1. לפניי שתי בקשות מטעם התובעות שכנגד (להלן:"המבקשות"): האחת, מחיקת סעיפים בתצהיר העדות הראשית המשלים שהוגש על ידי הנתבעים שכנגד (להלן: "המשיבים") באשר לתביעה שכנגד. השנייה, הוצאת חוות דעת המומחים שמטעם המשיבים. בעבר כבר נדרשתי לבקשה לסילוק התביעה שכנגד על הסף, מחמת התיישנות (בש"א 4272/08). בהחלטתי מיום 11.9.2008, פרשתי את יריעת המחלוקת בין הצדדים, הן בתביעה העיקרית והן בתביעה שכנגד, ומטעמי יעילות, לא ראיתי צורך לחזור ולפרט את ההליכים בין הצדדים. אציין בקצרה כי נשוא התביעות הינו מיזם של קידום תכנית בניין עיר ולווי בנייה באשר למתחם קרקע בשכונת בבלי, בתל אביב (להלן: "הקרקע"). המבקשות ביחד עם המשיבים הפורמלים, הם בעלי הזכויות בקרקע. המבקשות התקשרו בהסכמים עם המשיבה 1, חברת אחות של המשיבה 2 (להלן:"המשיבות"), המצויות בבעלות המשיב 3 (להלן: "המשיב"). עניינם של ההסכמים הוא קידום הליכי תכנון ובנייה על הקרקע, כמו גם ניהול פרוייקט הבנייה המתוכנן להיבנות עליה (להלן:"הפרוייקט"). תכנית בניין עיר ביחס לקרקע אושרה לאחר הליכים ממושכים, ובחלוף כ 18 שנים מההתקשרות המקורית בין הצדדים. בתביעה העיקרית נתבעו המבקשות לשלם למשיבות את הסך 9,899,125 ₪ המהווה את התמורה המגיעה לטענת המשיבות, לפי המוסכם בין הצדדים, והמוכחשת על ידי המבקשות. האחרונות, הגישו תביעה שכנגד, בה נטען בין היתר כי יש לחייב את המשיבים בגין הנזקים שנגרמו להן עקב התמשכות הליכי התכנון שלא לצורך ועיכובים מיותרים, הכרוכים בעלויות כספיות ניכרות. לדידן של המבקשות, הציגו המשיבים לפניהם מצגי שווא לפיהם ניתן יהיה לאשר את התכנית תוך שלוש שנים, דבר שהתברר בדיעבד כעורבא פרח. עוד נטען כי גם לאחר אישור התכנית, לא פעלו המשיבים כנדרש, לא מסרו מידע, לא קידמו את ההליכים ועוד, כאשר במהלך התקופה האמורה, נאלצו המבקשות להוציא סכומים ניכרים מדי חודש. עוד נטען כי יש לחייב את המשיבים בעלויות של בעלי מקצוע, תשומות, הוצאות מימון וכדומה. המבקשות העמידו את התביעה שכנגד על סך 12,000,000 ₪ לצרכי אגרה. 2. בהחלטה האמורה, לא ראיתי לקבל את טענת ההתיישנות והוריתי בשוליה על הגשת תצהירי עדות ראשית בתצהירים וכקבוע בתקנה 168 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"). 3. לאחר הגשת תצהירי העדות הראשית בתביעה העיקרית ובתביעה שכנגד, ובעקבות ערעור על ההחלטה בבקשה לסילוק על הסף, התקיים לפניי דיון ובו הושגה הסכמה לפיה, תוגש חוו"ד מומחה מטעם המבקשות באשר לנזקים הנטענים על ידן בתביעה שכנגד, ולאחר מכן, יהיו המשיבים רשאים להגיש חוו"ד המומחים מטעמם, כאשר טענת ההתיישנות תוכרע במסגרת פסק הדין וכאמור בדברי ב"כ הצדדים, להם ניתן תוקף של החלטה, בדיון ביום 29.4.10. בהתאם למתווה האמור, הגישו המבקשות ביום 20.6.10 את חוו"ד המומחה מטעמן, הכלכלן פיני שמואלי ניסן, והמשיבים הגישו ביום 10.8.10, תצהיר המשיב מיום 8.8.10 וחוות דעת של שני מומחים, (להלן: "חוות הדעת"), של השמאי מר אריה קמיל והאדריכל מר גלור (להלן: "המומחים"). 