תביעה בגין שירותי הסעה לתלמידים החלטה זו עניינה בבקשות השונות שהגישו הנתבעות למחיקת כותרת התביעה ולסילוק התביעה על הסף. התובעת הגישה תביעה בסדר דין מקוצר נגד הנתבעות בגין חוב עבור שירותי הסעות תלמידים. בכתב התביעה נטען כי התביעה מחולקת לשניים, וכי רכיב התביעה הראשון בסך של 72,205 ₪ הוגש נגד הנתבעת 1 בלבד, שהיא המועצה המקומית כפר ברא (להלן: "המועצה"), וחלקה השני של התביעה נגד כל הנתבעות. לטענת התובעת במשך שנים רבות סיפקה שירותי הסעות למועצה וזאת לאחר שזכתה במכרזים שפורסמו על ידי המועצה. לטענת התובעת בתאריך 06.07.08 הוציא משרד החינוך חוזר המעניק תוספת התייקרות עבור ההסעות שבוצעו מיום 01.01.08 ואילך, וכי תוספת ההתייקרות המגיעה לה עבור הסעות שמיום 01.01.08 עד ליום 15.08.08 עומדת על סך של 39,662 ₪, וכי סכום זה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית עומד על סך של 44,363 ₪. בנוסף טוענת התובעת כי תוספת ההתייקרות המגיעה לה מהמועצה עבור ההסעות שביצעה מיום 01.09.08 ועד ליום 15.08.09 עומד על סך של 52,744 ₪. לטענת התובעת מאחר והמועצה הייתה חייבת לה סכומי כסף נכבדים בגין ההסעות שבוצעו עבורה עד ליום 15.08.09 נוהל משא ומתן לסילוק החוב הישן וכן לסילוק חובה של המועצה לתובעת בגין תוספת ההתייקרות עבור 2009, כאשר בסוף חודש אוגוסט 2009 הגיעו להסדר אשר הועלה על הכתב לפיו התובעת ויתרה על מחצית הסכום המגיע לה בגין תוספת ההתייקרות עבור 2009 ובכפוף לכך שהמועצה תשלם לה ביום 05.10.09 את החוב הישן ומחצית ההתייקרות עבור 2009. לטענת התובעת בהתאם להסכמה בין הצדדים מסרה למועצה חשבונית זיכוי בסך של 26,372 ₪, והנתבעת מסרה לידיה שיק על סך של 82,576 ₪ שמועד פירעונו 05.10.09. לטענת התובעת הנתבעת הפרה את הסכם הפשרה בכך שלא שילמה לתובעת ביום 05.10.09 את הסכום וכי השיק חזר מבלי שכובד מהסיבה כי אין כיסוי מספיק. לטענת התובעת משהפרה המועצה את הסכם הפשרה בכך שלא שילמה לתובעת את השיק במועד עליו התחייבה ההסכם מבוטל ועל המועצה לשלם את מחצית תוספת ההתייקרות עבור 2009 בסך של 26,372 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ובסך הכל סך של 27,842 ₪. לטענת התובעת חובה של המועצה בגין תוספת ההתייקרות לשנת 2008 ומחצית תוספת ההתייקרות עבור 2009 עומד על הסך של 72,205 ₪. עוד ציינה התובעת כי קיבלה מהמועצה את סכום השיק שלא כובד והחזירה השיק לתובעת. הרכיב השני של התביעה הוגש נגד כל הנתבעות ביחד ולחוד והועמד על הסך של 84,078 ₪. לטענת התובעת בחודש אוגוסט 2009 פרסמה המועצה מכרז לביצוע הסעות לתלמידים והתובעת השתתפה בו. לטענת התובעת ימים אחדים לפני פתיחת שנת הלימודים זימן יו"ר המועצה את מנהל התובעת והודיע לו כי אין סיכוי כי התובעת תזכה במכרז ועל מנת להבטיח