1. לאחר שבאה אל קיצה שביתת המזכירות נסרקו לתיק זה שתי בקשות: הראשונה, נושאת חותמת נתקבל מיום 13.7.10, נסרקה לתיק ביום 19.7.10 ועניינה בקשה בהסכמה להארכת מועד להגשת תצהירי עדות ראשית מטעם התובעים. השניה, נושאת חותמת נתקבל מיום 15.7.10, נסרקה לתיק ביום 20.7.10 וכותרתה: "בקשה לקביעת שופט אחר שידון בתביעה". אף שבכותרת בקשה שניה זו נאמר כי היא מוגשת בפני כב' הנשיא אהוד רקם, הרי שמאחר ולטעמי יש בה אלמנטים מובהקים של בקשת פסלות - וסוגיה היותה כזו כשלעצמה שנויה במחלוקת בפסיקה, טעונה הכרעה ואתייחס אליה בהמשך החלטתי זו - מן הדין כי בקשה זו תוכרע על ידי. מאחר ולטעמי, כאמור, הבקשה השניה מבחינה מהותית הינה בקשה לפסלות, ובהתאם להוראת סעיף 77א.(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: "חוק בתי המשפט"), לא תינתן בשלב זה החלטה בבקשה הראשונה, אף שמדובר לכאורה בהחלטה טכנית. 2. בבקשה "לקביעות שופט אחר שידון בתביעה" (להלן: "הבקשה") נטען, בתמצית, כדלקמן: (א) התביעה היא תביעה בסדר דין מהיר להשבת הוצאות נסיעה ששילמו התובעים בגין הסעת בנם ממקום מגוריהם בחיפה לבית ספר לחינוך מיוחד בקיבוץ אלונים. (ב) המחלוקות נשוא התביעה הן משפטיות - שאלת זכאות בנם של התובעים למימון הוצאות נסיעה על חשבון הנתבעת והמקור הנורמטיבי לזכאות זו, וכן עובדתיות -מודעותם של התובעים לזכאות זו בעת הרלבנטית, האם הוצע לתובעים מוסד חינוכי בתחומי העיר חיפה שהתאים לצרכי בנם, האם ויתרו התובעים על זכאות זו. (ג) ביום 28.6.10 התקיימה בפניי ישיבה מקדמית בתביעה נשוא תיק זה. (ד) במסגרת הישיבה המקדמית הוצעה על ידי הצעת פשרה בשיעור של 10% בלבד מסכום התביעה. (ה) במסגרת הישיבה המקדמית נאמרו על ידי אמירות והתבטאויות שונות, המפורטות במסגרת הבקשה. (ו) בתום הישיבה המקדמית נקבע על ידי מועד לשמיעת הוכחות, תוך שאני קוצב לדיון שעה לחקירות ולשמיעת סיכומים בעל פה ומורה לצדדים להיערך בהתאם. (ז) התנהלותי בישיבה המקדמית - ובכלל זה הצעת הפשרה, ההתבטאויות השונות וכן קציבת שעה אחת בלבד לחקירות ולסיכומים - מצביעה על כך שכבר גיבשתי "עמדה נחרצת בתיק כנגד התביעה". (ח) על פי תקנה 214יא.(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"), השופט או הרשם הדן בישיבה מקדמית לא יהיה, במידת האפשר, השופט או הרשם הדן בתובענה. 3. תחילה חככתי בדעתי בנוגע לשאלה האם עליי ליתן החלטה כלשהי בבקשה זו, או שמא להסתפק בהעברתה אל לשכת כב' הנשיא א' רקם לצורך מתן החלטה על ידו. הטעם לדבר נעוץ בנימוק האחרון המובא בתמצית נימוקי הבקשה לעיל - דהיינו הוראת תקנה 214יא.