מעצר עד תום ההליכים - תקיפת בת זוג זהו ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כב' השופטת ח' סלוטקי) מיום 6.9.2010, אשר קיבל ערר שהגישה המשיבה על החלטת בית משפט השלום באילת לפיה שוחרר העורר בתנאים מגבילים, והורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטים נגדו. 1. העורר, יליד שנת 1946, עומד לדין בבית משפט השלום באילת בעבירות של תקיפה סתם של בת-זוג ושיבוש מהלכי משפט. בכתב האישום שהוגש ביום  23.6.2010 צויין כי העורר והמתלוננת נשואים זה לזו כ-40 שנים ולהם שלושה ילדים משותפים הגרים עמם. על-פי הנטען בכתב האישום, ביום 23.6.2010 בסמוך לשעה 03:11 חזר העורר לביתו באילת ותקף את המתלוננת בכך שסטר לה ועיקם את ידה השמאלית תוך שהוא מושך אותה ומבקש ממנה לקום מן המיטה. משהמתלוננת סירבה לקום והתקשרה למשטרה, נטל העורר בכוח את הטלפון מידה באמצע השיחה. 2. עם הגשת כתב האישום עתרה המשיבה למעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו, וביום 24.6.2010 קבע בית משפט השלום כי נוכח הסכמת העורר לקיומן של ראיות לכאורה לעבירת התקיפה (אך לא לעבירת השיבוש), ישהה העורר במעצר עד קבלת תסקיר בעניינו. לאחר שהתקבל התסקיר הורה בית משפט השלום (כב' השופט י' פרסקי) בהחלטתו מיום 5.8.2010 על מעצר העורר עד תום ההליכים נגדו. בית המשפט ציין כי שירות המבחן לא המליץ לשחרר את העורר לחלופה וכי על-פי תסקיר המעצר קיימת אצלו בעייתיות בתחום של שתיית אלכוהול וכן רמת סיכון גבוהה להישנותה של התנהגות אלימה מצידו, מה גם שלא הוצעה חלופת מעצר המרוחקת מן העיר אילת. העורר הגיש לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע ערר על החלטה זו וביום 12.8.2010 הורה בית המשפט המחוזי כי שירות המבחן יגיש לבית משפט השלום תסקיר משלים לאחר שישוחח עם המתלוננת ויבחן את חלופות המעצר שהציע העורר. 3. לאחר שהתקבלו שני תסקירי מעצר משלימים (מיום 31.8.2010 ומיום 1.9.2010), ולאחר ששירותי הרווחה שוחחו עם המתלוננת והמפקחות המוצעות נחקרו בבית המשפט, ניתנה ביום 1.9.2010 החלטתו של בית משפט השלום (כב' השופט א' רום) אשר קבע כי העורר ישוחרר לחלופת מעצר בתנאי מעצר בית. בהחלטתו ציין בית משפט השלום כי עמדת שירות המבחן היא שהחלופה שהוצגה על-ידי העורר - מעצר בית בבית אחותה של המתלוננת - אינה חלופה מתאימה, מה גם שקיים סיכון גבוה להישנות התנהגות אלימה כלפי המתלוננת על רקע הבעייתיות הקיימת אצל העורר בכל הנוגע לשתיית משקאות חריפים והעדר יכולת לווסת את התנהגותו בעקבות כך. לכן, כך נקבע, נשקפת ממנו סכנה ממשית למתלוננת. למרות עמדתו זו של שירות המבחן הגיע בית משפט השלום למסקנה כי ניתן לשחרר את העורר לחלופת מעצר. בהקשר זה עמד בית המשפט על גילו המבוגר של העורר וכן על העובדה שככלל הוא לא הסתבך עד כה עם החוק, להוציא כתב אישום שהוגש נגדו בשנת 2009 ועל פיו הורשע בתקיפת המתלוננת ובהפרת צו שנועד להגן עליה. עוד קבע בית המשפט כי בענייננו אין מדובר ברף הגבוה של עבירות אלימות במשפחה שכן התקיפה לא גרמה חבלה למתלוננת ונסיבות ביצוע העבירה לכאורה אינן נושאות חומרה מיוחדת. לפיכך, ובמיוחד בשים לב לעובדה שהעורר עצור מיום 23.6.2010, סבר בית משפט השלום כי ניתן להסתפק בחלופה שהוצעה בבית אחותה של המתלוננת שתפקח עליו יחד עם בתו של העורר והגב' רינה קוזיאשווילי. עוד הורה בית המשפט על הפקדת ערבות עצמית וערבות צד ג' והוסיף ואסר  על העורר ליצור קשר עם המתלוננת ולהשתמש באלכוהול. 