דרישה להודות בעובדות | עו"ד רונן פרידמן

##מהו הליך "דרישה להודות בעובדות" ?## סעיף 103 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, קובע לעניין דרישה להודות בעובדה או במסמך כי בעל דין רשאי, בכתב לדרוש מבעל הדין שכנגד להודות בעובדה פלונית או במסמך פלוני, תוך שמירה על הסתייגויות צודקות; ההודיה תהיה לטובת בעל הדין שמסר את הדרישה ולענין אותה תובענה בלבד, ואם סירב בעל דין להודות בעובדה או לא הודה בה תוך 7 ימים מיום שהומצאה לו הדרישה, או תוך זמן נוסף שהתיר לו בית המשפט או הרשם, או סירב להודות או לא הודה במסמך תוך ארבעים ושמונה שעות מהזמן שניתן לו לעיין בו, או תוך זמן נוסף כאמור, ישלם את ההוצאות הכרוכות בהוכחת העובדה או המסמך, יהיו תוצאות המשפט אשר יהיו, זולת אם בית המשפט או הרשם הורה אחרת. אם לא באה דרישה להודות במסמך, לא יפסוק בית המשפט לשלם את ההוצאות שהוצאו להוכחת המסמך, אלא אם כן ראה בית המשפט שהיה בהימנעות מן הדרישה משום חסכון בהוצאות. ##מה ההבדל בין שאלון לבין דרישה להודות בעובדות ?## בניגוד לשאלון שעליו חובה על הצד השני לענות בתצהיר ואם לא כן יינתן צו אשר הפרתו עלולה להוביל למחיקת התביעה או כתב ההגנה, בהליך הדרישה להודות בעובדות אין חובה כלל להשיב על הדרישה, ואין סנקציה של ממש שניתן להטילה על המסרב להודות (למעט הסיכון כי ככל שתוכח העובדה שבמחלוקת, יאלץ אותו צד לשאת בהוצאות הוכחתה, ללא קשר לתוצאות ההליך – שהיא כשלעצמה סנקציה קשה להוכחה ולהפעלה) (ראו: יואל זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה 7, שלמה לוין עורך, 1995), עמ' 429, ואורי גורן, סדר הדין האזרחי (מהדורה עשירית 188 (2009), עמ' 185-186). כמו כן, בעוד הודיה בעובדות הינה "הודיה פורמאלית" אשר משמעה הוצאת אותה עובדה מתחום המחלוקת והדיון בין כתלי בית המשפט (גורן 182), הרי שתשובות לשאלון אינן נחשבות כראיה כלל כל עוד לא הוגשו פורמאלית על ידי מי מהצדדים ככל מוצג ראייתי אחר, ובידי שואל השאלות להחליט אם ובאיזו מידה הוא חפץ להשתמש בתשובות שקיבל (ע"א 554/72 רופמן נ' יבלונסקי , פ"ד כח (1) 434, 437 (1974), גורן, עמ' 193, זוסמן , עמ' 428). מסקנת הדברים היא כי הליך זה אינו דומה להליך השאלון ואין האחד במקום האחר (אם כי במקרים מסוימים הליך זה עשוי לפטור מהצורך לענות על שאלון בסוגיות שעליהן כבר ניתנה ההודיה (גורן, 183)). ##מה הסנקציה על סירוב להודות בעובדות ?## בית המשפט אינו מוסמך לחייב בעל דין להשיב על דרישת הצד שכנגד להודות בעובדות או במסמכים. הסנקציה היחידה הקבוע בתקנה 103(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן – התקנות) על בעל דין שסירב להודות בעובדה או במסמך היא חיובו בתשלום ההוצאות שנדרשו לשם הוכחת אותה עובדה או אותו מסמך (ראו גם: אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה עשירית, עמ' 185). ##דרישה להודות בעובדות