הנגדית כי את הטופס הממוחשב ממשטרת ישראל לגבי התאונה, קיבל ימים ספורים לאחר מכן. בנוסף תאר התובע, לראשונה בחקירתו הנגדית כי הגיש תלונה נוספת למשטרה, בתחנת פ"ת. יודגש כי לא הומצאה לבית המשפט כל תלונה נוספת המתייחסת לתאונה נשוא ההליך שלפני. מחקירתו של התובע בבית המשפט ולאחר שהוצג מסמך קריא של אישור משטרת ישראל (נ/1) עלה, כי האישור הופק ביום 2/6/02 כשמונה חודשים לאחר התאונה, עוד עלה, מנ/11 אשר התייחסתי אליו לעיל, כי ההודעה נמסרה עלי די התובע ביום 3/12/01, כחודשיים לאחר קרות התאונה הנטענת. התובע כאמור לא ידע להסביר את הסתירה, חוסר הדיוקים, המרחק בין הזמנים בין גרסתו כפי שעלתה בתצהיר ובחקירתו הנגדית לבין הנתונים העולים מן המסמכים אשר צורפו כאמור לעיל. מסקנות 7. כעולה מכל מה שפטרתי לעיל, לפני, עדות יחידה של התובע לגבי ארועים נשוא כתב התביעה. בהתייחס לטענת ב"כ הנתבעת במיוחד לעניין סעיף 54 לפקודת הראיות, אין בכוונתי לזקוף לחובת התובע, רק את הטעמים כי המדובר בהתאם לגירסתו בתאונה ללא עדים, אשר הנהג התובע, לא השאיר פרטיו, שהרי נסיבות כאלה עשויות להתרחש, ולנפגע בתאונת דרכים שכזאת לא היו עדים, התייחס לכך בית המשפט העליון בפסק דינו של כב' משנה לנשיאה ברע"א שנפסק לאחרונה, מספרו 3909/08. אולם, כפי שעולה מכל מה שפרטתי לעיל הרי שאילו אינן הנסיבות בתיק שלפני. ב"כ הנתבעת הפנה תשומת לב בית המשפט בסיכומיו כי העד נמנע מלזמן עדים אשר עשויים לשפוך מעט אור על גירסתו היחידה, אשר לא נתמכה בכל ראייה, לדוגמא את אישתו, אשר כנטען בטופס הקבלה לבית החולים דווחה מיידית על אישפוזו של התובע, את יעקב אשר התובע טען כי שוחח עימו בשעת התאונה, את האדם עימו טען התובע, אולם שכח את שמו כי היה אמור לפגוש שעה שהגיע לזירת התאונה. אדגיש כי התובע הגם שציין כי ניחן בזכרון פנמונלי לא זכר את שם משפחתו של החבר עימו שוחח בשעת קרות התאונה, וגם לא את שמו של המעביד, או האדם עימו היה אמור להפגש בהתאם לגירסתו. כמובן שלא זימן לעדות את אישתו אשר לטענת התובע לא רק שדווחה על התאונה אלא גם ליותה אותו למשרד הקבלה שעה שביקש לקבל פרטי הנהג אשר לגירסתו הביא אותו לחדר המיון. ואם לא די בכך הרי שכפי שפרטתי לעיל, גירסתו של התובע הייתה רווית סתירות , גירסתו הייתה בלתי אמינה, התובע סיפק גירסאות שונות למועד התאונה, למיקומה של התאונה, התובע סיפק מנגנון בלתי סביר ובלתי מתקבל על הדעת של התאונה אשר לא נתמך במסמכי חדר המיון. עוד גירסתו של התובע, לא קיבלה כל תמיכה ואף נסתרה ממסמכי חדר המיון, אשר כידוע נכתבו על ידי מי שאין להם כל אינטרס בהליך ובוודאי שהסתמכו על גירסתו של התובע כפי שנמסרה מיד ובסמוך למועד קרות התאונה. מכל האמור לעיל אני דוחה את התביעה, איני מקבלת גירסת התובע לגבי התאונה ונסיבותיה, אני מקבלת את גירסת הנתבעת לגבי העדר חבות ואחריות. בתיק זה התקיימו 3 ישיבות קד"מ הצדדים אספו חומר רב, ישיבת ההוכחות היום כללה גם סיכומים בע"פ. לתובע הוצע על ידי לחזור בו מן התביעה ולחסוך בהוצאות ההליך אולם בחר להמשיך הגם שזאת זכותו לשאת בהוצאות שנגרמו לנתבעת. התובע ישא בהוצאות הנתבעת וכן בשכ'ט עו"ד בסך 15,000 ₪ בצירוף מע"מ . ניתן והודע היום י"ד סיון תש"ע, 27/05/2010 במעמד הנוכחים. סיגל רסלר-זכאי, שופטת עדותמסמכיםתאונת דרכיםדיוןתצהיר עדותשאלת החבות