4. על החלטה זו הגישה המשיבה ערר לבית המשפט המחוזי, ובהחלטתו מיום 6.9.2010 קיבל בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ח' סלוטקי) את הערר והורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים. בית המשפט המחוזי ציין כי עבירת האלימות נגד המתלוננת בוצעה לכאורה כאשר העורר היה תחת השפעת אלכוהול וכי אין זו הפעם הראשונה שהעורר הכה את המתלוננת אשר סיפרה שהיא פוחדת ממנו. עוד קבע בית המשפט כי העורר מואשם אומנם בעבירה של תקיפה סתם ובשיבוש מהלכי משפט בנסיבות קלות, אך בענייננו אין מקום לסטות מעמדת שירות המבחן נוכח העובדה שמדובר באלימות חוזרת ונשנית שמפעיל העורר כלפי המתלוננת תחת השפעת אלכוהול ונוכח העובדה כי שירות המבחן סבור שקיימת רמת סיכון גבוהה להישנות התנהגות אלימה מצידו בהעדר מודעות לבעיה הנובעת משתיית האלכוהול וכי הוא אינו מתאים למסגרת טיפולית סגורה לגמילה מאלכוהול. בית המשפט המחוזי הוסיף והדגיש בהקשר זה כי עמדת שירות המבחן מבוססת על היכרות קודמת עם העורר ועל מידע שנמסר על-ידי המתלוננת וגורמי הרווחה וכן על התרשמות מאחותה של המתלוננת כדמות שאינה סמכותית דיה כלפי העורר. על כן קבע בית המשפט המחוזי כי עמדת שירות המבחן לפיה נדרשת חלופה המרוחקת דיה ממקום מגורי המתלוננת ומפקחים שיוכלו לפקח על העורר באופן אפקטיבי לאורך זמן היא עמדה סבירה ואין להתערב בה. לבסוף ציין בית המשפט המחוזי כי לעורר הרשעה קודמת בעבירת אלימות כלפי המתלוננת וכן תלוי ועומד נגדו מאסר על-תנאי בר הפעלה שלא היה בו כדי להרתיעו מביצוע העבירות לכאורה. בנסיבות אלו, כך קבע בית המשפט, ביטא העורר זלזול כלפי הוראות בית המשפט ואין ליתן בו אמון כי יקיים את תנאי השחרור. על כן הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים ומכאן הערר שבפניי. 5. העורר טוען כי בית המשפט המחוזי לא נתן משקל ראוי לנסיבותיו האישיות ובהן העובדה שהוא כבן 65, נשוי מזה ארבעים שנים למתלוננת ואב לשלושה ילדים, ואף סובל ממחלת ריאות קשה שבגינה הוא אינו עובד ומתקיים מקצבת הביטוח הלאומי. העורר מוסיף וטוען כי המתלוננת שוללת אלימות כלפיה לאורך השנים והיא ציינה שהמקרה דנן ומקרה האלימות הקודם היו מקרים בודדים. עוד טוען העורר כי בית משפט קמא התעלם מכך שהעבירה המיוחסת לו מצויה ברף התחתון של עבירות האלימות וכן מכך שבית משפט השלום התרשם באופן ישיר ובלתי אמצעי מן המפקחות המוצעות, מרצינות כוונותיהן לפקח על העורר ומנכונותן לעמוד בתנאים שנקבעו, ואין עילה להתערב בשיקול דעתו. כמו כן מלין העורר על התנהלות שירות המבחן אשר בשל קשיים לוגיסטיים עיכב את מתן התסקיר הראשון עד ליום 3.8.2010 בעוד הוא עצור כבר מיום 23.6.2010, וכן על כך שפגישת שירות המבחן עימו התקיימה ללא נוכחות מתורגמן. עוד טוען העורר כי תסקיר המעצר לא המליץ שלא לשחררו לחלופה כלל אלא שלל את החלופה שהוצעה והתבסס על מידע חלקי בלא שהתקיים מפגש עם המתלוננת. על כן מבקש העורר כי תושב על כנה החלטתו של בית משפט השלום מיום 1.9.2010, בדבר שחרורו למעצר בית בתנאים המגבילים שנקבעו. 