כי היא תמשיך לבצע את ההסעות הוא יבטל את המכרז וידאג כי התובעת תבצע את כל ההסעות באמצעות הנתבעת 3 (להלן: "המשכ"ל") לטענת התובעת יו"ר המועצה הציג בפני מנהל התובעת מצג שווא לפיו הגישה חברה נוספת הצעה למכרז במחירים הנמוכים משל התובעת וכי אותה חברה תזכה במכרז על כן ועל מנת שהתובעת תמשיך בביצוע ההסעות יבוטל המכרז וביצוע ההסעות יועבר לתובעת ישירות מהמשכ"ל הפטורה מעריכת מכרז ואשר תשלם לתובעת ישירות, כאשר בדיעבד התברר כי הדברים אינם נכונים וכי התובעת כלל לא רצתה בביטול המכרז. לטענת התובעת לאחר מספר ימים הוצגה לה הנתבעת 2 (להלן: "תיור וסיור") כזכיינית של המשכ"ל והוסבר לה כי תיור וסיור תשלם לה עבור ההסעות שיבוצעו החל מיום 01.09.09 מידי חודש בחודשו וכי המועצה אחראית לתשלומים. לטענת התובעת ביום 07.10.09 גילתה כי השיק שניתן לה לא כובד, וכי מנהל המועצה אמר לה כי ידע כי הדבר יתרחש שכן אין כסף בחשבון, כאשר מנהל התובעת הודיע כי התובעת אינה מוכנה לעבוד מבלי שישולם לה כל המגיע לה ותשובת יו"ר המועצה הייתה כי מצידו שהתובעת תפסיק לעבוד. לטענת התובעת הודעת יו"ר המועצה מהווה הפרה של ההסכם שנכרת ביניהם להסעת תלמידים והמזכה אותה בפיצוי הולם בגין הנזקים. לטענת התובעת חרף דרישותיה טרם שולם לה עבור ההסעות שביצעה מיום 01.09.09 ועד ליום 07.10.09 וכי על הנתבעים לשלם לה סכום זה העולה לסך של 84,078 ₪. בסיפא לכתב התביעה התבקש בית המשפט להתיר לתובעת לפצל סעדים ולתבוע את נזקיה כתוצאה מהפרת ההסכם. הבקשות לסילוק התביעה על הסף המועצה הגישה בקשה לסילוק על הסף מהנימוק של העדר עילה, חוסר תום לב והטעיית בית המשפט. לטענת המועצה התובעת הסתירה מבית המשפט את העובדה כי ביום 20.10.09 העבירה לה המועצה סך של 82,576 ₪ המהווה סילוק סופי של החוב כלפיה, וכי בהתאם לסיכום ביניהם המועצה פרעה את כל חובה לתובעת ולא חייבת לה דבר. לטענת המועצה התובעת הסתירה מבית המשפט את מכתבו של בא כוחה ממנו עולה כי כנגד הסכום של 82,576 ₪ אשר היה אמור לעבור למשיבה עד ליום 10.11.09, ואשר הועבר בפועל כבר ביום 20.10.09 היה כדי לסלק באופן סופי ומוחלט את חובותיה כלפי התובעת. עוד טוענת המועצה כי הסכם הפשרה גילם את כל החובות וכי אין חובות נוספים. עוד טענה המועצה כי חוזר מנכ"ל משרד הפנים מחודש מאי 2006 קבע מפורשות בסעיף 4 כי אין לפצות חברת ההסעה במקרה בו מדובר במכרז חדש, וכי במקרה הנדון מדובר במכרז חדש, שכן ההתקשרות בין התובעת למועצה לגבי שנת תשס"ח נערכה ביום 01.09.07. לעניין תחשיבים אלו הוסיפה המועצה כי הם נערכו על ידי התובעת ולא הוגשו ולא אושרו על ידי המשיבה. עוד טענה המועצה כי אין יריבות בינה לבין התובעת בכל הנוגע לחלק השני של התביעה שכן סעיפים אלו מתייחסים לשנת הלימודים תש"ע מה- 01.09.09 ואילך וכי