בניית מחסן מבלוקים ללא היתר 1. בפתח הדברים אומר שהחלטתי לזכות את הנאשם מהעבירה של בניית תוספת מחסן מאסכורית בחזית אחורית, כמפורט בסעיף ב.5. לכתב האישום. 2. כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע עבודות ושימוש הטעונים היתר ובניגוד לתב"ע, עבירה לפי סעיפים 145(א), 204(א) ו - 208(א) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה - 1965 (להלן: "החוק"). כתב האישום מייחס לנאשם שתי עבירות בניה נפרדות ושתיהן בנכס הידוע כגוש 39568, חלקה 308, מגרש 170/2 בשכונת מישור הגפן ברחוב התירוש 23 באופקים (להלן: "המקרקעין"). אחת מתוספות הבניה הינה בניית מחסן מבלוקים בחזית קדמית, בשטח של כ - 25 מ"ר (להלן: "מחסן הבלוקים"). התוספת השנייה הינה מחסן מאסכורית בחזית אחורית, בשטח של כ - 20 מ"ר (להלן: "המחסן האחורי"). 3. מטעם המאשימה העיד המפקח, מר קובי מור יוסף, שהעיד שגילה לראשונה את חריגות הבניה ביום 20/01/08 במהלך סיור שגרתי שהוא עורך כאחת לשבועיים בשכונה. לטענתו הוא זיהה את מחסן הבלוקים באופן ודאי וברור כבר בנסיעתו בכביש ולאחר שזיהה את חריגת הבניה של מחסן הבלוקים, נכנס למקרקעין ואז זיהה את המחסן האחורי. 4. הנאשם שהעיד לעצמו, הודה שבנה את המחסן מבלוקים בחזית הקדמית בשנת 2007, מבלי שקיבל היתר ולגבי המחסן האחורי, טען שמדובר במחסן שנמצא במקום מזה 17 שנים. לטענת הנאשם, לא ידע שעליו לקבל היתר בניה למחסן הבלוקים, שכל תכליתו היה להסתיר את ביתו מהרחוב. 5. עד התביעה הותיר בפני רושם אמין. יחד עם זאת, אני סבור שהמאשימה לא עמדה בנטל המוטל עליה במשפט הפלילי, להוכיח שהמחסן האחורי נבנה במהלך 5 השנים הקודמות, שקדמו להגשת כתב האישום ולמעשה לא נסתרה טענתו של הנאשם שהמחסן האחורי בנוי מזה 17 שנה. עד התביעה לא הציג תכניות מדידה שנערכו בעירייה לפני שנת 2007 ושבהן לא מזוהה המחסן האחורי. אילו היו בידיו תכניות שכאלו, בודאי היה מציגן והעובדה שלא הציג אותן, יש בה כדי לפעול לחובתה של המאשימה בעניין זה. לא הוצגו בפני תצלומי אוויר, אולם עד התביעה הודה באופן הגון שבתצלומי האוויר משנים 2003 ו - 2005 יש כתם כלשהו במקום שבו מצוי המחסן האחורי, אם כי התמונות אינן ברורות ולא ניתן לקבוע בוודאות מה משמעותו של הכתם. התמונות לא הוצגו לבית המשפט, אך בעניין זה חזקה שאילו היו מוצגות התמונות, בודאי היו פועלות לטובת המאשימה ומשלא הוצגו, יש להביא זאת לחובתה. המאשימה גם לא העידה את אנשי מחלקת הגבייה, שעשו סיורים בנכס בשנים הקודמות ואשר יכולים היו להעיד על מצבו של הנכס בשנים הקודמות ואף זה פועל לחובתה, שכן חזקה על צד שיש ביכולתו להעיד עד מסוים ואשר אינו מביא את העד, שעדותו הייתה מכרסמת בטיעוניו. 