פגם בהסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין

1. לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטת ג' כנפי-שטייניץ), בגדרה התקבלה בקשת המשיב לביטול החלטה המורה על עיכוב ביצוע פסק דין, שניתנה לבקשת המבקש. רקע 2. בשנת 2004 הגיש המשיב בבית המשפט המחוזי בירושלים, תובענה כנגד המבקש וכנגד שני נתבעים נוספים (ה"פ 3263/04). זמן קצר לאחר פתיחת ההליך, הוגש לבית משפט קמא מסמך הנושא כותרת "הסכמה על מתן פס"ד חלקי, בין התובע, לבין המשיב 1" ונחזה להיות חתום על ידי המבקש והמשיב בבקשה זו. לפי האמור במסמך זה, הסכימו הצדדים כי יינתן צו המצהיר כי המשיב הינו בעל זכויות הבעלות ומלוא הזכויות לקבלת החזקה מלאה ובלעדית בנכס מקרקעין בישוב אורנית. עוד הוסכם כי עו"ד יעקב טל ועו"ד חיים שפרן ימונו ככונסי נכסים לגבי הנכס לשם ביצוע רישום הבעלות בנכס ע"ש המשיב (או אחרים כלפיהם משמש המשיב כנאמן),  ולהעברת החזקה  בנכס למשיב.   על יסוד המסמך האמור, ניתן ביום 28.6.2004, תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים (להן פסק הדין).  3. בחלוף מספר שנים ממועד מתן פסק הדין, בשנת 2009, עתר המבקש לבית המשפט המחוזי וביקש לעכב את ביצוע פסק הדין. ימים ספורים לאחר מכן הוסיף המבקש ועתר גם לביטולו של פסק הדין. המבקש טען כי כלל לא ידע על ההליך שהתנהל נגדו בגדרו ניתן פסק הדין, כי לא הסכים מעולם למתן פסק דין נגדו וכי חתימתו על מסמך ההסכמה זויפה.  בהחלטתו מיום 14.12.2009 הורה בית משפט קמא למשיב ליתן תגובתו לבקשה. 4. ביום 6.1.2010, משלא הוגשה תגובת המשיב לבקשה לעיכוב ביצוע במועד שנקבע לכך, הורה בית משפט קמא, במעמד צד אחד, על עיכוב ביצוע פסק הדין עד להכרעה בבקשה. המשיב עתר לביטולה של החלטה זו ובקשתו נתקבלה, תוך שבית משפט קמא מחק כליל את הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין. בית משפט עמד בהחלטתו על כך כי לא הוכח כי הבקשה לעיכוב ביצוע או ההחלטה מיום 14.12.2009, בה נדרש המשיב ליתן עמדתו לבקשה האמורה, הומצאו למשיב. לגופם של דברים נקבע כי הליך ביטול פסק דין, בו נקט המבקש, אינו הדרך הדיונית הנכונה לתקיפת פסק דין בטענה שניתן על יסוד 'הסכם פגום' אלא שיש להגיש לשם כך תובענה עצמאית לביטול פסק דין. כן הוסיף ונימק בית המשפט כי אין מקום לבירור נרחב של טענות מרמה וזיוף במסגרת הליך לביטול פסק דין, אלא שיש לפתוח לשם כך בתובענה נפרדת במסגרתה ניתן יהיה לערוך בירור מקיף לגבי תוקף ההסכם על יסודו ניתן פסק הדין.  על החלטה זו סבה בקשת הערעור שלפני. טענות המבקש 5. המבקש עמד בבקשתו על כך כי הדרך הדיונית הנכונה לברור טענותיו, בדבר זיוף מסמך ההסכמה ומרמה, היא באמצעות הליך לביטול פסק דין במסגרת התובענה המקורית בגדרה ניתן פסק דין. שאם לא כן, יוטל הנטל לפתיחת הליך נפרד ולניהולו על הצד התמים שזכויותיו נפגעו מכוחו של פסק דין שיסודו במרמה ומבלי שהיה לו יומו בבית המשפט, בעוד שהצד שהטעה את בית המשפט במתכוון ופעל לקבלת פסק דין במרמה-יצא נשכר. תוצאה כזו, צפויה לעודד מעשי מרמה. כן נטען, כי דבר שבשגרה הוא כי במסגרתן של בקשות לביטול פסק דין נדונות שאלות עובדתיות ובענייננו, ממילא הבירור פשוט. מה גם שהנמקת בית המשפט בעניין ההליך הראוי, לא באה מפי הצדדים אלא מיוזמתו. מכל מקום, טוען המבקש, כי באין כל אישור מסירה בתיק לכך שהומצאו לו בזמנו כתב התביעה או פסק הדין שניתן, ובשים לב לטענתו לפיה לא ידע על קיום ההליך כלל - הרי שעסקינן בפסק דין שניתן במעמד צד אחד, מקום בו לא ניתן לו יומו בבית המשפט, על כן יש מקום לבטלו משום חובת הצדק וזאת מבלי להתייחס לסיכויי הגנת המבקש, אף שאלו מצוינים ומצדיקים גם הם העתרות לבקשה. המבקש הבהיר בבקשתו, כי דבר קיומו של פסק הדין משנת 2004 ודבר זיוף מסמך ההסכמה, נודעו לו לראשונה בשנת 2009, כאשר עו"ד שפרן, המשמש כונס נכסים על המקרקעין נשוא פסק הדין כאמור, הגיש תביעה להכריז על המשיב כבעלים של המקרקעין. גם כתב תביעה זה, לא הומצא למבקש, לטענתו, ואף נתבקש פסק דין בהעדר הגנה. אלא שבית משפט הורה למשיב לפרסם הודעה אודות קיום ההליך בעיתון ירדני, וכך הובא הדבר לידיעת המבקש. עם היוודע דבר המרמה הגיש המבקש תלונה במשטרה, תלונה ללשכת עורכי הדין, בקשה לפקיד ההסדר לעיכוב כל הליך וכן בקשה לביטול פסק דין ולעיכוב הליכים כאמור. המבקש הוסיף וציין כי המשיב עומד בסירובו להעביר לו את המסמכים המקוריים לצורך הכנת חוות דעת באשר לזיופם.  