סגירת דלת ללא היתר (עמק 3866/04, 3822/04, 3865/04, 3847/04, 3844/04, 3838/04, 3845/04) . הנאשמים היו במועדים הרלוונטים לכתבי האישום הבעלים של דירות ברח' אבן עזרא באשדוד. על פי הנטען בכתבי האישום, בביקורות שנערכו בחודש 12/03 ובחודש 3/04, נמצא כי דירות הנאשמים בוצעו עבודות בנייה הטעונות היתר, הכוללות פריצת פתח בקיר חדר המדרגות, והתקנת דלת וכן בניית קיר בתוך הדירה ועל ידי כך, פיצלו הדירה לשתי יחידות דיור. עוד נטען כי עבודות הבנייה האמורות טעונות היתר אך בוצעו ללא היתר, ולפיכך הואשמו הנאשמים בביצוע עבודות בנייה הטעונות היתר וכן בשימוש במקרקעין הטעונים היתר, ללא היתר. הנאשמים כפרו בעבירות המיוחסות להם וזאת לאחר שבית המשפט הורה על הגשת פירוט לכתב האישום שבו סומנו הפתחים בדירות הנאשמים וכן המקומות שבהם נטען כי בוצעה סגירה של קיר בתוך הדירה. מטעם המאשימה ומאידך גב' נינה המר שהיא המפקחת אשר טיפלה ברישום דוחות העבירה. במסגרת עדותה הוגשו דוחות העבירה שנרשמו לכלל הנאשמים וכן, התראות שנמסרו לנאשמים. על פי עדותה של העדה, בביקור במקום היא מצאה כי לכל אחת מדירות הנאשמים נוספה כניסה נוספת לדירה, ולמיטב הבנתה הדירות פוצלו כל אחת לשתי דירות ועל כן מדובר בשינויים הנדרשים היתר. העדה הגישה תצלומים של הדירות אשר בהם ניתן להבחין בדלתות הכניסה החיצוניות של הדירות אשר פונות לחדר המדרגות. מעדותה של העדה וכן מהתצלומים שהוגשו עולה בבירור, כי לכל אחת מדירות הנאשמים יש שתי דלתות כניסה/ יציאה. לפי עדותה של גב' המר, על פי ההיתר שניתן לבניין אשר הוגש כמוצג ת/5, יש לכל אחת מהדירות פתח כניסה אחד בלבד. כמו כן, על פי ההיתר קיים מעבר בין החדר שבו נפרץ פתח הכניסה הנוסף ליתר חדרי הדירה. ביחס לטענה כי לבניין ניתן טופס 4 וכן ניתנה תעודת גמר העידה גב' המר כי לא ניתן לומר שבזמן מתן תעודת הגמר כבר היו חריגות שנמצאו על ידיה בביקורת בשנת 2003. בהקשר זה הגישה העדה כי החריגות הקיימות כפי שעלו בביקורת אינה תואמות את היתרי הבנייה וכן ציינה כי מדובר בחריגות שלא תמיד ניתן להבחין בהן באופן מיידי ובמקרה זה הגיעה למקום רק לאחר קבלת תלונות. בחקירתה הנגדית מסרה כי לא צילמה תמונות של פנים הדירות כי לא חשבה שיש צורך. לשאלת בית המשפט השיבה כי הייתה בתוך 2 מהדירות. לדבריה ראתה קיר אך מאחר וחלפו הרבה שנים אינה זוכרת במדוייק אם היה קיר או דלת. לגבי אחת הדירות עמדה על כך שהיה קיר ולגבי דירה אחרת מסרה כי אינה זוכרת. עוד עלה מעדותה לא נכנסה לשאר הדירות כי הניחה שהמצב בכלל הדירות הוא דומה. מטעם הנאשמים העידו שניים , מר זרמתי ומר בהלקר. בעדותו של מר זרמתי הוצגו תצלומים של דירתו בהם ניתן להבחין כי המעבר בין החדר שבו נפרצה היציאה הנוספת ליתר חדרי הדירה אינו חסום בקיר אלא קיימת דלת. לפי עדותו הקבלן היה זה שביצע לפי בקשתם את עבודות הבנייה והם שילמו לו תוספת עבור התקנת הדלת. לטענת הנאשם העיריה אישרה את כל הבנייה הקיימת בבניין זה ובבניינים