(ג) לתקנות. הקורא את התקנה כפשוטה עשוי לסבור כי תקנה זו מתייחסת לסוגיה אשר יש לה נגיעה לנושא רחב יותר, של אופן חלוקת התיקים וניהול בית המשפט וממילא הינו כרוך בשיקולים רחבים יותר מאלו הנשקלים על ידי שופט זה או אחר. לאחר ששקלתי בדבר, וכפי שכבר ציינתי בפתח הדברים, הגעתי לכלל מסקנה כי ההכרעה צריכה להינתן על ידי. זאת לאור הפרשנות הראויה, על פי הגישה הרווחת בפסיקה ואף לטעמי, של תקנה 214יא.(ג) הנ"ל. אסביר במה דברים אמורים. 4. ניתן להצביע על שתי גישות בפסיקה בנוגע לפרשנותה של תקנה 214יא.(ג). גישה אחת באה לידי ביטוי בהחלטת כב' השופט ד' ארבל בבר"ע (ת"א) 1898/02 עמיאל נ' אננס עיצוב גרפי בע"מ, תק-מח 2003(1) 2036 (להלן: "עניין עמיאל"). בעניין עמיאל דובר בבקשת רשות ערעור על החלטתו של כב' השופט א' גולדס מבית משפט השלום בראשון לציון, בה דחה בקשה להעביר לשופט אחר תיק בסדר דין מהיר אותו קבע בפניו להוכחות לאחר שקיים באותו תיק ישיבה מקדמית אחת לפחות. בעניין עמיאל נתקבל הערעור, תוך שנקבע כי אין די בכך שלא מתקיימת עילת פסלות שכן השאלה אינה שאלה של פסלות אלא של קיום הוראות התקנה האמורה. גישה זו אינה הגישה המקובלת כיום בפסיקה. הפסיקה בעניין עמיאל מבוססת על הנמקה ולפיה: "השיטה שמתקין התקנות ראה לנגד עיניו, הינה שיטת שופט המוקד (ראה תקנות המנ"ת), שבה שופט אחד מרכזי מרכז את הדיונים המקדמיים בתיקים רבים אשר נדונים בסדר דין מהיר, ורק באותם תיקים שבהם הצדדים אינם מגיעים להסדר פשרה, מועבר הדיון להוכחות לשופטים אחרים. זו השיטה שיש לנהוג בה". דא עקא, שיטת שופט המוקד אינה נהוגה בבית משפט זה. על פי נוהל העבודה המוכתב ע"י כב' הנשיא, כל שופט מנהל את הדיון בתיקים המנותבים אליו מתחילתם ועד סופם. ניתן אף להוסיף ולומר כי שיטה זו אינה נהוגה עוד כלל ברובם המכריע של בתי המשפט בישראל. ולא בכדי. ככלל, מדובר בשיטה אשר לא הוכיחה את עצמה, לשון המעטה, ולא כאן המקום להרחיב. תקנות המנ"ת, כפי שכונו בעניין עמיאל, דהיינו תקנות בתי המשפט (מחלקה לניתוב תיקים בבתי המשפט ובבתי הדין לעבודה), התשס"ב-2002, אשר לזמן קצר דרך כוכבן, מהוות כיום אבן שאין לה הופכין במרבית המחוזות. כקוביות נרדמות המסודרות בסל, אולם אין אף "מזכיר משפטי", כמשמעותו בתקנות אלה, אשר יבנה מהן דבר מה. משסר חינה של שיטת המוקד בעיני המערכת, תקנים אשר שימשו לאיוש תפקיד זה במנ"ת, הוקצו ע"י המערכת למטרות אחרות. כיום קשה לתאר כיצד הסתדרו בעבר ללא עוזרים משפטיים. לאחר שהבהרתי כי לטעמי כי אבד הכלח על ההנמקה המונחת בבסיס הגישה שהובעה בעניין עמיאל, אעבור עתה לגישה הפרשנית השניה. 5. בת.