לפניי בקשה רביעית להארכת מעצרו של המשיב ב-90 ימים נוספים מעבר לתשעה חודשים, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה -מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים). 1. נגד המשיב ושישה נאשמים נוספים הוגש כתב אישום המחזיק 23 אישומים - מתוכם 13 המיוחסים למשיב עצמו - המייחס להם שורה ארוכה של עבירות לפי סימן י' של פרק י' לחוק העונשין, תשל"ז-1977. כתב האישום סוקר מערכת ענפה ושיטתית שנמשכה בין השנים 2008-1999, שבמסגרתה הובאו על-ידי הנאשמים לישראל מאות נשים לשם העסקתן בזנות. עוד נטען כי לאורך מרבית התקופה, ניהלו הנאשמים בתי בושת בישראל. בגין מעשים אלה מיוחסות למשיב עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע; סחר בבני אדם לעיסוק בזנות (לרבות גרימה לאדם לעזוב את מדינת מגוריו לשם עיסוק בזנות), הבאת אדם לידי עיסוק בזנות, החזקת מקום לשם עיסוק בזנות, כליאת שווא, סרסרות, זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר, שימוש במסמך מזויף, עיכוב דרכון והלבנת הון. כתב האישום כלל גם בקשה לחילוט נכסים לפי חוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 (להלן: חוק איסור הלבנת הון), שביניהם מקרקעין, כלי רכב וכסף מזומן שבבעלות המשיב. 2. בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המדינה לבית המשפט בקשה למעצרם של כל הנאשמים עד לתום ההליכים המשפטיים נגדם, שבגדרה התקיימו מספר דיונים. בהתייחס למשיב ולנאשם נוסף - אחיו יעקב מוראידי (להלן: יעקב) הגיעו הצדדים להסכמה דיונית, שבגדרה הסכימו המשיב ויעקב לקיומן של ראיות לכאורה "ללא חולשה", ולקיומה של עילת מעצר, אך עתרו לקבלת תסקיר מעצר בעניינם, תוך שמירה על זכותם להעלות את מלוא טענותיהם לעניין חלופת מעצר לאחר קבלת התסקירים. המדינה התנגדה לבקשה. חרף כך, הורה בית המשפט המחוזי על קבלת תסקירים מטעם שירות המבחן בעניינו של המשיב 1 ושל יעקב. מטעמים שונים, הוגשו במסגרת ההליכים בפרשה זו שלושה תסקירים שונים מטעם שירות המבחן בעניינו של המשיב 1. בסופו של יום, המליץ שירות המבחן בתסקיר מיום 26.8.10, שלא לשחרר את המשיב לחלופת מעצר, עמדה שהיתה משום שינוי מהעמדה שהובעה במסגרת התסקיר הראשון שבו הומלץ על שחרורו של המשיב בפיקוח משפחתה של אשתו בעיר טבריה. השינוי שחל בעמדת שירות המבחן - מקורו במידע שלא היה לנגד עיניו בתחילה, שלפיו עומדת גם אשתו של המשיב לדין פלילי בעבירה של סיוע להחזקת מקום לשם זנות וסרסרות, עבירה שבה אף הורשעה בהמשך הדרך. עוד נבע שינוי זה משיג ושיח שקיים שירות המבחן עם הוריה של האישה, שבמהלכו הותירה התנהגותם רושם תוקפני ודרשני. גם את המפקחים הנוספים שהוצעו, לא מצא בית המשפט מתאימים לשמש בתפקיד זה. נוכח זאת, על רקע מסוכנותו של המשיב שקיימת חרף העובדה שהוא לא נטל חלק פעיל בהבאת הנשים ארצה, ולא נקט כלפיהן אלימות פיזית שיטתית, ועל רקע החשש משיבוש מהלכי משפט, הורה בית המשפט המחוזי ביום 8.9.09 על מעצרו של המשיב (וכן של יעקב) עד תום ההליכים. 