נוספים. לפי עדותו הדירה ננטשה בשנת 93 ונמסרה בשנת 94 לערך. על פי התוכניות המקוריות לא הייתה דלת שנייה והקבלן הוא זה שביצע את התקנת הדלת הנוספת. כאשר נמסרו הדירות הדלת כבר הייתה קיימת. הנאשם דרמתי הכחיש הטענה כי דירתו חולקה לשניים. לעדותו מי שהתגורר בחדר היתה בזמנים מסויימים קרובת משפחה וכיום הבת. גם הנאשם בהלקר העיד כי הדירה נרכשה ב- 93 וכאשר קיבל את הדירה הדלת הנוספת הייתה קיימת. גם נאשם זה הכחיש כי מדובר ביחידת דיור נוספת ולטענתו יש בין החדרים דלת כמו כל חדר. נאשם זה, סגר במועד מאוחר יותר את הדלת הנוספת הפונה לחדר המדרגות, ובמועד עדותו כבר הוצגו תצלומים הממחישים את המצב בו הדלת האטמה ולמעשה בוטלה. לאחר ששמעתי את העדויות ובחנתי את הראיות וכן שקלתי את טענות ב"כ הצדדים וסיכומיהם החלטתי יש להרשיע את כלל הנאשמים בעברה של שימוש בעבודות מקרקעין הטעונים היטב, וזאת ללא היתר ביחס לדלת הנוספת שהותקנה בכל אחת מהדירות ולפריצת הפתח בקיר הפונה לחדר המדרגות. מראיות שהובאו עולה בבירור כי על פי היתר הבניה יש לכל אחת מהדירות דלת כניסה/יציאה אחת בלבד, ואילו הנאשמים פתחו בקיר הפונה לחדר המדרגות מתוך אחד מחדרי הדירה פתח חצוני אשר בו הותקנה דלת. גם לפי גירסת הנאשמים הם היו אחראיים לפתיחת הפתח ולהתקנת הדלת אף שהביצוע בפועל נעשה באמצעות הקבלן אשר גם בנה את הדירות. במצב דברים זה היה מקום להרשיע הנאשמים בביצוע עבודות הבנייה הטעונות היתר וזאת בכל הנוגע לפתיחת הפתח החיצוני בקיר הפונה לחדר המדרגות והתקנת הדלת, אולם, המועד המדוייק שבו בוצעה הבנייה נותר בלתי ברור, והואיל ואני סבור כי הנטל להוכיח את מועד ביצוע העבירה, על רקע טענת הנאשמים להתיישנות, מוטל על התביעה הרי שאין מנוס מהתביעה, כי חלה התיישנות לכל הנוגע לעבירה של ביצוע העבודות. מנגד, עולה כאמור כי במהלך השנים לרבות בשנים 2003,2004 (השנים שהן נושא כתב האישום), היו בדירות הנאשמים דלתות חיצוניות אשר נבנו ללא היתר ובניגוד להיתר, וכן עולה כי הדלתות הללו היו דלתות ברות שימוש ולפיכך, גם יש להגיע למסקנה כי הנאשמים ביצעו מהלך תקופה ארוכה, לגביה לא חלה התיישנות עברה של שימוש במקרקעין הטעונים היתר וזאת ללא היתר. לצורך קביעה זו אין מקום לבחון את מידת האינטנסיביות של השימוש בכל אחת מהדלתות ודי בכך שנעשה שימוש בדירה עצמה, כאשר בדירה מתקנת דלת ונפרץ פתח אשר הינם ללא היתה. באשר לטענת הנאשמים כי העריה נתנה אישורה לבניה כפי שהיא לרבות לפתיחת הפתח החיצוני והתקנת הדלת לכניסה/יציאה, הרי שטענה זו לא הוכחה. גם אם ניתן לבניין טופס 4 ובהמשך גם ניתנה תעודת גמר, אין בכך כדי להצביע באופן ברור על הסכמת העיריה לביצוע הפתחים הנוספים. יש ממש בעדות המפקחת לפיה לא ברור האם תעודת הגמר ניתנה בעת שהפתחים כבר נפרצו וממילא לא ברור אם היתה בידיעת העיריה או הועדה המקומית עובדת פתיחת הפתחים. נהפוך הוא, הנסיבות מלמדות כי כאשר נודע לרשויות על ביצוען של עבירות הבניה הקשורות לפתיחת