יציאה ממעצר בית לסידורים בפני בקשה להחזקת המשיב במעצר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו, על פי הקבוע בסעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי [סמכויות אכיפה - מעצרים] תשנ"ו - 1996 [להלן:"החוק"]. כנגד המשיב הוגש כתב אישום הכולל 28 עמודים, 40 אישומים, ו- 50 עדים. כתב האישום הוגש על רקע סכסוך בנוגע להחזקת מקרקעין, במסגרתו הגיש המשיב ובני משפחתו, 5 תזכירי תביעות לרישום זכויות קניין במקרקעין בחלקות הבאות: "עקריב 2" (חלקה 1 בגוש 400367); "עקריב 6" (חלקה 1 בגוש 400371); "עקריב 60" (חלקה 1 בגוד 400369); "שריעה 133" (חלקה 1 בגוש 400526) ו"שריעה 134" (חלקה 1 בגוש 400527) (להלן: "המקרקעין"). מתוך טיעוני ב"כ המבקשת אני למד שניתנו צווי מניעה האוסרים על המשיב להיכנס לתחומי עקריב 2 ועקריב 3. איסור הכניסה לעקריב 2 ניתן בהחלטת כב' השופט אקסלרד, מיום 05.10.06, וההחלטה בנוגע לאיסור הכניסה לעקריב 3 - לא הוצגה בפני, כאשר ב"כ המבקשת טען כי מדובר בהחלטה שניתנה על ידי. לגבי החלקות האחרות - לא התקבלו החלטות האוסרות על המשיב את הכניסה אליהן. העבירות המיוחסות למשיב, הן הסגת גבול למקרקעין, אחיזת מקרקעין בכח, כניסה למקרקעי ציבור שלא כדין, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, תקיפת עובד ציבור וניסיון תקיפת עובד ציבור, העלבת עובד ציבור, הפרת הוראה חוקית, תקלה ציבורית, איומים, הפרעה שלא כדין למימוש זכות והיזקים מיוחדים. ב"כ המבקשת טוען כי המקרקעין הנ"ל מוחזקים על ידי מדינת ישראל, והמשיב מפר כל פעם הוראות חוק בעת כניסתו למקרקעין. מנגד טוען המשיב, כי מדובר בסכסוך שהינו אזרחי בעיקרו. המשיב טוען כי הוא נמנע להיכנס לשטח ערקיב 2 ו - 3, לאור צווי המניעה שניתנו, ואולם - לשיטתו, אין כל מניעה שייכנס לשטח ערקיב 6 וכי מדובר באדמתו והוא לא מתכוון לעזוב אותה. המשיב הגיש תביעת בעלות בנוגע לזכויות במקרקעין, אשר מתבררת בביהמ"ש המחוזי בבאר שבע. בקשה שהגישה המבקשת לדחיית התביעה על הסף, סורבה ע"י ביהמ"ש המחוזי, בהחלטת סגן הנשיא, כב' השופט י. טימור, מיום 08.02.09, שציין כי מדובר במחלוקת עובדתית המחייבת שמיעת עדים. עד למועד זה, טרם הוכרעה שאלת הבעלות במקרקעין. בתחילת הדיון, טען המשיב הן ביחס לראיות והן ביחס לעילת המעצר, ואולם לאחר הפסקה, חזר בו המשיב מחלק מהטענות, והודיע על הסכמתו לקיומן של ראיות לכאורה, אך הוסיף וציין כי לשיטתו מדובר בראיות שיש בהן כרסום רב, וכי העבירות המיוחסות לו לא מצדיקות מעצר ממש. ביחס לעילת המעצר, הסכים המשיב כי מתקיימת עילת מעצר של מסוכנות ואולם לשיטתו מדובר בעילה חלשה מאוד, שמאפשרת שחרור בחלופת מעצר. כל זאת, מבלי לוותר כהוא זה על מלוא טענותיו בעניין זכויותיו בקרקע. הקושי העיקרי הקיים למבקשת, הוא השיהוי הרב ביחס למרבית האישומים המפורטים בכתב האישום. האישום הראשון, האישום השני, האישום השלישי והאישום הרביעי (להלן: "האישומים החדשים") - מתייחסים לעבירות חדשות, באופן יחסי, אשר התרחשו במהלך חודש פברואר 2010, ואילו יתר האישומים, מהאישום החמישי ועד אישום מס' 40 (להלן: "האישומים הישנים") מתייחסים לעבירות ישנות מאוד, שרובן בוצעו