בבית הדין לעבודה:## מעיון בתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991, עולה כי אין הליך של דרישה להודות בעובדות או במסמך, כפי שקיים בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (תקנה 103). הליכי הביניים המוסדרים בתקנות עניינם מתן פרטים נוספים, גילוי מסמכים ושאלונים. גם אם היה מקום לאימוץ תקנה 103 לתקנות סדר הדין האזרחי, עדיין בהתאם לאותה תקנה לא ניתן לחייב בעל דין להודות בעובדה. הסנקציה המוטלת על בעל דין שסרב להודות בעובדה או שלא הגיב לבקשה הינה חיובו בהוצאות הכרוכות בהוכחת העובדה או המסמך. ##להלן דוגמא להחלטה בנושא דרישה להודות בעובדות:## 1. כללי לפניי מספר בקשות ביניים, בקשר עם תביעה כספית שהגישו התובעים נגד הנתבעות, כדלקמן: ##האחת, בקשת הנתבעות, מספר 12 - דרישה להודות בעובדות;## השנייה, בקשת התובעים, מספר 13- גילוי ועיון; השלישית, בקשת התובעים, מספר 14 - למתן פרטים נוספים לכתב ההגנה; הרביעית - בקשת הנתבעות, מספר 15 - לעיון במסמכים; עניינה של התביעה הינו הפרת שני הסכמי הפצה משנות התשעים (להלן: "הסכמי ההפצה"), שנחתמו בין התובעת 1, חברת ההפקות "אבק סרטים - הפקות בע"מ", הנמצאת בבעלות ושליטת התובעים 1ו - 2, לבין הנתבעות בקשר עם הפצת 12 סרטים ישראליים (להלן: "הסרטים"), שהופקו ע"י התובעים 2-3 והמצויים, לטענתם, בבעלותם. טענות הצדדים והשתלשלות האירועים פורטו בהרחבה במסגרת החלטה מיום 26/7/10, בבבקשה לסילוק התביעה, ולא ראיתי צורך לחזור על הדברים. אסתפק בכך שאציין כי הסכמי ההפצה, לפי הנטען, נועדו להסדיר את הפצת הסרטים להקרנה בישראל ע"י הנתבעות; נקבע בהם התשלום עבור שירותי ההפצה, משך ההתקשרות וכן הוראות שונות באשר להתנהלות הצדדים לאורך תקופת ההתקשרות. בתמצית יאמר כי התובעים עותרים לחייב את הנתבעות למתן דוחות המסדירים את התקבולים בגין הפצת מי מהסרטים, הן בעת שההסכמים היו בתוקף והן לאחר פקיעתם. בנוסף, נתבעים סכומים שהתקבלו אצל הנתבעות עבור הפצת הסרטים. אוסיף שבין הצדדים אף מחלוקת בקשר לסרט "שישה מליון רסיסים" (להלן: "הסרט"), שהופק ע"י התובעים או מי מהם ואשר אינה מהווה חלק מהתביעה המונחת לפניי. ## 2. בקשה מס' 12 - דרישה להודות בעובדות## ##בקשה שהוגשה ע"י הנתבעות ובה מתבקשים התובעים להודות בקיומן של כ - 23 עובדות שונות. התובעים סירבו להודות במבוקש, למעט סעיף 11 לבקשה העוסק ב"הסכם ההשקעה", שהינו הסכם נוסף בין הצדדים ואשר מסדיר, כך לטענת התובעים, את ההשקעה הכספית של הנתבעות בסרט בשווי 900 אלף דולר. אוסיף כי התובעים הודו בעובדות נשוא סעיף 11 הנ"ל, כפוף להסתייגות מסויימת וכאמור בתגובתם. לטענת הנתבעות, בסירוב האמור מהווה התנהלות בלתי ראויה מצד התובעים שיגרום להן להוצאות מיותרות ובזבוז זמן דיוני,לצורך הוכחת אותן עובדות. התובעים לעומתם סבורים בין היתר, כי הם נדרשים להודות בעובדות שאינן חלק מטענות ההגנה, ושחלקן עומד בסתירה לנטען בכתב התביעה.