3. המשיב ערר על ההחלטה לפי בית משפט זה (השופטת חיות), אך עררו נדחה. בהחלטתו, עמד בית המשפט על חומרתן של עבירות הסחר בנשים ש"הן מן הבזויות שבספר החוקים" וקבע כי המסוכנות הנשקפת ממי שמעורב בביצוע עבירות מעין אלה, מחייבת בדרך כי הוא ייעצר ולא ישוחרר לחלופת מעצר, אלא במקרים חריגים. בית המשפט מצא כי המקרה הנוכחי אינו נכנס בגדר המקרים שבהם מתקיימות נסיבות יוצאות דופן המצדיקות שחרור לחלופה, ולאחר שנדחתה גם טענת האפליה שהועלתה, דחה בית המשפט את הערר. בחלוף תשעה חודשים, הגישה המדינה בקשה להארכת מעצרו של העורר ושל שלושה נאשמים נוספים ב-90 ימים. בעניינו של המשיב, קבע בין המשפט כי באיזון בין השיקולים השונים הצריכים לעניין, יש מקום להאריך את מעצרו של המשיב כמבוקש. יצוין כי מעצרו של אחד הנאשמים (רחמים סבן) הוארך רק ב-30 ימים  נוכח העובדה כי באותה עת טרם ניתנה החלטה על-ידי בית המשפט המחוזי בעניין מעצרו, בעוד שמעצרו של נאשם אחר (שמואל מלכה) הוארך ב-45 ימים נוספים, בשל כך שחומרת המעשים שיוחסה לו - וכנגזר מכך גם מסוכנותו - פחותה. 4. 90 ימים חלפו, ומשהמשפט לא בא אל סופו, הגישה המדינה בקשה נוספת להארכת מעצרו של המשיב ב-90 ימים. הבקשה התקבלה על-ידי בית משפט זה (השופט ח' מלצר). בהחלטתו, עמד בית המשפט על "כשלים בניהול ההליך מצד המדינה". בין כשלים אלה נמנו "הודעותיה המרובות של המבקשת על קיומו של חומר חקירה חדש (...) והעובדה שלפי הודעת המשיבה עצמה, ביום הגשת כתב האישום טרם התקבל כל חומר החקירה". חרף כך, ראה, כאמור בית המשפט להאריך את המעצר, בין היתר בשל העובדה שהעיכוב שנוצר בהתנהלות ההליך נבע בחלקו מבעיות הקשורות בייצוגם של הנאשמים, שאינו בתחום אחריותה של המדינה; בשל כך שבניגוד להתנהלות ההליך בתחילת דרכו, נקבע מספר רב של ישיבות הוכחות לחודשים הקרובים; ומשנקבע כי עילת שיבוש הליכי משפט, שבטעות יוחסה למשיב בהליכים הקודמים, הינה עילה משנית במקרה זה, ולא בעטיה הוחלט על מעצרו. גם לאחר 90 ימים נוספים, טרם הסתיים המשפט, והמדינה הגישה בקשה למעצרו של העורר לפרק זמן נוסף של 90 ימים. בית משפט זה (השופט הנדל) נעתר לבקשה לאחר שקבע כי חרף העובדה שמדובר בתיק מורכב שאפשר שהדיון בו יארך עוד זמן מה, "אין לומר שהמשפט אינו מתקדם". בית המשפט שב ועמד על המסוכנות הרבה הגלומה במעשיו של המשיב, וקבע כי חרף הכשלים אשר נפלו בהתנהלות המדינה בתחילת ההליך וזכותו של המשיב לחירות, באיזון שבין השיקולים השונים "הכף נוטה לטובת עמדת המבקשת". בחלוף 90 ימי המעצר, והמשפט עודנו מתנהל, שבה המדינה והגישה את הבקשה שלפניי להארכת מעצרו של המשיב ב-90 ימים נוספים. 5. בבקשתה, טוענת המדינה כי מדובר בפרשת סחר בנשים, חוצה גבולות שנמשכה לאורך שנים. לדבריה, נוכח היקפו העצום של חומר החקירה, אירעו בשלבים קודמים של ההליך תקלות בהעברת חומר החקירה לידי הסנגוריה. עם זאת, מטעימה המדינה, חרף התנהלות לא תקינה מצדה של הסנגוריה, שמיעת ההוכחות בתיק התקדמה באופן משמעותי - התקיימו דיוני הוכחות רבים, נשמעו למעלה מארבעים עדי תביעה, ולאחר שהצדדים ויתרו על חלק מהעדים - נותר כעת לתביעה להעיד כשלושים עדי תביעה. המדינה מציינת עוד כי בשלב זה קבועים לשמיעת התיק 18 מועדי הוכחות. לדברי המדינה, נוכח העובדה שישיבות ההוכחות הקבועות אמורות להישמע רק בשלהי תקופת הארכת המעצר המבוקשת, היא פנתה לבית המשפט המחוזי בבקשה להקדים את מועדי הדיון, אך בינתיים לא עלה בידי המותב הדן לקבוע מועדים נוספים. על רקע זה, ונוכח המסוכנות הרבה שבמעשי המשיב, סבורה המדינה כי יש להורות על הארכת המעצר כמבוקש. 