לגבי תקופה זו התקשרה המועצה עם תיור וסיור באמצעות המשכ"ל אשר ניהלה עבורה את הליכי המכרז, וכי אין כל הסכם לגבי תקופה זו בין התובעת למועצה. לאחר עיון בטענות המועצה ובתגובת התובעת אני קובעת כי דין בקשת המועצה לסילוק התביעה על הסף להדחות. בהתייחס לבקשת המועצה לסילוק חלקה הראשון של התביעה על הסף, הרי שטענותיה כי הסכומים שולמו או כי יש במכתבו של בא כוח התובע כדי להוות הודאה כי לאחר העברת הסך של 82,576 ₪ לא יהיו חובות נוספים, הרי שהמדובר בטענות עובדתיות אשר אינן מצדיקות דחיית התביעה על הסף, אך יכולות להוות טענות המצדיקות קבלת רשות להתגונן. באשר לטענת המועצה כי התובעת לא ציינה בכתב התביעה כי סכום השיק הועבר לה בסופו של יום על ידי המועצה, הרי שהתובעת ציינה עובדה זו בסעיף 17 לכתב התביעה, אך אני מקבלת טענת המועצה בעניין כי ראוי כי הנושא היה מצוין ביתר בהירות. באשר לבקשת המועצה לסילוק חלקו השני של התביעה בשל היעדר יריבות, הרי שאף טענה זו דינה להדחות וראוי כי תידון לגופה אף בשל טענות התובעת לעניין מצגי שווא מטעם המועצה וההבטחה כי המועצה תהא אחראית לתשלומים עבור שירותי ההסעה שסיפקה התובעת. בקשת משכ"ל לסילוק התביעה לטענת המשכ"ל יש לסלק התביעה נגדה על הסף מהנימוק כי כתב התביעה אינו מפרט כל עילת תביעה נגדה. לטענת משכ"ל במסגרת פעילותה פרסמה מכרז למתן שירותי היסעים ושירותי הסעות לתלמידים ו/או עובדי רשויות מקומיות עבור כלל הרשויות המקומיות. על פי תנאי המכרז רשאיות הרשויות המקומיות לאחר קבלת אישור שר הפנים למכרז להתקשר עם הזוכים ולהזמין שירותי היסעים. כמו כן רשאית הרשות המקומית במסגרת התקשרותה עם הזוכה במכרז למנות את המשכ"ל כחברה מנהלת מטעמה על ביצוע השירותים שהוזמנו על ידה במסגרת המכרז, כאשר ההתקשרות במכרז היא בין הרשות המקומית לקבלן. במקרה הנדון התקשרה המועצה ביום 01.09.09 עם תיור וסיור וכן מינתה את המשכ"ל כחברה מנהלת מטעמה והזמינה ממנה שירותי פיקוח על ביצוע השירותים על ידי תיור וסיור. לטענת המשכ"ל ככל שהמועצה או תיור וסיור ניהלו דין ודברים או התקשרו עם התובעת בהסכם, הרי שהמשכ"ל לא הייתה מעורבת בכך והיא אינה צד להסכם. לטענת המשכ"ל מכתב התביעה עולה כי אין נגדה כל טענות, שכן בגין רכיב התביעה השני יש טענה של מצג שווא שהציג לכאורה יו"ר המועצה בפני התובעת, והפרה נטענת של סיכומים שונים לכאורה שסוכמו בין המועצה או תיור וסיור לבין התובעת, וכי אין לעילות אלו כל קשר עם המשכ"ל ולא נטען דבר כנגד המשכ"ל בכתב התביעה. לטענת משכ"ל בכל כתב התביעה לא ניתן למצוא כל טענה נגד פעולותיה ואף לא נטענה כל טענה ולא הוצגה כל ראיה או לכל הפחות ראשית ראיה המעידה על קיומו של קשר משפטי בין המשכ"ל לתובעת או על קיומה של התחייבות של המשכ"ל כלפי התובעת שנעשתה במפורש