## ##הואיל והתובעים לא הודו בעובדות, למעט האמור, אזי עלות הוכחתן של כל אלה, ככל שתהייה דרושה לצורך הוכחת התביעה, באם תתקבל, תושת על התובעים וכקבוע בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן: "התקנות"), בהקשר זה.## 3. בקשת התובעים מספר 13 - גילוי ועיון בקשה לחייב את הנתבעות לגילוי מסמכים כללי, גילוי מסמכים ספציפי וכן בקשה לעיון במסמכים. הבקשה אינה נתמכת בתצהיר באשר נאמר כי היא מבוססת על טיעונים משפטיים. בבקשה מתבקש גילויי ספציפי של: הסכמי ההפצה, "הסכם ההשקעה", מסמכי העמדת ערבות להלוואה, מסמכים הקשורים בהתקשרויות חוזיות בין הצדדים ועוד. בבקשה נטען כי קדמה להגשת הבקשה הנוכחית, פנייה לנתבעות לצורך השלמת הליכים מקדמיים אך זו רובה ככולה לא נענתה, כגון דחיית הבקשה לדרישה לגילוי מסמכים כללי בתיק, ומבלי שיינתן טעם ענייני לכך. עוד הוסיפו המבקשים וטענו כי הם מצויים בעמדת נחיתות לעומת הנתבעות שכן מסמכים שונים שהיו במשרדם אבדו במהלך שריפה בשנת 2000, ובכללם ההסכמים כך שיש לחייב את הנתבעות לגלות את ההסכמים ולאפשר העתקתם. התובעים טוענים כי אחד הטעמים של נתבעות שלא להיעתר לבקשה לגילוי המסמכים, כעולה מההתכתבות ביניהם, הוא שהמסמכים שגילויים מבוקש לא אוזכרו בכתבי הטענות. לעניין זה טוענים התובעים כי הדרישה לגילוי המסמכים המבוקשים הייתה על בסיס תקנה 113 לתקנות, וככזו אין הכרח שתתייחס למסמכים שאוזכרו בכתבי הטענות, בהבדל ממסמכים שמבוקש עיון והעתקה בהם מכוח תקנה 114 לתקנות. באשר לדרישה לגילוי מסמכים ספציפיים לפי תקנה 113 לתקנות, טוענים התובעים כי המסמכים שגילויים מבוקש, רלבנטיים ונחוצים לצורך בירור המחלוקת. בתגובה שאף היא אינה נתמכת בתצהיר, טוענות הנתבעות כי הבקשה הוגשה בשיהוי ניכר, בחלוף זמן רב מאז הגשת כתבי הטענות, ובניגוד לתקנות. משכך לטענתן, יש בבקשה כדי לעכב את בירור התובענה כמו גם שמרבית המסמכים שגילויים מבוקש, אינם דרושים לצורך ליבון המחלוקות ויש בהם אף לסבך את בירור התביעה. עוד טוענות הנתבעות כי קיים קושי רב באיתור ושחזור המסמכים הרלבנטיים לתובענה מחמת שחלקם מצויים בידי צדדים שלישיים, כמו גם בשים לב לתקופה הממושכת שחלפה מאז התרחשות האירועים נשוא התובענה. עוד מוסיפות וטוענות נתבעות שמסמכים המאוחרים למועד בו אירעה שריפה בחצריהם של המבקשים "בקיץ 2000", בגינה, לטענת התובעים, אין בידם של האחרונים את המסמכים ומשכך ממילא אמורים אלה להימצא באמתחתם של התובעים. הנתבעות מוסיפות וטוענות כי בתצהירי מר אדרי מטעמן, הוא התייחס למסמכים שונים שהתבקש תצהיר גילוי בעניינם, בין היתר, ההסכמים משנות התשעים והסכם ההשקעה, ויש בכך כדי סיפק. לגישתן, חלק בלתי מבוטל מהמסמכים שגילויים מבוקש אינו רלבנטי לסרטים נשוא התובענה ומהווים "מסע דיג" לצורך הכנת תשתית לתביעה עתידית בקשר עם הסרט. כך ביחס ל"הסכם ההשקעה" המוכחש