4. ביום 31.8.10, הגישו המבקשות את בקשה 20, מחיקת סעיפים בתצהיר העדות הראשית של המשיב מיום 1.9.09 (להלן: "התצהיר"), ביחס לתביעה שכנגד, (אין הכוונה לתצהיר שניתן לאחרונה, ביום 8.8.10). ביום 1.9.10, הגישו המבקשות בקשה נוספת, בקשה 21 להוצאת חוו"ד המומחים. במקביל, הגישו המשיבים בקשה לזמן מספר רב של עדים למועדי ההוכחות הקרובים, בקשה לה התנגד ב"כ המבקשות. בנסיבות אלה, זימנתי דיון דחוף במעמד הצדדים. בדיון התבקשתי ליתן בידי ב"כ המשיבים זכות להשיב לבקשות, זכות לב"כ המבקשות להגיב עליהן. עוד הוסכם כי לא תהייה התנגדות לזימון העדים, וכן נקבעו מועדים חדשים לשמיעת ההוכחות. בדיון גם נדונה הצעת בית המשפט למינוי מומחה מטעמו. אדון בבקשות כסדרן: 5. בקשה למחיקת סעיפים בתצהיר (בקשה 20) בבקשה נטען כי יש למחוק פרקים שלמים מהתצהיר שכן הוא נועד להוות תצהיר עדות ראשית רק ביחס לתביעה שכנגד, אך בפועל פרקים אלה דנים בתביעה העיקרית, בין היתר כמענה לנאמר בתצהירים של המבקשות או הרחבה של עניינים שהיה מקום להעלותם מלכתחילה בתצהירי העדות הראשית של המשיבים, דבר שלא נעשה. המשיבים מתנגדים לבקשה, באשר לטענתם הבקשה הוגשה בחלוף המועד שניתן היה להגישה והן שלגופה אין בתצהיר משום הרחבה אסורה. 5.1 באשר לטענת העיתוי להגשת הבקשה נטען על ידי המשיבים שהמועד האחרון בו יכלו המבקשות להעלות את הטענה בדבר מחיקת סעיפים מהתצהיר הוא בקדם המשפט. הואיל והבקשה הוגשה לאחר ישיבת קדם המשפט, דין הבקשה להיות מסולקת על הסף. לא ראיתי לקבל את עמדת המשיבים, ודוק. הלכה מושרשת היא שעל בעל דין לעשות כל הניתן על מנת שבשלב קדם המשפט תידונה כל בקשות הביניים, אחרת יגרם שיבוש בסדרי עבודת בית המשפט, ויהיה בכך כדי לחתור תחת המגמה של ייעול הליכים משפטים והבאת תביעות לידי הכרעה וסיום (ראה ע"א 103/71 נורדיה נ' בכר, פ"ד כו(1) 320). לכן, קבע מתקין התקנות בתקנה 149(ב) לתקנות כי הסנקציה למקרה שלא כך פעל בעל הדין תהא: "בית המשפט לא ידון בשום בקשה שבעל דין יכול היה להביאה בקדם משפט ולא הביאה." לענייננו; לא התקיימה הלכה למעשה, ישיבת קדם משפט לאחר הגשת תצהירי העדות הראשית. הישיבות שהתקיימו לאחר הגשת תצהירי העדות הראשית, ביום 28.12.09 וביום 29.4.10, לא היו ישיבות ק"מ, אלא ישיבות תזכורת שנועדו לקביעת מועדים לשמיעת ראיות כמו גם בירור בעקבות החלטת בית המשפט העליון. בהעדר הליך של ק"מ לאחר הגשת תצהירי עדות ראשית. ממילא, לא יכלו איפוא המבקשות להגיש את הבקשה ולעורר את טענתן בדבר מחיקת סעיפים מהתצהיר בישיבת קדם משפט שלא התקיימה. מכאן, שהטענה נעדרת מסד עובדתי ודי בכך כדי לדחותה. עם זאת מצאתי לנכון לבחון את השאלה מהו המועד האחרון שבו חייב בעל דין להעלות טענותיו באשר לפגמים שנפלו לטעמו בתצהירי העדות הראשית של מישנהו. פגמים כאמור יכולים להיות רבים ושונים. בין אלה ניתן