6.        המשיבה טוענת מצידה כי דין הערר להידחות ומציינת כי אף שעבירת האלימות בה נקט לכאורה העורר אינה מצויה ברף העליון של עבירות מסוג זה, לא בכדי קבע המחוקק חזקת מסוכנות סטטוטורית לגבי עבירות אלימות במשפחה שכן ניסיון החיים מלמד כי נטייה לאלימות בין בני-זוג היא בעלת פוטנציאל ממשי להסלמה ועלולה להידרדר עד כדי תוצאה קטלנית. המשיבה מדגישה כי בענייננו אין מדובר באירוע אלימות ראשון מצד העורר כלפי המתלוננת; כי העבירה בוצעה לכאורה כאשר נגד העורר תלוי ועומד מאסר על-תנאי; כי העורר סובל מבעיה הקשורה בשתיית אלכוהול; כי המתלוננת הביעה את חששה מפני העורר וכי שירות המבחן סבר שאין להורות על שחרורו, בוודאי לא לחלופה שנקבעה. לבסוף מציינת המשיבה כי ככל הנראה הדיון בהליך העיקרי הקבוע לחודש נובמבר ש.ז. לא יימשך זמן רב, וגם לכך יש לתת משקל.   7. דין הערר להידחות. עבירת האלימות המיוחסת לעורר במקרה דנן אכן אינה מצויה ברף העליון של עבירות מסוג זה, ויש להביא בחשבון גם את גילו של העורר ומצב בריאותו. יחד עם זאת, בחינה של מכלול נסיבות העניין מובילה למסקנה כי צדק בית המשפט המחוזי בקובעו כי אין מקום להורות על שחרורו של העורר ממעצר. ביום 28.12.2009, כחצי שנה בלבד לפני המועד שבו בוצעו לכאורה העבירות נשוא הערר, הורשע העורר בתקיפת המתלוננת ובהפרת צו הרחקה ונגזר עליו מאסר על תנאי בן ארבעה חודשים למשך שלוש שנים. בהרשעה זו לא היה כדי להרתיע את העורר שלכאורה שב ונקט באלימות כלפי המתלוננת והיא, כפי שציין בית משפט קמא  בהחלטתו, הביעה בפני החוקרים את החשש כי העורר ימשיך לנהוג באלימות כלפיה. גורמי שירות המבחן התרשמו כי קיימת אצל העורר בעיה הקשורה בשתיית אלכוהול, הגורמת לו לנהוג בתוקפנות ובאלימות אותן הוא מפנה כנגד המתלוננת, וכן מצאו כי הוא אינו מתאים לטיפול גמילה במסגרת סגורה. על רקע זה, אין ספק כי נדרשת חלופת מעצר אפקטיבית וסמכותית שיהא בה כדי לענות על החשש מפני פגיעה במתלוננת ולהבטיח את שלומה (לזהירות המיוחדת הנדרשת בכל הנוגע לקביעת חלופת מעצר ולמשקל שיש ליתן לעמדת שירות המבחן במקרים של עבירות אלימות בבן-משפחה ראו והשוו למשל: בש"פ 7626/06 פלוני נ' מדינת ישראל, פיסקה 9 ( 26.9.2006); בש"פ 3344/08 מדינת ישראל נ' פלונית, פיסקה 7 ( 11.4.2008)). נוכח הקרבה שבין ביתה של אחות המתלוננת לבין מקום מגורי המתלוננת (בדיון נמסר כי מדובר במרחק של כחמישה קילומטרים בלבד), ולא פחות מכך נוכח התרשמותו של שירות המבחן כי ספק אם אחותה של המתלוננת תוכל להציב לעורר גבולות ברורים ולהוות דמות סמכותית כלפיו, בדין קבע בית המשפט המחוזי כי חלופת המעצר שהוצעה על-ידי העורר אינה חלופה הולמת בנסיבות העניין. בשל כל הטעמים המפורטים לעיל, הערר נדחה. עם זאת, היה ויעלה בידי העורר להציע חלופה מתאימה אחרת, ניתן יהיה לשוב ולשקול את שחרורו לחלופה כאמור. מעצראלימותמעצר עד תום ההליכיםתקיפה