הפתחים הנוספים, ננקטו פעולות והליכים שהובילו להגשת כתבי האישום. כך או כך, הדבר הקובע הוא האמור בהיתר בנייה ואין ספק כי במקרה זה המצב בשטח, לפחות בכל הנוגע לפתיחת הפתחים הנוספים, ולהתקנת הדלתות הפונות לחדר המדרגות, אינו תואם את ההייתר והינו מנוגד להיתר. באשר לעבירה של בניית קיר בתוך הדירות ועל ידי כך פיצול הדירה לשתי יחידות דיור, אני סבור כי בקשר לכך, לא הובאו ראיות אשר מוכיחות מעל לספק סביר את ביצוען של העבורות, וגם היעדר עדות מטעם כלל הנאשמים אין בה כדי להשלים את החסר, ולהסיר כל ספק בהקשר זה. י ש לזכור כי העדה מטעם המאשימה, הודתה שלא ביקרה בכל הדירות ולפחות לגבי דירתו של מר זרמתי עלה מהתצלומים שהמעבר בין החדרים לא נסגר לחלוטין בקיר, אלא הותקנה דלת. אכן, פתיחת פתח חיצוני והתקנת דלת כניסה נוספת מהווה פוטנציאל ממשי לחלוקת הדירה ליחידת דיור נוספת אך עצם הפוטנציאל האמור אין בו די לצורך הוכחת עבירה של פיצול הדירה בפועל, ובנסיבות העניין זכאים הנאשמים להנות מהספק. במצב זה אני מרשיע את הנאשמים בעבירה של שימוש של מקרקעין ללא היתר, ביחס לפריצת פתח בקיר חדר המדרגות, והתקנת דלת כניסה/יציאה. ניתנה והודעה היום י"א אדר תש"ע, 25/02/2010 במעמד הנוכחים. גיל דניאל, שופט גזר דין לאחר ששמעתי טענות ב"כ הצדדים, לעניין העונש אני סבור כי בכל הנוגע בעבירה של שימוש בדירת המגורים כאשר בדירה זו קיימת עבירת בנייה, יש משמעות בפרק הזמן שבו נמשכה העבירה ובהתאם לכך להטיל את העונש. מדובר בשימוש בדירה ובחדר הנמצא בדירה אשר בו נפתח הפתח אל מחוץ לדירה לפחות משנת 2003. בהקשר זה הרי שכאמור עצם השימוש בפתיחה וסגירה של הדלת הינו משמעותי, הואיל ופתיחת הפתח בקיר היא העבירה המרכזית. אף אם הדלת סגורה או פתוחה השימוש בדירה, שבה יש פתח שנפער שלא כחוק, נמשך. ביחס לכלל הנאשמים הרי שמדובר בתקופה בת כ- 7 שנים לערך, ומטעם זה אני מעמיד את הקנס על כל אחד מהנאשמים על סך של 7,000 ₪ וזאת למעט מר בהלקר, אשר סגר את הפתח בסמוך לחודש 10/07 ועל כך הקנס המוטל עליו עומד על סך של 3,500 ₪. הקנסות האמורים ישולמו על ידי הנאשמים ב- 10 תשלומים חודשיים ושווים , אשר הראשון בהם ביום 8.4.10 הנאשם בהלקר ישלם הקנס ב- 4 תשלומים חודשיים שווים שהראשון שבהם במועד האמור. במידה והקנסות לא ישולמו במלואן או במועדן הרי שאני מטיל על הנאשמים חלף מאסר בן 20 יום, למעט על הנאשם בהלקר עליו מוטל חלף מאסר בן 15 יום. בנוסף, ניתן בזאת צו האוסר על הנאשמים (למעט מר בהלקר אשר כאמור סגר את הפתח וגם מכר את הדירה) לעשות כל שימוש בדירותיהם ובפרט בחדר בו נפער הפתח הנוסף, וכן לעשות שימוש כלשהו בפתח הנוסף לרבות בדלת שהותקנה בו. ניתנת לנאשמים אורכה בת 45 יום על מנת להפסיק את השימוש במקרקעין, כאמור. מובהר כי עצם סגירת הדלת אינה מהווה הפסקה של השימוש במקרקעים הטעונים היטב, ללא היתר, ורק סגירת הפתח יכולה לרפא את המשך השימוש כפי שביצע מר בהלקר. בניהבניה ללא היתרטריקת דלת