למנות הרחבת חזית, העדר קבילות תצהירים, או חלקם, בין היתר מחמת שהנאמר בהם מהווה עדות שמועה, או כי אימות התצהיר אינו כדין, כי הנספחים שצורפו אינם קבילים כגון שמי שערך אותם אינו המצהיר ועוד כהנה וכהנה. עסקינן בסוגיה המתעוררת חדשות לבקרים בהעדר אחידות בעניין, דבר שגורם לא אחת לשיבוש עבודת בית המשפט, קיום ישיבות סרק ועוד. חוסר האחידות מתגלה גם בכך שישנם בעלי דין הבוחרים להעלות את טענותיהם באשר לפגמים שנפלו בתצהירים של הצד שכנגד רק בפתח ישיבת הוכחות. אחרים בוחרים להגיש בקשה בעניין רק עם הגשת התצהירים שלהם, ואילו נתבעים לא מעטים נוהגים להגישה עוד בטרם הגשת תצהיריהם. אין הוראה מפורשת בתקנות באשר למועד בו יש להגיש בקשה כאמור, אם בכלל ולא מצאתי הלכה של בית המשפט העליון, המתייחסת לסוגיה, והצדדים אף לא הפנו לכזו. בתי המשפט המחוזיים הצביעו על הקשיים בהעדר הסדר ברור בעניין; כב' השופט מ. גל בבר"ע (מחוזי יר') 3324/01 יונה אברך בע"מ נ' רחל סייג [2001]; כב' השופט י. שנלר בע"א (ת"א) 3494/07 חי ישעיהו נ' כלל חברה לביטוח בע"מ [2010]. בדרך כלל מתקיימות ישיבות קדם המשפט לפני הגשת תצהירים, שכן הצדדים ניגשים למלאכת הכנת התצהירים רק לאחר שקיימו ביניהם הליכים מקדמיים הנדרשים לצורך הכנתם, כגון גילוי ועיון במסמכים, החלפת שאלונים וכדומה, וככל שמתעוררות מחלוקות בעניינים אלו, הן מתבררות בקדם המשפט. כך, גם טענות מקדמיות כגון סילוק על הסף, התיישנות וכדומה מתבררות בקדם המשפט, בשלב שקודם להגשת תצהירי עדות ראשית. ככל שלא מתקיימת ישיבת קדם משפט לאחר הגשת התצהירים, אזי שומה על בעל הדין, להגיש בקשה שעניינה פגמים נטענים בתצהירים של בעל דינו סמוך לאחר קבלתם, בין אם הוא תובע ובין אם הוא נתבע, ואין להמתין רק לפתח ישיבת ההוכחות, על מנת להעלות את הטענה. ניתן להמחיש את הקשיים שעלולים להתעורר אם יבחר בעל דין להמתין עם בקשה כאמור, ולשטוח אותה רק בפתח ישיבת הוכחות, באמצעות העובדות נשוא המקרה שלפניי. כפי שיפורט להלן, עותרות המבקשות למחיקת פרקים שלמים, המשתרעים על פני מאות סעיפים מתצהיר המשיב. בקשה זו יש לבחון בכובד ראש, לאחר שניתנה שהות הולמת למשיבים להגיב עליה. לא יעלה על הדעת, שניתן יהיה להשיב לבקשה כאמור בצורה הולמת, על אתר, כמו גם להכריע בה מיד, שכן יהיה צורך להקדיש את הזמן הנדרש לשקילת הטענות כראוי. קרי, העלאת הטענה בעיתוי מאוחר זה, עלולה לגרום לדחיית שמיעת ההוכחות, בזבוז זמן שיפוטי וזמנם של הצדדים כמו גם של העדים שהגיעו להיחקר על תצהיריהם. בנסיבות שבהן מטעם כזה או אחר מקיים בית המשפט ישיבת קדם משפט לאחר הגשת תצהירי עדות ראשית, סבורני כי לא יכול להיות חולק שהמועד להגשת הבקשה האמורה, הוא לפני ישיבת קדם משפט זו. הגשת הבקשה במועד כאמור, תאפשר הכרעה בבקשה בקדם המשפט ועוד בטרם העברת ההליך לשמיעת הראיות וכמצוות תקנה 149(ב) הנ"ל. יובהר כי אין בהחלטתי זו כדי להביע עמדה בשאלה האם ככלל נכון לקבוע