6. המשיב טוען מצדו כי בניגוד לנטען, העיכוב בשמיעת התיק אינו ניצב לפתחו. לדבריו, לא ניתן לקבל מצב שבו תעודת חיסיון רביעית מוגשת בשלב כה מאוחר של הדיונים בתיק ויש לתת משקל לכשל זה בהתנהלות המדינה.  עוד גורס המשיב, כי התיק צפוי להידון עוד פרק זמן ממושך, ומשמדובר בנאשם נטול עבר פלילי, היושב במעצר מזה 15 חודשים, בטרם הורשע, הגם שהמדינה טענה לגביו כי לא היה מעורב בהבאת הנשים לארץ ולא התאכזר עליהן, הגיעה העת לשחרורו לחלופת מעצר. לטענת המשיב, אין לגזור גזירה שווה בינו לבין אחד הנאשמים האחרים (רחמים סבן),  שמעצרו הוארך לאחרונה ברביעית על-ידי בית משפט זה (השופט א' גרוניס) שכן מדובר במי שיש לו 23 אישומים, שהמבקשת עצמה מציגה אותו כראש החוליה ושתלויים ועומדים נגדו מאסרים על תנאי. לדבריו, את עניינו של המשיב יש להעמיד אל מול עניינו של אחיו יעקב, שלגביו העידו המתלוננות כי הוא סחר בהן וכלא אותן. והנה, דווקא יעקב  שוחרר לחלופת מעצר, הגם שבניגוד למשיב, הוא הואשם בשיבוש מהלכי משפט. לדברי העורר, יעקב משוחרר לחלופת מעצר מזה חצי שנה, ובמהלך תקופה זו הוא לא הפר את תנאי החלופה, ולא גרם לשיבוש מהלכי משפט. דבר זה, צריך שיהווה אינדיקציה גם לעניינו של המשיב-אחיו, ויביא לשחרורו לחלופה. לדברי המשיב, קיימות חלופת מעצר שונות שביכולתו להציע, ויש לבחנן לגופן, כך בפרט נוכח העובדה שהמתלוננות אינן בארץ, ואין חשש לשיבוש מהלכי משפט. 7. לאחר שבחנתי את הבקשה וצרופותיה, מסקנתי היא כי דינה להתקבל. כידוע, ככל שמתארכים ההליכים המשפטיים בעניינו של נאשם השוהה במעצר, כך נעה המטוטלת באיזון שבין חירותו של הנאשם לבין האינטרס בדבר שלום הציבור וביטחונו, לעבר זה הראשון, וגובר משקלה של חזקת החפות שממנה נהנה הנאשם בטרם הורשע (ראו למשל בש"פ 9216/09 מדינת ישראל נ' טאהה ( 24.11.09); בש"פ 9403/09 מדינת ישראל נ' אביבי ( 27.11.09)). כדי להכריע האם חלוף הזמן היטה את המאזן לעבר העדפת זכות הנאשם לחירות, יש לבחון בכל נקודת זמן, בין היתר, את מסוכנותו של הנאשם שעל הפרק, הנובעת ממעשיו ומעברו הפלילי; את משך הזמן אשר צפוי להידרש להשלמת ההליך המשפטי העיקרי; את קצב התקדמות הדיונים בתיק, וככל שישנם עיכובים - את זהות הגורם שעליו מוטלת האחריות להתמשכות ההליכים (ראו למשל בש"פ 3784/07 מדינת ישראל נ' אלטורי ( 20.5.2007)). 8. בהחלטות הקודמות שניתנו בפרשה זו כבר עמד בית המשפט על קשיים מסוימים שנפלו בהתנהלות הסנגוריה והפרקליטות כאחד. איני סבור כי שלושת החודשים שחלפו מאז ההחלטה הקודמת להאריך את המעצר, הביאו לשינוי במשקל שיש ליתן לעיכובים שהיו תוצאה של התנהלות הפרקליטות. כפי שנקבע בהחלטות הקודמות, פגמים אלה כשלעצמם אינם מצדיקים - נוכח טיב העבירות שבהן מדובר והמסוכנות הגלומה בהן - שחרור של המשיב ממעצר, גם לא עתה, בחלוף 90 ימים נוספים. בגדר איזון זה לא ניתן להתעלם מדבריו הנוקבים של המותב הדן בהליך העיקרי בהחלטתו מיום 17.6.10, בהתייחס להתנהלות הסניגוריה, שבגינה נאלץ בית המשפט לבטל מספר מועדי דיון. התמורה שחלה מאז ההליך הקודם של הארכת המעצר, הינה הוספת 18 מועדי דיון בתיק. לטענת המדינה, בפרק זמן זה צפויה