צו האוסר על המשיבים, להפסיק את עבודתו של המבקש במועצה מקומית אבו סנאן החל מיום 1.7.2010. צו המורה למשיבים לגלות את תוכנית ההבראה המאושרת על ידי משרד הפנים. צו המכריז על ביטול הפיטורים. צו המאפשר למבקש להמשיך את עבודתו במועצה. 2. בקשה זו הוגשה בד בבד עם הגשת תביעתו של המבקש לסעד הצהרתי ולצו עשה קבוע וזאת להחזרת המבקש לעבודתו. 3. עובדות והליכים: א. המבקש הינו תושב אבו סנאן, אשר הועסק על ידי המשיבה 1, החל מיום 1.3.92 במחלקת המים, שהוקמה לראשונה במועצה, וזאת לאחר שכל ענייני המים נוהלו אז, על ידי תאגיד "אלחיאת" . ב. המבקש עבד בשירות מפעל המים במשך כ-10 שנים עד סוף שנת 1991, ומתחילת 1992, עת רכשה המועצה את מפעל המים צורף המבקש כעובד המועצה במחלקות המים והביוב וזאת עד ליום 1.3.2010 מועד בו נסגרה מחלקת המים במועצה וענייני המים במועצה עברו לתאגיד "אלעין". ג. ביום 8.5.2010 , זומן המבקש להתייצב בפני וועדת השימוע שאמורה הייתה להתכנס ביום 15.5.2010 ובהזמנה זו צוין מפורשות כי בכוונת המשיבה 1, להפסיק את עבודתו של המבקש במועצה/פרישה מוקדמת, וזאת בעקבות סגירת מחלקת המים בהתאם לתוכנית ההבראה וכל זאת בהעדר אפשרות ניוד. ד. ביום 15.5.2010, התייצב המבקש בפני וועדת השימוע ביחד עם באי כוחו, עו"ד עיסא ברבארה ועו"ד נעמאן נאסר ולאחר שהוסבר להם אודות השימוע ומטרתו העלה המבקש,באמצעות באי כוחו את טענותיו לעניין כוונת המועצה לפטרו והכל כמפורט בפרוטוקול וועדת השימוע (נספח מש/4 שצורף לתגובת המשיבים). ה. ביום 5.6.2010, מסרו המשיבים בידי המבקש את מכתבו של ראש המועצה אשר כותרתו "הודעה על הפסקת עבודה ויציאה מוקדמת לגמלאות" ואשר בו הודע למבקש כי וועדת השימוע החליטה ביום 31.5.2010 על הפסקת עבודתו במועצה והוצאתו לפנסיה מוקדמת, כאשר הפסקת העבודה אמורה להיכנס ביום 1.7.2010 . 4. תמצית טענות המבקש: א. לא ניתנה למבקש הזדמנות הוגנת וראויה להשמיע את טענותיו בטרם הוחלט על הפסקת עבודתו והוצאתו לפנסיה מוקדמת. ב. בהזמנה לשימוע לא פרטו המשיבים על פי איזה הוראות חוק או הסכם קיבוצי סומכים את ידם, וועדת הפיטורים מלכתחילה לא הייתה מוסמכת להחליט על פיטורי המבקש. ג. הרכב וועדת השימוע לא היה כדין שכן, לא הוצג בפני המבקש ואף לא הובא לידיעתו את ההרכב החוקי ו/או כל החלטה המסמיכה אותם לפטר את המבקש. ד. המשיבים פעלו בניגוד לאמור בהסכם הקיבוצי המיוחד מיום 28.7.2009 בכך שהמועצה פיטרה יותר מהמכסה אשר נקבעה בהסכם.  5. תמצית טיעוני המשיבים 1 ו-2 : א. החלטה על הפסקת עבודתו של המבקש נתקבלה כדין ולא דבק כל פגם בקבלת ההחלטה והן בשימוע שנערך למבקש. ב. למבקש ולבאי כוחו ניתנה הזדמנות נאותה וטובה להשמיע כל טענותיהם בפני הוועדה,והיה להם מספיק זמן להיערך לעניין זה ג. אין לקבל את טענת המבקש לעניין הרכב וועדת השימוע שכן עסקינן בוועדה סטטוטורית ולא היה צורך בכתב מינוי כזה או אחר, ומרגע שהמבקשים הופיעו בפני הוועדה ולא העלו כל טענה בעניין זה, הרי שהם מנועים מלעשות זאת היום.    