ישיבת קדם משפט לאחר הגשת תצהירי עדות ראשית. קיום קדם משפט לאחר הגשת תצהירי עדות ראשית, טומן בחובו חסרונות, כגון שיהיה בכך לאפשר לצדדים לשוב ולפתוח כזכותם על פי התקנות, בהליכים מקדמיים שונים שנדונים בקדם המשפט, דבר שבוודאי אינו רצוי, והעלול לגרום לדחיית בירור ההליך שלא לצורך. ביישום לענייננו: על המבקשות היה להגיש את הבקשה לכל המאוחר סמוך לקבלת התצהיר, קרי כשנה קודם למועד שבו הוגשה, וכפי שאישר ב"כ המבקשות בהגינותו בדיון, זאת בהבדל מהנטען על ידו בתגובה לתגובה, שאותה אין בידי לקבל. עמד לרשות המבקשות זמן למכביר להגשת הבקשה, ולא ניתן לתלות את הקולר בעיתוי המאוחר של הגשתה, בהליכים אחרים שנוהלו, כגון הערעור בבית המשפט העליון. גם הטענה בתגובה לפיה המועד הנכון להגיש את הבקשה בפתח ישיבת ההוכחות, טוב היה אלמלא נטענה שכן עובדה היא שהמבקשות בחרו להגישה, עוד בטרם שמיעת הראיות, ולא רק בפתח ישיבת ההוכחות, ולאחר שבחנו את התצהיר כדבעי. יחד עם זאת, מכלול השיקולים, בהינתן שלא התקיימה ישיבת קדם משפט לאחר הגשת התצהירים, בשים לב לכך שמועד ההוכחות נדחה גם מחמת העיתוי המאוחר של הגשת בקשה מטעם המשיבים לזימון מספר רב של עדים רק סמוך לפני ישיבת ההוכחות, דבר שגרם ממילא לדחייתן, כמו גם הצורך במינוי מומחה מטעם בית המשפט וכפי שיפורט להן, מטים את הכף שאין מקום לדחיית הבקשה מחמת עיתוי הגשתה. הגשת תצהירי עדות ראשית בתביעה ותביעה שכנגד 5.2 ככלל, שעה שהתביעה העיקרית והתביעה שכנגד מתבררות בעת ועונה אחת, סדר התצהירים מחייב כי תחילה יוגשו תצהירי העדות הראשית של התובע בתביעה העיקרית. לאחר מכן יוגשו תצהירי הנתבע, כאשר במסגרת זו, יתייחס הנתבע גם לתביעה הנגדית שהגיש. בשלב השלישי, מגיש הנתבע שכנגד, הוא התובע בתביעה העיקרית תצהירים, אך זאת רק ביחס לנתבע ממנו בתביעה שכנגד. הנתבע שכנגד, אינו רשאי במסגרת תצהיר העדות הראשית בתביעה שכנגד, להשלים את שהחסיר בתצהיר שניתן מטעמו בתביעה העיקרית, או להשיב לתצהיר הנתבע ביחס לתביעה העיקרית. בהתאם למתווה האמור, הוריתי בהחלטתי לצדדים, בדבר הגשת תצהירי עדות ראשית, כך לפעול. (סעיף 16 להחלטה מיום 11.9.08, עמוד 10 שורות 6-9). נטיתי בתחילה לסבור כי ניתן יהיה להסתפק בקביעה כללית לפיה בית המשפט יתעלם מכל עדות שאינה מתיישבת עם ההחלטה בדבר הגשת תצהירי עדות ראשית, וכי ככל שיש בתצהיר משום הרחבה אסורה מחמת התייחסות לעניינים הקשורים לתביעה העיקרית ולא לתביעה שכנגד, יתעלם בית המשפט מאותן אמירות. עם זאת, לאחר ששבתי ועיינתי בעמדות הצדדים ובתגובות שהוגשו לאחר הדיון, הגעתי לידי מסקנה כי מן הראוי ליתן החלטה לגופו, קרי בחינת אותם פרקים שנטען שיש למחוק מהתצהיר, וזאת לאור ההיקף הניכר בתצהיר של העניינים שלטעמי מהווים חריגה מהמותר. עוד סברתי כי נכון יהיה לציין במפורש ומראש מהן אותן החריגות בתצהיר שדינן להיות מסולקות, דבר שיאפשר בידי הצדדים להיות ערוכים כדבעי ומראש לשלב