משנת 2000 והדרישה בסעיף 2.10 בקשר עם "התקשרויות חוזיות.. בשנות 2000". מסמכים אחרים שגילויים מבוקש הינם בבחינת סעד של מתן חשבונות. ככלל, בקשה למתן צו לגילוי מסמך פלוני לפי תקנה 113 לתקנות, אינה חייבת בהכרח להיתמך בתצהיר שכן לא אחת ניתן להסתפק בכתבי בי דין בתיק. לכן, אין בעובדה שהבקשה אינה נתמכת בתצהיר כדי להביא בהכרח לדחייתה. זאת ועוד, לטעמי, גם אם נפלו מחדלים באשר לעיתוי בו הוגשה הבקשה, אזי לא השתכנעתי כי נגרם נזק או למצער עיכוב מחמת הגשת הבקשה באיחור, ובאופן שאין בו כדי למנוע את גילוי המסמכים והעיון בהם לנוכח החשיבות שבהשלמת ההליכים המקדמיים. מסקנתי מתיישבת עם ההלכה הפסוקה שאיפשרה מיצוי בקשות מקדמיות על מנת לקדם את בירור התובענה, ראה בהקשר זה רע"א 9423/08 מועצה מקומית כפר שמריהו נ' חברת אוויר רום שירותי תעופה (2008). נקודת המוצא בהליכי גילוי מסמכים היא שלכל צד קמה זכות לעיין במסמכים הנמצאים בחזקתו ושליטתו של הצד שכנגד וזאת לצורך פישוט ההליכים, ייעול הדיון, מתן אפשרות לצדדים להיערך כדבעי לדיון ולמנוע הפתעות ובסייג של אי הכבדת יתר וחיסכון בזמן שיפוטי. אפנה לדברי כב' השופט רובינשטיין אשר התייחס לנושא ברע"א 9288/07 איוב נ' שפיגל (2007): "כיום הכלל הוא פעולת בעלי הדין ב"קלפים גלויים" ואילו שמירת פרטים וראיות למועד מאוחר יותר היא היוצאת מן הכלל..." שני אדנים עומדים בבסיס חיוב צד במענה למסמכים: האחד, שהמסמכים שגילויים מבוקש רלבנטיים למחלוקת. בהקשר זה נאמר ברע"א 9322/07 Gerber Products Company נ' חברת רנדי בע"מ, תק-על 2008(4), 586 , 588 (2008): "הפסיקה פירשה את דרישת הרלוונטיות בהקשר של גילוי מסמכים מתוך מגמה מרחיבה. כך, נפסק כי ניתן לבקש צו גילוי מסמכים ספציפי בנוגע לסוגי מסמכים ובמקרה כזה נדרש המבקש להראות רלוונטיות של סוג המסמכים שגילויו מבוקש (רע"א 2534/02 שמשון נ' בנק הפועלים בע"מ, פ"ד נו(5) 193 (2002) (להלן: פרשת שמשון)). כמו כן נקבע כי חובת הגילוי מתפרסת גם על מסמכים, אשר תועלתם להליך המשפטי הינה עקיפה והיא קיימת אף אם מסמכים אלו לא יהיו קבילים בהליך עצמו." השני, כי אין בבקשה משום הכבדת יתר על המשיב. אוסיף שבקשות מסוג זה מוגשות מטבע הדברים בשלבים הראשונים של ההליך ובטרם הוגדרה יריעת המחלוקת לפיכך די בקשר עקיף כדי לחייב בשלב זה בחשיפת המסמכים, אם כי יש להיווכח בקיומו של קשר עקיף לצורך חשיפת המסמכים המבוקשים. מן הכלל אל הפרט: אבחן את טענות הצדדים, תוך הפנייה למכתב הדרישה של התובעים לנתבעות מיום 10/8/10, נספח א' לבקשה. הסכמי ההפצה בין התובעים או מי מטעמם והנתבעות ס"ק 2.1, 2.3, 2.5 למכתב הדרישה, בהם התבקש בית המשפט לחייב את הנתבעות בגילוי הסכמי הפצה שנחתמו במהלך שנות התשעים.. "הסכם השקעה" מ 09/00 ס"ק 2.7 למכתב הדרישה, עניינו הסכם שביחס אליו החליפו הצדדים התכתבויות במהלך שנת 2008, וכעולה מהנספחים שצורפו לכתב התביעה. לא