א. (י-ם) 4050/01 עיריית ירושלים נ' מחמד, תק-של 2002(2) 31, כחלק מניתוח מקיף של חוקיות התקנות הנכללות בפרק ט"ז1 לתקנות, שעניינן תובענות בסדר דין מהיר, הצביעה כב' השופטת מ' אגמון-גונן על בעייתיות אינהרנטית הקיימת בתקנה 214יא.(ג). בהתאם לסעיף 23(8) לחוק יסוד: השפיטה, "דרכי קביעת השופט או השופטים שידונו בעניין פלוני" - ייקבעו בחוק. בהתאם לסעיף 48 לחוק בתי המשפט, "השופט אשר ידון בענין פלוני ייקבע בידי נשיא בית משפט השלום או סגנו, ובאין קביעה כאמור - לפי סדר שקבע מזמן לזמן נשיא בית המשפט". באותה החלטה נפסק כי מדובר, אפוא, בתקנה אשר קובעת הסדר המנוגד לזה הקבוע בחוק ובחוק היסוד. באותה החלטה הורה בית המשפט על בטלותן של מספר תקנות מן התקנות שעניינן סדר דין מהיר, ובכלל זאת תקנה 214יא.(ג). 6. בע"א (י-ם) 3350/02 היועץ המשפטי לממשלה נ' עיריית ירושלים, תק-מח 2003(3) 12722, קיבל בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטים י' עדיאל, ב' אוקון, ח' בן עמי) ערעור שהוגש על ההחלטה האמורה. עם זאת, ראה בית המשפט לנכון להפנות את תשומת הלב למספר סוגיות העולות מההחלטה נשוא הערעור, ובין השאר בהקשר של תקנה 214יא.(ג) הנ"ל (סעיפים 18 ואילך לפסק הדין). בהקשר לתקנה זו קבע בית המשפט כי היא אינה בטלה, אולם זאת רק לאור פרשנות מצמצמת ולפיה התקנה מתייחסת "למקרה פרטי ומיוחד, שבו עשויה לקום עילה לפסלותו של השופט" (סעיף 19 לפסק הדין). בית המשפט קבע: "דומה שהתקנה מעוררת קושי, במובן זה שהיא עשויה להתפרש כמונעת, אמנם "במידת האפשר", משופט שהחל את הטיפול בתיק וקבע במסגרת קדם המשפט את דפוסי הדיון, בכלל זה את הפלוגתאות ודרכי הוכחתן, מלשבת לדין בתיק העיקרי. ככלל, אנו סבורים שתוצאה זו אינה רצויה, גם לא יעילה, והיא עשויה להקשות ולסרבל את ההליך. הלכה למעשה, ככל הידוע לנו, התקנה גם אינה מופעלת, ודאי לא באופן גורף, ובד"כ השופט אשר יושב לדין בקדם המשפט הוא גם השופט הדן בתיק העיקרי. ובהמשך הדברים הובהר: "22.  גישתו של היועץ המשפטי לממשלה בדבר הרציונאל שביסוד הדרישה להחלפת המותב היושב לדין על-פי תקנה 214יא(ג) מקובלת עלינו. אולם, מסקנה זו מחייבת, לדעתנו, להגביל את תחולתה של התקנה לאותם מקרים בהם אופי הבירור שנערך בקדם המשפט ותוכנו אכן מעלים ספק אם ראוי שהשופט אשר ישב בקדם המשפט ישב לדין גם בתיק העיקרי. 23.  תוצאה זו אמנם אינה עולה באופן מפורש מלשון התקנה, אך לדעתנו, ראוי לפרש את התקנה פרשנות תכליתית, אשר תגביל את תחולתה למקרים הנזכרים לעיל, להם היא נועדה, ותמנע החלתה באופן גורף, בנסיבות שלהן היא לא נועדה, תוך פגיעה ביעילות הדיון. 24.  