6. לאור האמור אני קובע שעומד לזכות הנאשם הספק הדרוש במשפט הפלילי, לעניין טענת המאשימה שהעבירה של בניית המחסן האחורי, בוצעה בטווח 5 השנים שקדמו להגשת כתב האישום ואני קובע שהמאשימה לא עמדה בנטל הדרוש במשפט הפלילי, להוכיח טענתה לגבי אישום זה. 7. שונה המצב לגבי המחסן מבלוקים. הנאשם הודה שבנה מחסן זה בשנת 2007 ללא היתר. מת/1 רואים בוודאות את חריגת הבניה ואת העובדה שמדובר בבניה בוטה. עד התביעה העיד שתכנית הבניה אינה מאפשרת קבלת היתר לעבודה זו וכאמור לעיל, עדותו מהימנה עלי. הנאשם טען שמדובר בקיר מסתור. אין בידי לקבל טענה זו. לא זו שאף קיר מסתור טעון היתר בניה בהתאם לסעיף 145 לחוק, אלא שעיון בתמונות ת/1 רואים בוודאות שאין מדובר רק בקיר, אלא במבנה של ממש שלא הסתיימה בנייתו. הנאשם עצמו הודה שהפסיק את הבניה בפועל, לאחר שהבין שהדבר אסור. די בראיות שהוצגו בפני ובעדותו של הנאשם עצמו, כמו גם בעדותו של ע.ת. 1, כדי לקבוע שהמאשימה עמדה בנטל הדרוש במשפט הפלילי, להוכחת עבירת הבניה של מחסן הבלוקים שבחזית הקדמית. 8. הצדדים התעכבו על נושא תשלום הארנונה, אולם אין בכך כל צורך ואין לכך כל חשיבות. ארנונה משלמים לפי גודל נכס ולפי שימוש, אף לגבי נכסים שבנויים ללא היתר בניה. העובדה שהעירייה מחייבת נכס מסוים בארנונה, אין משמעות הדבר שהיא מאשרת שהוא בנוי כדין. 9. אציין שבסעיף ב' לכתב האישום, תחת הכותרת של פרטי העבירה, יוחסו לנאשם שתי עבירות של בנייה ללא היתר. למרות שבסעיף א.3. לכתב האישום, בפרק העובדתי, נטען שהנאשם משתמש בתוספות הבנייה ללא היתר, הרי שבפרטי העבירה, לא יוחסה לנאשם עבירה של שימוש. יתרה מכך, במהלך שמיעת ההוכחות, לא הובאה כל ראיה לשימוש שעושה הנאשם באיזה מהמבנים והצדדים לא נגעו בסוגיה זו. לפיכך, יתכן וניתן היה לעשות שימוש בסעיף 184 לחוק סדר הדין הפלילי אילו הייתה מוכחת עבירת השימוש, אף מבלי שעבירה זו פורטה בכתב האישום, אולם מכיוון שנושא זה לא נדון במהלך ההוכחות, אין לי צורך להיכנס אליו. 10. סוף דבר, אני מרשיע את הנאשם בעבירה של בניית מחסן מבלוקים בחזית קדמית בשטח של כ - 25 מ"ר ללא היתר, עבירה לפי סעיפים 145, 204 ו - 208 לחוק התכנון והבניה. אני מזכה כאמור את הנאשם מהעבירה של בניית תוספת מחסן מאסכורית בחזית האחורית בשטח של כ - 20 מ"ר. גזר דין הנאשם הורשע בביצוע עבירה לפי סעיפים 145 (א) ו- 204 (א) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה - 1965 (להלן: "החוק"), בכך שבמהלך שנת 2007 הקים בנכס הידוע כגוש 39568, חלקה 308, מגרש 170/2 בשכונת מישור הגפן ברחוב התירוש 23 באופקים (להלן: "המקרקעין"), תוספת בניה הכוללת מחסן מבלוקים בחזית קדמית, בשטח של כ - 25 מ"ר [להלן: "המבנה"], וזאת מבלי שניתן לו ההיתר הדרוש לכך, הכל כמפורט בכתב האישום. הנאשם זוכה מעבירה של בניית מחסן מאסכורית בחזית אחורית. ב"כ המאשימה טוענת, שיש להשית על הנאשם קנס בסך 10,000 ₪ ולחייבו להרוס הן את הבניה במסגרתה הוא הורשע והן את תוספת המחסן מאסכורית, שלגביה זוכה. כמו כן עותרת ב"כ המאשימה לחייב את הנאשם לחתום על התחייבות להימנע מביצוע עבירה דומה. הנאשם טען כי הוא גרוש, מטפל בשני ילדים שאחד מהם נכה בשיעור של 100% והוא זקוק למכשירי שמיעה ומתפרנס מעבודתו כנגר בשכר של כ - 5,000 ₪. לטענתו מצוי בחובות. שקלתי את טענות הצדדים, מצד