או מכללא. עוד טענה המשכ"ל כי היא פועלת כחברה מנהלת בלבד ואין היא מזמינת השירותים, וכי במקרה הנדון ניהלה את מערך ההתחשבנות בין המועצה לתיור וסיור כאשר התשלומים עברו מהמועצה למשכ"ל והמשכ"ל העבירם לתיור וסיור וכל עוד לא מעבירה המועצה כספים, הרי שאין בידי המשכ"ל להעביר כספים לתיור וסיור. בהתייחס לבקשת המשכ"ל לסילוק התביעה נגדה על הסף, טענה התובעת בתגובתה כי הבקשה מושתת על טענות עובדתיות רבות מבלי שאלו נתמכו בתצהיר לאימותן וכי בהעדר תצהיר דין הבקשה להדחות. עוד נטען בתגובה כי קריאת הבקשה מלמדת על קיומם של הסכמים בין 3 הנתבעים בינם לבין עצמם שיש בהם כדי להטיל על המשכ"ל את מלוא האחריות לתשלום תמורת ההסעות לתובעת. אף בקשה זו לסילוק התביעה על הסף נדחית. סילוק תביעה על הסף הינו אמצעי חמור בו יש לנקוט רק במקרים שבהם ברור כי התובע אינו יכול בשום אופן לקבל את הסעד המבוקש, אפילו הוכיח את העובדות המפורטות בכתב התביעה ואם תינתן לו רשות לתקנו. כאשר העילה היא חלשה וסיכוייה להצליח הם קלושים אין הדבר משמש נימוק למחיקת התביעה, ראו לעניין זה ספרו של אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה עשירית, עמודים 170-171. היות ובמקרה הנדון שימשה המשכ"ל כחברה מנהלת, אשר הייתה אחראית בין היתר גם על העברת התשלומים, ומבלי לדון בטענותיה העובדתיות, כי הייתה רק צינור להעברת הכספים, הרי שיש מקום בשלב זה לאפשר לתובעת להוכיח תביעתה גם בהתייחס למשכ"ל. הבקשות למחיקת כותרת לטענת המועצה המבקשת צירפה כנספחים לכתב התביעה מסמכים שנעשו על ידה במיוחד לצורך התביעה דנן ואין מסמכים אלו מהווים ראשית ראיה. כך למשל דף החישוב שצורף כנספח ב' לכתב התביעה, וכן נספים ו' ו-ז' לכתב התביעה אינם מבוססים על כל חישוב אריתמטי, ואין למסמכים אלו אישור מטעם הצדדים. עוד טענה המועצה כי התובעת לא צירפה ולו ראשית ראיה שבכתב לקיומו של חוזה או התחייבות של המועצה כלפיה וזאת ביתר שאת בכל הנוגע לתקופה שמיום 01.09.09. עוד טענה המועצה כי די בכך שחלק מהתביעה אינו בר תביעה בסדר דין מקוצר בכדי שכל התביעה תידון בהליך רגיל. בנוסף טענה המועצה כי לבית המשפט אין הסמכות לדון בביטול המכרז, וזאת מבלי לפגוע בטענה כי המכרז בוטל כדין. אף משכ"ל הגישה בקשה למחיקת כותרת שכן לטענתה על התובעת להראות כי בידיה ראשית ראיה המצביעה על התחייבות משכ"ל במפורש או מכללא לשאת בתשלום כלפיה וכי התחייבות כזאת אינה קיימת כאשר טענת התובעת היא כי החוב החדש נוצר בגין הפרת הסכם שנכרת בין המועצה או תיור וסיור לבין התובעת. התובעת הגישה תגובתה לעניין זה וטענה כי המכרז אותו הזכירה המשכ"ל בסעיף 3 לבקשתה וכן ההסכמים שנחתמו בין הנתבעות ובינן לבין עצמן מהווים ראיה בכתב כמצוות תקנה 202 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984. בהתייחס