הטרדה באמצעות מתקן בזק - כתב אישום כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס למשיב עבירות של הטרדה והפרת הוראה חוקית, עבירות לפי סעיף 30 לחוק התקשורת (בזק ושידורים) התשמ"ג-1982 ועבירה לפי סעיף 287(ב) לחוק העונשין התשל"ז-1977. בעובדות כתב האישום נטען כי בתאריך 9.5.10 בין השעות 22:00 - 02:30, השתמש הנאשם במתקן בזק באופן שיש בו כדי להטריד, להפחיד וליצור חרדה וזאת בכך שהתקשר באמצעות הטלפון הנייד שלו שמספרו 0548373912 לביתה של ענבל דבש (להלן: "המתלוננת"). נטען כי בתאריך 10.5.10 במסגרת ה"ט 16581-05-10 ניתן לאביה של המתלוננת משה דבש (להלן: "המבקש") במעמד הנאשם שנכח בדיון, צו הגנה על ידי בית המשפט השלום ברמלה (כב' השופט קובו) שאוסר על הנאשם להטריד בכל דרך את המבקש ואת בני ביתו, ליצור כל קשר וכן להתקרב לביתו במרחק הקטן מ - 500 מטר (להלן: ה"ההוראה החוקית: נטען כי על אף האמור בתאריך ה - 14.5.10 הגיע הנאשם לביתו של המבקש, נעמד במרחק של 4 מטר משער הכניסה ואף השתמש במתקן בזק באופן שיש בו כדי להטריד, להפחיד וליצור חרדה וזאת בכך שהתקשר באמצעות הטלפון הנייד שלו שמספרו 0548373912 לביתה של המתלוננת, ובכך הפר הוראה חוקית שניתנה כשורה מאת בית משפט, כמפורט לעיל. עם הגשת כתב האישום הגישה המאשימה בקשה בה עתרה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים מכח הוראת סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), וכן הגישה בקשה בה עתרה להורות על מינוי סניגור לצורך הפניית המשיב לקבלת חוו"ד פסיכיאטרית על פי סעיפים 15 + 18 לחוק לטיפול בחולי נפש תשנ"א - 1991. בבקשה המבקשת טענה כי כנגד המשיב הוגש כתב אי שום המייחס לו עבירות של הפרת הוראה חוקית והטרדה באמצעות מתקן בזק. המבקשת טענה כי בידי המבקשת ראיות טובות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב, לרבות: א. הודעת המתלוננת, בני משפחתה של המתלוננת ענבל דבש לפיה המשיב לא מפסיק להטרידה וכן את משפחתה מאז שנפרדו דרכיהם. המאשימה טענה כי המשיב מגיע לביתה של המתלוננת כשהוא שרוי בגילופין ומעורר מהומות. ב. המשיבה טענה כי קיימת הודיית המשיב במיוחס לו באופן שהמשיב טען כי הוא התקשר לביתה של המתלוננת ואף הגיע למקום לאור העובדה כי הוא עדיין מאוהב בה ומנסה לחדש את הקשר עמה. המאשימה טענה כי המשיב תאר באמרתו כי מאז הפרידה הינו שרוי בשברון לב, ופנה לטיפה המרה כדי להקל במעט את כאבו. ג. המאשימה ציינה כי קיים דיסק הקלטה בה נשמע המשיב צועק לעבר המתלוננת. ד. כמו כן קיים פרוטוקול שנרשם בבקשה למתן צו ההגנה שבו נכח המשיב בדיון ואף הביאו לתחנת המשטרה בעת חקירתו, דבר המצביע כי ידע על האיסור שהוטל עליו. המבקשת טענה כי נסיבות העבירות המיוחסות למשיב ומהותן יוצרות חשש סביר ששחרורו או אי מעצרו יביא לפגיעה בבטחונה של המתלוננת וזאת ניתן ללמוד מההתנהגות האובססיבית שנוקט המשיב כלפי המתלוננת. המבקשת טענה כי המשיב מטריד את המתלוננת ובני משפחתה, ואף צו ההגנה שהוצא כנגדו, אינו מרתיעו מלשוב ולבצע את מעשיו. המבקשת טענה כי למשיב עבר פלילי מכביד במגוון עבירות, לרבות הפרת