ד. המבקש לא מעלה בבקשתו כל זכות לכאורה, שאין מדובר בהפסקת עבודה בהתאם לתוכנית הבראה, לאחר קיום שימוע והחלטה של וועדת הפיטורים וזאת לאור סגירת מחלקת המים במועצה בה עבד המבקש והעדר אפשרות ניוד. ה. יש לדחות על הסף את בקשתו של המבקש מפאת טענת השיהוי שכן, וועדת השימוע התכנסה עוד ב- 15.5.2010 והודעה אודות הפסקת עבודתו של המבקש נמסרה לו ביום 5.6.2010 .   6. דיון והכרעה: א. כלל ידוע הוא, כי כאשר מדובר בבקשה למתן צו מניעה זמני, השאלה הראשונה שיש לשאול הינה, באם מתן הסעד הזמני הוא כה הכרחי, עד כדי להצדיק התערבותו של בית הדין בשלב מקדמי ולפני בי רור התביעה, כאשר בשלב מקדמי זה ינתן משקל גדול לבחינת מאזן הנוחות, כאשר מבחן זה, כשהוא מיושם בבתי הדין לעבודה, בא להבטיח שלא ייווצר מצב שבו ירוקן מתוכנו ההליך העיקרי, וזאת ככל שהתובע יזכה בתביעתו, או מאידך, לאפשר למעביד להמשיך את פעולתו באופן סביר. לעניין ז ה - דב"ע מ"ז / 3-149 שקם בע"מ נ' גילה רוזין , פד"ע י"ט, 141.   ב. בית הדין הארצי לעבודה, כמו גם בתי המשפט הכלליים, קבעו שלושה תנאים מצטברים למתן סעד זמני, כאשר האחד: על המבקש סעד להוכיח עילת תביעה המתבססת על זכות שלכאורה קנויה לו; השני: על בית הדין לבחון באם קיימים שיקולים שלא להיעתר לבקשה; השלישי: על בית הדין לשקול את מידת הנזק העלול להיגרם לכל אחד מבלי הדין, אם ינתן הצו, אם לאו. לעניין זה ראה דב"ע 98/ 3-77 ג'אסר אבו ערר נ' מ.מ.ערערה , עבודה ארצי ל"א (2), 149. ג.           במסגרת הדיון שהתקיים בפנינו ביום 29.6.2010 , ניסה בית הדין להביא את בעלי הדין לידי הסכמות לעניין הצו הזמני ואף לעניין התביעה העיקרית, , אך ניסיונות אלה לא הניבו פרי ביחס למבקש שבפנינו אשר עמד על רצונו לקיים את הדיון במסגרת הבקשה הזמנית (ולא כך הדבר ביחס למבקש 2, מר נביל ניקולא,אשר הגיש את הבקשה במשותף עם המבקש והסכים למחוק את בקשתו.) 7. לאחר שעיינו בבקשה ובנלווים, כמו גם בתגובת המשיבים 1 ו-2 ונספחיה, ולאחר שמיעת טיעוני באי כח בעלי הדין, נחה דעתנו, ולו באופן לכאורי בלבד, כי לא עלה בידי המבקש להצביע על פגמים במתן ההחלטה אודות פיטוריו ואף לא ביחס להליך השימוע וזימנו לועדת הפיטורים. 8. אכן, לכאורה ניתן לקבוע, כי ניתנה למבקש הזדמנות נאותה להשמיע טיעוניו עובר לשימוע. המבקש זומן לשימוע, ניתנה לו הזדמנות לטעון את טענותיו ואף היה מיוצג על ידי שני עורכי דין. 9. לא מצאנו, בשלב הזה, ולו באופן לכאורי, בטיעוני המבקש, כל טיעון אשר מצדיק התערבותנו, ביחס להחלטת ועדת הפיטורים, והחלטת המשיבה על הפסקת עבודתו של המבקש. 