במהלך השנים 2005 ועד 2009. המבקשת לא הציגה הסבר מניח את הדעת לשיהוי הרב, ביחס להצדקת המעצר בנוגע לאישומים הישנים. לא זו אף זו, נראה כי בהתנהלות המבקשת, יש משום הודאה לכך שהמשיב אינו מסוכן, באופן המצדיק את מעצרו והראיה לכך מובאת בדיון שהתקיים בפני כב' השופט אמוראי, ביום 18.02.10, במסגרת בקשה למעצר ימים לצרכי חקירה. במסגרת אותו דיון - לא נתבקשה הארכת מעצרו של המשיב, אלא שהמבקשת היא זו שעתרה לשחרור המשיב בתנאים מגבילים, וכב' השופט אמוראי, דחה בקשת המבקשת - והורה על שחרורו של המשיב - ללא תנאי שחרור בערובה, וזאת מבלי שהמבקשת טרחה אף לעתור לעיכוב ביצוע החלטת השחרור. למותר לציין שמרבית הטענות המיוחסות למשיב בכתב האישום, היו ידועות למבקשת במהלך הדיון שהתקיים בפני כב' השופט אמוראי. האישומים היחידים שמיוחסים למשיב, אשר התרחשו לאחר החלטת השחרור, הינם האישום הראשון והשני - שהתרחשו ביום 19.02.10 וביום 21.02.10. השיהוי הרב בהגשת כתב האישום, עשוי לתמוך בטענה, כי לא נשקפת מהמשיב מסוכנות המצדיקה מעצר, וראה בעניין זה ההחלטה שניתנה בבש"פ 8205/07 אמיר סעדה נ' מדינת ישראל תק-על 2007(4), 727 וכדלקמן:- "... פרק זמן ממושך החולף בין מועד ביצוע העבירות המיוחסות לנאשם לבין מעצרו עשוי בנסיבות מסוימות לתמוך בטענה כי לא נשקפת ממנו מסוכנות המצדיקה מעצר... אך חלוף הזמן כשלעצמו איננו חזות הכל ושאלת המסוכנות חייבת להיבחן בכל מקרה ומקרה על פי נסיבותיו הקונקרטיות...". סבורני, כי בנסיבות העניין, על אף שקיימת עילת מעצר של מסוכנות הרי שמדובר במסוכנות נמוכה, שקהתה באופן ממשי. בבואו של ביהמ"ש לאמוד את עוצמת המסוכנות, עליו ליתן את הדעת בעיקר לעבירות החדשות ביחס לאירועים שהתרחשו לאחר שהמשיב שוחרר ממעצר בהסכמת המבקשת (הכוונה לאישומים הראשון והשני). בחינת האישומים, הראשון והשני, מעלה כי קיימת הסלמה מסויימת בהתנהגותו של המשיב, שכן לראשונה מיוחסת לו גם עבירה של היזקים מיוחדים. מצאתי לציין ולהדגיש, כי האישומים הראשון והשני, מתייחסים לשטח המקרקעין המכונה "ערקיב 6", אשר לגביו לא ניתן צו מניעה האוסר על המשיב להיכנס אליהם, מכאן שיש לקחת בחשבון טענות ב"כ המשיב בעניין הימנעות המבקשת מהגשת בקשה לצו מניעה ביחס לשטח זה - להבדיל מצווי המניעה שניתנו, ביוזמת המבקשת, ביחס ל"ערקיב 2 ו - 3". לא ניתן להתעלם מהערת ב"כ המשיב, לפיה הגשת כתב האישום נועדה על מנת לאפשר למבקשת "לנכס" לעצמה את שטח המקרקעין, ולקדם באמצעות כתב האישום מטרות שיכלה להשיג בהליכים אזרחיים. כאמור, ההימנעות של המבקשת מלפעול בהליך אזרחי לקבלת צו מניעה בנוגע לערקיב 6 - פועלת לחובתה של המבקשת. לאור כך שבשלב זה של הדיון נבחן רק הכוח הפוטנציאלי ההוכחתי של הראיה, סבורני כי מתקיימות ראיות לכאורה ואולם קיימת בהן מידה של כרסום, מכל אחד ואחד מהנימוקים שפורטו לעיל. השאלה שבמחלוקת היא, האם בנסיבות העניין, ניתן לשחרר את המשיב לחלופת מעצר. לעניין חלופת המעצר יש לבחון את טיבן של העבירות ומהותן לנוכח התנהגות המשיב ועברו. זאת ועוד, "הבסיס לחלופת מעצר טמון ביכולתו של ביהמ"ש לתת בנאשם אמון" (בש"פ 8123/99 נשאד נ. מ"י , לא פורסם). מכל האמור עולה, כי השאלות שעניינן