הוראה חוקית, איומים, עבירות רכוש, החזקת סכין ותקיפה סתם. הרשעתו האחרונה הינה משנת 2007 שבמסגרתה נדון על ידי בית המשפט לעונש מאסר מותנה בן 4 חודשים בגין עבירות של היזק לרכוש. המאשימה טענה כי לאור האמור יש להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו, וכן למנות למשיב סניגור ולהפנותו לקבלת חוות דעת פסיכיאטרית, לאור ההתנהגות האובססיבית שנוקט המשיב כלפי המתלוננת. במהלך הדיון ב"כ המשיב עתר להורות על שחרורו לחלופת מעצר בפיקוח אמו ובני משפחה, וטען כי אין עסקינן בעבירה המקימה עילת מעצר, בעוד ב"כ המאשימה הפנה לתיק החקירה וטען כי עסקינן במשיב אשר בחלוף 10 שנים לאחר פרידתו מהמתלוננת, ממשיך להטריד אותה ואובססיבי כלפיה, ומשכך יש מקום שהמשיב יעבור בדיקה פסיכיאטרית. עיינתי בתיק החקירה. בתאריך 10.5.10 הוצא צו למניעת הטרדה מאיימת כנגד המשיב לבקשת מר דבש משה, האוסר בין השאר על המשיב להטריד את המבקש ובני ביתו, לאיים עליהם ולפגוע בפרטיותם. כמו כן נאסר עליו ליצור כל קשר עם המבקש ובני ביתו בכתב, בטלפון או בכל אמצעי אחר. ובנוסף נאסר עליו להתקרב למרחק קטן מ- 500 מטר מבית המבקש ולהתקרב למבקש ולבני ביתו. הצו ניתן במעמד צד אחד, שלא כמפורט בכתב האישום ובבקשה למעצר עד לתום ההליכים, והדיון נקבע במעמד הצדדים ליום 17.5.10 בשעה 13:30. הצו הומצא למשיב באמצעות פקיד מסירה ונמצא בכליו עת נעצר. חרף האמור בצו, המשיב הגיע בסמוך לבית המבקש וגם התקשר לבית המבקש מספר פעמים כפי שעולה מאמרת הגב' דבש גאולה, מאמרת מר דבש משה המבקש, ומאמרת הגב' ענבל דבש. כמו כן מאמרת המבקש עצמו. המשיב היה חברה של הגב' ענבל דבש לפני כ- 11 שנים והם נפרדו. מאמרת הגב' דבש ענבל עולה לכאורה כי היה למשיב קושי להשלים עם הפרידה ובמהלך השנים יצר עמה קשר טלפוני ובלשונה "כל הזמן היה מתקשר אלי". דא עקא, כחצי שנה עובר להגשת התלונה, ובלשון המתלוננת, המשיב "עלה שלב". לדבריה הגיע לבית הוריה בשעות הלילה הקטנות, צעק כי הוא רוצה אותה ומתקשר "בלי סוף". ביום 9.5.10 הגיע לביתם כשהוא בגילופין וצעק. הוזמנה משטרה בשעה 23:00 אשר הרחיקה את המשיב מבית המתלוננת. בסמוך לשעה 02:00 חזר בשנית, נשכב על יד הבית כשהוא בגילופין. הוזמנה משטרה והוזמן אמבולנס והמשיב הורחק. ביום 14.5.10 בסביבות השעה 20:30 הגיע לביתה התיישב על ספסל במרחק 4 מטר מהבית והשמיע אמירות שתוכנן אמירות אהבה, צעק, והתקשר לביתם. המתלוננת מסרה כי המשיב התקשר גם במועדים 22.4.10 ו - 25.4.10. דברים ברוח דומה עולים גם מאמרותיהם של הוריה של הגב' ענבל דבש, מר משה דבש והגב' גאולה דבש. המשיב באמרתו מסר כי הוא אוהב את המתלוננת והם היו בקשר עת היה כבן 16 שנים ולמשך 8 חודשים. לציין כי המשיב יליד 1983, ולכאורה היום הוא כבן 27 שנים. עת נפרדו לדבריו סבל והתקשה להתמודד עם הפרדה הואיל ואהב את המתלוננת בכל לבו. המשיב הודה בכך שיצר קשר עם המתלוננת. לדבריו "לא ללא הפסקה" אולם יצר קשר הואיל וחפץ לדבר עמה. המשיב טען כי הצו השיפוטי הגיע לידיו ביום מעצרו - קרי, 14.5.10. לדבריו הגיע לבית המתלוננת על מנת לבקש סליחה ולומר שלא הגיע על מנת להטריד