בית המשפט הנכבד מתבקש בזאת: להצהיר על ביטול חיובו של המבקש בתשלום סכום חובו בגין 17 דוחות חניה מסוג ברירות קנס, אשר נרשמו לרכב שמספרו _________, וכן להורות על ביטול כל הליכי הגבייה שננקטו כנגדו בגין דוחות אלו. ## ואלו נימוקי הבקשה: ## ## א. הצדדים לבקשה ## 1. המבקש: מר _________ ת.ז. _________, המתגורר ברחוב _________, _________. 2. המשיבה: עיריית _________, באמצעות התובע העירוני. ## ב. מסכת העובדות ## 3. המבקש הגיש בקשה לבית המשפט לעניינים מקומיים ב_________ למתן פסק דין הצהרתי, בו יוכרז על ביטול חיובו בתשלום חוב בגין 17 דוחות חניה מסוג ברירות קנס, אשר נרשמו לרכב שמספרו _________ (להלן: "הרכב"). 4. לטענת המבקש, הרכב לא היה בבעלותו או בחזקתו במועדים בהם ניתנו דוחות החניה בשנת 1996, וכי הוא לא קיבל כל הודעה מעיריית _________ בדבר דוחות אלו עד לשנת 2004. 5. המבקש טוען כי דרישות התשלום נשלחו לכתובת _________, _________, שם לא התגורר מעולם, וכי על פי הפסיקה, קנסות מתיישנים תוך 3 שנים אם העירייה לא שלחה בקשה לתשלום לכתובת הרשומה במשרד הפנים. 6. המשיבה התנגדה לבקשה, בטענה כי לבית המשפט לעניינים מקומיים אין סמכות עניינית לדון בסעד הצהרתי, וכי הדוחות הונחו על חלון הרכב כדין. 7. המשיבה טענה כי הודעות תשלום הקנס נשלחו בדואר רשום לכתובתו הרשומה של המבקש במשרד התחבורה במועד הרלוונטי, שהייתה _________, _________, וכי אין עילה לביטול ההרשעות. 8. בית המשפט קמא דחה את בקשת המבקש, בין היתר, מהטעמים של העדר סמכות עניינית לדון בסעד הצהרתי, אי צירוף תצהיר לבקשה, שיהוי ניכר בהגשת הבקשה, והעדר סמכות עניינית לדון בטענת התיישנות העונש. 9. בית המשפט קמא קבע כי המבקש לא עדכן את כתובתו במשרד התחבורה ולא ביצע העברת בעלות, וכי הודעות התשלום נשלחו כדין לכתובתו הרשומה במשרד התחבורה. ## ג. הטיעון המשפטי ## ## העדר סמכות עניינית לבית המשפט לעניינים מקומיים ## 10. בית המשפט קמא שגה בקביעתו כי אין לו סמכות עניינית לדון בבקשה לביטול דוחות חניה, שכן סעיף 55 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, מקנה לבית המשפט לעניינים מקומיים סמכות לדון בעבירות, ובכלל זה עבירות חניה, וביטול דוחות אלו הוא חלק אינטגרלי מסמכות זו. 11. הטענה כי בקשה למתן סעד הצהרתי אינה בסמכותו של בית המשפט לעניינים מקומיים מתעלמת מהמהות האמיתית של הבקשה, שהיא ביטול חיוב פלילי, וכי הסעד ההצהרתי הוא רק אמצעי להשגת מטרה זו, אשר נופלת בגדרי סמכותו של בית משפט זה. 12. הפסיקה, אשר קבעה כי סעד הצהרתי בעניין התיישנות עונש נדון בבית משפט אזרחי, אינה חלה במקרה דנן, שכן המבקש עותר לביטול ההרשעה עצמה, ולא רק להתיישנות העונש, וביטול הרשעה הוא עניין פלילי מובהק. 