החקירות, שכן יידעו לאשורו מהו תוכן התצהיר שעל הפרק. לאחר בחינת הטענות, הגעתי לידי מסקנה כי המשיבים נהגו בניגוד להחלטה, ודין הבקשה להתקבל. במסגרת התצהיר, כהגדרתו לעיל, נכללים ארבעה פרקים, שכל כולם, התביעה העיקרית, קרי המגיע למשיבים לטענתם, ומבלי קשר לתביעה שכנגד לה נדרש התצהיר. די בעיון בכותרות של הפרקים בתצהיר שמחיקתם מתבקשת, כדי להגיע למסקנה האמורה לפיה, יש בתצהיר הרחבה של המותר מתצהיר עדות ראשית הניתן בתביעה שכנגד. האמור בפרקים אלה לגופם, מתייחס לתביעה העיקרית, בין כהשלמה לתצהירי העדות הראשית מטעם המשיבים ובין כמענה לתצהירי העדות הראשית של המבקשות. וביתר פרוט: הפרק שכותרתו: "התמורה בגין תוספת והשבחת זכויות" (סעיפים 67-74) לתצהיר. בפרק זה של התצהיר מתייחס המצהיר למגיע למשיבים לטענתם כנטען בתביעה העיקרית, וללא קשר לתביעה שכנגד. לעניין זה, המשיב מתייחס בפרוט רב, לטענת המבקשות בתצהירי העדות הראשית מטעמן לפיה התגמול בתביעה העיקרית בגין רכיב תוספת יחידות דיור בפרויקט, לא הושתת על "הצלחה", אלא נועד להוות זרז למשיבות לקדם את הפרוייקט. עוד מגיב המשיב לטענות המבקשות בהקשר זה ביחס לאופן כימות הסכום הכספי המגיע למשיבות לטענתן בגין רכיב זה של התביעה העיקרית. המצהיר מנמק מדוע שוגות המבקשות בטענותיהן תוך הפנייה למסמכים שונים, לרבות חשבונות שהוגשו, מסמך פנימי, תשלומים ששולמו למשיבות ועוד. כל אלה, עניינם בתביעה העיקרית ולא בתביעה שכנגד. אמנם, במובלע ישנן אמירות הקשורות בתביעה שכנגד, שכן לא ניתן לנתק לחלוטין בין שתי אלה. כך למשל האמור בסעיפים 71.2-71.4 לתצהיר, הדנים בהרחקתו של המשיב מישיבות לשם קידום הפרוייקט, והרלוונטיים לתביעה שכנגד שעניינה כאמור התמשכות הליכים מעל ומעבר. יחד עם זאת, את אותה טענה העלה המצהיר כבר בחלק הראשון של התצהיר וכאמור בסעיף 35. החזרה על הטענה בתצהיר גם בפרק זה, רק מחזקת את המסקנה לפיה הטענה הועלתה לצורך התביעה העיקרית ולא לתביעה שכנגד. אציין כי לא ראיתי בתגובת המשיבים כדי לשנות את המסקנה. הטענה המועלית בתגובה, לפיה בתביעה הנגדית, טענו המבקשות כי הן חולקות על החשבון של המשיבות, אינה מקנה זכות למשיבות להתייחס במסגרת תצהיריהן בתביעה שכנגד לחשבון זה, וזאת לצורך המגיע להן בתביעה העיקרית. הפרק שכתורתו: "טענות התובעות שכנגד בדבר גודל היחידות" (סעיפים 75-102 לתצהיר) בפרק זה, מתמודד המשיב עם טענות המבקשות במסגרת התביעה העיקרית ביחס "לגודל היחידה", לצורך חישוב המגיע למשיבים לטענתם. לעניין זה אציין כי קיימת מחלוקת בין הצדדים באשר לפרשנות שיש ליתן לסעיף 6 להסכם שבין הצדדים, באשר למגיע למשיבים בגין תוספת שטחים בתכנית בניין עיר. עוד מתעמת הוא עם טענת המצהירים מטעם המבקשות המתיימרים לטענתו להתעלם מהישגיו בשיפור זכויות הבנייה. כל אלה, הן מחלוקות ביחס לתביעה העיקרית ולא לתביעה שכנגד ולכן היו המשיבים מנועים להתייחס להן בתצהיר. לאור מסקנה זו, איני נדרש