אלא על מנת להבהיר שהוא אוהב את המתלוננת. המשיב הסביר כי טעה בהתנהלותו והוא מצטער. מדוח הפעולה שערך השוטר בדלוב ביום 9.5.10 עולה לכאורה כי בשעה 23:43, ביום 9.5.10, הגיעו שוטרים למקום הארוע, פגשו במשיב שנדף ממנו ריח של אלכוהול, המשיב טען כי נמצא במקום בשל אהבה ששמה ענבל. המשיב צעק "אני אהבתי אותה ואוהב אותה לעד אני כואב ולא יעזוב אותה". המשיב נלקח מהמקום על ידי השוטרים והורו לו שלא להתקרב למקום. חרף האמור בהמשך נתקבל ארוע נוסף ממנו עלה כי המשיב הגיע למקום וגם התקשר לבית המתלוננת. השוטרים הגיעו והבחינו במשיב שוכב על הרצפה, לידו סימני קיא, היה קשה לתקשר עמו כנראה בשל שכרותו, הוזמנה ניידת מד"א, המשיב סירב להתפנות על ידי מד"א, ופונה לביתו על ידי המשטרה. בתיק החקירה קיימים מספר דוחות פעולה המתייחסים לפניות למשטרה בעקבות הימצאותו של המשיב ליד בית המתלוננת. בקריאה משעה 23.47.55 ביום 9.5.10 המודיעה דווחה על בחור שצועק ברחוב ומאיים להתאבד. בדוח פעולה מיום 14.5.10 שערך השוטר עובדיה, עולה לכאורה כי השוטרים הגיעו לבית המתלוננת, הבחינו במשיב שישב על ספסל, דיבר "לא לענין", בכה, אמר שאוהב את ענבל, נדף מפיו ריח של אלכוהול, המשיב נשאל אם הובא לידיעתו הצו השיפוטי ומסר כי הוא יודע ובשקית יש לו את הצו. המשיב עוכב בגין הטרדה והפרת הצו. שקלתי את טעוני הצדדים למול הראיות לכאורה המצויות בתיק החקירה. מצאתי לאחר שעיינתי בתיק החקירה כי קיימות ראיות לכאורה למיוחס למשיב בעובדות כתב האישום. המאשימה עתרה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים כמו כן עתרה כי תנתן חוות דעת פסיכיאטרית בעניינו. ב"כ המשיב עתר, כאמור לעיל, להורות על שחרורו. באשר לעתירת המאשימה להורות על קבלת חוות דעת פסיכיאטרית בעניינו של המשיב, אני סבורה כי יש מקום להורות על קבלת חוות דעת פסיכיאטרית בעניינו. לכאורה, המשיב אובססיבי כלפי המתלוננת כ - 11 שנים לאחר שנפרדו. עובדה זו אינה מלמדת לכאורה שהמשיב אינו כשיר לעמוד לדין. יחד עם זאת, עובדה זו מלמדת לכאורה על מסוכנות. אני סבורה כי בדיקה פסיכיאטרית יהיה בה כדי ללמד אם ניתן להורות על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר ואם ניתן ליתן בו אמון חרף העובדה שבעב ר המשיב הפר צו שיפוטי . אני סבורה כי בבדיקה פסיכיאטרית יהיה כדי לבחון אם בחלופת מעצר ניתן יהיה להשיג את מטרת המעצר בדרך שפגיעתה במשיב פחותה בנסיבות המקרה שלפני. סוף דבר: הגם שהמשיב לא הביע הסכמתו ובא כי המשיב לא הביע הסכמתו לכך שינתן בענינו של המשיב חוות דעת פסיכיאטרית, אני סבורה כי יש מקום שהפסיכיאטר המחוזי יבדוק את המשיב ויביע את עמדתו לגבי מסוכנותו של המשיב. הפסיכיאטר המחוזי מתבקש ליתן חוות דעת ראשונית עד ליום 20.5.10. הדיון יתקיים ביום 20.5.10 בשעה 11:30. המשיב יובא לדיון על ידי הליווי ו/או שב"ס. למען הסר צל צלו של ספק, יש להשגיח על המשיב היטב, על בריאותו ושלמות גופו על מנת שלא יאונה לו כל רע. המזכירות תשגר עותק מהחלטתי לפסיכיאטר המחוזי. המשיב ישיב לכתב האישום לאחר שתנתן חוות דעת פסיכיאטרית בעניינו. משפט פלילימתקן בזקהטרדה