13. דחיית הבקשה על הסף בשל העדר סמכות עניינית, כאשר המבקש עותר לביטול חיוב פלילי, מונעת ממנו את יומו בבית המשפט ופוגעת בזכותו לגישה לערכאות, שכן אין לו דרך אחרת לטעון לביטול ההרשעות שנוצרו שלא כדין. 14. יש לפרש את סמכותו של בית המשפט לעניינים מקומיים באופן רחב, המאפשר לו לדון בכל הטענות הקשורות לעבירות שבתחום סמכותו, לרבות טענות מהותיות כנגד תוקפם של הדוחות והחיובים הנובעים מהם, וזאת על מנת למנוע פיצול דיונים ועיוות דין. ## אי צירוף תצהיר לבקשה ## 15. בית המשפט קמא שגה בקביעתו כי אי צירוף תצהיר לבקשה מצדיק את דחייתה על הסף, שכן במקרים מסוימים, ובפרט כאשר מדובר בטענות עובדתיות מורכבות הנוגעות למשלוח דואר ובעלות על רכב, ניתן לאפשר השלמת תצהיר או שמיעת עדות בעל פה. 16. הדרישה לתצהיר התומך בבקשה לביטול דוחות חניה, בדומה לתצהיר לביטול פסק דין שניתן בהעדר, צריכה להיבחן בנסיבות העניין, וכאשר המבקש מציג גרסה עובדתית סבירה, יש לאפשר לו להשלים את החסר הפרוצדורלי. 17. דחיית בקשה על הסף בשל פגם פרוצדורלי של אי צירוף תצהיר, מבלי לאפשר למבקש לתקן את הפגם, מהווה סנקציה חמורה ובלתי מידתית, במיוחד כאשר מדובר ב-17 דוחות חניה ובסכום חוב ניכר. 18. הפסיקה המצוטטת בהחלטת בית המשפט קמא, הדורשת פירוט עובדות המצביעות על ספק באשמה, אינה שוללת את האפשרות להשלים את התצהיר או לפרט את הגרסה העובדתית במהלך הדיון, ואין לדחות בקשה על הסף רק בשל חוסר פורמלי. 19. יש לזכור כי מטרת התצהיר היא לתמוך בטענות העובדתיות, וכאשר הטענות העובדתיות ברורות ומוכחות ממסמכים אחרים או מנסיבות העניין, ניתן להקל בדרישה הפורמלית לתצהיר, או לכל הפחות לאפשר השלמתו. ## שיהוי ניכר בהגשת הבקשה ## 20. טענת השיהוי צריכה להיבחן בזהירות רבה, ובפרט כאשר המבקש טוען כי לא קיבל את הדוחות כלל, וכי נודע לו עליהם רק בשלב מאוחר, ועל כן אין לייחס לו שיהוי בהגשת הבקשה. 21. העובדה שהמבקש פנה לתובע העירוני ביום 13.11.08 וטען כי הרכב לא היה בבעלותו, מעידה על כך שפעל ברגע שנודע לו על החוב, וכי השיהוי, אם בכלל, נובע ממחדלי המשיבה באי-מסירת הדוחות כדין. 22. דחיית בקשה בשל שיהוי, כאשר המבקש טוען לאי-קבלת הודעות תשלום במשך שנים רבות, עלולה להוביל לעיוות דין חמור, שכן היא מונעת ממנו להתגונן מפני חיובים שכלל לא ידע עליהם. 23. יש לבחון את השיהוי לא רק ממועד קבלת החלטת התובע העירוני, אלא ממועד שבו נודע למבקש לראשונה על החובות, ובהיעדר הוכחה כי הדוחות נמסרו לו כדין במועד, אין לייחס לו שיהוי. 24. טענת השיהוי אינה יכולה לשמש כלי לדחיית בקשה מהותית, כאשר קיימות טענות כבדות משקל בדבר אי-קבלת הדוחות ואי-היותו של המבקש בעל הרכב במועדים הרלוונטיים, ועל בית המשפט היה לדון בטענות אלו לגופן. ## העדר סמכות עניינית לעניין התיישנות העונש ## 25. בית המשפט קמא שגה בקביעתו כי אין לו סמכות עניינית לדון בטענת התיישנות העונש, שכן טענה זו קשורה באופן הדוק לביטול ההרשעה הפלילית, ואין להפריד בין השניים באופן מלאכותי. 26. הפסיקה המצוטטת בהחלטה, המבחינה בין התיישנות עבירה להתיישנות עונש, אינה רלוונטית במקרה זה, שכן המבקש טוען לאי-קבלת הדוחות כלל, ועל כן לא נוצרה הרשעה כדין מלכתחילה. 27. כאשר המבקש טוען כי לא קיבל את הודעות התשלום, הרי שטענת ההתיישנות מתייחסת למעשה להתיישנות העבירה, או לכל הפחות, לאי-יכולת לאכוף את העונש בשל מחדלי המשיבה במסירה. 