אחד יש להביא לידי ביטוי את האינטרס הציבורי והאינטרסים המוגנים על ידי חוקי התכנון והבנייה ומצד שני, אין להתעלם מטענות הנאשם כפי שטען בפניי לעיל. הפסיקה מורה לנו להחמיר בעבירות של תכנון ובניה והשיטה של "נבנה ולאחר מכן נשיג היתר" היא שיטה פסולה. על אחת כמה וכמה בעניין שלפנינו, כשהנאשם בכלל לא התכוון לבקש היתר. בכך ביטא הנאשם זלזול בחוק. שומה על בית המשפט להעביר מסר ברור לעברייני בניה, שעל אף שעומדות להם זכויות במקרקעין, אין הם יכולים לנהוג במקרקעין כאילו אין דין ואין דיין. ההרתעה צריכה להיות הן כללית שתעביר מסר לעברייני בנייה פוטנציאלים והן לגבי הנאשם עצמו, שתרתיע אותו מלעבור עבירה דומה בעתיד. העובדה שהנאשם כלל לא פעל לקבל היתר ולא התחיל בהליך, לרבות לגבי מחסן אחורי שהיה בנוי מזה שנים רבות (ושלגביו זוכה לאור שהמאשימה לא הוכיחה את מועד הבניה) - מחייבת אותנו להחמיר בענישה לצורך הרתעה אישית של הנאשם שלפנינו. הנאשם יכול רק להודות לב"כ המאשימה, שלא דרשה עונש חמור ממה שביקשה ובית המשפט לא יחרוג מהעונש שביקשה המאשימה, על אף שסבור שמדובר בעונש קל יחסית בנסיבות המקרה. בהתחשב - בנסיבות העבירה הנ"ל ובאמור ע"י הצדדים, אני דן את הנאשם לעונשים הבאים: הנאשם ישלם קנס בסך 10,000 ₪ או 20 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם ב- 10 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים החל מיום 01/09/10 ובכל 1 (ראשון) לחודש שלאחריו. במקרה של אי תשלום אחד מהשיעורים במועדים שנקבעו, תעמוד כל יתרת הקנס לפירעון מיידי. אני מחייב את הנאשם לחתום על התחייבות להימנע מעבירה לפי הוראות סעיפים 145, 204 ו- 210 לחוק. ההתחייבות תהא למשך שנתיים מהיום ובסכום של 20,000 ₪ ואם היא לא תינתן עד ליום 23/06/10 יאסר הנאשם למשך 10 ימים. אם יידרש הנאשם לממש התחייבותו זו ולא יעשה כן - יאסר למשך 45 יום. אני מצווה על הנאשם להרוס את המבנה נשוא כתב האישום, המצוין בסעיף ב.4 לכתב האישום (המחסן מבלוקים בחזית הקדמית), וזאת לא יאוחר מיום 17/07/10. אם הנאשם לא יבצע את צו ההריסה במועד שנקבע לעיל, שהרי שמבלי לפגוע בחובתו של הנאשם לעשות כן, תוסמך הועדה המחוזית ו/או הועדה המקומית לתכנון ולבניה, לבצע את צו ההריסה במקומו של הנאשם ולחייב את הנאשם לשאת בעלויות הביצוע. לא מצאתי להיעתר לבקשה הנוגעת למחסן מאסכורית, במסגרת הליך זה, לאחר שהנאשם זוכה מעבירה זו וככל שתחפוץ בכך המאשימה, תפנה בהליך נפרד לפי סעיף 212 לחוק התכנון והבניה. 4. אני רואה מקום להזהיר את הנאשם, כי אם עד למועד שנקבע בסעיף 3 לעיל, לא תבוצע ההריסה, הוא עלול להיות מואשם בעבירה נוספת של אי קיום צו שיפוטי וכי ההתחייבות עליה נדרש לחתום כוללת עבירה זו וכי העונש שעשוי להיות מוטל עליו בגין עבירה זו יבוא בנוסף לעונשים שהוטלו עליו במסגרת גזר דין זה. 5. נציג המאשימה ימציא עותק מפסק הדין ללשכת רישום המקרקעין ו/או למנהל מקרקעי ישראל, לצורך רישום הערה בנוגע לצו ההריסה שניתן. זכות ערעור בתוך 45 ימים.בניהמחסן