עם זאת, הואיל ופרשנות תכליתית זו אינה נתמכת באופן מפורש בלשון התקנה, והואיל והתקנה עלולה להתפרש גם באופן אשר מחייב להחליף בכל מקרה את המותב הדן בתיק לאחר קדם המשפט, אנו סבורים שראוי לשקול גם כאן את תיקון התקנה ברוח תכליתה, אשר הייתה מקובלת גם על היועץ המשפטי לממשלה". הנה+כי כן, פרשנות ולפיה יש להחליף את המותב בכל תביעה בסדר דין מהיר, כל אימת שמקויימת ישיבה מקדמית אשר אינה מסתיימת בפשרה, אינה הפרשנות הנכונה. היא אף עלולה להוביל לתוצאות אבסורדיות. הפרשנות הראויה הינה כי יש להחליף את המותב רק במידה ועשויה לקום עילה לפסלותו של השופט אשר קיים את הישיבה המקדמית. 7. השאלה הטעונה הכרעה, אפוא, במסגרת הבקשה, הינה שאלה של פסלות, ועניין זה צריך שיוכרע בידי השופט בעניינו מוגשת הבקשה, ולא על ידי הנשיא כעולה מן הבקשה שהוגשה. 8. ההכרעה בשאלה זו בנסיבות העניין, לטעמי, הינה פשוטה למדי, שכן ההלכה בנושא ברורה. ההלכה הינה כי העלאת הצעת פשרה על ידי בית המשפט, ואף נסיון לשכנע את בעלי הדין להסכים לה, אינם מקימים עילת פסלות. רק במקרים יוצאי דופן בהם דברי בית המשפט חורגים מנסיון לשכנע ומהבעת דעה לכאורה, כאשר ברור כי ההליך הפך ל"משחק מכור", עולה הדבר כדי עילת פסלות. ראו, למשל, ע"א 3867/98 אשר נ' רקורד תעשיות תוכנה בע"מ, פ"ד נב(4) 650 (1998), ואסמכתאות שם, בסעיף 5. 9. בשים לב להלכה האמורה, אשר אושרה פעמים רבות על ידי נשיאי בית המשפט העליון, הרי שדין בקשת הפסלות להידחות, שכן ההתרחשויות במהלך הישיבה המקדמית כלל אינן מתקרבות אל הרף אשר נקבע בפסיקה כמבטא חשש ממשי למשוא פנים מצד בית המשפט. 10. מדובר בישיבה מקדמית אחת מני רבות המתקיימות בפניי, במהלכה אכן הצעתי הצעת פשרה כספית קונקרטית בשיעור של כ- 10% מסכום התביעה, תוך שמובהר לצדדים כי מדובר בהצעה אשר ניתנה לכאורה ובזהירות המתבקשת מן השלב הדיוני הנוכחי שבו טרם נשמעו הראיות, ותוך שהדברים אף נרשמים בפרוטוקול. העובדה שההצעה היתה נמוכה מדי לטעמם של התובעים, בין כסכום מוחלט ובין באופן יחסי מסכום התביעה, אין בה כשלעצמה ולא כלום לעניין פסלות. באותה מידה יש להניח כי ההצעה היתה גבוהה מדי לטעמה של ב"כ הנתבעת נוכח הדברים שנאמרו בתצהיר המשלים אותו הציגה בפתח הדיון, ואשר אותו ביקשה להתיר לה להגיש. זאת ועוד; ישנן ישיבות מקדמיות, או קדמי משפט, במהלכם מוצעות על ידי הצעות בשיעור נמוך עוד יותר באופן יחסי לסכום התביעה, ולעתים עד כדי הצעה כי התביעה תידחה בהסכמה. באותה מידה ישנן ישיבות מקדמיות, או קדמי משפט, בהם מוצע לנתבע, ובדרך כלל לנתבעת, להסכים לקבלת חלק הארי של התביעה, ואפילו לקבלת התביעה