28. דחיית טענת התיישנות העונש על הסף בשל העדר סמכות עניינית, כאשר המבקש טוען לאי-קבלת הודעות במשך שנים רבות, מונעת ממנו הגנה מהותית ועלולה להוביל לחיובו בחובות שהתיישנו. 29. יש לפרש את סמכותו של בית המשפט לעניינים מקומיים באופן המאפשר לו לדון בכל הטענות הקשורות לתוקפם של דוחות החניה, לרבות טענות התיישנות, וזאת על מנת למנוע עיוות דין. ## אי-קבלת הודעות תשלום הקנס ## 30. המבקש טוען כי לא קיבל לידיו את 17 דוחות החניה או את הודעות התשלום בגינם, וכי נודע לו על החוב רק בשנת 2004, ועל כן לא יכול היה לפעול במועדים הקבועים בחוק. 31. העובדה שהודעות התשלום נשלחו לכתובת _________, _________, שם המבקש לא התגורר, מהווה כשל מהותי במסירה, ועל כן אין לראות את הדוחות כאילו הומצאו לו כדין. 32. חזקת המסירה הקבועה בתקנה 44א' לתקנות סדר הדין הפלילי, התשל"ד-1974, אינה חלה כאשר הוכח כי ההודעות נשלחו לכתובת שאינה כתובתו המעודכנת של הנמען, וכי המשיבה לא עמדה בחובת ההוכחה המוטלת עליה. 33. המשיבה לא הוכיחה כי המבקש קיבל בפועל את הודעות התשלום, וכי הצגת אישורי משלוח בלבד, כאשר הכתובת שגויה, אינה מספקת כדי להקים חזקת מסירה תקפה. 34. יש להטיל את האחריות על המשיבה לוודא את כתובתו הנכונה של הנמען, ובפרט כאשר מדובר בדוחות רבים שנשלחו לאורך תקופה ארוכה, וכי מחדלה בעניין זה פוגע בזכותו של המבקש להתגונן. ## אי-היותו של המבקש בעל הרכב במועדים הרלוונטיים ## 35. המבקש טוען כי הרכב שמספרו _________ לא היה בבעלותו או בחזקתו במועדים בהם ניתנו דוחות החניה בשנת 1996, וכי הוא מכר את הרכב קודם לכן. 36. טענה זו, אם תוכח, שומטת את הבסיס לחיובו של המבקש בדוחות, שכן הוא אינו הבעלים או המחזיק ברכב במועד ביצוע העבירות, ועל כן אינו אחראי להן. 37. העובדה שרישום הבעלות במשרד התחבורה לא עודכן אינה יכולה לשמש כנגד המבקש, כאשר הוא טוען כי מכר את הרכב, וכי האחריות לעדכון הרישום מוטלת גם על הרוכש. 38. יש לאפשר למבקש להוכיח כי לא היה בעל הרכב במועדים הרלוונטיים, וכי רישום הבעלות במשרד התחבורה אינו ראיה חלוטה, אלא ראיה לכאורה הניתנת לסתירה. 39. דחיית טענה זו על הסף, מבלי לאפשר למבקש להציג ראיות בדבר מכירת הרכב, מהווה עיוות דין ופוגעת בזכותו להליך הוגן. ## מחדלי המשיבה באי-אכיפה ובגבייה ## 40. המשיבה שקטה על שמריה במשך שנים רבות, ולא פעלה לגביית הדוחות משנת 1996 ועד שנת 2004, ורק לאחר מכן החלה בהליכי גבייה, דבר המעיד על מחדל מצידה. 41. אי-פעולה במשך תקופה כה ארוכה, ובפרט כאשר המשיבה טוענת כי הדוחות נשלחו כדין, מעלה תהיות לגבי יעילות הליכי הגבייה שלה ועלולה להקים טענת שיהוי כנגדה. 42. המשיבה לא הוכיחה כי נקטה בכל האמצעים הסבירים לאיתור המבקש ולמסירת הדוחות לכתובתו הנכונה, וכי הסתמכות על כתובת שאינה מעודכנת במשך שנים רבות אינה סבירה. 43. יש להטיל על המשיבה את האחריות למחדליה באי-אכיפה ובגבייה, ואין לחייב את המבקש בחובות שנוצרו כתוצאה ממחדלים אלו, ובפרט כאשר הוא טוען לאי-קבלת הדוחות. 