ראיתי לקבל את הבקשה בעניין כל המסמכים האמורים: הנתבעות באמצעות אדרי הצהירו במפורש במסגרת הליכים קודמים כי הסכמי ההפצה אינם נמצאים ברשותם וכי "מעולם לא הייתה טיוטה אפילו של ההסכם השקעה". הלכה מושרשת היא כי אין חובה על נתבעות להמציא מסמכים שאינם ברשותם בבחינת יש מאין. לעניין זה אפנה לעניין רע"א 9332/07 (הנ"ל) גרבר פרודקס קומפני נ' חברת רנדי בע"מ (15/10/08). אוסיף כי ככל שהמבקשים סבורים שהמסמכים נמצאים בהחזקתן של הנתבעות, חרף טענתן בעניין, שמורה להם הזכות לחקור בעניין זה במסגרת שמירת הראיות תוך שמירת כל זכויותיהם, אך לא ניתן להכריע בטענה בשלב זה. סעיפים 2.2, 2.4, 2.6 למכתב הדרישה - הסכמים משנת 1995, 1998, 1999 מבוקש גילוי של מערכת הסכמים שהוזכרה במכתב ב"כ הנתבעות והממוען, לחב' די.בי.אס שירותי לווין (1998) בע"מ, שצורף לתגובת המבקשים לבקשה לסילוק (סעיף 2 לנספח יב' 3). לאור טענת הנתבעות כי המסמכים אינם מצויים בידם, וכאמור בתצהירו של אדרי, אזי לאור ההלכה דנן, אין לחייב את הנתבעות להמציאם. סעיף 2.8 - העמדת ערבות להלוואות מסמכי התחייבות לצורך העמדת ערבות להלוואה בסך 400,000$ אשר לטענת הנתבעות ניתנה לטובת המבקשים, שהנתבעות ערבו לה, ואשר נפרעה כנטען בכתב ההגנה (סעיף 72) ובתצהירו של אדרי (סעיף 12). לטענת הנתבעות בתגובה, המדובר בהלוואה שנטלו התובעים מהבנק ולפיכך חזקה שהמסמכים נמצאים ברשותם של אלה, או למצער אין מניעה שיבקשו עותקים מאת הבנק. בתשובה נטען שהמסמכים המבוקשים היו אמורים להיות בין הצדדים לבין עצמם ולא בין המבקשים לבין הבנק, וכי אין בטענה כי המסמכים היו אמורים להיות בחזקתם כדי לפטור אותם מלהתייחס למבוקש במסגרת תצהיר גילוי, לא כל שכן, שעה שלטענתם מסמכי הערבות להלוואה ומסמכי ההלוואה "שניטלה כביכול מהבינלאומי" אינם בידם. עיינתי בטענות הצדדים ולא מצאתי התייחסות לכך שהמבקשות פנו לבנק בדרישה לקבלת העתק המסמכים המבוקשים, ולא נענו או למצער מה המניעה בידם לעשות כן. סבורני, כי בשלב ראשון שומה על המבקשים לפנות לבנק בדרישה לקבלת המסמכים לפי שיש להניח כי בבנק יימצאו מסמכים כגון דא. סעיף 2.9 - גילוי דו"חות במסגרת סעיף 2.9 נדרש גילוי דוחות שהנתבעות טענו בכתב ההגנה, באופן גורף, שהמציאו לתובעים עפ"י הסכם ההפצה הראשון, ואשר נמנעו מלהתייחס אליו במענה לדרישה לגילוי בטענה שמדובר בסעד של מתן חשבונות. המבקשים עומדים על החשיבות שבהמצאת הדוחות לדידן זאת לצורך ביסוס הנטען בדבר הפרה של הסכם ההפצה הראשון שפקע ב 2001, ולפיו על הנתבעות היה להמציא דו"ח מדי חצי שנה בדבר הפצת הנכסים והתקבולים. הנתבעות טוענות שהדרישה בסעיף 2.9 הינה דרישה נושנה למתן מסמכים בני כעשרים שנה והדרישה במהותה מהווה סעד למתן חשבונות. יובהר כי מדובר בקבוצת מסמכים שעניינה התקשרות הצדדים והאופן בו קיימו הצדדים, לכאורה, את ההסכמות ביניהם, העומדות בבסיס התביעה. דומה כי גם נתבעות