במלואה. מצויים אנו בתחומי המשפט האזרחי. הצעת הצעות מעין אלה לא רק שהינה לגיטימית; היא אף מייעלת את הדיון, ומהווה כלי חשוב בהתמודדות של כל הערכאות עם העומס הכבד המוטל עליהן. ההצעה שהוצעה משקפת מטבע הדברים הערכת סיכויים וסיכונים שהיתה מבוססת על המידע שעמד בפניי בעת שניתנה. אף שהדבר מובן מאליו, מן הראוי להבהיר כי הצדדים רשאים לסרב להצעה מעין זו, כפי שאכן עשו, וכי הצעה מעין זו אינה מהווה סוף פסוק. אין צריך לומר כי במידה וצדדים אינם מקבלים את ההצעה, הרי שהראיות וטיעוני הצדדים נשמעים בלב פתוח ובנפש חפצה, ונבחנים בקפידה, במנותק מכל הצעה שהוצעה. שאם לא כן מדובר למעשה במעילה באמון שהפקיד הציבור בידי היושב בדין. כך דרך כלל כאשר מוצעות על ידי הצעות פשרה, וכך אף במקרה זה. כך, לשם הדוגמא, ברור לחלוטין כי גם אם ההצעה הוצעה על בסיס הנחה ולפיה בנם של התובעים סבל מליקוי למידה מסויים, ובמהלך הדיון בתביעה יתברר כי סבל מליקויי למידה נוספים, הרי שזה יהא המסד העובדתי על פיו תוכרע התביעה בסופו של יום. 11. אני מוצא לנכון לציין כי אופן הצגת הדברים בבקשה הינו במידה רבה מגמתי. לא אתייחס לכל הנקודות המועלות בה. אדגים זאת באמצעות הטענה בסעיף 7 לבקשה ולפיה כביכול "לאחר שב"כ התובעים הודיעה לכב' השופט כי מרשיה אינם מסכימים להצעת הפשרה, קבע כב' השופט את התיק לשמיעת הוכחות וסיכומים בע"פ, תוך שהינו קוצב לדיון שעה אחת בלבד" - טענה היוצרת קישור כרונלוגי, ואף ענייני, בין הסירוב להצעה למשך הזמן שנקצב. בפועל, לא היה קשר כרונולוגי בין השניים; לאחר שהסתיים הדיון הלא פורמאלי בהצעת הפשרה, התקיים דיון ארכני בבקשת הנתבעת לצרף תצהיר משלים של עובדת בגמלאות, אשר ב"כ התובעים התנגדה לה נחרצות. רק לאחר דיון זה ולאחר שניתנה החלטה בה התרתי צירופו של התצהיר המשלים ע"י הנתבעת והתרתי אף לתובעים להגיש תצהירים משלימים מטעמם, נקבע התיק להוכחות. בפועל, לא היה גם כל קשר ענייני בין הסירוב להצעת הפשרה למשך הזמן שנפסק; זהו משך הזמן אשר אני קובע כעניין שבשגרה לכל התביעות בסדר דין מהיר. במקרים חריגים בהם מתעורר צורך בפרק זמן ארוך יותר, ניתן פתרון קונקרטי, בין אם בתום משך הזמן שנקבע לדיון ובין אם לאור בקשה שמוגשת על ידי מי מהצדדים מבעוד מועד ומבהירה מדוע לשיטתו יש צורך במשך זמן ארוך יותר. 12. גם אם הישיבה המקדמית הותירה אצל התובעים, כפי העולה מהבקשה, תחושה לא נוחה, הרי שאין די בהתרשמות סובייקטיבית של בעל דין בכדי להביא לפסלות שופט. המבחן על פיו נבחן קיומה של עילת פסלות הינו מבחן אובייקטיבי. בפסיקה מדובר על "אפשרות ממשית" ועל כך "שמן הנסיבות החיצוניות הכרחי