לבקשת המועצה למחיקת כותרת נטען כי הבקשה לא גובתה בתצהיר. עוד טענה התובעת כי די בהודאת המועצה שקיים הסכם עליו היא חתומה ואשר בו סכום כסף קצוב כדי להקים כנגדה עילה בתביעה בסדר דין מקוצר, וכי בגין הפרה זו הוגשה התביעה. עוד טענה התובעת כי מקריאת בקשת המועצה עולה כי זו התקשרה בחוזים עם המשכ"ל ותיור וסיור מבלי שטרחה לצרפם ולהראות כי הם פוטרים אותה מחבותם, ומקריאת הבקשה עולה כי הסכמים אלו יש בהם כדי להטיל על המועצה את מלוא האחריות לתשלום ההסעות לתובעת. לאחר עיון בטענות הצדדים אני קובעת כי דין הבקשות להתקבל. באשר לחלקה הראשון של התביעה הרי שדי במסמכים שצורפו על ידי התובעת כדי להוות ראשית ראיה נגד המועצה וזאת בשים לב כי על המגיש תביעה בסדר דין מקוצר להגיש מסמך הקשור לנתבע והעשוי על ידו או בחתימתו, כאשר די במסמכים אשר צורפו על ידי התובע לתביעה ובכללם הסכם הפשרה כדי לעמוד בתנאי להגשת התביעה בסדר דין מקוצר. על אף האמור הרי שאני מקבלת את טענות הנתבעות כי ביחס לחלקה השני של התביעה לא ניתן היה להגישה בסדר דין מקוצר נגד המשכ"ל והמועצה ואף לא נגד תיור וסיור וזאת בשים לב כי התובעת לא צירפה לכתב התביעה כל מסמך החתום בידי אחת מהנתבעות והמחייב אותן לשלם בגין ההסעות נשוא התביעה. על מנת להגיש תביעה בסדר דין מקוצר יש צורך בראיה בכתב כאשר הכוונה היא למסמך בכתב הקשור לנתבע העשוי על ידו או בחתימתו. במקרה הנדון התובעת לא צירפה לכתב התביעה כל מסמך החתום על ידי הנתבעות בו התחייבו לשלם לה עבור ההסעות. באשר להסכמים שצורפו על ידי המשכ"ל לבקשתה הרי שאין בהם כדי להוות ראשית ראיה שכן אין הם מתייחסים כלל לתובעת ואין בהם כל התחייבות כלפיה. על פי ההלכה בעניין קיומו של חלק בתביעה שאינו ראוי להידון בהליך מקוצר פוסל את התובענה כולה מלהידון בדרך דיונית, וכאשר התביעה מבוססת על עילה אחת הנתמכת ב"ראשית ראיה" בכתב ועל העילה השנייה נעדרת ראיה בכתב נמצא כי התביעה כולה אינה כשרה לבוא לפני בית משפט בסדר דין מקוצר. (ראו ספרו של אורי גורן, לעיל, בעמודים 400-401). לאור האמור ובשים לב כי חלקה השני של התביעה אינו ראוי להידון בסדר דין מקוצר, הרי שיש מקום להורות על העברת הדיון בתביעה בסדר דין רגיל. לסיכום דין הבקשות לסילוק התביעה על הסף להדחות. הבקשה למחיקת כותרת מתקבלת ואני קובעת כי יש להעביר התביעה לסדר דין רגיל . באשר לבקשת התובעת לפיצול סעדים אני מקבלת בקשתה ומאפשרת לה להגיש תביעה מתוקנת בה תכלול את הנזקים הנוספים, ובגינם תשלם אגרה כנדרש. הגשת כתב התביעה המתוקן תעשה תוך 7 ימים מקבלת ההחלטה. הנתבעות יגישו כתב הגנה תוך 30 יום לאחר מכן. בנסיבות העניין בהן קיבלתי חלק מהבקשות וחלק דחיתי, אינני עושה צו להוצאות. דיני חינוךהסעת תלמידים / ילדיםשירותי הסעות