אינן חולקות על הרלבנטיות של המסמכים המבוקשים, ובהבדל מהטענה בדבר הכבדת יתר לפי שמדובר בהמצאת מסמכים משנות התשעים. הפסיקה הכירה בהכבדה על בעל דין כאחד הסייגים המצדיקים את צמצום היקף הגילוי כך שהנושאים של רלבנטיות והכבדה שלובים זה בזה ובעלי השפעה הדדית. בהקשר זה נאמר ברע"א 9322/07 הנ"ל: "על מנת שהשיקול בדבר הכבדה יצדיק את צמצומה של חובת הגילוי נדרש כי ההכבדה שתיגרם תהיה בלתי סבירה בנסיבות העניין. מבחן זה הינו גמיש ותלוי בנסיבותיו של כל מקרה ומקרה (פרשת כיאט, עמ' 162; פרשת שמשון, עמ' 196)). ודוק: מניעת הכבדה בלתי סבירה מבעל דין הינה שיקול העשוי להביא לצמצום חובת הגילוי גם ביחס למסמכים רלוונטיים. עם זאת, שאלת הרלוונטיות אינה מנותקת מהשאלה האם מדובר בהכבדה בלתי סבירה. רלוונטיות של מסמך אינה מצב בינארי. הרלוונטיות של מסמך פלוני או סוג מסמכים פלוני עשויה להיות בעוצמות שונות. הכלל, עליו עמדה הפסיקה, הוא כי ככל שגוברת תלותו של בעל דין בהליך הגילוי, כך גוברת הנכונות להרחיב את תחולת ההליך (פרשת שמשון, עמ' 196). ובהמשך " עוד יוער, כי הטוען כי חובת הגילוי יוצרת לגביו הכבדה בלתי סבירה אינו יוצא ידי חובתו בהשמעת הטענה בעלמא, אלא עליו לפרט, ככל שניתן בנסיבות העניין, מה הקושי העומד בפניו." שקלתי את הרלבנטיות של המסמכים מחד גיסא ואת ההכבדה שעשויה להיגרם לנתבעות מאידך גיסא, והגעתי לכלל מסקנה כי בנסיבות המתוארות יש ליתן עדיפות לגילוי המסמכים ובשים לב בין היתר, לנחיצות המסמכים לצורך ליבון המחלוקות; כי היקף המסמכים הנדרשים הינו תחום, מוגבל, ומתייחס להסכם ההפצה הראשון וממילא היקפו מוגבל, באשר גם לטענת המבקשים תוקפו של ההסכם היה למשך חמש שנים ואשר לגרסת הנתבעות כעולה מכתב ההגנה נמסרו וסופקו למבקשים. אוסיף כי פרט להעלאת הטענה שמדובר במסמכים משנות התשעים, לא הבהירו הנתבעות הכיצד חובת הגילוי יוצרת הכבדה בלתי סבירה בעניינם, בניגוד לקבוע בפסיקה והדבר עומד להן לרועץ. זאת ועוד, לא ראיתי לקבל את טענת הנתבעות כי מתן גילוי של סוג המסמכים האמור, הינו סעד של מתן חשבונות. גם אם אניח כי יש בדוחות כדי לחשוף נתונים מספריים, שעה שמדובר במסמכים שמתייחסים לתקופה שבין 1996-2001, אזי הפגיעה כתוצאה מחשיפת הנתונים הכספיים נכון למועד הגשת התביעה היא מוגבלת. בנוסף, הנתבעות לא הבהירו מה הנזק המיוחד שיתווסף בגילוי המסמכים אשר ממילא הומצא על ידן, כנטען בכתב ההגנה, למבקשים. ס"ק 2.10 -התקשרויות חוזיות נוספות בין הצדדים בשנות 2000, כפי שנטען ע"י הנתבעות בסעיפים 3,20 לבקשת הסילוק. עיינתי בטענות הצדדים וסבורני כי על הנתבעות לחשוף גם את המסמכים האמורים. נתתי דעתי לטענות הנתבעות, כי המבקשים מנסים לבצע מהלך של ניסיון "דייג" פסול של מסמכים ללא זיקה בין המסמך לבין המחלוקת שבין הצדדים, אך שעה שגם לטענת הנתבעות ההתקשרות שבין הצדדים היא ארוכת שנים, ונושאי ההתקשרות כרוכים אחד