להסתיים שמיעת הראיות בתיק. גם אם הסניגוריה חולקת על הערכה זו ניתן לקבוע, למצער, כי מדובר במספר מועדים משמעותי שסביר כי יביא לקידום ניכר של ההליך. אמנם, צודקת הסנגוריה בטרונייתה על כך  שמרבית הדיונים קבועים למועדים החלים בשלהי תקופת המעצר הנוכחית. עובדה זו אינה מונחת לפתחה של התביעה, אשר פנתה לבית המשפט בבקשה להקדמת מועדי הדיון, אך נוכח עומס התיקים הקיים, הדבר לא הסתייע. חזקה על בית המשפט שככל שיתפנו מועדי דיון בשלב מוקדם יותר, יוקדמו הדיונים בענייננו כדי שניתן יהיה להביא לסיומם מהר ככל הניתן.  9. כפי שחזר בית משפט זה וציין בהחלטות קודמות, העבירות המיוחסות למשיב בולטות בחומרתן הרבה, והן מצויות ברף העליון של המסוכנות. בלשונו של חברי השופט ח' מלצר: "היקף מעורבותו הלכאורית של המשיב היא רחבה ועמוקה וחולשת על הפרשה כולה. אף אם אין הוא האחראי הלכאורי היחידי לסחר, הוא מן האחראיים המרכזיים" (ההדגשה במקור). עצם ביצועו של סחר בבן אנוש תוך התייחסות אליו כאל נכס קנייני, בזוי ומשפיל הוא מעין כמותו, אפילו הדבר לא נעשה בכפייה או תוך הפעלה של כוח. יש בכך משום פגיעה בכבוד ובחירות הבסיסיים ביותר של האישה, ורמיסה ברגל גסה של זכויותיה היסודיות (ראו ע"פ 2529/02 ראובנוב נ' מדינת ישראל ( 19.6.06)). המסוכנות הגלומה בעבירות של סחר בבני אדם, מחייבת את מעצרו של מי שנטל בה חלק דומיננטי, גם אם לא מיוחסת לו עבירה של שיבוש מהלכי משפט. 10. לפני סיום ייאמר, כי גם בשלב הנוכחי, לא מצאתי כי הארכת מעצרו של המשיב בעוד שחלק מן הנאשמים האחרים בפרשה שוחררו לחלופת מעצר, עולה כדי אפליה.  אין לגזור גזירה שווה בין המשיב לבין הנאשמים האחרים, בין אם משום שחלקם בפרשה, כפי שנקבע, היה קטן יותר (דוגמת הנאשם 2 -שמואל מלכה), ובין אם משום ששחרורם בא על רקע נסיבות אישיות יוצאות דופן (יעקב, שאשתו נהרגה בתאונת דרכים והוא שוחרר כדי שיוכל לטפל בילדיו הקטינים). לכך יש להוסיף כי טענת ההפליה בהקשר אחרון זה, נדחתה על ידי חברי השופט ח' מלצר בהחלטה קודמת. משנקבע כי אין שוויון מהותי בנסיבות הרלבנטיות למשיב לעומת אלה הרלבנטיות לאחרים ששוחררו לחלופת מעצר, די בכך כדי לדחות את טענת ההפליה (השוו: בש"פ 7696/03 רפייב נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(6) 753, 768 (2003); בש"פ 9362/09 חסן נ' מדינת ישראל, סעיף 10 ( 30.11.09)). למעלה מן הצורך, יוסף כי הגם שככלל יש לנהוג שוויון בין נאשמים שונים בגין אותה מסכת עובדתית, אין שיקול זה אלא שיקול אחד מבין השיקולים הנשקלים על-ידי בית המשפט בטרם יחליט בשאלת המעצר (ראו למשל 3977/09 כהן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 18.6.09); בש"פ 5540/09 מרזן נ' מדינת ישראל ( 9.7.08)). במקרה שלפנינו, נוכח טיב העבירות ורמת המסוכנות הגבוהה כפועל יוצא, סבור אני כי בנקודת הזמן הנוכחית, טרם שונתה נקודת האיזון בין השיקולים המתמודדים, ויש ליתן את הבכורה לאינטרס הציבורי המחייב את הארכת מעצרו של המשיב. אני מורה, אפוא, על הארכת מעצרו של המשיב מעבר לתשעה חודשים, ב-90 ימים נוספים, החל מיום 24.9.10 או עד למתן פסק דין בת.פ.ח. 1016/09 בבית המשפט המחוזי בתל אביב, לפי המוקדם ניתנה היום, י"ב בתשרי התשע"א (20.9.10). הארכת מעצרמעצר