לדון בטענה החלופית של המבקשות לפיה האמור בסעיף 96 לתצהיר מהווה הרחבת חזית, הגם שדומה כי דין הטענה לגופה נכונה, שכן אין עסקינן בטענה משפטית, כנטען על ידי המשיבים בסעיף 24 לתגובה, אלא בטענה עובדתית. הפרק שכותרתו: "התמורה בגין עבודות נוספות" (סעיפים 121-155 לתצהיר). איני נדרש להרחיב בעניין זה שכן פרק זה עוסק כל כולו ברכיב התמורה הנתבעת בתביעה העיקרית ביחס למגיע למשיבים בגין ביצוע עבודות נוספות ביחס לפרוייקט. מה הקשר בין זה לבין התביעה שכנגד, תמהני? אם כל המטרה בסעיפים אלה היתה רק להוות מענה לכך שהמבקשות היו מעוניינות בהמשך שירותי המשיבים, כאמור בסעיף 28-29 לתגובתם, אזי לא נדרש טעון כה נרחב, המתפרש על פני עשרות סעיפים. הפרק שכותרתו: "התמורה בעד שירותי הניהול" (סעיפים 156-177 לתצהיר) בפרק זה דן המצהיר במגיע למשיבים בגין שירותי ניהול של ביצוע הפרוייקט עצמו, תוך הפנייה למסמכים שונים ובכללם סיכום פגישה, טיוטת הסכמים ועוד. בנוסף נטען כי הלכה למעשה סיפקו המשיבים שירותי ניהול ולכן זכאים לתמורה בגין אלה. ברי כי אין קשר ענייני בין התביעה שכנגד לבין טענת המשיבים לתמורה המגיעה להם לטענתם בגין שירותי הניהול לפרויקט. נתתי דעתי לטענת המשיבים בסעיף 30 לתגובתם אך לא ראיתי בה מענה ענייני. ככל שהעלאת הפרק האמור בתצהיר המשיב נועדה, כנטען בסעיף 30 האמור, להצביע על ההערכה לה זכה המשיב מאת המבקשות כאשר מסיבה זו ביקשו האחרונות לשכור את שירותי המשיבים גם לשלב הניהול של הפרוייקט, לא הצריך הדבר את הפירוט שנטען בהרחבה בסעיפים 156-177. בקשה למשיכת חוו"ד מומחים (בקשה 21) בבקשה זו עותרות המבקשות שבית המשפט יורה "על מחיקת שתי "חוות דעת מומחה" (כך במקור א.א.) שהוגשו מטעם המשיבים. בבקשה נטען כי המומחים הם עדים "נגועים" כלשון הבקשה, מחמת שיש להם זיקה למחלוקת נשוא הבקשה. מוסיפות המבקשות וטוענות כי המומחה קמיל, שימש במשך שנים שמאי מטעם עיריית תל אביב, וניהל מדור בעירייה כאשר המומחה גלור, שימש אדריכל מטעם מינהל ההנדסה של עירית תל אביב. לדידן של המבקשות שני המומחים היו מעורבים באופן פעיל ושוטף בעניינים הנוגעים לקרקע ובתכנית בניין עיר, נשוא המחלוקת. לעניין זה מפנות המבקשות לפרק המבוא שבכל אחת מחוות הדעת בה מפורט ניסיונו המקצועי של כל אחד המומחים. המשיבים בתגובתם טוענים כי מדובר במומחים אובייקטיבים, שאינם נוגעים בדבר. עוד נטען כי הללו חדלו מעיסוקם בעירייה זה מכבר, וכי אין קשר בין נושאי חוות הדעת לאינטרסים של העירייה. המשיבים מפנים לכך שחוו"ד המומחה גלור מתייחסת לשאלת התמשכות הליכי תכנון של תכניות בניין עיר בתל אביב ככלל, וללא זיקה לתכנית בנין העיר ביחס לקרקע, וזאת על מנת לשלול את הנחות המוצא של מומחה המבקשות. לעמדת המשיבים, לכל היותר יש לטענות המבקשות השפעה רק על משקל חוות הדעת אך לא לעצם קבילותן, וכפי שיתברר בשמיעת העדויות. הואיל ועיריית תל אביב יפו, היא נתבע צד ג' בתיק, ביקשתי