בשני ומשיקים, אזי לצורך השלב הנוכחי של בירור התביעה, קיימת חשיבות לגילוי המסמכים להם קשר ישיר ולמצער קשר עקיף, לסוגיות הטעונות הכרעה וכמתחייב מההלכה הפסוקה. ס"ק 2.11 - גילוי 12 המאסטרים של סרטי התובע לא ראיתי מניעה שהנתבעות תאשרנה או תכחישנה את קיומם של המאסטרים בידיהן לצורך בקשת הגילוי ובהבדל מהמצאתם של אלה למבקשים. ס"ק 2.12, 2.13 - הסכמי השידור וההפצה של סרטי התובעים עם צדדי ג' בארץ ובחו"ל קטגוריית המסמכים נוסחה באופן גורף וכוללני למדי ובאופן שלא ראיתי לחייב את המשיבים בגילוי המסמכים במתכונת המבוקשת, ולמצער בשלב הנוכחי של ההליך. דומה כי מדובר במסמכים ונתונים רבים, בהיקף ניכר, הן מבחינת היקפם והן מבחינת תחולת הזמן, ובאופן שהשתכנעתי כי הדבר יהווה הרחבת יתר שיש בה גם הכבדה שלא לצורך. זאת ועוד, הצדדים לא שתו ליבם לפגיעה אפשרית של אינטרסים מוגנים של צדדים שלישיים בדבר חשיפה של סודות מסחריים, הגם שאינם צד להתדיינות. ההלכה הפסוקה איפשרה במקרים מסוימים גילוי מסמכים במקרים כגון דא, קרי גילוי מסמכים שנוגעים לצדדים שאינם צד להליך תוך מתן דגש למניעה או למצער האפשרות לפגיעה בהם על דרך מחיקת פרטים מזהים או מחיקת פרטים שיש בהם כדי לחשוף סודות עסקיים (בש"א 15304/06 פלונית נ' היינץ רמדיה בע"מ (2008)), אך שעה שהטענה לא הועלתה איני נדרש להכריע בה. עוד מתבקש בית המשפט להורות לנתבעות לגלות לפי תקנה 113 לתקנות את העתקי התשלומים בסך 90,000 ₪ ובסך 47,000$ שלטענת הנתבעות הן העבירו לפי הסכמי ההפצה הראשון והשני בהתאמה, וכאמור בכתב ההגנה ובתצהירו של אדרי. לא ראיתי כאמור מניעה לגלות את אלה, ולפיכך אני מורה כי על הנתבעות לגלות קיומם של העתקי התשלומים כמבוקש אליהם התייחסו הנתבעות בכתב ההגנה ובתצהירו של אדרי, באשר לכאורה יש להם רלבנטיות מכרעת לנושאים השנויים במחלוקת. לא כל שכן, אם הסכומים שולמו, מה המניעה להמציא את הקבלות על ביצוע התשלום. מטעם זה גם לא ראיתי לקבל את טענת הנתבעות כי הבקשה מהווה סעד של מתן חשבונות. 4. בקשה מס' 14 - מתן פרטים נוספים לכתב ההגנה התובעים, טוענים כי במסגרת מכתב הדרישה, הפנו ל-5 עניינים בכתב ההגנה, לגביהם נדרשו פרטים נוספים. דרישתם נענתה חלקית ולפיכך הם עותרים לחייב את הנתבעות במתן פרטים נוספים ביחס לשלושה ענייינים כדלקמן: בסעיף 46 לכתב ההגנה נטען שהועמד "לצורך התובעים" סך קרן של 875,000$. הפירוט המתבקש הוא באשר לגרסת הנתבעות בדבר הצורך של התובעים, כי הכספים הועברו להם. בסעיף 76 לכתב ההגנה נטען ש"הנתבעות מאשרות כי אכן מימנו הוצאות נוספות ... וזאת בסכום העולה על חצי מליון ₪!". בבקשה נדרש פירוט של סכום ההוצאות הנוספות, הרכבו ולמי שולם. דרישה נוספת היא לפירוט ביחס לטענת הנתבעות לפיה הן הוציאו כספים רבים כדי להשלים את הגירסה לאנגלית של הסרט, וכאמור בסעיף 78ג' לכתב ההגנה. בתגובה טוענות הנתבעות כי הבקשה הינה ניסיון של