בחינת חלופת מעצר "מתמקדות בעיקרן בשתי שאלות - שהן שתי פניה של שאלה אחת - האם המשיב מסוכן והאם ניתן ליטול את עוקצה של סכנתו, שהנסיון להשיב עליה הוא, בעצם, נסיון לצפות מראש את התנהגותו של אדם... בבואו להשיב על שאלות אלו על בית המשפט למצוא נקודות משען בטוחות ככל האפשר שאותן יכול הוא למצוא בתוך שתי מערכות של עובדות המושתתות על הראיות שהובאו בפניו בשלב זה. הראשונה - המעשה, השניה - העושה. דהיינו, עליו לבדוק אם מעידות נסיבותיה של העבירה כשלעצמם שהנאשם עלול לחזור על המעשה... עליו לבדוק אם מעידה אישיותו של המשיב, כפי שהיא מתגלה מתוך עברו ואורח חייו, על כך שהוא עלול לחזור על המעשה". (ראה בש"פ 5222/97 קופל פטשניק נ. מ"י, טרם פורסם). ב"כ המשיב ביקש שהמשיב ישוחרר לחלופת מעצר, בשבט אלעוקבי בחורה, הנמצא במרחק של 50 ק"מ מהמקרקעין ובפיקוח שני אחיו. המבקשת מתנגדת לחלופת המעצר. חקרתי את הערבים המוצעים, והתרשמתי כי מדובר בערבים מצויינים, אשר מעורבים בחייו של המשיב. הערב סעיד אלעוקבי, הינו ראש שבט אלעוקבי, ושוכנעתי שיש בכוחם של שני הערבים להציב גבולות למשיב. הערבים הודיעו כי הם מתחייבים לדווח למשטרה, במידה והמשיב יפר את תנאי השחרור, ושוכנעתי כי כך ייעשה. התרשמתי שהערבים הינם בעלי מחוייבות אישית ומשפחתית, ויש בכוחם לשמש את מטרת המעצר ולאיין המסוכנות הנשקפת מהמשיב, שכאמור אינה בעוצמה גבוהה. לא יכולתי להתעלם מהתחושה שהמבקשת נעולה בעמדותיה, כך שמבחינתה אין מקום לשחרר בחלופת מעצר, ללא קשר לטיב הערבים. עברו הפלילי של המשיב אינו מכביד, וחלק מההרשעות התיישנו. מצאתי להוסיף ולציין כי במערכת השיקולים שלקחתי בחשבון בעניינו של המשיב, לא מצאתי צורך להפנות המשיב, בשלב זה, לקבלת תסקיר מעצר, וזאת לאחר שבית המשפט התרשם מהמפקחים המוצעים ולאור כך שמצויים בפני בית המשפט הנתונים הדרושים לו להכריע בשאלת התאמת המקרה לחלופה. ראה בעניין זה ההחלטה בש"פ 1092/05 - זוהיר תראבין נ' מדינת ישראל תק-על 2005(1), 2360 ,עמ' 2362, שם נקבע, בין היתר:- "..נוכח הבקשות החוזרות ונשנות כמו בענין זה שלפני לקבלת תסקיר מעצר, אני מוצאת להעיר, בשולי הדברים, כי תסקיר מעצר הוא כלי-עזר שיש בו כדי לסייע לבית-המשפט להכריע בשאלת התאמה לחלופה, וכן להערכת החלופה המתאימה. אולם, בית-המשפט נעזר בו - כשאין מדובר בקטינים - רק במקרים בהם מתקשה בית-המשפט עצמו לבחון שתי שאלות אלה. כאשר הנתונים המצויים בפני בית-המשפט מאפשרים לו להכריע בשאלת התאמת המקרה לחלופה, או בשאלת התאמת הערב והתנאים המוצעים לחלופה, אין מקום, כדבר שבשגרה, להפנות את העורר לשירות-המבחן. ידיו של שירות-המבחן עמוסות עבודה, הזמן הנתון לתסקירי מעצר הוא מטבע הדברים קצר, דבר העלול להביא לבדיקה שטחית בלבד של הנתונים. לפיכך, יש לנצל את מומחיותו של שירות-המבחן במקרים המתאימים לכך". ראה גם החלטת כב' השופט ריבלין בבש"פ 4854/09 בעניינו של משה נגר נ' מדינת ישראל, (החלטה מיום 11.6.2009) בקובעו:- "צודק הסנגור בטענתו כי אין חובה להידרש לתסקיר מעצר כתנאי להכרעה בשאלת המעצר טרם משפט; והדברים פועלים לכאן ולכאן - כשם שעשוי בית המשפט לבוא לכלל מסקנה כי כל חלופת מעצר שתיבחן לא תוכל