את עמדת בא כוחה בעניין. עו"ד פזטל, ב"כ העירייה הודיע לבית המשפט, כי לאחר התלבטויות, לא מתנגדת העירייה להגשת חוות דעת המומחים. לאחר בחינת עמדות הצדדים ויישום ההלכה הפסוקה לא ראיתי להיעתר לבקשה. בפתח הדברים אעיר כי נפלה שגגה בסעד שבבקשה, שכן אין בית המשפט מוחק חוות דעת של מומחה שהוגשה בתיק, אלא מורה על הוצאתה של זו או קובע כי יתעלם הימנה. לגופו, הבקשה מושתתת על טענות עובדתיות תוך ייחוס קביעות פוזיטיביות למומחים בדבר היותם מעורבים בעניינים הנוגעים לקרקע (סעיף 3 לבקשה). בנסיבות אלה, שומה היה על המבקשות לתמוך את הבקשה בתצהיר ולפרט את מקור המידע, שכן לא מצאתי עיגון בחוות הדעת, לרבות במבוא להן, לטיפול של המומחים בקרקע. די בכך כדי לדחות את הבקשה. לא מצאתי כי התקיימו בנסיבות העניין התנאים להוצאת חוות דעת המומחים. הלכה פסוקה היא כי רק אם קיים חשש ממשי בפגיעה בזכות בעל דין מחמת יחסי קירבה עם המומחה, יהיה מקום לפסול את המומחה. בהקשר זה אפנה לרע"א 1548/06 עדי אטיאס נ' ד"ר בלכנר מרין (2006): "על מנת שתקום הצדקה לפסילת מומחה 'צריך שיתקיים חשש ממשי לכך שזכויות המשיב תיפגענה עקב אותה קירבה בין המומחה לבין המבקשת לה טוען המשיב' . (רע"א 334/99 טרקלין חשמל בע"מ נ' חלפון, [1999]" הדבר נכון גם כאשר מדובר במומחה העובד אצל בעל הדין שמגיש את חוות הדעת של עובדו, כאשר יש להניח שיש לו עניין להגן על פעולות מעבידו (ע"א 208/65 יצחק יצחק נ' חברת החשמל לישראל בע"מ פ"ד יט (3)552. כאמור, לא הוכח קיומו של חשש כאמור, אם בכלל, מכוחו ניתן היה להיעתר לבקשה. בנוסף, יש ליתן משקל גם לעמדת העירייה שלא עמדה על הוצאת חוות הדעת, שכן הדעת נותנת שאם היתה העירייה סבורה שלמומחים זיקה לקרקע או לתכנית בניין עיר, ומכל מקום באופן העלול לפגום בקבילות חוות הדעת, היא היתה נוקטת עמדה שונה. אוסיף; ככלל, קשרים של מומחה עם בעל הדין שמטעמו הוגשה חוות הדעת של אותו מומחה, הם עניין לצורך משקלה של חוות הדעת האמורה, בהבדל מכשירותה כראיה בהליך, וכעמדת בא כוח הנתבעת. לעניין זה ראה ע"א 9248/05 מתן י. מערכות תקשורת ואיתור בע"מ נ' מילטל תקשורת בע"מ [2006]; ע"א 45/82 משה שחר נ' לאה בור, פ"ד מ(2) 46). לפיכך, לכל היותר, עובדת הקשר של המומחים עם העירייה יכולה להשפיע איפוא על המשקל שיש ליתן לחוות הדעת, אך אין בכך כדי לשמוט את הקרקע תחת חוות הדעת, וכאמור בעמדת ב"כ המשיבים. יובהר כי אין בהחלטה זו כדי לקבוע מסמרות באשר לקשרים הנטענים בין המומחים לבין העירייה, והשפעתם של אלה, ככלל שקיימים על משקל חוות הדעת, והדרך פתוחה לפני המבקשות במהלך חקירת המומחים, לשכנע את בית המשפט בנכונות טענותיהן. 