להתרשם שקיימת אפשרות מאד מסתברת, שאכן נבצר מהשופט לשפוט את דינם של בעלי הדין באובייקטיביות הדרושה" (ב"ש 48/75 ידיד נ' מדינת ישראל, פ"ד כט(2) 375, 381 (1975)). סיכומו של עניין זה - בשום אופן לא ניתן לומר כי המשך הדיון בתיק זה בפניי יהווה "משחק מכור". ההכרעה בתיק תינתן בהתאם לראיות ולדין. אני מוצא לנכון להביא מדבריו של כב' השופט מ' קליין בת.א. (ת"א) 44595/04 קולדן נ' משטרת ישראל, במסגרת החלטה מיום 19.12.04, שאף היא עסקה בבקשה להחלפת השופט לאחר ישיבה מקדמית וטרם שמיעת ההוכחות, דברים אשר מבטאים יפה את השקפתי בנקודת הזמן הנוכחית בתיק זה: "לא רק שאין דעתי "נעולה", חלילה, בעניין תיק זה, אלא אף לא מצויה בידי כל טינה, טרוניה, או כל דעה קודמת וקדומה אשר יש בכוחה להסיט מחשבתי מן העיקר לטפל ...". 13. לסיום אני מוצא לנכון להביא מדברי כב' הנשיאה ד' בייניש מתוך פסק דין אשר ניתן אך לפני זמן קצר בע"א 3577/10 פלוני נ' פלונית, (פס"ד מיום 19.7.10, פורסם ב"נבו"). באותו עניין הוגשה בקשה לפסול שופט בית המשפט לענייני משפחה שנתן בעבר צווי הרחקה, מלדון בתביעה נזיקית המבוססת על נזק נטען בשל צווי הרחקה אלה. כב' הנשיאה בייניש דחתה את הערעור על סירובו של השופט לפסול עצמו, לאחר שהבהירה את הדין: "הלכה פסוקה היא כי אין בדיון מחודש באותו עניין כדי להביא לפסילת השופט. גם בעצם הדיון באותה הסוגיה או בנגזרותיה אין כדי לפסול את השופט מלישב בדין (ע"א 6600/07 פלוני נ' פלונית ( 6.9.2007), ויש לבחון מה היה טיבה של ההכרעה הראשונה בתיק וכיצד היא משפיעה על יכולתו של השופט לדון בפתיחות הדעת בסיבוב הנוסף שהביא התיק לפניו. ... . זאת ועוד, כבר נפסק בעבר כי אין בעצם העובדה כי בית המשפט נתן החלטות קודמות בעניינם של הצדדים כדי להביא לפסילתו. מקום שאותו שופט דן בהליכים קודמים הנוגעים לאותה פרשה עובדתית ומהווים המשך ישיר שלה, אין בעובדה זו - כשלעצמה - כדי לשמש עילת פסילה (ע"א 8168/02 פלוני נ' פלוני ( 21.10.2002). ובשים לב לכך כי זהו הדין מקום בו ניתנו החלטות קודמות, מקל וחומר נכון הדבר בענייננו, שעה שכל שנאמר לא היווה אלא הבעת דעה לכאורית ותו לא. 10. סיכומו של דבר; הבקשה להחלפת שופט, שהיא למעשה בקשת פסלות - נדחית. ככל שבדעת התובעים לערער על החלטתי זו יודיעו על כך, בהתאם לתקנה 471ג. לתקנות, תוך 7 ימים ממועד שההחלטה הודעה להם. המזכירות מתבקשת להקריא תוכן סעיף 10 להחלטה זו לב"כ התובעים טלפונית ולתעד בתיק האלקטרוני, וכן להעבירה לצדדים. ת.פ.ליום 2.8.10. ניתנה היום, י' אב תש"ע, 21 יולי 2010, בהעדר הצדדים. מותב / הרכב שופטיםשופטיםסדר דין מהיר