44. התנהלות המשיבה, אשר המתינה שנים רבות לפני שפעלה לגביית החוב, פוגעת בעקרון סופיות הדיון וביכולתו של המבקש להתגונן מפני טענות ישנות. ## חובת עדכון כתובת במשרד התחבורה ## 45. אף אם קיימת חובה על המבקש לעדכן את כתובתו במשרד התתחבורה, אין בכך כדי להכשיר מסירה שגויה של דוחות חניה, ובפרט כאשר המבקש טוען כי לא היה בעל הרכב במועדים הרלוונטיים. 46. חובת עדכון הכתובת אינה חובה מוחלטת, ויש לבחון אותה בנסיבות העניין, ובפרט כאשר מדובר בשינויי כתובת רבים לאורך השנים, וכי המשיבה הייתה יכולה לאתר את כתובתו המעודכנת באמצעים סבירים. 47. אין להטיל על המבקש אחריות מוחלטת לאי-עדכון הכתובת, כאשר המשיבה עצמה לא פעלה ביעילות לאיתורו ולמסירת הדוחות, וכי יש לבחון את מכלול הנסיבות. 48. הפסיקה המצוטטת בהחלטה, המטילה אחריות על בעל הרכב לעדכן את פרטיו, אינה שוללת את האפשרות לטעון לאי-קבלת הדוחות בפועל, וכי יש לאפשר למבקש להוכיח זאת. 49. יש לזכור כי מטרת חובת עדכון הכתובת היא לאפשר מסירה יעילה, וכאשר המסירה לא הייתה יעילה בפועל, אין להטיל את מלוא האחריות על המבקש. ## זכות הגישה לערכאות וזכות הטיעון ## 50. דחיית בקשת המבקש על הסף, מכל הטעמים שפורטו בהחלטת בית המשפט קמא, פוגעת באופן חמור בזכותו החוקתית לגישה לערכאות ולזכותו לטיעון הוגן. 51. המבקש לא קיבל את יומו בבית המשפט לדון בטענותיו המהותיות בדבר אי-קבלת הדוחות ואי-היותו בעל הרכב, וכי דחייה על הסף מונעת ממנו את האפשרות להוכיח את צדקתו. 52. יש לאפשר למבקש להציג את ראיותיו ולטעון את טענותיו בפני בית המשפט, וכי דחייה פרוצדורלית אינה יכולה לגבור על זכויות יסוד אלו. 53. בית המשפט צריך לשאוף לבירור האמת ולמתן סעד צודק, וכי דחייה על הסף מונעת זאת, ובפרט כאשר מדובר בחיובים כספיים משמעותיים. 54. יש לפרש את הכללים הפרוצדורליים באופן המאפשר גישה רחבה לערכאות, וכי דחייה על הסף צריכה להיות מוצא אחרון, ובמקרים חריגים בלבד. ## עיוות דין ## 55. חיוב המבקש בתשלום סכום חוב של 8,671.50 ₪ בגין דוחות חניה שלא קיבל מעולם, ושנרשמו לרכב שלא היה בבעלותו, מהווה עיוות דין חמור ובלתי צודק. 56. דחיית בקשתו של המבקש, מבלי לדון בטענותיו המהותיות, מותירה אותו חשוף לחיובים כספיים כבדים, ללא כל אפשרות להתגונן, וזאת בניגוד לעקרונות הצדק וההגינות. 57. יש למנוע מצב שבו אזרח יחויב בחובות כספיים משמעותיים, כאשר הוא טוען כי לא ידע עליהם, וכי הדוחות לא נמסרו לו כדין, וכי הרכב כלל לא היה בבעלותו. 58. בית המשפט צריך לפעול למניעת עיוות דין, ובמקרה זה, דחיית הבקשה על הסף, מבלי בירור עובדתי ומשפטי מעמיק, מובילה לעיוות דין מובהק. 59. יש לאפשר למבקש להוכיח את טענותיו, וכי אם יוכח כי הדוחות לא נמסרו לו כדין, או כי לא היה בעל הרכב, הרי שחיובו בהם יהווה עיוות דין שיש לתקנו. ## ד. סיכום הסעד: ## לאור האמור לעיל, בית המשפט הנכבד מתבקש להורות על ביטול חיובו של המבקש בתשלום סכום חובו בגין 17 דוחות חניה מסוג ברירות קנס, אשר נרשמו לרכב שמספרו _________, וכן להורות על ביטול כל הליכי הגבייה שננקטו כנגדו בגין דוחות אלו. יהא זה מן הדין ומן הצדק להיעתר לבקשה.משפט תעבורהחניהדוח חניה