לאיין את הסיכון שבשחרור העצור - כך עשוי הוא לבוא לכלל מסקנה כי ניתן להמיר את המעצר בחלופה מתאימה יותר גם בלא שהוא סומך בהחלטתו על תסקיר כאמור. צודק הסנגור בטענתו כי במקרה זה לא היה יתרון לקצין המבחן על פני השופטת שבחנה את התנאים המתאימים לבחירה בחלופת מעצר...". לפיכך ומכל המקובץ לעיל, אחר שמצאתי כי בנסיבות העניין ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של קביעת ערובה בתנאים מגבילים, ומששקלתי את השיקולים לקביעת ערובה על פי הקבוע בסעיף 46 לחוק, הנני מורה על שחרורו של המשיב, בכפוף להמצאת ערובה להלן ובתנאים הקבועים בסעיף 48 (א) רישא לחוק בנוסף לאלו המפורטים בהחלטתי כדלקמן:- א. המשיב ישהה במעצר בית מלא 24 שעות ביממה, בביתו של אחיו, מר סעיד אלעוקבי, בשבט אלעוקבי בחורה, תחת פיקוחם המלא של מר סעיד אלעוקבי או מר אנואר אלעוקבי (להלן:"הערבים"). המשיב יוכל לצאת את מעצר הבית, לצורך התאווררות, או ביצוע סידורים, ובלבד שילווה על ידי אחד הערבים, וזאת כל יום בין השעות 09:00 עד השעה 15:00, ובכפוף לכך שלא יתקרב לשטח המקרקעין נשוא המחלוקת, מרחק הקטן מ - 10 ק"מ. ב. המשיב יפקיד סך של 2,000 ₪ להבטחת תנאי השחרור וכתנאי לשחרור. ג. המשיב ימציא ערבות עצמית על סך של 15,000 ₪ להבטחת תנאי השחרור וכתנאי לשחרור. ד. תחתמנה שתי ערבויות צד ג' כל אחת על סך של 15,000 ₪, על ידי כל אחד מהערבים הנ"ל, להבטחת תנאי השחרור וכתנאי לשחרור. ה. מובהר לערבים כי תנאי מתנאי הערבות הינו חובתם להימצא במחיצת המשיב, וכן לפקח על תנועות המשיב באופן הדוק ובאופן שאחד מן הערבים לפחות ימצא במחיצתו 24 שעות ביממה. ועוד מוטלת על כל אחד מהערבים החובה לדווח מיידית דבר כל הפרה למשטרת ישראל. ו. נאסר על המשיב ליצור כל קשר ישיר או עקיף עם מי מעדי התביעה. ז. יפר המשיב תנאי מתנאי השחרור - יעצר על-אתר. החלטה זו הינה החלטה ביניים, בעניין תנאי שחרורו של המשיב, שכן ביהמ"ש סבור שיש מקום לבחון אפשרות הקלה בתנאים שנקבעו, תוך בחינת בקשתו של המשיב לאפשר לו לחזור לביתו במקרקעין נשוא המחלוקת, וזאת אחר שתיעשה בדיקה מעמיקה ומקיפה על ידי שירות המבחן, ויוגש תסקיר בעניין עוצמת המסוכנות הצפויה מהמשיב. הואיל ולמעשה החלטת ביהמ"ש אוסרת על המשיב להיכנס, לעת עתה, לשטח המקרקעין, נשוא המחלוקת - הרי שסבורני שלא יהא זה נכון שבנסיבות בהן מצויים הצדדים בסכסוך ובהתדיינות בנוגע לבעלות בשטח המקרקעין, תנקוט המבקשת בשינויים חד צדדים בהחזקת המקרקעין וזאת מבלי שתוגש פניה מוקדמת לבימ"ש זה או לביהמ"ש שדן בתביעת הבעלות שהגיש המשיב. לפיכך, לעת עתה, ובאופן זמני בלבד, עד למתן החלטה סופית בבקשה, מצופה משני הצדדים לשמור על הססטוס קוו, ביחס למקרקעין נשוא המחלוקת. הנני קובע להמשך דיון, לאחר קבלת תסקיר מעצר, ליום 08.04.10 בשעה 12:30. מזכירות ביהמ"ש תשגר עותק ההחלטה לשירות המבחן בפקס ככל הניתן, עוד היום. בכפוף להמצאת כתב ערובה, עפ"י הקבוע בסעיף 49 לחוק ובתנאים שנקבעו לעיל, ישוחרר המשיב ממעצרו. לא הומצאה הערובה - יובא המשיב בפני שופט תוך 24 שעות מעת מתן החלטתי . ניתנה והודעה היום ט"ז אדר תש"ע, 02/03/2010 במעמד הנוכחים. עידו רוזין, שופט מעצר ביתמעצר