המבקשים להכין תשתית לצורך הגשת תביעה בקשר עם הסרט, שאינו חלק מהפלוגתאות נשוא התובענה הנוכחית ולפיכך אין מקום לפירוט והרחבה בקשר עם סעיפים 76 ו 78ג' לכתב ההגנה. ביחס לסעיף 46 לכתב ההגנה טוענות כי בכתב התביעה קיימת התייחסות לנספח א' לכתב ההגנה, הסכם מיום 1/7/02, שבין התובעת וחברות של התובעים לבין הנתבעות, בו התייחסות לסכום 875,000$, באופן שתוכנו של הסעיף מדבר בעד עצמו. עוד מצוין בשולי סעיף 5א לתגובה כי הסכום הנ"ל שולם עבור הוצאות והחזר חובות קודמים ועבור הלוואות לצורך הסרט. לאחר עיון בטענות הצדדים בתקנות ובהלכה הפסוקה הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל. תקנה 65 לתקנות מורה כי על בעל דין למסור פרוט, וזאת כמצוות ההלכה הפסוקה באותם עניינים אשר כתב הטענות אינו נהיר או עמום, ומחייב פרוט נוסף אשר יאפשר לצד השני להערך כדבעי להליך. ללא מתן פירוט כמבוקש ייקשה על התובעים להתכונן לבירור התובענה, לטענות ההגנה וקעקוע גרסת הנתבעות. כך, יש מקום להביא לידיעת התובעים מהן ההוצאות הנוספות שהנתבעות שילמו כטענתן בסעיף 76 לכתב ההגנה כמו גם פרוט באשר לכספים שהנתבעות נדרשו לטענתן לצורך השלמת גרסת הסרט באנגלית וכאמור בסעיף 78ג' לכתב ההגנה. זאת ועוד, הפרוט אמור להימצא ממילא בידיעת הנתבעות או ברשותן, כך שאין בפרוט משום הכבדת יתר על אלה. 5. בקשה מס' 15 - עיון במסמכים בבקשה טענו נתבעות כי פנו בבקשה מתאימה למשיבים לפי תקנה 114 לתקנות, למתן צו לעיון במסמכים שגולו במסגרת תצהיר גילוי של התובע מס' 2 מיום 11/10/10, אך בקשתם לא נענתה. בתגובה טוענים התובעים כי הבקשה לוקה בחוסר תום לב ומהווה שימוש לרעה בזכות דיונית, שעה שהנתבעות לא נענו לבקשה לגילוי מסמכים ולא פעלו להשלמת הליכים מקדמיים כמתחייב מהחלטת בית המשפט, בעוד שהם ביוזמתם המציאו לנתבעות תצהיר גילוי מסמכים מלא ומפורט. עוד הוסיפו, כי במענה לדרישות הנתבעות לעיון במסמכים, השיבו כי ייענו לדרישה לאחר השלמת הליכי הגילוי באופן הדדי, וכי יש בכוונתם לנהל את הליך בשקיפות ולהתנהל ב"קלפים פתוחים". הנתבעים טוענים כי משמעות קבלת הבקשה היא הקניית יתרון בלתי הוגן לנתבעות, שיתאפשר להם לעיין במסמכים בעוד הם מסרבים להשלים את הליכי הגילוי. לא ראיתי בתגובת התובעים משום מענה ענייני לסירוב להיענות למבוקש. העובדה כי הנתבעות השיבו או סירבו להשיב לפנייה זו או אחרת של התובעים, אינה יכולה לשמש הנמקה מספקת בידם שלא למסור את המבוקש לנתבעות. משכך, על התובעים להמציא את המסמכים המבוקשים, כקבוע בתקנה 114 לתקנות, ללא תנאים מוקדמים. 6. סוף דבר על כל צד להמציא למשנהו את המתחייב לפי ההחלטה דנן, בתצהיר ערוך כדין, ככל שנדרש כזה, וזאת תוך 30 יום מהיום. לאור התוצאה אליה הגעתי, לא ראיתי לחייב בהוצאות. בשים לב למועד השלמת ביצוע האמור, נקבעת בזאת ישיבת קדם משפט ליום 24.1.11 בשעה 11:30. דרישה להודות בעובדות / הודיה בעובדות