7. מינוי מומחה מטעם בית המשפט נוכח הפערים בין חוות דעת המומחים שבין הצדדים, חוו"ד הכלכלן פיני שמואלי ניסן, מטעם המבקשות מחד גיסא, לבין הערכת הנזקים לפי חוות דעת המומחים מטעם המשיבים, מר קמיל ומר גלור, מאידך גיסא, הצעתי לצדדים כי ימונה מומחה מטעם בית המשפט. ב"כ המשיבים התנגד להצעה מחמת שלדעתו קיים הבדל מהותי בין סוגי חוות הדעת, הן מתייחסות לעניינים שונים, המומחים אינם נמנים על אותו תחום, כאשר חוו"ד המומחה של המבקשות, מושתתת על אדנים רעועים כגון עבודה סמינריונית שאינה יכולה להוות עוגן לחוות הדעת. לעומתו סבור ב"כ המבקשות שיש טעם במינוי מומחה מטעם בית המשפט נוכח הפער בין חוות הדעת שלטעמו מושתתות על אותו בסיס. לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים ובחנתי את חוות הדעת, הגעתי לידי מסקנה כי נכון יהיה למנות מומחה מטעם בית המשפט, אשר יגיש חוות דעת אובייקטיבית בדבר הנזקים הנטענים בתביעה שכנגד. ההלכה הפסוקה מורה כי ראוי ורצוי למנות מומחה ניטרלי במקרים המתאימים. לעניין זה אפנה לדברי בית המשפט העליון: "אין צורך להכביר מילים על חשיבותה של עדות מומחה ממונה שאינו קרוב אצל הצדדים, ושוב, מבלי לפגוע במומחים אחרים, ככלי המאשר לבית המשפט לקבל חוות דעת ברורה מטעמו שלו בנושאים הטעונים מומחיות. כמובן שהמומחה אינו בא תחת שיקול דעתו של בית המשפט, אך בתחומים ממקצועיים כגון זה שלפנינו, מדובר בכלי עזר הכרחי" (ע"א 9418/04 צוות ברקוביץ - מאגרי בניה בע"מ נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ, פיסקה י"ב [2006]). חוות הדעת הן קוטביות, הן בממצאים והן במסקנות, והפערים ביניהן ניכרים ביותר, דבר שיש בו כדי לבסס את הצורך במינוי מומחה אובייקטיבי מטעם בית המשפט וכקבוע בהלכה הפסוקה דנן. לטעמי יהיה במינוי מומחה מטעם בית המשפט כדי לייעל את ההליך, לחסוך בזמן שיפוטי ובזמנם של הצדדים. אמנם, המומחים אינם נמנים על אותו תחום, אך כל אחד מהם בחן את חוות דעתו, גם לאור קריטריונים בתחום המומחיות של מישנהו, ותוך זיקה בין התחומים, וכמתבקש לא אחת במקרים כגון דא. לכן, לא ראיתי בשוני במהות המומחיות של כל אחד המומחים, כדי טעם שלא למנות מומחה מטעם בית המשפט. לאור האמור אני ממנה את השמאי מר עודד האושנר כמומחה מטעם בית המשפט. ככל שהשמאי יסבור שיש צורך בסיוע בכלכלן לצורך חוות דעתו, יפנה לבית המשפט בעניין. בשלב זה יישאו המבקשות והמשיבים בשווה בשכר המומחה ובחיוב הסופי אכריע בפסק הדין. הצדדים ימציאו למומחה תוך שבעה ימים מקבלת ההחלטה את העתק ההחלטה וכן את חוות הדעת מטעמם. המומחה יואיל לזמן את הצדדים ולהגיש את חוות דעתו בהקדם. 8. סוף דבר דין בקשת המבקשות למחיקת סעיפים בתצהירו של המשיב 3 מיום 1.9.09, להתקבל. לפיכך, יגישו המשיבים תוך 14 יום מהיום, תצהיר עדכני, ללא כל הסעיפים שהוריתי על מחיקתם, לרבות השמטת כל הנספחים הרלוונטיים לסעיפים שנמחקו. דין בקשת המבקשות להוצאת חוות דעת המומחים מטעם המשיבים, נדחית. לאור התוצאה אליה הגעתי, לא ראיתי מקום ליתן צו להוצאות. ניתנה היום, י"א תשרי תשע"א, 19 ספטמבר 2010, בהעדר הצדדים. המזכירות תשלח את ההחלטה למומחה ולב"כ הצדדים בדואר רשום. מחיקת סעיפים מתצהירמחיקת סעיפיםמסמכים