10. עם בפיטורי המבקש במקרה שלפנינו, עניינו לצרכי המשיבה, כרשות מקומית להתייעל, ובין היתר, לצמצם כח אדם. על המאפיין "פיטורי צמצום " או "התייעלות", קבע בית הדין הארצי כי:   " פיטורים אלו אינם נוגעים ישירות לתכונותיו האישיות של העובד , לא מדובר בהתנהגות הפוגעת במשמעת, לא מדובר באי התאמה, מדובר בצורך של מעביד לפטר מנימוקים הנוגעים למפעלו ולא מנימוקים הנובעים מאישיותו של העובד . הצורך עשוי לצמוח ממספר נימוקים - המעביד עשוי להפסיק חלק ממפעלו, אותו חלק בו עבד העובד המועמד לפיטורין , הצורך לצמצם את המפעל מנימוקים כלכליים, דרישה לעשות להבראת מצבו הכלכלי של המפעל... וכיוצא באלה נימוקים התלויים במפעל ולא בעובד ישירות. הפיטורים אם כן אינם נובעים מתכונות אישיות כלשהן של העובד . הדבר היחידי שתלוי בתכונותיו של העובד הוא סדר העדיפויות בבחירת המפוטרים. מכאן נובעת חשיבות ההיוועצות בארגון העובדים או בגוף כלשהו המייצג את העובדים. לארגון הזכות והחובה לבחון את מספר העובדים שסביר להניח שיש לפטר, את סדר העדיפויות, נחיצות פיטורי כל אחד מהמועמדים לפיטורין ". [ראה: "ע 359/99 לאה לוין - רשות השידור , פד"ע לו, עמ' 400 ]. 11. למעלה מן הצורך,יודגש כי הבקשה למתן סעדים זמניים נגועה בשיהוי, הן ביחס לטענות כנגד הליך וועדת השימוע אשר נערך למבקש ביום 15.5.10, והן ביחס למכתב הפסקת עבודה שנתקבל אצל המבקש ביום -5.6.10, כאשר המבקש בחר לפנות לבית הדין בבקשה שכותרתה "בקשה דחופה ביותר למתן צו מניעה זמני ולמתן צו ארעי" רק ביום 24.6.10 ללמדך על השיהוי בהתנהלותו של המבקש והגשת בקשתו בחלוף למעלה מחודש ימים ממועד השימוע ובחלוף כשלושה שבועות לאחר קבלת מכתב הפסקת עבודה. 12. לאור כל האמור לעיל, ומשלא מצאנו, ולו באופן לכאורי, כל פגם בהליך שהתנהל בעניינו של המבקש בפני ועדת הפיטורים, הליך אליו זומן המבקשם כדין, ניתנה לו זכות והזדמנות להשמיע טענותיו ואף לא הובאה בפנינו, ולו ראשית ראיה, שההחלטה בדבר פיטורי המבקש נבעה ממניעים פסולים, החלטנו לדחות את הבקשה. 13. במקרה שבפנינו, מאזן הנוחות נוטה באופן ברור לטובת המשיבה, באשר לצורך לצאת מהמצב הכלכלי בו הינ ה שרויה, ובהתאם להלכה הפסוקה - הרי שסמכותו של בית הדין, בכל הקשור להתערבות בהחלטות מעביד, אשר נעשו מכח הסמכות הניהולית, הינה מצומצמת ביותר, מאחר ולא מצאנו כאמור, כי פיטורי המבקש דנן נעשו משיקולים זרים, שכן הוכח לפנינו, ולו באופן לכאורי, כי פיטורי המבקש נעשו אכן מתוך צורך כן ואמיתי להבראת המשיבה, ולאחר שהמשיבה נקטה בכל ההליכים הדרושים לצורך גיבוש תוכנית התייעלות והבראה, ותוך התייעצות עם כל הגורמים הרלוונטיים לעניין זה. 14. במקרה דנן ולאור האמור לעיל, סבורים אנו, כי הנזק שעלול להיגרם למשיבה בהחזרת המבקש לעבודה יהיה חמור מהנזק שעלול להיגרם למבקש, שכן החזרתו של המבקש לעבודה תפגע בהליך הפיטורים ובכוונתה של המשיבה להתייעל, וזאת על פי תוכנית ההבראה שהוגשה. 15. על אף התוצאה אליה הגענו,החלטנו לחייב את המבקש לשלם למשיבה-1, שכ"ט עו"ד ומע"מ בסכום כולל של 1,000 ₪ בלבד. 16. לצדדים הזכות לפנות לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, בבקשת רשות ערעור על החלטתנו זו, וזאת בתוך 15 יום ממועד קבלתה. מועצות מקומיותצוויםצו מניעה