לבסוף מלין המבקש על כך, כי בית משפט קמא לא הנהיג דין שווה ביחס לבקשתו לביטול פסק הדין וביחס לבקשת המשיב לביטול ההחלטה אשר הורתה על עיכוב ביצוע פסק הדין - בעוד שטענת המשיב לפיה ההחלטה ניתנה ללא שהומצאה לו כדין- נתקבלה (אף שההחלטה הומצאה לעו"ד יעקב שייצג את המשיב בתובענה ומונה כונס נכסים כאמור), הרי שטענת המבקש בנוגע להעדר המצאה כדין- נדחתה. תגובת המשיב 5. המשיב תומך בעמדת בית המשפט המחוזי לפיה הדרך לביטול פסק הדין היא להגיש תובענה עצמאית, ולא בדרך של בקשה לביטול פסק דין. הוא מדגיש כי פסק הדין ניתן עוד בשנת 2004 וכי במסגרת ההליך האמור הוגשו מסמכים נוספים עליהם חתם המבקש - הסכם מכר, ייפוי כוח בלתי חוזר, וכן תצהיר המתרגם שתרגם את המסמכים למבקש לפני חתימתו. מדובר בטענת זיוף של סדרת מסמכים שחלקם מאושר נוטריונית. המשיב טוען גם כי פסק הדין המוסכם הומצאו למבקש עוד בשנת 2004 בפקס ובדואר על פי הוראת בית המשפט. עוד ציין המשיב בתשובה לשאלתי כי הוא ישקול בחיוב לאחד תביעה שיגיש המבקש עם תביעה אחרת בתיק 3079/09 לגבי יורשים אחרים. 6. המשיב הביע הסכמה לצו זמני מוגבל בזמן כדי לאפשר למבקש להגיש תביעה עצמאית, אליה יוכל לצרף בקשה לצו זמני. דיון והכרעה 7. אין חולק כי בסמכותו של בית המשפט לבטל פסק דין חלוט בנסיבות בהן שיקולים של צדק עדיפים על פני השיקולים העומדים ביסוד כלל מעשה בית דין- ועיקרם- סופיות הדיון והצורך למנוע הטרדה מבעל הדין שכנגד בשל התדיינות נוספת בעניין שהוכרע. בסוגיה  זו כבר נפסק, כי "במקרה בו ניתן פסק דין אשר מהווה מעשה בית דין בין בעלי הדין, אך אותו פסק דין הושג במרמה, על עקרון סופיות הדיון לסגת בשל כללי צדק ויושר" (ע"א 417/89 סעד חסן סעד אע'בריה נ' האפוטרופוס לנכסי נפקדים פ"ד מה(4) 641, 645 (1991)). כן ראו דבריו של השופט זוסמן בהקשרנו אשר לא נס ליחם: "כוחו של בית משפט של יושר למנוע בעל דין מלאכול את פירותיו של פסק דין אשר השיג בתרמית - עתיק יומין הוא ואינו מוטל בספק" (ע"א 254/58 אינגסטר נ' לנגפוס פ"ד יג 449, 454 (1959)). השאלה המתעוררת בעניינו נוגעת אפוא לדרך הדיונית בה ראוי לנקוט לצורך כך. 7. לדידי, אין לסווג את פסק הדין נשוא המחלוקת ככזה שניתן במעמד צד אחד, אלא שבנסיבות העניין, יש לסווגו כפסק דין שניתן- לפי הנטען- מחמת מרמה. על כן, הדרך הדיונית הראויה לתקיפתו היא הגשת תביעה חדשה לפני בית המשפט אשר תחת ידיו יצא הפסק. מדובר, כפי שהבהיר המשיב, בסדרת מסמכים הקשורים זה בזה חלקם נחתמו בפני נוטריון. הבקשה לביטול פסק דין היא חלק ממסכת כוללת. בנסיבות אלו צדק בית המשפט המחוזי בהפנותו את המבקש להגשת תביעה עצמאית ואין מקום להתערב בהחלטתו.   8. ברור מאליו הוא, כי בשינוי המסלול הדיוני, מזה שחפץ בו המבקש לכתחילה, אין כדי לפגוע באפשרותו לטעון לאיזו מטענותיו המהותיות לגופו של עניין, והוא יוכל לפרוש את גרסתו במלואה בגדרה של  תובענה עצמאית, ככל שכזו אכן תוגש. במסגרת זו, פתוחה לפני המבקש הדרך לעתור גם למתן סעד זמני. בהסכמת המשיב ניתן בזה סעד זמני למשך 30 יום, כשהפגרה נמנית, כדי לאפשר למבקש להגיש תובענה כאמור ולבקש במסגרתה סעד זמני.   9. לאור כל האמור, דין הבקשה להידחות. בשלב זה לא יהיה צו להוצאות אך במסגרת התביעה העצמאית יביא בית המשפט גם הליך זה בחשבון. ניתנה היום, א' באלול התש"ע (11.8.2010). פשרההסכם פשרהמתן תוקף של פסק דיןחוזה